קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום עסקת שליט והשלכותיה הביטחוניות היו"ר מוחמד ברכה: נעבור לסעיף הבא בסדר-היום, הסעיף האחרון: עסקת שליט והשלכותיה הביטחוניות, הצעות שמספרן 6326 ו-6340, של חברת הכנסת חוטובלי וחבר הכנסת אלדד. חברת הכנסת ציפי חוטובלי תתחיל. שלוש דקות, בבקשה. ציפי חוטובלי (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו עם עם היסטוריה ארוכה, אבל עם זיכרון ציבורי מאוד קצר. רק לפני שבועיים מדינה שלמה עצרה את הנשימה שלה, מחתה דמעה והתרגשה כשגלעד שליט חזר הביתה. עסקת שליט, שהיא עסקה שנויה מאוד במחלוקת, יצרה רגע אחד של אחדות בעם ישראל. בכל זאת, לא היה אחד שלבו לא החסיר פעימה במעמד הזה שמדינה שלמה דאגה לחייו של חייל אחד. אני מנצלת את הבמה הזאת קודם כול כדי לברך את אביבה ונועם שליט, שעברו חמש שנים קשות, ולומר לגלעד שליט: ברוך שובך לארץ. אבל אנחנו כאן, נבחרי הציבור, נותרנו עם היום שאחרי העסקה. היום שאחרי העסקה הוא חשוב לא פחות מאשר עצם ביצוע העסקה. זו החלטה קשה שקיבל ראש ממשלת ישראל. אני חושבת שהאתגרים שהעסקה הזאת הניחה לפתחנו לא איחרו להגיע: "חמאס" תקף את גבולנו הדרומי. שוב אני חוזרת לזיכרון הציבורי הקצר שלנו. כביכול אנחנו נמצאים בעת רגיעה, אבל היום ילדים בבאר-שבע ובאשדוד לא הלכו לבית-הספר, כי האזורים האלה הם עדיין אזורים תחת אש. כבת רחובות אני יכולה לומר לכם שביום חמישי האחרון נשמעו אזעקות עולות ויורדות בעיר שלי, בעיר ילדותי, שעד כמה שזכור לי ממוקמת ממש במרכז הארץ. אז האיום מגבולנו הדרומי הוא כבר מזמן לא איום על עוטף-עזה או על אזור הדרום; הוא כבר מזמן איום על מחצית ממדינת ישראל. בהתחשב בזה שיש לנו איומים מצפון, אני חושבת שנכון לעכשיו כל מדינת ישראל מכוסה בטווח הטילים. אני חוזרת רגע למסר ששלחה עסקת שליט. עסקת שליט יכולה להיות רגע מכונן בהיסטוריה של מדינת ישראל, רגע שבו מדינה מחליטה ביד ימין שלה לעשות מהלך מחבק למען חייל אחד. אבל היא ממשיכה בקו שאומר באופן ברור: אנחנו הפסקנו להילחם. אנחנו הפסקנו להילחם. תראו איזה מסר יצא מהכינוס הראשון של מושב החורף לגבי סוגיות הרות גורל וקיומיות, כמו הסוגיה האירנית וכמו סוגיית המאבק ב"חמאס". עומדת כאן יושבת-ראש מפלגת העבודה ואומרת: ביבי וברק, אל תיסחפו להרפתקה באירן. עומדת כאן יושבת-ראש האופוזיציה ואומרת: תקשיבו לראשי מערכת הביטחון, אל תיסחפו להרפתקה בעניין אירן. עומדים כאן אנשים בזה אחר זה, ובאופן מעשי צועק כאן דב חנין: אל תילחמו ב"חמאס", אל תיכנסו לעזה. חברים, לא הגענו לכאן כדי להפסיק להילחם כל עוד יש איומים קיומיים על חיינו. לא הגענו לכאן כדי להילחם, אבל אם אנחנו נאלצים להילחם, אנחנו צריכים לעשות את מה שמוטל עלינו. והמחשבות המעוותות האלה שאנחנו נתחיל עכשיו לשחרר עוד 500 אסירים, כי אנחנו כבר במכירת חיסול, ולחזק את אבו מאזן – אותה מנטרה שחוקה שהגיע הזמן שתצא כבר מהלקסיקון. זה אותו אחד שאמר שטוב שגלעד שליט ישב בשבי, אותו אחד שכורת ברית דמים עם ה"חמאס". כשאנחנו עדיין חושבים בדפוסים הישנים האלה, אני חייבת לומר שעסקת שליט יכולה להיות כתם בהיסטוריה הביטחונית של מדינת ישראל. אם אנחנו לא נתעשת ונתחיל להבין שאנחנו חייבים ביד שמאל – אם יד ימין שחררה, יד שמאל חייבת לנהוג ביד קשה כלפי כל טיל שיירה על אזורי המחיה האזרחיים שלנו – – היו"ר מוחמד ברכה: תודה רבה. ציפי חוטובלי (הליכוד): – – לחזור לסיכולים ממוקדים, לחזור לתחושה שאנחנו שולטים, ובעיקר לא לפחד להילחם. אנחנו כאן כדי לחיות, אנחנו לא כאן כדי להתגונן ולמגן את עצמנו. אם צריך להילחם – נילחם. כנציגת הקואליציה, אני רוצה לומר שהרוח התבוסתנית שנשמעה אתמול במושב הזה היא לא הרוח הנכונה להמשיך ולחיות בארץ הזאת. היו"ר מוחמד ברכה: תודה. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה. מה, אתה תקרא את כל הספרים האלה? אריה אלדד (האיחוד הלאומי): מה שאני אספיק – – – של ראש הממשלה. היו"ר מוחמד ברכה: אבל אתה תישמע להערות היושב-ראש, נכון? אריה אלדד (האיחוד הלאומי): ככתבן וכלשונן. אדוני היושב-ראש, חברתי חברת הכנסת, אדוני השר, אתמול היינו בביקור – – – מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): ככה אתה מתעלם ממני? אריה אלדד (האיחוד הלאומי): השם ישמור, שכחתי אותך, חברי חבר הכנסת. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): – – – אריה אלדד (האיחוד הלאומי): אתמול ביקרה ועדת החוץ והביטחון ביקור תנחומים בביתו של משה עמי, שנהרג מפגיעת טיל באשקלון. שמעתי שם את אחותו זהבה אומרת כך: כולנו שמחנו כשגלעד שליט חזר הביתה, אבל עכשיו אחי מת כי שחררו מאות רוצחים. גלעד חי, אבל אחי לא. משה עמי מת, ואי-אפשר שלא לקשור את גל הטרור שאנחנו חווים בדרום עם עסקת שליט. גם המומחים אצלנו הסבירו ש"הג'יהאד" חייב עכשיו להוכיח פעילות, כי בעסקה, מי שקטף את כל הפירות היה ה"חמאס", והוא חייב להצטיין גם הוא בדרכו. אין ברירה אלא להבין שעסקת שליט והשחרור הסיטונאי של רוצחים יצרו תחרות בקרב ארגוני הטרור, כי המסר היה שטרור משתלם. אתמול שמעתי את עירית לינור ב"גלי צה"ל" אומרת שאם הם יורים צרורות מנשק אוטומטי בחתונות לאות שמחה, מה פלא שהם יורים רקטות באוויר כשמשחררים להם 450 רוצחים. אבל מעבר להבנת הרקע לגל הטרור שאנחנו שקועים בו, ולצערי נהיה שקועים בו הרבה יותר עמוק, אני חייב להתייחס לכתביו המרובים – והבאתי מהספרייה שלושה כרכים חשובים מאוד – של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ואני מצטט מאחד מהם, מהספר "מלחמה בטרור: כיצד יביסו המשטרים הדמוקרטיים את הטרור המקומי והבין-לאומי", והוא כותב בעמוד 156: "לא לשחרר טרוריסטים כלואים. אחד מקווי המדיניות החשובים ביותר שיש לאמץ מול הטרור הוא סירוב לשחרר מבתי-כלא טרוריסטים שהורשעו בדין. זוהי שגיאה שישראל, שהיתה פעם המדינה המובילה במדיניות אנטי-טרוריסטית, חזרה עליה פעם אחר פעם". ואם תאמרו, חברי, דברים שרואים מכאן לא רואים משם, והוא כתב את זה לפני שהיה ראש ממשלה – אני מחזיק מהדורה מעודכנת עם מבוא מעודכן מ-2001. למיטב זיכרוני, בנימין נתניהו כבר היה ראש ממשלה, בין 1996 ל-1999. הדברים שהוא ראה משם הוא לא רואה מכאן. הספרים הללו אינם שווים את הנייר שהם כתובים עליו. ואני מצפה לתביעה ייצוגית של אנשים ששילמו ממיטב כספם בעבור התיאוריה המבריקה של בנימין נתניהו, שלצערנו נכשל בטסט. תודה רבה. היו"ר מוחמד ברכה: תודה. אני מזמין את השר גלעד ארדן להשיב בשם הממשלה. בבקשה, אדוני. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: אדוני היושב-ראש, אין ספק שאני מזדהה עם חלק נכבד מהטיעונים שהעלה חבר הכנסת פרופסור אלדד. יחד עם זאת, אי-אפשר לנתק ולקחת עיקרון אחד, חשוב ככל שיהיה, ולהציג רק אותו כמי שגובר על כל שיקול אחר. חשבנו שהתהפוכות הדרמטיות במזרח התיכון, שיש כאלה שרואים בהן סיכוי ותקווה ויש כאלה שגם מביעים דאגה וחשש, גם להן יהיו השלכות על שלומו ועתידו של גלעד שליט. כי מצד אחד גבר עוד יותר הסיכון לשלומו ועתידו, מצד שני, לראשונה ה"חמאס" התגמש לעומת ההתעקשות שלו בעבר על עקרונות עסקת השחרור. כיוון שחלון הזמן הזה היה קצר, ראש הממשלה נדרש היה לקבל החלטה. צריך גם לזכור שבשנים האחרונות – שוב אני אומר, העסקה הזאת, ודאי שאי-אפשר, פרט להישג האדיר של החזרתו של גלעד שליט הביתה חי ושלם, אני בטח לא אהיה זה שיציג אותה כעסקה טובה. עסקה שבה משוחררים רוצחים ותומכי טרור היא בוודאי לא טובה. היא יוצרת סיכונים חדשים, היא מערערת על עקרונות המאבק בטרור והיא בהחלט מציבה סימני שאלה על היכולת שלנו העתידית לעמוד על עקרונות מסוימים במאבק בטרור. עם זאת, צריך לזכור עוד כמה דברים. ראשית, זו לא הפעם הראשונה שממשלת ישראל עושה זאת. היינו עדים למדרון חלקלק שבו התקיימו עסקאות כמו עסקת ג'יבריל, עסקת טננבאום, גם במסגרת עסקת רגב-גולדווסר שוחרר רב-המרצחים סמיר קונטאר. לכן, כאשר אנחנו מסתכלים על עוד אינטרס, והוא הלכידות החברתית במדינת ישראל, והרצון שלנו להעביר מסר על כך שהממשלה – לא עושה הכול ולא תעשה הכול, כי אין מושג כזה, אבל בהחלט מוכנה לעשות הרבה כדי לשחרר חייל שבוי שניתן להציל אותו. אז מה שהציבור ראה בשנים האחרונות זה תהליך מסוים, שכדי להפסיק אותו צריך לגבש עקרונות ברורים הרבה יותר. לצערנו, העקרונות האלה לא גובשו. אנחנו מכירים את ועדת-שמגר, אבל היא עדיין לא סיימה את פעילותה ועדיין לא התקיים דיון ציבורי לגבי מסקנותיה; הכנסת לא חוקקה חוקים בעניין הזה. ולכן, כשאנחנו מסתכלים מצד שני על האפשרות קצרת הזמן, אולי, כי היה כאן ספק, להציל את חייו של חייל חטוף, וכשאנחנו מסתכלים גם על האינטרס לחזק את הלכידות החברתית בעם ישראל, וכשאנחנו רואים שבכירי מערכת הביטחון, בשונה מבעבר – ראש המוסד, ראש השב"כ – מביעים תמיכה במתווה העסקה שהושג, ואומרים: אנחנו נדע להתמודד גם עם האיומים החדשים שייווצרו כתוצאה משחרור אותם מחבלים ששוחררו בעסקה – אז מה שגבר אלו האינטרסים שתיארתי כרגע בפני הכנסת. צריך גם לזכור שבכל זאת, עם כל זה שלא מדובר בעסקה טובה, המתווה הנוכחי היה טוב יותר מכל מתווה שהוצע עד היום. אני יכול להזכיר פה שבעסקה הזאת הצטמצם מספר המנהיגים והמפקדים הצבאיים, ובכל זאת נשארו בכלא המפקדים הבכירים של ה"חמאס" וה"פתח", כמו עבדאללה ברגותי, אברהים חאמד, עבאס א-סייד, אחמד סעדאת, ג'מאל אבו אל-היג'א ועוד. בעסקה הזאת הצטמצם מספר המשוחררים לשטחי יהודה ושומרון מ-200 ל-110, ומתוכם רק מחצית הם פעילי "חמאס"; 203 מבין המשוחררים יגורשו לעזה ולחו"ל; הוטלו מגבלות ביטחוניות על המשוחררים – מניעת יציאה לחו"ל, מניעת כניסה לישראל; ולגבי האסירים המזרח-ירושלמים – מניעת כניסה לאיו"ש והתייצבות מדי שבוע בתחנת המשטרה. יש עוד דגש, שאני לא רוצה להתייחס אליו, לגבי התחייבות להימנע מפעילות, כי גם אני לא מייחס לה חשיבות אמיתית. מי שמסוגל לרצוח או להיות מעורב בתכנון רצח, לא נראה לי שחתימה על התחייבות להימנע מפעילות זה מה שירתיע אותו. אבל בהחלט, כפי שפתחתי ואמרתי, אני, בכאב לב ובצער יכול להבין גם חלק נכבד מטיעוניו של חבר הכנסת אלדד. ואני מביע תקווה שכמו מדינות רבות אחרות – איך אמרו פה היום? איך אמר חבר הכנסת כבל, שבעניין הזה אני יכול להסכים עם דבריו? מעתה ואילך אנחנו נשכיל לייצר עקרונות שיעזרו לנו לקבל החלטות בעסקות. אני לא רוצה שיהיו, חס וחלילה, עוד חטיפות, אבל אם חס וחלילה יהיו עוד חטיפות, שהכנסת והממשלה ישכילו לגבש עקרונות שיעזרו למקבלי ההחלטות בעתיד גם להחליט על-פי מה שהעם צריך ולהיות מושפעים פחות ממה שהעם והתקשורת רוצים. האם חבר הכנסת אלדד מבקש דיון? מה אדוני מבקש? היו"ר מוחמד ברכה: גם חברת הכנסת חוטובלי. ציפי חוטובלי (הליכוד): גם אני פה. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: סליחה. מה גברתי מבקשת? ציפי חוטובלי (הליכוד): דיון בוועדת חוץ וביטחון. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: הממשלה מסכימה לדיון בוועדת חוץ וביטחון, וזו תהיה גם הזדמנות לדון, אני חושב, לגבי העתיד. היו"ר מוחמד ברכה: תודה, אדוני השר. הבעת עמדה, ככה זה נקרא, של חבר הכנסת בן-ארי בעניין הזה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): חברי חברי הכנסת, כשאני צפיתי בכל הנושא הזה של החזרת החייל האהוב שלנו גלעד שליט, עמדו לפני שתי שאלות. שאלה אחת זו שאלת התעלמות התקשורת, הכמעט מוחלטת, הבליץ כנגד כל מי שיביע דעה אחרת, אבל זה דבר אחד. דבר שני, אדוני השר, אני הייתי שמח אם הייתם גם כן מגבשים כללים איך מצטלמים. איך מצטלמים ואיך לא מצטלמים. כאילו בחזרתו של גלעד שליט היה מדובר באיזה הישג אדיר של מדינת ישראל, באיזה הישג צבאי שבו הרמטכ"ל, שר הביטחון, ראש הממשלה, עומדים מחויכים. גם אם היה מדובר באילוץ וברצון להחזיר את החייל הביתה, בוודאי לא היה מדובר פה בחגיגה כל כך גדולה. הייתי שמח אם אותם אנשים שרצו להצטלם שם היו רצים להצטלם גם עם משפחתו של עמי משה, שספג את הטיל השבוע ברחוב יצחק רבין. תודה רבה. היו"ר מוחמד ברכה: תודה. רבותי המציעים, חברת הכנסת חוטובלי וחבר הכנסת אלדד, מסכימים שהנושא יועבר לוועדה. על כן אנחנו נקיים הצבעה: בעד – להעביר לוועדה, נגד – להסיר את הנושא מסדר-היום. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. היו"ר מוחמד ברכה: ברוב של חמישה תומכים, ללא מתנגדים וללא נמנעים, הנושא יועבר לדיון בוועדת חוץ וביטחון. רבותי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ה' בחשוון התשע"ב, 2 בנובמבר 2011, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. תודה. הישיבה ננעלה בשעה 18:23.