קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
מצבה הכלכלי המידרדר של מדינת ישראל תחת ממשלת נתניהו
היו"ר ראובן ריבלין:
בבקשה, ראש האופוזיציה. הצעות לסדר-היום מס' 8794 ו-8795.
רוני בר-און (קדימה):
איציק, אמרנו שיותר טוב – – – באוצר ושניים – – – פחות נזקים היה עושה.
היו"ר ראובן ריבלין:
טוב, רבותי, רבותי, עכשיו – – –
רוני בר-און (קדימה):
נחמן, הגעת הנה?
נחמן שי (קדימה):
זה מה שאמרתי – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מדגיש פעם נוספת שלמרות שמדובר בהצעה לסדר-יום אינני מגביל את ראש האופוזיציה בזמן העומד לרשותו. בבקשה.
שאול מופז (קדימה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, על-פי נתוני שירות התעסוקה שפורסמו רק לפני שבוע, 16,084 ישראלים איבדו את מקום עבודתם בחודש יולי האחרון בלבד. 16,084 ישראלים הפסיקו לפרנס את משפחתם – 2,154 נשים, 2,295 אקדמאים, 2,035 בעלי מקצועות חופשיים, 945 מנהלות ומנהלים, 2,383 פקידות ופקידים, 2,644 נשות ואנשי מכירות, 2,770 עובדות ועובדי תעשייה ובינוי. מספר בלתי נתפס. 518 מפוטרים ביום, 21 מפוטרים בשעה. עד שאסיים את הנאום מעל בימה זו, אדוני היושב-ראש, יפוטרו ישראלים נוספים מעבודתם.
אדוני ראש הממשלה, חבל שאתה לא נמצא כאן. הם איבדו את מקום עבודתם בגללך ובמשמרת שלך. האם אתה רואה אותם, את פניהם, את ילדיהם? האם אתה שותף למצוקתם, לדאגה הבלתי-פוסקת שמדירה שינה מעיניהם בלילות מחוסר הוודאות שבהבאת אוכל הביתה, מהכבוד העצמי שנלקח מהם, מהפגיעה האנושה במרקם היחסים בבית, מפירוק משפחות על רקע מצוקה כלכלית? האם אכפת לך בכלל?
כנסת נכבדה, בשביל שר-העל לנושאי כלכלה מדובר רק בסטטיסטיקה, במספרים יבשים ובטבלאות "אקסל"; בלי שמות חלילה, כי לשמות יש פנים. אדוני היושב-ראש, יושבים פה בקהל עובדי מפעל "פניציה". אני ביקרתי אותם אתמול, ואני שואל, האם ראש הממשלה מודע למצוקתם, לבעיות שלהם, למצב במפעל? האם הוא טרח להתעניין? 374 עובדים במפעל הזכוכית נמצאים על סף איבוד פרנסתם. זה אחד מהמפעלים שהם ספינות הדגל של מדינת ישראל בכל מה שקשור ליצוא. ובה בעת הם משלמים משכנתה על בתים צנועים; הם לא חיים בבית מזכוכית שממנו רק משקיפים על המציאות. בקרוב לא תהיה להם עבודה. חייהם יתנפצו לרסיסים על מזבח האטימות של ממשלת נתניהו.
אני גם תקווה שאת הדיון החשוב הזה ישדרו הערב בערוצי הטלוויזיה, בין היתר בערוץ-10. אני יודע שזה מפריע לראש הממשלה ולשגרת יומו, אבל אני תקווה שערוץ-10 יוכל לדווח גם על פתיחת מושב החורף, אם לא ייסגר עד אז. כי זכות הציבור לדעת, אדוני, מה עושה ראש הממשלה בעניין הזה: האם בהוראתו המגעים תקועים? האם פיטוריהם הקרובים של 150 עובדי הערוץ מטרידה את מנוחתו או מוסיפה לו נחת? איזה אינטרס ראש הממשלה מייצג, את האינטרס הציבורי או את האינטרס האישי שלו?
בעבור ראש הממשלה אלה מספרים, גרפים ועמודות לשחק אתם ובהם. כי בעולם של נתניהו המקרר של מעמד הביניים מלא, המשכנתה כבר שולמה, את מכל הדלק ממלאים בלי חשבון, החינוך באמת חינם, ובכלל, אצל נתניהו החיים פה הם פיקניק אחד גדול ביערות הכרמל. על-פי הקונספציה של נתניהו – – –
רוני בר-און (קדימה):
יערות הכרמל כבר נשרפו, אם שכחת.
שאול מופז (קדימה):
על-פי הקונספציה של נתניהו מצבנו לא היה מעולם טוב יותר – גן-עדן של שוטים, ממש ביבי בארץ הפלאות. אבל בארץ-ישראל מעמד הביניים כבר לא יודע איזה מכתב יגיע אל סף דלתו ראשון – מכתב הפיטורים או צו-8, או אולי הטלפון מהבנק שמרגע זה לא מכבדים יותר צ'קים, או מחברת האשראי שנגמר הקרדיט ושאי-אפשר לגהץ יותר את הכרטיס.
כנסת נכבדה, במסיבת התה של ביבי יש 33 קלפי משחק – יש מי שקובע באמת, יש מי שמכונה "מקבל ההחלטות", יש מי שמחסל חשבונות אישיים וסוגר ערוצים, עורף ראשים ומדרדר את ישראל לשפל חסר תקדים בכל היבט ובכל נושא. במסיבת התה של ביבי השולחן עמוס בכל טוב והארוחה היא בחינם. אין דין ואין בג"ץ. דבר לא חסר במסיבת התה של ביבי, הכול מותר. תיכף גם יוגש הקינוח. למלך אין כתר ולנתינים אין בית. עוד מעט גם לא תהיה להם עבודה, גם לא תיק השקעות. תכירו, זוהי ביבילנד, ארץ הפלאות של נתניהו, ממלכה מנותקת שכולה אשליה ומנהיגות שכולה הונאה. תשדיר התעמולה בשיאו של גל אפל ומסוכן, צונאמי שיתנפץ בוודאות על חופי הארץ הזאת.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, רק לפני שלוש שנים וחצי נשא ראש הממשלה בנימין נתניהו את נאומו הכלכלי הראשון לקדנציה הנוכחית, נאום ההונאה הראשון בקדנציה ארוכה שכולה הונאה אחת גדולה ועבודה בעיניים. אז הוכתר ביבי לאיש המשפיע ביותר על המשק הישראלי. התואר, אגב, נכון – ביבי באמת משפיע גם היום, המשפיע ביותר לרעה. נתניהו הבטיח לכולנו מהפכה חברתית, לא פחות. נתניהו יודע להבטיח, יש לו תנועות ידיים כאלה של מבטיחן וקריצה כזאת שיכולה למכור רהיטים אפילו למפוטר שהרגע איבד את ביתו, כי גם אבדה הבושה. נתניהו באמת יודע להבטיח, אבל ביבי לא יודע לקיים. כמעט ארבע שנים נתניהו מבטיח – הבטחות וססמאות ריקות מתוכן, אשליות של ניהול כלכלי נבון ואחראי, על חוסן כלכלי שמזמן אבד, על נתוני אבטלה פיקטיביים, על השקעות זרות שמזמן ברחו מפה. הכול להטוטים חשבונאיים, משחקי לשון, הפקות במיליוני שקלים, כמו הסוחר בשוק – קנה היום, שלם מחר, יהיה בסדר, תאמין לי, לי זה עולה יותר. אדוני ראש הממשלה, לנו זה עולה המון.
אני מבקש לשאול את ראש הממשלה מעל דוכן זה היכן הסתתרה האמת עד היום. האם סונוורנו על-ידי נתניהו ושר אוצרו המהנהן? השקל חזק, הבורסה הכי יציבה, שיעורי הצמיחה מהגבוהים והיציבים בעולם, הנדל"ן שומר על ערכו, הבלימה, הצמיחה, הורדת האבטלה, זרם ההשקעות הזרות המציף אותנו – לאן כל זה נעלם, אדוני ראש הממשלה? האם היה באמת, או רק השקו אותנו במי חלומות מתוקים, וכעת נוגסים בנו ומלעיטים אותנו השכם והערב בחדשות כלכליות שטעמן מר כלענה?
אדוני ראש הממשלה, אירלנד משלמת מחיר כלכלי על מדיניות שגויה, שאותה גם אתה אימצת. האם תוכל להסביר לנו איזה שינויים שקלת לבצע בתיק ההשקעות שלך? האם ויתרת על המניות הישראליות? האם רצית להעתיק השקעות מכאן לחו"ל? מה יקרה לערך המטבע שלנו תחת מדיניותך, והאם שוב נחיה בחסדו של הדולר האמריקני?
כנסת נכבדה, נתניהו הבטיח לתת הזדמנות לזוגות הצעירים. נתניהו הבטיח לחיילים משוחררים ולצעירים בכלל להשיג דירה מבלי שישעבדו את חייהם למשכנתה או שיחיו עם ההורים. אלו מילותיו שלו: נפעל לשוויון צודק בנטל. נשנה את שיטת הממשל. שתי מדינות לשני עמים. ועדת-טרכטנברג. איך אומרים, הבטחות כמו חול, ולעם אין מה לאכול.
כנסת נכבדה, הדבר המפליא הוא שנתניהו בארץ הפלאות גם חושב שהוא קיים את ההבטחות. הוא באמת מאמין שהיום טוב פה יותר משהיה אי-פעם. הוא אפילו עשה איזה סרט, קמפיין תעמולה מבית היוצר של ביבי הפקות ואחיזת עיניים, הפקת ענק, תקציב של מיליונים. אז ביבי הבטיח. להבטיח, אמרנו, הוא יודע. הבטיח הזדמנות לחיילים משוחררים וערק לצד המשתמטים. הבטיח דירה זולה לזוגות צעירים ולא נתן להם דבר. במקום צעירים אמיתיים שלא קיבלו דבר, שכר תמורת 10,000 שקלים משפחה, הציב מאחוריה בית מפלסטיק וצילם אותה לקמפיין ההונאה שהפיק. האמת, שאני מבין את הזוג הצעיר. 10,000 שקלים זה הרבה מאוד כסף, מספיק כדי לשלם בעבור שלושה חודשים לגן עם עודף קטן לדלק ולמצרכים. בשביל ביבי זה כסף קטן – ארוחת חינם; לזוגות הצעירים זה הרבה כסף.
שמעתי השבוע את הטוענים כי לא מדובר בגל צונאמי של פיטורים. אני אומר לכם, רבותי חברי הכנסת, חברי ממשלת ישראל, לפנינו גל צונאמי של פיטורים המוניים. אחרי החגים רבבות משפחות ימצאו את עצמן ללא פרנסה, מול שוקת שבורה, ועם הוצאות מחיה הולכות וגדלות שפוגשות ארנק ריק.
אדוני ראש הממשלה, מי יכול היום להמשיך ולספוג את עליית מחירי מוצרי היסוד, את מחירי הדלק המאמירים? שוב אתה חודר לאותם כיסים. שוב מעמד הביניים, שוב זוגות צעירים.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חמורה לא פחות המחשבה שהממשלה הרעה הזו מתכננת לנו הסחת דעת הרחק מגבולות ישראל. הקריאות נשמעות למרחוק, המוטיבציה בשמים וההפחדה בעיצומה. האסטרטגיה ברורה – אם נמות מפחד לא נמות מרעב.
אדוני ראש הממשלה, חברי ממשלת ישראל, העם ממתין לתשובות הגיוניות, אמיצות, ולשם שינוי גם אמיתיות.
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, זה ממש – האולם לא מלא, אז כל אמירה – בבקשה.
שאול מופז (קדימה):
מאסנו ברפיסות מנהיגותית שמייצרת פניקה, חיל ורעדה. לשם שינוי אמור אמת – בביטחון, בכלכלה, בבריאות, בתעסוקה, בחינוך וברווחה. לעם הזה עוצמה וחוזקה ויכולת לקבל החלטות בבוא יום הבוחר. למעלה מרבע מתקציב המדינה מופנה היום לגחמות הפחד ולמסע ההפחדה של ראש הממשלה. רבע מתקציב המדינה הולך לתעמולת פחד ולחשבונות סקטוריאליים במקום ליצירה, חינוך, בריאות ותעסוקה.
אדוני ראש הממשלה, את מה שלא הצלחת לעשות בשלוש שנים וחצי, לא תצליח לעשות גם בקדנציה נוספת. המשמרת שלך תמה. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לראש האופוזיציה, חבר הכנסת שאול מופז. אני מזמין את חבר הכנסת – לא, כבוד השר, אתה תשיב אחרי מגלי והבה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
סוף-סוף אתם מחזירים לנו משהו, החזיר לי את העט. פעם ראשונה, אירוע היסטורי.
היו"ר ראובן ריבלין:
כי העט שלך.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
גם מה שנלקח מאתנו הוא שלנו.
מגלי והבה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, השר שמחון, סגן השר כהן, חברי חברי הכנסת, יש לי המון מה לדבר על נושא הכלכלה והאבטלה והממשלה, וכל מה שצריך בסוגיה הזאת, אבל אני החלטתי היום לדון על בעיה לא פחות חשובה, אדוני היושב-ראש, ואני שמח שאתה נמצא כאן כי אתה מכיר אותה – הסוגיה של חיבורי החשמל בדאליה ועוספיא – איך שאומר אחמד טיבי, עספיא. וזאת כיוון שהסוגיה הזאת הגיעה לממדים שהרשות המקומית שובתת, ראש הרשות ותושבי דאליה כבר שלושה שבועות כאן. אני יכול להגיד לך, אדוני היושב-ראש, אני יכול כבר לעשות עבודת דוקטורט על הסוגיה הזאת של חיבורי החשמל בדאליה ועוספיא. לצערי הרב, אחרי כל השנים האלה אנחנו הודענו לנשיאות הכנסת וביקשנו שיבואו לכאן, או שתהיה לנו התייחסות, כיוון שנקבעו הנושאים מראש, שיהיו לנו תשובה והתייחסות לסוגיה הזאת.
כשאני מסתכל על המערכת הכללית של הבעיה הזאת, אנחנו רואים שיש כאן בעיה מתגלגלת, בעיה שיכולה להביא, והביאה, לאסונות, בעיה שמביאה לכך שהאוכלוסייה הדרוזית, בעיקר בכרמל, לא תוכל להמשיך לשבת בשקט.
יזמתי והבאתי את הסוגיה הזאת לפני שלוש שנים לוועדות השונות. היה דיון בוועדת הפנים. נכחו בדיון המשנה למנכ"ל משרד הפנים וכל הפקידות הבכירה, גם של משרד המשפטים. ביצענו דיון בוועדת הכלכלה, עשינו דיון בוועדת ביקורת המדינה. קודם דיברת, אדוני, על איחור לישיבה של השרים ושל הממשלה, שלא מגיעים בזמן.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
הגעתי בזמן.
היו"ר ראובן ריבלין:
השר שלום שמחון היה פה.
מגלי והבה (קדימה):
השר שמחון, אם אתה מייצג את הממשלה אז מצבך חמור ביותר, כי זאת ממשלה שצריך להעיף אותה מהר, להזיז אותה מן העולם הזה, כי אתם לא קשובים לאוכלוסייה ולא לצרות של האנשים. שלוש וחצי שנים אנחנו מציגים בעיה. 1,333 בתים בעוספיא ודאליה לא מחוברים לחשמל. משפחת כיוף קיפחה את חייה – וכי למה? כי שר הפנים – ועדות התכנון והבנייה לא מאשרות תוכניות. הם רוצים שנגור על הירח. הם רוצים שלא נהיה אזרחים. הם רוצים להצר לנו את החיים, זה מה שרוצה הממשלה הזאת. ואני יכול להסתכל בעיני כל השרים שנמצאים ולא נמצאים, כולל ראש הממשלה. הבעיה הזאת ניתנת לפתרון, הסחבת הזאת אין לה מקום. האוכלוסייה הזאת לא תסבול יותר. אנחנו הילד הטוב של המדינה, אדוני היושב-ראש. אנחנו אלה שעושים את החובות יותר טוב – לא רוצה להיות יותר טוב מאחרים, לפחות לא פחות מאף אחד אחר. 1,333 הבתים נמצאים במסגרת תכנון, מה הבעיה לחבר אותם חיבור זמני לחשמל? אני זוכר את שרון, ראש הממשלה, שקיבל החלטות; אני זוכר שרים אחרים שקיבלו והוציאו תקנות ופתרו בעיות.
יש לי תחושה – וכואב לי, כי אני בדרך כלל נלחם לזכותה של המדינה הזאת יותר מכל אזרח אחר – שהאנשים והמדינה, היא אוהבת רק את עצמה וחלק אחד מהאוכלוסייה שלה. היתה השרפה בכרמל, לצערי הרב. בנו בתים בבית-אורן, בתוך חודשיים חיברו אותם לחשמל. לא שאלו, לא על תוכניות מיתאר, לא על תכנונים, לא על דרך. מה יגידו לאותם אנשים, אנשי עוספיא ודאליה, שנוסעים לחיפה, מסתכלים – יש בתים מחוברים לחשמל בבית-אורן, אצלם לא.
מה אתם רוצים? הממשלה היא הכתובת. נכון, אדוני, כשישבת באופוזיציה אני יודע כמה סייעת, אתה באופן אישי. היום כל חברי הכנסת, הדרוזים בעיקר, מותקפים על-ידי האוכלוסייה שלהם – אתם לא מביאים לנו פתרונות. אנחנו לא יכולים לשמוע כל הזמן את השקרים של משרדי הממשלה. אני שמעתי את שר הפנים שעמד פה ואמר: הבעיה לא אצלי, לכו לשר המשפטים. ישב כאן שר המשפטים – והיושב-ראש היה פה – אומר: מה אתם רוצים ממני? אז אולי נפנה לממשלה אחרת.
הבעיה הזאת עולה וחוזרת. אני דיברתי הבוקר עם הממונה על המחוז – חמש תוכניות במקביל, תוכניות שעובדים עליהן אבל לא סיימו אותן ואולי יסיימו אותן בעוד שנתיים. הבעיה היותר חמורה, שקרוב ל-4,000 בתים – שמע, אדוני היושב-ראש – בתוך היישובים האלה, אף אחד לא שאל במשך השנים. חיברו אותם לחשמל, אין להם תוכניות, הם לא חלק מתוכניות – לא המיתאר, לא הפנימיות ולא החיצוניות ולא המתוכננות. אומרים להם היום: עכשיו תעשו תוכניות. הם רוצים שכל אזרח ישלם היטל השבחה וישלם אגרות, שזה קרוב ל-50,000–60,000 ש"ח למשפחה. אז אם נרדמו בשמירה, איפה האחריות של הממשלה?
היו"ר ראובן ריבלין:
איך באמת חיברו אותם לחשמל בלי טופס 4?
מגלי והבה (קדימה):
זאת השאלה הגדולה.
היו"ר ראובן ריבלין:
הנה, יושב פה גם ראש העיר – – –
מגלי והבה (קדימה):
זאת השאלה הגדולה, כי גם ועדת התכנון שאמורה לטפל ביישובים, גם היא פישלה. היא דאגה לתת, לפעמים, אישורים פיקטיביים.
היו"ר ראובן ריבלין:
זה לא טוב.
מגלי והבה (קדימה):
ולפעמים נתנה אישורים-לא-אישורים, והיום האוכלוסייה בבעיה. צריך להגיד את האמת. אבל כשבעיה מתחילה להיות בעיה רצינית ואקוטית, איפה הפתרונות? אז היה אצלנו המשנה למנכ"ל של משרד הפנים בוועדת הכספים, וחייבנו אותם שלא נעביר תקציבים למשרד הפנים עד שלא יביא פתרונות. והבטיח פתרונות, אבל לצערי הרב, עד היום הזה, אדוני היושב-ראש, אין פתרון.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
מה הסיבה?
מגלי והבה (קדימה):
אה, יש פתרון.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא. לא. מה הסיבה?
מגלי והבה (קדימה):
מה הסיבה? כי משרד הפנים, היועץ המשפטי והיועץ המשפטי של משרד המשפטים לא מוכנים לוותר על הטעויות שלהם, להביא לאוכלוסייה הזאת תקנות שיאפשרו חיבור זמני עד שמשרד הפנים וועדות התכנון יואילו בטובם ויסיימו את תוכניות המיתאר. דרך אגב, כשאני מדבר זה לא רק בעיה של עוספיא ודאליה.
רחל אדטו (קדימה):
זו לא רק בעיה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת אדטו, אל תטעי. הבעיה הזאת היתה גם כשאני הייתי – – –
רחל אדטו (קדימה):
הסכמתי שבחריש – – –
מגלי והבה (קדימה):
אני רוצה להגיד לכם, הבעיה היא הרבה יותר אקוטית – בכל האוכלוסייה, בכל היישובים. עשרות בתים לא מחוברים לחשמל. אז עשינו את התכנון, שילמנו את המוטל עלינו, הגשנו תוכניות מיתאר, ומחכים.
להגיד לך עוד סוד, אדוני היושב-ראש? שאני מתפלא. שאלתי שאילתא את שר הפנים: מה קורה בוועדות התכנון והבנייה של מחוז הצפון? ארבעה קציני מחוז ממלאי-מקום יושבי-ראש ועדות. איפה נשמע כדבר הזה? במקום למנות אנשי מקצועי שיבואו ויפתרו בעיות.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אני דבר אחד לא מבין: איך בנו בלי תוכניות?
מגלי והבה (קדימה):
איך בנו בלי תוכניות? כי אנשים רוצים לגור. איפה יגורו?
נחמן שי (קדימה):
זה בכל המגזר.
מגלי והבה (קדימה):
אני מעלה סוגיה שמחייבת פתרון, ואני אומר לך, היושב-ראש – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת שי, לך לא היתה ההזדמנות, כי עוד לא נבחרת לכנסת, להיות שר בממשלות האלה. ממשלות של כולנו, של כולנו.
מגלי והבה (קדימה):
אני מציע – הנה, אני רוצה לראות את הקואליציה. אולי הבחירות יוקדמו אז תהיו יותר ככה קשובים לאזרחים, כי תרצו את הקולות שלהם – להקים ועדת חקירה פרלמנטרית, להביא אותם שרים, אותם משרדי ממשלה, להביא אותם לדין הציבור. לא יכול להיות שהם לא יבצעו את המשימה שלהם, כי האזרחים עשו את כל המוטל עליהם, במיוחד בשכונות האלה שאני מדבר עליהן. מוכנים לכל פתרון. אבל כשאנחנו מדברים על מערכת רקובה, החל מוועדות התכנון – ואני לא אומר שהרשויות כולן, אתה יודע – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
את הדברים האלה אמרתי לשר הפנים בר-און, את מה שאתה אומר.
מגלי והבה (קדימה):
כן, אני זוכר. אבל לא יכול להיות, אי-אפשר למתוח אוכלוסייה יתר על המידה, שאנחנו נגיע למצב – אנחנו היום מותקפים על לא עוול בכפנו, אנחנו היום צריכים להסביר לאוכלוסייה, שהיא שובתת כאן, וזה עוד אות אזהרה שיכולה להיות הפגנה הכי גדולה שתוכל להיות. והיום כל אמצעי התקשורת פשוטים, והרשתות החברתיות, ואפשר.
האחריות שצריכים לגלות שר הפנים, ראש הממשלה, שר המשפטים – יש פתרון אחד, או על-ידי שינוי התקנון ולהוציא תקנות זמניות לחיבור זמני לחשמל, זו אפשרות אחת, או הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית. הצעתי את זה, אמרתם: תמתינו עם הוועדות. אבל מתברר שוועדות הכנסת – אפשר להוציא ספר של פרוטוקול שלם על הנושא הזה ושום דבר לא מתקדם; או שתחליטו: נעשה עצמאות, מדינה בתוך מדינה, כל אחד יעשה מה שהוא רוצה. אם זאת הכוונה של הממשלה, אנחנו יודעים. אנחנו כבר יש לנו, אנחנו אפילו לא צריכים צבא. אנחנו מיומנים היטב, גם להגן על עצמנו – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
נא לסכם.
מגלי והבה (קדימה):
אני מסכם ואני אומר, אדוני היושב-ראש, שר הפנים, שר המשפטים, חייבים לשנות את התקנות, חייבים להביא לפתרון הסוגיה של התכנון בתוך הרשויות האלה, ולא לדרוש מאנשים שבנו לפני 30 שנה אגרות והיטלים, מה שדורשים ב-2012, דבר שאי-אפשר לעמוד בו.
היו"ר ראובן ריבלין:
נדמה לי שיש דרך הרבה יותר פשוטה – לסיים את הדיונים בצורה חיובית בוועדות המחוזיות. אלה דברים שהיו אומרים לך שרים מכל – הרי אנחנו כפופים לחוק. לא יכול להיות מצב שבו – – –
מגלי והבה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אני יודע – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מבין את המצוקה ואני יודע כמה – – –
מגלי והבה (קדימה):
– – אני יודע כמה כואב לך וכמה אתה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
צריך לסיים את תוכנית בניין ערים.
מגלי והבה (קדימה):
בבקשה. למי לדבר, לכיסאות הריקים? תגיד לי למי לדבר. לאן ללכת? לאן? תגיד לי. אני נבחר ציבור, מייצג מפלגה גדולה, ואנחנו לא מצליחים להביא פתרון לסוגיה הזאת.
היו"ר ראובן ריבלין:
הרבה שנים כבר.
מגלי והבה (קדימה):
מישהו רוצה לבחון אותנו?
היו"ר ראובן ריבלין:
טוב. תודה רבה, חבר הכנסת מגלי והבה.
מגלי והבה (קדימה):
אז אני אומר, הנה, השרים שנמצאים – השר שמחון וגם סגן השר – תעבירו את המסר לראש הממשלה ולשר הפנים, שלא יבחנו את העדה הדרוזית, כי ידנו תהיה על העליונה תמיד.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת מגלי והבה. כבוד השר יצחק כהן ישיב על שתי ההצעות שכותרת נושאן היא אותו דבר אבל הן דנות בשני נושאים שונים. בבקשה, השר יצחק כהן, סגן שר האוצר, לעלות ולהשיב.
יואל חסון (קדימה):
השר כהן, תמיד שולחים אותך לספוג את כל האש; למה אתה מוכן לעשות את זה?
נסים זאב (ש"ס):
אבל למה ההסתה של המגזר הדרוזי נגד הממשלה?
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת נסים זאב, מזל טוב לחתונת בנך, רק שלשום, ואתמול היו שבע ברכות. אדוני ימתין, ינוח מעט, חצי שעה, שעה.
נסים זאב (ש"ס):
– – – עכשיו, אדוני.
היו"ר ראובן ריבלין:
מאה אחוז. נא לא להפריע לסגן שר האוצר. בבקשה, השר כהן.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, רק להתייחס בכמה מלים לנושא שהעלה ידידי, חבר הכנסת מגלי והבה. אף אחד לא רוצה לקפח את העדה הדרוזית. אל תלך לכיוון הזה, זה לא נכון. שיבוא לפה נחמן שי ויגיד: תחברו אותם בניגוד לחוק, אני חושב שישמעו לו אולי. אבל אף אחד – – –
יואל חסון (קדימה):
תעשו תוכנית מיתאר, אל תחברו אותם.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אם אתה כזה גיבור, לך תעשה את זה.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לך תשכנע.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת יואל חסון, הנמרצות שלך ברגע שעולה איש הממשלה – אני ראיתי שהתנהגת יפה מאוד – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
זה הדבר האחרון של הממשלה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
– – כשחבריך דיברו.
יואל חסון (קדימה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
מאה אחוז. אין לי ספק בכלל.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
וכפי שאמר הרב נסים – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אתה צריך להתרגל לשמוע גם דברים שאתה לא מסכים אתם.
ישראל חסון (קדימה):
אבל אי-אפשר לתרץ – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא עכשיו משיב לחבריכם.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
בדרך לכאן נסים זאב שאל אותי מה קורה כשיהודי בונה מרפסת בניגוד לחוק. יושב פה ראש עיר, הוא יגיד לכם מה קורה אתו.
יואל חסון (קדימה):
אבל יש לו תוכנית מיתאר.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לא, לא. חבר הכנסת – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אם אין תוכנית מיתאר אז אתה בונה?
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת – – –
יואל חסון (קדימה):
אז יעשה תוכנית מיתאר. לא מגיעה לו תוכנית מיתאר?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אז קום תגיש.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת יואל חסון.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
קום תגיד שאתה פורע חוק. תעלה, תגיד: אני פורע חוק.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת יואל חסון.
יואל חסון (קדימה):
– – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
קום, תגיד את זה.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת יואל חסון, היו כמה שרי פנים לפני כן שלא הצליחו לעשות.
יואל חסון (קדימה):
– – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
גם מאיר שטרית. אתה יודע מה?
היו"ר ראובן ריבלין:
נכון. עזוב. אז מגלי והבה אמר, אתה חושב שלא הבינו אותו?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
מאיר שטרית, הוא מקדימה.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא הבינו אותו?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
סליחה, חסון, מאיר שטרית בקדימה? היה שר הפנים? מגלי, מאיר שטרית, חבר הסיעה שלך, היה שר פנים. הוא פתר לכם את הבעיה?
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
אבל שלוש וחצי שנים – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא. אה, הבנתי.
קריאות:
– – –
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
אבל שלוש וחצי שנים עברו מאז – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
סליחה, הבעיה היא בעיה. הבעיה היא בעיה חוקית, וראש עיר יפתור אותה.
היו"ר ראובן ריבלין:
טוב, רבותי, מגלי והבה – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אל תיקחו את זה לשם. חוץ מזה, מגלי – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
– – דיבר באופן חופשי, והוא מנסה לענות לו. לא צריך להסכים למה שהוא אומר.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – – יחסית – – –
רחל אדטו (קדימה):
– – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אף אחד לא מקפח את הדרוזים. אוהבים אותם. מחבקים אותם.
ישראל חסון (קדימה):
שב ואל תעשה כלום. לפניך לא עשו. איזה מין תשובה זו?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא שמעתי מה שאתה אומר כי אני באמצע הדיבור. אתה מתפרץ לתוך דברי. חכה שאני אגמור את – – –
ישראל חסון (קדימה):
– – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
תמתין.
ישראל חסון (קדימה):
איזה מין תשובה זו?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
תמתין. מה – אתה מסוגל לעשות את זה?
ישראל חסון (קדימה):
כן.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
תעשה את זה.
ישראל חסון (קדימה):
– – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לך תגיד: אני פורע חוק, אני עושה את זה. קום. קום. תהיה אמיץ.
ישראל חסון (קדימה):
תחוקק חוק.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
קום תגיד: אני פורע חוק, אני עושה את זה. נו.
ישראל חסון (קדימה):
אני מוכן לעשות את זה.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
די, די. תעשו לי טובה, חבר'ה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תאמין לי שכל השרים – – –
ישראל חסון (קדימה):
– – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
די.
ישראל חסון (קדימה):
אני אעשה לך – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
די.
היו"ר ראובן ריבלין:
כל השרים, התשובות שלהם – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אתה לא תעז לעשות את זה. אתה לא תפרע חוק.
ישראל חסון (קדימה):
אני לא אומר שאפרע חוק – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
זה מה שאתה מציע.
ישראל חסון (קדימה):
– – אחוקק.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת – כבוד השר, אם אתה רוצה להתווכח אתם אני אעשה הפסקה, תתווכחו. אם אתה רוצה להשיב להם אני – – –
ישראל חסון (קדימה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. מספיק. אין יותר הפרעות. בבקשה. יש הרבה נושאים שהעלה חבר הכנסת מופז, שכדאי שיענו עליהם.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
ואני אענה עליהם.
היו"ר ראובן ריבלין:
כן.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת מופז, המשבר הכלכלי העולמי שפרץ בסוף 2008 מורגש עדיין במרבית הכלכלות בעולם.
רוני בר-און (קדימה):
הוא פרץ ב-2007.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
קצבי הצמיחה בכלכלות המפותחות טרם התאוששו, וגם בכלכלות המתפתחות, דוגמת סין, שיעור הצמיחה שנרשם בשנים האחרונות נמוך מקצב הצמיחה טרם המשבר. מנגד – אולי לא ינעם לכם לשמוע את זה, אבל תשמעו – בישראל נרשמה התאוששות מהירה וקצב צמיחה גבוה.
רוני בר-און (קדימה):
לפני – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
בשנים האחרונות מגמה זו נמשכת – גם ב-2012, מר בר-און – שבה למרות – –
רוני בר-און (קדימה):
– – – 2007.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – התמתנות מסוימת בקצב גידול – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא יכול להיות. תשמע, אתם לא סומכים – מופז דיבר בצורה, עם משנה מסודרת, ועכשיו עונה השר. לא יכול להיות שכל מלה שהוא יאמר, יהיה מישהו שיקפוץ.
רוני בר-און (קדימה):
זה ברור.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני אומר לכם – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו.
היו"ר ראובן ריבלין:
אמן. בבקשה, אדוני.
יואל חסון (קדימה):
זה תיקון היסטורי שהמשבר – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
בסדר, אז אחרי זה – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אבל – רוני בר-און, גם בזכותך, אבל בעיקר בזכות ד"ר שטייניץ, בישראל נרשמו התאוששות מהירה וקצב צמיחה גבוה יחסית.
יואל חסון (קדימה):
ד"ר שטייניץ – דוקטור לפילוסופיה, כן? ד"ר שטייניץ – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא יכול להיות, רבותי, הוא לא הספיק להוציא שתי מלים מהפה. אדוני השר – –
יואל חסון (קדימה):
כאילו הוא דוקטור לכלכלה או משהו – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
– – אני מבקש באופן יוצא דופן לא לפנות – לענות – – –
יואל חסון (קדימה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת חסון, אני מודיע לך, לא אוכל לסבול את זה. אי-אפשר. זה דבר בלתי הגיוני.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
טוב, אני אתחיל מההתחלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
בבקשה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
בשביל הציבור בישראל, שלא שמע בגללכם.
קריאה:
– – – הדרוזים.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אולי תעשה הפסקה לחמש דקות?
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, אתה תדבר עכשיו. אם אתה לא תדבר אליהם – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
ד"ר ליפשיץ – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
– – אם לא תתווכח אתם, אני אדאג – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
ד"ר ליפשיץ, אם אתה שומע אותי, נא לספק – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא יפריעו לך.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – "ריטלין".
אוקיי. המשבר הכלכלי העולמי שפרץ בסוף 2008 – –
רוני בר-און (קדימה):
2007.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – מורגש עדיין במרבית הכלכלות בעולם. קצבי הצמיחה בכלכלות המפותחות טרם התאוששו, וגם בכלכלות המתפתחות, דוגמת סין, שיעור הצמיחה שנרשם בשנים האחרונות נמוך מקצב הצמיחה טרם המשבר. מנגד, בישראל נרשמו התאוששות מהירה וקצב צמיחה גבוה יחסית בשנים האחרונות. מגמה זו נמשכת גם ב-2012, שבה למרות ההתמתנות בקצב גידול התוצר, צמחה הכלכלה הישראלית בקצב מהיר מאשר בארצות-הברית, או מכלכלות גוש היורו. קצבי הצמיחה, אדוני היושב-ראש, שנרשמו בשני הרבעונים הראשונים של 2012 הינם עקביים עם תחזית המקרו שהוצגה לוועדת הכספים במחצית השנייה של 2011, אשר לפיה יצמח התוצר בישראל ב-3.2%.
נוסף על קצב הצמיחה המהיר יחסית של התוצר, נרשמו התפתחויות חיוביות גם בשוק העבודה. החל משנת 2009 נוספו למשק הישראלי כ-360,000 משרות. גידול זה התבטא בעלייה של 330,000 במספר המועסקים ו-30,000 במספר המשרות הפנויות. שיעור האבטלה נמצא כעת ברמה נמוכה, מנקודת מבט היסטורית, ונרשמה עלייה ניכרת בשיעורי ההשתתפות. שיעור ההשתתפות, אדוני היושב-ראש, שעמד על 59.5% בשנת 2003, עלה באופן מתמשך עד לרמה של 63.5% ביוני 2012.
עם זאת, חייבים לומר, משבר אפשרי בגוש היורו עלול להוביל למיתון עולמי נוסף. המציאות הכלכלית מחייבת משום כך התנהלות פיסקלית אחראית, זאת לאור ההתפתחויות באירופה, שם הגיעה יוון להסדר חוב, וקיים חשש לגבי יכולת החזר החוב של כמה מדינות נוספות.
כתוצאה מהמשבר, ירדו הכנסות המדינה ממסים, וכפועל יוצא מכך זינק הגירעון התקציבי ל-5.2% מהתוצר בשנת 2009. ההתאוששות המהירה של הכלכלה הביאה לגידול מהיר בהכנסות ממסים. נרשמה ירידה של הגירעון בשנת 2010 ל-3.7%. אולם ההאטה בגידול ההכנסות ממסים, שהחלה ברבעון השני של שנת 2011, עם האטת הצמיחה של המשק, הובילה לירידה שולית בלבד בגירעון בשנת 2011, ל-3.3%. בשנת 2012, לאור המשך הצמיחה המתונה בהכנסות ממסים, קיים חשש שללא פעולה אקטיבית מצד הממשלה, עלול הגירעון לחזור, ואף לחצות את שיעור ה-4% מהתוצר, רחוק מיעד הגירעון של 2%, שנקבע לשנת 2012. בעקבות ההכנסות הנמוכות ממסים והגירעון הגבוה בשנת 2012, החליטו ראש הממשלה ושר האוצר לתקן את תוואי הפחתת הגירעון ולקבוע כי תקרת הגירעון בשנת 2013 תעמוד על 3%, במקום 1.5%, ותרד בהדרגה ל-1.5% מהתוצר בשנת 2019.
לאור המחסור בהכנסות המדינה ממסים בשנת 2012, והמחסור הצפוי בשנת 2013, לשם שמירה על יציבות הכלכלה הישראלית והאמינות הפיסקלית של ממשלת ישראל, נדרשה הממשלה לפעול באחריות ולבצע צעדים מספר – בין השאר, על-ידי העלאת המע"מ בנקודת אחוז אחת – שיגדילו את היקף ההכנסות לשם צמצום הגירעון לשנת 2012, לשם עמידה בתקרת הגירעון שנקבעה לשנת 2013. אם לא יתבצעו הפעולות כאמור, קיים חשש שרמות הגירעון יגבילו את יכולת התגובה של הממשלה במקרה של משבר כלכלי נוסף, חלילה.
מס ערך מוסף, אדוני היושב-ראש, הינו מס עקיף המוטל על כלל המוצרים והשירותים ועל כל הצרכנים במשק. המס נכלל במחיר הסופי לצרכן. פשטותו ויעילותו של חוק המע"מ באות לידי ביטוי בכך שנשמר עקרון אחידות המס. כל העלאת נקודת אחוז במע"מ מוסיפה להכנסת המדינה 4.4 מיליארד ש"ח. יעילות תפעולית והיעדר השפעה על התנהלות המשק – להבדיל ממסים ישירים, אשר להם השלכות כבדות על השקעות בשוק העבודה – הופכים את מס ערך מוסף לכלי פיסקלי דומיננטי ויעיל לא רק בישראל, אלא גם בעולם כולו, במיוחד בתקופה זו של האטה כלכלית. ולראיה, רק לאחרונה הועלה שיעור המע"מ בגרמניה בשתי נקודות אחוז.
ראוי להדגיש כי בשיווי המשקל החדש שנקבע בשוק המוצרים, לא תמיד ההעלאה באחוז בשיעור המס מתגלגלת כולה לצרכן. לעתים קרובות המחיר עולה בפחות משיעור העלאת המע"מ, ולעתים לא משתנה כלל. גובה ההשפעה על כל מוצר פרטני תלוי בגמישות הביקוש למוצר עצמו.
אומנם נכון שמס ערך מוסף נתפס כמס רגרסיבי הפוגע לכאורה יותר בעניים, אולם במונחים כלכליים אבסולוטיים, הרי שהעשירונים העליונים, שצריכתם גבוהה יותר באופן ניכר, משלמים את רוב המע"מ. כסף זה, ראוי לזכור, משמש את הממשלה כדי לתמוך בעשירונים התחתונים, למשל במס הכנסה שלילי ועידוד התעסוקה.
לעניין עליות המחירים, כדאי להזכיר שמדד המחירים לצרכן בשנת 2012, נכון לעכשיו, עלה ב-1.1%. 1.1%, כך שזה מה שמשקף את עליות המחירים. זה הכלי היחידי האמין והנכון, כשמדברים על עליות מחירים, לראות מה מדד המחירים לצרכן. 1.1%, וזה הנתון החשוב.
בעניין המלצות ועדת המזון, הצוות נמצא בשלבים מתקדמים של הכנת הצעת החלטה ליישום המלצות הוועדה, שיביאו להגברת התחרות והפחתת מחירים. אני מקווה, אדוני, גם בתחום המזון וגם בתחום מוצרי החשמל, הצעת ההחלטה תובא לאישור הממשלה בשבועות הקרובים. הוועדה תסיים את עבודתה. ונקווה שיאושרו בממשלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני השר ימתין פה רגע. חבר הכנסת מופז העלה את נושא ערוץ-10. והנושא הוא לא רק כלכלי-חברתי, לא רק מורל העובדים וגורלם העומד על הכף, אלא הדבר יורד לשורש הדמוקרטיה וחופש הביטוי בישראל. האפשרות שערוץ טלוויזיה בישראל ייסגר בגלל סירובה של הממשלה לאפשר את פריסתו של החוב – שאינו גדול במיוחד לפי כל קנה מידה – עלולה להסב פגיעה קשה לשוק התקשורת, וממילא גם לחופש הביטוי ולדמוקרטיה הישראלית.
נכון, יש אילוצים, ואין זה פשוט לפגוע בעיקרון שעל-פיו חובות יש לשלם. אני מוכרח לומר שזכיתי בזכות שר התקשורת שקדם לי כשר תקשורת, השר פואד בן-אליעזר, לחנוך את פתיחת ערוץ-10. ואז ביקשתי שלא יברכו אותי כדי שלא יבואו עלי בביקורת שנה או שנתיים אחרי כן, כי נדמה היה לי שתנאי המכרז כפי שהוצעו על-ידי המציעים דאז, הם לא יוכלו לעמוד בהם. אבל ערוץ-10 הפך להיות עובדה קיימת בתקשורת הישראלית. אני חושב שממשלה, וודאי שממשלה בראשות הסיעה שאני חבר בה מאז היום שנולדתי, איננה יכולה להרשות לעצמה להעדיף רק שיקולי יעילות כלכליים על פני שיקולים ערכיים הנוגעים לחברה דמוקרטית.
אנחנו נמצאים בעיצומה של רפורמה בשוק הטלוויזיה המסחרית. היא התחילה אתי, המשיכה עם דליה איציק, המשיכה אחרי כן עם השר כחלון, ואנחנו לפני עידן של העברה מזיכיונות לרשיונות. אין זה נכון לזעזע את שוק התקשורת בישראל בתקופת המעבר. לא מדובר בחוב שהממשלה איננה יכולה לעמוד בו. יש לשמר את הערוץ. הממשלה צריכה לעזור במתן פרק זמן נוסף כדי לשלם את החובות. יש לפרוס, וניתן לפרוס, את החובות של ערוץ-10, ולהסדיר את קיומו של הערוץ במסגרת משטר הרשיונות החדש שיחול בישראל, ויחול על כולם. רשיון יוכל להחזיק רק אדם שעומד בתנאי הרשיון.
האם לאדוני, בשם הממשלה – והממשלה ידעה שנושא זה יעלה – יש מה לומר בנושא זה כבשורה? כי אתם באוצר מנהלים את המשא-ומתן, אבל הוא הרבה מעבר לנושאים הכלכליים החברתיים. הוא נוגע באמת בנושא מאוד רגיש, והוא הדמוקרטיה הישראלית. יש הרבה ביקורת, אני מוכרח לומר, על ההתנהלות ועל הנוהג, שהפך להיות למסורת, שחובות לא צריך לשלם. אבל אני חושב שהיום אנחנו צריכים להיות הרבה יותר חכמים מצודקים.
נחמן שי (קדימה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני אתן לך, חבר הכנסת נחמן שי, הואיל ואתה פעיל בעניין.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אדוני היושב-ראש, יש כמה היבטים של ערוץ-10, כפי שאתה ציינת. אני יכול לומר לך דבר אחד: לא התכוננתי לשאלה על ערוץ-10. אני אקח את הפרוטוקול, ואני אעביר אותו – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מאוד מודה לך. אני באמת חושב שיש דברים שהממשלה לא יכולה לוותר עליהם. אבל פה יש שני עקרונות שעומדים זה מול זה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
זה נכון לעוד הרבה נושאים, לא רק לערוץ-10.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת נחמן שי, מהצד, רק לנושא זה.
נחמן שי (קדימה):
תודה לך, אדוני היושב-ראש, על הדברים. אני מקווה שהם יחדרו לכמה ראשים אטומים שמתקשים – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לא.
נחמן שי (קדימה):
לא, יש פה אטימות. מעל הכול אתה תיארת מסלול מסוים שהתקשורת בישראל עברה, ואני חושב שיש כבר הבנה בצורך ובנחיצות בתקשורת רבה, גדולה, פלורליסטית. זה צורך. פה אנחנו מגלים אטימות – חוסר רצון להבין את מה שטמון בלב העניין. ולב העניין הוא לא כלכלי, אדוני היושב-ראש, הוא לא כלכלי. הוא הרצון לחנוק את ערוץ-10 בשל עבירות או בשל מה שנראה כמו פגיעה כזאת או אחרת בשעתן. מענישים את ערוץ-10 על כך שפרסם סיפורים מסוימים ולא הלך בתלם. עם כל ההבנה למצבה הכלכלי הקשה של מדינת ישראל, ויש הבנה, 45 מיליון שקל לכאן או לשם לא ישנו דבר. הם לא ישנו דבר. אבל במחיר הזה הולכים מאות אנשים הביתה, להיות מובטלים. המחיר הזה של אבטלה, של אנשים שאין להם תעסוקה, בדרך כלל אנשים צעירים שהשקיעו ורוצים להתקדם ולהיות פה ולחיות פה בארץ הזאת, הוא בלתי נסבל. זה מחיר שבסוף הוא יהיה גם כלכלי. לכן הקריאה שצריכה לצאת היום מהבית הזה אל הממשלה: תסכמו אתם על פריסת חובות. היו דברים מעולם במדינת ישראל. זה פתרון סביר, פתרון קביל. ותנו לערוץ-10 להמשיך לשלם.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה.
נחמן שי (קדימה):
ולהגיד לך משהו? בסוף, כלכלית – אפילו כלכלית – זה ישתלם לממשלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מאוד מודה לנחמן שי.
אני רוצה לקדם בברכה את אזרחי ישראל הדרוזים, את הקאדים אשר נמצאים כאן ונמצאים בשליחות חשובה – חבר הכנסת מגלי והבה נגע בה בהצעה לסדר-היום. ברוכים תהיו לכנסת ישראל ולירושלים בירתנו.
מוחמד ברכה (חד"ש):
למה הם לא מוזמנים לשבת ביציע?
היו"ר ראובן ריבלין:
אני רק ידעתי שהם הגיעו – חבר הכנסת ברכה, אם היו פונים אלי ומבקשים לשבת ביציע ודאי שהנכבדים היו יושבים. ייתכן מאוד שהם לא ביקשו. אם היו מפנים את תשומת לבי, אין שום מניעה. הם לא סורבו, חלילה. אין שום בעיה, אם רוצים להעביר את הנכבדים, אשמח. ברוכים הבאים, איפה שאתם יושבים. המקום שאתם נמצאים בו הרבה יותר חשוב – איפה שאתם נמצאים – מאשר איפה אתם יושבים. אבל אתם תראו את עצמכם כאילו אתם יושבים כאן אתנו. תודה רבה.
חבר הכנסת אדרי, אני צריך לרדת לוועדת כספים.
יש שתי הצעות אחרות, אחת היא של חבר הכנסת דב חנין, ושל חבר הכנסת נסים זאב. אני מאפשר לכם לדבר מעל הבמה, כל אחד שתי דקות.
דב חנין (חד"ש):
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, בסוף יוני אנחנו הכפלנו, לבקשת הממשלה, את יעד הגירעון. אני מזכיר לכם שכאשר נעשה המהלך הזה הוא לווה בהכרזות, בין היתר של ראש הממשלה, שהכפלת יעד הגירעון נעשית במקום להעלות את המסים. אבל חודש לאחר מכן אנחנו קיבלנו את הגל הראשון של הגזירות הכלכליות, בין היתר העלאת המע"מ, והיום, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו עומדים בפני עוד נחשול של גזירות כלכליות וקיצוצים חברתיים מאוד מרחיקי לכת.
בסך הכול, כאשר הכפילו את יעד הגירעון וכאשר עושים את כל הגזירות הכלכליות והעלאות המסים העקיפים שהממשלה מקדמת, אנחנו מדברים על סדר-גודל של כ-30 מיליארד שקל שמוסיפים אותם ליכולתה של הממשלה להוציא. מה קורה כאן? אז סיפרו לנו אומנם על חינוך חינם לגיל שלוש, אבל המספרים רחוקים מלהתקרב לסדר-גודל כזה. אם אנחנו מסתכלים על כל ההוצאות הכלליות של הממשלה בכל הנושאים שהיא מדברת עליהם, אנחנו מדברים על סדר-גודל של קצת יותר מ-2 מיליארד שקלים – פחות מ-10% מהסכום שהממשלה בעצם מבקשת לאפשר לה להוציא בנוסף למה שהיא הוציאה עד כאן.
עמיתי חברי הכנסת, אני אומר בדאגה ובצער, ההסבר היחיד שכנראה יכול להינתן לאותם 30 מיליארד שקלים שהממשלה מבקשת להוציא הוא מחיר המלחמה. אני חושש, עמיתי חברי הכנסת, שאנחנו נדרשים היום להתחיל ולשלם את הצ'ק של כלכלת מלחמה שהממשלה הזאת מקדמת. גם אם היא הולכת למלחמה, גם אם היא כרגע לא הולכת למלחמה, אבל כלכלת המלחמה, עמיתי חברי הכנסת, כבר נמצאת כאן. ומי שמשלם את המחיר על כלכלת המלחמה הזאת זה הציבור הרחב – –
היו"ר יעקב אדרי:
תודה.
דב חנין (חד"ש):
– – מי שמשלם את המחיר על כלכלת המלחמה הזאת זה האנשים שביקשו צדק חברתי, שביקשו שינוי חברתי, נזקקי הדיור הציבורי, שכבות הביניים הנשחקות, העניים בישראל – כולנו משלמים מחיר על כלכלת מלחמה שהממשלה התחילה לממן.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. גם לך יש שתי דקות.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. אני רוצה להתייחס להפגנה של הדרוזים בחוץ. כולנו שותפים לכאב ולמרירות שקיימת, ובצדק; אין חשמל, מנותקים מחשמל. אבל לנצל את הבמה הזאת כאן, וחבר הכנסת מגלי והבה עושה פה תעמולה, לא רק אנטי-ממשלתית – אנטי מדינת ישראל, חד-משמעית אני אומר את זה.
רוברט טיבייב (קדימה):
אוהו.
נסים זאב (ש"ס):
חד-משמעית. להתסיס ציבור שלם נגד ממשלת ישראל עם כל האיומים ששמענו כאן זה בעצם – –
רוברט טיבייב (קדימה):
נסים – – –
נסים זאב (ש"ס):
– – זה מעבר להסתה.
יואל חסון (קדימה):
עזוב אותך – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
הדברים שלך הם הסתה. יש דרישה צודקת.
נסים זאב (ש"ס):
אתה האחרון שתיתן לי מוסר.
היו"ר יעקב אדרי:
רבותי.
נסים זאב (ש"ס):
דברי הבלע שלך שנשמעים פה, אתה לא שומע את זה אפילו מאחמדינג'אד.
היו"ר יעקב אדרי:
חבר הכנסת ברכה, אני מבקש לא להפריע. בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אני יכול לומר בצורה חד-משמעית: כל ממשלות ישראל לדורותיהן, יש להן רגישות גבוהה כלפי האוכלוסייה הדרוזית. יש להן הערכה וכבוד, ושאף אחד פה לא יספר לנו פה סיפורים. נכון, יש בעיה שצריכים לפתור אותה. צריך למצוא את הערוץ הנכון.
רוברט טיבייב (קדימה):
אז תמצאו.
נסים זאב (ש"ס):
ומי כמו מגלי והבה, שיודע בדיוק מה המשמעות של יושב-ראש ועדת תכנון, שהוא לא יכול לחתום על טופס 4 ולתת אישורים למים וחשמל כשיש בנייה לא חוקית.
אני אומר לכם, הלוואי שהיו נוהגים אצל היהודים כמו שנוהגים אצל הערבים ואצל הדרוזים. אני זוכר בתקופת טדי קולק, כל שבוע, עשרות – של בנייה לא חוקית – היו פורחות באוויר, צומחות לנו. והוא היה אומר: אנחנו חייבים לגלות רגישות, אנחנו לא יכולים להתסיס את הציבור הערבי נגד מדינת ישראל, וזה קורה כלפי כל הציבורים האחרים.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה.
נסים זאב (ש"ס):
אני אומר לכם שפועלים הרבה יותר, ביתר שאת, נגד בנייה לא חוקית של יהודים מאשר של ערבים ודרוזים.
ולכן, עם כל הכאב, ויש לנו הרבה כבוד לאוכלוסייה הזאת, הדרוזית, והרבה הערכה למה שהם עושים למדינת ישראל, זה לא המקום וזה לא העניין, הפואנטה, לקחת את הנושא הזה ולהפוך אותו להסתה נגד ממשלת ישראל.
קריאה:
– – –
היו"ר יעקב אדרי:
תודה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה. תקפידו על לוחות הזמנים.
קריאה:
– – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
אם הכנסת לא המקום אז איפה המקום?
יואל חסון (קדימה):
– – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בלי ששמנו לב, בג"ץ – – –
יואל חסון (קדימה):
– – –
היו"ר יעקב אדרי:
יואל, חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
בג"ץ בסוף השבוע שעבר שלח את ידו – – –
היו"ר יעקב אדרי:
יואל.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – – שלח את ידו לא רק אל הקופה הציבורית אלא בעצם אל מהותה של המדינה היהודית. עיריית אילת ומשרד החינוך נאבקים זה שנתיים ימים שהחינוך במדינת ישראל יינתן לאזרחי ישראל, שמערכת החינוך באילת תוכל לשמור על קיומה, תוכל לשמור על ערכיה, תוכל לשמור בעצם על אילת כעיר. אילת יושבת על שתי רגליים. רגל אחת זו הפרנסה, זו התעסוקה; הרגל השנייה, מערכת החינוך המפוארת שלה. את התעסוקה כבר לוקחים. כל בן-אדם תשיעי באילת הוא מסתנן. אנשים מאבדים את הבסיס הכלכלי שגורם להם להישאר בעיר אילת. ואילת זה לא רק בתי-מלון, זה גם תושבים. ועכשיו בא סלים ג'ובראן, ודנציגר, ושוהם, ואומרים: יש שוויון. מה זאת אומרת יש שוויון? מחר הם גם יגידו, וזה מה שהם אומרים פה, אלה אויבי מדינת ישראל: שוויון – הם נכנסו לפה, הם יהיו אזרחים. אפשר גם לתת להם זכות הצבעה. אולי מחר יהיה פה אגף אריתריאה, אגף סומליה, אגף חוף-השנהב. לאן אנחנו מגיעים? וכל זה לתוך הכיס הציבורי, על חשבון שעות הלימוד, על חשבון תלמידים וכמות התלמידים בכיתה. איך בג"ץ מעז להיכנס לדבר כל כך מהותי בנפשה של המדינה?
מדברים פה על בעיות כלכליות. כמה זה יעלה לנו? כמה מסתננים עוד יבואו לפה? איך אמרה פה תרזה, שהיתה פה? יש לי שישה ילדים; אני רוצה בשבילם בגרות. גם בגרות אנחנו צריכים לתת להם? גם רפואה חינם אנחנו צריכים לתת להם? לכמה מיליונים אנחנו צריכים לתת את זה?
היו"ר יעקב אדרי:
תודה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
רבותי, נטרפה דעתנו עלינו. את המעט שיש לנו בוא ניתן לנזקקים שלנו. תאמינו לי, יש. עכשיו קיבלתי טלפון מאשה בתל-אביב. שבעה ילדים, אין ספרי למוד, אין ילקוטים. אולי ניתן לילדים שלנו במקום לכל הפולשים והגנבים מאריתריאה ומסודן. תודה רבה.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. אנחנו ניגשים להצבעה. האם מסתפקים בדברי סגן השר?
גאלב מג'אדלה (העבודה):
מה זה הביטויים האלה, אדוני היושב-ראש?
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
גנבים, גנבים.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
מה זה הביטויים האלה "גנבים"? – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – – כפר-מנדא. תשאל אותם מה – – – למדנו מכפר-מנדא.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
שתוק, שתוק.
היו"ר יעקב אדרי:
סליחה, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
שתוק.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
למדנו מכפר-מנדא.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
שתוק.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
כפר-מנדא – – –
היו"ר יעקב אדרי:
חבר הכנסת גאלב מג'אדלה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – – גנבים – – –
גאלב מג'אדלה (העבודה):
– – – אתה גנב. כן, אתה גנב. אתה גנב.
היו"ר יעקב אדרי:
אני קורא אותך לסדר, חבר הכנסת גאלב מג'אדלה. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, גם לך אני קורא לסדר פעם ראשונה.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
– – – חוק וסדר – – –
היו"ר יעקב אדרי:
רבותי, מי בעד דיון במליאה?
גאלב מג'אדלה (העבודה):
– – – זה מוסלמים, מה קרה?
היו"ר יעקב אדרי:
מה אתם מציעים? לא מסתפקים, טוב.
יואל חסון (קדימה):
– – – דיון בוועדת הכספים.
היו"ר יעקב אדרי:
אנחנו ניגשים להצבעה. רבותי, דיון במליאה, בעד הסרה מסדר-יום.
יואל חסון (קדימה):
לא, אמרנו כספים.
קריאות:
ועדה, ועדה.
היו"ר יעקב אדרי:
בסדר, ועדה. לא דיון במליאה. ועדה, והסרה מסדר נגד, בסדר?
יואל חסון (קדימה):
בעד זה כספים, כן?
היו"ר יעקב אדרי:
ועדה, כן. בבקשה.
קריאות:
עמדה אחרת, עמדה אחרת. מה, אלקין לא עשה דיון?
הצבעה מס' 1
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה.
היו"ר יעקב אדרי:
14 בעד, אין מתנגדים. הנושא יעבור לוועדת הכספים להמשך דיון.