קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום העלייה החדה בממדי האבטלה וההתייקרויות במשק היו"ר יעקב אדרי: אנחנו עוברים לנושא הבא – הצעות לסדר-היום מס' 8798 ו-8799 – העלייה החדה בממדי האבטלה וההתייקרויות במשק. ינמק את ההצעה חבר הכנסת מוחמד ברכה. בבקשה, יש לך עשר דקות. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, זה עתה חזרתי מהפגנה של עובדי "פניציה", שמפגינים בכניסה לכנסת, מאות עובדים שעומדים בפני סכנת סגירת המפעל ואז בעצם איבוד פרנסה למאות משפחות, קרוב ל-1,000 בסך הכול, בסופו של דבר, בהתגלגלות הפיטורים והפגיעה. אדוני היושב-ראש, אני קורא לממשלה לעשות מעשה מייד, וגם עכשיו זה מאוחר, ולא לזרוק מאות רבות של עובדים למעגל האבטלה. גם כך הנתונים מאוד מדאיגים, אבל לפחות זה עכשיו ביד. עזרה מינימלית של הממשלה למפעל, כדי שימשיך לייצר, יכולה לחסוך כסף רב יותר – מאשר לטפל במצוקות חברתיות ובדמי אבטלה וגם בייבוא של תחליפים למוצרים שמייצרים שם במפעל. בעצם, כל פתרון אחר זולת המשך עבודתם של האנשים, הוא גם פתרון לא צודק, גם פתרון פוגעני בצורה קשה במאות משפחות וילדים, וכל פתרון אחר הוא גם משתלם פחות. לכן, אני קורא לממשלה להתעשת מבעוד מועד ולדאוג להמשך העסקתם של העובדים. יש כאב רב, יש מצוקות רבות. אני פשוט בא משם, ואני מאוד נסער מהמחזות ומהדברים שאמרו האנשים, שפשוט פוחדים להיזרק לאותו בור עמוק של אבטלה ושל אי-ודאות. לכן, אדוני היושב-ראש, כאמור, בכל הצעה כזו אני מציע שיתקיים דיון במליאה, אבל מובן שאני חושב שאם תהיה הצעה – להעביר את זה לוועדת הכספים, ושהדיון הזה יתקיים בהקדם, על מנת לדבר בהיבט הכללי של המכות הכלכליות, של ההתייקרויות ושל האבטלה, אבל בעיקר להתמקד בסוגיה של עובדי "פניציה", שלדעתי היא דוחקת ודורשת תשובה מיידית. בהיבט הכללי של מה שאנחנו מציעים כאן, הממשלה שיווקה לנו במשך שנתיים-שלוש מונחים כמו שגשוג, יציבות וכו', וכנראה העידן הזה הגיע לקצו. הוא הגיע לקצו לא מפני שהיה טוב ועכשיו רע, אלא מפני שמדיניות הממשלה מלכתחילה לא נבנתה בצורה נכונה בנושא הכלכלי. היא התבססה על קידום ערכים כלכליים מוחלטים לטובת ההון הגדול מבלי לצפות ולראות לאן זה יכול להוליך. גם ההפרטות שהיו במשק, שיכולות להכניס כסף נזיל לתקציב המדינה ואז לייצר מראית עין של התאוששות ושל מצב יציב – כשהכסף הזה נגמר חוזרים לאותו מקום של המצוקה. היום אנחנו מגיעים, בעידן הממשלה הזאת, לאחוז האבטלה שהיה קיים כשהממשלה קיבלה את השלטון. זאת אומרת, אנחנו נמצאים היום – אמרו שהגענו לאבטלה של 5%, ואגב זה היה שקר, היתה גם תרמית בצורת החישוב של האבטלה, שלא לקחה אלמנטים ומרכיבים שונים על-פי הכללים הנהוגים ב-OECD, ולכן יצרו מראית עין וכזבים של אבטלה שיורדת. ועכשיו אנחנו מגיעים לנקודת האמת, שאנחנו מגיעים ליותר מ-7%, והיד עוד נטויה לכיוון הגרוע יותר. לכן, אדוני היושב-ראש, אני מריח – ואני חושב שזה לא חוש הריח המפותח שלי, אלא זה כולנו – שהממשלה, שלא נכנסה בעובי הדיונים המהותיים על תקציב המדינה, אינה מתכוונת להביא תקציב מדינה ל-2013 – – היו"ר יעקב אדרי: ואז הולכים לבחירות. מוחמד ברכה (חד"ש): – – ואז הולכים לבחירות כמובן, כי הממשלה יודעת שהיא דרדרה את החברה ואת המשק לנקודות קשות מאוד, ואם הם יצטרכו לחבר תקציב ויבואו לבחירות עם התקציב שהם יחברו, עם כל המכות והקיצוצים וכו' וכו', אז ביבי נתניהו חושב שהוא יפסיד את הבחירות. לכן הוא עושה קיצוצים זוחלים, אחד-אחד, במהלך החודשים האלה, גם לפני וגם – ביום שיצאנו לפגרה הכריזו על שורת קיצוצים. ואז הוא יגיע לסוף השנה ויגיד שאין תקציב מדינה, ואז ילך לבחירות, מבלי לחשוף את עומק המצוקה שהוא יצר בתוך המשק ובתוך החברה בישראל. נתוני האבטלה האחרונים, ששר האוצר לא שמע עליהם בכלל, והוא מספר לנו שהוא לא יודע על זה שום דבר – זה רק מראה על קהות חושים ועל התכחשות למצוקתם של האנשים. זה מראה עוד יותר על ההשתעבדות המוחלטת של הממשלה לבעלי ההון. גם בקיצוץ הראשון, ביום יציאתנו לפגרה, דיברו על קיצוץ של 7 מיליארד שקלים, ועל מנת לייצר מראית עין של קיצוץ לכולם קיצצו 200 מיליון שקל משיפוי מעסיקים; לעומת זאת, 6.8 מיליארד שקלים היו על חשבון השכבות החלשות. שמעתי את סגן שר האוצר לפני כמה דקות מדבר על מס ערך מוסף, שהוא מס רגרסיבי, אבל היות שהעשירים צורכים יותר הם עיקר המשלמים. מאיפה התיאוריה הכלכלית הזאת? מאיפה הוא המציא אותה? איפה זה קיים? הרי העשירים הם אלפיונים ומאיונים. אז גם כשיצרכו 2 ק"ג עגבניות והעני יצרוך 200 גרם, עדיין עיקר הנטל נופל על השכבות החלשות. מה גם שאותו שקל או 2 שקלים של תוספת מס ערך מוסף, בשביל האיש העני והאיש שחי מתחת לקו העוני זה כסף גדול, ו-1,000 השקל, 5,000 השקל ו-10,000 השקל – בשביל האלפיונים העליונים זה כמו להתעטש. נתוני האבטלה קשים, ועל-פי מדיניות הממשלה הם יהיו קשים עוד יותר, אדוני היושב-ראש. בעיון ברשימת היישובים מוכי האבטלה אנחנו יכולים למצוא שעיקר האבטלה נמצא בקרב הציבור הערבי, ובמידה מסוימת בעיירות הפיתוח. כשאנחנו מדברים על 32% אבטלה בעיר רהט, זאת אומרת, אחד מכל שלושה אנשים מובטל. זה אחוז שלא קיים, לא בעולם השני, לא בשלישי, לא ברביעי ולא במיליון. אלה מושגים שכבר חלפו מהעולם, של שליש מכוח העבודה מובטל. אם מסתכלים על אום-על-פחם, עיר במרכז הארץ – 31% אבטלה, ועל אופקים – 15% ויותר, ועל אבו-סנאן וכו'. זאת אומרת, נכון שהאבטלה היא 7% ומשהו, אבל ביישובים הערביים ויישובי הפריפריה יש מדינה אחרת, יש נתוני אבטלה אחרים, יש עומק מצוקה אחר. במרכז הארץ, איפה שיש תעסוקה ויש יציבות של תעשייה ושל שירותים, אז יש רוויה, רוויה בעניין התעסוקה, אבל בצדדים, בפריפריה, בקרב הציבור הערבי בפרט, אנחנו רואים את עומק המצוקה. לכן לא צריך להסתכל על אחוזי האבטלה כאילו שהם 7%. זה לא 7%, אלא זה 20% וזה 25% וזה 30%, וגם, אם עושים את החישוב הנכון של האבטלה, אם מכניסים לתוך זה גם נשים ערביות שמעולם לא עבדו והן לא נמצאות בנתוני לשכת התעסוקה, האחוזים הם מפחידים ומבהילים. לסיום, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לספר לך משהו. לפני שעה קלה עלה לכאן חבר הכנסת מגלי והבה ודיבר על חיבורי חשמל בכפרים הדרוזיים. ואני יודע שחיבורי חשמל הם בסמכותו של שר הפנים ובסמכותו של שר האנרגיה והמים. היו"ר יעקב אדרי: תשתיות, לא? מוחמד ברכה (חד"ש): כן, כן. הרי החליפו את השם. אתה לא מעודכן, יכול להיות. עכשיו קוראים לזה שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו. ואני לא אספר מעבר למקום היישוב שלי, לשפרעם. שני השרים ביקרו בשבועות האחרונים בשפרעם. השר אלי ישי, שר הפנים, לא בא לטפל בבעיות של תוכנית מיתאר ובנייה והקצאת קרקעות וכו' וכו', אלא בא לסעודה של רמדאן. האיש בא אל קבלני הקולות שלו, יכול להיות. השר עוזי לנדאו, ב-27 בחודש, לפני כמה ימים, גם הוא הגיע לשפרעם, לא כדי לטפל בחיבורי החשמל, כולל בשכונה בשפרעם שרוב תושביה דרוזים – הוא לא בא לטפל בחיבור חשמל אלא בא כדי לפתוח את שנת הלימודים. עוזי לנדאו יבוא לשפרעם על תקן המחנך הגדול, ויבוא בדלת האחורית, בלי תיאום עם העירייה. אם אלה שרי הממשלה, שיכולים לעשות כל דבר חוץ מאשר למלא את תפקידם, אני חושב שכל הממשלה אינה ראויה ואין לה מקום על הכיסאות האלה. תודה רבה, אדוני. היו"ר יעקב אדרי: תודה לחבר הכנסת ברכה. חבר הכנסת טיבי יעלה, ולאחר מכן ישיב השר שלום שמחון. בבקשה, חבר הכנסת טיבי. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, מכובדי השר – – – היו"ר יעקב אדרי: כצל'ה – – – יעקב כץ (האיחוד הלאומי): – – – היו"ר יעקב אדרי: לא, לא. זה מפריע לחבר הכנסת טיבי. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אני אתחיל מההתחלה. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, בחודש יולי שעבר יותר מ-16,000 איש איבדו את מקום עבודתם לאחר תקופה ארוכה שבה הממשלה הסבירה לנו כמה המצב הכלכלי יציב, איתן, חזק. התפארו בכלכלה הישראלית, והנה באופן פתאומי בישרו לנו בשורות אחרות, העלו מסים, גזירות כלכליות, עלייה בשיעור דורשי התעסוקה, עלייה בשיעור האבטלה. ביולי עלה שיעור דורשי העבודה ב-5% והגיע עד כדי 187,000 איש, באותה ממשלה שמתגאה בהישגים כלכליים ובכלכלה יציבה לשעבר. אני רוצה להזכיר בפניכם את שיעור האבטלה שאתם לא רגילים לו, ביישובים הערביים. לא ממוצע של 7%–8% – ביישוב לקיה, 41%. שיעור אבטלה 41%, כמעט מחצית היישוב. בטייבה, היישוב שלי, 24% – זה אותו יישוב שמשרד הפנים הפך אותו לשדה ניסויים והרכיב לנו שני ראשים, אנדרוגינוס: יושב-ראש ועדה ממונה ונאמן, עסקן מתוסכל במשך שש השנים האחרונות. כל עסקן מתוסכל של מפלגה ציונית כלשהי היה מוצא את דרכו לטייבה – משכורת שמנה, יישוב גדול, וגם נאמן, שהעלות שלו 300,000 שקל בחודש, כשהשופטת, הגברת ורדה אלשיך, המשנה פרוטוקולים לאחר קבלת החלטה, היא זו שפוסקת לו כל כמה חודשים את הסכום האסטרונומי הזה. בעראבה ­21%, שיעור האבטלה. באום-אל-פחם, 33%. בשפרעם, היישוב שלך, אדוני היושב-ראש, 18%. יותר מ-74 יישובים ערביים נמצאים עם אבטלה מעל שיעור של 10%. ולכן נשאלת השאלה – – יעקב כץ (האיחוד הלאומי): מי אשם? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): – – מתי האשם יישא באחריות. אני יודע מי האשם. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): המתנחלים. המתנחלים. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אתם חלק מהאשמה. אצלכם אין אבטלה. מה יותר קל מאשר לגנוב אדמה של מישהו, לקבל סובסידיה ולבנות בית, ולקבל תחבורה ציבורית מסובסדת, ובסוף לזעוק "לא מספיק"? איך תהיה אבטלה אצלכם? איך? איך? יעקב כץ (האיחוד הלאומי): – – – אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אתם ראיתם פעם הפגנה של גנבים, של שודדי קרקעות? מישהו ראה פעם שמתלוננים שזה לא מספיק? יעקב כץ (האיחוד הלאומי): בסוריה. בסוריה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): שזה לא מספיק? יעקב כץ (האיחוד הלאומי): בלוב. במצרים. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אז במקום להפגין ממשיכים לגנוב, גם קרקעות וגם סובסידיה ציבורית. אפרופו ההפגנה והשביתה של אחינו הדרוזים מעֵסִפְיָא – עִסִפְיָא. תפסיקו להגיד עוספיא, אפילו את השם אתם רוצים לשנות להם. עספיא ודאלית-אל-כרמל – חיבורי חשמל. ואז עולה כאן סגן השר ואומר: יש חוק. לוקח זמן. יש ביורוקרטיה. שכונה שלמה. שכונה שלמה, יותר מ-1,000 איש, שנים בלי חיבור לחשמל. אנחנו מכירים את זה מיישובים אחרים במשולש ובגליל. הגיעו מים עד נפש – משפחה שלמה, משפחת כיוף. למה נהרגה? שמו גנרטור, אין חשמל, היתה הצתה בגלל העניין הזה והיתה שרפה ונחנקו. עפו אגבאריה (חד"ש): נחנקו – – – של הגנרטור. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): נחנקו. נחנקו. נורא. אגב, כמעט שלא היה דיווח רציני עליהם בתקשורת. מעניין למה. עפו אגבאריה (חד"ש): כי הם ערבים. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): בדיוק. אני תוהה. תגידו, במגרון – מה היתה מהירות הקמת היישוב החלופי, ההתנחלות החלופית, כדי שהגנבים הראשונים יעברו לאזור גנוב אחר? מהירות הקול. גם דחפורים, גם טרקטורים, גם יישוב קרקע. היום ראיתי את התמונות. ואגב, היום הם פנו לבית-המשפט כי היישוב לא מוכן. הבנת, אדוני היושב-ראש, למה היישוב לא מוכן? אין מועקות. היו"ר מוחמד ברכה: מעקות. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם לעברית: כן, אמר שאין מעקות בצד ימין ובצד שמאל.) עפו אגבאריה (חד"ש): אישור מכבי-אש. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): יכול להיות שתתחילו לשבות מפני שאין מרינה, גם. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): לא, גם התקשורת – – – אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אין מרינה. אין מעקות. התקשר אלי מישהו מקלנסואה, הוא אומר: אנחנו שנים גרים בלי מעקות. גם בדיר-אל-אסד גרים בלי מעקות, גם בטייבה גרים בלי מעקות. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): – – – אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אני שמעתי קודם מתנחל מתראיין ב"גלי צה"ל", אומר: אנחנו לא יכולים – אין מעקות. יכולים לעבור לאדמה הגנובה החדשה. למה לא מתייחסים אל עוספיא ודאלית-אל-כרמל, אל השכונה הזאת, שחסר לה חיבור חשמל, כמו אל מגרון, ומחברים אותה מייד על-ידי סמכות שר ועל-ידי כיפוף כל ההליכים הביורוקרטיים? למה – כי הם דרוזים. למה – כי הם לא יהודים. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): פתאום הדרוזים נהיו חברים שלך, הא? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): הם אחים שלי, וזה לא סתם כמו שאתה אומר את הססמאות הנבובות שלכם. הגיע הזמן שהיחס אליהם יהיה יחס שוויוני לא רק בבתי-הקברות – ואני מצטער שחברינו הדרוזים שהיו פה יצאו. הם היו צריכים להמתין עד שאנחנו נסיים, חבר הכנסת ברכה ואני, ולהקשיב גם לדברים שלנו. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): הם לא רואים בך חבר שלהם. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): ולכן אמרתי ואני חוזר, חלק מהיישובים הערביים – הזכרתי פעם את היישוב כפר-ברא, שהוא יישוב למופת, מפותח – מצבם טוב יותר מזה של חלק מהיישובים הדרוזיים שמשרתים בצבא, כך שהטענה של זכויות וחובות מתרסקת מול עינינו; היא טענה נבובה. אני אתן לכם עוד מספרים: שיעור הדרוזים בסקטור הציבורי: 0.6%. כלומר, 43% מהשיעור שלהם, אם היה ייצוג הולם. שיעור הנשים הדרוזיות – קשה שבעתיים, תת-ייצוג מחפיר, מביש – רק 60 נשים דרוזיות מועסקות בסקטור הציבורי. קרקעות: דאלית-אל-כרמל – 75% שיעור הפקעה. בית-ג'ן – 83% שיעור הפקעה. יישובים ערביים לכל דבר. ולכן הממשלה הזאת, אדוני השר, שאחראית גם לעליית מחירים, אחראית גם להתנכרות והתנכלות לציבורים שלמים – גם לפריפריה, גם ליישובים הערביים במשולש שבנגב, גם למשכורות נמוכות, גם ירידה באפקטיביות של השכר, עלייה בשיעור האבטלה, והיחס, ואני שב ואומר, היחס אל היישובים הדרוזיים הוא יחס מביש, מתנכל ומתנכר. הגיע הזמן שהחיוך לא יהיה מדיניות, שההתפייסות לא תהיה מדיניות. התברר שהיא מדיניות כושלת, בלתי אפקטיבית, כי מקבלים תמורתה סטירת לחי, לפעמים יריקה בפרצוף, וזה לא גשם. הגיע הזמן. תודה רבה, אדוני. היו"ר מוחמד ברכה: תודה, חבר הכנסת טיבי. התשובה תהיה משולבת, כי שני הנושאים דומים. זה יכול להיות, ולכן תהיה תשובה משולבת של השר שמחון וגם של סגן שר האוצר על שני הנושאים. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: – – – היו"ר מוחמד ברכה: אז אתה תשיב על שניהם, כי הנושאים הם דומים, כדי שלא תעלה פעמיים ותגיד אותם דברים. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): הוא רוצה לעלות פעמיים.