קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום הזינוק במספר המפוטרים במשק, עליות המחירים הצפויות והעלאת שיעור המע"מ הופכים את החיים בישראל לבלתי נסבלים היו"ר מוחמד ברכה: נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: הזינוק במספר המפוטרים במשק, עליות המחירים הצפויות והעלאת שיעור המע"מ הופכים את החיים בישראל לבלתי נסבלים, מס' 8800 ו-8801. גם כאן יש שני מציעים: חבר הכנסת ניצן הורוביץ, ואחריו – חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה, חבר הכנסת הורוביץ. אחר כך נשמע את תשובת השר לארבעת הדוברים – אני, טיבי, הורוביץ וכבל. עשר דקות. ניצן הורוביץ (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, התעוררנו הבוקר לכותרות שמבשרות – אולי יש אנשים שהופתעו; אני לא הופתעתי, אני מכיר את המצב הזה – על כך שמאות תלמידים, ליתר דיוק תלמידות, במערכת החינוך של מדינת ישראל, מערכת חינוך שמקבלת הרבה כסף ממדינת ישראל, לא משובצות ללימודים, כי הן ספרדיות. אני, אגב, היות שזה לא נושא חדש – כבר עלה פה בשנים שעברו – התעניינתי איך קובעים מי זה ספרדי ומי זה אשכנזי, אילו ארצות נכללות בקטגוריה הזאת, מה קורה כשהאמא היא מעדה אחת והאבא הוא מעדה אחרת. אז אמרו לי: אצל חרדים הנישואים האלה, המעורבים, לא כל כך נפוצים, אז אין השאלה לפי מה קובעים את העדה. והשורה התחתונה היא שלמרות הזעם ובג"ץ עמנואל והעמותות שקמו והדיונים פה בכנסת, שנה אחר שנה נפתחת שנת הלימודים, ובתי-ספר רבים חרדיים, ששייכים בעיקר לחינוך העצמאי של אגודת ישראל, לא מקבלים תלמידות כי הן מזרחיות. ושר החינוך, ששנה אחר שנה עומד פה ובמתק שפתיים מדבר על ההישגים שלו ועל השליטה שלו במערכת החינוך, נותן לזה לקרות. קראתי היום ששר הפנים אלי ישי, שהוא מאוד זועם כביכול על העניין הזה, אמר שהוא יקפיא העברת תקציבים לרשויות המקומיות שבהן שוררת האפליה. אני באמת מחכה לראות, אדוני היושב-ראש, שיוקפאו התקציבים למודיעין, לגוטרמן שם, ולביתר-עילית ולבני-ברק, ומה אז יגידו בש"ס ואיך ינהלו את העניין הזה. באמת אני מחכה לראות. והעניין הזה הוא חרפה, הוא בושה, הוא דבר שאי-אפשר להעלות אותו על הדעת. זה, כמובן, פסול, בלתי-חוקי גם. גם אם בית-הספר היה פרטי לחלוטין ולא היה מקבל שקל מהמדינה, אסור היה להרשות דבר כזה; ודאי כשבתי-הספר האלה ממומנים – נהרי, נהרי ב' וכל החוקים האלה שעברו כאן – ממומנים על-ידי המדינה והרשויות המקומיות, אי-אפשר להרשות שדבר כזה יקרה. אגב, אני חייב לציין שגם בשנה שעברה, כשהיתה סערה גדולה סביב האפליה של בנות מזרחיות, אפרופו סיפור עמנואל וסיפורים אחרים, עדיין באמצע השנה, כשבדקנו את העניין, עשרות בנות עדיין ישבו בבית ולא יכלו להתקבל לבתי-הספר כי לא קיבלו אותן על סמך האפליה המחפירה הזאת. אבל אני חייב לומר שאני לא רוצה לעצור בנקודה הזאת, ואני רוצה לומר לאלי ישי עוד דבר: אלי ישי, לפי התגובה שלו, לפחות זו שראיתי בדקות האחרונות, מאוד כואב את כאבן של הבנות המזרחיות שלא מתקבלות לבתי-הספר. אלא מה, אלי ישי בעצמו נוקט בגזענות כלפי סוגיות אחרות. כשזה לא נוגע לו, הוא יכול להיות גזען – אם ערבים ואם פליטים ואם הומואים, ואם כל מי שלא מוצא חן בעיני אלי ישי. ואני חושב שאלי ישי צריך ללמוד פה את העניין. גזענות היא גזענות. כשזה פוגע בך, זה מאוד כואב, זה מקומם, זה מטריף את הדעת, זה דבר שאי-אפשר לעבור עליו בשתיקה. אבל הוא חייב להבין שזה בדיוק אותו דבר כשזה מופנה למגזרים אחרים, ומאוד חורה לי ששר הפנים הזה, שכל כך כואב את הגזענות כלפי העדה שלו והמשפחה שלו וציבור המצביעים שלו, נוקט בדיוק אותה גישה כשזה נוגע לקבוצות אחרות. לכן אני אומר, אני מאוד אתמוך אם אלי ישי ינצל את הסמכויות שיש לו, ויש לו, ואם שר החינוך ינצל את הסמכויות שיש לו, ויש לו, ויפעל נגד בתי-הספר הגזעניים האלה, אבל אני מצפה מהם שיפעלו גם בסוגיות האחרות על-פי אותן אמות מידה. ופה הסיפור לא נוגע רק למערכת החינוך. הנה, בימים האחרונים אנחנו עומדים בפני הסיפור בחריש, ששם הולכת לקום עיר גדולה. אני בעד שייתנו פתרונות דיור, ואגב, אדוני, אנחנו שנים, ובמיוחד מאז המחאה החברתית, אומרים שכשהממשלה רוצה, אם היא רוצה, היא יכולה לבנות בנייה בזול, דירות בזול, באמצעות מחיר למשתכן, בנייה תקציבית. שמעתי גם – מהעיתונות החרדית, כמובן, כי הדברים האלה מתפרסמים רק שם – שעל-פי הסיכום עם ועד הרבנים לגבי חריש, דירה חדשה תעלה בחריש 450,000 שקל – פחות מחצי מיליון שקל. היום דירה ממוצעת בישראל עולה משהו כמו 1.2 מיליון. זה פחות מחצי מהמחיר של דירה ממוצעת בישראל. ואיך עושים את זה? הקרקע היא של המדינה, מחיר הבנייה ידוע, מוציאים מכרזים ותופרים את העניין. זה טוב ויפה, אבל למה רק לחרדים? הרי בחריש ובאזור שבו היא נמצאת יש חילונים, יש ערבים, יש סרוגים, יש אנשים מכל מיני סוגים בחריש עצמה. הייתי שם לפני ימים מספר, קיימתי מפגש, באו תושבים מאום-אל-קוטוף, באו מערערה, באו תושבים שיושבים בחריש עצמה, באו אנשים מקיבוץ מצר וברקאי, וזה אזור שיש בו אנשים מכל הסוגים והמינים. מדוע על אדמת מדינה מוציאים דירות זולות, חדשות, לשיווק למגזר אחד בלבד? האם הקרקע בחריש היא האדמה הפרטית של אריאל אטיאס? האם זה שייך בטאבו למפלגת ש"ס? שר השיכון הוא גם השר שלי, האדמה בחריש היא אדמת מדינה, שייכת גם לי, גם לכם, לכולנו, ואת הפתרונות האלה של דיור זול צריך לתת לכלל האוכלוסייה. אלא מה? יושבות שם כבר כמה מאות משפחות בחריש – חבר הכנסת טיבי, כמה זמן אמרת שיש ועדה קרואה בטייבה? שש שנים? בחריש יש כבר שש שנים וחצי, והאריכו לו בעוד שנה וחצי. בראש הוועדה בחריש עומד נסים דהן, שהיה שר מטעם ש"ס, והוא במשך שש שנים וחצי – שיא ישראלי – עומד בראש הוועדה הקרואה בחריש בלי בחירות. בלי בחירות. בחריש אין בחירות. וזה יהיה ככה גם בשנה הקרובה הזו. בלי ספק זה ישבור שיא, שאני בטוח שלא יישבר פה עוד הרבה שנים. ולמה עושים את זה ככה? כדי למנוע מהתושבים המקומיים כל מעורבות בתהליך הדורסני הזה של הקמת העיר החרדית הגדולה בחריש. ואני רוצה להגיד לכם פה, חברי הכנסת, אין לי דבר נגד חרדים, אין לי דבר נגד דירות זולות לחרדים. להיפך, אני פשוט חושב שהפתרון הזה מגיע לכל אזרחי מדינת ישראל. היום, על-פי כללי המשכנתה של בנק ישראל, אתה צריך לבוא, זוג צעיר – דירה לא בתל-אביב, בבאר-שבע, לא משנה איפה – לפחות עם חצי מיליון שקל מהבית כדי לקבל משכנתה. זה מה שעולה כל הדירה בחריש. ואם שר השיכון ושר הפנים חושבים שהם בפוליטיקה הפנימית שלהם יפתרו את הבעיות של המגזר שלהם, אז הם טועים טעות מרה. ואנחנו רואים – כמו בסיפור החינוך שדיברתי עליו, ובסיפור הדיור – שהדברים יטפחו על פניהם, והם יצטרכו לשנות כיוון. חברים, אני מייצג פה מפלגה שנמנית עם השמאל הציוני. והשמאל הציוני הזה, שבנה את המדינה, מבוסס על שלושה יסודות עיקריים שהם מדינה דמוקרטית, צדק חברתי ותיחום הדת, נקרא לו כך, או מאבק בכפייה דתית. ואת שלושת היסודות האלה הממשלה הזאת מביאה לקיצוניות, והיא בכך חותרת תחת, הייתי אומר אפילו, אושיות הציונות. הממשלה הזאת של היום, בהתנחלויות שלה, בהשקעות שלה בשטחים, גורמת לכך שהסיכוי לפתרון של שתי מדינות – למדינה פלסטינית ולמדינה יהודית ודמוקרטית – הולך ונמוג. אנחנו ממרצ היינו שלשום ברמאללה, נפגשנו עם אבו מאזן. אני חייב להגיד שהתחושה – האווירה בפגישה היתה קשה. היה ברור שעם הממשלה הזאת הקיפאון הזה, המשתק, ההרסני בתהליך המדיני יימשך. עם הממשלה הזאת ועם מי שעומד בראשה, ומי שמנהל את משרד החוץ שלה, אין שום סיכוי לחידוש התהליך המדיני. אז יכולה הממשלה אולי להיות מרוצה מדבר כזה, אבל לאן היא מוליכה אותנו? למצב של מדינה דו-לאומית, שהוא בפועל מצב של אפרטהייד וכיבוש מתמשך, שפוגע בשני העמים ובאינטרסים שלהם. זה במישור המדיני. במישור החברתי אנחנו עומדים בפני קיצוצים, בפני העלאת מסים, בפני אבטלה, שכבר אנחנו רואים את התוצאות שלה. פה עכשיו עומדים מחוץ לכנסת מאות אנשים ממפעל "פניציה". אין בירוחם או בסביבה הרבה מקורות; אם הם יפוטרו, הם פשוט ישבו בבית ויהיו מובטלים. ואם מדובר על אנשים בני 40 ו-50, שהסיכוי שלהם למצוא עבודה גם כך קטן, אתה גוזר עליהם חיים של עוני. זה המסלול החברתי ההרסני שבו הממשלה הזאת מוליכה אותנו. אני מסיים. ובמישור של דת ומדינה, העיוותים בחינוך, העיוותים בדין האישי. ואסיים בסיפור בעניין הזה, אפרופו מה שאמרתי בהתחלה. רבני שכונות, שמקבלים את שכרם מהמדינה, איימו על הורים לבל יעזו להתלונן שילדיהם מקופחים בבתי-הספר. רבני שכונות. במקום להילחם בגזענות, למנוע את התופעות האלה של אפליית מזרחיים בבתי-הספר, אמרו להורים שהילדים שלהם יושבים בבית כי הם ספרדים: אוי ואבוי אם תעזו להתלונן. רבני שכונות מטעם משרד הדתות, מטעם הממשלה הזאת. זה הפרצוף של ממשלת נתניהו, ישי, ליברמן, ברק. תודה. היו"ר מוחמד ברכה: תודה. אני מזמין את חבר הכנסת איתן כבל לדבר על אותו נושא במסגרת של עשר דקות. אחר כך נשמע את תשובת השר. איתן כבל (העבודה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני מבין שאתה הפסדת בהגרלה היום, אדוני השר. אתה מוצא את עצמך גם כן – המליאה ריקה, אין כמעט אף אחד מהקואליציה, אף אחד מהשרים לא פה, ועוד לך נותנים לענות על הנושא הזה. הרי שנינו יודעים, אדוני השר, במה דברים אמורים. לכאורה, הנושא הזה של האבטלה נמצא תחת אחריותך, אבל כולנו יודעים הרי שזה קשקוש-בלבוש. העובדה ששירות התעסוקה נמצא תחת אחריותך – האם שירות התעסוקה הוא הגוף שאמור לכוון את המדיניות התעסוקתית במדינת ישראל? אני רוצה להזכיר לך ולנו, אדוני היושב-ראש, שראש הממשלה ושר האוצר, במשך שלוש השנים האחרונות לא הפסיקו להתהדר, מעל כל במה ועל כל גבעה רמה, בהישגים הכלכליים המרשימים של מדינת ישראל, ובצדק, ישראל אל מול כל העולם. פעם היו אומרים עלינו: וילה בג'ונגל, ועכשיו אומרים: הווילה הזאת בתוך כל הג'ונגל הכלכלי בעולם. ופתאום – – – אבישי ברוורמן (העבודה): וילה דו-תקציבית. איתן כבל (העבודה): יתירה מכך, אפילו שר האוצר – שלא יעז מישהו לקחת לעצמו את הפטנט של התקציב הדו-שנתי. ואיך – ולא נודע כי באו אל קרבנה, חבר הכנסת אחמד טיבי? לאט-לאט הסיפור הזה של הפטנט העולמי הזה נעלם, הורד מסדר-היום. אבל החמור מכך – באמת, אני אומר לך, אדוני השר, שאתה גם חבר שלי לפני הכול, ואנחנו ממשיכים להיות חברים גם אחרי שעברת למפלגה הגדולה. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: אני, אגב, לא חושב כמו שר האוצר. איתן כבל (העבודה): לא, אני הרי בדיוק אמרתי שהפסדת בהגרלה. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: זה לא מדויק. איתן כבל (העבודה): אבל, אדוני השר, הרי על מה אנחנו רוצים לקבול? לא עליך, שאתה לא ממונה על איך הדברים יתנהלו, כבר הקראת קודם תשובה של מישהו אחר – – – שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: אחר כך אמרתי גם – – – איתן כבל (העבודה): אחר כך אמרת גם – בסדר, אבל פה אתה לא יכול ללחוש על אוזנו של שר האוצר. בוודאי הוא שם אטמים כשאתה מדבר. אבל אני רוצה לומר לכם שבעניין הזה אנחנו מוצאים את עצמנו, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, במצב ששר האוצר נותן תשובה כשכותרות העיתונים זועקות על ממדי האבטלה – וכל מה שיש לו לומר זה שהוא לא מכיר נתונים כאלה. אז אחת מהשתיים – אם אתה לא מכיר נתונים כאלה, צא בהתקפה חריפה על עיתון "ידיעות אחרונות", שכותרתו זעקה 167,000 מובטלים, כמדומני, על עלייה בממדי האבטלה באותו חודש כפי שלא היו מזה שנים רבות. צא, כמו שאתה יודע. ואני שואל אותנו: איפה השמן? איפה הרזה? איפה הגרפים היפים? חבר הכנסת טיבי, איפה הגרפים? איפה תנועות הידיים? איפה התזזית? מה שאנחנו מקבלים, אדוני היושב-ראש, מקבלים בעיטות לבטן. מה זה הבעיטות לבטן? זה הפחד. אין כמעט הודעה שלו – מבחינת לשכת ראש הממשלה, אין בעיה כלכלית. אין בעיה כלכלית. יש בעיה אחת, קוראים לה אירן. איך אתה מתמודד עם הבעיות הכלכליות של מדינת ישראל? אתה לא מפסיק להגיד "אירן" בבוקר, "אירן" בצהריים, "אירן" בערב. טבעי הוא, כל אחד מאתנו מסתובב – כל אחד במקומו, ולא משנה מאיזה יישוב הוא בא: יהודי, ערבי, דרוזי; נשים, גברים; מבוגרים וצעירים – כולם מסתובבים בתחושה של פחד. ושואלים אותנו, כאילו אני יודע מה יקרה. אני יודע מה יקרה? מישהו יודע מה יקרה? נו, להתארגן? תהיה מלחמה? לא תהיה מלחמה? אנשים רעבים ללחם. יש היום בישראל אנשים שהם רעבים ללחם, ולא רק בפריפריה, גם בערים המרכזיות של מדינת ישראל. אותן ערים שבעות, יש בהן אנשים רעבים ללחם. וכולם עסוקים בנושא אחד היום – פחד. כך משטרים פאשיסטיים מתנהגים. מדברים על פחד, פחד, ועוד הפעם פחד, ועוד הפעם פחד. ובכך, במקום שנעסוק בבעיות שבאמת מטרידות את האזרח במדינת ישראל בימים אלה, עסוקים באותו פחד. ואני אומר יותר מזה. אדוני ראש הממשלה – הוא צריך להבין, מדינת ישראל היא לא תיק ההשקעות הפרטי שלו, היא השקעה של כולנו. זה לא עסק פרטי שלו. איך הוא מתנהל? כמי שהמוצא שלו תימני אני אומר: הוא רקדן תימני גרוע. אין נושא שהוא לא עושה בו צעד אחד קדימה, מתבלבל, שני צעדים לאחור. רק בהבדל אחד: כשהוא עושה את הצעדים לאחור, אותו רקדן תימני גרוע, הוא מסתבך ברגליים ונופל פעם אחר פעם. עמיר פרץ (העבודה): מדינת ישראל – – – בהשקעה בנאמנות עיוורת, אולי שם הוא לא מתעסק. איתן כבל (העבודה): כן, זה נכון. פה כתוב: בכל הקשור לענייני המדינה – אני קורא מתוך הנאום המוכן – אנחנו מצפים להרבה יותר אחריות. הציבור לא הפקיד את המדינה בידיו בנאמנות עיוורת, זה העניין. מדינת ישראל לא הופקדה בידי בנימין נתניהו בנאמנות עיוורת. והוא מתנהג בכל עניין – אם הייתי יכול לבוא ולומר אפילו היום ליעקב כץ, חבר הכנסת כץ, שהוא מנהל את ענייניו בדיוק כמו שכץ רוצה, הוא לא מנהל אותה. הוא לא מנהל אותה, לא, עם כל הבעיות המתקיימות, לשום מגזר. כשאנחנו מדברים על חוק הישרדות, מה שפועל יום ולילה זה איך אני שורד. ואני אומר יותר מזה, את מה שכנראה אחרים לא אומרים. יש לנו היום הדיון על ערוץ-10. אני רוצה להזכיר, חרב הפיטורים מונחת לא רק על ערוץ-10, היא מונחת על "פניציה" ומונחת על עשרות מפעלים מדן ועד אילת; משפחות במדינת ישראל בכל מקום, כולל בשירות הציבורי. כולל אותם מקומות שנדמה להם שהעבודה שלהם מובטחת, והיא לא מובטחת. אין היום ביטחון תעסוקתי בשום מקום. חברים, שיהיה ברור, גם אם קוראים לך עיתונאי, אתה איש טלוויזיה, וגם אם אתה טאלנט – אין היום ביטחון תעסוקתי בשום מקום. אבל החמור מכך, שהיום גורלו של ערוץ-10 לא מוכרע ליד שולחן הממשלה אלא מוכרע כנראה במטבח של בנימין נתניהו, לפחות על-פי פרסומים זרים. בשום מקום. כולם מדברים על זה, כולם יודעים על זה, כולם משוחחים על זה. זה הרבה מעבר לעניין אם היתה כתבת תחקיר על נתניהו או לא. זה הרבה יותר עמוק. השאלה איננה שאלה כלכלית. יש בעיות, ערוץ-10 צריך לקחת את עצמו – חברים יקרים, שאף אחד פה לא יתבלבל, ערוץ-10 צריך להציג תוכנית מלאה איך הוא לא נסמך בסופו של עניין על שולחנו של הריבון. אנחנו לא רוצים תקשורת כמו שיש היום, שמפחדת לעשות תחקירים, שמפחדת לומר דברים כלפי כולנו. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני יכול לבוא ולומר: אנחנו חזקים. מדינת ישראל, ברוך השם, יש בה אזרחים חזקים, אנשים חזקים, אבל אי-אפשר. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני אומר ביושר, אני מסתכל גם על הסקרים, ואני אומר את זה לנו, אני אומר, חבר הכנסת הרצוג, גם לנו פה באופוזיציה: צריכים לעשות חשבון נפש, איך למרות העובדה שבנימין נתניהו הוא ראש ממשלה כושל, רע – שעסוק בהישרדות אישית בלבד, שהקים את הממשלה הגדולה ביותר בתולדותיה של מדינת ישראל, ממשלה שלהוציא שר כזה או אחר כמעט לא עושה דבר באמת – אנחנו, המרכז והשמאל לא מצליחים להתרומם. היו"ר מוחמד ברכה: – – – איתן כבל (העבודה): אפרופו, אומר לי אדוני היושב-ראש, למה אין אצלנו ביטחון תעסוקתי. אני אומר את זה כי אלה שאלות שצריך לשאול את עצמנו. אני לא רוצה להתעסק, כמו שאמר ג'ורג' בסדרה המפורסמת "סיינפלד": זו לא את, זה אני. אז אני בא ואומר לנו, גם בתוכנו – ואני מסיים, אדוני היושב-ראש – בימים הלא-פשוטים האלה, גם אנחנו צריכים לדעת ולהביט על עצמנו במראה אם אנחנו באמת מאמינים בכל דבר שאנחנו אומרים פה. החבורה הזאת, מהמפלגות הערביות ועד כל המפלגות האחרות שנושאות את האופוזיציה, ואלה שרוצות להיות חלק מהכנסת הבאה, צריכה למצוא את הדרך לשתף פעולה ולייצר חזית שתגרום לכך שנהיה גדולים מסך חלקינו. אם לא, אנחנו או מי שישרוד כאן ימשיך לברבר והוא ימשיך להרוס. תודה. היו"ר מוחמד ברכה: תודה, חבר הכנסת כבל. אני מזמין את השר שלום שמחון לענות על שתי ההצעות לסדר-היום שהועלו. בבקשה. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני ישבתי פה מאז הבוקר והקשבתי בקשב רב. אבישי ברוורמן (העבודה): – – – בגלל שהאיש הרזה – – – אתה שהיית שמן – – – תן דוגמה. רזית. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: אני אפתיע אותך. א. לא שלחו אותי. ביטלתי סיור – – – היו"ר מוחמד ברכה: הוא סך הכול רצה להחמיא לך. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: ביטלתי סיור חשוב מאוד ברמת – לא, הבנתי את הבדיחה. אבל גם, כבל, קיבלתי את המחמאה על המשקל. מאחר שגם כבל העיר על זה, האמת היא, לא שלחו אותי, ביטלתי סיור חשוב מאוד עם משקיעים ברמת-הגולן, כי היה חשוב לי להגיד את עמדתי ולא את עמדתו של שר האוצר. אנחנו חלוקים, אני התעקשתי לבוא ולהשיב בשמי. אני לא חושב כמוהו. איתן כבל (העבודה): השמאל משתלט על הממשלה. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: התשובה תהיה ארוכה, שתהיה לכם סבלנות בבקשה. הערפל הכלכלי ואי-הוודאות העוטפת את השווקים הבין-לאומיים ואת העולם כולו הניעו את משרד התמ"ת להיערך ולהכין את המשק הישראלי לאפשרות של החמרת המצב ולתרחיש של האטה חמורה, במיתון. עמיר פרץ (העבודה): בשלב זה אין חילוקי דעות בינך לבין – – – שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: לאט-לאט. אני אתן רק את הנתונים האמיתיים, לא מורח אף אחד. כשאנו באים לבחון את שוק העבודה הישראלי, חשוב שנבדוק את מצבם של כמה נתונים מרכזיים. שיעור ההשתתפות בכוח העבודה הוא היחס בין דורשי העבודה לבין כלל האוכלוסייה הנמצאת בגיל הרלוונטי. שיעור האבטלה הוא היחס בין מחפשי העבודה מתוך כלל המעוניינים לעבוד, כלומר, עובדים ומחפשי עבודה יחד. מספר זה נתון להשפעות שונות. כך, למשל, שיעור האבטלה יכול לעלות בשל הצטרפותן של אוכלוסיות חדשות למעגל מחפשי העבודה או בגלל עלייה במספר המפוטרים. ככלל, ביחס לשנים האחרונות שוק התעסוקה בישראל נמצא כיום במצב טוב היסטורית. אחוז האבטלה שנרשם ביולי, של 7.2%, דומה לממוצע בשנת 2011 שעמד על 7% ונמוך משנת 2010 ו-2009, שבהן היה גבוה יותר ועמד על 8.3% ו-9.4%. שיעור ההשתתפות בתעסוקה, של 63.5%, גבוה משהיה בשנים 2011 ו-2010, שבהן עמד על כ-62.5%. על-פי נתוני הלמ"ס ישנן 70,000 משרות פנויות. בשנתיים האחרונות נרשם גידול משמעותי של כ-314,000 במספר המועסקים. גידול זה במספר המועסקים מבטא עלייה בשיעור ההשתתפות, מ-61.9% ברבעון השני של 2009 ל-63.4% ברבעון השני של 2012 וירידה של שיעור האבטלה מ-9.9% ברבעון השני של 2009 ל-7% ברבעון השני של 2012. יחד עם זאת, לצערנו, בחודשים האחרונים ניתן להבחין בשינוי מגמה אפשרי ובהחמרת המצב. על-פי נתוני שירות התעסוקה, בנובמבר 2011 נסתיימה מגמה בת שנתיים של ירידה במספר דורשי העבודה הרשומים בלשכות, ומאז נובמבר 2011 חלה מגמת עלייה במספר דורשי עבודה רשומים בשיעור חודשי ממוצע של 0.4%. חבר הכנסת כבל, אני רוצה שתדע שכבר בחודש נובמבר, כאשר שר האוצר אמר בממשלה שהכול טוב, אני אמרתי לו שמתחילים לראות את המגמה. אמרתי את זה ליד שולחן הממשלה, זה גם רשום בפרוטוקול. אמרתי את זה באופן עקבי. ייתכן שניתן להסביר חלק מעלייה זו בגידול במספר המשתתפים בשוק התעסוקה. עוד ניתן לראות כי קיימת ירידה קלה בשיעור התעסוקה ועלייה מסוימת בשיעור האבטלה, מ-6.8% בינואר 2012 ל-7.2% ביולי האחרון. מספר דורשי העבודה הרשומים בלשכות התעסוקה בחודש יולי השנה עמד על 202,768, זאת לעומת 196,876 ביולי אשתקד. נתון זה, יש להדגיש, עדיין נמוך משמעותית ממספר דורשי העבודה ביולי 2009, שהיה 224,901. את חלק מהעלייה במספר דורשי העבודה ב-2012 ניתן להסביר גם בעלייה בשיעור ההשתתפות הכולל. בהחלט יכול להיות ש-6,000 מפוטרים או 6,000 מובטלים חדשים זה לא מספר שהוא סופר. אני סופר כל בן-אדם, לכן אני חושב שאמירה של אדם כזה או אחר, לא משנה באיזה תפקיד הוא נושא, לכאורה כאילו אין אבטלה ואין מפוטרים, היא לא רק אמירה לא אחראית, היא פוגעת ב-6,000 בני-אדם. בנוגע למפוטרים, מספר המפוטרים בחודש יולי עמד על 16,084 – שהוא מספר שיא מאז יולי 2009 – מתוכם 7,497 גברים ו-8,587 נשים. חשוב לזכור, אתגר התעסוקה במשק הישראלי הוא כפול: הוא כולל את העלאת שיעור ההשתתפות של קבוצות אוכלוסייה מעוטות השתתפות, ובמקביל שמירה על שיעור אבטלה נמוך במשק הישראלי כולו בשגרה, ועל אחת וכמה בעת משבר. מדיניות הממשלה מתמקדת בהעלאת שיעור התעסוקה, ולשם כך יש לפעול בשני מישורים. במישור הראשון, יש לפעול להעלאת שיעורי ההשתתפות של קבוצות מעוטות השתתפות בשוק העבודה, דוגמת נשים ערביות וגברים חרדים. שיעור ההשתתפות בשוק העבודה של גברים חרדים בשנת 2011 עמד על 46.8%; שיעור השתתפותן של נשים ערביות היה 28.5%. נתונים אלו נמצאים ביחס נמוך לממוצע ה-OECD, העומד על שיעור השתתפות של 76.2%. המישור השני בפעילות הממשלתית מתמקד בשמירה על שיעור אבטלה נמוך. בתוך כך, משרד התמ"ת מפעיל מגוון תוכניות, כמו למשל הכשרה מקצועית מותאמת לשוק העבודה, סיוע למעסיקים וכלים נוספים הנבחנים היום במשרד. זאת ועוד, קיים פער עצום בין שיעור העוני בקרב משפחות שבהן שני בני-הזוג עובדים בהשוואה למשפחות שבהן מפרנס אחד בלבד. משום כך, שיעורי העוני גבוהים בקרב האוכלוסייה הערבית והחרדית שבהן נפוצים משקי-הבית שבהם קיים מפרנס אחד בלבד. הנתונים המספריים לשנת 2010, אדוני היושב-ראש, מראים כי כאשר אין במשפחה מי שעובד ונמצא בגיל העבודה, תחולת העוני לפני תשלומי העברה ומסים היא 90.6%, ולאחר תשלומי העברה ומסים – 70.1%. כאשר יש – – – היו"ר מוחמד ברכה: זה לא זהה בין יהודים ובין ערבים. תשלומי העברה לא מקפיצים מעל לקו העוני. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: אני תיכף אומר את הנתונים. כן. היו"ר מוחמד ברכה: העוני יותר עמוק. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: כאשר יש במשפחה מפרנס אחד, תחולת העוני לפני תשלומי העברה ומסים היא 37.8%, ולאחר תשלומי העברה היא 25.6%. במידה שבמשפחה יש שני מפרנסים היא תהיה 4.9% לפני תשלומי העברה ו-3.5% לאחר תשלומי העברה. לתשומת לבנו, שיעור העוני בקרב האוכלוסייה הערבית עומד על 53.2%, ובקרב האוכלוסייה החרדית הוא עומד על 55%. הנושא, אם כן, מחייב טיפול ולכך אנו נערכים במרץ. על מנת לעמוד ביעדי הממשלה לשנת 2020 יש, ראשית, להגדיל את מספר המועסקים בחברה הערבית בעשר השנים הקרובות ב-300,000 מועסקים חדשים, 200,000 מתוכם צריכים להיות גברים ו-100,000 נשים. שנית, יש להגדיל את מספר המועסקים במגזר החרדי בעשר השנים הקרובות בכ-80,000; 50,000 מתוכם צריכים להיות גברים ו-30,000 מתוכם צריכים להיות נשים. היו"ר מוחמד ברכה: אתה תתייחס גם לאיך תעשו את זה? שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: כן, בטח. תיכף אדבר. זה העימות שלי עם האוצר – הם טוענים שלא צריך לעשות כלום. יצחק הרצוג (העבודה): כאילו אין בעיה. היו"ר מוחמד ברכה: השאלה, האם לקלוט את העובדים במקומות עבודה מחוץ ליישובים או להתחיל לחשוב להביא מקומות עבודה ליישובים. הגיע הזמן. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: הבעיה בחלק מהאמירות של האוצר היא שהן אמירות לצורך אי-מתן תקציבי פעולה ולא כדי לבטא את העניין עצמו. זה חלק גדול מחילוקי הדעות בין משרדי לבין משרד האוצר. אני רוצה לתת לכם את הנתונים מאין באים המפוטרים בחודש יולי. יפו – ואנחנו יודעים שיש שם גם לא מעט ערבים – היו 1,072 מפוטרים; בירושלים – 803 מפוטרים; אשדוד – 628; ראשון-לציון – 625; 533 היו בפתח-תקווה; בחולון – 486; בבאר-שבע – 479; בחיפה, שגם שם יש ערבים, היו 475; בנתניה – 465, ובאשקלון היו 367. יצחק הרצוג (העבודה): ביפו פי-שניים – – – שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: נכון, אבל גוש-דן יותר גדול. בסך הכול בגוש-דן מאז תחילת גל העלייה, במספרים שאמרתי הוא הכי גדול, אבל – – – יצחק הרצוג (העבודה): הרבה עובדים זמניים. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: בנוגע לתובעי הבטחת הכנסה, מספרם המקורי של דורשי עבודה תובעי הבטחת הכנסה בחודש יוני הסתכם ב-111,349, מהם קרוב ל-70,000 – 69,595 – מוגדרים באבטלה קשה, כלומר מעל 270 יום. בהבטחת הכנסה קלה, כלומר מתחת ל-270 יום, יש 41,754 דורשי עבודה. אם כן, בהתייחס למתרחש בעולם, הצפי בישראל הוא לשיעור צמיחה נמוך בשנת 2013 לעומת שנים קודמות. אגב, לא אני אומר את זה, שר האוצר אומר את זה. הוא אומר שהצמיחה תהיה נמוכה, הוא כיוון אותה כלפי מטה בתקופה האחרונה, ולכן אי-אפשר לומר נתון אחד בלי לומר גם את הנתונים האחרים. סביר כי היקף יצירת מקומות העבודה בישראל יצטמצם ויושפע מהמצב בעולם ומהאווירה הכלכלית בשווקים, ועל כן יש להיערך לאפשרות של הרעה בשוק התעסוקה. מחובתנו להתייחס לאינדיקציות שצוינו לעיל, בשילוב עם ההאטה הצפויה, ולבחון היערכות נדרשת בהתאם. ואנחנו נערכים לעשות את זה. משרד התמ"ת מקדם מזה זמן תוכנית להתמודדות עם ההאטה הכלכלית הצפויה במשק, המתמקדת הן בצד עידוד ההיצע של מקומות עבודה, כלומר יצירת מקומות עבודה חדשים ושמירה על הקיימים, וגם בתחום הביקוש לעובדים. התוכנית נמצאת בשלבים סופיים של גיבוש. תוכנית המשרד מתמקדת בעיקר ביצירת כלי סיוע שרמת היישום שלהם גבוהה עד בינונית, כלומר כלים קיימים שיעילותם כבר הוכחה בעבר, בעת המשבר הקודם, וקיים צורך בתגבור תקציבי להפעלתם. במקביל, אנו מפעילים סיוע וכלים תשתיתיים, המצויים בשלבים מתקדמים של הכנה לקראת יישום. בתוכנית מגוון כלים, החל בסיוע לעסקים קטנים ובינוניים, דרך תמיכה בתשתיות פיתוח של אזורי תעשייה בפריפריה, סיוע במענקים של מרכז ההשקעות, בסבסוד שכר לעובדים חדשים, בהכשרות מקצועיות למובטלים, בשכלול ובתגבור של כלי התמיכה של שירות התעסוקה, ועוד כלים אחרים. עבור כל כלי וכלי ניתח המשרד מהו התקציב הנדרש ומהי תוספת העובדים הצפויה מהפעלתו. לדוגמה, הקמת קרן למפעלים במצוקה – תוכנית זו נמצאת בשלבי סיום מול האוצר וההסתדרות, והיא אמורה לתת מענה למפעלים שאינם מקבלים מענה מהבנקים בשל מצבם הכלכלי הבעייתי, שסביר שיחריף בזמן הקרוב. תגבור תקציבי המדען הראשי – יש צורך במתן תקציבים לתוכניות מחקר ופיתוח שנמצאות כבר כעת בהמתנה לאישור ואינן מאושרות בשל מחסור בתקציבים. תוספת תקציבית של 900 מיליון שקל לתוכניות הקיימות אצל המדען הראשי תוביל להעסקה ישירה ומיידית של למעלה מ-2,400 עובדים ישירים בתחום ההיי-טק, ועוד למעלה מ-12,000 עובדים עקיפים אחרים. ועוד, מסלול תעסוקה, כלומר סבסוד שכר לעובדים חדשים ברמות שכר שונות – יש צורך בתוספת של כ-200 מיליון שקל לתוספת של כ-3,250 עובדים נוספים. מסלול חופשה מוסכמת בתשלום – תוכנית זו קמה מתוך הבנה כי המשבר זמני וכי כדי למנוע פיטורים המוניים בשל ירידת תפוקות המפעל והצורך שלו בצמצום הוצאותיו, יש לאפשר למפעל להוציא אחוז מסוים מעובדיו לחופשה מוסכמת בתשלום, כאשר תשלום אחוז מסוים מהשכר הוא על חשבון המדינה, והמעביד ימשיך וישלם את התנאים הסוציאליים של העובד וישמור על רצף העסקתו תוך מחויבות למניעת פיטורים – כלי קיים שהופעל במשבר האחרון בגרמניה, אין בו תקציב, אך תקציב של כ-350 מיליון שקל לשנה יאפשר מניעת פיטורים של כ-29,000 עובדים. תגבור כלי סיוע תשתיתיים לפיתוח אזורים תעשייתיים בפריפריה, ועל-ידי כך מתן אישור מיידי להקמת מפעלים חדשים, שממתינים כבר היום לאישור הקמה מהמשרד ונדחים בהיעדר תקציב – כ-215 מיליון שקל לבקשות קיימות מאפשרים תוספת של כ-1,250 עובדים חדשים. ובצד הביקוש, לדוגמה, תגבור של היקפי התמיכה בהשמה, וכלי הסיוע השונים של שירות התעסוקה, כמו אבחון פסיכולוגי, ייעוץ ועוד. עבור כל 450 דורשי עבודה יש צורך בתוספת של 3 מיליון שקלים לשירות התעסוקה. ואני מאוד מקווה שהמגמות לייבש את השירות לא יצליחו, כיוון שאני משתדל שלא לתת להן יד. הגדלת היקפי התמיכה בהכשרה מקצועית לדורשי עבודה דרך מודל של ואוצ'רים – כל תוספת של 15 מיליון שקלים מכשירה 2,000 דורשי עבודה. האצת פרויקטים בתשתית, כמו בינוי מעונות-יום המאפשרים להורים להעניק לילדיהם מסגרות המוכרות על-ידי התמ"ת ומסובסדות, הן במחיר המקסימום והן סבסוד בהתאם לרמות השכר – יש צורך בהקדמת מימון לנושא, שכבר סוכם בוועדת-טרכטנברג, ובכך לאפשר ליותר הורים להישאר במעגל העבודה על-ידי סיוע זה. אני רוצה לומר שככל שהיינו מקבלים הקדמת תקציבים לבניית מעונות-יום, היו נבנים יותר מעונות-יום. זאת אומרת, המערכת מוכנה לבנות בתוך שנתיים 1,000 מעונות-יום, אף שטרכטנברג פרס את זה על חמש שנים. אני יודע שעיקר מעונות-היום ייבנו בשנים הקרובות במגזר הערבי, כי שם הדרישה של יציאת נשים לעבודה היא מאוד גבוהה. הנתונים שהצגתי בראשית הדברים מוכיחים כי כבר כעת המשק עומד בפתחה של תקופה לא פשוטה. ציבור העובדים, כמו גם תעשיינים רבים ובעלי עסקים, יכולים לחוש כבר היום בגלים המגיעים מאירופה וארצות-הברית ובמצב המשתנה. משרד התמ"ת, האמון על תחום הפיתוח הכלכלי-חברתי במשק הישראלי ועל תחום התעסוקה, מפעיל כלים שונים ורבים. זאת, נוסף על הכלים החדשים הנמצאים בישורת האחרונה לפני יישום. המשרד גם ממשיך ופועל ליישם את המלצות דוח ועדת-אקשטיין, שאומץ על-ידי הממשלה, ועל-פי הנתונים, המצביעים על גידול בשיעור ההשתתפות, אנו רואים שאנחנו צועדים בכיוון הנכון, למרות חלקם השלילי. את הכלים האלו ניתן לתגבר תקציבית בזמן משבר, ויש ביכולתם לתת מענה הולם הן ביצירת מקומות עבודה חדשים והן בהתאמות דורשי העבודה. ככל שמשרד האוצר ומשרד ראש הממשלה ימהרו ויאמצו את התוכנית ואת היקפיה, כפי שתוגש להם בימים הקרובים, כך אני מאמין שנצליח להתמודד, או לפחות לצמצם את השפעת המשבר על המשק הישראלי. אני רוצה לומר לגבי עובדי "פניציה", שגם היו פה היום במליאה וגם נמצאים בחוץ ומפגינים: צוות משותף שהקמתי, בראשות משרד התמ"ת, כבר נפגש עם הנאמן לכמה פגישות. ואנחנו מאוד מקווים שאנחנו נצליח – – – היו"ר מוחמד ברכה: מתי הקמת את הצוות? שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: לפני עשרה ימים. היו"ר מוחמד ברכה: הוא כבר פועל או – – – שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: לפני עשרה ימים, כן. היו"ר מוחמד ברכה: הוא כבר פועל? שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: הצוות פועל. הצוות פועל, הוא נפגש עם הנאמן. התוכנית היא פחות או יותר – יש לנו כיוונים לתוכנית. עוד פעם, כמו שאתם יודעים, בסופו של יום, צריך לראות – – – היו"ר מוחמד ברכה: ההנחיה היא לשמור על המפעל. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: ההנחיה היא לשמור על המפעל ולא לפטר עובדים. זה הכיוון שאנחנו – – – יצחק הרצוג (העבודה): השאלה אם הם קיבלו תשובות – – – היו"ר מוחמד ברכה: נראה לי – – – שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: תשמע, הם – – – יצחק הרצוג (העבודה): ראיתי את העובדים ואת המנכ"ל שם – – – שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: אנחנו נמצאים בשלב שבו אנחנו מנסים לגייס את המשאבים מהכלים הקיימים, וגם מנסים להבין מה הכיוונים של הנאמן. הנאמן מחויב לבית-המשפט. הוא לא מחויב לבעלים הקודמים של המפעל. לכן אנחנו מנסים להגיע אתו להבנה על דרך הגישור, עד השלב שבו יגיע גז למפעל הזה, שהוא גורם לו את ההפסד העיקרי נכון לרגע זה. אבל צריך לומר ביושר, זו לא הבעיה היחידה של מפעל "פניציה". יצחק הרצוג (העבודה): שנה, שנתיים גישור. מוחמד ברכה (חד"ש): אני מעריך שאנחנו צריכים גישור של משהו כמו שנה וחצי. אני מאוד מקווה שאנחנו נצליח להגיע להבנה עם הנאמן. אני מאחל לכולנו שנה טובה יותר; שנה שבה נצליח לצמצם את ממדי האבטלה ולהגביר את התעסוקה, חרף האיומים הבין-לאומיים. תודה רבה לכם. היו"ר מוחמד ברכה: תודה, אדוני השר. מה אתה מציע לגבי ההצעות? שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: ועדת הכספים. היו"ר מוחמד ברכה: אוקיי. השר הציע להעביר את זה לוועדת הכספים. עמדה נוספת, של חבר הכנסת דב חנין. איתן כבל (העבודה): – – – קריאה: ועדת הכספים. ועדת הכספים. היו"ר מוחמד ברכה: לפני ההצבעה. כן, חבר הכנסת דב חנין, דקה. לא, משם. בבקשה. זה רק יושב-ראש יכול לעשות – – – דב חנין (חד"ש): מאה אחוז. בסדר גמור. תודה, אדוני היושב-ראש. אנחנו עוקבים בדאגה אחרי הנתונים המדאיגים של האבטלה. ואדוני שר התמ"ת – אדוני שר התמ"ת – בשעה זו, כשאנחנו יושבים כאן במליאה, מתנהלת מחוץ לכנסת הפגנה מאוד נרגשת של עובדי מפעל "פניציה", שנמצא בסכנת סגירה. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: – – – דב חנין (חד"ש): סליחה? שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: – – – דב חנין (חד"ש): אני אומר. והמפעל הזה הוא רק דוגמה לשורה ארוכה של מקומות שנמצאים בסכנה של פיטורים, סכנה של סגירה. במציאות הזו, שבה האבטלה הולכת ומתרחבת, ובה יותר ויותר אנשים מפוטרים ממקומות עבודה – אנחנו כולנו למדנו בספרי הכלכלה שזה המצב שבו צריך להגדיל את ההוצאות החברתיות. יושב אתנו פרופסור ברוורמן, הוא בוודאי ידע לומר לך את זה גם, אדוני השר. אבל במקום להגדיל את ההוצאות החברתיות, מה שהממשלה מתכננת לעשות בתקציב הקרוב זה לקצץ את ההוצאות החברתיות בצורה דרמטית. כך אתה גם מחסל את יכולות המדינה לסייע ולעזור לאנשים שנמצאים במצבי מצוקה, וגם אתה מקטין את ההוצאות החברתיות שבסופו של דבר יכולות לעודד צריכה וצמיחה נוספת. זאת דוגמה להתנהלות אנטי-חברתית, והייתי אומר גם אנטי-כלכלית, של הממשלה הנוכחית. היו"ר מוחמד ברכה: תודה. הצעות לסדר-היום הזינוק במספר המפוטרים במשק, עליות המחירים הצפויות והעלאת שיעור המע"מ הופכים את החיים בישראל לבלתי נסבלים היו"ר מוחמד ברכה: רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לשתי הצבעות על שתי הצעות. על שתיהן אנחנו מצביעים האם להעביר לוועדת הכספים או להסיר מסדר-היום. ההצעה הראשונה – בנושא: העלייה החדה בממדי האבטלה וההתייקרויות במשק, של חבר הכנסת ברכה ושל חבר הכנסת טיבי. מי בעד להעביר לוועדה ומי בעד להסיר? בבקשה, רבותי. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר מוחמד ברכה: ברוב של 11 תומכים, ללא מתנגדים וללא נמנעים, הנושא יועבר לוועדת הכספים. אנחנו נצביע גם על ההצעה השנייה, ברשותכם: הזינוק במספר המפוטרים במשק, עליות המחירים הצפויות והעלאת שיעור המע"מ הופכים את החיים בישראל לבלתי נסבלים, של חבר הכנסת ניצן הורוביץ וחבר הכנסת איתן כבל. מי בעד? מי נגד? בעד זה ועדת כספים ונגד זה הסרה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר מוחמד ברכה: בתמיכה של שבעה חברי כנסת, ללא מתנגדים וללא נמנעים, גם הנושא הזה יועבר לוועדת הכספים. רבותי חברי הכנסת, בזה תם סדר-היום. הישיבה המתוכננת הבאה תתקיים ביום שני, כ"ט בתשרי התשע"ג, 15 באוקטובר 2012, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.