קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי היו"ר יצחק וקנין: אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הנושא הבא הוא הצעות לסדר-היום בנושא: כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי, מס' 8823 ו-8824. ינמקו את ההצעה חברי הכנסת ניצן הורוביץ וחבר הכנסת אכרם חסון. ניצן הורוביץ (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ישראל צריכה להגיד כן למדינה יהודית ודמוקרטית ולכן ישראל צריכה להגיד כן, ישראל צריכה להיות הראשונה שאומרת כן להכרה במדינה פלסטינית לצדה של מדינת ישראל. שבוע וחצי לפני שהחל מבצע "עמוד ענן" בעזה הופיע נשיא הרשות הפלסטינית אבו מאזן בריאיון בערוץ 2 ואמר: אני, כיליד צפת, אחזור לשם רק כתייר. פלסטין מבחינתי היא השטחים, השאר זה ישראל. כל עוד אני עומד בראש הרשות הפלסטינית, לא נחזור לדרך הטרור ולא תהיה אינתיפאדה שלישית. זה אמר נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס. עם המצע הזה, של מדינה פלסטינית בשלום ובביטחון לצד מדינת ישראל, הלך נשיא הרשות הפלסטינית לאו"ם וביקש הכרה במדינה הפלסטינית. ישראל, הממשלה הזאת, במקום להושיט לו יד ולשבת אתו כפרטנר שאתו היא ממילא חתומה על שורה של הסכמים, שאתו ממילא יש שיתוף פעולה, הלכה בסוף וחתמה – עם מי? עם מי חתמו בסוף הסכם, עם איזה גורם פלסטיני חתמו בסוף הסכם בשבועות האחרונים? עם ה"חמאס" ו"הג'יהאד האסלאמי". ומה פה הלקח? עם מי מדברים, עם מי חותמים הסכמים? עם מי שזורק עליך טילים. תעשה טרור, תזרוק טילים, ממשלת ישראל תחתום אתך על הסכמים. תגיד שאתה מתנער מטרור, שאתה מתנער מזכות השיבה, שאתה בעד הכרה בישראל, במשא-ומתן, אז יגידו עליך כמו שאמר שר החוץ שלנו, שאבו מאזן מסוכן יותר מה"חמאס". האיוולת שבה נוהגת מדינת ישראל, ממשלת ישראל, ספגה השבוע סטירת לחי מצלצלת באו"ם. אגב, ישראל עשתה פה – משרד החוץ – איזה תמרון מסוים, כי בהתחלה הזהירו מפני הסכנה הגדולה באו"ם, ואז, כשראו שהאולם כולו תומך בבקשה הפלסטינית, עשו דה-דרמטיזציה ואמרו, זה בעצם לא משנה, הצבעה חסרת משמעות, אין לזה שום משמעות. יש לזה משמעות רבה מאוד. אנחנו חייבים להבין שכדי שנוכל לחיות כאן במדינה יהודית ודמוקרטית, שזה האבן, עמוד הבסיס של החזון הציוני, אנחנו חייבים להגיע להסדר עם הפלסטינים. וההסדר הזה חייב להיות מול הרשות הפלסטינית ולא מול גורמים אחרים. וההסדר הזה הוא מה שיבטיח את עתידה של מדינת ישראל. אני שמעתי ברוב קשב את דבריו של נציג הממשלה, השר ארדן, ואני לא מבין מה האופציה. אנחנו חותמים עם ה"חמאס", את אבו מאזן אנחנו זורקים, אנחנו נמוטט את הרשות הפלסטינית, אנחנו נבנה אלפי דירות בהתנחלויות, כמו שהממשלה הודיעה עכשיו, נעשה עוד ועוד מאחזים ונקשה עליהם את החיים. ומה? מה יצא בסוף? מה האופציה? כבר היום אנחנו יודעים שבין הים התיכון לנהר הירדן יש כמעט 13 מיליון בני-אדם, כמעט שוויון בין יהודים וערבים. מה אנחנו רוצים? הרי כל הדיבורים האלה על מדינה דו-לאומית – איזה מדינה דו-לאומית? זו מדינה שסועה, הרוסה, שיילחמו בה האחד בשני. איזה מדינה דו-לאומית? איזה קשקוש זה, המדינה הדו-לאומית הזאת? לא הישראלים ולא הפלסטינים רוצים מדינה דו-לאומית. אין מדינה דו-לאומית. הישראלים, בצדק רב, רוצים את ההגדרה שלהם כמדינה יהודית ודמוקרטית. הפלסטינים רוצים את אותו הדבר עבורם. יש פשרה היסטורית שמונחת על השולחן. נכון, אדוני היושב-ראש, ב-1947, ב-29 בנובמבר, כ"ט בנובמבר, כשהאו"ם החליט לסיים את המנדט הבריטי באמצעות חלוקה לשתי מדינות, יהודית וערבית, הצד היהודי קיבל והצד הערבי דחה, וכך פרצה מלחמת השחרור ומדינת ישראל הותקפה והגנה על עצמה וניצחה. מאז אנחנו בריבונותנו, והם שילמו מחיר כבד ביותר. אגב, גם אנחנו, ודאי כשאתה מסתכל על העניין בראייה היסטורית. ואחרי 65 שנה בא הנציג הפלסטיני ואומר: אני מקבל את העיקרון הזה, אני משלים אתו. הוא אומר אפילו על עצמו מה ששום מנהיג פלסטיני לא אמר. הוא עצמו, כיליד צפת, כמי שרואה את עצמו כפליט, אמר: אני מוותר. אנחנו ברמאללה, וזהו. מה ממשלת ישראל עושה? הולכת ומחבלת ומונעת כל סיכוי להגשים את ההסכם ההיסטורי הזה. במי באמת פוגעת ממשלת ישראל עם הצעדים האלה על הבתים, עם אי-העברת תשלומי המסים, עם כל ההכרזות המתלהמות האלה נגד הרשות הפלסטינית? קודם כול בעצמה, בעצמנו, כי זה מה שאנחנו אמרנו השבוע. הרעיון של מדינה פלסטינית בשלום ובביטחון לצד מדינת ישראל הוא קודם כול אינטרס ישראלי. אני לא נציג של הפלסטינים, אני לא בא פה לדבר ולעשות טובות לפלסטינים. אני בעד שיחיו ויהיה להם כל טוב. אני קודם כול מדבר על-פי האינטרס שלי, שהוא האינטרס הישראלי. והאינטרס הישראלי הוא שלצדנו תהיה מדינה פלסטינית שאתה נהיה בשלום, כדי שלא נצטרך לחיות ולשלוט על מיליוני ערבים שלא רוצים בנו ולא רוצים בשלטוננו. הגבולות, ההסדרים, הכיוון הכללי ידוע, וגם ידוע לממשלה הזאת. אפילו ראש הממשלה דיבר על חזון שתי המדינות – רק שבשנים שהוא היה כאן ראש ממשלה הוא לא נקף אצבע כדי לקדם את העניין. אגב, אני כבר אומר: אני מסכים שהאחריות משותפת. גם הצד הפלסטיני – אתה יודע מה, אדוני? – וגם ארצות-הברית והנשיא אובמה לא עשו. אני מסכים. לא כל האשמה היא על ממשלת ישראל. היו"ר יצחק וקנין: היתה תקופה שהיתה הקפאה של הבנייה ביהודה ושומרון; שנה כמעט. ניצן הורוביץ (מרצ): נכון. היו"ר יצחק וקנין: עוד שאלה שאני חושב שצריכה לעלות בכל הדיון הזה: גם אם אנחנו נעשה הסדר ונגיע לאיזה הסדר ונקפיא, לפי התזה שלך, את הבנייה ביהודה ושומרון, ה"חמאס" לא מכיר בנו בכלל. ניצן הורוביץ (מרצ): אני רוצה להגיד לך, וגם בתקופת ההקפאה אני אמרתי את זה, שהרצון או ההתניה של המשא-ומתן בתנאים מוקדמים כגון שהם יכירו באופיה היהודי של המדינה – אני לא עושה אתם משא-ומתן על מדינת ישראל. אני עושה אתם משא-ומתן על השטחים. אני לא צריך, לא את ההכרה שלהם ולא את ההתנגדות שלהם. זה באמת לא מעניין אותי מה העמדה שלהם לגבי אופי המשטר שלנו. את זה אנחנו קובעים כאן. היו"ר יצחק וקנין: זה לא עניין של אופי משטר - - - ניצן הורוביץ (מרצ): בשביל זה יש לנו מוסדות בכנסת. היו"ר יצחק וקנין: הם נגד הקיום שלך פה. הם נגד הקיום שלך פה. ניצן הורוביץ (מרצ): תשמע, זה שהם – אני לא יודע מי זה "הם", חלקם בטוח נגד הקיום. אני רואה את המציאות לנגד עיני. אני רואה את הקולות בשני העמים שמתנגדים להסכם, ואני רואה את הקולות בשני העמים שתומכים בהסכם. פה תשאל, אפילו בכנסת הזאת תעשה משאל מי תומך בקיום שלהם, מי מוכן לעשות את הפשרה אתם, ונראה מה התוצאות. דיבר השר ארדן על ספרי לימוד, על הסתה שנשמעת ברשות, בשטחים הפלסטיניים, בארגונים. אני מגנה את זה. אני חושב שאין לזה מקום. אבל אנחנו גם צריכים להסתכל על עצמנו ולראות את ההסתה שנשמעת כאן. דיבר השר על כך שהם עשו צעד חד-צדדי והלכו לאו"ם. אני, כמובן, מעדיף הסכמים ולא צעד חד-צדדי. אבל, ריבונו של עולם, התנחלויות זה לא צעד חד-צדדי? ומחסומים זה לא צעד חד-צדדי? וכל הדברים שנלווים לכיבוש זה לא צעדים חד-צדדיים? הרי מאז חתמנו אתם על הסכם אוסלו, לפני כמעט 20 שנה, מה – השטחים, בכלל, יש איזה דמיון בין מה שהם היו אז לבין מה שהם היום? זה לא חד-צדדי? אני שואל, ואנחנו צריכים לענות על זה ביושר: איזו ברירה הותירה הממשלה הזאת לאבו מאזן? איזו ברירה? השר ארדן, נניח שיסכים אבו מאזן לתנאים הבלתי-אפשריים שהממשלה הזאת מציבה וישב אתה לשולחן המשא-ומתן, ויכיר במדינה יהודית והכול. על מה תדברו אתו? מה, אתה מוכן פה להגיד שאתם מוכנים לפנות התנחלויות? אתה לא מוכן להגיד את זה. בשביל זה אתם לא רוצים להיכנס לעניין. אתם מכנים את זה "קוראלס", כמו במלחמת השוורים, שאתם נכנסים לאיזה מסלול שאתם יודעים שבסוף הוא יוביל לפינוי התנחלויות, וכדי לא להיות שם אתם נמנעים מהמשא-ומתן. אבל הגישה הזאת בראש ובראשונה פוגעת בנו וגורמת נזק לישראל. כשאני רואה היום, חברים וחברות, את הכותרת בעיתון "הארץ", שבריטניה וצרפת רוצות - - - היו"ר יצחק וקנין: אני מוסיף לך עוד דקה. ניצן הורוביץ (מרצ): אדוני, תודה. אני גם חייב לך תשובה על מה ששאלת. אני רק אגיד שכשאני רואה את הכותרת היום, שבריטניה וצרפת שוקלות להחזיר את שגריריהן מישראל, זה לא פלאו ומיקרונזיה, או נאורו. אני מכבד מאוד את מדינות האוקיינוס השקט, אבל אלה מדינות מרכזיות. הנזק לישראל חמור ביותר. אז אפשר פה לאחז עיניים. אגב, אני רוצה להגיד שהפריימריס נגמרו, אז אפשר קצת להוריד את הלהבות. אבל אני רואה שזה לא מספיק. השר ארדן, מי שמזלזל בעולם וחושב שהוא חי על אי בודד וחושב שאנחנו נורא גדולים וחזקים ונורא חכמים, מוצא את עצמו בסוף מול שוקת שבורה, וזה מה שעומד מול ממשלת ישראל: שוקת שבורה, חרבון מדיני מוחלט. עכשיו, אדוני, בשתי מלים לשאלה שלך. אני לא רואה לנגד עיני את ה"חמאס". אני רואה את הרשות הפלסטינית, שהיא הנציגה המוסמכת של העם הפלסטיני. אני לא רוצה בשלטון ה"חמאס", ואני חושב שחיזוק של אבו מאזן וחיזוק של ההנהגה הפלסטינית והסדר אתם יביאו בסופו של דבר לשינוי גם מהבחינה הזאת. היו"ר יצחק וקנין: תודה. ניצן הורוביץ (מרצ): לצערי, ממשלת ישראל הולכת בדרך אחרת. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. יעלה חבר הכנסת אכרם חסון. גם לך עשר דקות. לאחר מכן ישיב השר גלעד ארדן. אכרם חסון (קדימה): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, ידידי יושב-ראש האופוזיציה שאול מופז, רבותי חברי הכנסת, שמעתי בקשב רב את דבריו של ידידי השר וגם את דבריה של רונית תירוש. רציתי להגיד לשר: אוי אם היו אהוד אולמרט ושאול מופז ראש הממשלה ושר החוץ, והיו מובסים באו"ם. מה אתה היית עושה, איך שאני מכיר אותך? השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: מדבר. אכרם חסון (קדימה): היית מאשים אותם ואומר שהשפילו את מדינת ישראל וגרמו לה נזק אדיר. אני לא מוצא אף פוליטיקאי אחד במשך חצי השנה שאני נמצא כאן, שקם ואומר: טעינו. כאילו אנחנו נביאים, כאילו הכול אנחנו יודעים. כמו העיתונאים – הם המפרשים הכי טובים בעולם, כולם גנרלים, כולם פרופסורים, והם הכי חכמים, והם רוצים לקבוע למדינת ישראל במי לבחור גם. אדוני היושב-ראש, יומיים לפני ההצבעה באו"ם כתבתי מכתב לראש הממשלה ולכמה שרים. כתבתי להם שהממשלה טומנת את ראשה בחול מול המהלך הפלסטיני באו"ם, ורק כאשר כל מדינות העולם יצביעו נגדנו נתעורר ונגיד: מה קרה לנו? הרי מדינת פלסטין הוכרה. ואני שאלתי: מדוע מדינת ישראל, המעצמה, מדוע מדינת ישראל הדמוקרטית, לא היא – באמצעות ראש הממשלה – לא הלכה לאו"ם ואמרה: אנחנו רוצים להקים את מדינת פלסטין? הרי מה היינו מפסידים? אנחנו כל הזמן מדברים שאנחנו לא רוצים מדינה דו-לאומית, אנחנו רוצים לחיות בשלום ואנחנו רוצים לתת תקווה לילדים שלנו. היום קמים שר החוץ וראש הממשלה ומגמדים את ההחלטה, אבל לפני כמה חודשים אמרו: כל תזוזה מדינית של הפלסטינים זה אסון. פתאום הקמת המדינה וההכרה בה מידידות שלנו בעולם זה כבר לא אסון, זה דבר קטן. ולכן הטעות הקשה של שר החוץ ושל ראש הממשלה והממשלה - היא מביאה אסון על עם ישראל. אנחנו רואים איך מתנהגות המדינות הכי קרובות למדינת ישראל. ראינו שכל מדינות העולם לא מאמינות לנו, לא מאמינות לראש הממשלה שלנו שהוא באמת מתכוון לעשות שלום. כאשר נכנסתי לכאן ישב לידי בן-סימון. שאלתי אותו, אמרתי לו: אני ארבעה חודשים בכנסת ולא שמעתי שום מלה על השלום, על הנושא המדיני. אמר לי: אל תתפלא. אני לפניך כאן, כבר שלוש וחצי שנים לא דיברו על השלום. הנושא הזה לא חשוב. אני שומע כל הזמן את מנהיגי ישראל מדברים על חשיבות השלום, שהם לא רוצים שאנחנו נגיע למצב שנשלח את ילדינו למלחמות, שנתמודד מול טרור עולמי ומול טרור באזור שלנו כל הזמן. ואנחנו, מצד שני, לא מחזקים את אבו מאזן; אנחנו מחזקים את הנהגת "חמאס". פתאום הנהגת "חמאס" – כל פעם ישראל ממציאה לה ארגון אחר שהיא מחזקת אותו, ואנחנו משלמים את המחיר. זה מה שקרה לנו עם "אמל", כאשר "חיזבאללה" התקדמה, זה קרה לנו כשהזנחנו את צד"ל, זה קרה לנו כשהזנחנו את אבו מאזן. ואנחנו לא לומדים מהטעויות, ואף פוליטיקאי לא משלם את המחיר, וכאילו שום דבר לא קרה. אדוני היושב-ראש, ההחלטה היא החלטה קשה מאוד. אנחנו מחר יכולים למצוא את הילדים שלנו, את הבנים שלנו, בבתי-המשפט הבין-לאומיים, בבית-המשפט הפלילי. מה נגיד? טעינו, לא עשינו דבר? אז אני רוצה לשתף אותך, כבוד השר. לפני חודשיים הלכנו, שישה חברי כנסת, לבקר במוקטעה את אבו מאזן. היו חמישה חברי כנסת יהודים, ואני הדרוזי היחידי שהיה שם. וכפי שאתה יודע, אני לא איש מרצ ולא איש שמאל, אני גדלתי בליכוד וכבר שבע שנים בקדימה. הלכנו ושמענו אדם שאומר לך: אני רוצה שלום, היו לי סיכומים עם אהוד אולמרט, ואחרי שבא נתניהו הוא לא הכיר בשום סיכום; ביקשנו מנתניהו שנתחיל מההתחלה – לא הסכים, כל הזמן דיבר אתי על security. אמרתי לו: נתניהו, אין לי אוכל לעם, על איזהsecurity אתה מדבר? בוא נתחיל, בוא נראה לעם כמה צעדים חיוביים בחיי האומה הזאת. שום דבר. נתניהו רוצה שאבו מאזן יבוא על ארבע אליו. לכן, היום אומרים: לא הפסדנו, אנחנו אנשים עקרוניים. אומר השר: ראש הממשלה עומד על שלו. ואנחנו שמענו, כבוד השר, מה אמר אתמול ראש עיריית שיקגו, שבמקרה הוא לא דרוזי, הוא יהודי נאמן ומגיע לכותל כל הזמן. תקרא מה הוא כתב על ראש הממשלה שלנו. אז מה, גם הוא טועה? גם הוא איש פוליטי? גם הוא לא רוצה את טובת הליכוד ואת טובת ראש הממשלה? אנחנו הגענו למבוי סתום, הגענו למצב קשה מאוד. הממשלה שלנו מחזקת את הטרור. ואני רוצה להגיד לכבוד השר: תבקר בדרום, תשמע את תושבי הדרום, מה אומרים על הממשלה שלך, מה אומרים על החלטות ראש הממשלה שלך. ואני אומר לך, אני לא מתפלא, כי כל הזמן אתם חיים במדיניות של "שלוף". ככה לא פותרים בעיות במדינת ישראל. לפני זה שמעתי גם את ידידתי חברת הכנסת תירוש, שאמרה: אין ערכים – על המצב הפוליטי בקרב חברי הכנסת. אני רק חצי שנה בכנסת ואני רוצה להגיד לך, שלא רק אין ערכים, אין כבוד, ויש חברי כנסת במשכן הזה ופוליטיקאים שאין להם אלוהים. ולכן, כאשר אנחנו מבקרים בבתי-הספר והתלמידים לא מכבדים את חברי הכנסת, חושבים עליהם שהם מושחתים, שהם מרמים אותם, והם משמיעים להם את מה שהם אוהבים לשמוע – בגלל התנהגות של חלק מהפוליטיקאים שיושבים כאן. אני אומר לכם, חלק מהפוליטיקאים במשכן הזה, אין להם אלוהים. הם באים בשביל התפקיד, בשביל הכיסא. שכחו מי שלח אותם ומה תפקידם. אותה יושבת-ראש שהיתה לקדימה עם 28 מנדטים לא הצליחה להוות אלטרנטיבה. עשתה היסטוריה שלילית בזה שהמפלגה הכי גדולה בתולדות המדינה מאז 1948 לא הצליחה להרכיב ממשלה, עם 28 מנדטים לא יכלה לנהל את מדינת ישראל. עכשיו, עם שמונה או תשעה חברי כנסת, שכולם לא קיבלו את דין הבוחר בקדימה, והם הפסידו אתה בהפרש של 26%, עכשיו הם ישרתו את המדינה ואת עם ישראל יותר טוב? בגלל זה חושבים עלינו לא טוב, בגלל זה העם לא מאמין יותר לפוליטיקאים. בגלל זה, אדוני היושב-ראש, כל פעם קמה לך מפלגה של קישוט. פעם אחת יושב אחד ורוצה לנהל את המדינה ב"פייסבוק", הוא יכול להילחם ב"חיזבאללה" ב"פייסבוק". השנייה, שלא ניהלה גן-ילדים, רוצה לנהל את המדינה. ורמטכ"ל ושר ביטחון ש-40 שנה דמו היה על כף ידו למען ילדי ישראל לא עובר את אחוז החסימה; ככה אומרים החבר'ה שעורכים את הסקרים וכל החבר'ה האלה שהיום הפכו להיות הגנרלים והמפרשים הכי טובים בעיתונות הישראלית. זה מצב לא מכובד, מצב לא אחראי. לפי דעתי זה מצב של ייאוש. כנראה עם ישראל, לא מגיעים לו אנשים טובים. כנראה עם ישראל, באמת לא מגיע לו אחד כמו שאול מופז, כי האנשים מצביעים ברגליים, כי שני פוליטיקאים במפלגה גדולה באים ונותנים לחברי כנסת, למי שהם רוצים, להיכנס. הפריימריס האלה כבר הפכו עול על עם ישראל – לא משקפים את הפריפריה, לא משקפים את המציאות, לא משקפים את האמת. ואחרי זה אומרים: למה אנחנו במצב לא טוב? אז תבינו למה אנחנו לא במצב טוב. אנחנו מדברים על המצב הכלכלי, כבוד השר. אתה היית בכפרים הדרוזיים ונתנו לך מקום ראשון. אתה צעיר, נמרץ, מעריכים אותך, אבל אתה שמעת שם שלחיילים המשוחררים הדרוזים אין תעסוקה. אתה יושב בממשלה שלא הקימה מפעל אחד בכפר דרוזי. אתה יושב בממשלה ששולחת את כל הצעירים האלה אחרי הצבא לבתי-המשפט כי בונים בצורה לא חוקית. אתה רוצה לבנות אלפי יחידות דיור עכשיו בגדה. אבל אתה, לדרוזים, לחיילים המשוחררים שלך אתה לא בונה, ואתה אומר להם: יהיה בסדר. ארבע שנים חברי כנסת ישבו כאן ואמרו לחיילים המשוחררים הדרוזים: מחר ניתן לכם חשמל. איפה החשמל? אתם רוצים לעשות דברים מדיניים גדולים, אתם רוצים ללמד את הרשות הפלסטינית ללכת ראש בראש. יש לך עדה נפלאה, לא מנצלת אותך, לא עול עליך בתוך הפוליטיקה. כל מה שהיא מבקשת – שוויון קטן, שלא תרגיש סוג ג' במדינה. אתה יודע, ראית את דוח העוני – 50% מהנשים הדרוזיות הנשואות לא עובדות. אנחנו חיים ממשכורת אחת. אתה הסתובבת שם, הבטחת להם הבטחות. בוודאי, והם כיבדו אותך, ונתנו לך מקום ראשון. מה תעשה מחר לעדה הדרוזית? ארבע שנים אתה יושב כאן עם הממשלה שלך. תבוא, תעזור להם. אני באתי לכאן לא כדי לשבת על הכיסא. אני באתי לכאן כי אי-אפשר להאמין לפוליטיקאים, כי הממשלה שלך היא הממשלה הרעה ביותר בתולדות מדינת ישראל לעדה הדרוזית ולעם ישראל. תראה באיזה מצב כלכלי אנחנו: ב-2% גדל העוני בישראל; כ-70,000 ישראלים הצטרפו למעגל העוני בזמן שלכם. אנשים רעבים, יש לך כאן נתונים מפחידים, מדאיגים מאוד. אתה שומע מאות-אלפי ילדים – מעל 800,000 ילדים רעבים ועניים במדינת ישראל. זו מדינה דמוקרטית? זו מעצמה טכנולוגית? ככה מתנהלת ממשלה ארבע שנים עם העם הפשוט, העם הטוב? יש לנו עם טוב במדינת ישראל, שמשתתף בנטל, משרת נאמנה. הדרוזים לא חושבים פעמיים אם לשרת או לא לשרת. 83% מהם הולכים לשרת, כמו בהרבה מקומות אצל היהודים, שמאמינים בציונות, מאמינים במדינה הזאת. ומה אתם נותנים להם? אתם מפנים את הגב אליהם. היו"ר יצחק וקנין: אכרם, אני מוסיף לך עוד דקה. אכרם חסון (קדימה): אוקיי. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, הייתי בחורפיש, שאול מופז שמע באוזניו, היה בבית-ג'ן: חיילים משוחררים, לקחו אותם לבתי-משפט, שילמו קנסות 300,000 שקל עם צו הריסה, ומצד שני המדינה לא נותנת אלטרנטיבה. אם היתה נותנת אלטרנטיבה, אני לא הייתי מדבר אתך כך. אני רוצה שכל הדרוזים יפעלו על-פי חוק, אבל אין להם שוויון בחוק. אתה הופך אותם לעבריינים בעל כורחם. אני כבר חצי שנה כאן מדבר, אין עם מי לדבר. חשמל – הבטחתם חשמל בסיסי לאנשים כדי שיהיה במקרר חלב; כדי שהילד יקרא בלילה. 800 בתים בדאליה ובעוספיא לבד. יש עוד 2,000 ומשהו בבית-ג'ן, וביאנוח ובכסרא ובחורפיש. מה אתם עושים? אתם אומרים להם: בקדנציה הבאה יהיה יותר טוב? אתה לא אומר להם שיהיו 15 מיליארד שקל מסים בהתחלת הקדנציה הבאה של הממשלה הבאה. עד מתי נמשיך לשקר לאנשים? עד מתי נמשיך לרמות את האזרחים? ואתם שואלים למה - - היו"ר יצחק וקנין: תודה. אכרם חסון (קדימה): - - האנשים לא מכבדים, אדוני היושב-ראש, את המפלגות. לא מכבדים את הפוליטיקאים. כי, תסלח לי, יש פוליטיקאים שאין להם אלוהים. אין להם רחמים. הם באים לכאן רק כדי לנצל את מדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. דברים היוצאים מהלב נכנסים אל הלב. אדוני השר גלעד ארדן ישיב לשני הדוברים. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: אדוני היושב-ראש, תודה, דברים היוצאים מן הלב אכן נכנסים אל הלב, בתנאי שיש להם על מה לסמוך. דברים שיוצאים מהלב והם אינם נכונים, אז הם לא ממש - - - היו"ר יצחק וקנין: אני יכול להגיד לך שאני מסכים - - השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: הם לא ממש נכנסים - - - היו"ר יצחק וקנין: - - ל-80% ממה שהוא אמר, על ההתנהגות של הפוליטיקה הישראלית, איך היא נראית. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: אה, כן, כן. היו"ר יצחק וקנין: זה, אין ספק בכלל. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: זה בעיקר על המחנה שלו ועל המפלגה שלו. זה אני מקבל לחלוטין. היו"ר יצחק וקנין: לא רק המפלגה שלו. אני חושב שזה חתך, לצערי הרב. רונית תירוש (קדימה): מה עם החשמל והזכויות לדרוזים? השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: חברת הכנסת תירוש, אני, קודם כול, רוצה להזכיר – קודם כול, אני לא מקבל את כל האמירות. אני חושב שיש כבוד רב מאוד ושותפות אמיתית עם העדה הדרוזית. זה לא במקרה, ובצדק רב שיש לה כאן, בכנסת הזאת, דומני, שישה חברי כנסת. לצערי הרב, יש בהחלט עדיין בעיות לא פשוטות לבני העדה. דרך אגב, ככל שיש כישלונות בטיפול בבעיות של בני העדה, אני חושב שלחלק מחברי הכנסת הדרוזים יש גם תרומה לכך שהבעיות לא נפתרו עד עצם היום הזה. אכרם חסון (קדימה): אני מסכים אתך. אני מסכים אתך. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: אני יכול להזכיר עוד חברי כנסת דרוזים מקדימה, שברוב השנים שלהם הם דווקא טיילו בעולם, בנסיעות, ולאו דווקא טיפלו בבעיות החשמל של בני העדה הדרוזית. אבל - - - אכרם חסון (קדימה): - - - יש לך סגן שר אצלך. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: אבל למה למשוך את עצמי, למה להימשך בלשון. רונית תירוש (קדימה): הנה, אני אגיד לך - - - השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: אני יכול להגיד לך ש-12 שנה היתה תוכנית המיתאר של בית-ג'ן תקועה, ולפני חודשיים היא אושרה סוף-סוף במועצת גנים לאומיים ושמורות טבע; ואישרנו לגרוע – וזאת דילמה לא פשוטה – 1,200 דונם משמורת טבע הר-מירון, כדי שאפשר יהיה לבנות עוד 2,556 יחידות דיור ולהרחיב את בית-ג'ן. אני יכול להגיד שוועדת הכספים אישרה בחודש האחרון כמה מיליוני שקלים לשדרוג הכביש הנופי שמחבר את חורפיש לבית-ג'ן. אי-אפשר להציג את הדברים כאילו שום דבר לא קורה ולאף אחד לא אכפת. אני לא רוצה לדבר על ההשקעות בתשתיות תחבורה, בחיבור הכפרים, לא רק הדרוזיים, גם הערביים – כי צריך וזה בצדק. אז אני מאוד מצטער לשמוע את הסגנון הזה שהוא מאוד מאוד מתלהם, כיוון שעושים ועושים הרבה. נכון שלא כל הבעיות נפתרו. אבל להגיד שלא אכפת, אני לא חושב שזה הוגן וצודק לומר כך. כיוון שהדברים שנאמרו כאן היו, גם כן, שוב, בנושא המדיני, אז אני רוצה לחדד שוב את הראייה שלנו על מה שקרה באו"ם, על ההצבעה באו"ם. ואני אומר שוב שאני לא חושב – ואמר את זה גם חבר הכנסת הורוביץ, וגם אתה אמרת את זה – אף אחד מאתנו לא מתיימר לומר שההצבעה באו"ם היתה טובה, או ששמחנו על ההצבעה באו"ם, או שלגמרי מתעלמים ממנה. לא שמחנו עליה ואנחנו לא מתעלמים ממנה. אבל צריך גם להבין שאין לה משמעויות אמיתיות בשטח. ואני אחזור ואומר, ואני אנסה לומר את זה בלי להרים את קולי ובלי לצעוק: לא יכול להיות שתנועות השמאל בישראל, אם קדימה, או מפלגת ציפי–הנדל – אני לא יודע, עוד אין לה שם. התנועה. התנועה. התנועה היא נקראת, נכון? או תנועת הנוער, אני יודע. התנועה, התנועה למעמד הכיסא. לא יודע. אפשר למצוא לזה הרבה חידודים. בכל אופן, בין שזה התנועה, בין שזה מרצ, ובין שזה קדימה או בין שזה יש עתיד – והיום הופסקו לימודי הדוקטורט שלו, ראיתי עכשיו ידיעה בעיתון, כן – ובין שזה מפלגת העבודה, אי-אפשר להחזיק את מקל הביקורת משני כיוונים. אי-אפשר ביד אחת להגיד: אתם אשמים שאין משא-ומתן, בעוד שאתם אפילו לא פעם אחת לחצתם או קראתם - הלכת לאבו מאזן. אמרת לו – כרגע סיפרת, נכון? – אמרת לו, דיברת, באופן נורא לא מפתיע הוא אמר לך שהוא רוצה שלום. מה רצית שהוא יגיד לך, שהוא רוצה מלחמה? זאת השיטה שלו. הוא לובש חליפה יפה, מדבר באנגלית על שלום. כשהוא מדבר בערבית הוא אומר: לעולם לא נוותר על זכות השיבה. מכניס את ה"חמאס" לממשלתו; חונך כיכרות על שם רוצחים של נשים וילדים; לא מגנה ירי של טילים על אזרחים חפים מפשע בישראל. לך הוא אומר, בערבית, שהוא רוצה שלום. וואלכ, הפתעה אדירה. בטח שהוא אומר, כי זה עובד. למה זה עובד? כי כולכם הולכים אחריו, במקום לנהוג בממלכתיות ולהגיד לו: בוא, אפילו אם אתה לא מאמין שראש הממשלה יוותר ויתורים. בוא, תאתגר אותו. שב ליד השולחן. תשמע מה הוויתורים שישראל מוכנה לעשות. תציע אתה מה הוויתורים – עאלק ויתורים. הם הרי לעולם לא יוותרו על שום דבר. נניח שהוא יציע מה הוא מוכן לוותר. ואז תציגו את זה לציבור, כמו שקרה הרי עם אהוד אולמרט, נכון? הרי זה נחשף בסוף. אהוד אולמרט הציע לו עולם ומלואו: חלוקת ירושלים, דיבור על פליטים, ויתור על ריבונות בלעדית במקומות הקדושים, כמעט 100% יהודה ושומרון. וואלכ, עד היום הוא לא נתן אפילו תשובה. אז מה הבעיה? תבוא עם אותם רעיונות והצעות שיש לך או שאין לך – ולצערי, כנראה אין לו – ואחרי שנדע מה הוויתורים שהליכוד ונתניהו מוכנים לעשות ומה הוא, אז תחליטו: אתם תומכים, לא תומכים; אתם תקראו לנו לקבל את הדרישות שלנו, לא. היום זה עוד לא קרה. הוא עומד בסרבנותו, אפילו להגיע לתחילת משא-ומתן. הוא עומד בסרבנותו אף-על-פי שהקפאנו את הבנייה; הוא עומד בסרבנותו למרות נאום בר-אילן. ואז אתם, ראש ממשלתכם, ראש ממשלתנו לשעבר אהוד אולמרט, הולך בעולם, בניגוד לכל כללי המשחק שהיו מקובלים כאן בעבר, מכפיש את ממשלת ישראל הנבחרת בתקשורת העולמית. שומעות את זה כל מדינות העולם. ברוך השם, את ארצות-הברית וקנדה עוד לא הצלחתם להסית נגד ישראל, אז הן עדיין תומכות בממשלת ישראל באו"ם. אבל מה אתם מצפים, אחרי שאתם מאשימים כל היום את ראש הממשלה בכך שאין תהליך שלום או הידברות, אז שמדינות אירופה, שיש בהן מיעוטים מוסלמיים שהולכים וגדלים, הן יהיו ימינה מכם? מה, הן לא יכולות להיות יותר ציוניות מקדימה או מהתנועה או מציפי לבני או ממרצ או מכל אותן מפלגות שמאל, שכל היום מאשימות. במקום להתאחד אתנו ולתמוך בממשלת ישראל הנבחרת וכמו ארצות-הברית וקנדה, אתן מגבות את הפלסטינים ואת אבו מאזן, על אף כל מה שתיארתי שהוא עושה וחובר עם ה"חמאס", ארגון שחפץ בהשמדת ישראל. ולכן, עם כל הכבוד, כשאתם מדברים על תהליך מדיני שאיננו מתקיים, וכשאתם מדברים על הצבעות באו"ם, קודם כול אתם צריכים לבוא בטענות אל עצמכם, כי השמאל הישראלי הוא זה שגורם לכך בפלגנות שלו, ובזה שהוא לא מגבה את הממשלה הנבחרת ותומך בפלסטינים, הוא זה שגורם לקריסה כזו או אחרת בזירות המדיניות, או לכך שממשלות באירופה לא מגבות את ממשלת ישראל. והנה היום, הפתעה אדירה – תראה מה זה: מאז 1967 עוד לא היה פרויקט בנייה אחד, אחד, ביהודה ושומרון, שלא קיבל גינויים מקיר לקיר בקהילה הבין-לאומית. הרי כולם יודעים, זה לא נולד היום. הם לא רוצים שנבנה ביהודה ושומרון, מה לעשות? מאוד מצער. הם שכחו כנראה מי קיבל ב-1947, כ"ט בנובמבר, את תוכנית החלוקה ומי סירב לה וניסה לחסל את מדינת ישראל ואת תושביה. כנראה לא כולם מבינים שחשוב להעביר מסר שמי שפותח במלחמות אמור להפסיד מכך ולא להרוויח מכך. כנראה עוד לא הצלחנו, לצערי, לשכנע את העולם בזכויות ההיסטוריות, המשפטיות והמוסריות של העם היהודי ביהודה ושומרון. כנראה זה מקובל רק לבנות עיר פלסטינית חדשה – רוואבי, שאנחנו אפשרנו את בנייתה בקדנציה הזאת, אבל זה לא לגיטימי לבנות בשכונות בירושלים או ביהודה ושומרון ולאפשר את ההתפתחות ואת מתן המענה לצורכי האוכלוסייה שנשלחה לשם על-ידי כל ממשלות ישראל, אם ממשלת העבודה או קדימה ובטח ובטח ממשלת הליכוד. אז לאורך כל השנים היו גינויים. היום יש אפילו מסרים חריפים יותר, וכולם נורא נורא מזועזעים. על מה אתם מזועזעים? שכחתם מאיפה יצא צו המעצר הבין-לאומי הראשון נגד פוליטיקאי בישראל? אני אזכיר לכם. לא על בנייה בהתנחלויות. כאשר ממשלת ישראל הקודמת ניסתה להגן על אזרחי המדינה מירי ה"קסאמים" בעזה ויזמה את מבצע "עופרת יצוקה", אותה פוליטיקאית מהוללת, עם הדאודורנטים על חוק מופז–לבני, שהיום היא מנצלת אותו לרעה כדי שיהיו ג'ובים לחברים מקדימה שמתפלגים בכנסת הבאה, והכול על חשבון הציבור - כשהיא היא מתהללת על הישגים מדיניים, היא זו שהביאה לכך שלאחר "עופרת יצוקה" העולם לא גיבה אותה, האו"ם יזם ועדת חקירה נגד ממשלת ישראל, כשהיא היתה אז ממלאת-המקום. האו"ם הוציא אז את דוח-גולדסטון, ובעקבות הדוח הזה יצא צו המעצר הבין-לאומי הראשון. לא נגד יואל חסון, שריסס כאן עם דאודורנטים. זה עוד לא פשע בין-לאומי. הוא יצא נגד ציפי לבני. איפה הוא יצא, אדוני היושב-ראש? בבריטניה. נו, אז זה לא שהמצב בבריטניה היה כל הזמן מזהיר ומעולה, והיום פתאום יש איזו החרפה בתגובות של ממשלת בריטניה. רשויות השלטון בבריטניה הוציאו צו מעצר לכלא לציפי לבני על כך שהיא היתה שותפה למבצע "עופרת יצוקה". אני אזכור ואחזור ואזכיר את זה לתושבי ואזרחי מדינת ישראל, שכל מגלגלי העיניים והמזועזעים מכך שממשלת ישראל מקבלת החלטה לגיטימית, אחרי שהפלסטינים מפירים את כל ההסכמים והולכים חד-צדדית לאו"ם. ממשלת ישראל תיזום מה שלגיטימי ומה שמחזק אסטרטגית את מדינת ישראל. מה שמחזק אסטרטגית את מדינת ישראל זה לא רק אמירות ותדרוכים עיתונאיים לגורם תקשורתי כזה או אחר. מה שמחזק את מדינת ישראל זה שיש לה גם התיישבות יהודית ביהודה ושומרון וצבא חזק שמגן שם מהשתלטות ה"חמאס" וארגוני הטרור. אנחנו אנשים מפוכחים, אנחנו לא רוצים להוביל דרך כמו שאתם הובלתם, שהביאה להשתלטות ה"חמאס" ולירי אלפי-אלפי טילים מרצועת-עזה. אנחנו לא רוצים שזה יקרה ביהודה ושומרון. הדרך שלכם תגרום לזה. גם אנשי שמאל, אדוני היושב-ראש, כמו דן מרגלית, שתומך בשתי מדינות ותומך בעוד הרבה רעיונות של השמאל, אומר היום ביושר שאם לא היתה ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, ואם לא נחזק אותה, ואם היא לא תהיה עובדה ברורה, אז הדיון עם הפלסטינים לא יהיה על קווי 67', הדיון עם הפלסטינים יהיה על 48'. אולי בריאיון חד-פעמי, שנועד ליחסי ציבור, אבו מאזן מדבר על צפת, שהוא מוכן אולי לוותר עליה. באמת תודה רבה לאבו מאזן. אבל בכל הראיונות ובנאומים בערבית הם מדברים על ירושלים, והם מדברים על לוד, והם מדברים על רמלה, והם מדברים על הרבה מאוד ערים שנמצאות בקווי 48' ולא בקווי 67'. אז אנחנו, אדוני היושב-ראש, עם כל זה שזה נורא נחמד לקבל מחיאות כפיים משגריר כזה או משגרירות אחרת או מאתר אינטרנט כזה או אחר, המחויבות שלנו היא לאזרחי מדינת ישראל ולביטחון מדינת ישראל. הם יכולים להגיד אלף פעם את כל המלים הנכונות והיפות על מדיניות ועל קריסה ועל בידוד – חזרה על שקרים אלפי פעמים לא הופכת אותם לאמת. מה שמעניין את אזרחי המדינה זה מעשים, זה ביטחון, ועם עובדות יהיה קשה מאוד להתווכח, חברי חברי הכנסת. עם העובדה שבממשלה הזאת היו הכי מעט נפגעים מפעולות של טרור ואיבה, הכי מעט מבכל ממשלות ישראל – אני עומד מאחורי מה שאני אומר – עם זה אתם תצטרכו להתווכח. זה נורא נחמד לקבל חיבוק חם משגריר x או משגריר y, אבל מה שמעניין את אזרחי המדינה זה שלא ייהרגו כאן אנשים ושלא ייפצעו כאן אנשים. זאת המחויבות של ממשלת ישראל קודם כול, לפני כל החיבוקים והוויתורים. ודאי שנוכל להשיג אותם באמצעות הדרך שלכם, זה הכי קל להתפרק מכל נכסינו ואז להיות מופתעים שה"חמאס" משתלט או ש"הג'יהאד" משתלט. ועכשיו, מלה קצרה בנושא הכלכלי-חברתי, כי הרי זה הנושא, בין היתר. גם בנושא הזה, אדוני היושב-ראש, מה עושים חברינו בשמאל ובאופוזיציה? מתעלמים מכל מה שקורה בעולם. פה, בנושא הכלכלי, זה לא נוח. בנושא המדיני זה נוח, צריך להסתכל רק החוצה, מה אומרים באו"ם, מה אומרים בעולם. אם אני אגיד להם היום: תראו מה אומרים בקרן המטבע הבין-לאומית על ישראל, תראו מה אומרים בבנק העולמי על ישראל, תראו מה אומרים ב-OECD על ישראל – לא, זה לא מעניין, מה זה משנה מה אומר העולם. משנה מה קורה כאן, יש עדיין עניים בישראל, וזה נכון; יש עדיין פערים חברתיים בישראל, וזה נכון. אבל מה קורה בעולם, זה לא משנה. הם רוצים הוקוס-פוקוס, שישראל תעשה פה נס ופה לא תהיה שום בעיה כלכלית-חברתית. בנושא הכלכלי-חברתי, מה אומר העולם – לא מעניין. בנושא המדיני – רק מה שאומר העולם זה מה שמעניין. אז אנחנו, חברי, מסתכלים על הכול כמכלול. אנחנו לא אנשי הזיות ואנחנו לא טומנים את הראש בחול. כשבעולם יש אבטלה המונית, וכשבאירופה יש 30%–50% אבטלה, אנחנו יכולים להיות מאוד גאים על כך שפה יש אחוז אבטלה מהנמוכים ביותר בעולם. בשנים האחרונות ייצרנו פה שיא של כל הזמנים, למעלה מ-330,000 מקומות עבודה. בכל העולם מקצצים במשכורות ומורידים אותן, אז אנחנו יכולים, אדוני היושב-ראש, להתגאות מאוד שכאן העלינו את שכר המינימום גם מעל ה-1,000 דולר שדיבר עליהם בעבר עמיר פרץ, וכאן העלינו משכורות של רופאים ומורים ושוטרים ועובדים סוציאליים. ברור שצריך להעלות את זה עוד בעתיד, אבל כשבכל העולם הכיוון היה להוריד שכר, כאן בשנים האחרונות הכיוון היה להעלות שכר. כשבכל העולם אין לך ההוצאות האלה על ביטחון, ולא צריך לקנות "כיפות ברזל" ולא צריך לבנות גדר ביטחון בדרום – לא כי רוצים, אלא כי כל התזות של השמאל קרסו בשנים האחרונות – וצריך להשקיע בתקציב הביטחון 20% מתקציב המדינה. איזה עוד מדינה באירופה, או בסקנדינביה, שאתם משווים אותנו אליה, מתחילה את שנת התקציב עם 20% השקעה בביטחון, כמעט 60 מיליארד שקלים? ועדיין, מול אותן מדינות, קידמנו כאן חינוך חינם. אחרי 30 שנה מאות-אלפי הורים משלמים פחות 800 שקל על גנים ובתי-ספר; פתחנו את שוק הסלולר – הוזלנו בכמעט 1,000 שקל בחודש את סל התקשורת המשפחתי; הנה, עכשיו גם חבילת הערוצים בכבלים ובלוויין תרד לחצי מחיר; נתנו נקודות זיכוי להורים עובדים; נתנו טיפולי שיניים חינם לילדים עד גיל 12 ועוד ועוד ועוד. מי הם אלה שמטיפים לנו מוסר? אותם אלה שהם בעלי-הברית של הוועדים הגדולים, ששומרים על המונופולים, שבגללם מחירים של מוצרים בישראל עולים? אותם אלה שיציגו היום או מחר תוכנית כלכלית שיש בה בטח המון צ'קים לציבור, אבל לא מספרים לנו מי יכסה את הצ'קים האלה? אלה שהשיטות שלהם להגדיל גירעון הביאו למיליוני מובטלים וגם כאן הם יביאו מיליון מובטלים? מי, חברת הכנסת יחימוביץ, או לפיד, שחוץ מלכתוב או לדבר על הדברים מעולם לא ניהלו ולו עסק קטן אחד? עם כל הכבוד, אדוני היושב-ראש, אין ספק שיש עדיין מה לעשות ומה לתקן, אבל לממשלת ישראל – דרך אגב, על כל מרכיביה – יש המון המון המון מה להתגאות על הכיוון שהכלכלה והחברה הישראלית תפסו בשנים האחרונות, כי בעוד שכל העולם היה בקריסה והתרסקות, כאן התווכחו למי לתת, לאן להפנות את התקציבים – להצלת ההשכלה הגבוהה, 7.5 מיליארד, ולחיבור הפריפריה למרכז עם כבישים ורכבות מהירות. כל הדברים האלה קרו כשבכל העולם מקצצים, מפטרים, מורידים תקציבים. ולכן יש לנו המון מה להתגאות, גם בביטחון, שהיה פה הכי טוב – מבכל ממשלות ישראל – בקדנציה האחרונה, וגם בעשייה הכלכלית-חברתית. ולכן אני אשמח מאוד אם ההצעות לסדר-היום האלו יתקיים עליהן דיון מעמיק במליאה והציבור ישפוט. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר גלעד ארדן. אם כן, רבותי, אנחנו סיימנו את הדיונים בשתי ההצעות לסדר-היום. נסים זאב (ש"ס): אני לא הוזמנתי לדבר, אני מאוד כועס. היו"ר יצחק וקנין: כן. זה היה פלא בעיני איך לא נרשמת, חבר הכנסת נסים זאב. אני מבין, אתם מסכימים שזה יהיה במליאה. אנחנו נצביע על כך שהנושא יועבר למליאת הכנסת. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: שבעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הנושא יועבר לדיון במליאת הכנסת. אני מודה לכל המשתתפים, לחברי הכנסת, לשר גלעד ארדן. רבותי, תם סדר-היום. ישיבה זו נעולה. תודה.