קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום הגזירות הכלכליות של ממשלת נתניהו היו"ר ראובן ריבלין: טוב. רבותי, הואיל והונחה הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית, והואיל והיא קיבלה פטור מחובת הנחה – ברגע שזה אצלנו, היא הונחה, אבל אתה יודע מה? אני מוכן, גם יושב-ראש האופוזיציה ממתין פה זמן רב, ואני חושב שהם הגישו הצעה לסדר-היום. הואיל וכולם ירדו מההצעות שלהם עד אשר האנשים יוכלו לעיין, אני אאפשר ליושב-ראש האופוזיציה לומר את דבריו – הצעות לסדר-היום מס' 8786 ו-8787. ולאחר מכן אנחנו נעבור להצביע על החוק בקריאה שנייה ושלישית. בינתיים אתם יכולים לעיין. נא להניח את החוק על השולחן. אני מזמין את ראש האופוזיציה – לא יושב-ראש, ראש האופוזיציה, חבר הכנסת שאול מופז, לומר את דבריו, ולאחר מכן אנחנו נעבור בהסכמה לדיון בהסתייגויות ולהצבעה. גם הדיון בהסתייגויות, בעסקה הכללית שעשינו, אדוני יושב-ראש הקואליציה – ארבעה חברים ידברו וינמקו את ההסתייגויות מכל אחת מהסיעות, ולכן אנחנו גם יוצאים נשכרים. אדוני ראש האופוזיציה, בבקשה. שאול מופז (קדימה): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני יושב כאן, אדוני ראש הממשלה, השרים, חברי הכנסת, בחמש השעות האחרונות ומאזין גם לחוקים, גם לצווים, גם לדיון כאן, ואני גם פונה ישירות ליושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת גפני: העלאת המע"מ פוגעת בשכבות הביניים ובשכבות החלשות במדינת ישראל. אני חושב שאילולא היד הפזרנית של הממשלה אפשר היה להימנע מכך, ומשעה שהטעות הזאת נעשתה, היה צריך למצוא פתרון אחר. היה צריך למצוא פתרון אחר, והפתרון הזה היה והוא עדיין בידיו של ראש הממשלה. אם ראש הממשלה היה יודע לקבל החלטות, הוא היה מממש את מסקנות ועדת-טרכטנברג. אם ראש הממשלה היה יודע לקבל החלטות, הוא היה מממש את מסקנות הוועדה לשוויון בנטל. אם הוא היה עושה זאת הוא היה יכול להתייצב מול מעמד הביניים בידיים נקיות ולבקש ממנו להתגייס שוב ולשלם את החשבון. אבל ידיו של ראש הממשלה אינן נקיות, וכמו שהוא עצמו אמר, אין, אדוני ראש הממשלה, ארוחות חינם. אדוני ראש הממשלה, ידיך אינן נקיות, כי התעלמת מדרישות המחאה החברתית. ידיך אינן נקיות, כי הפנית עורף למשרתים, לנושאים בנטל, והעמסת עול מסים נוסף על מעמד הביניים. קריאה: – – – שאול מופז (קדימה): לפני שבועות לא רבים דיברת בגאווה על מצב המשק. לפני קצת יותר משנתיים עוד הצגת בגאון תרשימים מדומים של השקעת זרות – השקעות שנעלמו מכאן כלא היו. בחרת לפעול בחוסר ניקיון דעת ובאטימות לב. הפנית עורף לישראלים שנושאים בנטל. לקחת את הבנות והבנים שלנו כמובן מאליו, ולא לקחת דבר מהמשתמטים, מהסקטורים הבדלניים וממי שמשמר לך את הקואליציה – קואליציה שרק לפני שבועיים ניסית לנפח בסגני שרים נוספים בעבור שוחד פוליטי. איך אמרת? אין ארוחות חינם. היית יכול לעשות את הדברים אחרת. היית יכול לעשות את הדבר הנכון והמתבקש. יכולת לקחת מאיפה שצריך לקחת; יכולת לקחת מאלו שאתה כל כך חושש לקחת מהם, אבל פחדת ובחרת כמו תמיד לקחת מאיפה שקל לך. בזמן שאנחנו מממנים את ממשלת ההשתמטות שלך אתה בא אלינו כל פעם מחדש – אל מעמד הביניים, הפרה החולבת של המדינה – ואומר לנו: אני חייב לחלוב אתכם שוב, כי הקופה ריקה. אבל יבשו עטיני הפרה, יבשו. אין יותר ממה לחלוב, כי חלבת אותנו עד הטיפה האחרונה. הקופה ריקה, אדוני ראש הממשלה, כי רוקנת אותה, כי סדר העדיפויות שלך מוטעה, כי פיזרת צ'קים ללא כיסוי. אומרים בור תקציבי? אני חושב שזה תהום. איש לא יודע לומר במדויק אם זה 15, 20 או 30 מיליארד, אבל פיזרתם כסף ללא אחריות וללא סדרי עדיפויות. ארבע שנים אין למדינת ישראל תוכנית לאומית ארוכת טווח. אין לממשלה בראשותך תוכנית חברתית, אין לך תוכנית מדינית – ודעתי על חלק מהתוכניות הביטחוניות ידועה. הכול אצלך מדיניות אינסטנט, מהיד לפה ומהיום למחר; תוכניות ארוכות לשעה הקרובה. סדר העדיפויות אינו לאומי אלא מגזרי; אינו למען החוסן החברתי אלא למען החוסן הקואליציוני; אינו למען החוסן הלאומי אלא למען החוסן האישי שלך ושל ממשלתך. כי כך זה עובד בממשלת נתניהו: השותפות מבקשות, השותפות דורשות, ואתה כחומר ביד היוצר מהנהן ונותן, מהנהן ונותן. אדוני ראש הממשלה, הבטחת להוריד מסים – אז הבטחת; הבטחת לשנות את שיטת הממשל – אז הבטחת; הבטחת להביא צדק חברתי – אז הבטחת; הבטחת שוויון בנטל – אז הבטחת; הבטחת שמה שהיה הוא לא מה שיהיה – רשמנו על הקרח. אדוני ראש הממשלה, אין ארוחות חינם. על הבטחות ללא כיסוי משלמים מחיר, והמחיר הזה מגיע עם מס גבוה. הציבור יגבה ממך את המס. היהירות האין-סופית מתגלה כאם כל חולשותיך. ציון פיניאן (הליכוד): – – – שאול מופז (קדימה): המצביעים שלך נוטשים, והם יודעים למה. אתה לא רואה אותם, אתה לא סופר אותם, והם לא סומכים עליך יותר. אנחנו הצענו סדר עדיפויות לאומי אמיתי, סדר עדיפויות של תקווה ולא של פחד והפחדה; של אחריות, ולא של הפקרות; סדר לאומי של השקעה בחינוך ולא בכבישים עוקפים למאחזים בלתי חוקיים; סדר לאומי שנותן הטבות למשרתים ולמעמד הביניים, ולא מחלק קצבאות לציבור המשתמטים; סדר לאומי שבמקום לנסר בתים שנבנו שלא כחוק, בונה בתים למי שחוק המדינה מחייב לבנות, ללא עוררין וללא משוא פנים. אדוני ראש הממשלה, אמרת שאין ארוחות חינם, אבל סביב שולחן הממשלה שלך מתקיימת כבר ארבע שנים סעודת ענק רבת-משתתפים שממומנת כל-כולה מכספיהם של אלה שלא סוגרים את החודש. אל הסעודה הוזמנו המשתמטים הקיצונים והמגזרים הסחטניים, ואתה, אדוני, אתה מאביס אותם בכל טוב הארץ. מעמד הביניים היצרני, העובד, המשרת ומשלם המסים נשאר מחוץ למסעדה לממן את החגיגה. ראש הממשלה מחלק במזומן אתנן פוליטי בריבית של שוק אפור. את החשבון הוא מגיש למעמד הביניים בתירוץ שהקופה ריקה. אבל מי רוקן את הקופה, ובעבור מה? אדוני ראש הממשלה, רוקנת אותה בעבור תמיכת המשתמטים, רוקנת אותה כי חשובה לך יותר הברית עם המגזרים הסחטניים מאשר עם הפועלים והמשרתים. מהם אתה יודע לדרוש לכסות את האוברדרפט שיצרת. אדוני ראש הממשלה, אנחנו בצומת היסטורי. אני מסכים אתך, הקופה אכן ריקה. אבל ההחלטה הנכונה, גם אם היא קשה פוליטית, היא לקחת מאיפה שצריך, ולא רק ממי שאתה יודע שתמיד משלם. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הגיע הזמן שנדאג לעמוד השדרה של החברה הישראלית. הגיעה העת לדאוג למשפחה הישראלית העובדת. הגיע הזמן שניתן להם את מה שמגיע להם, כי הם אלה שנושאים על גבם את כל השאר. הם הרוב האחראי שמשרת את המדינה, שמממן אותה, ושמוכן אף לסכן את חייו בעבורה. אדוני ראש הממשלה, זהו הרוב הדומם שעל-חשבונו אתה אוכל. אמרת בעצמך שאין ארוחות חינם. קשה שלא לחייך למשמע הססמה הזאת. בפעם הראשונה אנחנו מניחים לפניך את החשבון, ואנחנו מתכוונים לפרוע אותו במלואו, ומהר. אין ארוחות חינם ואין מנהיגות חינם. מנהיגות שאין בצדה ערכים, שאין בצדה תודעה היסטורית ושאין לה יכולת הכרעה בין הראוי לבזוי – מנהיגות כזאת נדרשת לשלם מחיר ציבורי חד וברור. ולסיום דברי אני רוצה לברך את צה"ל, את השב"כ, על הסיכול שהם עשו אמש כנגד חוליית הטרור בגבול מצרים, ולאחל להם הצלחה בכל מעשי ידיהם. תודה. היו"ר ראובן ריבלין: תודה לראש האופוזיציה.