קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
ראש הממשלה מפקיר את הנושאים בנטל
היו"ר שלמה מולה:
אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הנושא הבא הוא הצעות לסדר-היום בנושא: ראש הממשלה מפקיר את הנושאים בנטל, מס' 8788 ו-8789. ראשונת המתדיינים היא חברת הכנסת אורית זוארץ – עשר דקות לרשותך, ואחריה – חבר הכנסת רוברט טיבייב; גם עשר דקות. השר בוגי יעלון ישיב. בבקשה.
אורית זוארץ (קדימה):
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, יושב-ראש האופוזיציה, חברי חבר הכנסת, לקח לי קצת זמן להגיע הנה, אני מפלסת את דרכי בתוך חממת הצמיחה הזאת, שכולה באמת עולה, פורחת ומשגשגת, רק לצערי הרב, אזרחי מדינת ישראל לא מרגישים שהם נמצאים בחממה או בצמיחה. לצערנו הרב, גם בסוגיית הנושאים בנטל ראש הממשלה מפקיר את האזרחים, מפקיר את אזרחי מדינת ישראל, מפקיר את מעמד הביניים. הוא מעדיף את השותפים הטבעיים שלו, החרדים. נתניהו מכה פעמיים, פעם אחת כשאין באופק חוק לחלוקת השוויון בנטל וגיוס חרדים, ופעם שנייה – הגזירות הכלכליות. והוא מלמד אותנו פרק בתורת הגמול ועונשו, גמול למי שמשתמט והעונש למי שמשרת.
האטימות של ראש הממשלה והניתוק של ראש הממשלה ושל ממשלתו המנופחת, הענקית, הלא-פרופורציונלית – הדבר הבסיסי שהיה מתבקש כאן עם כל הבור הזה בגירעון של המדינה זה לצמצם את מספר השרים. מה קרה? 30 שרים וסגני שרים, אפשר היה לצמצם, לקצץ.
רוברט טיבייב (קדימה):
39.
אורית זוארץ (קדימה):
39 שרים וסגני שרים, תודה על התיקון. שרים וסגני שרים. נאה דורש, נאה מקיים. אבל כמו בהיבטים הכלכליים, גם בסוגיית השוויון בנטל הוא דורש אבל הוא לא מקיים. והאטימות והניתוק באים לידי ביטוי במיוחד בדברים שנאמרו ממש לאחרונה – כך אמר ראש הממשלה: גם אחרי אישור חבילת הצעדים הזאת השכבות החלשות ומעמד הביניים נשארים עם יותר כסף בכיס. מר נתניהו, השר, שר האוצר, או מי משרי הממשלה אולי יבוא ויבהיר איך לאזרח, משלם המסים, הנושא בנטל, העובד, יישאר יותר כסף בכיס. כך אמר מר נתניהו, נהנתניהו, בישיבת הממשלה שבה אושרה תוכנית הקיצוצים. ברצוני לשתף אותך, מר נהנתניהו, במציאות של מעמד הביניים, הנושאים בנטל, מציאות שאתה באופן אישי כנראה לא מכיר, וזה מעיד כמה אתה מנותק, כמה אתה וממשלתך מנותקים וכמה נמאסתם.
הקול שבחרתי להשמיע היום, ואני בוחרת להשמיע היום, הוא קולם של אלפי הצעירים והצעירות, הם הורים והם עובדים, הם הורים אבודים. את אלה שהיו פעם מעמד הביניים הפכו ראש הממשלה ושר האוצר שלו בהינף גרזן למעמד הבאין-אונים. אותם צעירים וצעירות הנושאים בנטל על מלוא כובד משאו, משרתים את המדינה בשירות צבאי או שירות לאומי, לאחר השירות בצה"ל – אנחנו כהורים רק מתפללים שהם ימשיכו את חייהם כבוגרים פה בארץ – הם הולכים לאקדמיה או להשכלה או להכשרה מקצועית אחרת. שכר הלימוד ויוקר המחיה הם משא כבד מנשוא. אנחנו, כהורים שנושאים בנטל הנושאים בנטל, מסייעים לילדינו. לאחר מכן מדובר בהשתלבות בעולם התעסוקה, שלא כל כך מקבל צעירים וצעירות אקדמאים בזרועות פתוחות. השכר לצעיר אקדמאי מתחיל הוא סביב שכר המינימום, אולי קצת יותר.
ישב השבוע הממונה על התקציבים בוועדת הכספים ועשה מין חשבון פשוט של שני צעירים שמשתכרים, והוא אמר: 8,000 בן-הזוג, 8,000 האשה. ואני שאלתי איפה יש כל כך הרבה נשים בישראל שמרוויחות 8,000 שקלים. לסבר את אוזנך, כבוד השר, מרבית הנשים במדינת ישראל לא מגיעות לסף המס בכלל. הן לא מגיעות. 8,000 שקלים זה לא משהו שבסופו של חודש הן חוזרות אתו הביתה, השכר הוא הרבה יותר נמוך. אז הם מנסים להשתלב בעולם התעסוקה הבלתי-אפשרי.
אנחנו מעודדים ילודה, הרי אנחנו מדברים על מדינה שיש בה חשש דמוגרפי; כל הזמן מפחידים אותנו – אנחנו צריכים פה להיות הרחם שבעצם נותן מענה לבעיות הדמוגרפיות. מקימים משפחה, רוצים לגדל ילדים, יש לנו גם אחריות לטפל בהורים המזדקנים שנתקלים בחומות הרווחה והבריאות שקורסות.
נטל המילואים לאורך השנים – כבוד השר, אני מניחה שאתה מכיר את זה באופן אישי כמי ששירת הרבה מאוד שנים בצה"ל. בן-זוגי שירת בצה"ל עד גיל 47. ממוצע ימי המילואים לשנה שהוא שירת עד גיל 47 היה בין 40 ל-50 יום. אין מה לעשות, במערך הלוחם, עם האינתיפאדות שעברנו, לא היתה ברירה. הוא נקרא למילואים, כמו חבריו, הוא המשיך לשרת. גם הגברים, אגב, וגם הנשים. בדרך כלל כשמדברים על מילואים אני מזכירה שגם נשים משרתות במילואים, ובהרבה מאוד מקרים לאורך שנים. ולאחר מכן, אנחנו צריכים להתמודד, אותם הורים צעירים, עם נטל המסים, נטל העלויות הכרוכות בגידול הילדים, נטל ההוצאות לדיור, נטל ההוצאה לכלכלה ולאחזקת הבית, נטל הדלק שעולה חדשות לבקרים.
לעומת זאת, חלק מהשותפים הטבעיים שלכם, אלה הטבעיים, הפטורים מכול, ומעבר לעובדה שהם פטורים מכול הם גם נהנים מסל שירותים ענק ומלא כל טוב, אם הנחות בארנונה ואם הנחות וסבסוד מסגרות חינוכיות ואם סבסוד מעונות-יום. רק השנה נאבקנו על כך שמורות שעובדות בבתי-הספר תוכלנה לקבל את הסבסוד במעונות-היום. פה לא צריך. מספיק שאתה לומד, תורתך אומנותך, והמעון יכוסה. הוא לא עובד, על מה לסבסד? ואותם שותפים טבעיים לא משרתים, לא עובדים, תורתם אומנותם. ברור. זה מאוד נוח לחיות על חשבונם של אחרים. ובכל פעם שאנחנו מנסים לשנות את המציאות הבלתי-נסבלת הזו עבורנו, כולם עולים על בריקדות ולשמים זועקים. מסתבר שגם שר האוצר אימץ את הדפוס, הוא כנראה חושב שזה יעזור לו באומרו שניתן לסמוך רק על אבינו שבשמים. מר נתניהו, אבינו שבשמים – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
זה המשפט היחיד הנכון שהוא אמר.
אורית זוארץ (קדימה):
סליחה?
דוד רותם (ישראל ביתנו):
זה המשפט היחיד הנכון שהוא אמר.
אורית זוארץ (קדימה):
– – – אבינו שבשמים. אבינו שבשמים לא יעזור לילדים שלנו לקנות דירה; מה לעשות, אנחנו יכולים להתפלל מהיום עד מחרתיים. אולי אנחנו וההורים שלנו נוכל לסייע לילדינו, אבל הם לא יכולים להגיע לשם. אבינו שבשמים לא ממש מצליח לסייע לכל אותם צעירים שנושאים בנטל. ואני שוב מציינת, בקרב הנושאים בנטל יש לא-מעט צעירים דתיים, חרדים, חובשי כיפות, מסורתיים, גברים ונשים, שמשרתים את המדינה וממשיכים להתמיד בלימודיהם. אין פה סתירה. מי שרוצה להתפלל, שיתפלל. היו כאן זעקות שבר שאמרו: יכניסו יהודים לבתי-הכלא מפני שהם רוצים להתפלל. לא, לא יכניסו אף יהודי לבית-כלא כי הוא רוצה להתפלל. שיתפלל בזמנו החופשי. הבן שלי משרת ביחידה מובחרת, יש לו חיילים שהם דתיים, מקיימים אורח חיים דתי, אין שום בעיה, הצבא בא לקראת, ולא קרה שום דבר, הם מתפללים בזמן ובאמת עומדים בכל המצוות.
ברצוני להביא בפניכם את קול העם הכורע תחת הנטל הכלכלי והביטחוני, צעירים עובדים, הורים ואבודים; לעומתם יש אלפי פטורים. אזרח בן 37, עובד בהיי-טק, מדבר על הגזירות הכלכליות ועל הנטל שהוא נושא: זה יפגע בי כמו בכולם, הוא אומר, זה חונק אותנו לאט לאט ואנחנו מרגישים את זה בשכר ובכל הוצאה שאנחנו עושים ברמה החודשית. כל מעמד הביניים מרגיש את זה. עצם העובדה שנוצר חוב שצריך לכסות במסים ממעמד הביניים כואב. אנחנו משלמים מס ברמה חודשית כמו שעון, והכי קל להטיל עלינו מסים נוספים.
עוד דוגמה, של זוג נוסף, שניהם עובדים, אחד מהם אומר: אנחנו ההגדרה המילונית של זוג צעיר ממוצע, שנינו שירתנו בצבא. בן-הזוג שלה שירת בגולני, גם נפצע שם. החיים עבורנו הם מלחמת קיום יומיומית. לפני שאנחנו פותחים את החודש, 2,100 שקלים הולכים למעון המסובסד של הילד, בנוסף, הוצאות דיור, טיטולים, מזון. ההוצאות גבוהות הרבה יותר מההכנסות והמינוס בבנק מוכיח את זה. איפה אבינו בשמים שיעזור להם? אין כסף למטפלת, אז אני ובעלי מתחלפים בטיפול בילד אחר-הצהריים ולא רואים זה את זה ימים, גם כי אנחנו עובדים בערבים. ומעבר לזה, שירות המילואים, אנחנו על זה לא מוותרים. בפועל, לאורך תקופת הכהונה של הממשלה הרעה הזו, אין בשורה, לא לציבור הנושא בנטל ולא למשק הישראלי בשום תחום, לא בתחום הדיור, לא בחלוקת השוויון בנטל הביטחוני, לא בסיוע לחיילים המשוחררים, לא לזוגות הצעירים, לא לחינוך לגיל הרך.
כבוד השר, ילדים לא נולדים בגיל שלוש – – –
היו"ר שלמה מולה:
נא לסכם. בבקשה.
אורית זוארץ (קדימה):
הרביתם בדיבורים ובתיאורים, אבל לא במעשים. ראש הממשלה מרבה להשתמש במלים – מנהיגות, הכרעה. בכמה הזדמנויות הוא אף הציע שלא לדבר על חלוקת העוגה אלא לבדוק איך אפשר להגדיל את העוגה, ואכן מנהיגות צריכה להציע אלטרנטיבה. הגדלת העוגה במקרה שלנו היא הגדלה משמעותית על אלה הנושאים בנטל. כאן נכשלתם ואלטרנטיבה אין. אף שהוקמה ועדה שעשתה עבודת עומק בנושא גיוס חרדים לצה"ל או למערכות האזרחיות – בוועדה השתתפו נציגי הסיעות ונציגי ציבור; הוועדה התכנסה להמלצות למרות חילוקי הדעות; מטרת הוועדה היתה לקיים חלופה טובה לחוק טל, שתיעשה במחשבה, ברגישות, בתבונה; נעשתה הבחנה בין חייבי גיוס ופטורים לבין אלה שלא מחויבים להתגייס על-פי החוק; הופק דוח מפורט – משפט אחרון – עם מסקנות ועקרונות שאימצתם והבאתם להצבעה ולאישור בסיעת הליכוד. המסקנות אומצו ברוב קולות אבל בסופו של דבר ברגע שבו ראש הממשלה היה צריך לגלות מנהיגות ואומץ לב, נכשלתם.
אין דרך אחרת – עקרונות השוויון בנטל צריכים להיות מושתתים על גיוס לכול, משתמטים חילונים, חרדים, שלא לומדים בפועל כבר בגיל צעיר – –
היו"ר שלמה מולה:
בבקשה. נא לסכם.
אורית זוארץ (קדימה):
– – תוך קביעת מכסות לפטורים – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
מה עם הערבים?
היו"ר שלמה מולה:
בבקשה לסכם.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
מה עם הערבים?
אורית זוארץ (קדימה):
– – לכל אותם גאונים ועילויים, תגמול המשרתים וסנקציה למשתמטים. אגב, גם אלה שהשתמטותם אמונתם, מצפונם, משחקם ודוגמניותם.
היו"ר שלמה מולה:
אורית.
אורית זוארץ (קדימה):
אני כבר מסיימת. השירות ייעשה בכל המערכות הצבאיות והאזרחיות והלאומיות. יש דוגמאות נהדרות של עשרות צעירים וצעירות עם צרכים מיוחדים, כאלה הפטורים מטעמי בריאות שמתעקשים להתנדב ומשרתים בצבא. אני בטוחה שלהם הרבה יותר קשה. היום הכדור מונח לפתחו של שר הביטחון, שהופיע הבוקר בפני ועדת החוץ והביטחון והתחייב שתוך חודש הוא מניח הצעה. אנחנו כאן מחכים לזה.
לסיכום, מר נתניהו, ראש הממשלה, כבוד השר, כבוד היושב-ראש, אתם מנותקים מהציבור. נמאסתם. מרבית האזרחים והאזרחיות חיים מתחת למעמד שבו אתם חיים. יש כאלה שעבורם עלות המותרות שלכם היא מחיר הקיום הבסיסי. בריצת האמוק שלכם והגזירות אתם גוזרים עוני על מדינת ישראל ועל אזרחיה – –
היו"ר שלמה מולה:
תודה.
אורית זוארץ (קדימה):
– – ועושר מופלג על מקורביכם. אם לא תעצרו את הקיצוץ, את מחיר ארוחות החינם הממשלתית הזו למשתתפים ולשותפים הטבעיים, תשלמו אתם, תשלמו בחילופי השלטון. הציבור מאס בכם, בממשלה המנותקת והכושלת הזו.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה. האמת היא – – –
אורית זוארץ (קדימה):
אני מתנצלת על ההארכה, אבל זה היה מתבקש.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת רוברט טיבייב, גם לך עשר דקות. ואחרי זה השר משה יעלון יענה, ואחרי זה גם הצעה לסדר-היום על פקיעת תוקפו של חוק טל והצורך בגיוס, של חבר הכנסת דודו רותם, וגם השר יעלון יענה. בבקשה, אדוני.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
הוא לא עונה לכולנו יחד?
רוברט טיבייב (קדימה):
תודה.
היו"ר שלמה מולה:
גם לך עשר דקות.
רוברט טיבייב (קדימה):
אדוני היושב-ראש, יושב-ראש האופוזיציה, כבוד השר, חברי הכנסת, אני רק מתחרט על דבר אחד – חבל שחבר הכנסת דודו רותם ידבר אחרינו. כלוחם של ישראל ביתנו, אני יודע שהוא יתקוף אותנו. הייתי מעדיף, אם אפשר, לשנות את זה, שהוא ידבר קודם.
היו"ר שלמה מולה:
לא, לא. אנחנו לא משנים שום דבר. בבקשה, אדוני.
רוברט טיבייב (קדימה):
אוקיי, תודה. מצב מעניין, חבל שהאולם הזה, הבית הזה נכון להיום ריק. לדעתי, הנושא מאוד חשוב גם למדינת ישראל, גם לכל הסיעות, גם למפלגות, גם לכנסת, אבל אין מה לעשות, כנראה אנשים כבר עייפים.
נשאלת השאלה, מה הקשר שלי לשוויון בנטל? סרן קשר בצבא הסובייטי. לא שירתתי פה בצבא, הגעתי למדינת ישראל ב-1994, בגיל 33. והתשובה היא די פשוטה, ואני אחזור לזה – דרך אגב, אדוני היושב-ראש, הייתי אצלך במשרד, וראיתי תמונה יפה, שלמה מולה במדים, ואני חושב שאת התמונה הזאת צריך לפרסם. זו באמת תמונה יפה, היית שם בחור צעיר במדים, זה ממש מחמם את הלב.
נחזור לענייננו – שוויון בנטל. אם כבר אנחנו מדברים – אדוני השר יוצא? לא.
היו"ר שלמה מולה:
כן.
רוברט טיבייב (קדימה):
לפני כמה חודשים היו אצלי שלושה חבר'ה חרדים – –
היו"ר שלמה מולה:
רוצה לענות לשניהם?
השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון:
– – –
רוברט טיבייב (קדימה):
– – וביקשו ממני שאני אעזור להם באחת המדינות בברית-המועצות לשעבר, כי הם רוצים לנסוע לשם, לעזור לתמוך בקהילות, הם לא רצו שיהיה שם תהליך התבוללות; חרדים שממש רצו להקים שם קהילות חרדיות, וביקשו ממני עזרה, כי יש שם איזה קשרים שנשארו. שאלתי אותם, רבותי, אתם שירתתם בצבא פה? הם אומרים, בוודאי. ומה אחרי זה? אחרי זה הלכנו ללמוד בישיבות ולמדנו בישיבות. זה בעיני תהליך מאוד מכובד. אני גאה שיש תהליך כזה, ואנשים אחרי שירות בצבא למדו בישיבות. זו הבחירה שלהם. זו הבחירה שכל אחד ואחד מהם בחר. יותר מזה, הם כבר אמרו שצריכים לתמוך בקהילות ולבנות על קהילות חרדיות בחוץ-לארץ.
והשאלה שנשאלת, איך אני קשור ישר לעניין הזה? יש לי שתי בנות. ואני קצין בצבא הסובייטי, גבר קווקזי, ואצלנו הבנות שם לא שירתו. וכמובן, גם פה כביכול – איך אני כאבא, כקצין, כי אני יודע מה זה צבא, דבר לא פשוט, והבנות שלי ישרתו בצבא? הגיע זמן גיוס, ואמרתי לבנות שלי, אולי שירות לאומי? התשובה שקיבלתי מהן, תשובה קשה. אמרו לי, היית בבית-הקברות הצבאי? אמרתי, כן, הייתי. אתה רוצה להמשיך לשאול? אמרתי לעצמי, לא. באמת היה לי קשה לשלוח את הבנות שלי לצבא. זה באמת לא כל כך פשוט. אבל הייתי שלם עם זה. ברוך השם, נכון להיום, הקטנה שלי כבר כמעט בתהליך הסיום בצבא, ואני באמת שמח שהחברה של הצבא, השתלבות בחברה דרך הצבא – זה באמת תהליך מאוד-מאוד חשוב.
ועכשיו יכול להיות שאני אגיד כמה דברים קצת קשים. אין לי בעיה, באמת אין לי בעיה עם זה שהחרדים לא משרתים בצבא. אין לי, באמת אין לי בעיה עם זה. הבעיה היא אחרת. למה אנחנו צריכים לשלם על זה שהם לא משרתים בצבא? זאת השאלה שאני לא מקבל עליה תשובה.
אני חוזר כבר להיסטוריה של ברית-המועצות לשעבר. והיו שם מקרים שבכל משפחה, בזמן הצאר, חייב להיות מישהו שמשרת בצבא. זה היה בזמנים – בתקופת האבן, כמו שאומרים. והיה שם תהליך מאוד פשוט. מי שלא רוצה – משפחה שלא רוצה לשלוח את הבן שלה לצבא, צריכה לשלם למדינה. ודרך אגב, כך זה גם בכמה מדינות בעולם. פה במקרה אנחנו משלמים שוחד לדתיים שהם לא ילכו לשרת בצבא. עוד הפעם, אין לי בעיה עם זה שחרדים, דתיים, לא הולכים לצבא. באמת אין לי בעיה עם זה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
לך יש בעיה עם הערבים.
רוברט טיבייב (קדימה):
שנייה, נחזור לזה, נחזור לעניין של הערבים. ידעתי שהלוחם של ישראל ביתנו יתחיל להפריע, וכמובן, קודם כול להתחיל לרדת על קדימה. בגדול, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, עשינו טעות. אתה יודע שלא הסכמתי שאנחנו ניכנס לממשלה, אבל גם הדרך שיצאנו משם לא היתה לי מובנת. אלה, ישראל ביתנו, יצאו חכמים מאתנו. מה הם אומרים? הם אומרים: יודעים שהחוק שלנו ייפול, יודעים, אבל לא יוצאים מהממשלה. אנחנו צריכים להראות, וזה כבר הכנה שלהם לבחירות, מה זה הממשלה הזאת. שיחקו את המשחק. משחק יפה, משחק מכור ידוע מראש. דודו רותם נמצא פה, זו כנראה האסטרטגיה, הארכיטקטורה שלו. הארכיטקט הביס את הממשלה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
ידענו שקדימה, יהיו בה ארבעה צדיקים, וכל היתר יברחו מפה.
רוברט טיבייב (קדימה):
זה לא עניין של צדיקים. אני אחזור גם על זה. חמישה, חמישה. דודו רותם, חמישה. חמישה, כן.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
חמישה? עוד צדיק. מי זה הצדיק?
רוברט טיבייב (קדימה):
אני רוצה להסביר לך למה אני הצבעתי בעד הצעת החוק של ישראל ביתנו. כי עוד הפעם, טעות שלנו, טעות שאנחנו עשינו בסיעה שלנו. כי באותו רגע לא היתה שום הצעת חוק אחרת, לא היה שום דבר. ובהצעת חוק של דודו רותם, של ישראל ביתנו, הכיוון הוא שירות לכולם, ואני מסכים עם זה. ואם אנחנו כבר מדברים שאנחנו רוצים לעשות רק שירות לחרדים, לדעתי זו אפליה. צריך להיות שוויון באמת לכולם. העניין הוא אחר, העניין הוא אחר לגבי האוכלוסייה הערבית, אם הצבא צריך אותם או לא. אבל בלשכות הגיוס כולם צריכים להתייצב. זה הבסיס, זה הנורמה, וזה היה בחוק של דודו רותם. העניין הוא אחר, ברור. זה לא כל כך פשוט. נשים ערביות, לשרת בצבא, זה לא פשוט. הצבא צריך לקבל החלטה – יכול להיות בהתנדבות, מי שכן כן, מי שלא לא. אבל להתגייס זה בסיס, זה בסיס לכולם, חד-משמעית. אחרת, אם אנחנו בונים נורמות לאוכלוסייה זו ככה, לאוכלוסייה זו אחרת, אנחנו נהיה כמו דגל עם כל מיני צבעים, וזה באמת לא מתאים לנו. בגלל זה תמכנו, דודו רותם, בהצעת החוק שלך. אני לא כל כך מסכים עם ההצעה הזאת, אבל אין מה לעשות, הצעת החוק היתה פחות או יותר מוכנה.
לגבי הממשלה שלנו, היה ברור שהבג"ץ החליט בתאריך כזה וכזה לבטל את חוק טל. מה יותר מזה? ראש הממשלה הרכיב את ועדת-פלסנר, ראש הממשלה פירק את ועדת-פלסנר. ראש הממשלה הסכים לעשות איזה משא-ומתן בין בוגי יעלון ויוחנן פלסנר. אבל, לצערי הרב, אדוני השר, עד עכשיו המתווה של הממשלה, של בוגי יעלון, לא ברור לי. לא קראתי את זה, אין בתקשורת, אין בשום מקום. יכול להיות שהיו מגעים בינך לבין יוחנן פלסנר – על מה? אני לא יודע. ולא רק אני, אני חושב שאף אחד לא יודע. פשוט, הממשלה במקרה הזה הרסה את הכיוון ואת הרעיון ואת האידיאולוגיה. לצערי הרב, ממשלת ישראל לקחה את הנושא, שהיא הבטיחה דרך אגב לציבור, ופשוט פירקה את זה, זרקה את זה. אני כבר לא מדבר על קדימה, סיעת קדימה וההתנהגות. זה סיפור אחר לחלוטין. ובאמת היתה הזדמנות היסטורית, שתי המפלגות הגדולות, קואליציה ענקית, היה אפשר להעביר הכול. יותר מזה, יוחנן פלסנר – בדוח של יוחנן פלסנר, בהצעת החוק של יוחנן פלסנר על הבסיס של הוועדה, הסכמנו לגיל 26. מה יותר מזה?
היו"ר שלמה מולה:
22.
רוברט טיבייב (קדימה):
22? מישהו אמר לי 26. אוקיי, 22. מה יותר מזה? אז כנראה היה אפשר להגיע לעוד פשרות, אבל שמתם פשוט קיר, לא רציתם פשוט להעביר את החוק, חד-משמעית, וכנראה זו היתה הזדמנות, ואני לא בטוח שתהיה לנו אפשרות לחזור לזה עוד הפעם, וחבל. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני.