קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום ציון יום הכליה לעידוד השתלות מן החי היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים לסעיף 8 בסדר-היום: ציון יום הכליה לעידוד השתלות מן החי – הצעות לסדר-היום מס' 8446 ו-8677, של חברי הכנסת אברהם מיכאלי ועתניאל שנלר. ראשון המציגים את ההצעה לסדר-היום זה חבר הכנסת אברהם מיכאלי, ואחריו – חבר הכנסת עתניאל שנלר. ישיב השר משולם נהרי בשם שר הבריאות. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, היום ציינה הכנסת את יום הכליה, אני חושב שבפעם הראשונה בכנסת. הסוגיה היא חשובה וכאובה, אדוני יושב-ראש הכנסת. מדובר בחולים שסובלים ממחלה קשה, שלצערם הגיעו אליה אחרי הסתבכות של כמה גורמים רפואיים, שמביאים אותם לקבל את הדיאליזה המפורסמת. החולים האלה נאלצים להיות רתוקים למכשיר הזה של הדיאליזה בין שלוש לארבע פעמים בשבוע. מדובר, לפי הנתונים שלנו, בגילאים שונים – ילדים קטנים, צעירים, ביניים, וכמובן, הרוב הגדול הם אנשים מבוגרים מגיל 65 ומעלה, שסובלים מסיבוך של מחלות רבות, ובנוסף לכול הם נאלצים לקבל את הטיפול בדיאליזה. הדיונים היום בוועדות השונות, אדוני היושב-ראש, המטרה שלהם היתה לעורר את הסוגיה של טיפול בחולי דיאליזה ולעודד את הפתרון הכי ראוי על דעת כולם – השתלה של כליה חדשה, כאשר הדגש הוא השתלה של כליה מן החי. ידוע לך, אדוני היושב-ראש, שאנחנו כחברי הכנסת חוקקנו לפני כמה שנים – – – היו"ר יצחק וקנין: כדי שהציבור – חלקו אולי לא מבין מה הכוונה "כליה מן החי"; יחשבו כליה מן הצומח גם. אז צריך לדעת שאפשר לקחת את הכליה מאנשים מתים ולהשתיל אותה בגוף של אדם חי. תרומה של כליה מן החי היא הרבה יותר חשובה ויותר אפקטיבית, לפי מה שאנחנו הבנו היום בוועדת הכספים. אני חושב שבאמת הדיון שהבאת היום לוועדת הכספים מאוד חשוב. הדברים שעלו שם הם מאוד מאוד חשובים לציבור החולים הללו. אברהם מיכאלי (ש"ס): תודה על ההערה שלך, אדוני היושב-ראש. אכן, מדובר בתורם חי, שנותן כליה אחת מגופו, שבעצם משמשת לנתרם, בפעולה רפואית לא מסובכת, ללא סיכונים כמעט – לא לצד התורם ולא לצד הנתרם – לקבל את הכליה הזאת ולהמשיך את חייו, ובכך גם לשפר את המצב הבריאותי ואת איכות החיים של הנתרם. המטרה בדיונים שלנו היום בוועדות השונות, אדוני היושב-ראש, היא לעורר מצד אחד את המודעות למניעת המחלה, של הגעה לדיאליזה – המחלה המסובכת הזאת, המחלה הנפרולוגית הזאת. ובעצם התייחסנו לסוגיות השונות שעולות לגבי חוסר בתקנים של הרופאים, חוסר במתמחים, חוסר בתקנים של האחיות שעוסקות בתחום הדיאליזה או בתחום הנפרולוגיה, וכמובן בעידוד של האזרחים, שיסכימו לתרום ליקיריהם, בעידוד המדינה, עידוד הרשויות שמטפלות במערכת הבריאות בתחום הזה. אדוני היושב-ראש, מדובר בטיפול בדיאליזה שההוצאה הממשלתית – מדינת ישראל מקצה למעלה ממיליארד שקל לשנה לטיפול בדיאליזה. ופה צריך לבחון מול קופות-חולים – ואם שר הבריאות היה פה – אני מבין שהמסר יועבר אליו – צריך לבחון אם מיליארד השקל האלה שהמדינה מקצה למחלה קשה, לחולי כליות – האם אכן הם עוברים לכתובת הנכונה ומנוצלים כמו שצריך. ראוי שקופות-החולים ייתנו תשומת לב מיוחדת לטיפולי דיאליזה, שהם טיפולים כרוניים ואינטנסיביים ביותר במערכת הבריאות, עד כדי כך שאמרנו שחולה הופך להיות בן-בית באותו מכון או באותו מרכז רפואי ששם הוא מקבל את הטיפול, לאור העובדה שבין שלוש לארבע פעמים בשבוע הוא מקבל את הטיפול הזה. אנחנו בעצם קראנו היום למשרדי הממשלה הנוגעים בדבר, במיוחד למשרד הבריאות, לבוא ולהתקין את התקן של איכות הדיאליזה שצריכים לערוך, כי לפי זה גם יודעים איך משמרים את מצבו הרפואי של החולה בדיאליזה. הם אכן התחייבו היום – מנכ"ל משרד הבריאות אמר בוועדה שהוא נותן הנחיה לבוא ולכבד את העניין הזה. אנחנו ביקשנו את העניין של השלמת תקנים, כמו שאמרתי, גם בתחום של רופאים וגם בתחום של האחיות, כדי שנוכל לבוא ולומר שהצוותים המקצועיים מתגברים על העניין. נקודה נוספת שעלתה בדיונים, אדוני היושב-ראש, היא הנושא של החזר הוצאות. חולה דיאליזה היום מוסע מביתו למקום הדיאליזה, ולפעמים זה מרחק לא קטן, ואז הוא צריך לקבל את ההחזר שמגיע לו מקופת-חולים או דרך הרשות המקומית, שתקציבים מגיעים לשם דרך משרד הרווחה – וגם על כך יש תלונות רבות. אנחנו צריכים לבוא ולבחון איך לשפר את זה, ושאותם חולים יקבלו את ההחזרים שמגיעים להם. אחרי כל הדיונים, אני אומר, הדגש – – היו"ר יצחק וקנין: אפשר לסכם. אברהם מיכאלי (ש"ס): – – הכי חשוב בהעלאת המודעות והעלאת הסוגיה הזאת על סדר-היום של האזרחים, שידעו שיש פתרון היום למחלת הכליות בכך שאפשר יהיה להשתיל אצלם בגוף את האיבר של אנשים חיים. היום בנו של הרב רביץ – כולנו זוכרים אותו, ידידנו הרב רביץ, חבר כנסת ושר לשעבר – הופיע וסיפר את ההיסטוריה המשפחתית שלו. הופיעו משפחת וקנין, אדוני היושב-ראש, שגם הם דוגמה ומופת איך אח ואחות – שני אחים ושתי אחיות תרמו אחד לשני. הופיע גם מר בן-חיים. היו כמה אנשים שבאו וסיפרו את הסיפור האישי שלהם כדי להמחיש שלא רק שהם תרמו או נתרמו – הם ממשיכים לחיות. ולכן, אני רוצה באמת לציין לשבח את יושב-ראש הכנסת, שעזר ותמך בנו בקיום היום המיוחד הזה, לכל יושבי-ראש הוועדות, ולעמותה של מתנדבים שעוזרים לחולי כליות ומרכזים את כל הטיפול בכל הסוגיה הזאת יחד עם איגוד הרופאים הנפרולוגים, יחד עם איגוד האחיות, שהם מרכזים את כל הסוגיה הזאת של הטיפול בדיאליזה. היו"ר יצחק וקנין: תודה. אברהם מיכאלי (ש"ס): ואנחנו נסיים בפסוק הידוע, שכל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. יעלה חבר הכנסת עתניאל שנלר. אין ספק, רבותי, שמדובר בנושא מאוד חשוב וגם כאוב. חשוב לתת את תשומת הלב המרבית לנושא הזה. עתניאל שנלר (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי השרים וחברי הכנסת, אומר הרמב"ם בהלכות שמירת הנפש: "כל היכול להציל ולא הציל עובר על 'לא תעמד על דם רעך'. וכן הרואה את חברו טובע בים, או ליסטים באים עליו או חיה רעה באה עליו ויכול להצילו, או הוא בעצמו או ישכור אחרים להצילו ולא הציל", אומר הרמב"ם, עובר על "לא תעמד על דם רעך". חברי חברי הכנסת, היום אנחנו עוסקים במצוות הצלת נפשות. תרומת כליה מזכה את הנתרם בחיי העולם הזה ומזכה את התורם בחיי העולם הבא. אומר על ה"חושן משפט" רבי יהושע כץ, שחי סביב 1600, בפולין: "דבירושלמי מסיק" – מהתלמוד הירושלמי – "דצריך אפילו להכניס עצמו בספק סכנה" עבור זה. אדם צריך אפילו לסכן עצמו בשביל לזכות להציל מישהו אחר. צריך לקחת את הסיכון בשביל להציל את הזולת. יותר מזה, הכול יודעים שמותר לחלל את השבת ואפילו את יום הכיפורים לשם הצלת נפשות. ועל כך פוסק, וסליחה שאני אומר קצת מהמקורות, כי אנחנו מדינה יהודית – – – היו"ר יצחק וקנין: אפילו ספק פיקוח נפש. עתניאל שנלר (קדימה): בדיוק. פוסק ה"שולחן ערוך" ב"אורח חיים": "הרואה יחיד הנרדף מפני אנס, מצווה על כל אדם לחלל את השבת" כדי להצילו. קל וחומר, בן בנו של קל וחומר כשמדובר על הצלת נפשות וחיי אדם. ואם כך, הרי בוודאי שאנחנו צריכים להסתכן בשביל להציל חיי אדם. שאלות הלכתיות רבות עוסקות בשאלה הזאת, ואין זה המקום להיכנס לתשובות ההלכתיות. אני רק אומר ששאלה מאוד מרכזית – מהי מידת הסכנה בתרומת איברים? מאיזה גיל מותר לתרום? האם תרומת הכליה היא מתנה – שואלת ההלכה – והאם מותר לקבל מתנה למשל מקטין או ממישהו שהוא לא בר-דעת? האם מותר או מצווה לתרום? והתשובה ההלכתית לאורך כל הדרך בעיקרה היא מה רמת הסיכון לפרט. ובכן, על-פי ההלכה היהודית, אם בגין תרומה של כליה ימות התורם, יש להימנע מלתרום. אם רמת הסיכון לא גבוהה, אפשר לתרום. אם רמת הסיכון נמוכה, כפי שזה היום, מצווה לתרום. רמת סיכון נמוכה, מצווה לתרום את הכליה. ועל זה, מי שתורם נקרא בהלכה חסיד העושה חסד. זה חסד. אני אסיים בעוד איזה מקור אחד. אומר שו"ת הרדב"ז – רבי דוד בן זמרא, סביב 1500, קהיר, צפת, אומר: "המסכן עצמו למען חברו זו מידת החסידות ואשרי חלקו של מי שיכול לעמוד בזה. וכל היכול להציל ולא הציל עובר על 'לא תעמד על דם רעך'" – כמו שאומר הרמב"ם – "אפילו במקום דאיכא" – שיש – "ספק סכנה, חייב להציל". וכך אומר גם השו"ת "יד אליהו" מלובלין ועוד הרבה מהפוסקים. חברי חברי הכנסת, לו הנושא ההלכתי הזה היה עומד היום כאן במדינת ישראל על הפרק, הנחרצות של הפוסקים היתה רבה הרבה יותר, כי היום, על-פי דעת כל הרופאים המומחים, אבל כולם, 99% מהתורמים חוזרים לבריאות תקינה ומלאה. הסיכון קטן מאוד, אם בכלל. ומכאן שהיום לא מותר, לא אפשר – היום נתינת כליה זו פשוט מצווה; פשוט מצווה, ואני גאה לומר את זה על במת כנסת ישראל, כאן, בארץ הזאת. בכנסת הקודמת זכיתי להשלים את החקיקה של חוק קביעת המוות המוחי-נשימתי לצורך קצירת איברים, לאחר שאדם נפטר. סיימנו את הוויכוח ההלכתי, המשפטי, האתי, הרפואי – תם ונשלם. כל הקביעה היום של מוות מוחי נעשית על-פי ההלכה, אף שהיא פרוצדורה רפואית נטו, באחריות מלאה של הרופאים. מה שנעשה שם זה בדיוק על-פי הפרוצדורה הרפואית התואמת את ההלכה, את האתיקה, את המשפט וכיוצא באלה. בימים אלה ממש – וזה אולי חידוש, ובזה אני אסיים – אנחנו עושים מאמץ גדול עם הרבנות הראשית ועם משרד הבריאות למצוא את הדרך הנכונה ללוות את המשפחה, לא עלינו, ברגע שהיא צריכה להחליט אם לתרום את איברי יקירה למישהו אחר, אם הוא נפטר; איך אפשר ללוות אותה ולהחליט על תרומת האיברים בדיוק על-פי ההלכה, על-פי האתיקה, על-פי המוסר. אני חושב שאנחנו בדרך להשלים גם את החלק הזה, ואז גם, לא עלינו, קצירת איברים ממת, אחרי שנקבע מוות מוחי-נשימתי, על-פי ההלכה, גם התרומה על-פי ההלכה, וגם כמובן המצווה הגדולה של תורם מן החי. חברי חברי הכנסת, תרומת איברים מן החי, או מן המת, לא עלינו, היא צו מוסרי עליון, ואני קורא לכל אחד ואחת מאתנו, ודרככם לכלל הציבור, ואלה שצופים בנו, לכלל הציבור, לשאת בכיס תעודת תורם ולשאת בלב את הצו המוסרי העליון להציל נפשות, לשאת בלב את השליחות העצומה והמודעות להצלת נפשות. היו"ר יצחק וקנין: משפט אחרון. עתניאל שנלר (קדימה): משפט אחרון. אין שום מצווה, לא קיים בעולם, מצווה אחת שאדם יכול לעשות לאחר מותו, כי מי שיודע יודע שההלכה פוסקת: כשאדם מת, הוא משוחרר מכל המצוות. נשארה רק מצווה אחת, אחת – הצלת נפשות. וכך אדם, אחרי מותו, יכול להציל נפשות, וכל שכן, שאדם יכול לעשות מצווה כה גדולה בחייו בתרומת כליה, מבלי חס וחלילה להיפטר מן העולם. התורם כליה מזכה עצמו גם לחיי העולם הזה וגם לחיי העולם הבא. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת עתניאל שנלר. ישיב גם לחבר הכנסת עתניאל שנלר וגם לחבר הכנסת אברהם מיכאלי השר משולם נהרי, בשם שר הבריאות. חבר הכנסת עתניאל שנלר, הגר"א אומר: אדם אחרי 120 שנה, שהגיע לעולם האמת, גם אם יבקש דף בלוי של סידור, לא ימצא אותו. השר משולם נהרי: אדוני היושב בראש, חברי הכנסת, מחלות הכליות מהוות נטל בריאותי כבד על החברה, על מערכת הבריאות ועל החולים ומשפחותיהם. התפתחות הרפואה מאפשרת כיום מגוון פתרונות: השתלות כליה מן החי, השתלות כליה מנפטרים, המודיאליזה, וכן דיאליזה ביתית. עקב המחיר הכבד שתחלואה זו גובה, אנו מחויבים לכל מאמץ למנוע את התפתחות המחלה ולאתרה בשלב מוקדם ככל שניתן כדי לעכב הגעה לאי-ספיקת כליות סופנית. יחד עם זאת, המטרה הטיפולית בחולים אלה היא לאפשר להם השתלת כליה, שתעניק להם חיים נורמליים ככל שניתן, מבלי להיות תלויים בטיפולים הארוכים והקשים של הדיאליזה. בתחום מניעת מחלת כליה סופנית, הוביל משרד הבריאות, יחד עם קופות-החולים, כמה מהלכים כדי להתמודד עם הבעיה. אחד הגורמים המרכזיים לתחלואה זו הוא מחלת הסוכרת. במסגרת פרויקט המדדים הלאומי קיים מעקב צמוד אחר הטיפול הקפדני במחלת הסוכרת וסיבוכיה, ורופאי הקהילה וקופות-החולים נמדדים בין השאר באיכות הפיקוח, האיתור והטיפול במחלת הסוכרת. הפתרון הנכון ביותר לחולי הכליה הוא בתחום השתלות האיברים. לצערנו, תור ההמתנה הארוך גורם לחולים סבל מתמשך. יחד עם זאת, צפינו בשנת 2011 עלייה משמעותית בשיעורי ההסכמה לתרומות ועלייה של כ-70% בהשתלות מתורמים חיים ומנפטרים. השנה האחרונה היתה השנה הראשונה שבה ירד מספר הממתינים להשתלה. התבצעו 384 ניתוחי השתלות איברים ב-261 חולים, מהם חולים שבהם הושתל יותר מאיבר אחד. משרד הבריאות מקיים פעילות הסברה וקמפיין ציבורי כדי לעודד את הנכונות לתרומה מצילת חיים. התגברות תחלואת הסוכרת, יתר לחץ דם והזדקנות האוכלוסייה מעמידים בפני מערכת הבריאות אתגר רציני כדי להתמודד עם הצורך הגובר בדיאליזה והשתלות. לסיכום, משרד הבריאות יוסיף לעשות כל מאמץ כדי לעשות פתרונות רבים ומגוונים לאוכלוסיית רבת הסבל של חולי הכליה הכרוניים. תודה. היו"ר יצחק וקנין: אדוני, אני מודה לשר משולם נהרי. דעה נוספת, של חבר הכנסת אחמד טיבי. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להודות לעמיתי שיזמו את הדיון החשוב הזה. נושא השתלות כליה הוא נושא חשוב מאין כמותו. יש לעודד אנשים לתרום. יש להקל על אלה שרוצים לתרום כדי להציל חיים ואיכות חיים. תודה לכל מי שיזם את הדיון הזה. תודה לך על שענית, אדוני השר. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. גם חבר הכנסת אריה אלדד. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): תודה, אדוני היושב-ראש, תודה לשר ולמציעים. שתי הערות. המקור העיקרי לתרומות כליה יכול וצריך להיות תרומות מן המת. אנשים, גם במדינת ישראל, עם מערכת הרפואה המתקדמת שלה, מתים. כל יום מתים אנשים שאינם עושים שימוש בכליותיהם לאחר המוות, ככל שאני מכיר את הפיזיולוגיה הזאת. אנחנו לא עוסקים מספיק בתרומות מן המת. שמעתי אחד מאנשי מועצת הרבנות הראשית לאחרונה, שנלחם בתקיפות כדי להגביר את תרומת האיברים מהמת, ויבורך. אם נצליח לנצל את מאגר התורמים שלאחר המוות, נפתור את כל בעיית הכליה בישראל. אבל כשעבדנו על חוק השתלות האיברים, שהוא חוק ממשלתי – אני רק שימשתי כיו"ר ועדת המשנה שעסקה בחוק – עלתה השאלה שאנשים תורמים כליה בחייהם בדרך כלל לבני משפחתם או לחבריהם. אמר משרד הבריאות שיש גם מצב נדיר ביותר של תרומות אלטרואיסטית. כלומר, אנשים שתורמים לאנשים שהם לא מכירים בכלל, שהם לא קרובים שלהם, שהם לא חברים שלהם. אפילו באים מחוץ-לארץ לתרום. משרד הבריאות אמר: אני לא יכול לשלול את התופעה אבל זה מאוד נדיר. אני רק חושש שמאחוריה מסתתר סחר באיברים. הגיעו אלי אנשים, ארגון עם 70 תורמים אלטרואיסטים לכליה, והם רוצים לשדר בשידורי ישראל, בערוץ השני, שידורי פרסומת כדי להגביר את העניין הציבורי בתרומות כאלה. משרד הבריאות ומשרד המשפטים התנגדו לפרסום משום שזה עלול לפגוע בגופו של אדם, בגופו של תורם. אם זה עלול לפגוע בגופו של תורם אנחנו צריכים לצאת גם נגד תרומות – – – היו"ר יצחק וקנין: הנושא הזה, חבר הכנסת אלדד, עלה היום בוועדת הכספים בשל ההתנגדות והסירוב. רואים בזה – אמר את זה חבר הכנסת אברהם מיכאלי וחברי כנסת אחרים, בדיוק את מה שאתה אומר. אני חושב שצריך להתמודד עם זה או בצורת חקיקה או בכל צורה אחרת. זאת דעתי. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת אלדד. חברי הכנסת, אתם מסתפקים בדיון שקיימנו או שאתם רוצים להמשיך את הדיונים, כיוון שכבר היו דיונים היו בוועדות? תודה לחברי הכנסת. אברהם מיכאלי (ש"ס): ועדה. היו"ר יצחק וקנין: אתם רוצים שהנושא יועבר לדיון בוועדה. אוקיי, רבותי. אדוני השר מסכים? השר משולם נהרי: כן. היו"ר יצחק וקנין: גם השר מסכים שהנושא ימשיך ויידון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אם כן, רבותי, אנחנו נצביע על כך. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: שבעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, ההצעות לסדר-היום תועברנה להמשך דיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת.