קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא העלמת כספי הדיור הציבורי היו"ר אופיר אקוניס: אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום, הצעה לסדר-היום בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא העלמת כספי הדיור הציבורי, מס' 8610, של חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני. ישיב לך שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, אני מתכבד להביא בפני הכנסת סוגיה שאכן מחייבת הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית. היו"ר אופיר אקוניס: סליחה, אתה קודם אמרת שיש הסדרים כלשהם, ולא קיבלנו את עמדתך כי לא ידענו על ההסדרים. דב חנין (חד"ש): לא לא. היו"ר אופיר אקוניס: לא, אני מדבר על החוק הקודם. עכשיו, כדי שיהיה סדר, האם אתה מבקש גם תשובה והצבעה במועד אחר? דב חנין (חד"ש): כן כן. היו"ר אופיר אקוניס: זה גם הוסדר. אוקיי. ובכן, לפי סעיף 35(א) אני מודיע שאנחנו מאפשרים לך את בקשתך, והצבעה, וגם תשובת השר אטיאס, יהיו במועד אחר. אתה רשאי להציג את ההצעה. דב חנין (חד"ש): תודה רבה. אני אומר את זה, אדוני. שר הבינוי והשיכון לא נמצא היום, וגם לבקשתו, אני מסכים לדחות את התשובה ואת ההצבעה לשבוע הבא. אדוני היושב-ראש, זו סוגיה שאכן מחייבת חקירה פרלמנטרית, וחקירה פרלמנטרית רצינית. השערורייה הזאת, שנקראת הדיור הציבורי בישראל, פוגעת בזכויות, גורמת סבל ומצוקה קיצוניים להמוני אנשים, נשים, צעירים, מבוגרים, נכים – בכל רחבי החברה הישראלית. דיור ציבורי הוא מנגנון שנועד לתת מענה לאנשים שנמצאים במצוקת הדיור הקשה ביותר. ובעבר היו בישראל מנגנונים של דיור ציבורי, אבל המנגנונים האלה, אדוני היושב-ראש, הלכו והצטמצמו, הלכו ונפגעו, הלכו והתחסלו, עד שנותר מעט מדי, הרבה פחות ממה שצריך. ואנחנו נמצאים במצב שבו מצוקת הדיור פוגעת בציבורים רבים ומגוונים, וקודם כול באנשים שנזקקים לעזרה של דיור ציבורי. ועדת החקירה אמורה לעסוק בכמה סוגיות בתחום הדיור הציבורי, אבל הסוגיה הראשונה היא כמובן הסוגיה של – איפה הכסף? לאן נעלם הכסף? ואני רוצה להסביר את השאלה הזאת. משנת 1999 ועד היום נערכו ארבעה מבצעי מכר של דירות הדיור הציבורי; משנת 1999 עד אוגוסט 2011 נמכרו 37,500 דירות, הרבה מאוד דירות. עוד בשנת 1999 קיבלה הממשלה החלטה – זו החלטה 746 – שקבעה כי כל ההכנסות ממכירת הדירות האלה ייועדו למימון פתרון דיור קבע או פתרונות דיור ארוכי טווח לטובת אנשים שזקוקים לדיור ציבורי. אם כן, מה קרה בפועל? מה שקרה בפועל הוא שמכרו יותר מ-37,000 דירות, אבל הכסף לא הגיע לדירות ציבוריות – לא לבנייה של דירות ציבוריות, ולא לקנייה של דירות ציבוריות. אגב, אני הבאתי את המספר שמשרד הבינוי והשיכון מדווח עליו – 37,500; החברות המשכנות מספרות על מספרים אחרים: 34,600. פער של יותר מ-3,000 דירות. גם את זה צריך לבדוק, איך יש פער כזה? לאן נעלמו 3,000 דירות? איך משרד הבינוי והשיכון מדווח על מספר אחד והחברות המשכנות מדווחות על מספר אחר? ההכנסות ממכירת הדיור הציבורי הסתכמו ביותר מ-2.75 מיליארד שקלים חדשים. חלק גדול מהסכום הזה, יותר ממיליארד שקלים, הועבר לסוכנות היהודית. במקום שהסוכנות היהודית, כמו שפעם קראנו, תסייע בנושאים חברתיים בתחום מדינת ישראל, מה שקרה זה בדיוק ההיפך; המדינה, על חשבון דיירי הדיור הציבורי, העבירה יותר ממיליארד שקלים לסוכנות היהודית. סכומים אחרים הוקצו למטרות שונות ומשונות; אנחנו שמענו על בנייה בהתנחלויות, על כבישי גישה להתנחלויות, הכול מכסף שנועד לדירות ציבוריות. סכום משמעותי נמצא עדיין – יותר מ-400 מיליון שקלים חדשים – במשרד האוצר. יש סכום שנמצא בקופת משרד הבינוי והשיכון. ישנו גם סכום של 187 מיליון שקלים שנמצא בחברות שיכון ממשלתיות עירוניות, "חלמיש" ו"פרזות", אבל החברות האלה לא משתמשות בסכומים האלה כדי לבנות, וכדי לקנות, וכדי להגדיל את מאגר הדירות בדיור הציבורי. התוצאה, עמיתי חברי הכנסת, היא עגומה במיוחד – מספר הדירות הציבוריות הצטמצם בצורה דרסטית, אבל מספר הנזקקים לפתרונות של דיור ציבורי – גם זכאים של משרד השיכון, גם זכאים של משרד הקליטה – מספר הזכאים לדיור ציבורי הלך וגדל. הפער הלך וגדל. אנחנו הגענו למצב שבו יש נזקקים רבים יותר ויותר לדיור ציבורי, שאין להם שום סיכוי להגיע לדיור ציבורי במציאות. אחד הפתרונות הלקויים, הבעייתיים, הפסולים שהממשלה נקטה, גברתי שרת הקליטה, זה הפתרון של החמרת הקריטריונים לזכאות; כיוון שלא יכולים לתת פתרונות לזכאים, יצרו קריטריונים כל כך קיצוניים, כל כך לא אנושיים, שהופכים את הזכאות למשהו שהוא בכלל בלתי אפשרי. אני יכול לספר לכם, מפגישות שאני קיימתי עם נזקקי דיור ציבורי – פגישה אחת שאני יכול לספר עליה היתה פגישה באמת מרגשת וקשה במיוחד, בשכונת-התקווה, עם מובילות של מאבק למען הדיור הציבורי, וגם נשים שנזקקות בעצמן לדירות ציבוריות, שמספרות שהן נודדות עם הילדים שלהן בין בתים של קרובים לבין הרחוב. פעם אחת היא אפילו נאלצה להעמיד פנים שהבת שלה חולה, כדי שהם כולם יוכלו לישון אתה יחד בבית-חולים, כשהיא תהיה מאושפזת. יש אמהות – חד-הוריות – עם שלושה, ארבעה וחמישה ילדים, שזכאיות לדיור ציבורי, אבל לא מקבלות אותו, כי הן נמצאות בתור, והרשימה היא ארוכה ואפילו אין-סופית לפעמים, ואשה שאומרים לה שהיא במקום 97 בזכאות פתאום מקבלת את הבשורה המרה שהיא עברה ממקום 97 למקום 197 – אבל הן לא מגיעות לדירות ציבוריות. חלק מהזכאיות והזכאים משלמים ל"עמידר" או ל"חלמיש" שכר דירה שהוא כמעט זהה לשכר הדירה בשוק החופשי, אז אנחנו מגיעים למצב שבעצם אין שום משמעות לדיור ציבורי, אין שום עזרה בדיור ציבורי. אני פגשתי, אדוני היושב-ראש, נשים שנמצאות במצוקה כלכלית קשה, אבל גם במצוקה בריאותית. אני לא אומר פה את השמות, אבל אני ישבתי מול אשה חולה בסרטן. מה היא אמורה לעשות? איך היא – לאן היא אמורה ללכת? לאף אחד אין תשובה. אין כלים לעובדים הסוציאליים לסייע, ואין דירות ציבוריות שאפשר להפנות אותן. המצב, אדוני היושב-ראש, הפך להיות למצב בלתי אפשרי ובלתי סביר. ולכן, אדוני היושב-ראש, זוהי סוגיה שמחייבת חקירה פרלמנטרית. מחייבת חקירה פרלמנטרית. ואני, ברשותך, אעבור על השאלות שוועדת החקירה הפרלמנטרית תצטרך לבדוק; השאלה הראשונה: מה הם הצרכים הקיימים לדיור ציבורי בישראל? השאלה השנייה: כיצד אפשר לענות על הצרכים האלה? השאלה השלישית: מה הם הצרכים בשיפוץ ותיקון ליקויים של דירות בדיור הציבורי? השאלה הרביעית: מה אפשר ללמוד מהניסיון הבין-לאומי בענייני דיור ציבורי? השאלה החמישית: מה אפשר ללמוד מהניסיון המצטבר בארץ לגבי דיור ציבורי? השאלה השישית: האם הוכיחו את עצמם, במבחן התוצאה, שינויי המדיניות שנעשו במהלך השנים בתחום הזה? החלטת הממשלה מס' 746, האם היא בוצעה? למה לא הועברו כספי מכירת הדיור הציבורי לדיור ציבורי, לרכישה או בנייה של דירות ציבוריות נוספות? מי החליט על כך? מתי החליטו על כך? אם העבירו כספים מההכנסות האלה שלא לטובת הדיור הציבורי, באיזו סמכות זה נעשה? לאילו ייעודים הועברו כספי הדיור הציבורי, ומאילו נימוקים? כמה פתרונות דיור אפשר לייצר על-ידי השבת הכספים שנלקחו מהדיור הציבורי? כיצד מתכוונת המדינה להשיב לדיור הציבורי את הכסף שנלקח ממנו? כמה דירות ציבוריות, אדוני היושב-ראש, נמצאות באזורים סייסמיים רגישים, ואיך אפשר לקדם פתרון מהיר לדיירים הנמצאים בסכנת חיים בעקבות מצב הבניינים האלה במקרה של רעידת אדמה? איך פותרים, אדוני היושב-ראש, במהירות, את בעיית זמן ההמתנה הבלתי-סביר עבור כ-40,000 זכאי משרד הקליטה, משרד השיכון, הממתינים בסבלנות כל כך בלתי אפשרית לדיור ציבורי? אדוני היושב-ראש, בשבוע הבא אני מקווה שנקבל תשובות על ההצעה, ואני מקווה שגם הממשלה תבין שזוהי סוגיה ציבורית ממדרגה ראשונה, שראויה וזקוקה לפחות לוועדת חקירה פרלמנטרית. היו"ר אופיר אקוניס: אני מאוד מודה לך. תודה רבה לך, אדוני. ובכן, כפי שאמרנו, תשובה והצבעה במועד אחר.