קטע מדברי הכנסת
הצעה לסדר-היום
הסכם בין הממשלה לאנשי בית-אל
היו"ר אופיר אקוניס:
אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום. ממשיכים בסדר-היום. הצעה לסדר-היום מס' 8476: הסכם בין הממשלה לאנשי בית-אל, של חבר הכנסת עתניאל שנלר. אני רואה שהשר ארדן אמור להשיב, אבל גם כאן השר בגין משיב? ללא תשובת שר, אוקיי. בבקשה.
עתניאל שנלר (קדימה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול פונו מביתן משפחות רבות, משפחות של אוהבי הארץ הזאת, משפחות של אוהבי העם הזה, משפחות האוהבות את המדינה. כך יקרה גם מחר, בעזרת השם. בעיני, ההסכם הזה עם ההתיישבות הוא הסכם היסטורי. יש הבדל בין הסכם היסטורי להחלטה היסטרית. בזמנו בעמונה הקברניטים חשו "כוחי ועוצם ידי" – לקחו החלטה היסטרית שהתוצאות שלה היו קרע בעם, קרע בלבם של בני-הנוער, ערעור מעמדו של הצבא, לא עלינו, כעס ושטנה כלפי המשטרה – חס ושלום – פצועים, נפגעים. חברי חברי הכנסת, הכול בשל הצורך לעמוד על הדין כאן ועכשיו. עמידה על הדין גרמה בהיסטוריה היהודית לחורבן הבית. העומדים על הדין – בחלקם, ואני מסייג את דברי – הם גם חלק מנציגי הפרקליטות שהדיו הכתובה לעתים חשובה בעיניהם יותר מהדמעה של הפעוט כאן ועכשיו, ודמו הניגר של הפצוע לעתים פחות חשוב מהמלה הכתובה. ואני לא רוצה לחשוב אפילו שעמידה על הדין יכולה להוביל שהיא תהיה חשובה יותר מ"אל מלא רחמים" על הנפטר. הנה כי כן, הפעם קיבלו החלטה היסטורית ולא היסטרית. הממשלה הזאת מכבדת, חברי חברי הכנסת, את החוק לא פחות, ואולי יותר, מממשלות אחרות. והחלטת בית-המשפט תצא במלואה לפועל ככתבה וכלשונה.
לכן מצאתי לנכון להזכיר שלושה גורמים שגרמו להחלטה ההיסטורית הזאת. האחד – המנהיגות הרוחנית והפוליטית של המתיישבים; יש לברך ולחזק אותם על ההבנה העמוקה והאחריות שלהם, של אותם מנהיגים, לשלמות העם והארץ כאחד, ובראשם את הרב מלמד, הרב של בית-אל, שקיבל החלטה מאוד קשה לדידו – מאוד נועזת. למען שלמות העם.
השני, זה ממשלת ישראל בהרכב הנוכחי הרחב, בהרכב מאוזן, רחב, המאפשר להגיע להסכמות, לקביעת אמות מידה עקרוניות, הקמת ועדת שרים להתיישבות אשר תשים בצד ועדות אחרות שכתבו במרץ רב, אבל בחוסר אינטגריטי משפטי מובהק, וטוב שהדברים יהיו בסל, והתמורות הראויות.
ואחרונים חביבים – אני אומר את זה בלשון שאולי נראית קצת מוגזמת – אחי הגיבורים, שהפגינו מסירות נפש למען אחדות העם; מסירות למען המכנה המשותף בעם – מסירות נפש לעשות דבר שהוא בניגוד לדעתם, בניגוד לתחושתם למען ה"ביחד", למען שימור העם הזה וממשלתו.
אני רוצה לסיים בקריאה לחברי הקרובים דווקא מהשמאל: המפתח לתהליך מדיני כלשהו עובר דרך מפתח לבם של אזרחי ישראל. אזרחי ישראל, רובם מאמינים בערכי ההתיישבות, מאמינים בזכותנו על הארץ ומאמינים בצורך בשלום. השלום עם שכנינו – ובזה אני אסיים – המפתח לשלום עם שכנינו עובר רק דרך מקום אחד – המפתח ללב של כל אחד מאזרחי ישראל, המפתח לשלמות העם ולשלום מבית.
היו"ר אופיר אקוניס:
אני מאוד מודה לך. ואתה מציע להעביר לדיון בחוץ וביטחון?
עתניאל שנלר (קדימה):
משום שאין תשובת שר – אם היו מציעים לי להעביר לחוץ וביטחון אני ודאי הייתי מסכים. אבל משום שאני יכול רק לבקש דיון במליאה, אז אם יציעו לי דיון שם אני לא אתנגד.
השר זאב בנימין בגין:
אני מציע.
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה.
עתניאל שנלר (קדימה):
אני בוודאי אקבל ואתמוך בהצעה של כבוד השר.
היו"ר אופיר אקוניס:
של השר בגין ושל חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. תודה.
ובכן, נצביע על ההצעה של חבר הכנסת שנלר: הסכם בין הממשלה לאנשי בית-אל. מי שמצביע בעד – בעד העברה לחוץ וביטחון; ומי שמצביע נגד, בעצם בעד הסרה.
הצבעה מס' 12
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.
היו"ר אופיר אקוניס:
ובכן, תשעה תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהסכם בין הממשלה לאנשי בית-אל, הצעתו לסדר-היום של חבר הכנסת שנלר, אושרה והיא תעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון.