קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
התנהגות המפגינים והתנהגות המשטרה בהפגנות המחאה
היו"ר שלמה מולה:
אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הנושא הבא הוא נושא שהעסיק את החברה הישראלית ומעסיק את החברה הישראלית: התנהגות המפגינים והתנהגות המשטרה בהפגנת המחאה בשבוע שעבר, הצעות מס' 8501, 8504, 8509, 8515, 8518, 8525, 8526, 8529, 8537 ו-8538. ראשון הדוברים והמציגים הוא חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני. אני מוכרח להגיד שהנושא הזה, שבאמת צף ומדברים עליו, ויש הרבה מאוד ויכוח ופולמוס – אני מקווה שהשר ייתן לנו תשובה מוסמכת, שלא רק שאנחנו נשמע אותו בתקשורת אלא שייתן לנו כאן תשובה מנומקת, כיצד הגבולות, מה הגבולות וכו'. בבקשה, אדוני.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, עמיתי חברי הכנסת, פעילי המחאה החברתית שמכבדים אותנו בנוכחותם ביציע, אנשי "המשמר החברתי בכנסת", אדוני השר, לאורך החודש האחרון, אדוני השר, חזרתי והתרעתי בפניך, נוכח קולות שהגיעו אלי מכל הכיוונים על פעילי מחאה שהוזמנו לחקירות הטרדה – – –
היו"ר שלמה מולה:
אורית ואורלי, שומעים אתכן עד כאן, אז בבקשה.
דב חנין (חד"ש):
לאורך החודש האחרון חזרתי והתרעתי בפניך, אדוני השר, נוכח קולות שהגיעו אלי מכל הכיוונים על פעילי מחאה שהוזמנו לחקירות הטרדה, חיפושי הטרדה, איומים משטרתיים בנוסח: לא נאפשר פה עוד קיץ ישראלי. ואתה, אדוני השר, ענית לי מעל הבמה הזו ונתת תשובה חדה וברורה, ואני בירכתי עליה: אנחנו דמוקרטיה, שימוש במשטרה להרתעת מחאה לא יקום ולא יהיה אצלנו.
אחרי סוף השבוע האחרון, אדוני השר, אין לי אלא לומר כאן: לא יקום ולא יהיה – קם והיה. העברתי אליך עשרות סרטונים שמתארים את מה שקרה. אלה הדברים שהועברו אלי ב"פייסבוק" תוך שעות ספורות. הם נמצאים בעמוד ה"פייסבוק" שלי. הציבור שצופה בנו עכשיו מוזמן לעיין בהם. אין לי זמן לתאר כל אחד מהם, התמונות הן קשות, אנא בדוק. אני ארצה לקבל תשובה על כל מקרה.
זה התחיל ביום שישי. ראש העירייה חולדאי הודיע על אפס סובלנות למחאה חברתית. אכן, לא סוציאל, לא דמוקרט. הוא הודיע שלא יהיו אוהלים ברוטשילד. רבותי, הגיע הזמן שגם מר חולדאי יבין: שדרות-רוטשילד הן לא רכוש פרטי שלו. זה מרחב ציבורי, וזכותנו לקיים בו מחאה ציבורית וגם מחאה חברתית. בכל אופן, ראש העירייה שלח את פקחיו לפנות בכוח את האוהלים ביום שישי, והפקחים הפעילו כוח, בלי שום סמכות. כוח המשטרה שהיה שם, במקום לעצור את הפקחים האלו שפעלו בצורה לא חוקית, הצטרף אליהם. הופעל כוח עצום. שבעה יס"מניקים הטילו את דפני ליף על הרצפה. נעצרו פעילי מחאה רבים נוספים, וזה עורר זעם עצום, ובצדק. והפגנת המחאה שהיתה במוצאי שבת היתה ביטוי של הזעם הזה.
אלפים רבים יצאו לרחובות העיר כדי להגן על זכותנו להביע דעה. בשנה שעברה נאבקנו על צדק חברתי. בשבת נאבקנו על הזכות שלנו להיאבק על צדק חברתי. התנהגות המשטרה בהפגנה הזאת, גם היא מתועדת, והתיעוד בידיך. אחרי שתבדוק, נרצה תשובות.
אבל על ההפגנה הזאת נעשה ספין מסוכן, וגם אליו חייבים להתייחס. אכן נשברה שמשה בבנק הפועלים – רע ומצער. אבל אי-אפשר להדביק את השמשה האחת הזאת לאלפים רבים שהשתתפו במחאה דמוקרטית. מה לא נאמר על ההפגנה במוצאי-שבת? חנויות נבזזו. יש דוגמה של חנות אחת? הושלכו אבנים, הרבה אבנים, על השוטרים – יש שוטרים שנפצעו?
ניצן הורוביץ (מרצ):
סלעים. סלעים הם אמרו.
מירי רגב (הליכוד):
– – –
דב חנין (חד"ש):
ונדליזם המוני – ואולי מחאה המונית? למחאה המונית אין שום אינטרס באלימות. היינו אלפים רבים שצעקנו ברחובות העיר: אנחנו הרוב – חזרנו לרחוב. אדוני היושב-ראש, הסקרים מעידים שהרוב תמך ותומך במחאה הזאת.
אדוני השר, אני אומר כאן – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
איפה הסקרים האלה? איפה אפשר לראות את הסקרים האלה?
היו"ר שלמה מולה:
חבר הכנסת בן-ארי.
דב חנין (חד"ש):
– – כל מי שהרביץ צריך לעמוד לדין, בן-ארי.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
איפה אפשר לראות את הסקרים האלה?
היו"ר שלמה מולה:
חבר הכנסת בן-ארי, לא להפריע בבקשה.
דב חנין (חד"ש):
כל מי שהרביץ צריך לעמוד לדין.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני רוצה – – –
נינו אבסדזה (קדימה):
תסתכל – – –
היו"ר שלמה מולה:
חבר הכנסת בן-ארי, אני מבקש ממך – –
נינו אבסדזה (קדימה):
אם אתה לא מכיר בעיתון "הארץ", זה לא אומר שזה לא קיים.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
איפה הסקרים? איפה הסקרים?
היו"ר שלמה מולה:
– – לא להפריע.
קריאה:
נסדר לך סקרים.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
איפה הסקרים?
היו"ר שלמה מולה:
חבר הכנסת בן-ארי, אני מבקש ממך.
נינו אבסדזה (קדימה):
אם אתה לא מכיר בעיתון "הארץ", זה לא אומר שזה לא קיים.
עפו אגבאריה (חד"ש):
במקום שהמטורפים מדברים, החכמים שותקים.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – – טרוריסט.
עפו אגבאריה (חד"ש):
החכמים שותקים.
היו"ר שלמה מולה:
חבר הכנסת בן-ארי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
הנה המחאה החברתית. הנה, הנה. הנה המחאה החברתית.
היו"ר שלמה מולה:
חבר הכנסת בן-ארי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
נחמן שי (קדימה):
הוא מוציא אותך.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
המחאה החברתית – – –
היו"ר שלמה מולה:
אדוני, בבקשה. נא להגיע לסיכום. רק רגע, שנייה רגע. אפשר שנייה? חבר הכנסת בן-ארי, באמת, אל תנסה אותי. אני מבקש ממך: אם אתה רוצה לצאת, אין לי בעיה להוציא אותך. אני חושב שהנושא הזה, הנושא של המחאה החברתית, שמעסיק את החברה הישראלית, זה נושא חשוב. צריך לקיים עליו דיון תרבותי כמו שצריך.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
פופוליזם. איפה – – –
היו"ר שלמה מולה:
לכאן או לכאן.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
איפה – – –
היו"ר שלמה מולה:
לא להתפרץ. אדוני, בבקשה.
דב חנין (חד"ש):
הממשלה הזאת צריכה את הסניגוריה של תלמידי כהנא.
המחאה החברתית – אבל אני אחזור על המשפט הקודם. אדוני השר, אני אומר את זה בצורה ברורה: כל מי שמרביץ צריך לעמוד לדין – –
היו"ר שלמה מולה:
נא לסכם.
דב חנין (חד"ש):
– – גם אם הוא מפקד מרחב במשטרה.
היו"ר שלמה מולה:
אני מבקש לסכם את הדברים שלך.
דב חנין (חד"ש):
המחאה החברתית מתנגדת לאלימות. ג'ון קנדי הוא שאמר: מי שהופך מחאה שקטה לבלתי אפשרית הופך מחאה אלימה לבלתי נמנעת.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה.
דב חנין (חד"ש):
האם מישהו מעונין לדחוף אותנו לשם?
אדוני היושב-ראש, אני מסכם. ברור לנו לגמרי היום: צדק חברתי דורש דמוקרטיה, ואתם לא תיתנו לנו, לא את זה ולא את זאת. אבל אנחנו לא ויתרנו ולא נוותר. צדק חברתי, דמוקרטיה – העם דורש, העם ייאבק ובסוף העם גם ינצח.
היו"ר שלמה מולה:
אדוני, תודה רבה. אני יודע שהדיון מאוד טעון. אני מבקש מהחברים: א. לעמוד בלוח הזמנים. אל תיתנו לי תחושה שעלי לקטוע אתכם.
מירי רגב (הליכוד):
תן לכולם – – –
היו"ר שלמה מולה:
אני אאפשר כמה שאני יכול, אבל – חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת ניצן הורוביץ, ואחריו – חברת הכנסת מירי רגב.
נסים זאב (ש"ס):
אני מבקש להוציא את המחסניות מהנשק, שלא יהיה טעון.
היו"ר שלמה מולה:
בבקשה, אדוני. אני לא יודע על איזה מחסן אתה מדבר. דבר.
נחמן שי (קדימה):
יש מחסנית.
היו"ר שלמה מולה:
אדוני, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
נחמן שי (קדימה):
תודה.
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הרבה עיניים מופנות אל הכנסת בשעה הזאת היום. חבל שרק בודדים מחברינו נמצאים פה. לא רק מי שהפגין או יפגין במחאה החברתית הצודקת הזאת, לא רק מי שמזדהה אתה, אלא כל אדם במדינת ישראל שערכי הדמוקרטיה קרובים ללבו, הוא, היא והם וכולנו חייבים להבין מה בדיוק קרה בתל-אביב בסוף השבוע שעבר. מי נתן את ההוראה? מי נתן את ההוראה ביום שישי בצהריים לפקחים של עיריית תל-אביב ואחר כך לשוטרים, ומי חזר ונתן הוראה כזו או דומה לה במוצאי-שבת בהפגנות הנוספות שהתחוללו במרכז תל-אביב? מי נתן את ההוראה לסתום את הפה למפגינים?
אני רוצה להבהיר מראש שאינני מצדד בכל הפרת חוק וסדר, מכל סוג שהוא, ואני גם מסכים שכוח צריך להיפגש בכוח בעניין הזה. לא תמיד, אבל בעניין הזה. לא ייתכן שיישברו זגוגיות, לא ייתכן שייפגעו מכוניות ולא ייתכן שייפגעו אנשים, בשום פנים ואופן לא, ואנרכיה לא תהיה במדינת ישראל. אבל כאשר על-פי כל העדויות המצולמות והאחרות שורש העניין הוא דווקא בהתנהגות חסרת הסבלנות של פקחי עיריית תל-אביב ואחריהם השוטרים, לא זה העניין שהיה לפנינו.
הקיץ שעבר עמד בסימן הפגנות המוניות שמדינת ישראל לא ידעה כמותן, ושקטות ורגועות ללא כל פגיעה וללא כל נזק – הפגנות שעוררו גאווה בלב כל אחד, כל ישראלי באשר הוא, שמדינת ישראל יודעת להכיל את התנועה החברתית הגדולה הזאת. המחאה גוועה, אבל אולי משום שהיא גוועה ללא תוצאות של ממש ואולי מפני שהיום, שנה אחרי שהיא התחוללה, אנחנו מרגישים ששום דבר משמעותי לא קרה, שהממתק הזה ששמו ועדת-טרכטנברג הסתיים בכלום או בתיקונים קלים שאין מאחוריהם דבר, היא צומחת ועולה מחדש, והיא מוצדקת. מוצדק שאנשים שנולדו בארץ הזאת, שגדלו בה, שמחזיקים אותה על כתפיהם – הם זכאים לתבוע צדק חברתי. הם זכאים לתבוע שוויון. הם זכאים לתחושה שהבית הזה שלהם אולי הוא לא שלהם, אולי לקחו להם אותו.
אדוני השר, אני רוצה לפנות אליך, כי אני מכיר את גישתך הכללית והפרטנית כלפי הסוגיה הזאת. אני משוכנע כי המראות האלה שנראו בתל-אביב אינם לרוחך. רוח המפקד שלך היא לא הרוח הזאת. אני בוטח בך. אני סומך על שיקול דעתך. אני מצפה שבזמן הקרוב – ולא אחרים, כי אני לא יודע מי יעשה את זה – תבחן היטב מה קרה שם, תעמיד את הדברים על מקומם. אנחנו נמצאים רק בראשית הקיץ. אם מלכתחילה יינתנו ההנחיות הנכונות והמשטרה תנהג בדרך הזו שלך, שאני מאמין בה, ההפגנות האלה יהיו חריג. הן יימשכו בדרכן שלהן, אבל הן לא יהיו מעורבות באלימות והן לא יהיו מעורבות בנפגעים. תודה רבה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה. אדוני, אפילו עמדת בלוח הזמנים כמצופה. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת ניצן הורוביץ, ואחריו – תתכונני, חברת הכנסת מירי רגב.
מירי רגב (הליכוד):
מה יש לי להתכונן? אנחנו כל כך הרבה אנשים במליאה.
היו"ר שלמה מולה:
אדוני, בבקשה.
ניצן הורוביץ (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני לא צריך סרטונים באינטרנט וב"פייסבוק", כי אני הייתי שם וראיתי את זה במו-עיני, גם ביום שישי וגם בשבת. מה שאני ראיתי זאת אגרסיביות וברוטליות חסרות כל הצדקה. אומרים לי: אבל היא הניחה את האוהל בניגוד להוראות. אז נגיד שהיא הניחה את האוהל בניגוד להוראה של ראש העיר, שאמר: אני לא רוצה ששנייה ייגע אוהל באדמה. נגיד שהיא הניחה. היא אכן הניחה.
מירי רגב (הליכוד):
– – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
אבל בשביל מה, אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר שלמה מולה:
אתה מתכוון לדפני ליף?
ניצן הורוביץ (מרצ):
דפני ליף.
מירי רגב (הליכוד):
אוי, אוי, אוי אם היה פעיל ימני.
ניצן הורוביץ (מרצ):
תדברי אחר כך ותעני לי.
מירי רגב (הליכוד):
פעיל ימין, אם זה היה – – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
פעיל ימין, אם זה היה?
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
היו יורים בו.
ניצן הורוביץ (מרצ):
היו יורים?
מירי רגב (הליכוד):
– – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
היו יורים בו.
מירי רגב (הליכוד):
אם זה היה פעיל ימין שהיה יוצא להפגנה – – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
חברים, אל תתחילו אתי: פעילי הימין והפיצוי שמקבלים עכשיו האנשים בבית-אל, על אותן דירות שמלכתחילה לא היו צריכים לבנות ומנסרים להם, ועל המיליארדים ששופכים עליהם. אז אל תדבר אתי על זה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
איזה מיליארדים?
ניצן הורוביץ (מרצ):
אל תדבר אתי על זה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
איזה מיליארדים? איזה מיליארדים?
מירי רגב (הליכוד):
– – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
ואת גם כן. את גם כן צעקנית. הולכת ועושה פרובוקציות.
מירי רגב (הליכוד):
ואתה מה? ומה אתה עשית בהפגנה? – – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
שקט. את, אל תפריעי לי.
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת – – –
מירי רגב (הליכוד):
אתה גרמת לוונדליזם.
ניצן הורוביץ (מרצ):
אדוני, אתה לא תאפשר להפריע לי. חבורת צעקנים.
מירי רגב (הליכוד):
אתה גרמת לוונדליזם. אתה.
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת ניצן הורוביץ – –
קריאה:
אף אחד – – –
היו"ר יצחק וקנין:
– – ראשית, תירגע מעט – – –
מירי רגב (הליכוד):
רק לך מותר לדבר בהפגנות.
ניצן הורוביץ (מרצ):
שקט, שקט. שמענו אותך מספיק.
מירי רגב (הליכוד):
– – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
שמענו אותך – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת מירי רגב, אנא ממך, תאפשרי לו לדבר.
ניצן הורוביץ (מרצ):
הניחה דפני ליף, ואחריה אחרים, אוהל קטן, אדוני השר, על הקרקע.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – –
מירי רגב (הליכוד):
קטנטן.
ניצן הורוביץ (מרצ):
גדול. לא קטנטן – גדול. מרוצה? בשביל אוהל כזה צריכים שמונה שוטרי יס"מ לקפוץ עליה, להצמיד אותה לקרקע, לגרור אותה. מה, היא נשאה על גופה חגורת נפץ? מה, היא מסוכנת למישהו? מה, היא הרביצה? מה היא עשתה כבר?
זה בדיוק, אדוני, הבעיה. אני יכול להבין שבא מישהו כזה ואומר: לדעתי אתם צריכים לשים את זה פה. אל תשימו את זה פה. אבל יש איזו דרך, דרך נורמלית, לטפל בדברים האלה: גם מצד משטרה וגם מצד פקחי עירייה. ולא יכול להיות שפקחי עירייה או שוטרים מקבלים הוראה, שנאמר להם: בכל מחיר אל תאפשרו להציב את האוהל. אז בכל מחיר – כשאומרים לעובד: בכל מחיר, אז הוא עושה בכל מחיר. גם בכוח. בלי שום הצדקה. ואני אומר לך, אדוני, זה לא על סמך סרטונים. הייתי וראיתי.
ולמחרת, במשך שעות ארוכות צעדה ההפגנה הזאת במוצאי-שבת, בלי שמץ של אלימות. אני אגיד יותר מזה: כבר שנה יש פה מחאה חברתית – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת ניצן הורוביץ, אני נותן לך עוד דקה.
ניצן הורוביץ (מרצ):
מאה אחוז.
היו"ר יצחק וקנין:
תסיים בדקה הזאת.
ניצן הורוביץ (מרצ):
אדוני, תקשיב גם כן. זה חשוב, כי מנסים פה לצייר את זה בצבעים. – – כבר שנה – הרי אנחנו במחאה חברתית, שבמצטבר מיליונים צעדו פה. תשווה את זה למה שקרה בארצות אחרות: לביזה, ולהצתות, ולשרפות. פצועים, הרוגים – אני לא מדבר על סוריה או מצרים – יוון, ספרד, לונדון. שנה, אדוני השר, יש פה הפגנות של מחאה חברתית – –
מירי רגב (הליכוד):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת מירי רגב – – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
– – פח אשפה לא הפילו – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת, תיכף את עולה לדבר.
ניצן הורוביץ (מרצ):
– – שלט לא שברו. חלון לא נסרט. לפני יומיים – כן, אני מגנה את זה, נשברו חלונות. אני מגנה. מי ששבר, צריך להעניש אותו. אבל מזה לעשות מהמחאה אנרכיה, השתוללות, המחאה יצאה משליטה?
למה עושים את הדה-לגיטימציה הזאת? כי מפחדים מהמחאה הזאת. כי היא מחאה צודקת. כי זה מבטא תחושות עמוקות – –
מירי רגב (הליכוד):
– – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
– – ואתם יודעים – את הרי גם יודעת את זה. את יודעת את זה, ולכן, את עושה ואת אומרת מה שאת אומרת.
היו"ר יצחק וקנין:
נא לסיים. נא לסיים. נתתי לך עוד – – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
כי המחאה הזאת מאיימת עליכם.
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת הורוביץ – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – – עוד דקה – – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
וזאת – –
היו"ר יצחק וקנין:
– – משפט אחרון. קיבלת עוד דקה.
ניצן הורוביץ (מרצ):
– – זאת המחאה – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – – על מה? – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, הוא צריך – – –
קריאה:
– – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
– – זאת המחאה – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
מה הם דורשים?
היו"ר יצחק וקנין:
תאפשרו לו לסיים.
ניצן הורוביץ (מרצ):
– – זאת המחאה – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
מה הם דורשים?
ניצן הורוביץ (מרצ):
– – זאת המחאה, שהיא מחאה מופתית – –
היו"ר יצחק וקנין:
משפט אחרון.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
– – מחאה דמוקרטית – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
על מה? על מה?
ניצן הורוביץ (מרצ):
– – שהיא מחאה שהיא מדהימה בעוצמה השקטה שלה.
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת בן-ארי, אל תנהל אתו דו-שיח – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
– – הוא היה צריך לסיים מזמן.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
רק רציתי לשמוע על מה – – –
היו"ר יצחק וקנין:
זה לא מעניין אותי מה אתה רוצה לשמוע. אותי מעניין שהוא צריך לסיים, והוספתי לו עוד דקה, וזה כבר דקה וחצי.
ניצן הורוביץ (מרצ):
אני מזמין אותך להפגנות הקרובות, למאהלים, תיפגש עם הצעירים, תשב, הם יסבירו לך על מה זה, כן, אולי גם קצת תשכיל, תפתח קצת את הראש, ותבין שהמחאה הזאת מבטאת דברים עמוקים ביותר.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
כמו?
ניצן הורוביץ (מרצ):
ואני – ולכן – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
כמו מה?
ניצן הורוביץ (מרצ):
ואדוני השר, אני מקווה – –
היו"ר יצחק וקנין:
יש לנו – – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
– – שאתה תכחיש את זה כאן – –
היו"ר יצחק וקנין:
ניצן הורוביץ, אתה מנצל את – – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
– – שלא בגלל עניין שלא – – –
היו"ר יצחק וקנין:
משפט אחרון.
ניצן הורוביץ (מרצ):
אני רוצה לשמוע ממך, אדוני השר, שאין כאן כוונה פוליטית לדרוס את המחאה, כי מה שראינו – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
ניצן הורוביץ (מרצ):
– – זאת הוראה מגבוה, יד מכוונת להגביל את המחאה ולצמצם אותה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. תעלה חברת הכנסת מירי רגב.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
לא הבנתי על מה מוחים. תן לי, תן לי – על מה מוחים? אתם יודעים על מה? על מה – – –
מירי רגב (הליכוד):
תודה רבה לך, כבוד היושב-ראש – –
קריאות:
– – –
מירי רגב (הליכוד):
– – אני מברכת את – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת ניצן הורוביץ. חבר הכנסת בן-ארי.
ניצן הורוביץ (מרצ):
– – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
תגרשו את המסתננים.
מירי רגב (הליכוד):
כבוד היושב-ראש, תודה רבה לך – –
היו"ר יצחק וקנין:
תני לי לעשות איפוס.
מירי רגב (הליכוד):
– – אני מברכת את הפעילים שהגיעו, ואת חיילי וחיילות צה"ל מבה"ד 1, יישר כוח על העשייה שלכם.
כבוד היושב-ראש – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת בן-ארי, אנא – – –
מירי רגב (הליכוד):
כבוד היושב-ראש, אתה באמת חושב שדפני ליף וחבריה רוצים שינוי חברתי? הם באמת רוצים שינוי חברתי? הם לא רוצים שינוי חברתי, הם רוצים מחאה. הם רוצים מחאה לשם מחאה, לשם מחאה, לשם מחאה. הם רוצים להפוך את כיכר רבין לכיכר תחריר, ולהפיל את השלטון.
נחמן שי (קדימה):
– – –
מירי רגב (הליכוד):
דפני ליף וחבריה מהשמאל הקיצוני – –
עפו אגבאריה (חד"ש):
אז מה, הם בוגדים? תגידי שהם בוגדים.
מירי רגב (הליכוד):
– – לא מייצגים את הציבור.
עפו אגבאריה (חד"ש):
תגידי שהם בוגדים.
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת עפו אגבאריה.
מירי רגב (הליכוד):
מחאה – מחאה – –
היו"ר יצחק וקנין:
תנו לה להגיד את מה שהיא חושבת. תנו לה.
מירי רגב (הליכוד):
– – היא דבר לגיטימי.
קריאות:
– – –
מירי רגב (הליכוד):
מחאה היא דבר לגיטימי. היא מקובלת. היא תורמת למשטר הדמוקרטי.
עפו אגבאריה (חד"ש):
– – – וכהניסטים.
מירי רגב (הליכוד):
הפגנות לא חוקיות – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
הכהניסטים יטפלו בכם.
מירי רגב (הליכוד):
– – שמקדשות מחאה לשם מחאה – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
הכהניסטים – – –
מירי רגב (הליכוד):
– – מעשי ונדליזם – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת בן-ארי.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
הכהניסטים יטפלו בכם.
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת בן-ארי – –
מירי רגב (הליכוד):
מעשי ונדליזם – –
היו"ר יצחק וקנין:
– – אני פונה אליך, וגם חבר הכנסת עפו אגבאריה – אנא מכם – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
– – אל תיתנו לרוחות להתלהט פה לחינם. תאפשרו למירי רגב להמשיך את הנאום שלה.
מירי רגב (הליכוד):
– – מעשי ונדליזם, עימותים עם שוטרים, משחקי כוח לזכות בעוד איזו כותרת – הם המסוכנים, הם לא לגיטימיים. תפקידנו לשמור על הדמוקרטיה, ולבצע מחאה במסגרת הדמוקרטיה. אי-אפשר לנפנף בדמוקרטיה רק כשנראה לנו; כשהמשטרה מטפלת בקבוצה פוליטית מסוימת עם אלות וסוסים, קוראים לזה שלטון החוק, אבל כשהיא מטפלת במפגיני המחאה, קוראים לזה מדינת משטרה. מספיק כבר עם הצביעות הזאת. אין מקום לאלימות מכל צד של החברה. מכל צד וכלפי כל אחד. מקום לאלימות אין בחברה הזאת.
שלמה מולה (קדימה):
אבל למה – – –
מירי רגב (הליכוד):
אכן, יצא המרצע מן השק, ונחשפו פניהם האמיתיות של אותם אלה שמתיימרים להנהיג את המחאה. מארגני ההפגנות האלימות שאין להן שום – דבר וחצי דבר עם הצדק. אני קוראת לחברי הכנסת לבדוק עם משטרת ישראל מי הם אותם מפגינים תמימים שנעצרו, אם הם לא היו שותפים להפגנות סדר בעבר ואם הם לא שייכים לאיזה ארגוני שמאל קיצוניים.
אני קוראת לכל פעילי המחאה: בואו, נעשה יחד למען שינוי חברתי, לא למען לקדש את המחאה. בואו נטפל בבעיות האמיתיות: ביוקר המחיה, בבעיית הדיור – –
שלמה מולה (קדימה):
– – –
מירי רגב (הליכוד):
– – באמהות החד-הוריות, במחירי החשמל – –
קריאה:
– – –
מירי רגב (הליכוד):
– – במים, בדלק. בואו ניתן מענה אמיתי.
שלמה מולה (קדימה):
– – –
מירי רגב (הליכוד):
בואו נעשה את זה יחד. אבל את הבעיות לא פותרים על-ידי ניפוץ שמשות או התעמתות עם שוטרים, ולא על-ידי קבוצת שמאל, אנרכיסטים, שפועלת נגד המדינה.
אני – אנחנו נשיג את השינוי החברתי מתוך אהבה למדינה, מתוך אלה שמשרתים את המדינה, שיוצאים לקורס קצינים, שעושים מילואים, לא כאלה שקוראים "די לכיבוש". אנחנו רוצים מנהיגים אמיתיים של שינוי חברתי, שאכפת להם מהמדינה. מי זאת דפני ליף? את מי היא מנהלת בדיוק? מנצלת את אלפי האזרחים האמיתיים שהגיעו לכיכר המדינה כדי למחות על בעיות אמיתיות, כדי לעשות את מה שצריך לעשות. מי שמתיימרים – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת רגב, יש לך עוד דקה.
מירי רגב (הליכוד):
– – לראות את עצמם כאבירי הצדק והנאורות החברתית, אני אומרת להם: די, עשיתם מספיק הצגות. פנו את הדרך לטובת מנהיגים אחראיים. פנו את הדרך לקבוצת אנשים שרוצים בשינוי.
ולכל מי שמגמגם מקרב אנשי הציבור והמשטרה מול הלחץ התקשורתי, אני אומרת לכם – ולך, כבוד השר: תפסיקו לגמגם. מספיק עם זה.
עפו אגבאריה (חד"ש):
תיכנסו בהם.
מירי רגב (הליכוד):
אם יש שוטר שפעל לא נכון, שיטופל, אבל צריך להפסיק לגמגם.
בסופו של יום, אנחנו לא נותנים דין-וחשבון לא למרצ ולא לכוכבי התקשורת דפני ליף וסתיו שפיר, אלא לציבור הישראלי שבחר בנו. נמשיך להיות פה, נהיה ממשלת – את בכלל תשתקי, את בכלל ח'אינה, תלכי לעזה, עושה לי ככה עם היד – אנחנו נמשיך להיות פה, ממשלת הליכוד, דרך זה נטפל בבעיות החברתיות, נביא שינוי חברתי אמיתי – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
מירי רגב (הליכוד):
– – ואתם תמשיכו לצעוק. תודה רבה לך.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת מירי רגב. יעלה חבר הכנסת דניאל בן-סימון, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
שלמה מולה (קדימה):
אם הוא נמצא – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אם הוא נמצא. אם הוא לא נמצא, יבוא אחריו ג'מאל זחאלקה.
דניאל בן-סימון (העבודה):
אדוני היושב-ראש, אדוני המשנה לראש הממשלה, אני מקווה שהתאוששת מהנאום האחרון.
מירי רגב (הליכוד):
למה לא? צריך להתאושש – – –
דניאל בן-סימון (העבודה):
אם אתה צריך קצת זמן.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
חוצב להבות – – –
דניאל בן-סימון (העבודה):
ולכן, אני אומר, אדוני, כבוד השר – –
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
אטמי אוזניים.
דניאל בן-סימון (העבודה):
– – לביטחון פנים, בכנות, מזמן, אולי עשור אולי שני עשורים, לא היתה מחאה כל כך צודקת, כמו המחאה החברתית הזאת, והיא נעה סביב ציר אחד, שתי מלים: צדק חברתי.
ואתה יודע, אנחנו לא לבד במשחק הזה: אני הייתי לפני שנה וחצי – בצרפת צעדו 2 מיליון בני-אדם בשדרות המרכזיות של פריס. שוטר אחד לא עמד בתווך כדי למנוע, והיו כמובן התחלקויות של מפגינים למדרכה, פה ושם, נחשול אדם שלא ראיתי כמותו, ואיש מהם לא בילה במעצר באותו ערב. לא בילה. 2 מיליון איש. כי ברגע שאתה מחניק מחאה, סופו של השלטון הזה ליפול.
ובסך הכול, זו דרישה לתיקון חברתי. לתיקון חברתי. יש פה חברה שמתבססת על עוולות. פערים שאין להם אח ורע. מה – איך האדם יעשה כדי לבקש תיקון? רק לרדת לרחוב. הוא מצביע פעם בארבע שנים, מצפצפים על הקול שלו. ואז הוא יורד לרחוב, כדי להביע את דעתו, כדי להביע את מחאתו. אם לוקחים לו את זה, מה יישאר לו? הוא יפעל באלימות.
ולכן אני אומר, אדוני השר, אירופה עוברת היום תהליך של דרישה לתיקון. נמאס מאותם טייקונים שצוברים מיליארדים, בעוד אחרים, לפעמים אין להם כדי לשלוח את הילדים שלהם לבית-ספר.
ולכן, אדוני, זה אולי לקח שהמשטרה צריכה להבין, כי היא בצד של המחאה. מבחינה מסוימת היא צריכה להגן על המחאה הזו, ולצערי, זה לא קורה, ולכן מה שהיה בסוף השבוע האחרון. והעוזר שלי נעצר, אני שאלתי אותו: למה נעצרת? הוא אמר לי: עמדתי וקראתי קריאות. אמרתי לו: מה עשית? הוא אומר: עמדתי מול תת-ניצב אוחיון, הוא אמר לי: אם לא תפסיק אני עוצר אותך, אם לא תפסיק אני עוצר אותך. אמרתי לו: מה עשית? הוא אמר לי: עמדתי וקראתי קריאות. מה זאת אומרת לעצור בן-אדם על קריאות? אדוני השר, אין דבר כזה. והוא בילה במעצר יחד עם אחרים. אגב, הייתי בבית-משפט למחרת. אלה בחורים טובים, מה שאנחנו קוראים מיטב הבחורים. הם לא באו ממקומות מועדים לפורענות.
ולכן, כשאתה עוצר אנשים שבאים מתוך כוונה טובה, יורדים לרחוב כדי לתקן חברה, אתה מרחיב את השוליים, את העבריינות, אתה יוצר תחושה שבעצם אין מנגנון שמאזין לך. מה נשאר חוץ מהרחוב? הרי הכנסת הזו מגלה אטימות לפעמים לגבי צרכים מסוימים, חותכים בעניינים החברתיים וחותכים וחותכים וחותכים.
לכן, אדוני השר, ואני אומר לך את זה בידידות גדולה שאני רוחש אליך, שיכול להיות שבכינוס הזה של ראשי המשטרה תצטרך להשמיע את דעתך, לאותו תת-ניצב ולמפכ"ל, שיש לי הערכה אדירה אליו, בדרך ארץ – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
דניאל בן-סימון (העבודה):
– – כי אם אתה חונק את המחאה, האלימות פורצת. ראינו מה קרה עם צ'אושסקו, הוא ניסה לחנוק, רומניה נפלה. 12 משטרים נפלו בשנים האחרונות באירופה, נפלו בגלל הרחוב, כי הרחוב ביקש תיקון חברתי.
לכן תאזינו לאנשים, תשמעו אותם ותנסו להבין למה אדם יעזוב את ביתו, את ילדיו, ירד לרחוב כדי לעבור את ההשפלה הזאת ששוטרים מכים אותו. אני אומר לך, כשאדם מגיע למצב כזה, תחשוב גם, תחשוב, שאולי הוא צודק. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת דניאל בן-סימון. יעלה חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, המחאה החברתית היא מחאה פוליטית. היא תולדה של משבר פוליטי עמוק, ויש מצבים משבריים, כבוד היושב-ראש, שלא נראים על פני השטח. איך אומרים? גן-עדן של שוטים. לא נראה – הכול בסדר. איפה המשבר? המשבר שאין פוליטיקה. המשבר הוא מותה של הפוליטיקה, בעיקר באשמתה של מפלגת העבודה בזמנה, אחר כך קדימה. הליכוד, יש להגיד, הוא נשאר נאמן לדרכו הימנית, הקיצונית, גם בעניין הפוליטי וגם בעניין החברתי-כלכלי. מלים, מס שפתיים לצדק החברתי, אבל למעשה דרוויניזם חברתי, קפיטליזם חזירי, זה הליכוד. אלה הפנים האמיתיות. אבל מנגד אין אופוזיציה.
מירי רגב (הליכוד):
מה הפנים שלך בדיוק?
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אין אופוזיציה.
מירי רגב (הליכוד):
מה הפנים שלך בדיוק? תגיד את האמת, אתה אוהב את המדינה הזו?
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אני לא מוכן לרדת לרמה שלך, גברת מירי רגב.
מירי רגב (הליכוד):
אתה מוכן לדבר רק כשאתה מדבר, אז אל תסביר על הליכוד. אתה לא רוצה לרדת לרמה שלנו אז אל – שלא נעלה חס וחלילה לרמה שלך, לרמת התמיכה שלך בטרור.
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת מירי רגב – – –
מירי רגב (הליכוד):
לרמת התמיכה שלך בטרור – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת מירי רגב – – –
מירי רגב (הליכוד):
אז אל תדבר על הליכוד.
היו"ר יצחק וקנין:
כשאת דיברת, חבר הכנסת זחאלקה לא הפריע לך.
מירי רגב (הליכוד):
שלא ידבר על הליכוד, שלא ידבר על הליכוד, ציוני גדול.
היו"ר יצחק וקנין:
הוא רשאי לדבר על מה שהוא חושב כשהוא נואם מעל הדוכן.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, המשבר הפוליטי הוא שאין פוליטיקה. וראה, ההוכחה הניצחת, זה הקלות הבלתי נסבלת שבה מפלגת האופוזיציה הראשית מצטרפת לממשלה. בלי תנאים, בלי ויכוחים, כאילו שהם נולדו שם, ואיך הם מייד התחילו לשחות במים העמוקים של הקואליציה כאילו מעולם לא היו באופוזיציה. זאת אומרת שאין חילוקי דעות, אין אלטרנטיבה. והאנשים רואים שהם במצב חברתי-כלכלי קשה ובפוליטיקה אין ישועה. כלומר, הם רואים את הממשלה ואת האופוזיציה כתמונת ראי. אין הבדל. אין ביטוי. ולכן, לא במקרה אין משמעות פוליטית ישירה במובן המפלגתי, במובן המאבק החברתי-כלכלי-פוליטי של המחאה הזאת. היא מחאה אימפוטנטית מבחינה פוליטית. כלומר, הם לא אומרים "די לכיבוש". אנחנו לא פוליטיים, אנחנו לא זה – ימין ושמאל אותו דבר. תאמינו לי, זה אימפוטנציה. ולכן – – –
מירי רגב (הליכוד):
פה תמשיך להיות מדינה יהודית, לא – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת מירי רגב, זה לא מכובד מה שאת עושה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
המשבר לא חלף והמחאה תהיה והיה תהיה חזקה. אני במקרה הייתי, כבוד השר, בניו-יורק, בוול-סטריט, בזמן שהיתה מחאת Occupy Wall Street. עמדו מפגינים וצרו על אחד המוקדים החשובים ביותר של הכלכלה האמריקנית והכלכלה העולמית. אף אחד לא נעצר, אף אחד לא הוכה, למרות שהם היו רעשניים – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת זחאלקה, אם אפשר משפט אחרון.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אף-על-פי שלא נתנו לאנשים לעבוד, חסמו רחובות. לחסום רחוב, כבוד השר, זו לא פעולה אלימה. בכל המקומות בעולם אנחנו – איך אומרים? – זו פעולה לגיטימית. לפעמים עניינים מגיעים עד נפש ואי-אפשר לסבול יותר.
אני רוצה הערה אחרונה, כבוד היושב-ראש. אני מצפה מכל אלה שעמדו על הדוכן ומחו על התנהגות המשטרה בתל-אביב, שימחו על התנהגות המשטרה במוסמוס. אני הייתי, וגם חבר הכנסת אגבאריה נדמה לי היה שם, כשבאו להרוס בית במוסמוס. להרוס בית. ואנשים עמדו שם להפגין והם קיבלו מכות והם נעצרו – – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
– – ואנחנו שומעים שיש משפט נגדם. המשטרה – – –
מירי רגב (הליכוד):
אתה רואה כמה מתנחלים – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת מירי רגב.
מירי רגב (הליכוד):
אתה רואה כמה מתנחלים – – –
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
מדובר במשטרה אלימה, צריך להגיד את זה ולא לדבר בכפפות של משי.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אני קורא לכל אלה שמוחים נגד אלימות המשטרה שיצטרפו למאבק שלנו באלימות המשטרה בכל מקום, ללא הבדל דת, גזע, מין או גיאוגרפיה. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. יעלה חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת משה גפני.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, לפני שאני מתחיל אני רוצה להודות לחברים – היום יש הרשת החברתית ב"פייסבוק" – שמהבוקר הם מביעים דעה בקשר לדיון הזה וממש יש דיון ער ותוסס לגבי מה שנעשה פה, ואני אשתדל לתמצת את הדברים. אבל לפני שאני מתחיל אני רוצה לדבר על אלימות משטרה. יש דבר כזה שנקרא אלימות משטרה.
לפני שנה וחצי באו שוטרים להרוס מבנה בחוות-גלעד והשתמשו שם ללא שום צורך, במקום שבו בכלל לא היה המאבק, השתמשו בירי של כדורי פלסטיק על אנשים. אני הייתי שם במקום כחצי שעה אחרי שהסתיים האירוע, פגשתי שם את יהודה כהן, ויש לי פה כרגע המכתב שהוא קיבל מהמחלקה לחקירות שוטרים: הרינו להודיעך כי חקירת התלונה שבנדון הסתיימה. ירו עליהם. רבותי, ירו עליהם כדורי פלסטיק שפצעו אותם. עמד פה השר ואמר: לא נפצעו. הראינו לו תמונות כבר קודם שנפצעו אנשים. זאת אומרת, אל תספרו לנו על אלימות משטרה. יש אלימות משטרה מיותרת שצריך לבער אותה, שצריך לחסל אותה, ובזה אנחנו מסכימים.
אבל אני רוצה לדבר על משהו אחר. אני רוצה לדבר בכל זאת על העניין הזה של מה שאתם מכנים "המחאה החברתית". מין סוג של צעצוע חדש, מין שם קוד. תקשיבו היטב היטב, יש פה כמה חברי כנסת, יש אחד שהוא מומחה לחיסולה של מדינת ישראל, תקשיבו לביטויים שלו, ביום אחד אני אאסוף, ההתנגדות, הזעם, הוא חלם על היום הזה. זה היה החלום הכי טוב שיכול להיות, של מכות, של זעם, של התפרצות. והנה הוא קיבל את זה במוצאי-שבת האחרון.
אבל ישנה שאלה מרכזית שאני שואל כאן את אנשי המחאה החברתית: על מה אתם מוחים? אולי תנו לנו בבקשה את רשימת הקניות שלכם. אם רשימת הקניות היא הראש של נתניהו, זאת אומרת להפיל אותו מהשלטון – אתם קוראים לעצמכם "העם", העם בוחר בבחירות פעם בארבע שנים. לדוגמה, בסיעה שלי בחרו – רק ארבעה מנדטים. מה אני אעשה? סיעה קטנה. יש ליכוד – 27 מנדטים, קדימה היתה 28 מנדטים – עדיין, זה עניין זמני כפי הנראה. זה מה שבוחר העם, אין פטנט אחר. אבל אני רוצה לשאול את השאלה: על מה אתם מוחים?
אני רוצה לראות אתכם עומדים מול האוניברסיטאות ומוחים על הפערים החברתיים – נתונים, נתונים. תשמעי, חברת הכנסת רגב, כמה סיכויים היו לך להיות מרצה באוניברסיטה, או לי? 91% מהמרצים באוניברסיטאות הם – יסלחו לי האשכנזים, אפילו אשתי כזאת – אשכנזים. 91%, עדיין. 64 שנים אנחנו פה. זה סביר? זה מקובל? זה דבר שאנחנו יכולים להמשיך לחיות אתו? הספרדים הם לא אינטליגנטים מספיק כדי להיכנס לאוניברסיטאות?
דיור – אתם שהבאתם עלינו את אסון הדיור. המסתננים שפוגעים בשכונות ולוקחים את הדיור מאנשים. אתם מדברים? אני נמצא בשכונה. בזמן האחרון לא פעם בשבוע, פעמיים בשבוע מקבל את האנשים שנזרקים מהבתים שלהם בגלל תופעת המסתננים.
נינו אבסדזה (קדימה):
בגלל ההתנחלויות. זה אסון הדיור במדינת ישראל בגללכם. אתם הבאתם את ההתנחלויות ועכשיו – – – אתם האסון.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
חברת הכנסת נינו אבסדזה, אני אענה לך.
היו"ר יצחק וקנין:
את יושבת במקום של משה גפני. כמעט קראתי לך משה גפני.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני שומע את הססמאות הנבובות, זאת הססמה הכי נבובה של השמאל הישראלי. אתם, שפוגעים בהתנחלויות, פוגעים בציבור.
נינו אבסדזה (קדימה):
הלוואי שזאת היתה ססמה, זאת מציאות.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
גברת, אני אענה לך מפרט ביוגרפי של מיכאל בן-ארי, ילד שגדל בכפר-שלם, שכונת-התקווה. לא היה לי שום סיכוי לרשת – –
היו"ר יצחק וקנין:
תשתדל לסיים.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – את מה שהשמאל הישראלי הוריש לילדיו. הצ'אנס שלי היחיד להביא קורת גג לילדים שלי היה בהתיישבות. הצ'אנס היחיד לאח שלי, ראש המועצה המקומית קרני-שומרון להיבחר, אף על-פי שהוא פרסי; הוא לא אשכנזי, הוא פרסי. הוא נבחר כי הוא גר בקרני-שומרון, כי שם אין גזענות כמו אצלך. אתם הגזענים האמיתיים, אתם הפערים החברתיים. בכפר-שלם לא נתתם לנו להתפתח. בהתיישבות ביהודה ושומרון – זה הפתרון לדיור של מדינת ישראל. לכן אלו ססמאות נבובות ביותר.
רבותי, פערים חברתיים – – –
היו"ר יצחק וקנין:
משפט אחרון.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני, אני חייב, אנחנו שמענו פה כל כך הרבה דברים. רבותי, 14 מיליארד שקל – – –
היו"ר יצחק וקנין:
כן, אבל אתה קיבלה עוד דקה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
משפט אחרון. 14 מיליארד שקל הגירעון הקרוב בגללכם; מפני שעודדתם את תופעת המסתננים, הגדר שעולה הון, "כיפת ברזל", כל האסונות שהשמאל הישראלי הביא על החברה בישראל. אתם מנצלים – מי מוחה שם? מי זה במוחים, אנשי השכונות? הם המוחים? זה ה"צפונבונים" העשירים, המפונקים שלקחו להם את הצעצוע שנקרא מדינת ישראל מהידיים. לא יעזור לכם, לא תקבלו אותו. אתם רוצים לעשות מהפכה? לכו לזימבבואה, שם ישמעו אתכם. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי.
עמיר פרץ (העבודה):
מה יש לך מ"כיפת ברזל"?
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
זה בזבוז.
עמיר פרץ (העבודה):
אוי ואבוי אם לא היה לנו את זה.
היו"ר יצחק וקנין:
השר לביטחון פנים, השר אהרונוביץ, ישיב לכל חברי הכנסת. מייד אחרי תשובת השר אני אאפשר עמדה נוספת לאלה שביקשו.
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ברצוני לפתוח בתיאור העובדות של המחאה "הלגיטימית" – בגרשיים – כפי שגורמים שונים ניסו להציגה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
מה זה גרשיים, התכוונת במירכאות?
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
בתאריך 23 ביוני 2012, במוצאי-שבת, החלה תהלוכה ללא רשיון של כ-800 מפגינים. מייד עם תחילתה נחסמו צירים ברחובות רוטשילד, דיזנגוף, משדרות-ח"ן לאבן-גבירול, כיכר רבין. המפגינים, ברובם נערים צעירים ללא מנהיגי המחאות משנה שעברה, מיידים במהלך התהלוכה ביצים, הופכים פחי אשפה לאורך ציר אבן-גבירול, מיידים אבן גדולה לעבר מפקד מחוז תל-אביב ומפקד מרחב במשטרת ישראל, שפגעה, לצערי – – –
מירי רגב (הליכוד):
זה בסדר, דב חנין? זה בסדר?
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת מירי רגב, השר משיב, את לא יכולה להפריע באמצע.
דב חנין (חד"ש):
ממה את מפחדת? ממה את מפחדת?
מירי רגב (הליכוד):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
רבותי, רבותי. חברת הכנסת מירי רגב, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. רבותי, אם לא תאפשרו לשר לדבר, אני אוציא חברי כנסת. זה לא יכול להיות. אדוני השר ימשיך.
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
אני אחזור על המשפט האחרון: מיידים אבן גדולה לעבר מפקד מחוז תל-אביב ולעבר מפקד מרחב הירקון של משטרת ישראל, שפגעה, לצערי, בצלם עיתונות. ללא רשיון, כהפגנה "לגיטימית" זו, המשיכו המפגינים להשליך ביצים על השוטרים, מים, אבנים, תוך עקירת מגבי רכבי משטרת ישראל. ולא די בכך. כתיבת גרפיטי על רכבו של ראש ענף המבצעים במשטרת תל-אביב בטוש שחור ובאותיות גדולות: "משטרע". לאחר ההפגנה הלגיטימית והשקטה הזאת חלק מהצועדים פנו לעבר כיכר רבין, ניפצו ויטרינות של בנק דיסקונט ובנק לאומי בגן-העיר. חלקם השני של הצועדים, כ-1,000 במספר, פנו לעבר צומת השלום, מתחת ל"מגדלי עזריאלי", והחלו לחסום את נתיבי-איילון. בכל אותה עת השוטרים פעלו ללא לאות ובמקצועיות הראויה כדי לשמור על הסדר, שלום הציבור, שמירה על החוק וצביונה הדמוקרטי של מדינת ישראל.
זה אינו תיאור של הפגנה אלימה במדינה אחרת, זהו תיאור של הפגנה שהתרחשה כאן במדינת ישראל בעיר תל-אביב, של מפגינים אלימים שבאו למחות כנגד ממשלת ישראל כמחאה חברתית לגיטימית.
האם אנו, כאנשי ציבור ופוליטיקאים מכל קצוות הקשת הפוליטית, רוצים שכך תיראה מחאת בני-הנוער? האם כך אנחנו – – –
דב חנין (חד"ש):
– – –
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
אני משיב כרגע.
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת דב חנין, אתה לא מאלה שקוראים אותם לסדר פעם ראשונה ופעם שנייה ופעם שלישית.
דב חנין (חד"ש):
אדוני, ברשותך, אני הייתי שם באירוע.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – – המחבל, המחבל.
דב חנין (חד"ש):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
אתה היית הדובר הראשון, השר שמע אותך בקשב רב. הוא עולה להשיב לך ואתה משסע את דבריו כל רגע. אני לא אאפשר לך להפריע לו.
אופיר אקוניס (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, ברשותך, רק משפט אחד. אני חושב שטוב עושה דב חנין שבעצם אומר, אני עומד מאחורי הדברים הללו. אתה ואנשיך עומדים מאחורי הדברים האלה.
היו"ר יצחק וקנין:
תאפשרו לשר לדבר.
דב חנין (חד"ש):
– – –
שלמה מולה (קדימה):
לא הבנתי, מה הבעיה להיות שמאלן? מה הבעיה? באמת, אני לא מבין.
נינו אבסדזה (קדימה):
אולי צריך להכניס אותם לגטאות ואולי גם – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת נינו אבסדזה.
מירי רגב (הליכוד):
למה את לא מתפטרת מהקואליציה?
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת רגב, פעם שנייה.
עפו אגבאריה (חד"ש):
לפי התפיסה שלך זה יקרה.
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת עפו אגבאריה – פעם ראשונה.
יואל חסון (קדימה):
מירי, אי-אפשר להתפטר – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אני אוציא אתכם, אני לא מוכן שזה יעבור ככה, ברצינות. אדוני השר.
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
חברי הכנסת, האם כך אנו רוצים לעשות שינוי חברתי כפי שהיה בשנה שעברה, כשמחאות הביאו לסדר חברתי וכלכלי אחר? אני כשר בממשלת ישראל וכשר לביטחון הפנים האמון על איזון שבין הזכות למחאה לגיטימית וזכות הציבור להביע את דעותיו לבין שמירה על החוק, שלום הציבור והסדר הציבורי, אני מתנגד למראות ולמחזות כפי שכולנו ראינו בכל כלי התקשורת האפשריים בסוף השבוע האחרון, כולל מעצרה של מובילת המחאה החברתית, הגברת דפני ליף, כפי שהיה ביום שישי, ב-22 ביוני 2012.
אני מתנגד לכל סוג של אלימות באשר היא כלפי "מפגינים", וכן אלימות נגד שוטרים המשרתים את הציבור, העוסקים במלאכתם בשמירה על הדמוקרטיה כמתחייב בחוק. המשטרה היא גוף מקצועי הפועל על פי חוק ודין של כנסת ישראל, ולא אתן להפוך אותה לשק החבטות של הציבור. שוטרי משטרת ישראל פועלים ונושאים בנטל קשה וכבד. ידיהם מלאות עבודה ועל כתפיהם אחריות רבה.
יואל חסון (קדימה):
– – –
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
אני כשר הממונה עליהם מגבה אותם – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת יואל חסון. אנא ממך.
יואל חסון (קדימה):
הוא לא ייתן לזה והוא לא ייתן לזה – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת יואל חסון, השר משיב, זכותו להגיד את מה שהוא חושב. בשביל זה הוא צריך להשיב לדוברים.
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
אני, כשר הממונה עליהם, מגבה אותם בעשייתם ובמלאכתם בלחימה בפשיעה, בפח"ע, בסדר הציבורי, במאבק בתאונות הדרכים, בהתמודדותם עם איומים מבית ומחוץ. יחד עם זאת, במקרי קיצון נקודתיים שבהם קיים שימוש מופרז בכוח המופעל על-ידי שוטרים, מקרים אלה ייבדקו ויטופלו כנדרש על-ידי המחלקה לחקירות שוטרים, ולא ייעשו במשפט שדה על-ידי התקשורת אל מול אתרי האינטרנט של משתתפי ההפגנה האלימה. שוחחתי עם המפקח הכללי של משטרת ישראל על חידוד המדיניות והטמעת נהלים והנחיות השוטרים תוך גילוי רגישות נדרשת ואיפוק, כפי שמשטרת ישראל עברה במחאות בשנה שעברה, וכן על קיום תחקיר מעמיק על האירועים בסוף השבוע שבסיומו יוצגו הממצאים בפני.
אני רוצה להדגיש בפני חברי חברי הכנסת, כי אין כל מדיניות וכוונה כפי שמשתמעת פה מלמעלה, כפי שנאמר, כנגד המחאות החברתיות מכל סוג שהוא. אני חוזר על האמירה הזו שטענתי אותה בשבוע שעבר בכנסת: זכות המפגינים למחאה חברתית הינה לגיטימית, תוך שמירה וכיבוד החוק וכבוד השוטרים שנמצאים. אני קורא מעל במה זו ומצפה לקיום דיאלוג, הידברות, בין מארגני המחאה לפיקוד מחוז תל-אביב של משטרת ישראל למען שמירה על הסדר ועל החוק ומתן הזכות לשני הצדדים למלא את תפקידם במדינה דמוקרטית. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לשר לביטחון הפנים, השר יצחק אהרונוביץ. אנחנו נעבור – מה אדוני השר רוצה, מבקש? להסיר? לוועדה?
קריאה:
– – –
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
מה שתחליטו, מירי, לי אין בעיה.
היו"ר יצחק וקנין:
אוקיי. השר הציע ועדת הפנים. אם כן, אנחנו נעבור להבעת עמדה אחרת של חברי הכנסת. הראשון – חבר הכנסת מסעוד גנאים, ולאחריו – חבר הכנסת עמיר פרץ. רבותי, תקפידו על דקה.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני לא הופתעתי מהשימוש המופרז בכוח או באלימות מצד המשטרה, כי דברים כאלה אצלנו, בחברה הערבית, בהפגנות, זו כבר השגרה. כי מי שמרכיב משקפיים ביטחוניים וחושב שכל צעקה וכל "וי" הם M-16ומכוונים לקיומה של המדינה ומאיימים על קיומה של המדינה, ישתמש באלימות וישתמש בכוח. ובמקום להרשות ואפילו להתגאות במחאה שקטה, מנסים לדכא אותה ולהשתיק אותה בכוח, וזו דוגמה, דוגמה לעיוורון הצבעים שלא מבדיל בין הקו הירוק לבין הקו האדום לכחול. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. יעלה חבר הכנסת עמיר פרץ; נא להקפיד על הדקה. אחריו – אבישי ברוורמן, ולאחריו – עפו אגבאריה.
עמיר פרץ (העבודה):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אין ספק שאמרת את הדבר החשוב ביותר והוא האיזון בין שמירה על הדמוקרטיה ועל זכות המחאה לבין החובה שלך לשמור על החוק. אבל, אדוני השר, הצד החזק הוא המשטרה. הצד החזק הוא המפקחים, אותם פקחים שמגיעים מעיריית תל-אביב. ואנחנו יודעים איפה נמצא מרווח הפעולה ומתי אפשר בהינף יד לגרום לכך שמהפגנה לגיטימית העסק יכול להידרדר ולהפוך בלתי נשלט לחלוטין.
מדובר בסיר לחץ. יכול להיות שהממשלה לא היתה יכולה למצוא לעצמה הזדמנות יותר טובה להתעלם מהמחאה. עכשיו מדובר בין אלימים ללא-אלימים, כאילו הנושאים כבר נדחקים הצדה. אבל, אדוני השר, אל תשכח לרגע: החבית הלחוצה הזו התפרצה לה לפני שנה, ויש חברי כנסת רבים שאני בטוח שמתקנאים בהישגי המחאה החברתית. יש נושאים רבים, חברי הכנסת, שלא היו היום נחלתם של האזרחים, אפילו אם ניקח את העניין של גני-הילדים. ולכן, כאשר יש אופוזיציה כל כך קטנה, שנרמסת על-ידי הרוב שנמצא פה, בכנסת, ודאי האופוזיציה בעם, ברחוב, הרבה יותר גדולה, ואסור לכם, בשום פנים ואופן, בשם הדמוקרטיה, לנסות לדכא אותה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת עמיר פרץ. יעלה חבר הכנסת אבישי ברוורמן, ולאחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה.
אבישי ברוורמן (העבודה):
ידידי השר איציק אהרונוביץ, ידידי באמת משנים עברו, בדרום, אני אומר לך שיש לנו בעיה מסוימת. מכיוון שאני חוויתי בעבר, ב-1966, כסטודנט, כשהיתה איזו הפגנה קצרה של חרות ומק"י, סטודנטים באוניברסיטה העברית, ואני, לתומי, הלכתי, אסתר רזיאל-נאור לידי. אדנאואר ביקר בישראל ושוטרים לפתע החלו להכות. למחרת פתחתי את העיתון שהייתי אמון עליו, "דבר", עיתון פועלי ארץ-ישראל, ראיתי: סטודנטים הכו שוטרים, וכו'. היתה ההפגנה הגדולה בתולדות ישראל: העבודה, חרות, מק"י, מול משרד ראש הממשלה.
ואני אומר לך, ביום שישי היתה הפגנה לגיטימית, מכיוון שכמו שאמר עמיתי חבר הכנסת עמיר פרץ, המחאה בציבור היא אדירה, אנשים לא יודעים איך לבטא אותה מכיוון שמדיניות הממשלה לא עוזרת לעם, והיום עם הגירעון – תפגע בעם, ולכן זה יוצא באיזו צורה. ואז, בחוסר רגישות – ופה הנקודה המרכזית, אתה איש שלום ורודף שלום. החוכמה במצב הזה כשהעצירים האלה – חלק מאלה שנעצרו אני מכיר אותם – ולא עשו דבר, עמדו שם. ולכן אני אומר לך: מאוד קל. אני יודע שהמשטרה תפקידה קשה, אני יודע שחסרים שוטרים, אבל פה זה המבחן שלך, שאם הם לא מתנהגים, תעצור את זה. ואני אומר לך כי הניצוצות האלה – יש כעס גדול של חבורה, וראש עיריית תל-אביב לא היה צריך לשלוח את הפקחים בצורה כזו. יש לכם אחריות, למנהיגות.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אבישי ברוורמן. יעלה חבר הכנסת עפו אגבאריה, ולאחריו – חברת הכנסת נינו אבסזדה.
עפו אגבאריה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, ההצעה לסדר-היום היא על התנהגות המפגינים והתנהגות המשטרה. לנו ידוע על התנהגות המשטרה שמשתנה ממגזר למגזר. כנראה יש איזה סדר עדיפויות וסדר טיפול במשטרה. אנחנו יודעים, כשמדובר במגזר הערבי אז הטיפול הוא ברוטלי, ואת זה כבר כולם יודעים ואנחנו כבר הגשנו כמה הצעות לסדר-היום על זה. ואני, אישית, גם בתור חבר כנסת, אחד מאלה שסבלו מהתנהגות המשטרה, וקיבלתי קליע ברגל באותה פרובוקציה שאנשי ימין פאשיסטיים באו לאום-אל-פחם בליווי משטרתי. 3,000 שוטרים. ואני ניגשתי למח"ש, ועד היום אני קיבלתי איזה סירוב, שהם בדקו, וזו היתה ההתנהגות. עד היום יש לי הסימן. כשמדובר בשמאלנים אז הטיפול הוא פחות אגרסיבי ממה שבערבים. והטיפול בימין עוד פחות אגרסיבי. והטיפול במתנחלים – בכלל בכפפות משי. לכן, אנחנו לא מופתעים מזה.
אבל הדבר העיקרי בקשר למחאה, מה שאני רוצה להגיד, האחרון – שיש איזה מסע של דה-לגיטימציה של המחאה החברתית, וזה הדבר שבאמת צריך להדליק אור אדום לכל האנשים שאכפת להם מהדמוקרטיה, שהימין השולט במדינת ישראל רוצה להציג את אנשי המחאה החברתית כפרחחים, כשונאי ישראל – – –
מירי רגב (הליכוד):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה, תודה.
עפו אגבאריה (חד"ש):
מה שהתבטאה חברת הכנסת רגב נגד מנהיגי המחאה שהם מכנים אותם "מחבלים" – אז זה מה שצריך – – –
מירי רגב (הליכוד):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה. חבר הכנסת עפו אגבאריה, זה לא נאום – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
זה נאום לחובבי ציון.
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת בן-ארי. תעלה חברת הכנסת נינו אבסדזה. לאחריה – חבר הכנסת שלמה מולה.
נינו אבסדזה (קדימה):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, שאלת אם כך אנחנו רוצים שהדור הצעיר ייראה. חוץ מהחלונות שנשברו, שכמובן גם אני מגנה את זה – כן, בדיוק, ככה אני רוצה שהדור הצעיר ייראה, כי זה דור שאחרי עשרות שנים יצא החוצה, ואמרו: די, למדנו, שירתנו, עבדנו, אנחנו רוצים לקבל משהו מהמדינה. מזה בדיוק חברת הכנסת מירי רגב פוחדת, כי זה הדור שלא רוצה יותר לסבול, ולא רוצה לסבול את הקפיטליזם החזירי של הליכוד שלה. מזה את פוחדת, בגלל זה את קוראת להם כאילו-מחאה; זה לא כאילו, זה מחאה אמיתית.
מירי רגב (הליכוד):
המחאה – – –
נינו אבסדזה (קדימה):
חבר הכנסת בן-ארי, זה קפיטליזם חזירי של הליכוד, ועוד אתה שאלת למה הם יצאו לרחובות – הם רוצים צדק חברתי.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
מה זה? – – –
נינו אבסדזה (קדימה):
הם רוצים צדק חברתי. מה זה? זה דיור במדינת ישראל, ולא לבנות 850 יחידות דיור לאלה שמתגוררים בשטחים למען האידיאולוגיה.
מירי רגב (הליכוד):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת מירי רגב.
נינו אבסדזה (קדימה):
קודם לסטודנטים.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
הם לא צריכים לגור? הם לא צריכים לגור? – – – שלנו – – – על מה את מדברת? אני לא נתקלתי – – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה. חברת הכנסת אבסדזה, נינו, חבר הכנסת בן-ארי.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – – זקוקה לדיור – – –
נינו אבסדזה (קדימה):
צדק חברתי.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – –
מירי רגב (הליכוד):
– – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – –
מירי רגב (הליכוד):
– – –
קריאות:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת בן-ארי. תודה.
קריאות:
– – –
מירי רגב (הליכוד):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה. תודה. סיימתם. חבר הכנסת שלמה מולה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – –
מירי רגב (הליכוד):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת מירי רגב, אולי תיתני לי לנהל את הישיבה הזאת כמו שצריך?
מירי רגב (הליכוד):
– – – תגיד שאתה הבאת חוק דיור, ולא היא שמדברת בססמאות.
היו"ר יצחק וקנין:
רבותי. – – –
מירי רגב (הליכוד):
אנחנו – – –
נינו אבסדזה (קדימה):
– – – הלוואי שהיו אלה ססמאות.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה. תודה. חברת הכנסת מירי רגב, תודה. חבר הכנסת מולה.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, צריך להגיד "שאפו" לראש הממשלה. הצליח לו. הוא וכל חבריו אמרו, ובראשם יובל שטייניץ, אמרו: אנחנו נדכא את המחאה החברתית. שאפו, הצליח להם. במקום שיעסקו במהות למה אנשים מפגינים, עכשיו אנחנו עוסקים בכלל בזכות להפגין.
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת מולה, תהיה טיפה אחראי. אתה אומר דברים בלי אחריות.
שלמה מולה (קדימה):
אני, אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר יצחק וקנין:
להטיל על ראש הממשלה ועל שר האוצר איזה דבר – אני לא מתערב בדיון, אבל אנחנו צריכים להיות אחראיים כחברי כנסת, לא להגיד דברים ככה כלאחר יד.
שלמה מולה (קדימה):
זה מה שאני אומר. – – – מה שאני אומר.
מירי רגב (הליכוד):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
רבותי. מירי רגב.
שלמה מולה (קדימה):
הצליח להם.
עכשיו אני רוצה להגיד דווקא תודה רבה למנהיגי ההפגנה, אתה יודע למה? כאשר הממשלה הזאת, הקואליציה הזאת, חברי הכנסת לא עושים את עבודתם, לא מייצרים צדק חברתי, סדר עדיפויות חברתי, הם באים לכיכרות – נו, אז מה? ואני אומר לך, אנחנו צריכים להסתכל בראי כל בוקר ולבוא ולהגיד: האם עשינו דבר או לא עשינו דבר. לכן, אני מציע לחברי הליכוד, תהיו צנועים, תסתכלו במראה מה אתם שווים בכלל.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת שלמה מולה. יעלה חבר הכנסת אופיר אקוניס, ולאחריו – יואל חסון, אחרון הדוברים.
מירי רגב (הליכוד):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת מירי רגב, אני אפשרתי מעבר למה שצריך פה לחברי כנסת – – –
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
את לא מתעייפת?
מירי רגב (הליכוד):
לא, בנושאים החברתיים אני לעולם לא מתעייפת.
קריאות:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת מירי רגב, תודה.
שכיב שנאן (העצמאות):
– – –
עפו אגבאריה (חד"ש):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
רבותי – – – עפו אגבאריה. חבר הכנסת אופיר אקוניס.
אופיר אקוניס (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אני חושב שהנוסחה היא מאוד פשוטה, והיא צריכה להיות נר גם לרגליהם של חברי בשמאל הקיצוני ביותר, הקיצוני ביותר, שמפעיל את כל האנרכיה שראינו בתל-אביב במוצאי-שבת. הנוסחה צריכה להיות פשוטה: מחאה כן, דמוקרטיה כן, הפגנות כן, מאמרים כן. אתם רוצים לדבר נגד הממשלה, דברו כמה שאתם רוצים נגד הממשלה. אל תדרדרו את השיח הציבורי בישראל לאנרכיה, משום שמה שמתרחש כעת, ממשרדו של חבר הכנסת חנין – העוזרים של חנין עכשיו יוצאים מפה. לאן אתם בורחים? לאן אתם בורחים? כולם הם אנשים של חבר הכנסת חנין.
קריאות:
– – –
אופיר אקוניס (הליכוד):
כולם קומוניסטים, כולם אנרכיסטים, זה מה שאתם רוצים. אגב, אדוני היושב-ראש – – –
שכיב שנאן (העצמאות):
– – –
מירי רגב (הליכוד):
– – –
אופיר אקוניס (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, זה לגיטימי, חבר הכנסת חנין, לרצות בהחלפת השלטון; אנחנו באים ממפלגה ש-30 שנה חיכתה להחליף את השלטון. אבל תסיר את המסכות מעל הפנים שלך, תגיד: אני מארגן את זה. תגיד: זה מאורגן במשרדי חד"ש, זה מאורגן במשרדי "בית העם". אתם קוראים לעצמכם א-פוליטי – – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
אופיר אקוניס (הליכוד):
שיא הפוליטיזציה, ואני מבקש לומר לך, אדוני.
היו"ר יצחק וקנין:
משפט אחרון.
אופיר אקוניס (הליכוד):
אני מבקש לומר לך, אדוני השר לביטחון פנים, שוטרי משטרת ישראל שיכול להיות, יכול להיות שכמה מהם קצת חרגו בהתנהגות שלהם בסוף השבוע האחרון – ארבעה ימים בכל כלי התקשורת מקבלים באמת, הייתי אומר – שמע, אני לא זוכר מזמן דברים כל כך איומים וכל כך נוראיים על משטרת ישראל, שנאמרו בלי היכולת שלהם להגיב על המסע הזה שמארגנים נגדם ארגוני השמאל הקיצוני ביותר. מי שצריך להיבדק, שייבדק, אבל אני מבקש, וגם מבקש מכלי התקשורת: קצת אחריות, לא להכתים את כל משטרת ישראל.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אופיר אקוניס. אחרון להבעת עמדה – יואל חסון.
יואל חסון (קדימה):
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת אקוניס, מה ראינו ברחובות בימים האחרונים? מה ראינו, מעבר לתמונות, תחשוב רגע יחד אתי מה ראינו. ראינו ייאוש, ראינו צעירים מיואשים שיצאו בקיץ האחרון, הצליחו באמת לגרום לרוב הציבור, שאדיש בדרך כלל, לבוא ולהשתתף בהפגנות, וראו שלא יצא מזה שום דבר משמעותי ואמיתי. הם ראו ייאוש, אני אומר לך. אני אומר לך בצורה חד-משמעית, שאם בתקציב הנוכחי אנחנו לא ניתן בשורה אמיתית – הרי רק עכשיו היו המלצות טרכטנברג, שאתה יודע שחלקן עברו אבל הרבה מתוכן מוסמסו בוועדת הכספים, הם יודעים את זה. מה אתה חושב, אפשר להסתיר את הדברים האלה? הם יודעים את זה. יש כאן מישהו בעד אלימות? מישהו רוצה בכלל לירות?
מירי רגב (הליכוד):
– – –
יואל חסון (קדימה):
אז – – –
אופיר אקוניס (הליכוד):
– – – שלך – – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה, חבר הכנסת יואל. חברי הכנסת, אנא מכם.
קריאה:
– – –
אופיר אקוניס (הליכוד):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
משפט אחרון יואל חסון.
קריאות:
– – –
שכיב שנאן (העצמאות):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
משפט אחרון, אתה כבר גמרת שתי דקות.
יואל חסון (קדימה):
לא, רגע, הוא דיבר יותר ממני.
שכיב שנאן (העצמאות):
– – –
אופיר אקוניס (הליכוד):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
רבותי. חבר הכנסת אופיר אקוניס, תן לי לסיים את הנושא. משפט אחרון.
יואל חסון (קדימה):
חבר הכנסת אקוניס, רק תדע לך. בדמוקרטיה הישראלית, גם קומוניסטים, גם מישהו שהוא לא בדעות שלך יכול להפגין ויכול לצאת, ויכול להגיד את דעתו, וגם יכול להגיד שאתה לא כזה חבר כנסת טוב, וראש הממשלה שלך הוא לא כזה להיט. מה קרה? מה זה, ביבי נולד להיות ראש ממשלה? מה קרה? אז קודם כול הם יכולים להגיד את זה, הם יכולים להגיד את זה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת חסון. יואל. אתה עוד מעט – כבר שלוש דקות נוספות, תראה כמה סבלנות יש לי.
יואל חסון (קדימה):
משפט אחרון, אדוני היושב-ראש, ברשותך, משפט אחרון חשוב לומר. צריך לשאול פה את השאלה האם בכלל – ואני לא השתכנעתי. תסלח לי, אני מאוד מכבד את השר לביטחון פנים, ואני מאוד לא התרשמתי מדבריו במליאה, ואני בדרך כלל כן מתרשם. אדוני השר, צריך לשאול את השאלה: האם בכלל היתה היערכות רצינית להפגנות האלה, לפעילות הזאת ביום שישי? מה שאני ראיתי, אני ראיתי היסטריה משני הצדדים – גם מצד המשטרה וגם מצד המפגינים.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת יואל חסון. רבותי, אנחנו מיצינו את הנושא מעל ומעבר, גם בזה שאפשרנו לחברי כנסת אחרים להביע את דעתם.
אני עובר להצבעה, רבותי, על הנושא: התנהגות המפגינים והתנהגות המשטרה בהפגנות המחאה. כפי שאני מבין יש הסכמה, גם של הדוברים, גם של השר, להעביר את זה לוועדת הפנים. מי בעד, רבותי? מי נגד?
הצבעה מס' 16
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 15
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
מירי רגב (הליכוד):
אני בעד הנושאים החברתיים – – –
היו"ר יצחק וקנין:
15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא יועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה.