קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
התגברות ירי הרקטות על יישובי הדרום והשארת למעלה מ-1,600 משפחות ללא מיגון
היו"ר יצחק וקנין:
רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: התגברות ירי הרקטות על יישובי הדרום והשארת למעלה מ-1,600 משפחות ללא מיגון, הצעות מס' 8503, 8505, 8512, 8532, 8534, 8536 ו-8543. ראשון הדוברים – חבר הכנסת יואל חסון, ואחריו – דני דנון. רבותי, אין תשובת שר, אני מבין.
יואל חסון (קדימה):
אין תשובת שר לזה?
היו"ר יצחק וקנין:
לא, פה לא כתוב לי שאין תשובת שר. כרגע הודיעו.
יואל חסון (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו רואים שוב, לצערי, בימים האחרונים, התגברות של ירי רקטות על יישובי הדרום, אנחנו רואים שוב סיטואציה שבה ה"חמאס" מרים את ראשו, כי ממשלת ישראל, לצערי, כבר זמן רב מדי מהססת, לא החלטית, לא מבינה באופן חד-משמעי וברור שהמחסום הגדול ביותר לשלום ולהסכם מדיני זה ה"חמאס". ועד שממשלת ישראל לא תקבל החלטה חד-משמעית לחסל את שלטון ה"חמאס" בעזה, הפתרון יהיה כמובן המשך ירי הרקטות, וגם חוסר יכולת להתקדם לתהליך מדיני.
אני אמרתי כבר יותר מפעם אחת, אדוני היושב-ראש, שאני מאוד שמח, מצד אחד – ויש פה הזדמנות לברך את חבר הכנסת עמיר פרץ על העיקשות שלו לקדם את פרויקט "כיפת ברזל", ואני מאוד שמח שיש לנו המענה הטכני הזה לירי, להתקפות הטרור, שבאמת מסוגל לתת לנו מענה מבחינת שמירה על חיי אדם ועל רכוש, אבל מצד שני, אמרתי יותר מפעם אחת – "כיפת ברזל" זה לא מדיניות, זה לא אסטרטגיה. "כיפת ברזל" זה אמצעי שנותן הגנה יעילה, חשובה, אבל זה לא הפתרון. זה לא הפתרון.
אי-אפשר לצפות עכשיו שאנחנו נקבל – בואו נחשוב רגע תיאורטית, בואו נחשוב עכשיו, תיאורטית, שה"חמאס" יורה עלינו כל יום 1,000 רקטות, ואנחנו מסוגלים ליירט 1,000 רקטות; נחיה עם זה בשלום? נקבל את זה כעובדת חיים? למה, כי יש "כיפת ברזל"?
הממשלה חייבת לקבל החלטה – ואני אומר את זה לא מהמקום של חבר הכנסת בן-ארי; אני אומר את זה מהמקום של אמונה בצורך בשלום ובפתרון של שתי מדינות. לא יהיה שלום כל עוד "חמאס" שולט בעזה, נקודה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אבל אתם הבאתם את זה עלינו – –
יואל חסון (קדימה):
לא יהיה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – אתה מכה על חטא?
יואל חסון (קדימה):
אנחנו טיפלנו בעזה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אתה מכה על חטא?
יואל חסון (קדימה):
אנחנו טיפלנו בעזה. טילים היו גם לפני ההתנתקות – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אתם הקמתם את – – –
יואל חסון (קדימה):
טילים היו גם לפני ההתנתקות, לא היה לנו עתיד בעזה, אין לנו עתיד בעזה, אין למה לחזור לעזה – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
יש לנו עתיד בעזה.
יואל חסון (קדימה):
– – זה לא המטרה. אתה צריך לטפל בבעיה שבאה מתוך עזה – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
איך? איך?
יואל חסון (קדימה):
– – לא לחזור לעזה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
איך?
יואל חסון (קדימה):
אין לך מה לחזור לעזה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
איך? איך תטפל בלי לחזור?
יואל חסון (קדימה):
בסדר, אתה רוצה אולי גם להיות באירן? יש איומים מאירן, אתה רוצה לגור באירן גם?
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
ההבדל – – –
יואל חסון (קדימה):
אתה רוצה להקים התנחלויות באירן?
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היקר, יש הבדל עצום בין אירן לבין – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת בן-ארי, אנא, שב במקומך, אתה גם עומד וגם מפריע.
יואל חסון (קדימה):
אני אומר באופן חד-משמעי – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אתה יכול להעיר הערה, אבל כשאתה יושב במקומך. לא כשאתה עומד. זה לא נראה יפה.
יואל חסון (קדימה):
אני אומר באופן חד-משמעי, שאנחנו צריכים להפיל את שלטון ה"חמאס" בעזה, כדי להבטיח תהליך מדיני ופתרון של שתי מדינות, שהוא נחוץ לעתידה של מדינת ישראל.
ומשפט נוסף, אדוני היושב-ראש, שהוא העיקר, ולצערי אני לא יודע מה להרחיב עליו, כי אין לי שר, ואין לי מי שייתן לי תשובה על הדבר הזה – זה העובדה שיש 2,600 משפחות שמתגוררות בטווח הרקטות ללא שום מיגון, ללא שום מענה, ללא שום פתרון. משרד הביטחון – הגורמים האמונים, שהיו אמורים לקבל את ההחלטות, שהיו אמורים לתת את הפתרונות, עד היום לא נותנים את הפתרונות הללו, ויש לנו 1,600 משפחות, אדוני – שבאזור הזה זה לא מעט, זה משפחות רבות – שנמצאות ללא מיגון, ללא פתרון, ללא מענה, למרות התגברות ירי הרקטות שמגיע מתוך עזה. אני רואה בדבר הזה לא פחות, אדוני, מהפקרת התושבים האלה, מהפקרת ביטחונם, ולדבר הזה צריך לתת מענה, ומענה מיידי.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת יואל חסון. יעלה חבר הכנסת עמיר פרץ, ואחריו – חבר הכנסת אורי מקלב.
עמיר פרץ (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, המשנה לראש הממשלה, גם אני, כמו כל תושבי שדרות, התעוררתי בשבת בבוקר ב-06:30 לתחילת הסבב הנוסף, אותו סבב של אלימות שבהחלט התפתח גם לאחר שהיה אותו אירוע באזור מצפה-רמון, וגם העימות מול הגדר, שבו, לצערנו, נהרג חייל צה"ל.
אני חושב שהדבר המדהים הוא שהאוכלוסייה – האוכלוסייה כאילו הגיעה לשיא ההבנה, והתובנה והבשלות, שחלק מהעמידה האיתנה של מדינת ישראל זה כיצד נראית האוכלוסייה בעורף, והיום אני קודם כול רוצה להצדיע לאוכלוסייה, להביע את הערכתי על התגובות, על דרך ההתנהגות.
מדינת ישראל היום מאפשרת לקברניטים – גם לקברניטים הצבאיים וגם לקברניטים המדיניים – לקבל החלטות שיש להן מרחב שיקול דעת שלא היה להן בעבר. המיגון הפסיבי, אותו מיגון של ממ"דים וחדרי ביטחון שנמצא בכל העוטף, עד 4.5 קילומטרים, נותן תחושת ביטחון חשובה ביותר, אמיתית. אחד מבתי-הספר הממוגנים בשדרות, שהוקמו, קיבל פגיעה ישירה, כאילו לא היה דבר. ממש.
עכשיו, אני יודע שיש כאלה שאומרים, אם יש לנו מיגון יתר, זה תחושה של תבוסתנות. אני לא מאמין בזה, עם כל הכבוד. גם בתחילת דרכה של המדינה היו מקלטים, וידענו – גם אנשים דתיים יודעים שלהישמר לנפשך – נכון, כבוד היושב-ראש? – זה לא דבר פסול. זה אחד הדברים החשובים ביותר, זו אולי אחת המצוות החשובות ביותר. מצד שני, מעבר – – –
היו"ר יצחק וקנין:
כתוב: ונשמרתם לנפשותיכם מאוד. מאוד.
עמיר פרץ (העבודה):
מאוד.
היו"ר יצחק וקנין:
זאת אומרת, זה ציווי חזק, שצריך לעשות הכול כדי שלא תיפגע נפש.
עמיר פרץ (העבודה):
אז אני שמח, אדוני היושב-ראש, שקיבלתי – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
רק – הוא התכוון שצריך להשמיד את ה"חמאס", לא להפוך בתי-ספר לבונקרים.
היו"ר יצחק וקנין:
אני יודע למה אני מתכוון.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אתם הפכתם בתי-ספר לבונקרים.
היו"ר יצחק וקנין:
עמיר פרץ דיבר על מיגון, שזה דבר חשוב. אני בא מהצפון, ואני יודע בדיוק על מה עמיר פרץ מדבר, תאמין לי, חבר הכנסת בן-ארי. אני חייתי תחת "קטיושות", ואני יודע מה ההרגשה.
עמיר פרץ (העבודה):
אני אגיד לך רק דבר אחד, חבר הכנסת בן-ארי. היה ויכוח בממשלה – אני זה שדחף למיגון. כשאני נכנסתי לתפקידי כשר הביטחון, המדיניות של המיגון היתה לפעוטונים בלבד, עד גיל שלוש. זה מה שהיה. אני דחפתי לכך שיהיה במוסדות ציבור, וגם בתים פרטיים. היה ויכוח אמיתי, אתה זוכר אותו – הרי אמר ראש הממשלה אז, אולמרט, אמר: לא נמגן את עצמנו לדעת, ואני אמרתי – נמגן את עצמנו מדעת. עכשיו, זה ויכוח לגיטימי. אתה יכול לבוא ולומר את התפיסה ההפוכה לחלוטין. אני חושב שההתנהגות הזאת, כאילו אנחנו איזה חבורה שיכולים להתנהג כמו איזה "רמבואים", שמחזיקים את הטילים ביד, היא חסרת אחריות כלפי העורף.
מאותו מרחק של 4.5 קילומטרים, לצערי הרב, יש לנו גזרה חשופה של עד 7 קילומטרים, ששם לדעתי היום האוצר צריך לקבל החלטה להשלים את המיגון, כי בעבר, מה אמר האוצר? אם אני אשלים עד 7 קילומטרים, מחר ירצו 20 קילומטרים. היום, מאותו טווח של 7 קילומטרים, "כיפת ברזל" נותנת כיסוי, וראינו את ההצלחה של ה"כיפה" הנוספת שהגיעה לנתיבות.
בסך הכול מדינת ישראל בעתיד, אדוני היושב-ראש, תזדקק ל-13 "כיפות" – –
היו"ר יצחק וקנין:
אפשר לסיים.
עמיר פרץ (העבודה):
– – ואני מעריך שבסך הכול, אם מישהו רוצה לקבוע מדיניות של כיבוש עזה, שאני מתנגד לה התנגדות מוחלטת; אני לא חושב שחיילי צה"ל צריכים היום לשהות ברחובות עזה, אני לא חושב שצריך למנות שם מחר מושל צבאי שיהיה אחראי לבריאות, לחינוך, לביוב בעזה. יחד עם זאת, אם מישהו רוצה להחליט – – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה. בבקשה, אם אפשר משפט אחרון.
עמיר פרץ (העבודה):
אם מישהו רוצה להחליט על מדיניות כזאת, זכותו – זאת ממשלה חוקית, לגיטימית, אבל שתעשה את זה מתוך שיקול דעת, לא בגלל חלילה איזה טיל שפוגע במרכז אוכלוסייה.
ומשפט אחרון, אדוני. אני חושב שצריך לשפוט את המתרחש בעזה בתוך הקונטקסט הרחב יותר של המתרחש במצרים. לנו חשוב להעביר מסר למצרים – חרף העובדה שנבחר נשיא שאולי הוא לא לשביעות רצונם של חלק מחברי הכנסת כאן, אנחנו לא מתערבים שם – אבל להעביר מסר למצרים שאנחנו כן מעוניינים במצרים כמתווך, שזה יחזק את מעמדם בקהילה הבין-לאומית, ולנו זה ייתן סיכוי למצוא גם דרכי הידברות חדשות – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
עמיר פרץ (העבודה):
– – ואני בעד לפתוח מייד במשא-ומתן עם אבו מאזן, ואם צריך גם צירים דיפלומטיים, גם מול הגורמים ששולטים בעזה. מי שלא מפחד מה"חמאס", אסור לו גם לפחד לדבר אתו, אם יש צורך.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת עמיר פרץ. יעלה חבר הכנסת אורי מקלב, כיוון שגם חבר הכנסת טלב אלסאנע איננו וגם חבר הכנסת דני דנון איננו. אם כן, אתה הדובר האחרון ואין תשובת שר.
אורי מקלב (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, קודם כול אין ספק שצריך בוודאי להודות לקדוש-ברוך-הוא על כך שעל אף מתקפת הרקטות והטילים שהיינו עדים לה בימים האחרונים ובתקופה האחרונה בדרום, במבחן התוצאה ברוך השם זה כמעט בלי נפגעים, והמיגונים השונים מצליחים באמת לצמצם את הפגיעה ואת האפקטיביות.
היו"ר יצחק וקנין:
אני חושב שזו לא בושה להגיד תודה גדולה למי ששימש בזמנו שר הביטחון, עמיר פרץ, שהיה בין אלה שעמדו במערכת הביטחון על הקמת "כיפת ברזל". אני יודע את זה באופן אישי וצריך להגיד את האמת, למרות התנגדות של מערכת הביטחון.
אורי מקלב (יהדות התורה):
התנגדות חריפה – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני רוצה להביע עמדה אחרת לעמדתכם.
אורי מקלב (יהדות התורה):
ולא רק כאיש הדרום, אתה בוודאי חשבת על כל הארץ. זה אולי התחיל מהצפון, אבל בסופו של דבר התברר שהחשיבה שלך היתה נכונה לדרום. כמוך שגרים בדרום יודעים בסופו של דבר מה התוצאה ומה החרדה ומה החשש כשיש נפילות טילים. גם כשיש מיגון וגם אם יש לו אפקטיביות רבה, עדיין אי-אפשר להגיד לאמא שמחשש שזה לא יפעל, שהיא לא תדאג כשאין לה מיגון. את זה אי-אפשר לקחת, החרדה היא במאה אחוזים. כשיש מתקפת טילים, כשיש תקופה שיורים עלינו טילים, על האמא זה לא משפיע. ומה המיגון שיש לה? אין לה מיגון. מי מגן על הילדים שלה? היא מגוננת. המיגון שיש היום לילדים בחלק גדול מ-4 קילומטר – דיבר חבר הכנסת עמיר פרץ, עד 4 קילומטר. אבל מ-4.5 קילומטר ועד 7 קילומטר, שאין להם מיגונים, עליהם אנחנו מדברים, שיש 1,600 משפחות שגרות בלי מיגון.
עמיר פרץ (העבודה):
שצריך להשלים – – –
אורי מקלב (יהדות התורה):
אנחנו צריכים רק לדמיין לעצמנו מה עוברת אמא, מה עוברים הורים כשיש מיגון והם לא יכולים לעשות שום דבר. המיגון שיכולים לעשות זה האמא שצריכה לגונן על הילדים שלה.
עמיר פרץ (העבודה):
צודק.
אורי מקלב (יהדות התורה):
הדבר הזה שנמשך כבר שלוש שנים וחצי, הוא לא תופעה שחולפת. אנחנו רואים שהתופעה הזאת מתמשכת. היא תופעה מתמשכת במשך שלוש שנים וחצי, ואנחנו לא רואים כרגע שהיא נחלשת, אלא היא אפילו מתעצמת. אבל מה כן, אולי אפילו בחשיבה, אולי בלוחמה פסיכולוגית, זה שיש הפוגות מפעם לפעם ויש דיבורים על הפסקות אש, חושבים שאולי זה מרגיע. זה לא מרגיע, זה מכניס אותנו לשאננות, ולכך שאנחנו לא עומדים באופן נחרץ כשלא ממגנים את שאר האוכלוסייה, שנאמדת בעשרות אלפים, שלא ממוגנים. ההפוגות האלה ושיש איזה הפסקות אש מפעם לפעם, כל פעם זה מכניס אותנו לשאננות ולחוסר עשייה, הנה זה לא עומד על הפרק. אנחנו צריכים לדעת לראות לנגד עינינו שאם זה התחדש לפני שבוע וחצי, זה עשוי ועלול להתחדש עוד פעם. על זה אנחנו צריכים היום לעמוד – על כך שימשיכו למגן את שאר האוכלוסייה, לא להסתפק במעגל הראשון. יש עוד מעגל שני ומעגל שלישי. יש ילדים במעגל השלישי. יש ילדים במעגל השלישי שלומדים בקרוונים. יש 4,000 ילדים באשדוד לבד – ולפני כמה חודשים נפלו שם רקטות – שלומדים בקרוונים, בפחונים, שאין להם בכלל מיגון. עוד 20,000 ילדים לומדים בבתי-ספר שבכלל לא ממוגנים.
הדברים האלה צריכים להביא את ממשלת ישראל לחשיבה. אנחנו לא צריכים לחכות לדוח מבקר המדינה כדי שנגיד מה עשינו, איפה היו עד היום, איפה היו קווים שאסור – – –
היו"ר יצחק וקנין:
משפט אחרון.
אורי מקלב (יהדות התורה):
משפט אחרון. יש לנו אחריות וערבות הדדית גם כלפי אלה שנמצאים רחוק מאתנו. הם לא יכולים להפגין, הם לא יוצאים במוצאי-שבת ועורכים הפגנות על יוקר המחיה. נכון, מחיר ה"קוטג'" הוא חשוב, יוקר המחיה הוא נושא חשוב, המחסור בדירות הוא נושא חשוב, אבל לגור בדירות לא ממוגנות כשאין להם האפשרות למחות, אין להם אפשרות להפגין, אין להם אפילו אפשרות להביא את הסקירה העיתונאית בתקשורת – אנחנו צריכים לעשות את העבודה בשבילם. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. מאחר שאין תשובת שר, אני אאפשר את הבעת העמדה הראשונה לחבר הכנסת אריה אלדד, ואחריו – לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי, ואחריו – לחבר הכנסת גאלב מג'אדלה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
תודה, אדוני היושב-ראש. יותר מאשר הבעת דעה, אני מבקש לספר אחת מהאגדות המצונזרות של הנס כריסטיאן אנדרסן – שלא התפרסמה. בארץ רחוקה היו אלפי פושעים מסוכנים בבתי-כלא. אף אחד כבר לא זוכר, אבל התעוררה איזה תנועה ציבורית שהחליטה לשחרר את כל הרוצחים, האנסים, הפדופילים, הפושעים הכי מסוכנים, סוחרי סמים. החליטו לשחרר אותם לרחובות, כי זה לא מוסרי להחזיק אנשים מאחורי סורג ובריח כאילו היו חיות. אף אחד כבר לא זוכר למה זה קרה, אבל הפושעים שוחררו וכל האזרחים השלווים הפכו להיות הפקר לחסדי הרוצחים. קם פוליטיקאי, אחד מאלה שרצו לשחרר את הרוצחים, ואמר: אנחנו ניתן לכל אזרח גז מדמיע, ואם יבוא אליו רוצח הוא יוכל להפחיד אותו. ועכשיו הוא מבקש – גם חבר הכנסת עמיר פרץ מבקש שכר על כך שהוא ביקש למגן והוא ביקש את "כיפת ברזל". אל תשחררו רוצחים, אל תיתנו למחבלים בסיס לפגוע בכל אזרחי ישראל, ולא תצטרכו להקים "כיפות ברזל" על ראשי כולנו.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה. אריה אלדד היה הדובר האחרון. מכיוון שאין תשובת שר, אנחנו נותנים עמדה נוספת לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי, ואחרי זה – חבר הכנסת גאלב מג'אדלה.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אולי נשיב במקום השר?
היו"ר אורי מקלב:
זו אפשרות. אפשרות.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
שר לשעבר זה כמו שר מבחינתנו. שר לשעבר, ציוני אמיתי, ישראלי.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי אלדד, אמרת דברים כהווייתם. עולם הפוך אנחנו רואים. אני שומע פה את חבר הכנסת עמיר פרץ מתהדר שכשהוא היה שר הביטחון – ובזמנו כבר אמרתי שאפשר להוריד לשר הביטחון את החי"ת, אפשר לקרוא לו שר הבטון. כי מדיניות הביטחון של מדינת ישראל הפכה להיות שנשים כמה שיותר בטון. עכשיו אתם קוראים לזה "כיפת ברזל". ביטחון זה הרתעה של האויב. ביטחון זה לא להפוך את בית-הספר בשדרות לבונקר. כשישבתי במוצבים בלבנון וחטפנו הפגזות, זה היה נהדר, כי אני הייתי חייל והייתי אמור לחטוף הפגזות, והבונקר עם ערימות האבנים האלה – מן הסתם אתה יודע על מה אני מדבר – שהגנו עלינו, הבוקסות האלה אז הגנו עלינו. נגמרה ההרעשה, יכולת לצאת החוצה או להחזיר או להיות בתוך הטנק ולהחזיר. אבל ילד שהולך לבית-ספר לא אמור להיות בחזית. אתם הפכתם את העורף לחזית.
דיברו פה קודם על צדק חברתי, מלה לא אמרו. מלה לא אמרו. שבועיים תושבי מדינת ישראל, מיליון תושבים, נמצאים תחת מתקפת טילים. איפה הצדק החברתי כלפי תושבי הדרום, כלפי תושבי נתיבות, כלפי תושבי באר-שבע, כלפי תושבי שדרות, כלפי תושבי צפון הנגב, כלפי תושבי מדינת ישראל? איפה הצדק החברתי?
"כיפת ברזל" היא עוד סוג של רמייה עצמית. כמה זה עולה לנו? כמה זה עולה לנו השקר הזה? ואת הגירעון אנחנו נחטוף בתקציב הבא, ואחר כך תשאלו איפה הכסף לשכבות החלשות, איפה הכסף לנכים. אתם יודעים איפה הוא? ב"כיפת ברזל" השקרית. תודה רבה.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה. חבר הכנסת גאלב מג'אדלה.
עמיר פרץ (העבודה):
מה אתה מציע?
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
לחסל את האויב, להיכנס בהם. על כל טיל שלהם, 500 טילים שלנו, הכול יהיה שקט.
עמיר פרץ (העבודה):
להשטיח.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
להשטיח, בדיוק. נותנים 24 שעות לבית-חנון.
היו"ר אורי מקלב:
חבר הכנסת מיכאל בן-ארי.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
הוא שאל. 24 שעות לבית-חנון – יריתם טילים – – – אין בית-חנון.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
זמנך תם, לא?
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אין בית-חנון, אין בית-חנון. יש שקט ושלווה פה.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אדוני היושב-ראש – –
עמיר פרץ (העבודה):
האמת היא שפוטין עזב אתמול.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
תאמין לי, פוטין – – –
גאלב מג'אדלה (העבודה):
– – מכובדי השר – – –
היו"ר אורי מקלב:
חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. בבקשה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
הוא שאל על פוטין – – –
היו"ר אורי מקלב:
הוא שאל, אז מה? אז תענה לו בשקט.
עמיר פרץ (העבודה):
אמרתי שהוא עזב אתמול – – –
גאלב מג'אדלה (העבודה):
שאלתי אותו אם הוא יכול להרחיב. הוא דיבר על הבונקר בצפון, שאלתי אותו אם הוא יכול להרחיב. אז הוא עצר במקום להרחיב.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני אספר לך איך דפקנו את הסורים.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אדוני היושב-ראש – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – –
גאלב מג'אדלה (העבודה):
עזוב אותך קשקושים. תפסיק עם הקשקושים שלך. המלחמה וההתלהמות והפגזים מעולם לא היו פתרון. רק אצל אנשים פאשיסטים הם יכולים להיות פתרון.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היקר – – – זה שברחנו מעזה הביא עלינו טילים – – –
גאלב מג'אדלה (העבודה):
רק שלום אמת.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – – את זה שברחנו מעזה הביא עלינו טילים.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אתה מוכן להוציא אותו?
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
ברחנו מעזה, קיבלנו טילים.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אתה מוכן להוציא אותו?
היו"ר אורי מקלב:
היה נראה לי שאתה מעוניין שהוא יישאר.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
הוא יצא כבר, תוציא אותו.
היו"ר אורי מקלב:
אני כבר חשבתי שאתה מעוניין.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
הוא כבר יצא, תוציא אותו.
היו"ר אורי מקלב:
הוא כבר היה בדלת אבל אתה כבר – – – אליו.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אתה עכשיו לא בתפקיד היושב-ראש.
היו"ר אורי מקלב:
היה נראה. בבקשה.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אדוני היושב-ראש, כל ההתלהמויות האלה לא יועילו לשום דבר. החיילים ביציע רוצים שלום, רוצים להיות צבא שלום. לא "כיפת ברזל" ולא פגזים ולא אטום ולא טילים. שום דבר לא יפתור את הבעיה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
שישחטו אותנו, הא? ישחטו אותנו.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
כדי לחיות בשלום ובשלווה צריך שלום-אמת – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
כן, כן.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
– – שמתנחלים שכמוך יחזרו לקווי 67', תקום מדינה פלסטינית – – – מדינת ישראל – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
יצאו מעזה, יצאו מעזה.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
ואז יהיה שלום ושגשוג.
היו"ר אורי מקלב:
חבר הכנסת מיכאל בן-ארי.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
וכולנו נחיה בשלום. זה התשובה האמיתית.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – –
גאלב מג'אדלה (העבודה):
לא כל הקשקושים שלך ושל חבריך.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה, תודה רבה.
חברים, אנחנו נעבור להצבעה. הוועדה שתדון בהצעה הזו היא ועדת החוץ והביטחון. מי שבעד דיון בוועדת החוץ והביטחון יצביע בעד, מי שמתנגד או מי שנמנע יצביע בהתאם.
הצבעה מס' 17
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.
היו"ר אורי מקלב:
בעד – 9, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, ההצעה לסדר-היום בנושא: התגברות ירי הרקטות על יישובי הדרום והשארת למעלה מ-1,600 משפחות ללא מיגון, תידון בוועדת החוץ והביטחון.