קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
החזרת תושבי דרום-סודן וחוף-השנהב למדינותיהם
היו"ר ליה שמטוב:
אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום. הנושא הראשון: החזרת תושבי דרום-סודן וחוף-השנהב למדינותיהם, הצעות לסדר-היום מס' 8342, 8390 ו-8391. ראשון הדוברים, חבר הכנסת דני דנון, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
דני דנון (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אנחנו ממתינים ושואלים היכן נמצא שר הפנים, השר אלי ישי. הנושא שהעלינו לסדר-יומה של הכנסת, אני וחברי, הוא נושא חשוב ביותר. הנושא של המסתננים עלה לסדר-היום של הכנסת בשבוע שעבר והשר פנה ואמר שהוא בדיון דחוף אצל ראש הממשלה בנושא המסתננים. לכן, בעצה אחת עם המציעים האחרים – חבר הכנסת כץ ואחרים – הסכמנו לדחות את הדיון בנושא לשבוע. לצערי, אני רואה שהשר עדיין אינו נמצא פה במליאה כדי לדבר בנושא חשוב זה. גברתי היושבת-ראש, אני חושב שאנחנו צריכים לראות איפה הוא נמצא כרגע. אני יודע שיש דוח מבקר שמתפרסם בשעות אלה ושמעסיק אותו, אבל כדי שלא יהיה דוח מבקר נוסף, בנושא המסתננים, צריך לבוא לפה ולתת תשובות ולשאול את השאלות הנכונות, כי היום האיום הקיומי על מדינת ישראל הוא לא האיום האירני ולא מה שמפחידים אותנו, אלא מה שקורה היום בתופעת ההגירה למדינת ישראל.
אין מדיניות הגירה למדינת ישראל. אני רוצה לומר מלה – לא נמצאים פה אנשי קדימה; נמצא חבר כנסת אחד מקדימה – היה ראש ממשלה, ראש הממשלה אהוד אולמרט, שניהל משא-ומתן עם הפלסטינים על זכות השיבה. אני חולק על כל רעיון של שיבה של פלסטינים לארץ-ישראל, אבל אולמרט דיבר על החזרה סמלית של 5,000 פליטים בשנה. מובן שהציבור לא קיבל את הרעיון הזה. אבל תראו מה קורה היום, בלי משא-ומתן, בלי דיונים, קיבלנו לתוך שטח מדינת ישראל יותר מ-60,000 מסתננים. אין הסכם שלום, שום דבר לא קרה, ובפועל המסתננים נכנסו למדינת ישראל, והיום יש מצב של מדינה בתוך מדינה.
גברתי היושבת-ראש, אנחנו יודעים שכל מי שדיבר בנושא הזה – וחבר הכנסת כץ היה יושב-ראש הוועדה לעובדים זרים – תקפו אותנו, איך אתם מעזים לדבר על הנושא הזה, על הילדים המסכנים. קראתי את העיתונים בשבוע שעבר, כשבוצעה החזרה של המסתננים לדרום-סודן, ואיזה כותרות, איזה תמונות – דיברת על התקשורת, חבר הכנסת כץ – עמודים שלמים של ילדים. אני מודה, ילדים חמודים. גם לבי לא נאטם כשמראים את התמונות של הילדים עוברים לארץ אחרת.
היו"ר ליה שמטוב:
הם גם לא אשמים.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
הם חוזרים הביתה, למה ארץ אחרת?
דני דנון (הליכוד):
אבל מה עם הילדים שלנו – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
הם חוזרים הביתה, למולדת. זו המולדת שלהם.
דני דנון (הליכוד):
– – הילדים שגרים בתל-אביב? לכן הצביעות הזאת של אותם ארגונים וגם של משרדי ממשלה שנמנעו מלעשות מעשה עד היום ורק דיברו, זה מקומם.
אני רוצה לומר מלה על דרום-סודן. הייתי בדרום-סודן לפני פחות משנה. המקום – מדינה מתפתחת, עוני. אין מה להשוות לתל-אביב או לדרום תל-אביב. אבל מה זה אומר, שאנחנו צריכים לקבל כל מי שרוצה לבוא ולשפר את חייו? אין סכנת חיים, ואותם אנשים שחזרו לדרום-סודן לא רצחו בהם, לא שדדו אותם. נכון, יש אורח חיים שונה.
לכן, אני רוצה לקרוא מפה לשר הפנים אלי ישי שצריך להפסיק להצטלם וצריך להתחיל לעשות. אם הוצאנו 100 או 120 זה לעג לרש, זו בדיחה. צריך להחזיר אלפים ועשרות אלפי מסתננים. כדי שזה יקרה, הוא כשר הפנים, שאחראי לגבולות של מדינת ישראל, חייב לדפוק על השולחן בכל ישיבת ממשלה ולשאול מה עשיתם היום, מה הפתרון, איך מוציאים למדינה אחרת. יש משא-ומתן, גם ראש הממשלה מתעסק בסוגיה הזאת, גם השר לביטחון הפנים, אבל בפועל, אם מסתכלים מה קרה בחודש האחרון, כמה מסתננים נכנסו וכמה יצאו, זו בדיחה. בדיחה עצובה. לכן אני רוצה לקרוא מפה לשר אלי ישי שלא יבוא לפה בעוד שנה כשיהיה דוח מבקר על המסתננים. הוא חייב בפתח כל ישיבת ממשלה להילחם על הנושא הזה ולדרוש תקציבים להוצאת המסתננים.
יש לזה פתרונות, אפשר למצוא מדינה שלישית באפריקה, אפשר להחזיר חלק לארצות המוצא, אבל כרגע, כשכל אחד אחראי להגיד – הוא לא אשם, והוא כן עושה, וההוא לא עושה, ונראה לי שכל אחד מכין כבר את הניירת לדוח מבקר המדינה הבא. הוא כבר אומר – הנה, אני פניתי, אני התרעתי, אני אמרתי. אבל בסופו של יום, עם מספר המסתננים שנמצא במדינת ישראל, אף נייר לא יעזור לאותם שרים – – –
שלמה מולה (קדימה):
– – – למה לעשות פסטיבלים – – –
דני דנון (הליכוד):
אני נגד הפסטיבלים. אני אומר שצריך להחזיר את המסתננים בצורה נחושה, עם רגישות. לא צריך את המצלמות ולא צריך את החגיגות. צריך לבצע את זה בפועל. לצערי מה שרואים היום, חבר הכנסת מולה, שיש הרבה מאוד מלל, הרבה מאוד כתבות, אבל בפועל, תושבי דרום תל-אביב רואים כל בוקר שמגיע אוטובוס ויורדים אנשים והם הופכים להיות פליטים בתוך תל-אביב. ותושבי אשדוד ותושבי ערד הפכו לפליטים בבתים שלהם.
ראיתי בעיתון "הארץ", חבר הכנסת בן-סימון, ביום שישי האחרון, מודעה שלמה של חתני פרס ישראל לשעבר או לכל החיים, שכותבים לנו, לחברי הכנסת ולאחרים, על נושא המסתננים. אני אומר להם: סליחה, אני מכבד אתכם, אבל למה שלא תיקחו אולי חלק מהמסתננים לשכונה שלכם? אני מוכן להתערב אתך, חבר הכנסת בן-סימון, שמתוך אותם אנשים שחתמו על המודעה בעיתון "הארץ", עשרות או אולי אפילו מאות אנשים, אפילו אחד מהם לא מתגורר בבניין שבו גרים מסתננים. הוא לא יורד בבוקר מהבית ורואה את הבעיה. קל לבוא מפה, מרחביה או ממקום אחר, לכתוב בעיתון "הארץ" ולהגיד, ככה לא פועלים, אל תדברו בשפה כזאת, אל תעשו את זה ככה, תקבלו אותם, תקלטו אותם, תיתנו להם עבודה.
הייתי בשכונות דרום תל-אביב, דיברתי עם התושבים, תושבים נפלאים. אין להם טרוניות למסתננים. המסתננים הם לא הבעיה. הטרוניה היא אלינו, לממשלה, לכנסת, שאנחנו, באוזלת ידינו, לא פועלים בנחישות ולא מוציאים את המסתננים משטח מדינת ישראל.
גברתי היושבת-ראש, אני מבין ששר הפנים לא מתכוון להגיע. לכן אני רוצה לבקש – גם מאדוני המזכיר – שהנושא הזה יעלה על סדר-יומה של הכנסת בשבוע הבא ושר הפנים יואיל להודיע לנו שהוא מגיע. אנחנו נהיה פה גם בשבוע הבא ונבקש תשובות מהשר, כי בפועל אנחנו מעלים את הנושא לסדר-היום ולא זוכים לתשובות של השר. הפעם הוא גם לא הודיע לנו שהוא לא מגיע, אדוני המזכיר.
שלמה מולה (קדימה):
נדמה לי שבשבוע שעבר היתה הודעה שהשר יהיה ולכן – – –
דני דנון (הליכוד):
אם השר הנמצא פה, השר כחלון, ירצה לענות בשם שר הפנים, אנחנו נשמח לשמוע את תשובתו, אבל בשבוע שעבר – – –
היו"ר ליה שמטוב:
לפי התקנון זו לא חובה.
דני דנון (הליכוד):
בשבוע שעבר, גברתי היושבת-ראש, פנו אלינו ואמרו שהשר לא יכול להגיע, מבקש לדחות בשבוע. אנחנו נעתרנו לבקשה והגענו לפה. התייצבנו שבוע לאחר מכן. לכן אנחנו אומרים, מתי שהוא רוצה אנחנו נשמח להגיע, כמובן בהתאם לתקנון, ולשמוע, לקיים את הדיון הזה עם השר שאמון על מדיניות ההגירה למדינת ישראל.
שר התקשורת משה כחלון:
אין מדיניות הגירה. זאת הבעיה.
היו"ר ליה שמטוב:
חבר הכנסת דני דנון, אנחנו נבדוק אפשרות. תשובה במועד אחר.
דני דנון (הליכוד):
תודה רבה.
היו"ר ליה שמטוב:
תודה לחבר הכנסת דני דנון. בבקשה, הדובר הבא – חבר הכנסת יעקב כץ.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כשהייתי בתפקיד הקודם שלי, יושב-ראש הוועדה לבעיית העובדים הזרים, זה כבר היה לפני שלוש שנים ורבע, מייד עם התמנותנו – התמנותי לתפקיד – חבר הכנסת אדרי זוכר שאף אחד לא היה ער ואני זוכר שחבר הכנסת אדרי כן היה ער לבעיה, וכבר ראה את הבעיה, כבר – – –
יעקב אדרי (קדימה):
היינו ארבעה שהצביעו בעד הקמת המחנה.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
עוד לפני כן על הגדר ועל המכשול היתה מלחמת עולם. נדמה לי שחברי חבר הכנסת אריה אלדד גם הצטרף אז לחוק של המכשול והגדר. על כל פנים, אני זוכר שכשדיברנו על הקמת המתקן הפתוח, העיר הפתוחה, אז, לפני כשנתיים ומשהו, שנתיים וחצי, כמה שזכור לי, אצל המראיינת סיון רהב-מאיר, היה בחור בשם גיא מרוז. הוא כותב בעיתון "מעריב". דניאל, אתה מכיר אותו בטח, את גיא מרוז. והוא תקף אותי. אני לא רוצה אפילו להגיד את הביטויים. אדוני השר, אני מדבר עם עיתונאי, עם עיתונאי – דניאל, זה דברים חשובים כי זה נוגע לעיר שלך. השר כחלון, אתה לא גר בתל-אביב, אתה לא סובל את מה שדניאל סובל.
דניאל בן-סימון (העבודה):
לא, אני לא סובל, אגב. אני ממש לא סובל.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אה, לא סובל. על כל פנים, גיא מרוז כתב כתבה. תקף אותי אישית.
היו"ר דני דנון:
הוא התנצל, אבל. הוא התנצל.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
לא, לא, לא, את הביטויים שהוא הזכיר כלפי בכתבה אני לא זוכר במדויק, אבל ביטויים גסים וקשים ליהודי לשמוע. וברוך השם, ראיתי לפני כמה שבועות כתבה של גיא מרוז שהוא צועק "הצילו", כי כנראה הם גם הגיעו אליו הביתה, והוא בא בטענות אל ראש הממשלה שהגיעו מים עד נפש. וכשם שהוא התבטא בביטויים גסים וקשים כלפי, הוא התבטא בביטויים עוד יותר קשים ועוד יותר גסים כלפי ראש הממשלה, איך זה שיש לנו כזו בעיה בתל-אביב.
אז אני רוצה לומר שמי שזוכר – אדוני, דניאל, אתה תושב תל-אביב, נכון?
דניאל בן-סימון (העבודה):
תושב תל-אביב–יפו.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
תל-אביב–יפו. אני כתבתי אז איגרת לתושבי תל-אביב, לפני שלוש שנים. כבוד השר כחלון, אתה חייב להקשיב. אתה חייב להקשיב. ובאיגרת כתבתי שזה מזכיר לי את ה"טיטאניק". ב"טיטאניק", כשהאונייה התחילה לטבוע, בצד אחד היא טבעה ובצד השני כולם המשיכו לרקוד. זה היה הסיפור. ואני אמרתי שתל-אביב דומה ל"טיטאניק" – בצד אחד העיר סובלת, היא טובעת. היא טובעת בים של אנשים שעם כל הכבוד שהם בני-אדם ואפשר להסביר אלף הסברים, הם הגיעו לפה בדרך-לא-דרך, בדרך לא מקובלת, בדרך לא ראויה, וודאי גרים במקום בלי שהוזמנו לכך. ומשנים את העיר, משנים את הדמוגרפיה של העיר ויוצרים מצב בלתי אפשרי למדינת ישראל. זה לכולי עלמא. אין מחלוקת בין שמאל לימין, חבר הכנסת בן-סימון. אתה רק מקשיב.
דניאל בן-סימון (העבודה):
אני מקשיב.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
ולכן כתבתי איגרת אחת וכתבתי איגרת שנייה. ולימים הצטרפו חבר הכנסת דניאל דנון והצטרפו אחרים, מיכאל בן-ארי, והצטרפו שרים והממשלה, את כל הרעיונות שאנחנו אמרנו בתחילת הדרך, גם של הגדר, גם של המכשול וגם של הקמת הערים, הגשמנו.
יש דבר אחד שעדיין לא הגשמנו, אדוני היושב-ראש, וזה ההחלטה לקנוס את המעסיקים. ברגע שייקנסו המעסיקים אז ייכנסו המסתננים למקומות המיועדים. שם אנחנו נאכיל אותם, נשקה אותם, נלין אותם, רק דבר אחד לא ניתן להם – עבודה. יוכלו לנסוע לתל-אביב, לפגוש אותך בקרנות העיר, בקרנות הרחובות, לראות אתך סרטים, ללכת אתך לבניין "הבימה". הכול לעשות. רק דבר אחד לא יהיה להם – עבודה. ואז אתה תראה – – –
יעקב אדרי (קדימה):
לא יכניסו אותם ל"הבימה". אל תדאג.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
ואז אתה תראה, אדוני חבר הכנסת דניאל בן-סימון – אני מזכיר את שמך כדי שיצלמו אותך, שבתל-אביב יאהבו אותך – אתה תראה, חבר הכנסת דניאל בן-סימון, חבר הכנסת אדרי והשר כחלון, שאנשים יקבלו מענק וישמחו לעזוב את הארץ. אדם לעמל יולד. אדם לא אוהב לגור במקום שהוא אוכל ושותה ולן בלי לעבוד. ולכן המגמה צריכה להיות שדבר אחד לא יהיה להם. הכול יהיה להם, חוץ מעבודה. ברגע שלא תהיה עבודה הם יבקשו לעזוב את הארץ.
החלק הזה במשולש שדיברנו עליו עדיין חסר. עדיין, נכון אין קנסות, כבוד השר? עדיין לא קונסים אותם, עדיין יש להם עבודה, עדיין הם יכולים לעבוד. ברגע שלא תהיה להם עבודה, ומתקני השהייה – בלי גדרות ובלי מגדלי שמירה ועם אוכל ושתייה, להכניס אותם לשם, אנחנו נראה אותם עוזבים את הארץ בכמויות, כי אדם רוצה לעבוד. אדם לא אוהב לאכול ולשתות על חשבונם של אחרים.
לכן, לזה צריך לשאוף, אדוני היושב-ראש. זה מה שיהיה, ובעזרת השם אנחנו נראה אותם חוזרים לארצותיהם, יודעים עברית, יודעים אנגלית. ידברו טוב על חברי הכנסת שלנו, גאלב מג'אדלה. יגידו שאנחנו אנשים טובים, דניאל בן-סימון אהב אותם. אתה בטח תתרום להם, תוסיף להם בגדים, אוכל, משקה, וויסקי. ובעזרת השם הם יהיו השגרירים הטובים.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
לא, יש לי הצעה אחרת, כל אחד מאתנו לוקח שניים. כל אחד מאתנו לוקח שניים ונגמור אתם.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
הם יהיו השגרירים הטובים באריתריאה, הם יהיו השגרירים הטובים בצפון-סודן. יהיו לנו הרבה דוברי עברית שם – הם למדו את השפה – ובעזרת השם, ובא לציון גואל.
היו"ר דני דנון:
תודה רבה לחבר הכנסת כץ. חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, ראינו התנהגות לא נאותה במגזר הערבי. זאת אומרת, הנושא של המסתננים נוגע לכל עם ישראל. ראינו את הפרעות בכפר-מנדא, ויש במקומות אחרים. יש לנו פה הבעת עמדה נוספת. חבר הכנסת גנאים, בבקשה, הבעת עמדה. לזכותך דקה. לאחריו – חבר הכנסת חנין. גם לזכותו דקה.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
תודה, אדוני היושב-ראש.
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תחילה, כל העניין של הסעה, של גירוש של מה שמכונה המסתננים. כל הפוזות, כל ההפקה הטלוויזיונית הזו, אני לא יודע, היא משרתת את מי? זה – אחד.
שנית, בכפר-מנדא, אדוני היושב-ראש, יש כ-700 אפריקנים, רובם סודנים. הם עובדים שם, הם ביחסים טובים עם כל הכפר. אפילו ברמדאן אני יודע שעשו להם – – –
היו"ר דני דנון:
מה פתאום? אני ראיתי – – – וראיתי אבנים.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
תיכף, תיכף, אני אבוא למה שקרה. משום שאתמול, אתמול היה כינוס בכפר-מנדא לוועד העממי שם, לנכבדים, ושם הביעו את העמדה שלהם. מה שקרה שם זה קומץ, קומץ של אנשים וצעירים שתקפו כמה עובדים אפריקנים. אומרים על רקע סכסוך כספי, משהו כזה. אבל בדרך כלל, בדרך כלל כל כפר-מנדא חי בשלום, בהרמוניה, בכיבוד עם הסודנים שם. אפילו, אני אומר לך, ברמדאן הם עושים להם סעודות – איפטר – ברמדאן בשביל כולם. אפילו יש נציגים. אולי זה מודל למדינת ישראל, אני חושב. זו הצעה למדינת ישראל. יש נציגים שהם סודנים ואפריקנים שהם חלק מהוועד העממי של הכפר. שם, משתתפים בדיונים, מביעים את העמדה שלהם. אז אולי זה מודל.
רק רציתי להגיד שמה שקרה בכפר-מנדא לא מייצג את תושבי הכפר. זה קומץ של צעירים שתקף כמה מהעובדים הסודנים.
היו"ר דני דנון:
תודה.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, אני מציע, רק יש לי הצעה – להעביר את הנושא לוועדת הפנים. תודה.
היו"ר דני דנון:
תודה רבה. חבר הכנסת גנאים, רציתי לומר לך מלה. המראות הקשים שראינו, תאר לך אם זה היה קורה בשכונת-התקווה. היו צריכים להביא כוחות משטרה, לפנות את כל המסתננים באוטובוסים. האם כותרות העיתונים היו אותו דבר?
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
היו, היו כותרות. היה בערוץ-10, היה בערוץ-2.
היו"ר דני דנון:
נראה לי שאנחנו כולנו מגנים את האלימות, אבל מה שראינו שם, אם זה היה קורה במקום אחר זה לא היה זוכה לאותו יחס.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, לא העבירו את כולם. 500–600 אפריקנים סודנים עובדים עדיין בכפר-מנדא.
היו"ר דני דנון:
תודה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.
דב חנין (חד"ש):
תודה, אדוני היושב-ראש.
אדוני היושב-ראש, המצוקות הקשות שנמצאות בשכונות המוחלשות בארץ, קודם כול בשכונות דרום תל-אביב, הן מציאות חברתית קשה ואיומה. ועם המצוקות האלה צריך להתמודד. צריך לתת שם מענה אמיתי, גם למצוקות של אותם מבקשי חיים מאפריקה וגם למצוקות הקשות של התושבים הוותיקים של השכונות. יש שם הזנחה, יש שם הפקרות. אנשים בכל יום מגיעים באוטובוס ממתקן "סהרונים", פותחים את הדלת, אומרים להם: תרדו. הם יורדים, ובזה נגמר טיפולה של המדינה בהם.
אז זה כמובן מצב לא אפשרי, לא הגיוני, לא צודק, לא אנושי, ואת המצב הזה צריך לשנות. אבל אי-אפשר לשנות אותו בססמאות, ואי-אפשר לשנות אותו בהתלהמות, ובוודאי אי-אפשר לשנות אותו באמצעות מבצעים מתוקשרים שרק גורמים עוול לאנשים ונזק לכל החברה. התמונות הקשות האלה, של אותם ילדים ש"צדים" אותם, או את אותם אנשים שנתפסו בדרך לכספומט, או אנשים שנתפסו ונעצרו לפני שהם היו יכולים לקבל את השכר המגיע להם מהמעבידים שלהם, אלה הם דברים, אדוני היושב-ראש, בעייתיים, פסולים, זה לא פתרון לבעיה, זה לא התמודדות עם הבעיה, זה פשוט מעשה שלא ייעשה.
היו"ר דני דנון:
תודה רבה. דעה נוספת, חברת הכנסת מירי רגב, בבקשה. לרשותך דקה. מהצד.
מירי רגב (הליכוד):
אני רוצה להתייחס, כבוד היושב-ראש וחברי הכנסת, לתופעה הבלתי-מובנת שאנחנו מצד אחד מגרשים על-פי צו בית-הדין והחלטת בית-הדין את אותם אנשים שצריך לגרש לארץ מוצאם, ומצד שני, כשמגיעים לכאן עבריינים, מסתננים, חוצי גבול, אנחנו משחררים אותם, ועדיין ממשיכים לשחרר אותם, בדרום תל-אביב או בערים החלשות. זה דבר שהוא בלתי אפשרי. יש חוק בכנסת, חוק שחוקק לפני שנה, שכל מי שחוצה את הגדר, עליו להיות במתקן שהייה שלוש שנים, עד שיוחזר לארץ מוצאו, או עד שיוחלט אם הוא פליט או מסתנן עבודה. לא יכול להיות מצב שאמרנו – וראש הממשלה אמר – שלא יפזרו אותם במדינה, והם עדיין מפוזרים במדינה. אני מבקשת התייחסות של השר הרלוונטי, כדי שימנע את פיזורם במדינה ויכלא אותם במתקן כליאה כפי שנהוג בכל מדינה אחרת. תודה.
היו"ר דני דנון:
תודה רבה. חבר הכנסת דניאל בן-סימון, בבקשה. אחרון הדוברים.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
מה עם ההצעה שלי?
היו"ר דני דנון:
מה היתה הצעתך?
גאלב מג'אדלה (העבודה):
– – –
היו"ר דני דנון:
אני מוכן. אתה מתחיל.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אני מתחיל.
היו"ר דני דנון:
אתה תתחיל?
מירי רגב (הליכוד):
פליטים אני מוכנה.
דניאל בן-סימון (העבודה):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. יכול להיות שעל העיקרון תהיה הסכמה בינינו, איך לפתור את בעיית הפליטים והמסתננים, אבל על הסגנון ועל תרבות הדיבור ביחס לאנשים האלה לא תהיה הסכמה. לכן חבל ששמעתי את הדברים האחרונים שלך, שצריך לכלוא אותם. אנחנו נראים כל כך רע בעולם, חלק גם בגלל התבטאויות שלך, שעשו כותרות בכל העולם. על העיקרון אנחנו עשויים להסכים – –
מירי רגב (הליכוד):
אז מה אתה רוצה? אז איך תטפל בזה?
דניאל בן-סימון (העבודה):
– – איך עושים את זה. אבל סגנון הדיבור הזה, אדוני היושב-ראש, כאילו היה עדר של צאן שצריך להוציא אותו מפה – – –
מירי רגב (הליכוד):
איך תטפל בזה?
דניאל בן-סימון (העבודה):
אל תגידי לי "איך תטפל בזה", אני לא בממשלה.
מירי רגב (הליכוד):
אתה לא יכול רק להגיד – – –
דניאל בן-סימון (העבודה):
אני רק אומר לך, צריך פה להתייחס לאנשים האלה כאל בני-אדם, וצריך להקשיב למה שאמר השר לביטחון הפנים, כולל ראש הממשלה: מדובר בבני-אדם שנקלעו למצוקה איומה; הם באים פה, אני רואה אותם, אדוני כצל'ה, מצבם פחות טוב משל אלה שמגורשים מהאולפנה בבית-אל. זאת אותה תחושת גירוש. אז אנא ממך, אתה רוצה לגרש אותם, להוציא אותם? אבל אל תאבד צלם אנוש. אותו דבר לגבי מירי. אני אומר לך – – –
מירי רגב (הליכוד):
אני לא מאבדת צלם.
דניאל בן-סימון (העבודה):
את כן מאבדת צלם אנוש – –
מירי רגב (הליכוד):
אל תהפוך את הדברים שאמרנו לדברים לא נכונים – – –
דניאל בן-סימון (העבודה):
– – אל תכלאי אותם, ישראל היא לא כלא, היא לא מכלאה – – –
מירי רגב (הליכוד):
יש מתקן שהייה.
דניאל בן-סימון (העבודה):
אני רק מבקש, זה מפריע לי.
היו"ר דני דנון:
סליחה, חברת הכנסת רגב, תני לו בבקשה לסיים.
דניאל בן-סימון (העבודה):
אני רק מבקש לרסן את השיח המתלהם שמתנהל פה ביחס לאנשים האלה.
מירי רגב (הליכוד):
לא ייאמן.
דניאל בן-סימון (העבודה):
לא ייאמן. מצבנו לא טוב מאז פתחתם את הפה וביישתם את סגנון הדיבור של המדינה הזאת. תודה רבה לאדוני, השר לביטחון הפנים – – –
היו"ר דני דנון:
תודה.
דניאל בן-סימון (העבודה):
רגע, לא סיימתי.
היו"ר דני דנון:
אז נא לסיים. בבקשה.
דניאל בן-סימון (העבודה):
לכן אני אומר – לא היית פה, אדוני השר לביטחון פנים – שילכו בדרכך וילמדו איך מתייחסים לאנשים האלה, שהם בעצם לא רצויים בשום מקום בעולם. אפשר להוציא אותם בבוא הזמן, אבל לשמור על צלם אנוש ולהתייחס אליהם כאל בני-אדם, וכל התבטאות מיותרת רק פוגעת בנו. עשית כותרות בשווייץ, בבלגיה, בצרפת – אני רק אומר לך את זה. ואני חושב שצריך לרסן את היצר הזה בתוכנו. תודה רבה.
היו"ר דני דנון:
תודה רבה, חבר הכנסת בן-סימון. חבר הכנסת גנאים, יש פה הצעה של חבר הכנסת כץ להעביר את הנושא לוועדה לביקורת המדינה. אם אתה מסכים לכך, אנחנו נצביע על כך.
דב חנין (חד"ש):
עובדים זרים.
היו"ר דני דנון:
לא, אם אין הסכמה אנחנו נצביע עליו בוועדת הכנסת.
דב חנין (חד"ש):
אני מציע עובדים זרים.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
אין תשובת שר.
היו"ר דני דנון:
חבר הכנסת גנאים, קודם כול נעבור אצלך, מה עמדתך?
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
בסדר, אם עובדים זרים מטפלת, זה בסדר. הם הוועדה המטפלת.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אני מציע ביקורת המדינה.
מירי רגב (הליכוד):
ביקורת המדינה.
היו"ר דני דנון:
יש פה הסכמה בין החברים? חבר הכנסת כץ, אתה מציע ביקורת המדינה.
אנחנו מצביעים על העברת הנושא לוועדת הכנסת, והיא תכריע בנושא. אנחנו נקווה שבדיון הבא השר יגיע לפה ונוכל לשמוע גם את עמדתו. ההצבעה היא על העברת הנושא לדיון בוועדת הכנסת, שתכריע בנושא – לאיזו ועדה הנושא יגיע.
הצבעה מס' 7
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר דני דנון:
שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא יועבר לדיון בוועדת הכנסת.