קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא: איבוד הביטחון האישי ברחובות ישראל היו"ר אורי מקלב: נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית – איבוד הביטחון האישי ברחובות ישראל, מס' 8284, של חבר הכנסת אורי אריאל. בבקשה, חבר הכנסת אורי אריאל. ישיב השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ. עשר דקות לרשותך, יושב-ראש ועדת הביקורת. עשר דקות לרשותך. אורי אריאל (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, השרים, מכובדי השר לביטחון פנים – אני לא רואה אותו. טוב, הוא בטח – אה, בסדר, ראיתי שאתה מסתובב ואבדת לי. אז תודה, בסדר, השר, איפה שנוח לך. תודה. ראשית, שלוחה מפה, אני חושב – בשם כל חברי הבית, רפואה שלמה לראש הממשלה; אנחנו מקווים שיחלים במהרה. בימים ההם אין מלך בישראל. זה רק באיזה עיתון אמריקני כותבים: הוא king. הוא לא king. גם אם הוא king, מלך מלכי המלכים זה רק הוא. והמציאות הזאת, שאין מלך בישראל, מביאה למעשים שמדאיגים את הבית כולו, בזה אין ספק. וזה ההשתוללות – זו המלה, אני לא רוצה מלים יותר בוטות – של פגיעות באנשים ממש עד כדי רצח, רחמנא ליצלן, והדברים קורים כמעט מדי יום ביומו, ואנה אנו באים? המציאות – אמרו חכמים את המשפט הידוע, שללא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו. לצערנו, לבושתנו, למחדלנו – קורים, קורים בכל הארץ. במגזר הערבי, במגזר היהודי, במגזר החרדי. מי שרוצה, גם במגזר המתנחלי קצת. ואפשר להמשיך – זה קורה בעיר וזה קורה בכפר. אין מפלט מהתופעה, מה שמלמד שזה לא איזה התפרצות במקום מסוים, על רקע מסוים, אלא זו המציאות הנוהגת במדינת ישראל תשע"ב, 2012. ולא רק שהיא נוהגת, היא הולכת ומחריפה. ופוגעים – באמצע היום יורים על אנשים, באמצע היום מרביצים, שודדים, אונסים, מה לא? אנחנו נמצאים בפרשת שלח לך, פרשת השבוע, ואני ודאי לא מתכוון להוציא את דיבת הארץ רעה. הארץ הזאת טובה מאוד מאוד, אבל את הליקויים ואת המחדלים צריך לתקן. מי שלא יודע לבקר את עצמו ולתקן לעולם לא יביא אותנו, אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, לא יביא אותנו לחוף מבטחים. אני רוצה שיהיה ברור – אני מפה שולח, ועוד פעם, נדמה לי שבשם כל חברי הבית, תודות לשוטרים ולקציני המשטרה שעושים לילות כימים, לעתים מסכנים את חייהם ממש, נוכח האתגרים הקשים הללו, שניצבים בפניהם, והם ראויים לכל ההערכה, וזה מה שאני רוצה להבהיר מעל הבמה הזאת, שאני מעריך, מוקיר, ואני בטוח שזה בשם כולנו. העניין של האלימות המשתוללת, המתפרעת, הוא לא רק של השוטרים. שוטרים מגיעים כשזה מגיע. הבעיה באמת מתחילה בחינוך, באווירה הכללית, וזה נושא בפני עצמו וראוי שיהיה בו דיון. אבל אני מתרכז כרגע, בכל אופן, במניעה, ואני רוצה לתת לכם לקט כמעט מקרי של אירועים שקרו בעת האחרונה ברחבי הארץ: ב-14 במאי למניינם, דקירה ברעננה, עם פצועים; ב-20 במאי – אונס כפול ברמת-ישי; ב-21 – עוד אונס ברמת-ישי; ב-22 במאי – רצח ביפו, בן 22 נורה. עוד אירוע באותו יום – נער בן 17 נדקר; ב-29 במאי – אונס בדרום תל-אביב; ב-3 ביוני – עכשיו, ממש לפני ימים – גבר בן 40 נדקר למוות במרכז תל-אביב; יום לאחר מכן – ניסיון חיסול בתחנה המרכזית בלוד, יריות מרכב חולף באמצע היום; 8 ביוני – רצח בתל-אביב, בן 27 נדקר למוות; 11 ביוני, ממש יום-יומיים – תקיפה בבית-החולים "וולפסון". אני אעצור, כי אין לזה – לצערי – אין לזה סוף בכלל. זה לא שקופצים פה מאירוע לאירוע ומדלגים על שבועיים-שלושה. כל יום לפחות מקרה אחד. כמעט כל יום. שאל אותי מישהו: תגיד, מה יש לך נגד המשרד לביטחון פנים והשוטרים, המשטרה? אמרתי לו: לי יש משהו נגדם? כרגע הודיתי להם, ואני מודה להם עוד פעם. יש לי בעדם, הם צריכים חיזוק. זה מה שאני רוצה להציע לכם, חברי הכנסת. עכשיו, אם הקואליציה רוצה, כדרכה, להתגייס ולא לעזור למשטרה, כי הכול בסדר, זה עליכם, ממש עליכם. בידכם לעזור למשטרה. אם מישהו רוצה להגיד: אני לא רוצה ועדת חקירה, אבל אני אוסיף להם תקציבים, כמו שדורש השר לביטחון פנים, דרך אגב; אני אוסיף להם סמכויות, כמו שהכנסת יכולה לחוקק, אבל היא לא מחוקקת, או לא מחוקקת מספיק; אם מישהו יגיד: אני לא רוצה ועדת חקירה פרלמנטרית אבל אני אדאג לתוספת משכורת לשוטרים כדי שיוכלו לעבוד יותר טוב – בבקשה. אבל אף אחד לא קם, בטח לא ראש הממשלה, גם לא שר האוצר. עוד פעם צריך לומר ביושר, שמעתי פעמים אחדות את השר לביטחון פנים מעלה את הדרישות. אני גם יודע שחלק הוא קיבל. האם זה מספיק? אני מחכה לתשובה. אם מישהו חושב שזה מספיק – האם זה סדר העדיפויות של הממשלה? של התקציב? שיגיד. אם אתם רוצים להצביע נגד, העיקר שלא יהיה, תצביעו נגד; זה בסדר גמור. אני מודיע כבר, שגם אם ההצעה הזאת תיפול, היא תעלה לדיון בוועדה שאני עומד בראשה, הוועדה לביקורת המדינה, יחד עם חברי וחברותי – חברת הכנסת מרינה סולודקין ואחרים. גם שם יש לכם רוב, גם שם תפילו את זה, אבל אתם תיתנו תשובה לאמא שחס וחלילה תאבד את ילדה מחר בדקירה או בירי לאור היום; אתם תסבירו למה זה קורה. לא תהיו פטורים ולא תוכלו להגיד מה שכתוב בתורתנו הקדושה – אני אומר דבר חמור – לא תוכלו להגיד: ידינו לא שפכו את הדם הזה. יש לכם אחריות, יש לכם יכולת לתקן, ואתם לא עושים את זה. אני חושב שצריך לתת כלים נוספים, משמעותיים, למשטרה, שעומדת באתגרים שהיא איננה יכולה לבצע, והבדיקה של ועדת החקירה הפרלמנטרית איננה נגד השוטרים והמשטרה, היא רק בעדם. אני מבקש לסיים ולהקריא את תפקידי ועדת החקירה הפרלמנטרית כפי שאני רואה אותם וחושב שהם יכולים לחזק את המשטרה ואת הביטחון האישי של ילדינו ושלנו: ועדת החקירה הפרלמנטרית תדון בנושא איבוד הביטחון האישי ברחובות ישראל ותבחן את הסוגיות האלה – א. תקנוּן החסר הקיים במשאבים ובכוח-אדם העומדים לרשות משטרת ישראל; ב. התאמת היחס הכמותי של השוטרים לגודל האוכלוסייה כמקובל בעולם; ג. היעדר נוכחות משטרתית עם נראות גבוהה ברחובות הערים; ד. תחושת אובדן הביטחון האישי המאפיינת במיוחד שכונות מצוקה ויישובי המגזר הערבי, ואחרים; ה. הגירעון שנוצר בתקציב משטרת ישראל. ועדת החקירה תניח על שולחן הכנסת דוח המפרט את פעולותיה ומסקנותיה. סמכויות ועדת החקירה הפרלמנטרית יהיו הסמכויות הנתונות לוועדה קבועה של הכנסת בכל הנוגע לזימון, קבלת מידע וסדרי עבודה. אני מסכם את דברי ואומר לכם, חברי הקואליציה, אין צודק מזה לטובת אזרחי מדינת ישראל. אין פה דבר פוליטי, לא ניגחתי את המשטרה ולא אנגח אותה, זו לא עת להתנגחויות. אני מסיים ואומר לך, אדוני השר, אני חושב שהוועדה הזאת תועיל לממש את דרישותיך בדברים נוספים שיביאו ליכולת של המשטרה לתת ביטחון אישי. ואם ראש הממשלה מתנגד לזה, הוא אחראי לכל התוצאות הנובעות מהמצב העגום שהגענו אליו עד כה. תודה. היו"ר אופיר אקוניס: אני מאוד מודה לך, אדוני, חבר הכנסת אריאל. בבקשה, אדוני השר, לרשותך עשר דקות, או עד עשר לפי התקנון. השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: למה אני צריך עד? שר לא מגבילים בזמן. היו"ר אופיר אקוניס: לא, זהו, זה מעניין. האם יושב-ראש סיעת העבודה נמצא פה? איפה אתה? אתה שאלת אותי ומזכיר הכנסת הודיע לי שבעניין הזה, לפי התקנון, יש עשר דקות לשר, ולא זמן בלתי מוגבל כפי שחשבתי. אז אני גם נותן לך תשובה, חבר הכנסת הרצוג, גם אומר לך וגם למדתי משהו חדש, הכול ביחד. השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת אורי אריאל ביקש לדון בהידרדרות בתחושת הביטחון האישי של אזרחי מדינת ישראל. אני רוצה בתחילת דברי, חבר הכנסת אורי אריאל, לתת קצת נתונים. אני רוצה להבדיל בין רצף האירועים החמורים – אתה מנית חלק, הפסקת. אני מסכים לחלוטין שאין יום שאין אירוע כזה או אחר, ולא משנה אם זה שוד או רצח או אונס או כל דבר אחר. האירועים, לצערי, הם רבים, אבל אין קשר בין רצף האירועים החמורים שתופסים את הכותרות בתקשורת לבין נתוני השטח. שנת 2012, חבר הכנסת אריאל, ביחס לתקופה המקבילה אשתקד יש ירידה של 30% במקרי הרצח – 38 מקרים לעומת 53. בניסיונות לרצח – 47 מקרים לעומת 67. ירידה בעבירות האלימות – 14,300 לעומת 15,322. קטטות והפרעות – אני יכול להמשיך, בסך הכול בסל הפשיעה יש ירידה. זה לא מנחם אותי. גם כשאנשי המשטרה מציגים לי את הנתונים אני אומר להם, שימו אותם בצד, זה טוב להשוואה בין שנה לשנה, בין תחנה לתחנה, זה השוואות, זה בסדר. לי חשובה תחושת הביטחון של האזרח, איך האמא מרגישה כשהילדים הולכים לחוג, מה בדיוק היא מצפה שהמדינה תיתן לה לתחושת הביטחון. מעבר לכך, נושא האלימות בישראל מהווה תחום עיסוק מרכזי בעבודת המשרד שאני מופקד עליו למען שיפור משמעותי ברמת הביטחון האישי ובתחושת הביטחון. אני אומר לך, חבר הכנסת אורי אריאל, הבקשה לתוספת תקציב, אני אמרתי וחוזר ואומר, חסרים היום למשטרת ישראל כ-10,000 שוטרים – מחר בבוקר. היו"ר אופיר אקוניס: חברת הכנסת גלאון, גם עם הגב לדובר וגם עם הקול – אף שאת עם הגב לדובר, שומעים עד פה את כל השיחות. אם אפשר את ההתייעצות בטונים יותר נמוכים. חבר הכנסת בן-סימון, גם אתה, אותו הדבר, גם עם הגב לדובר וגם שומעים עד כאן. תודה. בבקשה, אדוני השר. השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת אריאל, אנחנו מדברים על 10,000 שוטרים, אנחנו מדברים על 230,000 שוטרים להחזיק בשנה – תעשה את החשבון, זה כמה מאות. אבל עוד הפעם, בסדרי עדיפויות, המדינה והממשלה חייבות לתת יותר. אני אומר את הדברים האלה שאתה אומר פה מעל הדוכן. מעבר לכך, בשלוש השנים שאני מופקד על המשרד, חבר הכנסת אריאל, המשרד קיבל תוספות, מאות מיליונים קיבל תוספות ו-1,400 תקנים בשלוש השנים האחרונות. צריך להגיד את זה ביושר ובאמיתות, וראש הממשלה עוזר. להגיד לכם שזה טיפה בים, אולי זה לא טיפה אחת, אולי שתי טיפות בים, ולכן צריך להמשיך לחזק, כמו שרוצים בריאות נכונה ורווחה וכבישים ומחלפים – כמו שאומר חבר הכנסת טיבי, מחלפים – צריך גם לתת ביטחון אישי. ואני אומר את זה לא פעם ולא פעמיים, וצריך לתת, ולא קיצוצים ולא "פלטים". אני בעד המהלך הזה, אני נגד הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית. תודה רבה. היו"ר אופיר אקוניס: אני מאוד מודה לך, אדוני. אם תרצה, יש לך שלוש דקות, אתה לא חייב. רוצה? בבקשה. שלוש דקות, ולאחר מכן נעבור להצבעה. בבקשה, אדוני. אורי אריאל (האיחוד הלאומי): ברשות היושב-ראש, מורי ורבותי, אני יכול להגיד שבמידה מסוימת אני מברך על תשובת השר. למה במידה מסוימת? תיכף אפרט. תשובת השר נגעה בדברים, אני יכול להגיד שאני דיברתי בדומה אליו, כי הוא שר והוא הממונה ואני רק חבר כנסת פשוט, אזרח, אבא, ארבעה נכדים וכו'. אני יכול להגיד שאנחנו מסכימים באבחון הכללי. אתה מקצוען, אתה גם בא מהמשטרה ויש לך ניסיון. אנחנו מסכימים. עכשיו השאלה: איך מרפאים את החולה? יש הגדרה מוסכמת, יש חולה די חמור, אני לא רוצה להגיד יותר מזה. עכשיו השאלה, אחרי שהגדרנו וטוב שההגדרה היא משותפת ולא בוויכוח – מה עושים? אני מעריך את עבודתך במובן הזה, א. שאתה דורש את הדרישות; וב. כמו שאמרת, היו תוספות. נניח שלוש שנים, 1,400 – זה בערך 500 שוטרים לשנה. ואז אתה אומר, זה שתי טיפות בים; לא אחת, זה שתיים. עכשיו השאלה – איך נקדם את הפתרון? אני רוצה להיות שותף, ואני מוכן להעריך שכולם פה רוצים להיות שותפים אתך לעזור. מניסיוני הדל, לא תתקדם והמשטרה לא תתקדם והתוצאות לא יתקדמו אם לא יהיה פה דבר אחר. הרי אתה מנסה, אתה שר כבר שלוש שנים ושלושה חודשים ואתה עובד יומם וליל כדי לקדם את הדברים. וכמו שאתה מציין, בפועל אתה לא חש ואנחנו לא חשים כציבור את הרגשת הביטחון. אני זוכר שיחות בינינו בזמן האינתיפאדה – בין ביטחון והרגשת הביטחון; שניהם ראויים לתשומת לב מיוחדת. זה לא שהרגשת ביטחון זה ככה, זה לא משנה; זה מאוד משנה. אני אומר לך ומציע לך ולכם – זה הפך להיות, כאילו כשאומרים ועדת חקירה זה לעומתי – אני אומר לכם, יושב-ראש הקואליציה אלקין, זה לא לעומתי לממשלה, מבחינתי. אני מוכן שיושב-ראש הוועדה יהיה מישהו מהקואליציה בכלל. בדרך כלל המציע מתמנה ליושב-ראש, בדרך כלל. זאב אלקין (הליכוד): אורי, אתה יושב-ראש ועדה – – – אורי אריאל (האיחוד הלאומי): רגע, אני אענה לך. אני מסכים שיושב-ראש הוועדה, ועדת החקירה הפרלמנטרית, שהיא לא בהכרח עונש, היא לא בהכרח מזיקה, יהיה נציג הקואליציה. בסדר? אני הייתי רוצה להיות חבר; יגידו, לא, יש חברים אחרים יותר טובים ממך, גם זה בסדר. רוצים יותר זמן, לא בלחץ – גם זה טוב. להגיד שלא צריך, אני יודע מאיפה זה נובע, כי נתפס כמן התגרות של האופוזיציה בקואליציה. לא נכון, ועובדה שאני מוכן לוותר על הרבה דברים במינוי של הוועדה. אני מוכן לשנות את תחום ההתעסקות שלה. ולכן אני רוצה לשאול את יושב-ראש הקואליציה שאלה מעשית – – – היו"ר אופיר אקוניס: לסיום, אדוני. לשאול לסיום. אורי אריאל (האיחוד הלאומי): מכובדי, תאמין לי שאני אסיים. בסדר, אתה יכול להזכיר לי את זה גם כל שתי שניות, זה בסדר. האם יש מוכנות – – – היו"ר אופיר אקוניס: לרענן את זיכרונך. בבקשה. אורי אריאל (האיחוד הלאומי): אני יכול להמשיך רגע? היו"ר אופיר אקוניס: שאל אותו שאלה ובזה נסיים. אורי אריאל (האיחוד הלאומי): האם יש מוכנות מצדכם לדחות את ההצבעה ותעשו שיקול, ובשבוע הבא רק נצביע. אין מוכנות, כך עונה לי יושב-ראש הקואליציה, לכן אני חוזר – ומסיים – ואומר לכם: מי שלא יעזור במיגור התופעה, למרות הנתונים שאמר השר – והוא בעצמו אמר שזה רחוק מלהיות מספיק – שלא יאמר, אני לא אחראי, אני לא ידעתי. תודה. היו"ר אופיר אקוניס: תודה. אני מאוד מודה לך, אדוני. אנחנו עוברים להצבעה על הצעה לסדר-היום של חבר הכנסת אורי אריאל על הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא: איבוד הביטחון האישי ברחובות ישראל. מי שמצביע בעד – תומך בהצעתו של חבר הכנסת אריאל להעביר את הדיון לוועדת הכנסת, ומי שמצביע נגד – תומך בהצעה להסיר מסדר-היום. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 48 נמנעים – אין ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. היו"ר אופיר אקוניס: שישה בעד, 48 נגד, אין נמנעים. אני קובע שההצעה לא עברה. בבקשה, חבר הכנסת ביבי. אריה ביבי (קדימה): הצבעתי במקום – – – היו"ר אופיר אקוניס: חבר הכנסת ביבי הצביע במקומו של חבר הכנסת שנלר. הדבר נרשם בפרוטוקול, אבל אנחנו לא מתקנים הצבעות. זאת היתה ההצעה הראשונה לסדר-היום.