קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
השחתת רכוש בנווה-שלום
היו"ר אופיר אקוניס:
אנחנו עוברים להצעה השנייה על סדר-יומנו: השחתת רכוש בנווה-שלום, של קבוצת חברי הכנסת, מס' 8357, 8362, 8376, 8377, 8382 ו-8395. הראשון – חבר הכנסת דב חנין. אחריו – חבר הכנסת גאלב מג'אדלה. אחריו – חבר הכנסת אברהים צרצור. יש עוד חברים – נקריא את שמותיהם אחר כך. ישיב אחר כך השר לביטחון הפנים יצחק אהרונוביץ. השר יוסי פלד משיב.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, תודה, עוד אירוע חמור, אירוע מסוכן, בנווה-שלום: 12 כלי רכב של תושבי היישוב הזה, שני כלי רכב נוספים, של אורחים במלון, ושני כלי רכב נוספים, של משתתפי סדנת שלום ישראלית–פלסטינית, נפגעו – הצמיגים שלהם נוקבו, רוססו עליהם כתובות נאצה בנוסח "מוות לערבים", "ד"ש מהאולפנה", "תג מחיר". עמיתי חברי הכנסת, לא בתג מחיר מדובר כאן, אלא בפעולת טרור. לא בתג מחיר מדובר כאן, אלא בפשע שנאה, והכתובות היום הן רמז ופתח למעשים נוראים וחמורים עוד יותר בעתיד.
אני רוצה להביא את דבריה של מיכל זק, תושבת היישוב. היא אומרת: "המונח 'תג מחיר' הוא מכבסת מלים, כי מה שנעשה כאן הוא פשע שנאה, ונדליזם, קריאה לאלימות ולהרג אזרחים. חשוב שלא ניפול קורבן לתמונה שמי שמבצע את המעשים הנוראים האלה מנסה לצייר. צריך לזכור שמדובר בזליגה של האלימות שקיימת באופן יומיומי בשטחים הכבושים. זה לא משהו נקודתי, אלא חלק מהתמונה הכוללת בשטחים" – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – –
דב חנין (חד"ש):
– – "שבה מתנחלים וגם חיילים פוגעים בפלסטינים. אלו לא עשבים שוטים, אלא חלק מתופעה שהממסד מגבה – תרבות של אלימות וגזל שהפלסטינים הם הנפגעים העיקריים שלה".
אני רוצה לצטט את דברי מנהל בית-הספר היסודי הדו-לשוני בנווה-שלום – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – –
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
– – אנואר דאוד, שאמר: "אנחנו לא ניתן לאנשים האלה להפריע לעבודה שלנו. נאמר להם שהתשובה שלנו תהיה להמשיך בדרך שלנו ולהמשיך אותה יחד – יהודים וערבים".
עמיתי חברי הכנסת, הפגיעה בנווה-שלום היא לא מקרית; יש כאן ניסיון לפגוע בסמל של עבודה משותפת, של פעילות משותפת, של חיים משותפים, של מגורים משותפים, של ניסיון מרתק, מקסים ומעורר התלהבות של יהודים וערבים לייצר יחד עתיד אחר להם ולילדיהם. אבל כמו שאמרתי קודם, המעשה הזה איננו מעשה בודד. אנחנו מדברים על שרשרת ארוכה של פעילויות טרור ופשעי שנאה מסוג הזה.
אקריא לכם כמה כותרות מהתקופה האחרונה: "שבעה כלי רכב הושחתו בכניסה לשכונת שועפאט" – זה קרא בחודש יוני; "תג מחיר" – במירכאות כפולות – בגדה המערבית: מתנחלים מתועדים בווידיאו כאשר הם מציתים מטע זיתים בכפר הפלסטיני עוריף. בעקבות האירוע מתפתחת תקרית ירי שבמהלכה נפצע אחד הפלסטינים בני הכפר. ועוד מקרה: 17 במאי אחר-הצהריים: מתנחלים יורדים למטע העצים הפלסטיניים ליד ההתנחלות יצהר, מזיקים לעצים באזור. כוחות הביטחון לא פועלים לחקור את הנושא. מקרה אחר: משפחת מור בוואדי-טוואמין, התבואה שלה עלתה באש – 2.5 טון תבואה. ככל הנראה מדובר בהצתה. מקרה שלישי: השחתות חוזרות ונשנות של מטעים וגידולים פלסטיניים באזור בת-עין. לפחות חמישה אירועי השחתה כאלה נרשמו בחודשים האחרונים בוואדי אבו-ריש שנמצא למרגלות בת-עין מצדה הדרומי. לפני זמן לא רב מגלים תושבי סאפה, באחד הבקרים, חמישה עצי גפן – –
היו"ר אופיר אקוניס:
רק לסיום, אדוני.
דב חנין (חד"ש):
– – עץ שסק, עץ אפרסק, ארבעה עצי זיתים בני 20 שנה לפחות, שהושחתו.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
האנשים שעושים את הנזק מדווחים לך?
דב חנין (חד"ש):
חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת רותם, יושב-ראש ועדת החוקה של הכנסת, הכתובת כתובה על הקיר. יותר מדי פשעי שנאה – פחות מדי חקירות משטרה, פחות מדי כתבי-אישום, פחות מדי פעילות תקיפה ונחרצת נגד האנשים האלה, שמבעירים כאן תבערה גדולה.
היו"ר אופיר אקוניס:
אני מאוד מודה לך, אדוני. חבר הכנסת מג'אדלה, ואחריו – חבר הכנסת אברהים צרצור.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר יוסי פלד, חברי, עמיתי, חברי הכנסת, תרשה לי, חבר הכנסת חנין, לבוא מכיוון אחר: לא להעלות על נס את חשיבות נווה-שלום, כי זאת עובדה שאין עליה לא ערעור ולא ויכוח. אני רוצה לומר לחברי חברי הכנסת ולאזרחים שצופים בנו – הסיעה החרדית מפריעה לי שם.
היו"ר אופיר אקוניס:
חבר הכנסת שי.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אתה מבין למה מדברים נגד החרדים? כי אתם מפריעים.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
נחמן הוא חרדי, מה לעשות.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
כן, גם הרב גפני חרדי.
היו"ר אופיר אקוניס:
נכון.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
גם נחמן שי.
נחמן שי (קדימה):
אם צריך.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
נא תשמרו על השקט, ועכשיו תקשיבו לדברים שאתם מכירים. אתה מוכן לשבת?
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה, חבר הכנסת בן-ארי.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני רוצה לצאת, ברשותך.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אתה תצא, בן-ארי, עדיף שתצא.
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
נווה-שלום, אני אבוא אליו מכיוון אחר: כל מי שרוצה, יהודי או ערבי, שלא יהיה נווה-שלום ושנתייאש בחיים המשותפים, אנחנו אומרים לו היום תשובה: לאו מוחלט. נווה-שלום ימשיך להיות, על אפם ועל חמתם של שונאי השלום ויריבי השלום, אויבי השלום, וכאן ימשיכו לחיות יהודים וערבים יחד, ונווה-שלום הוא הדוגמה הטובה ביותר. ואנחנו מודיעים להם שהם התייאשו הרבה לפנינו. אנחנו לא מתכוונים להתייאש. אנחנו מתכוונים להיות עיקשים יותר, ולהגדיל את המחנה של האנשים שמאמינים בחיים משותפים, בכבוד הדדי ובשלום, כי אין דרך אחרת. כל מי שחושב שיש דרך אחרת רק יתייאש הרבה יותר מוקדם מאתנו.
חבר הכנסת יריב לוין ודאי מסכים אתי, גם אם הוא לא מקשיב לי.
היו"ר אופיר אקוניס:
לא, חבר הכנסת יריב לוין הוא נאמן גדול של תורת ז'בוטינסקי. אני אענה, והוא – – –
גאלב מג'אדלה (העבודה):
ז'בוטינסקי היה בעד שלום.
היו"ר אופיר אקוניס:
ולכן אני חושב שהוא יסכים אתך לגבי החיים המשותפים. רק, חבר הכנסת מג'אדלה – אני אתן לך זמן – אבל ז'בוטינסקי דיבר, הוא גם כתב, על חיים משותפים. הוא לא דיבר על חיים של עם אחד על חשבון עם אחר; על משותפים הוא דיבר. ולפעמים נדמה שחלק מבני-האדם שנמצאים במרחב הזה, ששמו המזרח התיכון – לא חלילה אזרחי ישראל – הם חושבים שהם יהיו פה במקום הישראלים. אבל לא לזה כיוון ז'בוטינסקי.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
חבר הכנסת – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
הוא דיבר על חיים משותפים.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
חבר הכנסת אקוניס – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
ואנחנו תומכים בכך.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
חבר הכנסת אקוניס, אתה יודע, בשבוע באמריקה ביחד הספקנו להכיר אחד את השני.
היו"ר אופיר אקוניס:
נכון.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
יש בשני הצדדים מהדוגמה שאתה אמרת: יש יהודים שרוצים להתעורר – אין פלסטינים ואין ערבים; ויש ערבים, השר פלד מסכים אתי, אתה לא בין אלה – – –
השר יוסי פלד:
אני לא בעד אוטופיה.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
ויש ערבים שהיו רוצים להתעורר ולמצוא – אין יהודי. אנחנו, לשני הצדדים, אומרים היום באופן ברור: לא יצליחו; אנחנו נצליח לגבור עליהם. וכל מעשה שיפגע בכך שאנחנו נועדנו – חבר הכנסת מולה, זה דווקא חשוב לך – אנחנו נועדנו לחיות יחד, אף אחד לא כפה את זה עלינו.
זאב בילסקי (קדימה):
גם לי, גם לי.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אם אתה תקרא את הרמב"ם אתה תגלה שבספרד חיו יהודים בתור הזהב תחת משטר אסלאמי, התקופה הכי טובה שהיתה להם בגולה, בזכויות מלאות, שוויון זכויות. אפילו תסתכל איך הרמב"ם מתלבש – כמו שיח' מוסלמי. ואני ממליץ לך לקרוא על הרמב"ם כאחד היהודים החכמים בתולדות העם היהודי לדורותיו.
ואני אומר לכם: הם לא ינצחו אותנו. לא אלה ולא אלה. אנחנו נבנה עתיד משותף שיבטיח את עתיד ילדינו – –
היו"ר אופיר אקוניס:
נא לסיים.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
– – ואין דרך אחרת. אם מלחמת מאה השנה, השר פלד, אם מלחמת מאה השנה הסתיימה בין שני עמים שאין ביניהם מעבר, אלא יש מעבר חופשי, אנחנו יכולים לקחת מהם דוגמה ולשכנע ולחנך את ילדינו.
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
זו הדרך ועליה אנחנו נגדל ונחנך. תודה רבה.
היו"ר אופיר אקוניס:
אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת אברהים צרצור, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי. אחרי חבר הכנסת שי – חבר הכנסת מיכאלי. אחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואחריו – תשובת השר יוסי פלד.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, אני בהתחלה רוצה להביע את הדעה הזאת: אני מאוד מתפלא על אלה שמתפלאים על זה שמעשים מטורפים מהסוג שהיה בנווה-שלום מתרחשים כל שני וחמישי במדינת ישראל.
מי שעוקב אחרי מעשי האלימות שמתבצעים, מיושמים, כנגד ערבים הן בתוך מדינת ישראל והן מחוץ לגבולות ישראל, דהיינו בשטחים הכבושים, יכול להגיע למסקנה אחת ויחידה, כבוד השר, שאכן האלימות כנגד ערבים היא חלק אינטגרלי, כנראה, של המנטליות של אלה שעוסקים במלאכת עשיית האלימות במדינת ישראל.
ואני לא מכליל בשום פנים ואופן, וזה בניגוד, דרך אגב, לעקרונות האסלאמיים שלנו: אי-אפשר להכליל, אי-אפשר להאשים בצורה גורפת את כולם. אבל אם הרוב שאני רוצה להאמין שהוא בעד שלום, בעד חיים משותפים, בעד דו-קיום קונסטרוקטיבי, אם הרוב הזה ימשיך לשתוק אל מול התופעות האלה, אין שום ספק שהוא יהיה גם מבחינה מוסרית, גם מבחינה עניינית ופרקטית, שותף למעשים האלה.
אבל ברגע שאנחנו כולנו, יהודים וערבים, נעמוד על רגלינו האחוריות בצורה איתנה וחזקה ואמיצה כנגד כל התופעות האלה משני הצדדים – אבל לצערי הרב אני חייב להגיד ש-99% מהמקרים האלה באים מצד היהודים כנגד הצד הערבי, אני מדבר בתוך מדינת ישראל.
השאלה שנשאלת עכשיו, כבוד השר, כבוד היושב-ראש, האם התופעה הזאת היא המחלה עצמה שצריכים לטפל בה או היא רק סימפטום? אין שום ספק, אין שום ספק שאנשים, אולי באמת פרופסורים במדעי החברה, במדעים אחרים, שבאים לעשות דיאגנוזה לתופעה הזאת – ניתוח לתופעה הזאת – יכולים להגיד דבר בצורה חד-משמעית: התופעות שאנחנו עדים להן כל שני וחמישי הן רק סימפטום שמשקף מנטליות שעומדת מאחורי ההתנהגות הזאת.
ואם חוזרים ליחסה של ישראל, גם כמדינה וגם כרשויות חוק, כנגד הערבים או אל מול הערבים, מאז קום המדינה ועד היום, רואים, לצערי הרב, שהממשלה שילשה, לא שילשה אלא חיזקה את המגמה הזאת של תוקפנות כנגד ערבים. הממשלה, בתחומים שונים, מתייחסת בתוקפנות – דרך אגב, זה לא אומר בהכרח תוקפנות פיזית, אבל תוקפנות במובן המלא של המלה. אם ממשלה באה ומיישמת מדיניות מפלה כנגד ערבים בנושא קרקעות, בנושא דיור, בנושא תקציבים – זאת אלימות שגם נותנת השראה, כזאת או אחרת, במירכאות כפולות ומכופלות, לאלה שאינם מבינים דבר במושגים של דו-קיום וחיים משותפים, גם לעשות דברים יותר רציניים. ועל כן, הנושא הוא יותר מאשר סימפטום – זאת מחלה שצריכים לטפל בה.
ואני מסיים, כבוד היושב-ראש, בשתי מלים. אני אומר: הפתרון הוא פשוט שינוי דיסק, שינוי בשיטות החינוך – יישום תוכנית מקיפה, מניעתית והרתעתית בכל התחומים, ואני אתמקד בנושא של החינוך: כן, יש צורך בחינוך, יש צורך שמשרד החינוך ישקול שנית את כל התכנים של מערכת החינוך ותוכניות הלימוד שמיישמים בבתי-הספר היהודיים, כדי לחזק את המגמה ההומנית הזאת של כן – –
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה לך.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
– – לחיים משותפים, כן לכבד את השונה ממני. זה חשוב מאוד. תודה, כבוד היושב-ראש.
היו"ר אופיר אקוניס:
אני מאוד מודה לך, אדוני. חבר הכנסת שי. אפרופו, חבר הכנסת צרצור, בדרכך, אתמול ראיתי טקס סיום של בית-ספר בעזה של ילדים קטנים – והוא שם קורא לדברים איומים, שהייתי מצפה ממך גם לגנות אותם – – –
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
אני לא ראיתי את זה – – – גם זה לא נכון – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
יופי. – – – לגנות את המעשים הנוראיים האלה שבהם שורפים את המדינה הציונית. כך מסיימים ברצועת-עזה בטקס סיום לימודים? באמת, איזה מין עתיד הם רואים לעצמם כשהם עושים דברים כאלה? זה מעניין, זה מעניין, ומגונה כמובן.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אתה רוצה שאני אארגן לך ביקור בעזה? תראה את החיים מקרוב.
היו"ר אופיר אקוניס:
לא. אינני מעוניין בביקור בעזה. כשהעזתים ירצו לעצמם חיים יותר טובים – הם ייהנו, באמת, מחיים הרבה יותר טובים. הם לא מעוניינים, לדאבון הלב, אני מוכרח להגיד לך. בבקשה, חבר הכנסת שי, שלוש דקות.
נחמן שי (קדימה):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, חברי חברי הכנסת, הכתובות, כתובות הנאצה שנכתבו ביישוב נווה-שלום, הן סכין בלבו של חלום שאני עדיין מאמין בו, על דו-קיום בין יהודים וערבים פה במדינת ישראל ובמזרח התיכון. ומי שתקע את הסכין הזה ידע היטב לאן הוא מכוון ולמה הוא מכוון. ואני רוצה להאמין שזה לא קשור באולפנה בבית-אל, ואני רוצה להאמין שזה לא קשור למתנחלים ביהודה ובשומרון – רובם, רובם הגדול מאוד, הם אנשים שאני, באמת ובתמים, חושב שהם מעוניינים בשלום ובדו-קיום.
אבל הדברים במדינת ישראל נראים עכשיו קצה הסערה; על חבל דק מאוד אנחנו מהלכים פה, כי יש בתוכנו מטורפים שמעוניינים להבעיר תבערה גדולה, שמעוניינים להשמיד את החזון הזה שבו יהודים וערבים, יהודים ונוצרים ומוסלמים, יחיו ביחד כפי שהם חיים בכפר הזה היפה, נווה-שלום. 54 משפחות, מחציתן יהודיות, מחציתן ערביות – מוסלמיות ונוצריות. והם חיים ביחד והם מהווים סמל ודוגמה. מי שהלך לשם רצה לומר: לא נחיה פה ביחד, לא ניתן לכם לחיות ביחד. ולכן עירבו בעניין הזה גם את האולפנה ואולי יערבו גם גורמים אחרים כדי להסית, כדי לפגוע, כדי לרמוס, כדי להרוס, כי זו בסופו של דבר המטרה של המעשה הזה.
על הארץ, על הקרקע, על האדמה הזאת שאנחנו מהלכים חיים שני עמים, יהודי וערבי, והם יחיו פה תמיד. ואם לא נדע לחיות ביחד, לא נוכל לחיות בכלל. לא נוכל לחיות בכלל.
ולכן אנחנו צריכים לעשות כל מאמץ, והבית הזה הוא הבמה הראויה לכך. ותעזוב את עזה ויהודה ושומרון, באותם חלקים שאנחנו לא נמצאים בהם, או שנעשים בהם – אני לא תומך לשנייה בחינוך הזה ובהסתה.
היו"ר אופיר אקוניס:
בטוח. הוא רק דיבר על חינוך, חבר הכנסת צרצור – –
נחמן שי (קדימה):
לא, לא, אין לי ספק.
היו"ר אופיר אקוניס:
– – ואני הכנסתי את זה לקונטקסט.
נחמן שי (קדימה):
אנחנו יודעים שבחינוך הפלסטיני – –
היו"ר אופיר אקוניס:
הפלסטיני, נכון.
נחמן שי (קדימה):
– – מלמדים ילדים דברים שלא הייתי רוצה ללמד מבוגרים; שלא הייתי רוצה שילמדו בכלל – –
היו"ר אופיר אקוניס:
נכון.
נחמן שי (קדימה):
– – ושיש לזה תיעוד, וזה גם היה במשא-ומתן, והם לא עומדים מאחוריו. זה נכון.
היו"ר אופיר אקוניס:
נכון מאוד.
נחמן שי (קדימה):
אבל אנחנו מנסים פה לבנות מציאות אחרת בתוך מדינת ישראל. ואני יודע שגם הממשלה הזאת משקיעה במגזר הערבי, וגם היא מבינה – ושמעתי את ראש הממשלה מדבר לאחרונה בנושא האלימות במגזר הערבי. אנחנו יודעים שחייבים לקרב את שני הלאומים האלה האחד אל האחר. ולכן אני תובע שמשטרת ישראל תתחיל לעבוד ברצינות, ותחקור מה היה שם, ותחקור מה היה בכמה מקומות אחרים במדינת ישראל שבהם נכתבו כתובות כאלה, כולל בבית-הספר המשותף בירושלים. ואם המשטרה לא מצליחה, וזה קורה, אז שתגייס לעזרתה את שירות הביטחון הכללי, שיש לו יותר מידע, ויש לו אמצעי חקירה יותר מדויקים, ואולי יותר מוצלחים. והיא תחשוף את הפושעים שביצעו את פשע השנאה הזה. כי רק אם יימצאו הפושעים הללו, ורק אם הם יועמדו לדין, ורק אם הם ייחשפו פומבית, נוכל להוקיע להקיא את הרע הזה מתוכנו. תודה.
היו"ר אופיר אקוניס:
אני מאוד מודה לך, אדוני. חבר הכנסת מיכאלי, יושב-ראש סיעת ש"ס. אחריו – חבר הכנסת אייכלר. ואחריו יענה ויסכם בשם הממשלה השר פלד.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אין כל מחלוקת על כך שחייבים לגנות את אלה שעושים את המעשים הנפשעים האלה. אבל, אדוני היושב-ראש, האנשים האלה, אני לא חושב שיש להם מחשבות כל כך עמוקות – למה הם עשו את זה בנווה-שלום. אותם אנשים, או דומיהם, עשו השבוע מעשה נפשע כזה גם ב"יד ושם". אותם אנשים, אותם חסרי דעת – שהם לא יודעים אפילו להסתכל קדימה – איזה נזק הם גורמים במעשים הנפשעים שלהם – הם עשו את זה לא מזמן גם בגבעת-התחמושת.
מדובר פה בתופעה של אנשים שבקיצוניות שלהם, בעשייה השלילית שלהם – ואני לא חושב שמישהו, אדם רציני עומד מאחוריהם, אלא פשוט מאוד הם עושים מעשים של מהומות. לעורר מהומות פה בציבור, בצורה שרוצים לזכות באיזו כותרת, באיזו הבלטה, שהם כנראה לא זוכים לזה במקומות אחרים. ולכן, אם מדובר פה בקבוצה, שהיא קבוצה עבריינית, אני קורא לזה, צריך לטפל בהם במסגרת החוק, ולהעניש אותם על מה שהם עושים.
כי לא יכול להיות שבסוף, במעשים שלהם הם מכפישים ציבורים שלמים, ולאחר מכן הכותרות שיוצאות יוצאות נגד מגזרים שלמים בציבור, שהם בוודאי לא שותפים למעשים הנפשעים האלה. ובסוף כשצריכים להצטדק, מצטדקים אלה שהם בכלל לא מזוהים אתם ולא קשורים אתם. אבל התקשורת שעושה כותרת, נוח לה לעשות כותרת כללית מדי, והכללית מדי בסוף פוגעת באנשים.
רבותי, אין כל ספק שהמעשים האלה שמתסיסים ושוברים את היחסים השלווים בין ציבורים כאלה ובין ציבורים אחרים – ועוד לבוא למקום כמו "יד ושם" לעשות את זה, שאין אדם שיבוא ויכול להסביר בהיגיון למה לבוא ולכתוב את זה במקום שהוא היום המקום הכי רגיש במובן של הזדהות עם קורבנות השואה, לעשות כתובות כאלה, אז הם פשוט זוכים לאותן כותרות, כמו שאמרתי קודם.
על כך אצלנו נאמר בפרקי אבות: "אלמלא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו". כנראה זה מצב שאותם קיצוניים גורמים לו. ואין כל ספק גם שאם יצטרכו לנקוט נגד אלה שייתפסו במעשים האלה – צריך להעניש אותם כדי שבסוף תהיה גם הרתעה. תודה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת הרב ישראל אייכלר. בבקשה, אדוני, גם לך שלוש דקות, ואז ישיב השר פלד. בבקשה, אדוני.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, כמו כל הדוברים, גם אני נחרד וחרד מפני שלטון האלימות בחברה שבה אנחנו רוצים לחיות. ברגע שהשיח הציבורי – בין יהודים לערבים, בין יהודים ליהודים, בין חרדים לחילונים, בין דתיים לתל-אביבים, בין מתנחלים לשמאלנים – יעבור לפסים אלימים, אף אחד מאתנו לא יוכל לחיות בארץ הזאת. די אם נתבונן במה שקורה בסוריה, מה שקורה במצרים, בלוב. לאף מדינה אין תעודת ביטוח. ברגע שהשליטה תצא מידי השלטון ותעבור לידי ההמון – –
היו"ר שלמה מולה:
נכון.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
– – ברגע שהשיח הציבורי יעבור לרחובות – זה יכול להיות נחמד, ולקרוא לזה מחאה חברתית מצד אחד, הפגנות מתנחלים מצד שני. כל זמן שזה עדיין במסגרת החוקית ובמסגרת מערכות החוק, ובמסגרת המוסדות הנבחרים והדמוקרטיים, אז אפשר לחיות הרבה שנים, גם אם החברה מפוצלת ומשוסעת כפי שהיא היום.
אבל, רבותי, מה שקרה בנווה-שלום הוא דבר מזעזע. ואני מוצא חובה לומר שזה דבר נורא ואיום. גם אין בזה צדק מצד אלו שעשו את זה. מה אתה רוצה מאותם ערבים שיושבים בנווה-שלום ורוצים לחיות בשלום עם שכניהם? אם יש מישהו שיש לו זעם כלפי מעשים של ממשלה או שליטים, שיעשה סיכולים ממוקדים לאותם אנשים שעושים את מעשי העוול; וגם את זה הוא צריך לעשות במסגרת החוק. אבל מה אתה רוצה מאנשים חפים מפשע שיושבים בבתיהם?
ואני רוצה לשאול שאלה: כאשר כתבו כתובות נאצה "מוות לחרדים" באשדוד, ובכל מיני מקומות, איפה היתה המשטרה? מה עם כל החקירות על הדברים האלה? למה לא שמענו שאף אחד לא נעצר? למה כשזה מגיע "ליד ושם" או לנווה-שלום כולם מזדעקים? ואני רוצה לשאול עוד שאלה: לעשות דברים בלתי חוקיים, כולנו יודעים שזה לא בסדר. אבל מה עם להסית באופן חוקי, בתוך עיתונים, בתוך כלי תקשורת, בתוך טלוויזיות, בשם הסאטירה כאילו? להסית ציבורים בציבורים, אפילו בשידורים ממלכתיים, להצית אש נגד אנשים מפני שהם לא מאמינים, או לא מתנהגים ואורחות חייהם שונים, זה בסדר?
כך שמי שמדבר ומי שרוצה שנוכל לחיות פה בשלום צריך קודם כול להתחיל במקום שזה חוקי. בוא נאמר את האמת, אנחנו עיתונאים, אנחנו יכולים לכתוב, לפרסם ולדבר. אנחנו חברי כנסת. מה יעשה אזרח שאין לו כלי ביטוי? אם עיתונאי יכול לכתוב באלימות נגד הציבור החרדי, אם עיתונאי יכול לכתוב באלימות נגד מתנחלים, מה יעשה המתנחל מנוער הגבעות? מה יעשה אותו אדם חרדי שאין לו כלי תקשורת, אם לא ללכת אל מחוץ לחוק? הרי אנחנו יודעים שהאלימות היא שפתם של החלשים. כשאנחנו רוצים שהחלשים לא יתנהגו באלימות, אנחנו צריכים להתנהג בממלכתיות גם אם אנחנו רוצים לעשות ביקורת. אבל כשעושים דה-לגיטימציה לאנשים, כאשר עושים דה-לגיטימציה למתנחלים, כשעושים דה-לגיטימציה לערבים, כשעושים דה-לגיטימציה לחרדים, מה אתם רוצים שאדם ברחוב יעשה? ולכן האחריות יוצאת מפה.
ואני רוצה לומר עוד משהו. החברה הדמוקרטית הנבחרת, השלטון הנבחר, הכנסת, הממשלה מתחשבים במה יאמרו הבריות. וזה טוב ככה, הם צריכים לתת דין-וחשבון בבחירות כל כמה שנים. אבל ישנה מערכת שלטונית, שזה פרקליטות המדינה, וזה השופטים, וזה פקידים שיושבים מאחורי המכתבות, והם לא צריכים לתת דין-וחשבון לאף אחד, ועושים מעשים אלימים ביותר במסגרת החוק ובשם החוק, ואז רוצים שהאזרחים לא יתקוממו נגד הדבר הזה. גם הם צריכים להביא בחשבון שלא לעולם חוסן. הם צריכים לדעת – –
היו"ר שלמה מולה:
תודה.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
– – שאם אתה פקיד שלטוני, גם אם אתה שופט או פרקליט, אתה צריך להיות הגון – ואתה תעמוד למשפט הציבור. תודה רבה.
היו"ר שלמה מולה:
מאה אחוז. תודה רבה, אדוני. כבוד השר, בבקשה, נא להשיב על ההצעה לסדר-היום. ואחר כך אנחנו נמשיך. נכון לעכשיו, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה ביקש עמדה אחרת, אלא אם כן עוד מישהו ירצה. בבקשה, אדוני.
השר יוסי פלד:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני אשיב בשם השר לביטחון פנים – –
היו"ר שלמה מולה:
מאה אחוז.
השר יוסי פלד:
– – על ההצעה לסדר-היום של קבוצת חברי הכנסת שביקשו לדון, בצדק, בסדרה של אירועים שאנחנו מגדירים אותם חד-משמעית אירועים פליליים, שאירעו ביישוב נווה-שלום, סמוך לגבעה-הצרפתית, וכן במוסד "יד ושם" לא מזמן.
מדובר בלי ספק באירועים מאוד מאוד חמורים. פה, מכיוון שכזאת תהיה התייחסות של השלטונות, אז מטבע הדברים גם נפתחת חקירה. כשישנה חקירה אנחנו משתדלים לא להיכנס יותר מדי לפרטים, על מנת לא לפגוע בחקירה.
לגבי האירוע בנווה-שלום, האירוע שהיה ב-8 ביוני – התגלו שם 14 כלי רכב שחובלו צמיגיהם, רוססו כתובות על הרכבים, נכתבו כתובות נאצה, בין היתר: "מוות לערבים", "נקמה", "ד"ש מהאולפנה", "כהנא צודק" ו"בשם חוות-גלעד". כתובות דומות רוססו גם על גבי בתי-ספר באותו אזור. לגבי האירוע שהיה בשכונת שועפאט, ב-11 ביוני – התגלו בשכונה הסמוכה לצומת הגבעה-הצרפתית, בית-הדין לעבודה, שמונה רכבים אשר נוקבו צמיגיהם. נמצא גם רכב נוסף שעליו רוססה הכתובת "לסדר את האולפנה". באירוע ב"יד ושם", שהיה באותו תאריך, 11 ביוני, התגלה מספר רב מאוד של כתובות נאצה; נדמה לי שלא צריך לחזור על כולן. "מדינת ישראל – האושוויץ הרוחני של עדות המזרח", "הציונים רצו בשואה", "יהודים, תתעוררו – משטר הרשע הציוני לא שומר עלינו", "היהדות החרדית העולמית", "ציונים אכזריים, עזבו את העם היהודי לנפשו", "תודה להיטלר על השואה הנהדרת שסידרת לנו" וכו' וכו' וכו' וכו'. בנוסף, היה שם גם ציור של אותו שער כניסה ידוע לשמצה של מחנה ההשמדה אושוויץ.
בשלושת המקרים שהוזכרו כאן, שאני דיברתי עליהם, משטרת ישראל הקימה שלושה צוותי חקירה מיוחדים. זה כולל שימוש בכמה אמצעים לא שגרתיים כדי לחקור את העניין, מכיוון שההתייחסות היא התייחסות באמת כאל אירועים פליליים לכל דבר. לא רק שהם חמורים – הם פליליים לכל דבר. החקירה נמצאת בעיצומה, ולכן גם לא אוסיף על זה דבר.
אני רק אוסיף לסיפא דבר אישי: לא ערבים, לא יהודים, לא ייוושעו מחוסר סובלנות, אלימות, אלימות מילולית, אלימות פיזית. כן, כדאי להבין שצריך לחיות פה ביחד. השאלה רק איך חיים ביחד. אז כל אחד שיוותר קצת על החלומות. נדמה לי שפעם היהודים חלמו על מדינה מהים התיכון ועד הפרת. ויתרנו על החלום הזה. והערבים חלמו בהקמת המדינה שאפשר לבעוט את היהודים החוצה מפה. אי-אפשר לבעוט את היהודים החוצה מפה. ולכן הכתובות האלה לא משרתות אף אחד מהצדדים.
אני מקווה שבקרוב המשטרה תוכל להציג את תוצאות החקירה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. אדוני השר, מה אתה מבקש? איפה?
השר יוסי פלד:
אפשר אולי להסתפק בתשובה שלי, לא?
היו"ר שלמה מולה:
אוקיי. דב, אתם מסתפקים בתשובתו?
דב חנין (חד"ש):
אני מציע שיהיה איזה מעקב, אולי בוועדת הפנים.
היו"ר שלמה מולה:
ועדת הפנים?
דב חנין (חד"ש):
מעקב.
היו"ר שלמה מולה:
אוקיי. אתה מסכים?
השר יוסי פלד:
כן.
היו"ר שלמה מולה:
מאה אחוז. חבר הכנסת זחאלקה, בבקשה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מדובר במעשה נפשע, שהוא ביטוי בוטה ואלים של הפוליטיקה של שנאה, שהיא נחלתם של רבים. אומנם קבוצות קטנות עושות את המעשה האלים, אבל את ההשראה הם מקבלים מהפוליטיקה של השנאה, שיש גם בכנסת, לצערנו הרב.
המטרה של אלה שריססו ואלה שפגעו בנווה-שלום היא – חבר הכנסת נחמן שי אמר זאת – לא לפגוע בערבים או ביהודים, אלא דווקא לפגוע בדו-קיום שמתקיים ביישוב הזה. הפגיעה גם ביהודים מתורצת בכך שיש להם יחסים עם ערבים.
דרך אגב, יגאל עמיר, בנאום התירוצים שלו לרצח ראש הממשלה יצחק רבין בזמנו, אמר שהוא רצה לעשות הסדר עם הערבים והוא נשען על חברי הכנסת הערבים בכנסת, ולכן הוא לא לגיטימי. אני חושב שהמחשבה הזאת קיימת, הרבה נותנים לה לגיטימציה, ויש כאלה שעושים מעשה בנדון.
אני רוצה לציין שהמעשה הזה הוא לא הראשון. הוזכרו מעשים רבים כמוהו בתקופה האחרונה – היו ביפו והיו במקומות אחרים. המסקנה הבלתי-נמנעת היא שיש כאן אוזלת-יד של המשטרה. אלה שעושים את המעשים האלה יודעים שהסכנה או הסיכוי לתפוס אותם הוא מאוד נמוך, ולכן הם חוזרים על זה. לכן מה שנדרש כאן מהכנסת זה שהיא פשוט תקבל החלטה ללחוץ על המשטרה כדי שתתייחס בחומרה מיוחדת למעשים כאלה. כי אנחנו לא רוצים להתעורר מחר, חס וחלילה, עם קורבנות של מעשים כאלה. תודה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני.
אנחנו אכן עוברים להצבעה. מי שבעד – בעד ועדה, מי שנגד – הסרה. נא להצביע. בבקשה.
הצבעה מס' 10
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
היו"ר שלמה מולה:
אכן כן, רבותי, 11 בעד, אין מתנגדים. ההצעה לסדר-היום בנושא: השחתת רכוש בנווה-שלום – תועבר להמשך דיון בוועדת הפנים והסביבה.