קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום איומים על עובדי "כלל ביטוח" היו"ר שלמה מולה: אנחנו עוברים להמשך סדר-היום. הנושא הוא: איומים על עובדי "כלל ביטוח", הצעות לסדר-היום מס' 8358, 8381 ו-8405. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת איתן כבל. אחריו, אם יהיה – אילן איננו; ואם תהיה כאן – חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. איתן כבל (העבודה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בעיתון "הארץ", ב"דה-מרקר", התפרסם כי שי טלמון, מנכ"ל חברת "כלל", שאני מכיר אותו אישית ומאוד מאוד מעריך אותו, אמר אמירה שמבחינתי ועל-פי תפיסת עולמי – בוודאי כמי שהתמודד לתפקיד יושב-ראש ההסתדרות – היא אמירה קשה וחמורה. אני מאוד מקווה שהוא גם הפיק את הלקח ויחזור בו מייד מאמירתו זו, ולו רק כדי לומר את הדבר הבא: שידע לו שאני לא שמעתי על הרבה מפעלים או גופים שנסגרו כיוון שהעובדים שלהם, חבר הכנסת נחמן שי, היו עובדים לא טובים. אבל יותר מדי גופים, מפעלים, מתרסקים כי או שהבעלים שלהם מתנהגים בחזירות, או שהמנהלים פשוט פעם אחר פעם מרסקים את המקום. אבל יחד עם זאת אני רוצה לומר לכם שדווקא דרך הסיפור הזה של "כלל" אנחנו מקבלים הזדמנות להציף את הבעיה המרכזית של העבודה המאורגנת. הנתונים מדברים על כ-3 מיליון עובדים. אנחנו מוצאים את ההסתדרות, שמאוגדים בה – אני מדבר על אלה שיכולים לבחור ולהיבחר – רק כ-500,000 איש מתוכם, כ-100,000 גמלאים. המשמעות היא – אם אנחנו לוקחים קצת את "כוח לעובד" ואת החבר'ה של – איך זה נקרא? קופת-חולים לאומית – איך זה? חמד עמאר (ישראל ביתנו): הסתדרות העובדים. איתן כבל (העבודה): הסתדרות העובדים הלאומית, שזה עוד כמה? 100,000 הכול יחד. עדיין אנחנו מוצאים את עצמנו שלמעלה משני-שלישים במדינת ישראל אינם מאוגדים או אין להם האפשרות או היכולת. זה הנושא המרכזי. מנקודת המבט שלי, אם יש משהו שצריך להילחם עליו, זה זה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו ולומר ליושב-ראש ההסתדרות, כאן מעל הבמה בכנסת, שציפיתי שבעקבות אמירה כזו של מנכ"ל "כלל" הוא היה נזעק גם ממקום מושבו בחוץ-לארץ, אם הוא שם, לקום ולומר אמירה ברורה. אתם מבינים את המשמעות של קריאה של גוף כזה או אחר – בוודאי כמו חברת "כלל", ששייכת, אומרים לי, לדנקנר – שקורא המנכ"ל שלה לא להקים ארגון לעובדים? אני לא רוצה לקחת השוואות, שאילו זה היה קורה בנושאים מדיניים. זה לב לבו של העניין, זה כאילו ממשלת ארצות-הברית היתה קוראת, להבדיל אלף אלפי הבדלות, להחזיר את ירושלים. מה יש לה להסתדרות בראש ובראשונה אם איננה עוסקת באיגוד עובדים? ולצערי, ואני מוכן לאכול את הכובע ולחזור בי מכל אמירה, אילו הסתבר שיושב-ראש ההסתדרות ממקום מושבו, ולא חשוב איפה, קם ואמר את דברו בצורה ברורה, ויוצא חוצץ נגד אמירה כזו, כי נכון לרגע זה שמענו – ואתם מכירים את זה, אדוני היושב-ראש – בכירים, מקורבים. פה צריך היה לשמוע אמירה ברורה מפיו של עופר עיני. היו"ר שלמה מולה: מאה אחוז. איתן כבל (העבודה): אדוני, ואני מסיים, ואני קורא לו – – נחמן שי (קדימה): עופר. איתן כבל (העבודה): – – לקום ולומר את דברו בצורה ברורה בכל אותם נושאים שיחזקו את האיגוד המקצועי, את ההסתדרות – יקבל גב ממני. תודה. היו"ר שלמה מולה: תודה רבה, אדוני. אני חושב שהזכות להתאגד – אני מזמין את חברת הכנסת אורלי אבקסיס – הזכות להתאגד היא זכות יסוד של אדם במדינה דמוקרטית. אני חושב שחירות האדם, זכות ההתאגדות, שמירה על מקום עבודתו – זה ערך עליון. אני מקווה שהזעקות יישמעו במקום שהן צריכות להישמע. בבקשה, גברתי, גם לך שלוש דקות. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, חברי איתן כבל, שבאמת באופן רציף גם עירב אותי בנושא הזה – – – גאלב מג'אדלה (העבודה): עקבי. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): – – – ועקבי, מגן על זכויות עובדים. אבל צריך לזכור על מה אנחנו בעצם באים ומדברים. לאחרונה אנחנו נחשפים יותר ויותר פעמים לכך שחברות קטנות וגדולות פושטות את הרגל. ובמקרים שבהם לא היה באמת ארגון יציג של ועד עובדים שיגן על אותן זכויות של העובדים, גם למקרים, חלילה וחס, של סכנת סגירה ופירוק של החברות האלו, יש לזה השלכות אחרות; כי כאשר אתה מאוגד אתה גם נכנס לרשימת אולי הדורשים או אלה שנפרעים מהם ראשונה, וכשאתה לא מאוגד ואין מי שבעצם ייצג אותך אתה נדחק לתחתית הרשימה. גם כאשר יש פירוק, פירוק חברות, הכסף שהצליחו ליצור מאותו פירוק ילך קודם כול לבנקים, קודם כול לספקים ולאחרים, והעובדים נשארים חסרי כול וחסרי קול. וזה משהו שאנחנו לא יכולים להרשות אותו. אנחנו רק נחשפנו אליו בעניין של "קיקה" לא מזמן, והקטסטרופה שהיתה. באותו זמן אני זוכרת שההסתדרות אמרה: היא תייצג לפנים משורת הדין גם כאשר הם לא היו מאוגדים. למה פה קולם לא נשמע? עכשיו, כאשר אנחנו לוקחים באמת חברה גדולה כמו חברת "כלל ביטוח", שהיא חברה חזקה, עוצמתית, רווחית ואיתנה, ואנו עדים לדפוסי התנהלות מדאיגים בכל מה שנוגע לניסיון למנוע זכות בסיסית של עובדים להתאגד – והיוזמה הזו לחסום כל ניסיון ויוזמה שכזו יש בה דוגמה לשאר, כי יסתכלו הקטנים ויגידו: אם אלה הגדולים עושים זאת, מדוע אנו הקטנים לא. זו דוגמה, חברים, זו דוגמה איך אנחנו מפקירים את אותם עובדים חלשים, שבדרך כלל הם גם העובדים שמרוויחים שכר מינימום, וברגעים קשים אפילו את המשכורת הבסיסית או את התנאים הבסיסיים הם לא יכולים להוציא. אז נגיד ש"כלל" – אנחנו לא צופים לה באמת – חברת "כלל ביטוח" – פשיטת רגל או משהו כזה. אדרבה, לכן היא צריכה לדאוג לכך שהתנאים הבסיסיים, שהזכויות הסוציאליות שהמדינה – וחבר'ה, התאגדות זו זכות בסיסית, היא מעוגנת בחוק. היא מעוגנת גם בחוק ובתיקונים לחוק שהעברנו בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. חיים כץ ישב וסידר, ואנחנו כחברים בוועדה, דאגנו על חודו באמת של פסיק ושל סעיף בתוך אותה הצעה, איך אנחנו מאגדים ושומרים על הזכויות האלו. אני באמת תמהה על כך שההסתדרות שותקת בעניין הזה, אם זה באמת נכון. אני בטוחה שחבר הכנסת כבל יודע יותר טוב ממני מה קורה שמה לגבי אותם נציגים, אבל באמת הבעיה האמיתית מתחילה כאשר העובדים לא מאורגנים תחת מטרייה שתגן עליהם מרעם ביום בהיר. היו"ר שלמה מולה: מאה אחוז. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): ופה קולנו צריך להישמע, אסור לנו לעבור לסדר-היום. יש מספיק חברי הכנסת שהנושא הזה באמת – מהליבה של הנושאים שהם עוסקים בהם, וזו חובתנו. אנחנו גם נצטרך להעביר את זה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, שמה יש גם – אני בטוחה שאיתן וחיים יצליחו להבין יותר טוב ממני דקויות מסוימות, ויצטרכו ויהיו חייבים לתת לנו תשובה, גם מהחברה וגם מההסתדרות, מדוע אותם עובדים מסכנים לא יכולים להתאגד. תודה רבה. היו"ר שלמה מולה: תודה רבה, גברתי. כבוד השר, אתה משיב בשם שר התמ"ת, אני מבין, נכון? איתן כבל (העבודה): הוא מסכים עם הדוברים. היו"ר שלמה מולה: בבקשה. השר יוסי פלד: אני המשיבון תורן. היו"ר שלמה מולה: בבקשה, בוא, אדוני כבוד השר, השב לנו, ואנחנו נמשיך הלאה. השר יוסי פלד: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ותשובתי זאת בשם שר התמ"ת בנושא: פגיעה בהתארגנות העובדים והאיומים על עובדי "כלל ביטוח". מה שביקש שר התמ"ת לציין – שלו זה נודע מקריאה בתקשורת. אני מניח שגם ידוע שמינהל ההסדרה והאכיפה במשרד הוא האחראי בעצם לאכיפת חוקי העבודה. חוק הסכמים קיבוציים הינו אחד החוקים שבסמכות המינהל הזה. על-פי חוק ההסכמים הקיבוציים, סעיף 33 לחוק – זה סעיף שמקנה לעובדים זכות להתארגן או לפעול במסגרת ועד עובדים או ארגון עובדים. בהתאם לסעיף 33יד לחוק יש איסור מוחלט על מעסיק לפטר עובד, להרע את תנאי עבודתו, להימנע מקבלה של אדם לעבודה בשל הסיבות הבאות: חברותו או פעילותו בארגון עובדים; פעילותו לצורך הקמת ארגון של עובדים; הימנעותו מהיותו חבר בארגון עובדים או הפסקת חברותו בארגון עובדים; חברותו בוועד העובדים או פעילותו בוועד עובדים הפועל במסגרת ארגון העובדים; פעילותו לצורך הקמה של ועד עובדים. הרעת תנאים, פיטורים או אי-קבלה לעבודה בנסיבות אלה על-ידי המעסיק מהווים עבירה פלילית שהעונש המקסימלי הקבוע בחוק בגינה, בהתייחס לכל עבירה כלפי כל עובד, הינו בסך של 29,200 ש"ח. במקרה הנוכחי שכאן הועלה, הועלו הטענות שמדובר בחשד לכאורה להפרת חוק הסכמים קיבוציים בחברת "כלל ביטוח". המידע הזה הועבר לגורמי החקירה במינהל ההסדרה והאכיפה במשרד התמ"ת לבחינה וטיפול במסגרת סמכותה. היו"ר שלמה מולה: תודה רבה. מה השר מציע? להעביר את זה – – – השר יוסי פלד: אני, שוב פעם – – – איתן כבל (העבודה): דיון בוועדה. היו"ר שלמה מולה: לדיון בוועדה. השר יוסי פלד: איזה ועדה? היו"ר שלמה מולה: ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. בבקשה, אנחנו עוברים להצבעה, רבותי, נחכה רק לשר שיגיע לכיסאו. נא להצביע. בעד – העברה לוועדה, נגד – הסרה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר שלמה מולה: אכן, בעד – 8, אין מתנגדים. ההצעה לסדר-היום בנושא: איומים על עובדי "כלל ביטוח" תעבור להמשך דיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.