קטע מדברי הכנסת
הצעה לסדר-היום
הדה-לגיטימציה למשפחות ברוכות ילדים
היו"ר שלמה מולה:
אנחנו עוברים להצעה הבאה בסדר-היום, הנושא האחרון להיום: הדה-לגיטימציה למשפחות ברוכות ילדים, מס' 8396, של חבר הכנסת ישראל אייכלר. בבקשה, אדוני. מי שישיב, נדמה לי, סגן שר האוצר, אבל אדוני יתחיל לדבר, נברר מי אמור להשיב לך.
דניאל בן-סימון (העבודה):
– – –
היו"ר שלמה מולה:
לא, לא, דחה את זה לשבוע הבא. הצעתו של חבר הכנסת בן-סימון נדחתה לשבוע הבא. בבקשה, אדוני.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
תודה רבה למזכיר.
היו"ר שלמה מולה:
אדוני, יש לך עשר דקות.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אני רוצה להודות למזכיר שצלצל, חשבתי שבן-סימון כבר נאם.
היו"ר שלמה מולה:
בבקשה. בבקשה, אדוני.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, הנושא שאני רוצה לדבר עליו הוא מאוד אקטואלי, בפרט בימים האלה שאנחנו שומעים שעומדים לקצץ 15 מיליארד שקלים מתקציב המדינה ל-2013 ושיש גירעון לשנתיים, של 30 מיליארד שקל. אני יודע שאם הייתי בא למנהל מוסד או מנהל בית-ספר או מנהל חנות שהיה מספר לי שיש לו תקציב לשנתיים והוא יודע לעשות הכנסות בצורה מדהימה, כמו הכנסות המדינה שהיו כל כך גדולות לפני שנתיים, ואחרי שנתיים הוא בא לספר לי שיש לו 30 מיליארד שקל גירעון, הייתי אומר לו: אדוני, תסגור את החנות, או תתפטר ותיתן למישהו לנהל את החנות שלך. ככה אתם מנהלים חנות? 30 מיליארד שקל גירעון בשנתיים אחרי שהיו לכם הכנסות עודפות על ההוצאות? משהו פה קרה.
והאסון הגדול ביותר בשנים האחרונות זה התזה, קוראים לזה "הקפיטליזם האכזרי", כל מיני תיאורים, אני לא יודע איזה תיאור הכי נכון, אבל לא אשכח לעולם איך שבנימין נתניהו, ביכולתו הוורבלית המאוד-מאוד מוכחת ומוכשרת, שהוא מצליח להרים את שני בתי הקונגרס למחיאות כפים 22 פעם, ולא נזלזל בזה, יש לזה חשיבות – – –
דניאל בן-סימון (העבודה):
47 פעמים.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
47 פעמים קמו לכבודו, וזה לכבודנו. זאת אומרת, הרגשתי טוב שאומות העולם ואמריקה בראשן מתייצבות לפני מי שמייצג את מדינת ישראל ומוחאים לה כפיים. אבל הוא באותו כוח הסביר לנו הסבר היטב, מבחינה מדינית זה דבר טוב, אבל באותו הסבר הוא הסביר שרכבת שנוסעת, אם יש לקטר הרבה כוח הוא סוחב את כל הקרונות מאחוריו ולכולם יהיה טוב וכולם ייסעו. הרכבת הכלכלית הישראלית חייבת לשמן טוב את הקטר, שזה העשירון העליון, שזה בעלי המניות, בעלי העסקים, ועל-ידי זה שהצמיחה תצמח, כל הרכבת שנקראת מדינת ישראל, שיש בה המון-המון קרונות תקועים ברציף, כולם יתחילו לנוע. אז מישהו לא חיבר טוב את הווים בין קרון לקרון ונוצר מצב שרוב הקרונות נשארו תקועים ברציף – – –
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אתה בקואליציה, נכון?
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
באיזה קואליציה, של קדימה או של הליכוד?
גאלב מג'אדלה (העבודה):
הקואליציה של הממשלה.
היו"ר שלמה מולה:
חבר הכנסת גאלב, בוא תן לו לומר את דבריו.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
מה השאלה?
היו"ר שלמה מולה:
אתה רוצה לשאול אותו? תזמין אותו לשולחן, הוא יענה לך.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
למה? כבוד היושב-ראש, מותר בתקנון לשאול את אדוני אם הוא מסכים
היו"ר שלמה מולה:
בסדר, שאלת וזהו, באווירה משפחתית. בבקשה, אדוני.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אדוני מדבר על ראש הממשלה ואתה חבר קואליציה, אתה נהנה מחלק מהדבר הזה, מאותה רכבת.
היו"ר שלמה מולה:
דרך אגב – – –
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
או, זו גם הטעות של חברי הקואליציה, שהם חושבים שהם באותה רכבת. תשאל את חבר הכנסת מולה אם הוא מרגיש את עצמו חלק מהרכבת.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אם זה היה תלוי בו הוא היה עוזב את הרכבת מזמן.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אז זהו, הייתי עוזב לפניו.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
באמת?
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
כן.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אני שמח לשמוע.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
כן, כי הממשלה הזאת, בהתנהגותה הכלכלית-חברתית – לא לדבר על דברים אחרים; בוא נאמר שבעניין המדיני, אני בכל אופן חושב שראש הממשלה עשה מעבר למה שהוא יכול כדי להביא שלום, וזה שאין שלום זה מפני שהשכנים חושבים שאפשר להכניע את ישראל בלי שלום. אבל בעניין המדיני אני לא רוצה להיכנס. בעניין החברתי-כלכלי – – –
גאלב מג'אדלה (העבודה):
נכנסת.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
בעניין החברתי-כלכלי הממשלה הזאת כשלה לא פחות מבכל נושא אחר, בעיקר בגלל התזה שכשהקטר רץ כל הקרונות נוסעים אחריו בשעה שהווים לא מחוברים בין קרון לקרון. אדון שר האוצר, ראש הממשלה ושריו ופקידיו, לא דאגו שהחיבורים בין קרון לקרון יובילו את הרכבת. ולכן זו תאונת רכבת, זה לא משהו פשוט, ישנם רבבות אלפי אנשים שחיים בעוני.
ואני מזכיר את מובארק, מובארק לא היה – אני לא הולך לשפוט אותו אם הוא היה רע או טוב – אבל סיפרו לנו שיש צמיחה במצרים, צמיחה גדולה. אמר כבוד השר יוסי פלד דבר חכם מאוד, שכל הידעונים שיודעים לא היו יודעים לפני שנה וחצי מה יהיה בסוריה. אותו סיפור היה במצרים. שאלתי את אחד השרים הבכירים בממשלה הזאת: איך לא ידעתם שמובארק נמצא במצב כל כך קשה? אז הוא אמר: איך לא ידעתי? מובארק עצמו לא ידע. היו לו מיליון אנשי "מוחבראת", על כל שמונה מצרים היה לו אחד שתול, והוא לא ידע. אבל אני כן יודע למה זה קרה. כמה סיבות: א. מפני שהאמריקנים אידיוטים; ב. מפני שהם הפעילו את האינטרנט ואת ה"פייסבוק" כדי להוציא מיליון אנשים לרחובות, כדי להביא את התרבות האמריקנית למצרים, וקיבלו את "האחים המוסלמים". אבל הדבר המרכזי הוא של-80 מיליון מצרים לא היה מה לאכול, רק פיתה ומים. ואחוז מסוים וקטן של אלה שיושבים על גדות הנילוס, בווילות האלו היתה זרימה והיתה צמיחה; היתה צמיחה במצרים, אבל העם, לא היה לו מה לאכול.
זה מה שקורה היום במדינת ישראל מבחינה חברתית. לצעירים אין דירות. מה עושה הממשלה ומה עושה ועדת-טרכטנברג? מסכסכת צעירים בצעירים. הולכים להגיד לצעירים של תל-אביב: אתה יודע למה אין לכם דירות? כי הצעירים החרדים מקבלים דירות. אבל הצעירים החרדים גרים במחסנים ועל הגגות ואין להם שום דירה כבר עשר שנים. אז אומרים לצעירים החרדים: אתם יודעים למה אין לכם דירות? כי הצעירים החילונים מקבלים את כל המשרות ברשות הציבורית, במגזר הציבורי, ויש להם מה לאכול, לכם אין מה לאכול. והאמת היא שלשניהם אין דירות. אני לא מדבר על העשירון העליון, שיש לו דירות בעיקר בחוץ-לארץ, על הריביירה הצרפתית ובניו-יורק ועל גדות ההדסון. יש להם גם דירה בתל-אביב וגם דירת רפאים או בעמק-רפאים או בממילא. אני מדבר על הישראלי המצוי – אין לו דירות, אין לו פרנסה, הוא לא גומר את החודש. זה שיש לו משכורת פה ושם זו בעיה אחרת, שאין מספיק מקומות עבודה בתעשייה ויש יותר מגזר ציבורי. אבל המציאות היא שמסכסכים אנשים באנשים.
והפשע הגדול ביותר, ועל זה באתי לדבר פה, הוא להוציא לעז על ילדי ישראל. שמעתי מישהו שדיבר ברדיו ואמר דבר שאם הוא היה אומר אותו במדינה נאורה היו סוקלים אותו; הוא אמר ככה: יש בעיה דמוגרפית, יש יותר מדי אנשים בישראל. המדינה הכי קטנה בעולם – יש מדי הרבה אנשים. מה לעשות שאנשים מזדקנים?
היו"ר שלמה מולה:
יש כאלה דווקא ששמעתי אומרים הפוך: יש בעיה דמוגרפית, לכן צריך לעשות שלום. אני לא שמעתי את התזה ההפוכה דווקא.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
לא, אבל יש כאלה שאומרים שיש בעיה דמוגרפית שיש יותר מדי הרבה ילדים בישראל. למה? כי את הזקנים אי-אפשר להרוג, ככה הוא הסביר, והיות שהאוכלוסייה מזקנת, אז הבעיה האקטוארית של הביטוח הלאומי והחישובים הכלכליים העתידיים יגרמו לכך שקבוצה קטנה של אנשים תהיה בגיל העבודה. אנשים זקנים לא יכולים לעבוד, ילדים לא יכולים לעבוד, אז העובדים לא יוכלו לפרנס את הזקנים והילדים. אז הוא אומר: את הזקנים אי-אפשר להרוג, צריך לעזור בבתי-חולים, בתי-אבות; אבל ילדים – אפשר למנוע מלהביא ילדים.
אני יודע שהסינים יש להם בעיה כזאת ועשו חוקים דרקוניים, אבל יש להם מיליארד וחצי אנשים. מדינה שאיבדה מיליון ילדים בשואה, מדינה שבסביבותיה נולדים ילדים כל יום שמתחנכים על המצווה לחסל את מדינת ישראל, במדינה הזו אומרים שיש יותר מדי ילדים יהודים בארץ-ישראל.
השר יוסי פלד:
בשואה נהרגו מיליון וחצי ילדים.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
מיליון וחצי אנשים בשואה.
השר יוסי פלד:
לא מיליון, מיליון וחצי.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
מיליון וחצי ילדים. אז שאלו פעם אשה ברוכת ילדים בבית-חולים – אני יודע, תשמע – גברת, כמה ילדים את חושבת ללדת? אז היא אמרה: מיליון. אמרו לה, למה מיליון? היא אמרה: כי כל המשפחה של אמא שלי ואבא שלי נספו בשואה וסיפרו לי שחסרים מיליון ילדים בעולם, ואני וחברותי צריכות להביא מיליון ילדים. ככה צריך להתייחס לילדים בארץ-ישראל. בן-גוריון היה נותן פרס לאמא שילדה עשרה ילדים. הוא היה בא אליה הביתה לבאר-שבע, זה סיפור ידוע, לתת לה פרס.
הצליחה הכלכלה האכזרית של אותו עשירון עליון, שהצליח לשכנע ולשעבד את פקידי הממשלה – על פקידי האוצר אני מדבר, שרובם ככולם עוברים לעבוד בבנקים; היום שמעתי ברדיו בחצי אוזן שאחד העובדים הבכירים בבנק ישראל הולך לעבוד בבנק. הצליחו לשכנע אותם שכשימלאו את הכסף, לקחת מההמונים, מהקצבאות ומכל ההטבות הסוציאליות לתת לגבירים ולעשירים ולעשירון העליון, כל המשק ייהנה.
הם נהנו, הפקידים נהנו, והרכבת נשארה תקועה ברציף. הרכבת כוללת את כל ממדי האוכלוסייה, גם בצפון, גם בפריפריה, גם בתוך הערים הגדולות ובכל העדות. אני רוצה לומר לכם שאפילו בקיבוצים – שמעתי שיש אנשים זקנים שאין להם מה לאכול בקיבוצים מסוימים.
היו"ר שלמה מולה:
נכון. אתה יודע, העוני לא מבדיל בין קיבוצניק לחרדי או לעולה חדש או ותיק.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
זה מה שצריך לדעת. מה עושה הממשלה? מה עושים העיתונאים שפועלים בשם הממשלה? כותבים כל הזמן – בוא נפגע בחרדים. אה, בחרדים לפגוע – זה בסדר. אוכלוסייה אחרת אומרת: בוא נפגע בילדים הערבים. אה, בערבים – זה בסדר. בסוף אומרים: בוא נפגע בקיבוצניקים. אני עוד זוכר מי שדיבר נגד הקיבוצניקים. בסוף כולם נפגעים. במקום משחק של win-win, שכל אחד ירוויח, שכולנו נרוויח, שכולנו נחיה בשלום ובעיקר שיהיו ילדים רבים בארץ-ישראל, אז הולכים ועושים את ההיפך.
אני מציע, אדוני היושב-ראש, לסיום – אנחנו צריכים להאדיר ולכבד ולהעריך ולהוקיר את האמהות אשר יולדות במשפחות ברוכות ילדים, להבין שהם העתיד של מדינת ישראל, וכל החישובים הכלכליים צריכים להיות איך לגדל את הילדים האלה, שיהיו יהודים יותר טובים, שיהיו אנשים יותר מוצלחים, ושיוכלו לפרנס את כל הזקנים, אבותיהם וסביהם, והקדוש-ברוך-הוא יפרנס את כולם. "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון."
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה. אדוני סגן השר ישיב על ההצעה לסדר-היום.
עד אז אני רוצה לברך את חבריו של חבר הכנסת דורון אביטל שנמצאים – לוחמי גדוד 202, שלחמו במלחמת "שלום הגליל". הם בדרך לאזכרה של חבר שלהם שנפל. ברוכים הבאים לכנסת ישראל. אתם אורחים רצויים, אכן כן.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
דורון, אמרו לי שהיית בסיירת מטכ"ל. לא אמרו לי – תהיו בריאים, ברוכים הבאים.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
– – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
עזוב, אתה ערבי. עזוב.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
יש שם חבר כנסת למעלה, לא?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא, אני צוחק.
היו"ר שלמה מולה:
בבקשה, אדוני.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
– – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, האורחים, חבר הכנסת המציע, הרב אייכלר, א. אני מודה לך על ההצעה לסדר-היום, מכיוון שאתה מעלה סוגיה מאוד מאוד חשובה, בכל התקופות, לא כל שכן בתקופה הזו. אבל להרגיע אותך, אני לא יודע כמה זה יכול להרגיע, אבל טרם התקבלו כל ההחלטות בנושא התקציב. הצוותים המקצועיים במשרד האוצר יושבים לילות כימים, כי התקופה לא קלה, התקופה מאוד מורכבת. אתה בטח יודע מה מתרחש בעולם, בעולם הגלובלי, אתה מבין היטב מה קורה באירופה, גם בארצות-הברית.
דניאל בן-סימון (העבודה):
גם ביוון.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אירופה, אמרתי אירופה.
דניאל בן-סימון (העבודה):
יוון. זה הפך להיות האליבי שלהם.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
כל מדינות ה-PIIGS – פורטוגל, אירלנד ויוון, ספרד, איטליה.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
כל מי שרצה יורו.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
דרך אגב, יש לי על זה שיעור נפרד. תזכיר לי. על כל היורו. מה קרה במחצית המאה הקודמת ומה קורה היום באירופה. אבל זה – בשיחה נפרדת.
על כל פנים, הצוותים היושבים, כפי שאמרתי – עושים לילותיהם כימים כדי לגבש את הנתונים של הצעת התקציב. אני חייב לציין כי על-פי הכלל הפיסקלי לגידול בהוצאה הממשלתית, זה חידוש של הממשלה הזאת, של שר האוצר, ד"ר יובל שטייניץ, אם אתה זוכר, ואתה זוכר היטב, שהגידול בהוצאה היה משהו קבוע, פרמננטי – 1.7 לפי הגידול הטבעי, שר האוצר קבע את הכלל הפיסקלי, שזה חידוש שהתקבל יפה מאוד בעולם, שמביא בחשבון גם את הגירעון המצוי, הגירעון הרצוי במכפלה של ממוצע של עשר שנות צמיחה, בזה שזה יחלחל להוצאה הציבורית. הוא עשה דבר נפלא, אבל מה לעשות שזה גרם לגידול ריאלי בתקציב המדינה, וזה יהיה השנה הגידול הגדול ביותר, בהשוואה למה שהיה בשנים האחרונות, בהוצאה.
הממשלה והכנסת, אתם, חברי, תצטרכו לקבל החלטות בנוגע לקביעת סדרי עדיפויות.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אל תשכח את ועדת הכספים בראשות הרב גפני.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
כנסת, אמרתי כנסת, גאלב. לא אמרתי באקה-אל-ע'רביה, אמרתי – כנסת.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
ועדת הכספים בראשות הרב גפני.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אתה מוכן להרגיע אותו?
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אם לא יוציאו אותו.
קריאה:
אתה מפריע לו לדבר.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
זה תפקידה של האופוזיציה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
על כל פנים, חבר הכנסת גאלב, תצטרך כחבר כנסת גם לקבל החלטות ולקבוע את סדרי העדיפויות כדי לעמוד במסגרת הפיסקלית של ישראל ולשמור על האחריות הפיסקלית הנדרשת. צריך לזכור שמצב המשק טוב יחסית, וממרס 2012 נוספו 44,000 מקומות עבודה חדשים. תגיד מברוכ.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
תודה רבה. תודה לממשלה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
ודווקא ממשלה זו, יותר מקודמותיה, פעלה בשלוש השנים האחרונות גם כדי להילחם בעוני וגם כדי להיטיב במגוון נושאים עם האוכלוסייה. לאחר שנים מספר של עלייה הדרגתית בהיקף העוני, מראה דוח הביטוח הלאומי האחרון ירידה בממדי העוני, וקיימות גם אינדיקציות למגמות חיוביות של התרחבות מעמד הביניים וגידול ההכנסות של כל משקי-הבית בישראל, דברים שמעוררים תקווה להמשך ירידה בממדי האי-שוויון.
גאלב, הממשלה ביצעה מהלכים חברתיים שיביאו לצמצום האי-שוויון. הממשלה אימצה את רוב המלצותיה של ועדת-טרכטנברג, הכוללות, בין היתר, הרחבה משמעותית של היצע מעונות-היום, שתאפשר השתתפות של יותר נשים בשוק העבודה, נקודות זיכוי להורים עובדים, עידוד תעסוקת האוכלוסייה הערבית, והגברת הפיקוח על חוקי עבודה.
אדוני היושב-ראש – חבל שאתה יוצא. אתה יוצא, גאלב?
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אני לא יודע. להשאיר אותך לבד?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אני – הכול בשבילך. הממשלה קיבלה החלטות בדבר תיקונים חברתיים רבים שייטיבו עם אזרחי ישראל. המשימה המרכזית שעמדה בפני הממשלה היתה הורדת יוקר המחיה. הממשלה שינתה את סדר העדיפויות הלאומיות במגוון רחב של תחומים, החל מסיוע בטיפול בילדים בגיל הרך, דרך הפחתת שורה ארוכה של מכסים, תיקוני מסים וביטול עיוותי מסים, דרך הגברת התחרות במוצרים ושירותים לרווחה במשק הישראלי, דרך הגדלת מס הכנסה שלילי ודרך הקלות בדיור, ועוד ועוד ועוד הרבה נושאים חברתיים שהזמן יכלה והמה לא יכלו.
הממשלה מפעילה ומרחיבה כלים רבים כדי לצמצם את האי-שוויון בכלכלה הישראלית וכדי לתמוך בשכבות החלשות, הרב אייכלר, ובמעמד הביניים. במסגרת זו הגדילה הממשלה את הוצאותיה התקציביות לשנים 2011 ו-2012 בשיעור שנתי של 2.7%, שהוא גבוה מהגידול שהיה נהוג בשנים שעברו, כפי שהסברתי קודם.
אבל התקציב הבא, 2013, פה אני לוקח אוויר, הרבה אוויר – אכן יחייב אותנו לאחריות ומשמעת תקציבית. לא תהיה סטייה ממסגרת ההוצאה ויימשך מתווה הפחתת הגירעון. נשמור מכל משמר, הרב אייכלר, על כלכלת ישראל במטרה לאפשר המשך צמיחה, כדי לא נמצא את עצמנו, חלילה – – –
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
לאפשר צמיחה למי? זו השאלה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
הרב אייכלר, אני אמרתי לך שהשינוי שעשה ד"ר שטייניץ בגידול בהוצאה מביא בחשבון בהוצאה הציבורית את פירות הצמיחה של השנים האחרונות. זה לא היה קודם. זו הסיבה שהכלל הפיסקלי הגדיל את תקרת ההוצאה ל-2.7–2.9. אז אתה שואל למי? ההוצאה הציבורית היא הוצאה ציבורית. זה בחינוך, רווחה, קצבאות ילדים, שיכון, תחבורה – הכול. כל ההוצאה הציבורית של הממשלה.
היו"ר שלמה מולה:
כבוד השר, אבל היה אם כל כך טוב – למה יש הרבה גירעון? זו השאלה שהציבור שואל, והרב אייכלר שואל. אתם מכרתם לנו ואמרתם לנו שיש צמיחה, ואומרים ומדברים לפחות, אני לא יודע להגיד במדויק, יש כאלה שמדברים על בין 17 מיליארד שקל ל-30 מיליארד שקל. בטווח הזה אנחנו נשמח שאין גירעון, אבל איך זה נוצר?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אף פעם לא אמרתי שאין גירעון. מי אמר שאין גירעון? אני אמרתי שאין גירעון?
היו"ר שלמה מולה:
טוב.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
פירטתי לך כזו הוצאה ציבורית, כל כך גדולה, ודאי שיהיה גירעון. וגם מרגישים את ההאטה, אין מה לעשות. מרגישים ירידה בגבייה. אבל הכלכלה הישראלית, ברוך השם, מספיק חזקה כדי לעמוד גם במשבר הזה.
היו"ר שלמה מולה:
כבוד השר והצנחן דורון אביטל.
קריאות:
– – –
השר יוסי פלד:
– – –
היו"ר שלמה מולה:
כבוד השר יכול לעלות ולדבר אתם, אין בעיה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
על כל פנים, אני חייב לשוב ולציין ולהדגיש, שלא תגידו שלא אמרנו: התקציב הבא אכן יחייב אותנו לאחריות ומשמעת תקציבית. לא תהיה סטייה ממסגרת ההוצאה, יימשך מתווה הפחתת הגירעון, ונשמור מכל משמר על כלכלת ישראל במטרה לאפשר המשך צמיחה, כדי שלא נמצא חלילה וחס את עצמנו במקומות שאנחנו לא רוצים להיות שם. תודה רבה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, כבוד השר.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אני מציע להסתפק בדברי סגן השר.
היו"ר שלמה מולה:
כבוד המציע, מה אתה מבקש?
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
ועדת הכספים.
היו"ר שלמה מולה:
יש לך התנגדות לוועדת כספים?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אתה רוצה ועדת כספים? מה שתרצו. מי עוד היה מציע, רק כבודו? אז בסדר. קיבלת.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה. הבעת עמדת אחרת – חבר הכנסת בן-סימון, ואחריו – חבר הכנסת גאלב מג'אדלה.
דניאל בן-סימון (העבודה):
רציתי שכבוד השר – – –
היו"ר שלמה מולה:
זה לא שעת שאלות, חבר הכנסת בן-סימון. אתה יכול להביע את דעתך, הוא כבר ירד.
דניאל בן-סימון (העבודה):
רציתי לומר לו בידידות גדולה שאני מעריך שהוא לא מאמין לאף מלה שהוא קרא מהנאום הזה שכתבו לו אנשי האוצר, ואולי טוב שהוא אמר ד"ר שטייניץ, ולא אמר השר שטייניץ. אני חייב לומר לך, אדוני סגן השר, אני יותר מדי מעריך אותך בשביל להאמין שאתה מאמין במה שאמרת עכשיו.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אני כתבתי את זה.
דניאל בן-סימון (העבודה):
לכן רציתי להגיד לך, אדוני היושב ראש, שהנתונים נכונים. רק מה שחבר הכנסת אייכלר דיבר, הצמיחה לא זולגת למטה, במיוחד לא לאוכלוסייה שלך, שאתה אמור לייצג אותה. לכן בכל הפרמטרים, כל השכבות החלשות לא ניזונות מהצמיחה הזאת, היא הולכת למעטים ביותר, לגדות הנילוס של החברה הישראלית שגרים במרכז הארץ ושנהנים מהתמיכה הזו. חבל שלא התייחסת לשכבות החלשות ודיברת כל הזמן על הפרמטרים של הצמיחה. כבוד סגן השר, אני יותר מדי מעריך אותך בשביל להאמין למה שאמרת.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה. כבוד השר רוצה להגיד מלה.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
– – – ביחד.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
חברי היקר, בן-סימון היקר, אני חושב שלא הקשבת. כל הנאום היה על הדרכים החברתיות לצמצום הפערים. אמרתי שהצמיחה מחלחלת בהוצאה הציבורית בכלל הפיסקלי, הסברתי. אבל אני מוכן גם באופן פרטי על כוס קפה להמשיך את ההסבר.
היו"ר שלמה מולה:
חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, אחר כך השר פלד, ואנחנו ממשיכים הלאה. בבקשה, אדוני.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
כבוד סגן השר, כשאתה דיברת חשבתי שאני נמצא בשווייץ, או באיזו מדינה משגשגת, מדינת רווחה. אתה יודע שקו העוני עולה? אתה יודע שמספר הילדים העניים בישראל גדל? אתה יודע שהפער בין שכר המינימום למיליון ורבע במשק – אתה מכיר את זה? אתה יודע שיוקר המחיה בארץ הוא 30% יותר מבאירופה? מכיוון שאתם, לעניים הוספתם עוני, ולעשירים הגדלתם את המספר במועדון העשירים. על מה אתה מדבר, עם כל הכבוד? למה אתה אומר למאות אלפי המוחים בתנועת המחאה החברתית – מה, הם לא מישראל? הם לא מצליחים לגמור את החודש, אנחנו לא מדברים על אלה שלא מצליחים להתחיל את החודש. יש כאלה שלא מצליחים להתחיל את החודש.
היו"ר שלמה מולה:
זה לא נאום.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
לא, לא נאום, זה עמדה, לא נאום, אבל העמדה באה לידי ביטוי בנאום.
היו"ר שלמה מולה:
מאה אחוז.
אנחנו עוברים להצבעה – להעביר את הנושא לוועדת הכספים. מי שנגד – נגד, מי שבעד – בעד. בבקשה. נא להצביע.
הצבעה מס' 13
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה.
היו"ר שלמה מולה:
בעד – 7, אין מתנגדים. ההצעה לסדר-היום בנושא הדה-לגיטימציה למשפחות ברוכות ילדים, תעבור להמשך דיון בוועדת כספים.
השר פלד, בבקשה. אנחנו מתקרבים לסיום סדר-היום.
השר יוסי פלד:
אני ביקשתי לעלות לא בגללכם, אלא ביקשתי בגללם. אני מתנצל, יש פה חבורה של לוחמים שאני חושב שלכבוד לכנסת ישראל שהם הגיעו לפה.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אנחנו לא יודעים, תגידו לנו מי אלה.
השר יוסי פלד:
אני אומר לך. מג'אדלה, בתחום הזה אני מבין יותר ממך.
תודה רבה על מה שאתם עשיתם בשביל העם הזה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה.