קטע מדברי הכנסת
הצעה לסדר-היום
הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא מחדל המסתננים
היו"ר מוחמד ברכה:
רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא, והוא הצעה לסדר-היום בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא מחדל המסתננים, מס' 8213, של חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. בבקשה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
יושב-ראש, שרי הממשלה, חברי הכנסת, הנושא שאני מעלה פה עכשיו, בדקות אלה, הוא נושא שבוער בלבה של מדינת ישראל כבר כמה שנים. וכמו כל דבר ששמים אותו על האש, הוא לא גולש, לא בדקה הראשונה, גם לא בשעה הראשונה. המעלות עולות ועולות – זה מתחיל ב-4 מעלות, ומתחיל לעלות ולעלות, וכשזה מגיע ל-100 מעלות, בחום של מים, זה מתחיל לבעבע ולגלוש. אני חושב שאנחנו נמצאים במצב, בדיוק בנקודת הרתיחה, ולצערי הרב, לא מדובר בנקודת רתיחה של מים. מדובר במציאות קשה הרבה יותר. אבל יש לי הרגשה, גם כמי שנמצא בשטח, שעדיין לא איחרנו את המועד, שעדיין לא הגענו למציאות הקטסטרופלית שעוד מצפה לנו, שניתן עוד לעשות משהו. ואם ועדות חקירה בדרך כלל קמות אחרי שמתרחש אסון, כאן אני מבקש בהקמת ועדת החקירה למנוע את האסון.
אני יושב פה, גם בוועדות, גם בדיונים, ואני רואה את התנהלותה של ממשלת ישראל בשנים האחרונות סביב מה שנקרא תופעת המסתננים הבלתי-חוקיים, ואני למד שאין מדיניות. אני משער שחברי כנסת רבים מהנהנים עכשיו בראשם – בן-ארי, מה חדש? הרי אנחנו כולנו יודעים שאין כאן מדיניות. אבל אתם יודעים, הרי יש דברים שאין לגביהם מדיניות ושום דבר משמעותי לא יקרה; בנדון שלנו הדברים קורים. ולכן אני אומר, זאת השעה לקחת את הנושא הזה.
אני קורא לראש הממשלה שלא נמצא כאן – אתה עוסק בהמון נושאים. כבר שנים אתה עוסק באיום האירני. מה השגת? יש ביטוי כזה של הרמב"ן: "מושך באוזני כלב". מושך באוזני כלב זה להגיד לכלב: אל תנשוך אותי. אז הוא ינשוך אותך. מה הועיל? אני מלכתחילה לא הבנתי מה הועיל הטררם העצום הזה של ההתעסקות והברברת האין-סופית בנושא האירני. לאן הגענו עם זה? או נושאים שהעסיקו פה בחורף את הכנסת – הדרת נשים. ישיבות, ועדות, דיונים.
רבותי, בדרום תל-אביב, באילת, בערד, באשדוד, באשקלון וגם בקריית-שמונה מתרחש תהליך מאוד מאוד קשה מבחינתם של אזרחי ישראל. רבותי, אחד הדברים שדורש אזרח ממדינה, ולשמו יש מדינה ולשמו יש ממשלה ויש ראש ממשלה, זה שהאדם ירגיש ביטחון אישי. היתה שעה אחת שבה ראש הממשלה אולמרט הגיע לאשקלון בזמן שבה ירו טילים על אשקלון, והוא אמר שם ביטוי כמו – אני לא יודע אם אני מצטט אותו באופן מדויק, אבל אלו היו הדברים: אתם תצטרכו להתרגל לזה. אמרתי למי שהיה סביבי: ברגע הזה הוא סיים להיות ראש הממשלה. כי הוא ראש ממשלה כדי לתת לאזרחיו ביטחון אישי. זה הייעוד של ממשלה.
מבחינה כלכלית אפשר להסתדר יותר טוב, פחות טוב, אבל התאגדות של מדינה, זאת אחת מהמטרות שלה. יש לה גם ייעודים, אבל זו המטרה. אובדן הביטחון האישי הוא בעצם שלילת הצידוק לקיומה של ממשלה, לקיומה של מדינה. אם ילדים לא יכולים לצאת מהבית, אם נשים לא יכולות לענוד שרשרת כשהן יוצאות מהבית – כפי שהסברתי השבוע, הן אומרות: זה לא מפני שחוטפים את השרשרת כי הם רעבים, זה מפני שקודם חוטפים מכה בראש ונופלים על הרצפה. או, אומר אדם: אם אני לא סוגר את החצר של הבית שלי, הם נכנסים אלי הביתה, מורידים את הכביסה מהחבל ובתוך שלוש דקות מוכרים את זה ב-3 שקלים בתחנה המרכזית. את הג'ינס ואת החולצה ואת המעיל.
אנשים איבדו לחלוטין את הביטחון האישי שלהם בביתם-הוא-מבצרם, שכבר לא קיים. אנשים איבדו את מקומות העבודה שלהם. פגשתי בשבוע שעבר בתל-אביב, בא אלי בחור צעיר. הוא עשה קורס שפים של "תדמור". הוא עבד בבית-מלון והרוויח 36 שקלים לשעה – שכר עתק מבחינתו של בחור צעיר. ביזיון, אבל מבחינתו זה שכר הולם. הוא אומר: פיטרו אותי, עכשיו עובד שם מסתנן. תיכנסו לבתי-מלון, תראו מי מכין שם את החביתות. מה, אין בחורים שלנו? אין כאלה שרוצים לעבוד?
רבותי, מדובר בשקר, ואתם יודעים מה? אם לא מדובר בשקר, אז בשביל זה בואו נקים ועדת חקירה. בשביל זה אני חושב שכל האצבעות של הבית הזה – אם הם באמת חושבים שהכול תקין והכול בסדר, ירימו את האצבע שלהם ויגידו: אכן, צריך להקים ועדת חקירה.
רבותי, אחת השאלות שמשום מה לא נדרשים אליה זו השאלה של הפגיעה הכלכלית במדינת ישראל בעקבות תופעת המסתננים. ואני שומע פה כל מיני סופרלטיבים: ואהבת את הגר; עשו לנו, אנחנו לא יכולים לעשות לאחרים. רבותי, מדובר בתעמולה זולה, ריקה, חסרת בסיס. אין כאן גזענות, אין כאן שנאת הזר. יש כאן מאבק קיומי של מדינה. יש כאן מאבק קיומי של מדינה. כשאומרים לי על המסתננים, אני אומר: כן, כמה אתם מוכנים לקבל פה? 100,000? 200,000? 5 מיליון? מתי זה ייפסק? איפה תעצרו את זה? מתי תחזירו את הגלגל לאחור?
ופה כבר אין מענה, כי אלה שמובילים את התעמולה, והם אומרים את זה בצורה מפורשת – ישנו איזה מושג חדש בקרב הרוחות האנרכיסטיות שבכל העולם כולו; הם קוראים לזה "אזרחות אוניברסלית". אין כבר לאומים. מה זה יהודים, הונגרים, גרמנים? כולם אותו דבר. כולם אותו יופי. ואם לא הצלחנו להכריע את זה בבחירות, כי הבוחר בישראל אמר משהו כזה וכזה, אז איך אמר בן-אהרון? בוא נחליף את העם. ומחליפים לנו את העם בהליכה. בהליכה.
הם מגיעים לכאן, במקום לעשות החזרה חמה כשאפשר לעשות החזרה חמה – והיה לפני חצי שנה, אם אני לא טועה, מפקד מילואים שחיילים שלו רצו לעשות החזרה חמה והוא אסר עליהם. התפרסם בתקשורת. לא ראיתי שהרמטכ"ל העמיד אותו למשפט. לא ראיתי שהיתה פה איזה המולה סביב העניין הזה. אם היה קורה במקום אחר משהו כזה, עם מתנחלים, כבר איזו חגיגה היתה כאן. אבל הוא צדיק. הם אומללים הרי. הם אומללים? אנחנו הבאנו אותם לכאן? אנחנו שילמנו את אלפי הדולרים לטיסה לקהיר, ומשם באוטובוס ממוזג עד הגבול לישראל? והלכנו אתם את הצעדה הזאת של כמה מטרים עד הגבול? ואם הצבא לא מגיע אז מתקשרים: איפה אתם? תבואו. הם מגיעים לכאן בהמוניהם, בשישו ושמחו. כל סיפורי ההפחדה שיורים בהם ומתעללים בהם זה חלק מן התעמולה.
ישבתי בשבוע שעבר עם אדם מארצות-הברית שלומד שם משפטים, שהיה בקהיר והתפקיד שלו היה למלא את התיקים של אלה שרצו להתקבל כפליטים בארצות-הברית. ובאמת, לא היתה עילה. הוא אומר: לכן כתבתי שם כל מיני סיפורים שלא היו ולא נבראו – עדות של האדם הזה – שהם נרדפים על גזעם ועל צבעם ועל רקעם וכל מיני דברים שלא היו, אבל כדי למלא את התיק.
באים לפה כל ארגוני הסיוע, כביכול. אתם יודעים מה? כשהיתה פה קליטה של יהדות אתיופיה, שאני הייתי מעורב בה עד לכאן כבחור צעיר, לא ראיתי אותם. לא ראיתי שהקימו קליניקה לפליט באוניברסיטת תל-אביב. מה לאוניברסיטת תל-אביב, אוניברסיטה, מוסד אקדמי, וקליניקה לפליט? מישהו יכול להסביר לי? אבל אני יודע להסביר: כי רוצים להחריב את המדינה היחידה שיש לנו.
רבותי, כיוון שהזמן שלי הולך ומתקצר, אני אומר: בדיון שיתבצע בוועדה כזאת נצטרך לדון בכמה דברים, כמו, לדוגמה, מי נהנה מכל העניין הזה של המסתננים? אולי מישהו משחד מישהו? אני לא יודע. בדיונים על מסתננים יושב שם נציג של איגוד האיכרים. למה מי הוא? אתם יודעים מי הוא? הוא חמדן. הוא רוצה להרוויח כסף טוב בלי להתאמץ. הוא ישלם להם שכר רעב כי זה מה שהם צריכים והוא ייהנה. והוא יפעיל כביכול את החקלאות של מדינת ישראל תוך כדי הריסתה, כשהמדינה הזאת צריכה לשלם לאחר מכן חינוך חינם, בריאות חינם, הכשרה תעסוקתית, להתעסק בפשיעה. וכל הדברים האלה יש להם משמעות. אם עומד פה נציג המשטרה ואני שואל אותו, מאיפה אספתם כוחות? אז הוא אומר לי: שיטת השמיכה. אתם יודעים מה זו שיטת השמיכה? אז אני אסביר לכם. כשמושכים את השמיכה מכאן היא קצרה משם, ואם לוקחים שוטרים כדי לתגבר את הפשיעה בתל-אביב, לוקחים אותם מאיפשהו.
אני לא רוצה להזכיר שמות של מקומות במדינת ישראל, שלא יאשימו אותי שאני אומר שבמקום מסוים יש יותר פשיעה או פחות פשיעה, אבל אתם אנשים נבונים. הדברים האלה עולים לנו. אם ראש עיריית אילת עומד על הרגליים האחוריות ואומר: אתם הולכים להרוס, להחריב לי את מערכת החינוך המפוארת שלי, ואין לו קשב, והמדינה לא מגינה עליו והוא צריך לקחת עורכי-דין כדי להגן על עצמו – רבותי, אנחנו בקריסה.
היו"ר מוחמד ברכה:
נא לסיים, חבר הכנסת בן-ארי.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני אבקש, ברשותך, עוד חצי דקה.
היו"ר מוחמד ברכה:
קיבלת דקה מעבר לזמן וזה מספיק.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
לא, לא קיבלתי.
היו"ר מוחמד ברכה:
לא, לא, כי הפעלתי את השעון באיחור של דקה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
הבנתי. תודה רבה. רבותי, הממשלה הזאת – –
היו"ר מוחמד ברכה:
תגיד משפט אחרון.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – איחרה כמעט בשנתיים בהקמת הגדר. מתקני השהייה, גם לקח, אחרי הרבה לחצים, שמקימים את מתקני השהייה. בגוש-קטיף לקח חודשיים להקים מתקן ל-50,000 חיילים לגרש יהודים. פה? חודשים, אנחנו לא רואים את הקצה.
רבותי, אין ברירה. יש צורך – לא צורך, יש דחיפות בהקמת ועדת חקירה, כי אם לא תקום ועדת חקירה פרלמנטרית, תקום ועדת חקירה בסוף, ועדת חקירה ממלכתית, אחרי שיתרגש עלינו אסון. כי אני אומר לכם שמה שקורה בשטח זה לא בן-ארי ולא רגב ולא דנון ולא אלי ישי ולא אף אחד אחר. זה השטח שבוער, זה השטח שכואב, זה השטח שלא מוכן יותר לסבול. לכן אנחנו צריכים ברצינות לטפל בבעיה, ואם הממשלה עצמה לא הצליחה, אנחנו כאן נסייע להם למצוא את הדרכים ולגעת בנקודות הכואבות ובנקודות האלה שלא טיפלו בהן כדי לטפל בבעיה הזאת, שהולכת ומתרגשת עלינו כאסון. תודה רבה.
היו"ר מוחמד ברכה:
אני מזמין את כבוד שר הפנים – בבקשה, אדוני – להשיב על ההצעה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא מחדל המסתננים.
שר הפנים אליהו ישי:
טוב, חברי חברי הכנסת, הסוגיה המורכבת והמסובכת הזאת, של המסתננים, באמת מתפוצצת לנו בפרצוף. אני רק רוצה להזכיר לכולנו שלפני כמה שנים, כשהתחלתי לדבר על תופעת המסתננים, רוב חברי הבית, אולי רובם ככולם, וגם חברי בממשלה, העדיפו למלא פיהם מים שמא יותקפו כפי שאני הותקפתי על-ידי התקשורת או על-ידי אותם אנשים יפי הנפש. אני כבר אז חזיתי את מה שהולך לקרות, לא כי אני יותר חכם ממישהו אחר, או נביא – אנוכי לא נביא ולא בן נביא – אבל ראיתי מה קורה בעולם, ברור שזה גם יקרה פה. אמרתי את מה שאני באמת מאמין, את מה שאני חושב, את מה שברור שיקרה – צפוי מאוד שיקרה, אין משהו אחר – ואז זכיתי לקיתונות של ביקורת והתקפות והשמצות והאשמות של גזען, חשוך וכו' וכו'. זה היה ברור.
אבל אני מוכרח לומר שדווקא הממשלה הזאת – אני לא יכול לומר שכל מה שרציתי התממש, אבל עם כל הקשיים – כל הקשיים – זאת הממשלה שהביאה יותר ממיליארד שקל לבניית גדר – לקראת סיום – ובניית מתקני שהייה, וכו' וכו'.
עכשיו, לומר לכם מה הפתרון באמת? שיהיה ברור, מה שאמרתי אז לא מצא חן בעיני הרבה מאוד אנשים, הרבה חברי כנסת, הרבה שרים. לדעתי רוב העם היה בדעה שלי, הסכים עם מה שאמרתי, אבל אף אחד לא היה לו האומץ לומר את מה שאני אמרתי. היום יש יותר אנשים שמסוגלים לומר את מה שאני אומר, ואפילו מנסים להתחרות אתי בטרמינולוגיה כזאת או אחרת, אבל זאת באמת לא הנקודה. אני אוהב להיות מאוד מאוד ריאלי, אני לא חושב שאלימות פיזית, מילולית, התלהמות, זה הפתרון. די להתלהמות, הגיע הזמן למעשים. הגיע הזמן למעשים.
ולכן – ועדת חקירה ממלכתית, תאמין לי שתוקם ועדת חקירה ממלכתית, אדרבה, ממלכתית הייתי מעדיף; לא פרלמנטרית שישבו וידברו ויגידו מה כן ומה לא, ובלי לפגוע בכנסת ובכבודה של הכנסת ובכבוד חברי הכנסת, במקום להתעסק בעשייה באמת, מה צריך לעשות, יתעסקו פה במי עשה מי לא עשה. כולם יודעים מי אמר ומי לא אמר ומי פעל ומי לא פעל. אנחנו כבר יודעים טוב. אני יכול להגיד לך את המסקנות של ועדת חקירה פרלמנטרית, לא זאת הנקודה. הנקודה: מה אנחנו עושים מכאן, ומחר. ואתמול. זה הנקודה – מה אנחנו עושים.
זה התחיל בשנת 1996, כשהתחילו לדבר על המסתננים, ואז כבר קמתי ואמרתי: צריך לעצור את זה, צריך לבנות גדר. אמרו – אני לא אנושי, אמרו – אני חשוך, אמרו – אני גזען. אמרתי: רבותי, יהיו פה עשרות אלפים; גם צחקו עלי. אמרתי: יהיו פה מיליון איש; גם צחקו. והנה אנחנו בדרך.
אבל אנחנו רגע לפני באמת הפיצוץ הגדול. אנחנו כל יום, כל יום שעובר, בדרך לאיבוד המפעל הציוני, והמדינה היהודית, והרוב היהודי במדינת ישראל. כל יום שעובר. ולכן, הצעתי פשוטה מאוד – היא לא קלה. היא לא קלה – אני אומר את זה במלוא הרגישות, אבל בכל הנחישות. עם הרבה רגישות, אבל עם הרבה מאוד נחישות, אין דרך אחרת, שיהיה ברור. ומי שחושב – – –
קריאה:
– – –
שר הפנים אליהו ישי:
אני אגיד מה. – – – ומי שחושב שיהיו להם פה מקומות עבודה – זה ימנע מהם פשע? אתם מכירים אנשים שעושים פשע, גם יש להם מקומות עבודה. מה קשור זה לזה בכלל? לא קשור בכלל. אתה לוקח תרבות שונה – –
נחמן שי (קדימה):
– – – קשור – – –
שר הפנים אליהו ישי:
– – בתרבות אחרת – אתה לוקח תרבות שונה מהתרבות שלנו, שם אותה בתרבות אחרת, ואז אתה מתפלא למה זה מתפוצץ. אין פתרון – יש פתרון אחד. אין דרך אחרת. אין פה משחקים. וגם אני מציע פה היום: שאף אחד לא ינסה להתייפייף, כי מי שמתייפייף נעשה לו שוויון בנטל, חלוקה צודקת בנטל, ניקח עשרה או 15 או 20 או 30 או 50 מסתננים שיגורו בבניין שלו, בבית, וישלח את הילדים שלו לחצר, שעד היום היתה חצר, מתקן – מתקן בחצר לילדים, והיום היא נהייתה מאהל למסתננים, ניקח אותו ונראה את אשתו שעוברת או הילדות שלו שעוברות בשעות כאלה ואחרות בלילה, ופחות מאוחרות, עוברות ומגיעות בשלום הביתה. עם כל הכבוד.
נכון, שוב אני נשמע קצת חריף. הפתרון הוא – גדר לבד לא תעזור, אבל גדר, אכיפה, צבא לאורך הגדר, וכליאה – בפירוש, כליאה, כמה שזה נשמע קשה; כולם מאחורי סורג ובריח, כמה שזה נשמע קשה, בלי יוצא מן הכלל. הרי אני הודעתי כבר, והנחיתי את יושב-ראש רשות ההגירה, מנכ"ל רשות ההגירה: מ-3 בחודש, כל מסתנן שנכנס, הוא ייכנס – אחרי החוק החדש – אחרי החוק החדש אני יכול להכניס אותו לכלא עד שלוש שנים. כל מסתנן חדש שייכנס יגיע לכלא. אחר כך תהיה הבעיה אם יש לי מספיק מקומות כליאה, אבל הפתרון הוא כליאה לכולם, ללא יוצא מן הכלל. משם – ברצון, עם מענק, למדינה שממנה הוא בא, ומי שלא רוצה לחזור למדינה שממנה הוא בא, נמצא לו מסלול של מדינה שלישית, בתשלום.
ותאמינו לי, היום המדינה משקיעה מאות מיליונים, בריאות – שמעתם מה אמר פרופסור ברבש – 27 מיליון שקל עולה רק לבית-החולים שלו, "איכילוב", בשנה. מי מממן את זה? כל אזרחי מדינת ישראל. זה הולך להיות פה מאות מיליוני שקלים בשנה בתחום הבריאות, הרווחה, החינוך, הפשע, המשטרה וכו', וכו' וכו'. אז כשדיברתי על מערכת החיסון והבריאות, זכיתי לקיתונות. היום כבר ברור, היום כולם אומרים את זה, כל הפרופסורים אומרים את זה – זה בסדר גמור. כשאני אמרתי נתונים שקיבלתי –היה כנראה אסור לומר. אמרתי מה שאני חושב, אני אומר את מה שאני חושב, אני גם אעשה את מה שאני מאמין. ולכן, בתי-כליאה לכולם, ומשם להסיע אותם, להטיס אותם במטוסים, באוניות, למדינות שמשם הם באו, ואם אין אפשרות למדינות שמשם הם באו, למדינה שלישית.
אני חושב שהם יקבלו את ההמלצות שלנו. אם הממשלה תאמץ את ההמלצות שלי, בתוך שנה לא יישאר פה מסתנן אחד. אם אנחנו רוצים לשמור על המפעל הציוני ועל הרוב היהודי במדינת ישראל, אין דרך אחרת.
היו"ר מוחמד ברכה:
מה אתה מציע בנושא ועדת החקירה, אדוני?
שר הפנים אליהו ישי:
לא, כמובן להסיר. צריך להתחיל לעבוד ולעשות מה שצריך לעשות.
היו"ר מוחמד ברכה:
תודה לשר הפנים. הממשלה מתנגדת להקמת ועדת חקירה. זכות התשובה שמורה לחבר הכנסת המציע. אתה רוצה להשיב? יש לך חמש דקות, להבדיל מהצעת חוק רגילה. לאחר התשובה של חבר הכנסת המציע אנחנו נעבור להצבעה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
היושב-ראש, השרים, השר אלי ישי, זה נכון, אתה התרעת. זה נכון, אין שום שאלה. השאלה המרכזית היא שאלה אחרת: מה עשיתם? השאלה היא מה עשתה הממשלה הזאת במשמרת שלה, שנמשכת קצת יותר משלוש שנים, כשאנחנו יכולים למנות יותר מ-50,000 מסתננים שנכנסו במשמרת שלכם. אין שום שאלה שכל דבר שעשיתם, עשיתם באיחור רב. לבוא ולהגיד כאן: אני אמרתי, אני אמרתי – זה יכול חבר כנסת משם, מהשורה האחורית, שהוא לא שייך לשולחן הממשלה, לצד הביצועי. הוא יכול להגיד: אני אמרתי. אני אמרתי רמת-אביב תחילה, אני אמרתי או אתה אמרת?
קריאה:
– – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני אמרתי להכניס אותם לכלא, אתה אמרת – זה לא חשוב. השאלה היא, מה עשית? השאלה היא, מה הממשלה הזאת עשתה? כל דבר שהיא עשתה, היא עשתה בסוג של איחור שכבר הפך להיות חסר משמעות לחלוטין.
הגדר היא לא הרתעתית, היא לא חוסמת שום דבר. כל עוד יהיה חשק לבוא לכאן, כל עוד מדינת ישראל תספק את מה שהיא מספקת, באווילות שאני לא מצליח להבין – מה פתאום אנחנו צריכים לתת להם חינוך חינם? יש מדינה בעולם, כזאת? מה קרה? אומרים: ואהבת את הגר. אני אומר: גר אחד פה, עוד גר אחד שם, אבל 200 כל לילה? זה ואהבת את הגר? מישהו פה נשתבשה עליו דעתו? כנראה כן.
ממשלה שאת הגדר בנתה באיחור רב, גם אחרי שמשכו באוזניה – ופה יש לציין את יושב-ראש הוועדה לעובדים זרים, חבר הכנסת יעקב כץ, שהתריע, ועשה סיורים, ועוד פעם התריע, ועוד פעם פנה לראש הממשלה – בסוף נעתרו להקים את הגדר. היו שואלים אותי, אין צורך בסנטימטר של גדר. את מיליארד השקל האלה הייתי משקיע בלהוציא את החשק להיות כאן, כי כל עוד יהיה חשק להגיע לכאן הם יגיעו, או מתחת לגדר או מעל הגדר. כבר עכשיו מדברים לעשות גדר מסביב לירדן, גדר לגבול ירדן. אחר כך נצטרך לעשות גם על החוף, כי הם יבואו גם דרך החוף. ולאחר מכן נצטרך לצפות את כיפתה של מדינת ישראל, כי, רבותי, זה לבוא אל הארץ המובטחת. איפה יש חינוך חינם בסודן עד כיתה י"ב? איך אמרה פה גברת תרזה, יש לי שישה ילדים, אני רוצה לתת להם בגרות, למה לא. איפה יש מערכת בריאות כמו שבנינו כאן? כשההורים שלנו היו כאן ובאו לארץ, בשביל לשלם על בריאות הם היו צריכים למשכן את מה שהיה להם. סיפור משפחתי אישי של אבא שנפצע, הוא בא לפה בשנת 1951; אמא שלי, את כל התכשיטים שלה, את כל הנדוניה היתה צריכה לתת כדי ללכת לרופא. לא היתה כאן בריאות חינם. למי היתה בריאות חינם? והיום אנחנו מספקים את זה לכל העולם כולו, אנחנו כאלה עשירים. למדינת ישראל נגמרו כל האתגרים, אבל יבואו כל מיני יפי נפש – מה, לא ניתן להם בריאות? אם סוכנות לפליטים של האו"ם רוצה לתת להם בריאות, שתיתן להם. רוצה לתת להם חינוך? שתיתן להם.
שלמה מולה (קדימה):
זו החלטה – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
מי לקח פה החלטה? אני רוצה שלא ישדדו אותך ולא ישדדו אותי.
שלמה מולה (קדימה):
מה, אתה רוצה שימותו?
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני רוצה שימותו? שיגורו בסודן, למה הם באו לפה? אני הבאתי אותם לפה? אל תעשה לי ככה, תענה לי על השאלה הזאת, אני הבאתי אותם לפה?
היו"ר מוחמד ברכה:
חבר הכנסת מולה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני רוצה שיהיו שבעים, אני רוצה שיהיו בריאים, אבל לא פה.
ולגבי השאלה שלך – כמה מיליונים אתה מוכן לקבל? הראו פה את הסרט שזכה ב"אוסקר", על בית-ספר "ביאליק-רוגוזין". היה שם יושב-ראש ועדת החינוך, זבולון אורלב, הוא אומר, צריך להראות את הסרט הזה בכל העולם, למה? מנהלת בית-הספר קנתה לאחד הילדים אופניים ונתנה לו במתנה. צריך להראות את זה בכל העולם. אמרתי, מצוין, תראו את זה בפיליפינים, תראו את זה בסין, תראו את זה במונגוליה, תראו את זה בתאילנד, תראו את זה בכל העולם, בכל אפריקה, כל ילד שם רוצה אופניים חינם. כמה אופניים יכולה לקנות מנהלת בית-הספר "ביאליק-רוגוזין"? כמה אופניים היא יכולה לקנות? איבדנו את העשתונות.
ואני חוזר אל הממשלה. לצערי הרב, השר ישי חושש מהקמת ועדת חקירה. אתם מתחמקים מהבדיקה. אתה אומר ועדת חקירה ממלכתית, אני מוכן, בואו תעשו ועדת חקירה ממלכתית. ועדת חקירה פרלמנטרית יכולה – לא יכולה, חייבת – להצביע על הכשלים של הממשלה, כי עד עכשיו לא היתה שום עבודה רצינית בעניין הזה. חוץ מזה שאתה אומר, אני הזהרתי, אני הזהרתי. איזה עוד שר בממשלה מתעסק בזה? שר החוץ נתן את דעתו בעניין הזה? שמענו אותו פעם בנושא הזה? איפה הוא? מי זה שר החוץ, מישהו מכיר?
היו"ר מוחמד ברכה:
נא לסיים. את הדברים האלה אמרת כבר אתמול.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אמרתי אתמול ואני מרשה לעצמי לחזור עליהם, אדוני. בכל מקרה, רבותי, ועדת החקירה הזאת, אם היא לא תקום היום, היא תקום מחר. לצערי, אתם נמלטים ממנה אבל נמלטים אל קיר, אתם נמלטים אל אסון שירדוף את כולנו. תודה רבה.
היו"ר מוחמד ברכה:
חברי הכנסת, אנחנו נעבור עכשיו להצבעה. אני מסביר איך ההצבעה מתקיימת. ההצבעה היא על הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא מחדל המסתננים. מי שבעד הוא בעד להעביר את זה לוועדת הכנסת על מנת שתטפל בהקמת הוועדה; מי שנגד – להסיר את ההצעה מסדר-היום.
בבקשה. נא להצביע.
הצבעה מס' 11
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 55
נמנעים – אין
ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
היו"ר מוחמד ברכה:
ארבעה תומכים, 56 מתנגדים, כולל הצבעתו של השר מרידור. על כן ההצעה לא התקבלה.