קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
החלטת היועץ המשפטי לממשלה להגיש כתב אישום נגד העיתונאי אורי בלאו
היו"ר גאלב מג'אדלה:
הצעות לסדר-היום של חברי הכנסת בנושא: החלטת היועץ המשפטי לממשלה להגיש כתב אישום נגד העיתונאי אורי בלאו, מס' 8262, 8268, 8275, 8288 ו-8305. ראשון המציעים, חבר כנסת דב חנין, בבקשה.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אנחנו מרבים לדבר בבית הזה על איומים וסיכונים שבפניהם נמצא המרחב הדמוקרטי בחברה הישראלית. אנחנו מרבים לדבר בבית הזה על סוגים שונים של פגיעות, שבסופו של דבר מייצרות מדרון מהיר וחלקלק של שקיעה למקומות לא דמוקרטיים. ועמיתי חברי הכנסת, השבוע נפל דבר, כאשר היועץ המשפטי לממשלה החליט, למרבה הצער, להעמיד לדין עיתונאי על עבירה של – שימו לב – החזקת ידיעות סודיות על-ידי מי שאינו מוסמך לכך.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
זה לא נכון?
דב חנין (חד"ש):
זה לגמרי נכון, חבר הכנסת אלדד, אבל זה קורה לכל עיתונאי – –
קריאות:
– – –
דב חנין (חד"ש):
– – כמו שאתה יודע כיושב-ראש השדולה בכנסת למאבק בשחיתות. אתה יודע שכל עיתונאי שעושה תחקיר על שחיתות מחזיק בידיו ידיעות ומסמכים שאינם לפרסום, כולל מסמכים שלפי החוק מוגדרים כידיעות סודיות.
ההגדרה בחוק שלנו, של ידיעות סודיות, היא הגדרה אינפלציונית. בכלל החוקים שלנו – והטענה שלי היא לא רק ליועץ המשפטי לממשלה, אני כמו חבר הכנסת אלדד חושב שצריך גם לשמור את החוקים.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
אם כתוב שם – – –
דב חנין (חד"ש):
צריך להבדיל – –
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
אם כתוב שם – – –
דב חנין (חד"ש):
– – מה סודי ומה לא סודי, מה פוגע בביטחון ומה לא פוגע בביטחון.
עמיתי חברי הכנסת, העמדת עיתונאי לדין בגין החזקת מסמכים סודיים היא פגיעה מהותית בעצמאות של כלי התקשורת. המשמעות המיידית של ההחלטה הזאת היא הצרת הצעדים של העיתונאים והיכולת שלהם לחשוף עוולות, שחיתויות, שאין להן מקום בחברה. זה תקדים שיפגע אנושות בעיתונות החוקרת, שהיא נשמת אפה של העיתונות החופשית. אי-אפשר לחשוף שחיתויות באיזה תחום מבלי להחזיק במסמכים, גם כאלה הנחשבים מסווגים, שיספקו את התשתית העובדתית. אגב, הכתבה, שהתבססה על המסמכים האמורים, הוגשה על-ידי בלאו ועיתון "הארץ" לצנזורה הצבאית ואושרה לפרסום כנדרש על-פי דין. אני מבין שזו היתה כתבה שמאוד מאוד הרגיזה, כי הטענה היתה שקצינים בכירים מתעלמים מהנחיות בית-המשפט העליון בעניין של מה שקרוי "חיסולים" – זו היתה הטענה בכתבה. והכתבה התפרסמה על בסיס מסמכים, הוגשה לצנזורה, אושרה לפרסום, מאוד הרגיזה; כתוצאה מזה שהיא הרגיזה נפתחה חקירה, והחקירה הזו מתגלגלת היום לכתב-אישום נגד עיתונאי.
עמיתי חברי הכנסת, הפרשה הזו היא פרשה שאפשר לדבר בה ארוכות, ואני לא רוצה כרגע להביע עמדה על כל הצדדים והנפתולים של הפרשה הזו, וההתנהלות של כל הגורמים שהתנהלו שם. אני רוצה כרגע לשים את האצבע על מהלך בעייתי, שגוי ומסוכן ברמה העקרונית – ואני מבין שההחלטה כפופה לשימוע, שייערך בפני היועץ המשפטי לממשלה – –
זהבה גלאון (מרצ):
לא, לא שימוע. לדעתי זה אחרי שימוע.
דב חנין (חד"ש):
– – ואני מצפה שהיועץ המשפטי לממשלה יחזור בו מההחלטה הזאת וייענה לפנייה שלנו ולפנייה של בכירי הפרשנים והעיתונאים בתחום הצבאי של ישראל – התפרסמה בהקשר הזה פנייה שחתומים עליה בין היתר: רוני דניאל, הפרשן הצבאי של ערוץ-2; אלון בן-דוד, הפרשן הצבאי של ערוץ-10; כרמלה מנשה, הפרשנית הצבאית של "קול ישראל"; יואב לימור, הפרשן הצבאי של "ישראל היום"; עפר שלח, הפרשן הצבאי של "מעריב"; אלכס פישמן, הפרשן הצבאי של "ידיעות אחרונות"; ורון בן-ישי, הפרשן הצבאי של אתר Ynet – בכירי הפרשנים הצבאיים מתריעים ומתרים בפני המערכת המשפטית, שהתקדים המסוכן הזה פוגע קשות, פוגע אנושות בחירות העיתונאית, פוגע בסיקור – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
היתה גם הפגנה בעניין הזה.
דב חנין (חד"ש):
בוודאי, היתה גם הפגנה.
זהבה גלאון (מרצ):
כן.
דב חנין (חד"ש):
ואני אומר, עמיתי חברי הכנסת, שאנחנו צריכים להשמיע מפה קול ברור בעניין הזה. אני מצטער שהממשלה בחרה לא להשיב, כי אני חושב שדווקא בסוגיות כאלה חשוב להשיב.
ואני רוצה לומר דבר אחרון: עמיתי חברי הכנסת, הכדור הזה מונח גם לפתחנו. ההחלטה הזאת מתבססת על חוקים בעייתיים, לקויים, לא עדכניים ולא מדויקים, והגיע הזמן שנתקן את החוקים, גם בעניין של החזקת ידיעות סודיות; מה הן ידיעות סודיות ומה אינן ידיעות סודיות; וגם בהגנת חופש העיתונות. אם לא נגן על חופש העיתונות, לא תישאר עיתונות להילחם את המלחמה של החברה הדמוקרטית. תודה רבה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה. לא הבנתי שאמרת הממשלה – הממשלה משיבה.
דב חנין (חד"ש):
לא ידוע לי.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
לא, השר משה יעלון משיב במקום שר המשפטים.
דב חנין (חד"ש):
אה, לא ידעתי.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
נעלמה ממך אינפורמציה חשובה. תודה רבה. חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה. זה אחד הדברים שאני דואג להם כאן, שהממשלה תשיב לך.
זהבה גלאון (מרצ):
כל הכבוד.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני חייבת להודות שמדובר באחת ההחלטות המקוממות, התמוהות, אדוני היושב-ראש, ההחלטה של היועץ המשפטי לממשלה להעמיד לדין את העיתונאי אורי בלאו – עיתונאי אמיץ שעושה עבודה רצינית בצורה קבועה, שיטתית, לא חושש לבקר פרות קדושות או לשחוט פרות קדושות גם כשצריך.
והעיתונאי אורי בלאו – בואו נדבר על מה אנחנו מדברים, אדוני היושב-ראש – חשף בעיתונו, ב"הארץ", שמערכת הביטחון ממשיכה להשתמש בחיסולים ממוקדים בניגוד להחלטת בג"ץ. זה מאוד מאוד מביך, אדוני, מאוד מאוד מביך, שמערכת הביטחון מצפצפת על פסיקה של בג"ץ, ויש עיתון ויש עיתונאי שחושפים את הדבר הזה. איך אפשר להמשיך ולהרשות לחשוף דברים כאלה? אז מה עושה היועץ המשפטי לממשלה? מחליט להרוג את השליח, במקום להרוג את המדיניות הקלוקלת הזו של מדיניות החיסולים, שבג"ץ אמר שהיא אסורה.
ויש כאן יועץ משפטי לממשלה וממשלה שבאופן שיטתי מבקשים להתנקש בעיתונות החוקרת, בחופש הביטוי; ראינו שורה של הצעות חוק שמבקשות לסתום את הפה לעיתונות, ועכשיו מבקשים להעמיד לדין את אורי בלאו? איפה נשמע כדבר הזה? על מה? בהחלט כן, מדובר בסוגיה רגישה, מדובר בידיעות ומסמכים שאינם לפרסום – אי-אפשר לזלזל בזה. מדובר בדברים שהם מסמכים סודיים, זה נכון. אבל יעלה על הדעת שיש עיתונאי במדינת ישראל שרוצה לעשות את עבודתו נאמנה ולחשוף קלקולים של השלטון, לבקר את מוסדות השלטון, בלי שיהיה לו מידע חסוי? איך הוא יעשה את עבודתו נאמנה?
עכשיו, למה זה כל כך מקומם, אדוני היושב-ראש? אותו יועץ משפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, באותו שבוע שהוא החליט להעמיד לדין את העיתונאי אורי בלאו, סגר – בשל מה שנקרא כביכול חופש הביטוי – את תיק החקירה נגד שני רבנים מסיתים מיצהר שפרסמו את הספר "תורת המלך", שנותן היתר הלכתי לרצח, להרג גויים; בשם מה שהוא קרא "חופש הביטוי", כי לא נאמר שם בדיוק פלסטינים, נאמר גויים, ולא בטוח שגויים הם פלסטינים, אז לא בטוח שהיה היתר הלכתי להרוג גויים.
אז כאן מותירים שוליים כל כך רחבים לחופש הביטוי, אבל כשמתייצב עיתונאי וחושף מדיניות מסוכנת של ממשלת ישראל, אז במקום לשבח ולהלל אותו מבקשים להעמיד אותו לדין? אתה יודע, אדוני, אני מאמינה שזו היתה חובתו המקצועית של העיתונאי אורי בלאו כשהגיעו אליו המסמכים האלו – זו היתה חובתו המקצועית לפרסם אותם. לו אני הייתי עורכת מוסף "הארץ" והייתי יודעת שיש בידי העיתונאי שעובד אצלי מסמכים כאלה ואני לא חושפת אותם, הוא היה צריך לנזוף בי על עבודתי העיתונאית הלא-רצינית. מה עשה עיתונאי רציני? פרסם את העובדות, ועכשיו הוא נאלץ להתמודד עם אשמה פלילית?
עכשיו, תראה, זה נכון, אדוני, שהחוק כיום, סעיף 113 בספר החוקים, הוא חוק לא סביר, לא הגיוני, ולכן אני וחברי לסיעת מרצ הגשנו הצעה לתיקון החוק – הצעה שאומרת שכשיש סתירה בין העבודה העיתונאית המקצועית של העיתונאי לבין מה שהמדינה רואה כפגיעה בביטחון, אז בית-המשפט יקבע אם העיתונאי עשה את עבודתו המקצועית. אני רוצה לומר, ואני מקווה, ובזה אני מסיימת, אדוני – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה.
זהבה גלאון (מרצ):
תן לי עוד משפט אחד, אדוני. אחד.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
בבקשה.
זהבה גלאון (מרצ):
בזמנו, כשדניאל אלסברג, שפגשתי אותו לפני כמה שנים, שהפך לגיבור אמריקני, חשף את פשעי המלחמה של מלחמת וייטנאם והעביר אותם ל"ניו-יורק טיימס", בא התובע של ארצות-הברית וביקש מבית-המשפט העליון למנוע מה"ניו-יורק טיימס" לפרסם את המסמכים האלה בדיוק בטענה הזו: פגיעה בביטחון המדינה; איך עכשיו יפרסמו את פשעי המלחמה בווייטנאם? ובית-המשפט העליון גלגל את התובע של מדינת ארצות-הברית מכל המדרגות ופרסם את המידע הזה, וכך אני מקווה שיקרה.
אם, חלילה, אורי בלאו בסוף יצטרך להגיע לבית-משפט, אני מקווה שבית-המשפט יגלגל את היועץ המשפטי לממשלה מכל המדרגות וישמור על מה שנקרא חופש ביטוי וחופש עיתונות במדינה מתוקנת, ולא יהלכו יותר אימים על עיתונאים שעוסקים בענייני צבא וביטחון. כל המהלך הזה נועד להלך עליהם אימים, שלא יחשפו יותר עוולות שלטון. אסור לנו לתת לזה לקרות. תודה רבה, אדוני.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אברהם מיכאלי. החלפת מקום, מיכאלי.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
– – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אנחנו עוד לא התרגלנו אליך. נא להתחיל, נחמן.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
קשה להיות בקואליציה היום. תראה מה עשו להם. קשה. חיים קשה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אתה עובר על התקנון, מדבר בפלאפון, תשים לב לזה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
לא, אני לא מדבר בפלאפון, אדוני. אני שולח הודעות.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אה, באייפון, לא בטלפון.
שלמה מולה (קדימה):
– – – לאחרים מותר לדבר בפלאפון.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
בבקשה, אדוני, חבר הכנסת נחמן שי.
נחמן שי (קדימה):
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היועץ המשפטי לממשלה מבקש לסתום את פיה של התקשורת. הוא לא בודד. גם, עד לאחרונה, בכמה יוזמות, רצתה בכך הממשלה. היא התערבה ומתערבת בענייני רשות השידור, והיא הכריזה מלחמה על ערוץ-10, והיא ניסתה להתערב בעבודה של חברות החדשות, בערוץ-2, כדי לראות אם אפשר לשבש אותן. בכל הדברים האלה אני רואה סכנה גדולה לחופש העיתונות ולחופש הדיבור במדינת ישראל. וכשזה לא הצליח שם, כי שם זה נרגע, במידה מסוימת, ואולי זה נכנס לאיזה דפוס פעולה מתחת לפני השטח, כאן זה נעשה בגלוי, והאיש, שתפקידו, בין היתר, להגן על חופש הדיבור במדינת ישראל, עושה את הדבר ההפוך.
בהחלטה שלו להעמיד את אורי בלאו למשפט על החזקת מסמכים הוא אומר לתקשורת הישראלית ולכתבים שבה, בין הבכירים ביותר, המדיניים, הביטחוניים, כתבים לענייני מודיעין ואחרים: אל תתקרבו לחומרים מסווגים. עכשיו, יש לי סוד לספר לכם, כי אני, בעוונותי הרבים – יש לי רבים מאוד – הייתי גם כתב צבאי, וכתב לענייני ביטחון שנים ארוכות. ואני רוצה להודות ולהודיע מעל במה זו כי החזקתי מסמכים מסווגים. אני לא רוצה להגיד שאני עושה את זה היום, שמא מייד יסירו את חסינותי.
זהבה גלאון (מרצ):
אי-אפשר.
נחמן שי (קדימה):
אי-אפשר להסיר את חסינותי?
זהבה גלאון (מרצ):
זה במסגרת החסינות המהותית.
נחמן שי (קדימה):
אם זה כך, אז אני רוצה להודות שיש לי גם היום מסמכים כאלה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
קיבלת הרגעה עכשיו.
נחמן שי (קדימה):
כי זה חלק מהעניין. ואי-אפשר לעשות את העבודה העיתונאית באופן שונה. ומה תעשה אותה כתבת מהוללת של "קול ישראל" כשתקבל ידיעה מסוימת בכתב, על מסמך מסוים, שנגרם, במקרה הזה – נגרם עוול לחייל או לחיילת במילוי תפקידם, והמסמך מסווג? מה היא תעשה, ידידי הטוב, סגן ראש הממשלה בוגי יעלון, שראה בימי חייו יותר משניים-שלושה מסמכים כאלה, והוא יודע שלא כולם הם סודות מדינה בהכרח; מה היא תעשה? האם היא תתעלם? כן, אז היא תתעלם מהסיווג שלמעלה, אבל היא תבדוק את הנושא הזה לגופו של עניין. לכן הזדרזו כל כך חברי, ידידי, עמיתי, שאני מאוד מעריך את העבודה שלהם, הכתבים הצבאיים, הפרשנים הצבאיים לענייני ביטחון לצעוק פה צעקה גדולה. הם אמרו: איך נעשה את העבודה שלנו? והתשובה היא: לא תוכלו לעשות את העבודה שלכם יותר במדינת ישראל אם ההחלטה הזו של היועץ המשפטי לממשלה תצא לפועל.
ואני רוצה לומר עוד דבר אחד, שהוא מאוד חשוב בעיני. אורי בלאו טעה. הוא טעה כמה וכמה טעויות בפרשה הזו, ואני לא מגן עליו. אני לא מגן עליו. אני רוצה להגן על העיקרון הבסיסי, שעיתונות, בתוקף תפקידה, כדי לשרת את כולנו, גם בבית הזה וגם מחוצה לו, חייבת לעסוק בחומרים מסווגים. פעם הם יהיו בכתב, פעם הם יהיו במתכונת אלקטרונית, הם יגיעו לידיעתם. אם הם לא יגיעו לידיעתם הם לא יוכלו לדווח. אם הם לא יוכלו לדווח – לא נדע. אם לא נדע – לא נוכל גם אנחנו לעשות את תפקידנו.
אני רוצה לשבח את הצעת החוק שהגישו חברת הכנסת זהבה גלאון וחבריה, אני מקווה שאני אוכל לתמוך בה, או בהצעת חוק דומה, או לתמוך בהצעה הזו מפני שיש לה מקום. היא חייבת מייד לשחרר את העיתונות ואת העיתונאים מהמגבלה המוזרה וחסרת התקדים הזו, מהרסן ששם היועץ המשפטי לממשלה בפיה של התקשורת. תודה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, בבקשה.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אין ספק שפרשת אורי בלאו זה לא מקרה רגיל וזו לא פרשה רגילה. לצערנו, אנחנו כבר כמעט שנתיים מתעסקים בפרשה הזאת.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
שלוש שנים, למה שנתיים?
אברהם מיכאלי (ש"ס):
שלוש שנים, תיקנת אותי. ולא מדובר פה באיזה שני אנשים תמימים שהיו מעורבים בפרשה הזו, צדיקי הדור שלקחו מסמכים תמימים שאין להם שום חשש או פגיעה בביטחון המדינה, ויש כבר פסיקה, לפחות לגבי אחת מהמעורבים בפרשה, אותה חיילת שכבר נכנסה לכלא, ויושבת בכלא.
שלמה מולה (קדימה):
שונה. מעמדו – – –
אברהם מיכאלי (ש"ס):
שונה או לא שונה, חברי, שונה או לא שונה – בסוף בית-המשפט יכריע.
שלמה מולה (קדימה):
– – מבחינת מעמדו – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
חבר הכנסת מולה, אתה רשום לעמדה אחרת.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
אני רק מצטט את הדברים שפרסמו, אדוני היושב-ראש, בשם הפרקליטות, בנימוקים שלהם, באיזה סוג עבירה מדובר כלפי העיתונאי אורי בלאו. הפרקליטות מצטטת – אני כרגע מאותה תקשורת מצטט את הדברים האלה. הפרקליטות מדברת על החזקת מסמכים ביודעין ובאופן בלתי מבוקר, מאות ואלפי מסמכים מבצעיים, לרבות כאלה שמסווגים "סודיים" ו"סודיים ביותר", שנגנבו מפיקוד המרכז וצה"ל בידי החיילת ענת קם. ואורי בלאו הפר את חובתו ומאוחר יותר גם את התחייבותו בפני רשויות המדינה לחדול מלהחזיק בהם. זאת עשה גם במקום שיכול היה ללא קושי למנוע את הנזק הביטחוני למדינת ישראל גם מבלי לפגוע במקורותיו. והפוטנציאל, פוטנציאל הנזק בהחזקתם הבלתי-מאובטחת של המסמכים, כעולה מחוות הדעת המקצועיות של גורמים מוסמכים שאף הוצגו במשפטה של ענת קם, היה עצום. חשיפתם או הגעתם האפשרית של המסמכים לידי גורמים עוינים היתה גורמת נזק לביטחון המדינה ומסכנת את חייהם של חיילי צה"ל. תוכן המסמכים כלל תוכניות שונות למבצעים צבאיים, סיכומי דיונים שונים בצה"ל, פריסת כוחות צה"ל, כולל סדר כוחות הצבא, סיכומי תחקירים בצה"ל, הערכות המצב של צה"ל על יעדים שונים של צה"ל וכו' וכו' וכו'. ועל זה היועץ המשפטי, אדוני היושב-ראש, אמר שבין החזקתם של מסמכים מבצעיים אלה – בוודאי שבהיקף ובכמות שבהן מדובר ובהתחשב במהותם – לבין איסוף עיתונאי למטרות פרסום בתום לב, אין דבר וחצי דבר.
ולכן, חברי, בואו לא ניתמם, ולא נדבר פה כצדקנים שגם כל העיתונאים – אני מכבד מאוד את מאמרו של עיתונאי שכולנו לא חושדים בו שהוא עיתונאי ששייך לימין או לשמאל, עיתונאי שזכה בפרס ישראל לפני כחודש, יעקב אחימאיר. הוא פרסם אתמול מאמר ב"ישראל היום". הוא "נבהל", אדוני היושב-ראש, מהבהילות של העיתונאים שפתאום יוצאים להפגנה. יוצאים להפגנה, להגן על מי? על חברם שכולם מודים שהוא חטא, וכולם מודים שהוא עשה מעשה לא ישר, מעשה שלא צריך היה להגן עליו. אבל מה? ממה נבהלים? שפתאום היועץ המשפטי החליט להעמיד אותו לדין. מה קרה? אם זה היה עיתונאי ימני מעיתון ימני, כולם היו מזדעקים אותו הדבר? מבטיחכם שלא. רבותי, יש פה צביעות, והצביעות הזו, הגיע הזמן שנסיר אותה מעל פנינו; שנגיד שבדברים שנוח פתאום לאג'נדה מסוימת, פתאום כולם מזדעקים, יוצאים להפגנות, ואז אין יועץ משפטי שצריך לכבד אותו, אין בית-משפט שצריך לכבד אותו, כולם בסוף תוקפים אותו.
ולכן, אדוני היושב-ראש, אני מאחל לעיתונאי אורי בלאו שיצא נקי – מתי שיעמידו אותו לדין, שיצא נקי במשפטו. אם היועץ המשפטי יחזור בו – אני כרגע גם לא יכול לתקוף מראש מה הוא יחליט או לא יחליט, אבל בואו נכבד. לפעמים, כשאנחנו תוקפים את הצד הזה של הציבור שבא לבקר את מערכת המשפט, בואו נכבד גם את הצד השני, כשמערכת המשפט לפעמים גם כנראה נוקטת הליכים נכונים. תודה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, אני אתאר לך, אדוני השר, תיאור. לא שאתה שר, אתה סתם אזרח מן השורה, בא אליך מישהו הביתה, דפק בדלת; דפק בדלת, לא שמע שמישהו עונה, פתח את הדלת, נכנס הביתה, הסתכל פה ושם, ראה שאין אף אחד, נכנס לחדר, חיטט, צילם, עלה קומה, חיטט, צילם פה, צילם שם; אחרי שהוא סיים לעשות את כל מה שהוא סיים, לא ברור מה הוא לקח משם או לא – יצא מן המקום. יצא מן המקום.
הסיפור הזה שסיפרתי הוא סיפור על עיתונאי אחד שקוראים לו אורי בלאו. אירוע שקרה לפני שנה וחודש בדיוק, במאי בשנה שעברה. בתחילת מאי בשנה שעברה. אורי בלאו, ביחד עם עיתונאית נוספת מעיתון "הארץ", הגיע למקום עם שי גרינברג, נכנסו למעון לבנות, מעון שהוא מעון מוכר על-ידי משרד הרווחה, אבל סגור. המעון הזה הוא מעון מוגן; הוא מעון מוגן כי מדובר בבנות שהן מוגנות, הן נמלטות מבעלים או מבני-זוג שיכולים לפגוע בהן. והם, כחלק מהמלחמה שלהם בגזענות, כיוון שמדובר בבנות שהיו בקשרים עם ערבים, הם רצו לעשות מאבק נגד זה בעיתון "הארץ". הרי זה הכול קדוש, הכול קדוש, ופגעו שם בפרטיות, והתפרצו, וכניסה שלא כדין – שורה ארוכה של סעיפים של עבירה על החוק שאורי בלאו הזה עבר אותם.
ואני מאוד תמה שעד היום משטרת ישראל מתמהמהת מלהגיש כתב-אישום על כזה דבר, על התפרצות. אבל הכול כנראה מותר. אני שומע פה את המגינים על אורי בלאו, אז בשם חופש העיתונות מותר הכול – מותר לגנוב מסמכים סודיים שיש בהם סדרי כוחות, שיש בהם פקודות מבצע ולהגיד שבאים להגן על הדמוקרטיה, על הדמוקרטיה הישראלית.
אני רוצה בזמן שנותר לי להתייחס כאן לדבר נוסף. אני רוצה להתייחס לערוגה. ערוגה זה מקום שבו גדלים אנשים כמו אורי בלאו, או יותר נכון, ויותר אומללה לטעמי, זו החיילת הזאת שיושבת עכשיו בכלא בשם ענת קם. מבחינתי היא קורבן, היא קורבן של אלה שדיברו כאן קודם, של הצדקנים האלה שדיברו כאן קודם, שבטוחים, שמשוכנעים, שמה שבלאו עשה זה הצדק. מדינת ישראל אין לה זכות קיום, כי היא פושעת מלחמה. מגדלים את הילדים האלה מתוך תפיסה כזאת שאנחנו פושעי מלחמה, שאנחנו מוציאים להורג אנשים השכם והערב, ולכן צריך להציל את המדינה, וצריך לגנוב אלפי מסמכים; זה מה שעמד מאחורי המוטיבציה.
אני רוצה להגיד לכם, אני המום. רבים מאתנו היו חיילים בצבא בכל מיני דרגים. מישהו מאתנו פעם אמרו לו לא להגיד משהו והוא אמר בבית, אמר לחברה שלו? אמרו לנו לשתוק, שתקנו. נותנים בה אמון, נכנסת בסוג של מטאפורה לקודש הקודשים, למקום שבו יש המסמכים הכי סודיים של אלוף פיקוד, נמצא בדירוג הביטחוני הכי גבוה שיכול להיות; גונבת את המסמכים, מעבירה את זה לבן-אדם שלא פעם ראשונה הוא עובד עם חיילים – זו לא היתה הפעם הראשונה, וכל מי שיודע יודע. אורי בלאו לא פעם ראשונה נתפס על-ידי הצנזורה עושה את מה שהוא עושה.
ולוקח ליועץ המשפטי למעלה משנה כדי להגיש כתב-אישום? כתב-האישום הראשי הוא נגד היועץ המשפטי, למה אתה מתמהמה? למה לא תעשה פה סדר להגן על ביטחון המדינה מפני שאלה שנותנים לגיטימציה?
אני מתפלא עליך, חבר הכנסת נחמן שי, אני מתפלא עליך שרק בסוף יכולת להגיד איזה מילת הסתייגות – האם עיתונאי הוא מעל אזרח רגיל? האם מותר לו להחזיק חומרים סודיים שאסור לאזרח רגיל?
נחמן שי (קדימה):
אמרתי שהוא עשה שטויות, ואני לא מגן עליו.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני, המלה שטויות היא סלחנית. המלה שטויות היא סלחנית – – –
נחמן שי (קדימה):
– – – על העיקרון.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
וזה שהגילדה שלו מגינה עליו, זה לא אומר שום דבר.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
נא לסיים.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
רבותי, משפט אחרון על העיתון, על העיתון שעמד – – – על "אל-ארד", העיתון הזה של האויב. אני קורא לעיתון הזה – עיתון לאנשים בוגדים. הוא קורא להם עיתון לאנשים חושבים – עיתון לאנשים בוגדים, זה העיתון, זה מי שמגן. במקום להעמיד אותו אל עמוד הקלון, לשלוח אותו, מחזירים אותו, ועוד אותה התפרצות לפני שנה, ואותו עבריין, אותו עבריין שגונב מסמכים ומתפרץ למקום לא לו, ועושה את מה שהוא עושה. תודה רבה.
אני מקווה שהוא יעמוד לדין. ענת קם, לטעמי, צריכה ללכת הביתה, היא לא אשמה. הוא צריך להיכנס לכלא.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
בבקשה, אדוני השר משה בוגי יעלון ישיב על ההצעות לסדר-היום.
השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, התבקשתי על-ידי שר המשפטים להשיב על ההצעה בשמו, ולהלן תגובתו:
ברצוני להביא לידיעת חברי הכנסת תגובת לשכת היועץ המשפטי לממשלה, מתוך ההודעה לעיתונות, כפי שהתפרסמה ביום ט' בסיוון תשע"ב, 30 במאי 2012.
פרקליטות מחוז תל-אביב, פלילי, הודיעה לבאי-כוחו של העיתונאי אורי בלאו, כי לאחר שנבחנו בכובד ראש טענותיהם במסגרת השימוע שנערך בפני היועץ המשפטי לממשלה, החליט היועץ המשפטי לממשלה לדחות את טיעוניהם. אשר על כן, בעת קרובה יוגש כתב-אישום נגד בלאו בגין עבירה של החזקת ידיעות סודיות על-ידי מי שאינו מוסמך לכך מבלי כוונה לפגוע בביטחון המדינה, על-פי סעיף 113(ג) לחוק העונשין.
יודגש, כי מיוחסת למר בלאו עבירה שמהותה החזקת ידיעות סודיות על-ידי מי שאינו מוסמך לכך, אף שכותרת סעיף האישום הינה "ריגול חמור", אך כאמור, לא מיוחסת למר בלאו עבירת "ריגול" במשמעותה המקובלת.
הכרעה זו של היועץ המשפטי לממשלה התקבלה לאחר שהובאו בחשבון כלל השיקולים הרלוונטיים, ובהם הצורך לנקוט ריסון במדיניות האכיפה על מנת לשמר את דמותה של העיתונות בישראל כעיתונות חופשית הממלאת את תפקידה כערובה חיונית לזכות הציבור לדעת. חרף זאת סבור היועץ המשפטי לממשלה, על דעת כל הגורמים המקצועיים שעסקו בפרשה – הפרקליטות, שירות הביטחון הכללי ומשטרת ישראל – כי מקרה זה הוא קיצוני מבחינת מאפייניה החמורים של התנהלותו של בלאו, ולפיכך ההחלטה להעמידו לדין היא מחויבת המציאות.
בלאו החזיק ביודעין ובאופן בלתי מבוקר מאות ואלפי מסמכים מבצעיים, לרבות כאלה המסווגים סודיים וסודיים ביותר שנגנבו מפיקוד המרכז בצה"ל בידי החיילת ענת קם, והפר את חובתו, ומאוחר יותר גם את התחייבותו בפני רשויות המדינה לחדול מלהחזיק בהם. זאת עשה גם במקום שיכול היה ללא קושי למנוע את הנזק הביטחוני למדינת ישראל גם מבלי לפגוע במקורותיו ובחופש העיתונות.
פוטנציאל הנזק בהחזקתם הבלתי-מאובטחת של המסמכים, כעולה מחוות-דעת מקצועיות של גורמים מוסמכים, שאף הוצגו במשפטה של ענת קם, היה עצום. חשיפתם, או הגעתם האפשרית של המסמכים לידי גורמים עוינים היתה גורמת נזק לביטחון המדינה, ומסכנת את חייהם של חיילי צה"ל. תוכן המסמכים כלל תוכניות שונות למבצעים צבאיים, סיכומי דיונים שונים בצה"ל, פריסת כוחות צה"ל, כולל סדר כוחות הצבא, סיכומי תחקירים, הערכות מצב, יעדים שונים וכדומה. מסמכים אלו הוחזקו בידי בלאו במחשבו הנייד האישי, ובמקומות פזורים אחרים שבחר, ללא אמצעי בקרה או אבטחה. היועץ המשפטי לממשלה הגיע לכלל דעה כי בין החזקתם של מסמכים מבצעיים אלה, ודאי שבהיקף ובכמות שבהם מדובר ובהתחשב במהותם, לבין איסוף עיתונאי למטרות פרסום בתום לב – אין דבר וחצי דבר, ולכן החליט להגיש את כתב-האישום.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
מה מציע אדוני השר?
השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון:
או להסיר את ההצעה מסדר-היום, או להעבירה לוועדת חוקה, חוק ומשפט.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה לאדוני.
שלמה מולה (קדימה):
– – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
ועדת חוקה. חבר הכנסת מולה, בבקשה, עמדה אחרת. אתה לא רוצה?
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת היא, תפקיד העיתונאים והעיתונות לא תמיד לשרת את השלטון, לא תמיד למצוא חן בעיני הציבור, אלא לשמור על הדמוקרטיה. אז מי שלא מפנים את המסר הזה, בראש ובראשונה היועץ המשפטי – יש לנו בעיה עם היועץ המשפטי הזה. היועץ המשפטי הזה כל עניינו כל יום – איך לרצות את ראש הממשלה, איך לשרת את ראש הממשלה.
היועץ המשפטי משרת את שלטון החוק, את הדמוקרטיה, גם את חופש הביטוי, במקרה הזה גם את העיתונאי אורי בלאו. יכול להיות שאפשר לחלוק על מעשיו, אולי לא עמד באיזה הבטחות שהוא הבטיח למי שדיבר אתו, אבל בין זה לבין לבוא ולהעמידו לדין, תשמע, אם מעמידים עיתונאי לדין אחרי שהוא הגיש את המסמכים שלו לצנזורה הצבאית, ומה שהולך להיות כאן במדינה הזאת בעצם, אנחנו פשוט מתקרבים לאירן – מישהו צריך להפנים את זה – ולדיקטטורות חשוכות ביותר. הכוח שלנו במדינה הזאת הוא בחופש הביטוי, בדמוקרטיה שלנו, בעצם גם להתעמת עם הדברים שאנחנו לא אוהבים.
לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהיועץ המשפטי במקרה הזה טעה טעות מרה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה לאדוני.
אנחנו ניגש להצבעה. בעד – בעד ועדת חוקה, חוק ומשפט.
הצבעה מס' 9
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
בעד – 10, נגד – אין, נמנעים – אין. הנושא עובר לדיון בוועדת חוקה, חוק ומשפט. תודה רבה.