קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
ציון יום ההוקרה למערך המילואים
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי חברי הכנסת, רבותי המשנים לראש הממשלה, רבותי השרים, גברתי ראש האופוזיציה, יושבת-ראש ועדת המשנה לכוח-אדם ומילואים חברת הכנסת מירי רגב, יושב-ראש השדולה למערך המילואים חבר הכנסת איתן כבל, יוזמי יום המילואים בכנסת, קצין המילואים הראשי תת-אלוף שוקי בן-ענת, קצינים וחיילים בסדיר ובמילואים, אשר מילאו את היציע בשעה 16:00, אבל חלקם חיכה גם פה, אנו מציינים היום את יום ההוקרה למערך המילואים.
אנו, כולנו, מצדיעים היום לנשים ולגברים העוזבים את ביתם, את בני ובנות זוגם ואת ילדיהם, לעתים למשך שבועות רצופים; הנעדרים לפתע ממקום עבודתם, לעתים ללא התראה מוקדמת ולמשך ימים ארוכים; השוברים את שגרת חייהם פעם אחר פעם על מנת שאנו נוכל להמשיך בשגרת חיינו שלנו באין מפריע.
לצערנו, הישראלים היפים האלה – – –
קריאות:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
נא להוציא את כל העוזרים פה, את כולם להוציא. לא מפסיקים להפריע. להוציא את כל העוזרים מפה, להוציא את כל העוזרים.
לצערנו, הישראלים היפים האלה, אנשי ונשות המילואים, זוכים אומנם היום למחיאות כפיים מצדנו, אבל נדמה שבשגרה הם דווקא מורגלים בסוג של סטירת לחי, שכן הישראלים היפים האלה הם אלה שנדרשים לשלם מחיר כפול: פעם אחת בחזית הביטחונית ופעם שנייה בחזית המקצועית והתעסוקתית.
עלינו לומר את האמת, והיא שטרם נמצאה נוסחה שתפתור את מצוקת התעסוקה והאופק המקצועי של אנשי המילואים. המשק הישראלי, שנמצא לשמחתנו בתנועת פיתוח אדירה, מגלה גמישות הולכת וקטנה אל מול ההיעדרויות מכורח של אנשי המילואים. המדינה מצדה טרם השכילה למצוא את מנגנון הפיצוי שיאפשר את הגמישות הנחוצה, כך שעובדים מוכשרים, אלה שבידיהם ובמוחם אנו מפקידים את חיינו, ימצאו את מקומם הראוי, המאתגר והבטוח בשוק התעסוקה.
יש לחתור לנוסחה שתסדיר את משולש היחסים הזה שבין המעסיקים, אנשי המילואים והמדינה, בפרט כאשר נדמה שחוק המילואים החדש איננו מספק, ועל כל פנים לא מילאנו אחר התנאים שקבענו כאן, במליאת הכנסת, בשלוש קריאות: בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית. יש לעשות זאת יחד, תוך שילוב כוחות ומוחות, תוך שיתוף פעולה בין המגזר הציבורי, המגזר העסקי וצה"ל.
מכובדי אנשי ונשות המילואים, אתם מצויים בחוד החנית של החזית הביטחונית והחברתית. אנו זקוקים לקולכם השקול, האחראי, שבא מתוך מחויבות עמוקה לעתיד של מדינת ישראל והחברה בישראל.
אני מקווה כי בשנה הבאה הכנסת תתכנס כאן שוב, לאחר שתוכיח יכולת יותר גדולה משעשתה זאת בשנה האחרונה. אני זוכר, לפני שנה, כאשר העברנו את חוק המילואים – חבר הכנסת כבל, חברת הכנסת מירי רגב – היינו בטוחים שאנחנו פונים לדרך חדשה, שבה נשנה את התייחסותנו לאנשי המילואים על-פי חוק. עשינו מעט, אבל השתדלנו. אני מקווה שייעשה הרבה יותר.
היום נדברתי עם סגן הרמטכ"ל, ואנחנו נקבע פגישה על מנת לראות כיצד הכנסת תקיים מעקב אחרי ביצוע חוק המילואים כפי שנתקבל על-ידינו. אני יודע שיש כספים שהופקדו כבר והושקעו כבר על-ידי האוצר, ואני חושב שאנחנו צריכים למצוא את הדרך ליישם דברים, שהם בסך הכול לא גזר אפילו, אלא הוקרה, הוקרת-מעט שלנו לאנשי המילואים, ההולכים לפני המחנה ומשמשים לנו חומה בצורה.
אני מזמין את המשנה לראש הממשלה, את חבר הכנסת – האם הוא ראשון? הוא משיב. אדוני ידבר אחרון. הצעות לסדר-היום מס' 8200, 8237, 8239 ו-8243. חברת הכנסת מירי רגב תהיה ראשונת הדוברים, והמשיב יהיה המשנה לראש הממשלה, שר הביטחון לשעבר, הרמטכ"ל לשעבר, חבר הכנסת שאול מופז. ראשונת הדוברים – מירי רגב, שכיב שנאן, נחמן שי, אריה אלדד. השר המשיב יהיה שאול מופז, יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון – – –
קריאה:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
2008, אוקיי. 2008, אבל מ-2009. היתה התקדמות, יכולה להיות התקדמות הרבה יותר גדולה, מה עוד שעשרות המיליונים או אפילו מאות המיליונים על-ידי האוצר הוגדרו והוקצבו.
מירי רגב (הליכוד):
כבוד היושב-ראש, תודה רבה לך, כבוד השר, כבוד השרים שנמצאים פה, חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח ולהגיד לך, יושב-ראש הכנסת, זו הפעם השנייה שאנחנו מקיימים את יום ההצדעה למערך המילואים בכנסת. יום עמוס, שבו הכנסת כולה דנה, בוועדותיה השונות, בנושאים השונים שהנגזרת שלהם היא תגמול, רווחה וכשירות אנשי המילואים. היום דנו ארבע הוועדות העיקריות של הכנסת בנושאים האלה: ועדת הכספים, ועדת החוץ והביטחון, ועדת הכלכלה וועדת החינוך. לאחר מכן התכנסנו בטקס מרכזי באודיטוריום, וכעת הדיון במליאה.
ישבנו אצלך עם המג"דים, כבוד היושב-ראש, מג"דים שחלקם נמצאים פה וחלקם חזרו למשימות שלהם, והתרגשתי לשמוע את מה שהם אומרים. מג"דים שאומרים: אנחנו לא פראיירים, אנחנו עושים מילואים בשמחה – הם יושבים פה למעלה, חלקם – אבל אנחנו רוצים שהחברה תוקיר אותנו, שהממשלה תוקיר אותנו, שנקבל את מה שמגיע לנו, ושלא נהיה איזה כלבי ליטוף ביום ההצדעה למערך המילואים.
יום המילואים הזה הוא יום שבא להסתכל לכל חברי הכנסת והשרים בעיניים ולהגיד מה עשינו למען אנשי המילואים. היום הזה מובל על-ידי, יחד עם חברי איתן כבל, שביחד אנחנו פועלים במהלך השנה כולה כדי לקדם את הנושאים שקשורים ביום המילואים.
אין ספק שהשינוי בשוויון בנטל וההסתכלות המחודשת על חוק המילואים הם המפתח לטיפול הנכון באנשי המילואים. השוויון בנטל ישפיע באופן מיידי גם על עולם המילואים בכך שיהיו יותר ויותר חיילים סדירים, דבר שיאפשר לנו להוריד את המשימות מדרג אנשי המילואים, בוודאי בכל מה שקשור לפעילות הבט"ש.
באשר לחוק המילואים, חוק המילואים הוא חוק שיש לו יתרונות רבים, בעיקר בכל מה שקשור להסדרת השירות, בכך שאנשי מילואים לא עושים אבטחה ושמירה כמו שעשו בעבר. עם זאת, הוצגו היום באופן מורחב, בראשותו של יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת רוני בר-און, חלק מאותם נושאים שהמג"דים מעלים מהשטח – על הלכידות של יחידת המילואים, על היכולת של אנשי המילואים לבצע את המשימה שלהם. וקיבלנו איזושהי החלטה לראות כיצד בעצם אנחנו בוחנים את הנגזרות האלה של חוק המילואים, כדי לראות אם במשהו חוק המילואים פוגע במימוש של המשימה העיקרית ביותר שלנו, להגן על המדינה ושאיש המילואים בעצם יגיע מוכשר ומוכן למשימתו.
עם זאת, חוק המילואים לא מתייחס רק למשרד הביטחון. חוק המילואים מתייחס גם למשרד הבינוי והשיכון, למשרד החינוך, למשרד התמ"ת, למשרד המשפטים. לכל משרד בממשלה יש חלק בתגמול של איש המילואים. ולצערי, כבוד היושב-ראש – וטוב עשית שקיבלת החלטה שאתה אישית תעקוב אחרי העניין הזה – לצערי, עדיין רוב המשרדים לא מממשים את חוק המילואים שחוקק כאן בכנסת, ומי שיזם אותו זה איתן כבל וחברי כנסת נוספים.
לצערי, היום אנשי המילואים קיבלו "מתנה". היום העלינו לוועדת שרים את הצעת חוק החזר נסיעה. כבוד השר מופז, עוד בתקופתך דנו על זה בוועדת החוץ והביטחון. החזר נסיעה, דבר טריוויאלי. איש מילואים נוסע לבסיס שלו, צריך לקבל את החזר ההוצאות, אבל לא, נותנים לו כרטיסייה. שכחו שאיש המילואים כבר לא נוסע באוטובוס, כי שעות היציאה זה לא אותן שעות יציאה, כי אין מספיק קווים, כי הקווים לא מגיעים לכל מקום. אז מה עושה איש מילואים שמרגיש את המחויבות שלו לתרום למדינה ואת המחויבות שלו לחיילים שלו? הוא לוקח את הרכב ונוסע למילואים. ומי משלם לו את זה? אף אחד. אז חשבתי שנגיע לפתרון, באמצעות דיבור עם משרד הביטחון. לא הצלחנו. הבאתי את זה כהצעת חוק לוועדת שרים לחקיקה, וועדת השרים לחקיקה הפילה את הצעת החוק הזאת. אמרתי היום, גם בטקס המרכזי, לשר הביטחון: אתה, כבוד שר הביטחון, יושב-ראש העובדים של המילואים.
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת רגב, הצעת החוק היא הצהרת חוק. מדוע? משום שקיבלנו אותה כבר בחוק המילואים. מה שצריכה הממשלה זה לבצע אותה.
מירי רגב (הליכוד):
נכון.
היו"ר ראובן ריבלין:
את אומרת, הצהרת חוק, כדי לבוא ולומר: מה שעשינו אנחנו רוצים להדגיש פעם נוספת. אני שאלתי היום את סגן הרמטכ"ל והוא הסביר לי שיש כאלה שנוסעים רק באוטובוס, ויש כאלה שנוסעים במכוניות של העבודה שלהם, ויש כאלה שנוסעים באמת במכוניותיהם הפרטיות, ולכן יש איזשהו קושי. אני לא רואה שום קושי.
מירי רגב (הליכוד):
אין פה שום קושי, כבוד היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
גם אני לא רואה בזה קושי. נדמה לי שהדבר הזה – האוצר נתן את זה וזה מתוקצב בתקציב משרד הביטחון. כל מה שצריך, לשכנע את צה"ל שאכן ניתן לפתור את הבעיה הזאת, ואכן אנחנו נשתדל לעשות זאת. ואם צה"ל לא יסכים, שום חוק לא יבוא לידי יישומה של אותה – – –
מירי רגב (הליכוד):
לא, אבל בסוף – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
זאת אומרת, אני מבין ואני חושב שזה חשוב, שאת רצית להצהיר כדי לגלות כוונות, אבל סך הכול לא צריך חוק. כל מה שצריך לעשות – שר האוצר נתן להם. יש להם שם את 100 מיליון השקלים הקשורים בכל הנעת אנשי המילואים ליחידותיהם.
מירי רגב (הליכוד):
נכון. 100 מיליון שקלים.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני אומר לך שבעניין זה אפשר לפתור את הבעיה – –
מירי רגב (הליכוד):
אפשר לפתור את הבעיה.
היו"ר ראובן ריבלין:
– – אלא אם כן הצבא יחשוב שיש פה איזה עניין עקרוני שאני לא יכול לראות אותו. נמצא כאן קצין מילואים ראשי, הוא יכול לעזור ולייעץ. אנחנו נפגוש אותם, או במסגרת ועדת החוץ והביטחון או במסגרת מעקב אחרי הדברים שאנחנו עשינו.
מירי רגב (הליכוד):
דברים של חוק המילואים.
היו"ר ראובן ריבלין:
האמירה של הממשלה מדאיגה מעט, אבל סך הכול לא צריך חוק של הממשלה.
מירי רגב (הליכוד):
יכול להיות שלא צריך חוק, כבוד היושב-ראש, כי – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
צריך ליישם את הדברים – – –
מירי רגב (הליכוד):
אני מקבלת את מה שאתה אומר, אבל בסוף איש המילואים משלם על הדרך שלו לבסיס ועל הדרך שלו חזרה מהבסיס. כפי שאתה לא מצפה ממנתח שיבוא עם סכין המנתחים שלו, כך אני לא מצפה שאיש המילואים ישלם עבור יום המילואים שלו. איש המילואים לא צריך לממן את צה"ל. ואם שר האוצר כבר הניח תקציב וצבע אותו לטובת העניין הזה, אז בוודאי ששר הביטחון וצה"ל צריכים לממש את זה.
הסוגיה הנוספת שאנחנו צריכים לטפל בה במהלך השנה הקרובה היא ההבחנה המותרת, כבוד היושב-ראש. לא יכול להיות – היום לא הצלחנו להעלות את זה בוועדת חוקה, משום שמשרד המשפטים לא מצליח לקדם את סוגיית ההבחנה המותרת. ואני אומרת כאן מעל במה זאת: מי שעושה יותר, מגיע לו יותר. ואם יש אנשי מילואים שעושים 100 ימים בשנה ומפטרים אותם מהעבודה שלהם, אז מגיע להם קודם כול מקום עבודה, ומגיע להם הטבות ותגמולים. ואנחנו בכנסת הזאת, לקראת יום המילואים הבא, נצטרך להעביר את חוק ההבחנה המותרת ולתגמל את אותם אנשי מילואים שעושים יותר.
המצב האבסורדי הזה, שאיש מילואים שעושה יותר מוצא את עצמו בלי מקום עבודה, הוא מצב בלתי מתקבל על הדעת, שלא כנסת ישראל, לא ממשלת ישראל ולא הרמטכ"ל יכולים להסכים לכך. אני מקווה מאוד שבשנה הבאה, ביום ההצדעה למערך המילואים, נוכל כולנו לבוא עם בשורות למערך המילואים ולהגיד להם: אנחנו לא רק מדברים וקוראים לכם לבוא לפה, אלא אנחנו גם עושים, כי מגיע לכם, כי אתם הנבחרת הכי רצינית שיש לנו. תודה רבה לך, כבוד היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחברת הכנסת מירי רגב, גם על יוזמת כינוס יום המילואים וגם על דבריה. אני מזמין את שכיב שנאן לבוא ולשאת דברים, ואחריו – את חבר הכנסת נחמן שי.
שכיב שנאן (העצמאות):
אדוני היושב-ראש, מכובדי המשנה לראש הממשלה, שרים נכבדים, חברי חברי הכנסת, אני קודם כול רוצה להצטרף לברכות לכל אלה שיזמו את היום הזה ונותנים את הכבוד הראוי לכל הקצינים שנמצאים פה ולחיילי המילואים הרבים שלא נמצאים פה, ואני מקווה – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הם היו פה בשעה 16:00.
שכיב שנאן (העצמאות):
– – ששומעים אותנו בבית.
היו"ר ראובן ריבלין:
כולם מילאו את היציע.
שכיב שנאן (העצמאות):
בתור אחד שעשה רק 20 שנות מילואים רצוף, ולא ויתרתי אף פעם על להיות שם, והיו לי הגאווה והעונג לעשות את זה ולהיות לוחם לאורך כל התקופה בפלוגה המסייעת של הגדוד שהייתי שייך אליו, אני מבקש – מה?
שר האוצר יובל שטייניץ:
איזו חטיבה?
שכיב שנאן (העצמאות):
300.
היו"ר ראובן ריבלין:
זו לא חטיבה, זו יחידה. יחידה מפוארת.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – –
שכיב שנאן (העצמאות):
אבל אני רוצה גם שחברי חברי הכנסת ואדוני שר הביטחון לשעבר, הרמטכ"ל לשעבר, שמכיר את בני המיעוטים שמשרתים בכלל – אני מתכוון לא רק לדרוזים; גם דרוזים, גם צ'רקסים, גם בדואים ואחרים – כל אלה, כשהם על מדים, הם שווים. אני רוצה שתדע, אדוני היושב-ראש, שבצה"ל ובמשרד הביטחון בכלל השוויון אכן קיים. המקום היחיד שיש בו יחס הוגן, שווה וטוב לחיילים בכלל ולבני מיעוטים בתוכם, זה צה"ל, ואני מאוד מחזק את זה ומבקש שזה יישמר.
אבל הייתי רוצה מאוד שאנחנו, גם בחשיבה שלנו, נחשוב על מה שקורה לאותם אנשים אחרי שהם פושטים את המדים וחוזרים הביתה, ונהיים עוד פעם אזרחים סוג ב'. הדבר הזה חייב להיפסק, וחייב חשיבה בריאה, אחרת. אני בעד שוויון לכל אזרחי מדינת ישראל, ואני גם בעד שוויון בנטל לכל אזרחי מדינת ישראל. אבל לפחות אלה שנותנים – צריכים גם לדאוג שהם יקבלו.
היום פניתי לשר הביטחון וביקשתי ממנו לפתור עניין קטן של נהגי הסיורים, שעושים לילות כימים, והם אנשים שנמצאים או במילואים בתנאי קבע, או בקבע קצר של שבע שנים. לוקחים בן-אדם, שמים אותו כנהג בט"שית ולידו יש גשש – שני מקצועות חשובים, שצריך לתת להם את העדיפות. אי-אפשר שהגשש, אדוני המשנה לראש הממשלה, יהיה איש קבע מובהק לכל דבר ועניין, ולידו יושב אדם אחר שעושה אותה עבודה, באותה חיוניות, באותה רמה נדרשת, והוא פשוט נמצא בקבע ראשוני ואחרי שבע שנים זורקים אותו. אחרי זה מה קורה? הבן-אדם רק התחתן, רק לקח משכנתה, רק נטל התחייבויות, ופתאום מוצא את עצמו לא רק שהוא לא בעבודה מועדפת – מוצא את עצמו נזרק להיות מובטל.
במקום שנשמור שאותם אנשים – שאני לא גאה שהם נהגים. לא הייתי רוצה שזה יהיה מחוז חפצם בחיים, והייתי רוצה שגם יעסקו בדברים אחרים. אבל מאחר שזה הנושא שהם יכולים לעשות, או זו ההתמחות שהם קנו לעצמם, ומאחר שגם צה"ל צריך אותם, אז אני מבקש – אני מתכוון להגיש, לפי התשובה שאני אקבל משר הביטחון בעניין הזה – אם היא תהיה מספקת, אני אסתפק בה, ואם לא, אני ארצה שבשנה הבאה נבוא גם אחרי שעשינו הצעת חוק שלפחות את אלה נסדר; שתהיה להם פרנסה בכבוד, וכשהם יושבים ליד ההגה בבט"שית הם ידעו שחיי משפחתם ופרנסת משפחתם וכבודם שמורים.
אני שוב מצדיע לכל הקצינים שנמצאים פה ולאלה שלא נמצאים, ואני אומר לכם שבלעדיכם המדינה הזאת לא היתה קיימת, ומזל שיש אתכם, כי מזל שהמדינה הזאת קיימת. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת שכיב שנאן. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, ואחריו – לפני שהמשנה לראש הממשלה, שר הביטחון לשעבר והרמטכ"ל לשעבר שאול מופז יאמר את דבריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת אלדד, כמובן, ידבר.
נחמן שי (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הכנסת נצבעה היום בחאקי בוועדות, במליאה, במסדרונות, ולרבים מאתנו היתה גאווה רבה לראות את האנשים, צעירים או בגיל הביניים האלה שבאים לכנסת כדי לדבר אתנו, ואנחנו אמורים לדבר אתם.
אבל הבוקר בוועדת החוץ והביטחון, שבראשה ישב ידידי חבר הכנסת רוני בר-און, הציגה מחלקת מדעי ההתנהגות של צה"ל מחקר. היא עושה כל הזמן מחקרים, ואחד מהם בדק את ההתייחסות של אנשי המילואים לנושאים שונים. אחד מהם היה מי הכי דואג לאנשי המילואים של צה"ל, וזאת היתה התשובה: 42% – צה"ל, שזה סביר, צה"ל דואג לאנשים שלו. 19% – אף אחד. 5% – התנועות החברתיות; אלה שצעדו ברחובות ישראל בקיץ האחרון, ונדמה לי שכולנו חשבנו שהן ממלאות תפקיד חשוב – 5%. 4% – המדינה. 3% – פוליטיקאים ואנשי ציבור. 3% – פוליטיקאים ואנשי ציבור שעושים יום הוקרה בכנסת, שחברתי מירי רגב וחברי איתן כבל יזמו, ואתה אישרת, והכול יפה. אבל בסוף, 3% כנראה אכפת להם, או ככה זה לפחות נראה.
זאת, כרגיל, האמת שלנו, העצובה. אנחנו חזקים מאוד בלדבר, מדברים נפלא, קצת צועקים אבל מדברים נהדר, וכשבאים לבצע, לא יודעים לעשות את העבודה. ומשרתי המילואים שבאו היום לכנסת מרגישים תחושה של בגידה, שהחברה הישראלית איננה מתייחסת אליהם ביחס הראוי. כי הרי אם יש משהו שהוא הכי ישראלי בעיני זה שירות המילואים – משהו שלא תמצא אותו, לא תמצאו אותו, חברי חברי הכנסת, בשום מדינה אחרת.
רוני בר-און (קדימה):
טומי לפיד אמר שיאיר זה הכי ישראלי.
נחמן שי (קדימה):
סליחה?
רוני בר-און (קדימה):
טומי לפיד אמר שיאיר זה הכי ישראלי.
נחמן שי (קדימה):
הוא הכי ישראלי. אז בין הבודדים יהיה יאיר, ובין הרבים יהיו החברים שנמצאים ביציע ובמקומותיהם שלהם.
היו"ר ראובן ריבלין:
העיקר שכולם יהיו ב-3%.
נחמן שי (קדימה):
כן. כי מהו שירות המילואים? אנשים שבגרו, אנשים שלמדו ורכשו השכלה, שהקימו משפחות, שכבר החלו או אפילו נמצאים בעיצומה של הקריירה המקצועית שלהם, ופתאום הכול נעצר והם נדרשים לבוא לשירות מילואים. פעם הוא קצר, פעם הוא ארוך, וכל שגרת החיים שלהם נפסקת פתאום. זה לא טבעי, זה לא נורמלי, זה לא קורה לאנשים בשום מקום אחר בעולם, לפי מיטב ידיעתי. זה קורה פה אצלנו במדינת ישראל בשנת ה-65 לקיומה. האנשים האלה הולכים והאנשים האלה משאירים מאחור את הקריירה, את הלימודים, את המשפחות, וגם לפעמים לא חוזרים; לפעמים גם לא חוזרים.
ישראל משמרת את שירות המילואים מפני שהיא זקוקה לו והיא גם רואה בו ערך. להיות במילואים זה ערך. ערך של סולידריות, ערך של צדק חברתי, ערך של חלוקת אחריות. אבל רבים מבינים שבין הערך לבין המציאות רב המרחק. כ-60% מהציבור של אנשי המילואים, כפי שלמדנו היום באותו סקר, בכלל לא מגיעים לשירות המילואים, בכלל לא מגיעים לשרת. הם משתחררים מהצבא, מוצבים בתפקידי מילואים ולא מגיעים בכלל לשרת. כך שהגיע הזמן גם להגיד. פעם ראש הממשלה, סליחה, סגן ראש הממשלה, שר הביטחון, סיפר את הסיפור על השְליש – גם אתה משתמש בזה, ידידי שאול מופז, גם אתה, על השליש הזה שגם משלם וגם וגם – זה כבר לא שליש בכלל, זה לא שליש, זה הרבה-הרבה פחות משליש.
היו"ר ראובן ריבלין:
ביציע פה יושב סגן-אלוף שהוא באחת היחידות המוטסות של כוחות המילואים. הוא סגן-אלוף והוא יושב ביציע. אתה יודע בן כמה הוא? הוא בשירות מילואים פעיל, הוא לא בא לפה בתחפושת. הוא בן 65, הצעיר הזה, הינוקא, והוא משרת במילואים בגאווה רבה ואנחנו נמחא לו כפיים.
(מחיאות כפיים)
נחמן שי (קדימה):
אז הוא מהמחזור שלי.
היו"ר ראובן ריבלין:
אבל הוא עוד צעיר, נחמן, זה העניין.
נחמן שי (קדימה):
זה נכון, זה נכון.
אנחנו חייבים, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לתת הקלות בלימודים, להבטיח תעסוקה ואפילו קידום בתעסוקה למי שעושה שירות מילואים. לתת הטבות בדיור, בעיקר לצעירים שבונים את בתיהם ורוצים לרכוש דירה ולא יכולים לעשות את זה. חייבים להבטיח מלגות ללימודים. חייבים לסייע למשפחות. הדבר הזה מתקדם והולך, ונדמה לי שבנושא הזה יש איזו הצהרת חוק – אתה קורא לזה הצהרת חוק – הצעת חוק, שגם המשפחות, שעוברות חלק מהחוויה הזאת של המילואים, גם הן יקבלו הקלה מסוימת, כולל הנשים, כי זה מטיל עליהן עול כבד, כשהבעל יוצא למילואים. לפעמים גם האשה יוצאת למילואים, אבל ברוב המקרים זה הבעל, והמשפחה והאשה נושאות בעול. מי מתייחס אליהן ומי נותן להן את ההבנה הדרושה במקום העבודה שלהן או בכל פעילות אחרת שלהן? אין מה לעשות, בישראל של 2012 צריך לתגמל. מה לעשות? פעם יכולת להסתפק במחמאות, היום צריך לתגמל, ובצדק הם באים ודורשים את מה שמגיע להם.
לכן, אדוני היושב ראש, חברי חברי הכנסת. כדי להחזיר את האמון של האנשים האלה בנו, במי שהם בחרו, במי שהם שלחו לכאן, בשביל לשנות את ה-3% הזה בעוד שנה ל-13%, אנחנו צריכים לעשות. יש רעיונות טובים, שמעתי אחדים מהם, יהיו גם אחרים. הכנסת צריכה לקחת את השנה הזאת ולעשות את המהפך הזה ביחס שלה למילואים. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת אריה אלדד. כל התתי-אלופים פה.
שכיב שנאן (העצמאות):
אני רס"ר.
היו"ר ראובן ריבלין:
אתה רס"ר, זה יותר מתת-אלוף. בבקשה, אריה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, יום ההצדעה למערך המילואים הוא יום יפה מאוד. מה גם שאני יכול לומר לכם, על סמך ידע אישי, כמי ששירת הרבה שנים בצבא, שהצדעה זה בחינם וגם אין עליה מסים. כנגד מה אני רוצה לומר את דברי? גם הדיבורים, אין עליהם מיסוי. אני מקווה שיש פה לפחות 33 אנשי מילואים כדי שיימצא בהם לפחות אחד שחושב שבבית הזה דואגים לו, אבל נדמה לי שהחמצנו את השעה.
אני רוצה לנתח מקרה מבחן ולהראות לכם למה חלק גדול מהדיבורים ששמעתם היום הם דיבורים ריקים. הגשתי לפני חודשים אחדים הצעת חוק שאומרת שאפשר יהיה להקפיא את נקודות הזיכוי ממס לחייל משוחרר. במה הדברים אמורים? חייל משוחרר זכאי, אם הוא שירת 36 חודשים, לתקופה של 36 חודשים נקודת זיכוי ממס. אלא מה?
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא לא עובד באותה תקופה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
רוב החיילים לומדים באותה תקופה, ולכן, או שהם עובדים עבודה חלקית, ששכרה מועט, או שאינם עובדים כלל, ולכן אינם יכולים למצות את זכאותם.
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא לא מגיע לשולי המס.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
מה שביקשתי זה לדחות את תקופת הזיכוי הזאת, הזכות להשתמש בנקודה לאחר הלימודים. זה נשמע כמו חוק שיכול להצדיע לאנשי המילואים, אבל זה עולה כסף. ולפיכך, הממשלה התנגדה לחוק.
באתי בדברים עם שר האוצר. חבל שהוא יצא, הוא ישב כאן עד לפני דקות אחדות. הוא אמר לי כהאי לישנא: אני בכלל מתנגד לעניין הזה של נקודות זיכוי. שמעתי ונסתתמו טענותי. רק שחודש אחר כך עבר, בתמיכת הממשלה, חוק שמקפיא נקודות זיכוי לבעלי תואר ראשון שלומדים לתואר שני. כלומר, הממשלה לא לגמרי נגד נקודות זיכוי, והיא לא מתנגדת לקיומו של פריזר ערטילאי, שבו אפשר יהיה לשמור את זה לתקופה שבה שכרם ראוי יותר; רק בעניין הזה, בעניין של זיכוי לאנשי מילואים, זיכוי לחיילים משוחררים היא מתנגדת. אז אל תיתנו להרבה הצדעות להסתיר את היער, כי היער הוא יער שבו הממשלה יכולה לעשות הרבה יותר ועושה, לצערי, מעט.
מייד יעלה ויבוא מי שהיה רמטכ"ל ושר ביטחון והיום הוא שר בממשלת ישראל. אני בטוח שלפני חודש הוא היה עונה אחרת על הדברים הללו. אבל כיוון שהרבה פעמים הפוזיציה נקבעת על-פי הכיסא ולא על-פי הדעה, אני סבור שנשמע את דברי הכיסא ולא את דבריו של השר עצמו. אני מקווה שבסופו של דבר נצליח להפשיר את ההקפאה הזאת ולהעביר אותה.
היו"ר ראובן ריבלין:
ההערכה שלנו אליך היא באמת רבה, ברמה של היושר האינטלקטואלי. מה היה קורה אם היית שר אוצר, היית מסכים להצעת החוק הזאת?
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
אני מקווה שכן, רק שהייתי יודע להצביע – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
טוב שאתה אומר שאתה מקווה; אני מקווה שתהיה פעם שר אוצר.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
אני אבחר להיות שר אחר, כי אם אני אהיה שר אוצר, לא יהיה אוצר למדינת ישראל. זה יהיה חוסר אחריות למנות אותי לתפקיד הזה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אנחנו רוצים להגדיל את התקציב הזה והתקציב הזה. תודה רבה לאריה אלדד. היית בהיר וברור. אני מתכבד להזמין את המשנה לראש הממשלה, את השר שאול מופז. בבקשה, אדוני.
השר שאול מופז:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מפקדי המילואים, ראיתי פה גם את קצין מילואים ראשי, את שוקי בן-ענת, ברוכים הבאים. אנחנו אירחנו היום גם בסיעת קדימה, ואני חייב לומר כמה דברים קודם כול מרחשי לבי.
אני שירתי עם אנשי המילואים עשרות בשנים. אני הייתי בקבע והם במילואים, ואני תמיד שאלתי את עצמי – אני סיפרתי את זה היום בסיעת קדימה: מה יותר קשה, להיות עשרות שנים איש צבא קבע, עם כל המטלות, הריחוק מהבית והנכונות לשרת, או האם יותר קשה להיות איש מילואים? ככל שלמדתי והכרתי יותר את אנשי המילואים – אני נלחמתי אתם, שלחתי אותם לקרב, התאמנתי אתם, אני באמת מכיר את המערך הזה. אני חושב שאנשי המילואים שלנו זה פטנט ישראלי. אין בעוד צבא בעולם ובעוד מדינה את אנשי המילואים כפי שיש לנו בצה"ל.
אני הגעתי לכלל מסקנה שלהיות איש מילואים, אזרח שבחר לו מקצוע בחיים ומגדל משפחה וביום אחד הוא צריך לעזוב הכול ולהפוך להיות חייל – בהרבה מאוד מובנים הקושי הזה לקיים לאורך שנים ובמשך שנה כמה פעמים, לבוא ולקיים את מערך המילואים ולשמור עליו, הוא הרבה יותר קשה והרבה פחות מתגמל ממה שנראה.
אני רוצה לומר לידידי חבר הכנסת אריה אלדד, שאני חושב שהמדינה עושה מעט מדי ומאוחר מדי, ואף פעם לא מאוחר לתגמל ולהעריך ולהוקיר יותר את אנשי המילואים שלנו. אין כאן לא שאלה של כיסא ולא של תפקיד ולא של מעמד. רק מי שהיה אתם מעבר לקווים, רק מי שראה אותם בלילות ובימים, מי שראה אותם נלחמים למען עצמאותה של מדינת ישראל, יודע להעריך ולהוקיר את מה שהם עושים, ובאותה נשימה לומר: אנחנו לא עושים די. אדוני היושב-ראש, אנחנו לא עושים די.
אני רוצה ביום הזה גם לברך את המפקדים וחיילי המילואים שבאו היום לכנסת להשמיע את אשר על לבם. אני חושב שהשירות בכלל ושירות המילואים בפרט – זה השירות הנשגב ביותר, בוודאי כאשר מדובר במפקדי גדודים, במפקדי פלוגות, אנשים שנמנים עם המערך הקרבי של צה"ל, ובאמת אלה אנשים ששמים את חייהם מנגד. כאשר אנחנו מדברים על המלים האלה, אלה האנשים שבסופו של דבר עושים את המעשה. הם גם עוזבים את העבודה, גם את שגרת החיים, ולפעמים יותר מפעם אחת. הם חייבים להיות מתוגמלים וצריכים לזכות במעמד מיוחד על-ידי המדינה. עשינו דרך ארוכה בשנים האחרונות, במיוחד בעשור האחרון, אבל עדיין לא הגענו לנקודה שבה שירות המילואים מוערך בציבוריות הישראלית באופן מלא.
אני חושב שגם אף אחד לא יכול לפצות פיצוי מלא את אלה שמשרתים במילואים. לשירות יש מחיר שכל חייל, אזרח, איש מילואים, לוקח על עצמו כחלק מראיית עולם ותפיסה ערכית. אבל שירות המילואים בעיני הוא בראש ובראשונה צורך לאומי, וכך יש להתייחס אליו. זה אחד מהצרכים הלאומיים הביטחוניים הגדולים ביותר של מדינת ישראל, וכל משרת מילואים עומד ביעד הלאומי הזה, וכך אנחנו – גם חברי הכנסת, בית-הנבחרים של מדינת ישראל, וגם האזרחים במדינת ישראל – חייבים לראות את זה באופן הזה.
אני חושב שמדינה שהיא חפצת חיים ומבינה לעומק את ערך ההקרבה של המשרתים, חייבת להבין שבלי הוקרה ערכית וחומרית לאנשי המילואים ומשפחותיהם – כי אני יודע מהו המחיר שמשלמות המשפחות על מנת שהם יוכלו ללבוש את מדי הזית ולעשות את השירות – אם אנחנו לא נעשה את זה, אנחנו נאבד את אחד מעמודי השדרה הערכיים של החברה, וגם מרכיב מאוד-מאוד מרכזי בחוסן הלאומי ובחומת המגן הלאומית של החברה שלנו.
אני חייב לומר לך שאני שמעתי את זה גם בשנה שעברה, ואני שומע את זה גם השנה מחלק ממפקדי המילואים. התופעה הזאת של פיטורי חיילי מילואים ופגיעה בקצינים ובחיילים שתורמים לביטחון, התופעה הזאת במדינת ישראל אצל חלק מהמעסיקים היא תופעה פסולה שאנחנו חייבים לעקור אותה מהשורש, אם בחקיקה ואם במתן גיבוי ציבורי לאנשי המילואים ובגינוי של כל פיטורים מהסוג הזה.
אני שמעתי אנשי מילואים, גם השנה, שכאשר הם חוזרים משירות המילואים שלהם, לפני שהם נכנסים למקום עבודתם הם מחליפים את מדי הזית בבגדים אזרחיים, ואנחנו חייבים לעשות מאמץ עליון ולהביא כל גורם שניתן על מנת לעקור מהשורש תופעות כאלה.
יתירה מזאת, אני חושב, אדוני היושב-ראש, שאנחנו חייבים גם להרתיע את המעסיקים מלפגוע במשרתים. דרך אגב, חלק מהמעסיקים הם גם משרתים. חלק מהמעסיקים הם גם משרתים. אבל יש מעסיקים שאולי לא שירתו ולא מבינים את העומק ואת המשמעות של השירות, והם מרשים לעצמם לפגוע במשרתים. לכן, המדינה חייבת לא רק לספק להם הגנה משפטית אלא גם לתת להם את התמיכה הציבורית על מנת שהמקרים האלה יהפכו להיות מקרים בודדים, ולא נחלתם של חלק גדול מהמעסיקים.
התגמול חייב להיות ביחס ישיר לתרומה לחברה בישראל ולביטחון, וחברה שמקדשת את הערך של הסולידריות ושל הערבות ההדדית ושל התרומה לביטחון חייבת להוקיר ולהעריך את אנשי המילואים.
אני חושב שהם מהווים דוגמה ומופת לכולנו, ואנחנו איננו יכולים להפנות להם עורף. חלק מהתהליכים שנעשו בעשור האחרון הם תהליכים מאוד רציניים, אבל לדעתי גם חלק מההחלטות של הכנסת – של כנסת ישראל – והחלטות שהתקבלו ועוגנו בחקיקה עדיין לא מיושמות במלואן, ואולי הבית הזה יכול לקחת את זה על עצמו. אני שמעתי אותך, אדוני היושב-ראש, שאתה מתכוון לעשות את זה. כל אותם נושאים שסוכם עליהם ונחקקו בבית הזה, חייבים לעמוד על ביצועם המלא.
בהזדמנות הזאת אני לא יכול שלא להתייחס לנושא ההשתמטות מהשירות. קודם הזכיר כאן חבר הכנסת נחמן שי את היקף המשרתים במילואים, וגם מבין אנשי המילואים יש שעושים יותר ושעושים פחות, אבל העובדה שבישראל 2012 התופעה הפסולה הזאת והמסוכנת פשתה בחלקים גדולים של החברה הישראלית, וחלקים הולכים וגדלים בחברה הישראלית מדירים עצמם במודע מחובת השירות, משאירים את הנטל הכבד והחשוב על כתפם של חלקים הולכים וקטנים בחברה, זאת תופעה שאנחנו חייבים לשנות אותה. לכן, הוועדה שהוקמה בראשות קדימה, בראשות חבר הכנסת יוחנן פלסנר, ועם עמיתים נוספים מהבית הזה ואנשי ציבור, על מנת לקדם חקיקה של שוויון בנטל – בעיני זהו יעד לאומי על מנת להביא לשוויוניות בחלוקת הנטל. ואני רוצה לומר כאן: מה שהיה, אסור שימשיך להיות בעתיד.
אנחנו רוצים להביא לגמר חקיקה עד סוף חודש יולי. החקיקה, או החוק הזה הוא לא נגד אף אחד; הוא לא נגד אף אחד בחברה הישראלית. הוא בעד כולם, והוא בא להוביל למציאות שבה תהיה יותר שוויוניות בחלוקת הנטל באופן שזה יהיה תהליך – תהליך שתהיה עליו הסכמה, אבל היא תהיה מעוגנת בחקיקה, וכל חלקי החברה בישראל יעשו את השירות, בין אם שירות צבאי ובין אם שירות אזרחי, הכול על-פי מידת ההסכמה, ההתאמה והיכולת לבצע את השירות.
אני חושב שאחת הסכנות הגדולות למדינת ישראל, שחלילה צבא העם שלנו יהפוך להיות צבא מיעוט. זה נכון לגבי הסדיר, זה נכון לגבי המילואים, והיעד הזה של שינוי המגמה חייב להיעשות. הגיעה העת, וגם בשלה העת, לדעתי. המנהיגות של כל אותן אוכלוסיות במדינת ישראל שעדיין לא משרתות, לא בסדיר ולא במילואים, מבינה היום שמה שהיה לא יכול להימשך, ואנחנו את שינוי הסדר הזה חייבים לעשות, ומוקדם ככל האפשר. זה לדעתי תהליך שישנה את המצב הקיים, ואני פונה מעל הבמה הזאת למנהיגות של כל האוכלוסיות שאינן נושאות בנטל להבין שהגיעה השעה לשינוי. בכוונתנו להוביל לחקיקה עוד במושב הזה. זהו יעד לאומי שממשלת האחדות שמה כמשימה לאומית.
במקביל, עלינו לשמור על אלו ששומרים עלינו מכל משמר, להבטיח להם כי מקום פרנסתם יישמר להם בשובם מהשירות, לדאוג להקל עליהם ועל משפחתם עד כמה שניתן, ולוודא שיחס החברה כלפי חיילי המילואים יעמוד ביחס ישיר לגודל תרומתם.
אין עוד יחידות מילואים במקומות אחרים בעולם שמתייצבות לשירות כל אימת שהן מתבקשות לעשות את זה. אמרתי בתחילת דברי: זהו פטנט ישראלי, אבל בסופו של דבר שם טמון עיקר הכוח הביטחוני שלנו, בתוך שורות יחידות המילואים, והם למעשה לא מבקשים הרבה. הם מוכנים לסכן את חייהם בכל שעה ובכל יום, להיקרא לכל מצב חירום, להתאמן, ויותר ממה שנותנים להם, ובלבד שיעריכו, יוקירו ויתגמלו אותם באופן מידתי ונכון. וממשלת ישראל, ששולחת אותם למשימות הביטחון, תוך סיכון חייהם במקרים רבים, אסור לה שתפנה להם את הגב.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולומר מלה אחת למשפחות אנשי המילואים. אילולא ההסכמה מבית וההקרבה של המשפחות, חיילי המילואים לא היו יכולים לעמוד במשימתם. בני המשפחות – הרעיות, הילדים – הם שותפים מלאים לשירות הזה, וזוהי הזדמנות להודות להם גם מעל הבמה הזאת.
לסיום, יש דרך ארוכה, יש עוד הרבה מה לעשות. אני חושב שאנחנו נמצאים בנקודת חסר ולא בנקודת יתר, ויש לנו עוד הרבה צעדים לנקוט על מנת להביא את ההוקרה ואת התגמול של מערך המילואים למקום שראוי לו, ובינתיים אנחנו מצדיעים לכם היום, מחר ובכל ימות השנה, ומתפללים שהכוח הזה שעומד לרשותה של מדינת ישראל ישמור על השלום ולא יידרש למלחמה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אני אאפשר גם לראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר לומר כמה מלים, אבל אני רוצה לומר שקיבלנו מסרונים רבים מכל רחבי הארץ לשאול מיהם אותם אלה שמשרתים והם למעלה מגיל 60. אז אני רוצה לומר לכם שסגן-אלוף גדעון לנגמן הוא נער צעיר בן 72. הנה הוא, הנה הוא, נער צעיר בן 72.
(מחיאות כפיים)
ורפי – – –
אריה ביבי (קדימה):
אדוני היושב-ראש, הוא גם מתנדב במשמר האזרחי, סגן ניצב. – – – המפקד שלו.
היו"ר ראובן ריבלין:
על רבי אלעזר בן עזריה היו אומרים: הרי הוא כבן 70 שנה, כשהיה בן 20, ואני אומר על סגן-אלוף לנגמן שהוא כבן 20 שנה. כל לחי. ורפי דנטס, בן 65 – אותו ציינתי קודם לכן.
(מחיאות כפיים)
אנחנו מוקירים. חבר הכנסת אבי דיכטר, שידיו רב לו בשירות העם והמולדת, בבקשה.
אברהם דיכטר (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך שהייתי גאה במלים של חברי, המשנה לראש הממשלה שאול מופז, לאנשי המילואים, אבל התביישתי במעמד שבו מול מי שמהווה 75% מכוח המגן של ישראל ניצב שר אחד בכל שולחן הממשלה בכנסת. אני מקווה שזה לא מייצג שום תחושה שלנו כלפיכם. אז תסלחו לי.
אמנון כהן (ש"ס):
יש סגני שרים.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אני רק רוצה לומר ששר הביטחון היה וקיבל את פניהם של כל חיילי המילואים בצה"ל אשר היו היום באודיטוריום בשעה 14:00, כאשר באולם בן 400 מקומות לא היה אפילו מקום אחד ריק. הוא גם קיבל אותם וכיבד אותם. אבל אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת דיכטר – כי אתה היית הרבה שנים בשירות המדינה, אני הייתי הרבה שנים פה בכנסת, ואני בטוח שעשית הרבה יותר ממני – ככל שהקואליציה יותר גדולה, כך שולחן הממשלה יותר ריק.
נחמן שי (קדימה):
הוא לא כזה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת איוב קרא, רצית לומר משהו? ובזה נסיים. חבר הכנסת קרא, באמת, רק מלים קצרות.
איוב קרא (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, ראשית אני רוצה להצדיע לקצינים שנמצאים כאן ולמערך המילואים בכלל.
אני רוצה לברך ולחזק גם את החלטת שר הביטחון והרמטכ"ל להחזיר לשירות פעיל במילואים את תת-אלוף פארס.
בהזדמנות זו אני רוצה להעלות על נס את תרומתם של העדה הדרוזית, הבדואית, הצ'רקסית ובני המיעוטים שמשרתים בצה"ל. אנחנו גאים בהם, והגיע הזמן שיהיה עקרון השוויון בחובות, כי עקרון השוויון בזכויות קיים.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת איוב קרא, העדה הדרוזית ממשיכה להיות למעלה מ-10% מהציבור בישראל, למרות שהם רק 120,000 אנשים, כי פה נמצאים 30 איש, ויש שלושה חברי כנסת דרוזים. אני לא מדבר על כך שיש שישה חברי כנסת דרוזים בין 120 חברי הכנסת. ברוכים תהיו. תודה רבה. עד כאן. אני מאוד מודה למשנה לראש הממשלה.