קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
ציון יום הסטודנט הלאומי
היו"ר ראובן ריבלין:
נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: ציון יום הסטודנט הלאומי, מס' 8108, 8115, 8131, 8141, 8172 ו-8175.
רבותי, אנחנו עוברים – הסטודנטים היו ביציע האורחים; הם משום מה עזבו. אבל אנחנו עוברים, גברתי סגנית השר גילה גמליאל, לציון יום הסטודנט, ויום הסטודנט הוא על-פי החוק. חוק זכויות הסטודנט מדבר על יום הסטודנט הלאומי. לכן חבר הכנסת נפאע טעה פשוט, כי זה לא יום הסטודנט הבין-לאומי.
אנו מציינים היום, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר מרגי, גברתי סגנית השר גמליאל, את יום הסטודנט, מתוך הערכה וחיבה למאות אלפי הסטודנטים מכל המגזרים, מכל העדות והדתות, הגודשים את ספסלי האוניברסיטה והמכללות.
גם אני, כמו רבים מחברי כאן, הייתי סטודנט. ואני זוכר היטב את התקופה הזו כאחת התקופות, לא רק הרומנטיות, אלא כאחת התקופות אשר עיצבו את דרכי ואת דרך מחשבתי.
קשים הם חייו של הסטודנט הישראלי. הוא מתחיל את לימודיו בגיל מבוגר יחסית, לרוב לאחר שירות ארוך בצבא, ולעתים גם לאחר מסלול קצונה. בעוד שרוב הסטודנטים במערב מתחילים את הקריירה האקדמית שלהם בגיל 18, הסטודנט הישראלי עושה זאת בשנות ה-20 שלו, ואפילו המאוחרות. בנוסף, כאשר הוא ניגש לחבוש שנית את ספסל הלימודים, הוא עושה זאת בשילוב עם עבודה. שכן אחרת, פעמים רבות, אין מי שיכלכל אותו בזמן לימודיו ואת לימודיו. הוא עובד בבקרים ולעתים בלילות. עושה לילות כימים באבטחה ובמשמרות, בהתמחויות ובעבודות זמניות.
רבותי חברי הכנסת, הסתכלו סביבכם, ראו את העוזרים הפרלמנטריים של כולנו, את המתמחים שלכם, את המאבטחים שלכם, את המילואימניקים הצעירים, את הסטודנטים שלנו. הם הנושאים בנטל, והנטל הזה מכביד. אבל הנטל הזה לא מונע מהסטודנטים להיות אחד מהכוחות המניעים של החברה בישראל.
הסטודנט הישראלי לא אדיש חברתית, לא אדיש פוליטית. הוא מהווה לא פעם את הכוח שמחולל את המאבקים החברתיים והכלכליים בישראל, בכל המגזרים, שמבשרים את השינוי.
המחאה החברתית שהיתה, ואולי עוד תהיה, היא מהפכת הסטודנט הישראלי, וכך תיחרת. היו אלה הסטודנטים, שלמרות העומס המוטל עליהם, אמרו: די, עד כאן. הם יצאו לגור באוהלים, לשטוף את הכיכרות ואת הרחובות, ולהזכיר לממשלה ולחברי הכנסת שעליהם להיות רלוונטיים ולעסוק בבעיות הבוערות באמת. האקטיביזם הזה הוביל, השפיע, שינה וניצח.
אתם, הסטודנטים, מייצגים את ההון האנושי שלנו. אתם התבנית של הישראלים בעוד 20 ו-30 שנה, ובעוד כמה שנים, גם, אתם אלה שתהיו כאן, על ספסלי הכנסת.
מוטלת על מדינת ישראל החובה להבטיח את עתידכם – גברתי סגנית השר, כפי שאת עושה רבות – כפי שאתם מבטיחים את עתידה של המדינה כולה.
הואיל וחבר הכנסת, סגן היושב-ראש מולה, צריך להחליף אותי בניהול ישיבה זאת, אתן לו לדבר ראשון, ולאחר מכן נחזור לרשימה. אני רק רוצה לציין שחזר לרשימה חבר הכנסת שכיב שנאן כאחד הדוברים. בבקשה, חבר הכנסת מולה. חמש דקות לכל אחד זה מספיק?
שלמה מולה (קדימה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אוקיי. אז אני קובע שחמש דקות כל אחד ידבר.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, גברתי סגנית השר, גם את היית סטודנטית, נדמה לי. הגעת לפוליטיקה באמצעות פעילותך הנמרצת כיושבת-ראש אגודת הסטודנטים, נדמה לי, בבאר-שבע. נמצא גם כאן פרופסור אבישי ברוורמן, שהיה נשיא אוניברסיטת בן-גוריון.
האמת היא, הכנסת הזאת התברכה בהרבה מאוד אנשים שיש להם נגיעה ישירה לעולם האקדמיה, גם לעולם הסטודנטים. וכשאנחנו באים לציין את יום הסטודנט, זה באמת, אנחנו שואלים הרבה מאוד שאלות: מי הם הסטודנטים בעצם? מי הם הסטודנטים? מה הם עושים? מה תרומתם לחברה ולמדינה? ובמיוחד אני דווקא רוצה לדבר, אדוני היושב-ראש, להעלות על נס את פעילותם של הסטודנטים בקיץ, בסיפור הזה שנקרא "המחאה החברתית".
ומי שראה את הסטודנטים בעצם, כשהם מחו, הם מחו בצורה שקולה, בצורה אחראית. אבל הם באו ושמו לנו – לנו במיוחד, לקובעי המדיניות, למחוקקים: רבותי, חלוקת הנטל איננה שוויונית. והם אמרו לנו: חלוקת המשאבים איננה צודקת. הם לא ביקשו דבר למענם ולמען עצמם בלבד, הסטודנטים. הם באו ואמרו: המדיניות הכלכלית-החברתית של מדינת ישראל איננה נכונה, איננה צודקת, אין בה צדק חברתי.
אני חושב שהמחאה הזאת שהיתה לנו בקיץ, בהנהגתם של אותם הסטודנטים, היא ראויה לכל שבח. האמת היא, רוב המהפכות האמיתיות בעולם בכלל, בעולם המודרני, באו בכלל באמת מהאוניברסיטאות בעולם.
ואני חושב שאנחנו, דווקא כמחוקקים, צריכים להיות קשובים לצורכיהם של הסטודנטים ולסייע להם ככל שנוכל, כדי להקל עליהם – גם שיהיו מובילים, גם שיהיו משני דעת קהל. אבל מעל לכול, שכל סטודנט וסטודנט, שהוא לומד באוניברסיטה ועובד בשעות, גם לא לימודיות, כדי שיוכל לשלם את שכר הלימוד שלו, אבל מעל הכול, הוא בא ואומר: אני רוצה להיות מוביל, אני רוצה להצטיין, להיות איכותי. אני רוצה שבסופו של דבר, אחרי שאני אהיה אקדמאי, התרומה שלי לחברה תהיה לא רק למען עצמי, אלא גם כן להעשיר את החברה כולה.
כשאנחנו באים ואומרים, מסתכלים על הסטודנטים שלנו, אדוני היושב-ראש, אנחנו שואלים אם אנחנו מקלים עליהם, אם אנחנו בונים להם מעונות סטודנטים, אם אנחנו נותנים להם יותר, אם אנחנו נותנים להם הקלות במס. הרי הם גם נוטלים את הנטל, בהחלט.
אני יודע לציין ולומר גם: בהחלט יש סטודנטים שלומדים באוניברסיטאות, המדינה מתחשבת בהם, נותנת להם מלגות וכן הלאה. אבל למרות הכול, ב"מיינסטרים", הסטודנטים שבאמת הם מחוללי השינוי החברתי שלנו, לא בטוח שהם מקבלים, ולו בתקופה הקצובה הזאת שהם סטודנטים, ושאנחנו מקלים עליהם.
אני חושב, אדוני היושב-ראש, הסטודנט הישראלי, למרות שזה קשה לו, הוא סטודנט מצוין, סטודנט מוביל, סטודנט שכל אחד מאתנו – גם כשאנחנו מדברים היום על היי-טק, אנחנו מדברים על טכנולוגיה, במה מדובר בסופו של דבר? באותם צעירים שלנו שיושבים באוניברסיטאות, לומדים ומשקיעים ומביאים לנו סטארט-אפים. מדינת ישראל גאה בהישגים שלהם. קודם כול, זה ההישג האישי שלהם. המובילות שלהם בעצם, ההישגים של כל אחד ואחד, כל סטודנט, שכל ישראלי יכול להיות גאה בו. לפי דעתי, לא רק שהם שותפים לשינוי מדיניות חברתית, כולה, בחברה הישראלית, גם ההישג האישי של כל סטודנט הוא הישג אישי של החברה הישראלית.
ואני יודע להגיד לך, אדוני היושב-ראש, דווקא כמי שקיבל סיוע מהסטודנטים, כשאני הייתי סטודנט, אני זוכר שקיבלתי שיעורי חונכות מסטודנט אחר. הייתי עולה חדש, לא ידעתי לדבר עברית, לא ידעתי לכתוב מאמר או לכתוב עבודה בעברית, ואני הייתי נעזר באותו סטודנט, שהיה מקבל סיוע כפר"ח. אבל תראה מה קרה, אני ראיתי באותו חונך שלי אדם שאפשר גם להיעזר בו, שהוא פותח את הדלת. ולכן בסופו של דבר, הסטודנטים לא רק עוזרים לסטודנטים, מקלים על עולים חדשים, אלא במסגרת תוכניות פר"ח, למשל, הולכים ומתנדבים אצל אוכלוסיות חלשות, אצל ילדים במצוקה, מסייעים להם, נותנים להם שיעורי עזר. כל זה בעצם, בסופו של דבר, כשאנחנו משכללים את הישגיו של הסטודנט, אנחנו יכולים להגיד שהתרומה שלהם איננה מסתכמת בתרומה אישית אלא היא תרומה חברתית משמעותית.
רק רציתי לציין לך, אדוני היושב-ראש, אפילו בתחרות ה"דִיבייט" העולמית שהיתה בשנה שעברה זכו סטודנטים מאוניברסיטת חיפה. והשנה זכו גם, אלופי ה"דיבייט" הם סטודנטים מאוניברסיטת בן-גוריון. לא רק בטכנולוגיה. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת מולה, שיבוא עוד רגע להחליף אותי על מנת להמשיך לנהל את הישיבה. אני מזמין את חבר הכנסת אלכס מילר, ואחריו – את חבר הכנסת הפרופסור אבישי ברוורמן.
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי הממשלה, חברי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה, ברשותכם, לברך את הסטודנטים במדינת ישראל. כמובן, היום הזה בא לתת הכרה בדרכם הלא-פשוטה. רובנו עברנו את הדרך הזו. וכמובן שהם אותם אלו שהובילו את מדינת ישראל לצמיחה הכלכלית ולצמיחה אמנותית-תרבותית על כל גווניה.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה גם לברך את כל מי שמייצג את הסטודנטים היום, אם זה ראשי האגודות, הפעילים באגודות הסטודנטים, הנציגים. כמובן, הנהלת התאחדות הסטודנטים והעומד בראשה איציק שמולי. אנחנו נמצאים כאן כחברי כנסת שחלק מאתנו יצא מהעולם הזה, העולם הסטודנטיאלי. יושבת כאן סגנית השר חברת הכנסת גילה גמליאל, שהיתה יושבת-ראש התאחדות הסטודנטים, שבעצם הקימה את שדולת הסטודנטים הראשונה בכנסת. אני החלפתי אותה בתפקיד יושב-ראש השדולה בכנסת הקודמת והמשכנו גם בכנסת הנוכחית, והצלחנו לעשות הרבה דברים. הצלחנו להעביר חקיקה.
אני חושב שאחד מהשינויים המהותיים שהכנסת הצליחה לעשות זה חקיקת חוק זכויות הסטודנט במוסדות להשכלה גבוהה – וזה עוד היה בכנסת הקודמת – ועוד כל התיקונים שעשינו לאחר מכן, גם הטבות לסטודנטים המשרתים במילואים, פטור ממס על המלגות. יושב כאן חבר הכנסת אבישי ברוורמן, שגם היה יוזם החוק החשוב הזה, שנתן אוויר לנשימה לכל אותם הדוקטורנטים שמקבלים מלגות מהקרנות שהאוניברסיטאות מחזיקות בהן. וכמובן, אותם החוקים שאנחנו מצליחים לעשות מצביעים על כך שיש אוזן קשבת בכנסת ישראל לחיים הסטודנטיאליים. וכמובן אנחנו נמשיך לעסוק בסוגיה הזאת עוד לא מעט.
אדוני היושב-ראש, ברצוני להתייחס לכמה נקודות. הנקודה הראשונה היא מעמד הסטודנט היום במדינת ישראל, יישום אותם החוקים שכרגע ציינתי אותם, החוקים שהצלחנו להעביר אותם בכנסת והפתרונות למצב הכלכלי הלא-פשוט שבו נמצאים הסטודנטים במדינת ישראל. העניין של מעמד הסטודנט – אדוני היושב-ראש, אנחנו באמת הצלחנו להביא למצב שהסטודנטים היום נמצאים בכל אותם המנגנונים שבהם מקבלים החלטות בנוגע לחיים האקדמיים והחיים הכלכליים של הסטודנט בישראל. אם זה מערכות של ההשכלה הגבוהה, אם זה אותן הוועדות שמקימה ממשלת ישראל בעניין של הפתרונות, אם זה הסוגיה של התחבורה הציבורית, אם זה הסוגיה של התשלומים, כאלה ואחרים, למערכת ההשכלה הגבוהה, אותן אגרות – אגרות מאוד לא הגיוניות שהסטודנטים צריכים לשלם מעבר לשכר הלימוד.
וכמובן, אני חושב שהפתרון הכי חשוב היום לסטודנטים הוא הנושא של הדיור. אנחנו הצלחנו – והמאבק הזה לקח לא מעט שנים – בעניין של שכר הלימוד. אני חושב שאם אנחנו מסתכלים היום על שכר הלימוד של סטודנט, שגם שירת בצבא או עשה שירות לאומי או אזרחי, שכר הלימוד, אני חושב, הוא אחד מהנמוכים בעולם. וזו הצלחה של שנים רבות, גם בעניין של אותן הסכמות ועדת-וינוגרד. ובסופו של דבר, בעניין זה אכן הצלחנו, אבל באופן כללי החיים הכלכליים של הסטודנטים היום במדינת ישראל מאוד יקרים. וזה כמובן אחד מהנושאים החשובים שעומד בפני הממשלה לפתרון.
כמו שציינתי, הנושא של הדיור זה דבר חשוב מאוד, ולתת לזה פתרון. אותם כפרי הסטודנטים, אותם המעונות שאנחנו מדברים, שיש צורך באספקת, גם משאבים – אם זה משאבים כלכליים – לאוניברסיטאות, ואם זה קרקעות שהעיריות חייבות לתת לאוניברסיטאות בשביל שיקימו שם מעונות לסטודנטים. אני יכול לתת רק דוגמה של אוניברסיטת תל-אביב, שיש שם בעיה מאוד רצינית בעניין זה. ואני חושב שדווקא המדיניות שמוביל ראש עיריית תל-אביב היא לא נכונה, כי לא מעודדים שם בניית מעונות. אני חושב שהמדיניות של שליחת סטודנטים לשכירויות היא מדיניות מאוד בעייתית, שגורמת לכך שהסטודנטים משלמים הון תועפות, ובאופן כללי מעלים את המחירים באזור המרכז על השכירות.
אני חושב שדווקא הפתרון של המעונות הוא פתרון הרבה יותר יעיל מכל אותן ההצעות שראינו היום על סדר-היום של מקומות שונים בארץ, ויש צורך בהשקעה. יש צורך לפטור את מוסדות ההשכלה הגבוהה מארנונה למעונות הסטודנטים. יש צורך במתן מלגות לאותם הסטודנטים שבאים מרחוק כדי ללמוד במוסדות ההשכלה הגבוהה שנמצאים רחוק מהבית, ובסופו של דבר לתת להם את הפתרון לסוגיה הזו.
ובעניין של יישום החוקים – אדוני היושב-ראש, היום אני שמעתי דבר מאוד מוזר לי. כשאני חוקקתי את חוק ההטבות לסטודנטים המשרתים במילואים, מי שהיה השותף הבכיר לחוק הזה – זו היתה הממשלה. אז במשרד החינוך עמדה חברת הכנסת יולי תמיר. היום אנחנו ישבנו בוועדת החינוך, ועדת החינוך ציינה את יום הסטודנט, ואחד מהסטודנטים – תופתע לשמוע, ממכללת שנקר, שהיום מי שעומדת בראש, הנשיאה של מכללת שנקר היא חברת הכנסת לשעבר יולי תמיר, דווקא שם יש טענה שדווקא ביישום חוק ההטבות לסטודנטים שמשרתים במילואים יש בעיה. עכשיו, זה מאוד מפתיע אותי שאותו בן-אדם שיוזם את החוק מגיע למעמד שהוא זה שאחראי ליישום החוק ולא מיישם אותו. אני חושב שזה דבר מאוד בעייתי.
אני חושב שכאשר הממשלה – בשני חוקים, גם בעניין של הטבות לסטודנטים במילואים וגם בעניין של הסטודנטיות בהיריון – ביקשה מהכנסת לתת גמישות בכל העניין של פרטי-הפרטים, למה זכאים הסטודנטים ברגע שהם נמצאים או במילואים או בהיריון. ביקשו מאתנו גמישות – נתנו את הגמישות. ברגע שהם קיבלו, במקום לתת יותר, מחפשים איך לתת את המינימום וגם לרדת מזה. אני חושב שזה דבר בעייתי. אני לא חושב שאנחנו צריכים היום לבוא ולהתחיל להיכנס לפרטי-פרטים של כל דבר שצריך לקבל אותו סטודנט, כמה כרטיסי צילום הוא צריך לקבל בגלל שהוא הלך למילואים, אבל חייב להיות פה איזשהו היגיון במה שהמוסדות ביקשו מאתנו. נתנו יותר גמישות, אנחנו חייבים לפעול לכך שכל אותם הסטודנטים שנמצאים וזכאים על-פי החוק להטבות כאלה ואחרות, לתת להם את המקסימום ולא את המינימום, ולא לחפש איך לעקוף את החוק. תודה רבה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. אני מבקש להזמין את פרופסור אבישי ברוורמן, חבר הכנסת ברוורמן, השר לשעבר. ואחריו – חבר הכנסת אריה אלדד. הוא פה? טוב, יכול להיות. אני מקווה שהוא יהיה כאן. בבקשה, אדוני.
אבישי ברוורמן (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול, באמת, לדבר על סטודנטים בשבילי זה גם נותן לי קצת איזו נוסטלגיה. 16 שנה מילאתי תפקיד שגרם לי את הסיפוק הגדול ביותר עד היום בחיי, כנשיא אוניברסיטה. אוניברסיטה קטנה של 5,700, הגיעה ל-17,000, והיום ל-20,000 סטודנטים. סגנית השר גילה גמליאל, תקופה מסוימת היתה יושבת-ראש אגודת הסטודנטים באוניברסיטת בן-גוריון. היא הגיעה לכאן, מעלה-מעלה.
ואני מוכרח לספר לכם על שני דברים. החוויה שלי עם הסטודנטים היתה מדהימה. כי מה שהיה מיוחד בבאר-שבע – ואני מדבר כרגע על באר-שבע – שכשהתחלנו בפריצת הדרך לבנות את האוניברסיטה, יצרנו קהילה; קהילה שאנשים עבדו בה ביחד, יצרו בה ביחד, ואני מצדיע לסטודנטים. נדבר תחילה על הסטודנטים היהודים. הסטודנטים היהודים ששירתו במילואים, תלמידים טובים מאוד – ובמקביל, בפר"ח שבאוניברסיטת בן-גוריון. זה הגיע ליותר מ-50% מהסטודנטים, וזה המקום הכי גדול. אתה ראית את הנקודה שבה יש התייחסות לאחר, לעומת הדוגמה האישית שקיימת בדרך כלל, לצערי, גם בפוליטיקה, גם בעסקים הגדולים, גם בתקשורת, שהעיקר זה אני ואני והפרסום שלי והכסף שלי. גם הסטודנטים הבדואים, כשפתחנו את האוניברסיטה, והדרוזים והערבים. נוצרה קהילה שאפשר לעשות משהו אחר של אני ואתה.
אבל אני מוכרח לציין שב-16 שנותי, בכל המאבקים שהיו של הסטודנטים, המאבקים היו אך ורק על שכר לימוד, לא היו מאבקים מעבר. והיו לי שיחות עם מנהיגות הסטודנטים, זה תמיד לא היה בנושאים שיוצאים החוצה, למרות שהסטודנטים הציגו, כמו שאמרתי, בהתנהגותם מבחינתי את היופי של החברה הזאת, הרבה פחות ממה שנראה כשאנחנו מסתכלים בחלונות הגבוהים.
והנה קרה דבר בארץ הזאת, שגם הפתיע אותי, לגבי המחאה החברתית. חלק מהסטודנטים הצעירים, וגם אני עובד אתם עכשיו יחדיו, יצאו לרחובות. והם לא יצאו – הם הבינו כמובן את השקר שנמצא במדינת ישראל כבר שנים די רבות שהכלכלה החזקה הזאת היא טובה לכולם, והם הבינו שאם הם גומרים כרופאים, כעובדים סוציאליים, כמורים, לא רק שהם לא יגיעו לדירה בעוד 20 שנה, גם ההכנסה שלהם לא תהיה – שיש פה איזה שקר מסוים. והם יצאו לרחובות. אבל כאשר בא ראש הממשלה ואמר: אני מפתה אתכם, אני נותן לכם, כמו שפעם היה, אני מסדר לכם עכשיו עוד קצת את המעונות או את הדברים האחרים, אתם יוצאים מהמשחק, הם אמרו "לא". היו שם כל החבורה של המנהיגות, איציק שמולי ואחרים, הם אמרו "לא". פעם ראשונה הם אמרו: אנחנו כאן נאבקים, כחלק מרוב החברה הישראלית, שמרגישה שאיבדנו את הרצון להיות חברת מופת של כלכלה צודקת, חברה הוגנת עם מנהיגות מוסרית, והדבר הזה נמשך.
ואני אומר לכם שמה שנתן לי גם תקווה, וזאת אחת הסיבות שהחלטתי להישאר וללכת בכל הכוח בפוליטיקה הישראלית, אחרי שהיו לי הרהורי כפירה האם בכלל אפשר להשפיע בבית הזה, היו בסופו של דבר אותם סטודנטים צעירים, שחלקם אתי, שלא רק אומרים: לי לא תהיה דירה, אני לא אגיע להכנסה; הם אומרים, עוד פעם אני חוזר: מה מטרתה של מדינת ישראל? האם מדינת ישראל היא מדינה שבה איזה קבוצה באה לשרוד במרחב הזה? מהי מטרתו של העם היהודי? והעניין הזה להיות אור לגויים.
בן-גוריון הלך לישעיהו ועמוס, ואם אתה מוריד את זה לפרטים פשוטים, זה אומר חברה עם ערבות הדדית, שאין בה פערי שכר של 1 ל-300, 1 ל-100, ל-150, כמו שהתחלנו, חברה שבה יוקר המחיה הוא לא הגבוה ביותר במערב, חברה שהיא לא האי-שוויונית ביותר במערב להוציא את ארצות-הברית – וכאשר לא רק הסטודנטים, אלא גם המבוגרים הולכים לסופרמרקטים, אפילו בברלין ובציריך זה יותר זול, ושם השכר כפול, שלא לדבר על מיאמי, וושינגטון או ניו-יורק.
לכן בפעם הראשונה זה שנים הסטודנטים האלה שואלים את השאלה של מקימי הציונות: בשביל מה כל הסיפור הזה? האם באים פה להיות מדינה שהיא רק לקבוצה של איזה קפיטליזם אוליגרכי, או שבונים חברה, חברה שיש בה צדק? כי גם העם היהודי – דיבר פה מישהו קודם על צחוקה של שרה, אחרי ששרה צחקה ואלוהים נתן את החוזה לאברהם, התנאי היה משפט וצדקה. וצדקה זה לא charity, צדקה זה צדק אדונָי, זה צדק חברתי, זה כלכלה הוגנת וצודקת. ולכן יש לי תקווה גדולה.
ומצד שני זה גם ברור שאותם סטודנטים, אותם אנשים צעירים, אם הם לא בנים להורים עשירים, יהיה להם קשה מאוד בחברה הישראלית. כאשר אני באוניברסיטת בן-גוריון החלטתי להחליף את כל אנשי הביטחון בסטודנטים והייתי משתמש בעצמי גם בנהגים וכו', כל האבטחה היתה של סטודנטים – אולי היום זה כבר חזר למקום אחר, יכול להיות – כולם עבדו בשלוש עבודות, בשתי עבודות, והדבר הזה היה לא נכון. לכן, גם אני הבאתי הצעה, שכבר רשומה פה, כדי שיהיה גם לחיילים משוחררים וגם לשירות אזרחי. לא הצעות שרק יעלו להם את השכר, אלא הצעות שיהיו מכוונות כולן להשכלה הגבוהה במובן הרחב של המלה, כולל הכשרה מקצועית, כדי שניתן לדור הזה את האפשרות להתקדם קדימה, כשהדור הזה מזכיר לנו מה היתה מטרתנו.
ולכן אני מצדיע היום לסטודנטים, לאותם אלה שבאמת עושים מלאכתם נאמנה, שעדיין מאמינים שבאנו לכאן ואנחנו כאן, מזכירים לנו לבנות כלכלה צודקת, חברה הוגנת, ואכן פוליטיקה שאומרים בה את האמת, למרות שהמלים לא חשובות יותר בבית הזה, פוליטיקה שיש בה מוסר. תודה רבה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. נבקש להזמין את אריה אלדד, חבר הכנסת, גם פרופסור, ואחריו – שכיב שנאן, ואחריו – מסעוד גנאים, ואחרון – דב חנין, אם כולם יהיו כאן, לפי התור. בבקשה, אדוני. חמש דקות לרשותך.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, גברתי סגנית השר, חברי חברי הכנסת, אמרו לי פעם שכל הספד טוב מחולק לשלושה חלקים: האחד – המנוח, השני – המנוח ואני, השלישי – אני. חשבתי ללכת על-פי הנוסחה הזאת ולדבר מלה על הסטודנטים, אחר כך על "אני והסטודנטים" ואחר כך עלי, כמו שנהוג במקומותינו, ורציתי לספר לכם על איזה חוק חשוב שרציתי לחוקק למען הסטודנטים שיאריכו להם את תקופת הזכאות לפטור ממס, לא מייד אחרי שהם משתחררים כחיילים, שהפטור לא "יתבזבז" בתקופה שהם לומדים ובקושי מספיקים לעבוד, אלא שידחו להם את זה לאחרי הלימודים, ואיך פקידי האוצר הכשילו את כוונתי הטובה. אבל אז חשבתי שלא מתאים לי נאום מהסוג הזה. כלומר, לספר איך אני דואג לסטודנטים, אז אני אספר מה אני דורש מהסטודנטים.
קראתי מאמר מרתק של פרופסור אמריטוס זיוה שמיר ב"כיוונים חדשים" האחרון. היא היתה ראש החוג לספרות עברית באוניברסיטת תל-אביב, ובמאמר היא משקפת את מצב החוגים ללימודי הרוח ומדעי היהדות באוניברסיטאות בן-גוריון, תל-אביב, ירושלים וחיפה, והתמונה היא רעה מאוד.
התמונה היא שאדם יכול להיות היום בוגר או מוסמך לימודי ספרות באוניברסיטה מהמובילות בארץ בלי ללמוד את הבסיס: לא עגנון, לא ביאליק, לא טשרניחובסקי, לא אורי צבי גרינברג. מלמדים חוגים אזוטריים לחלוטין, שמנסים להיות פרובוקטיביים ומושכי קהל על-פי ניסוח שם הקורס, והיא הביאה כמה דוגמאות מסמרות שיער של שמות החוגים. את הבסיס כבר לא מלמדים.
עכשיו, כשזה משתלב – את זה היא כותבת, ואני בוודאי מצטרף לדעתה – כשזה משתלב בזה שחוגים רבים באוניברסיטאות המובילות שלנו נשלטים היום על-ידי השמאל הקיצוני האנטי-ציוני, ששולל את זכות מדינת ישראל לקיום כמדינת העם היהודי, שקורא בריש גלי להחרים את מדינת ישראל ואת האוניברסיטאות שלה – כשזה מצטרף יחד עם הניסיון להכחיד את התרבות העברית בחוגים הללו, כי זה חלק מסדר-היום שלהם, כי זה חלק מהעובדה שאם אין לנו תרבות ואין לנו ספרות עברית, אז באמת אנחנו יכולים להיות אנטי-ציוניים, והסטודנטים מצביעים ברגליים בחוגים האלה והם בקושי נרשמים אליהם.
אני רוצה שהסטודנטים יצביעו גם בידיים וגם ברגליים ולא ייכנעו לפוליטיזציה של חוגי מדעי הרוח ומדעי היהדות באוניברסיטאות המובילות שלנו.
מספרת פרופסור זיוה שמיר שהיא קוראת הערות בדפי המשוב של המרצים שלה: המרצה עושה פוליטיזציה של החוג, הוא מצפה ממני לדקלם את התִפלוּת שהוא מלמד בשיעורים במקום ללמד ביאליק ועגנון ואורי צבי גרינברג, הוא מטיף לנו ללכת ולהשתתף בפעילות הפוליטית שלו. הסטודנטים צריכים לחזור לחוגים האלה ולתבוע מהמרצים שלהם ללמד את יסודות הספרות העברית, ולהדיח אותם באמצעות דפי המשוב הללו אם הם אינם עונים על הקריטריונים הבסיסיים ביותר של ייעודו של החוג.
היא קוראת למל"ג, שנתן לאוניברסיטאות שונות בארץ רשיון ללמד מקצוע מסוים לפני 30 ו-40 שנה, לשוב ולבדוק את המנדט שהם נתנו, האם האוניברסיטאות עומדות במנדט הזה שניתן להן והאם הם באמת מלמדים את מה שהם התחייבו לו.
באוניברסיטת קיימברידג' החוג לספרות אנגלית הוא החוג היוקרתי ביותר ותנאי הקבלה אליו הם המחמירים ביותר. הם מבינים שכך יוצרים קבוצות עילית וקבוצות איכות יוקרתיות של סטודנטים. הדברים הללו חשובים לנו לא פחות מאשר לימודים טכנולוגיים, לימודי כלכלה ולימודי משפטים. אנחנו צריכים לבנות את הנדבך הבא של התרבות הישראלית, היהודית, העברית, בארץ-ישראל על כתפי מה שנלמד ונוצר בארץ הזאת שנים רבות.
אדוני היושב-ראש, הילדים שלי כבר כולם סיימו את הפרק האוניברסיטאי שלהם, אבל הנכדים שלי צריכים ללמוד באוניברסיטאות הללו. נדמה לי שיש לי נכד אחד בשם אבשלום שצופה בנו ברגעים אלה. אליו מכוונים הדברים, כדי שגם בדור הבא תהיה לנו תרבות עברית וספרות עברית ולימודי יהדות באוניברסיטאות – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – –
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
– – ועל הנדבכים האלה גם הסטודנטים נדרשים ללכת נגד הזרם – לא רק נגד הזרם במחירי מעונות אלא גם נגד הזרם שמכתיב להם מה ללמוד, איך ללמוד ומה לחשוב. תודה רבה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. גם עמדת בזמן, כדרכך בקודש. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת שכיב שנאן, ואחריו, אני רואה, את חבר הכנסת מסעוד גנאים. אדוני, בבקשה. חמש דקות לרשותך.
שכיב שנאן (העצמאות):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, גברתי סגנית השר, חברי חברי הכנסת, אני רצתי עכשיו מכעביה-חלף-טבאש, חתכתי באמצע הסיור במגזר הבדואי יחד עם שר התמ"ת, בשביל להגיע ולכבד את הסטודנטים בנוכחותי.
ליה שמטוב (ישראל ביתנו):
באיזו מהירות נסעת?
השר לשירותי דת יעקב מרגי:
אל תגלה.
שכיב שנאן (העצמאות):
אני לא נוהג, ובדרך כלל אני ישן ליד הנהג, אז אני אף פעם לא מסתכל כמה הוא נוסע. אבל אני יודע שיש לי עוזר שיודע לנהוג יפה ועומד במגבלות החוק – לא עולה על 92.
למען האמת, הנושא הסטודנטיאלי הוא נושא מאוד-מאוד קרוב ללבי. אני חושב שכל אחד מאתנו שלמד באוניברסיטה זוכר שתקופת הלימודים היא תקופה מאוד מיוחדת שטבועה בזיכרונו ומאוד קרובה ללבו. מהתקופה שהייתי סטודנט אני זוכר שבאותה תקופה למד אתי באוניברסיטה שר החינוך גדעון סער, שר הפנים לשעבר אופיר פינס-פז ועוד הרבה מאוד חברים טובים שאני זוכר להם חסד נעורים מתקופת הסטודנטיאליות.
בדרך כלל, הלימודים הם דבר מאוד יפה. לשמחתי הרבה, התקופה שבה אנחנו למדנו שונה מהימים האלה. אז היו רק חמש או שש אוניברסיטאות בכל הארץ, והסטודנטים האתיופים הראשונים – אדוני היושב-ראש, זה בשבילך – שהגיעו אז, וזה עוד לפני העלייה, זה בשנות ה-80, לפני שהאתיופים עלו, היו אתנו כמה סטודנטים שהיו החלוצים. אני גרתי עם סטודנט אתיופי במעונות באותה דירה, וגר אתנו עוד סטודנט אנגלי. אני והאנגלי הצלחנו ללמוד עברית ואנגלית וללמד אחד את השני, אבל לא הצלחנו ללמוד אמהרית.
היו"ר שלמה מולה:
נקיים חוג מיוחד באמהרית. אין בעיה. אפשר ללמד את זה.
שכיב שנאן (העצמאות):
אני אשמח לנצל את תקופת שהותנו יחדיו ללמוד את הנושא הזה.
היו"ר שלמה מולה:
בבקשה.
שכיב שנאן (העצמאות):
אני רוצה גם להתגאות בכך שבשני העשורים האחרונים חלה עלייה גדולה מאוד במספר הסטודנטים מבני המיעוטים בכלל, ערבים. אחוז הסטודנטים שהולכים לאוניברסיטאות ולמכללות ואלה שהולכים לבקש לרכוש השכלה אקדמית ולהשתלב באקדמיה, ולהשתלב אחר כך בחיי החברה הישראלית, הולך ועולה. אני מסתכל ביציע, ונראה לי שיש קבוצת סטודנטיות ערביות, נכון? אני רוצה לקדם אותן בברכה ולהגיד שאחוז הסטודנטיות הערביות והדרוזיות היום במגזר הערבי בכלל הוא קרוב ל-60%, ובמגזר הדרוזי 68% מהסטודנטים שלומדים באוניברסיטאות הם בנות. זה מעיד, במלוא הגאווה, על זה שאנחנו מתעתדים להיות מגזר שהאמהות בו הן אמהות משכילות ויכולות לתרום רבות לכל מה שקשור לחינוך בניהן והעלאת רמת האוכלוסייה והקהילה שהן חיות בהן.
אבל יש לאותן סטודנטיות בעיה אחת קשה מאוד. כשהן מסיימות ללמוד הן חוזרות הביתה, ואחרי שהשקיעו גם מאמץ, גם זמן וגם כסף, תולות את תעודות הסיום שלהן על הקירות בבית, והתעודה לא הופכת להיות כלי שיעזור לאותה גברת לממש את חזונה ולהיות שותפה בכלכלת ביתה. כולנו יודעים מה ההבדל בין בית שיש בו משכורת אחת לבין בית שיש בו שתי משכורות. כולנו יודעים שגם המחקרים לימדו שאמהות משכילות ועובדות בדרך כלל יוצרות בנות ובנים מצליחנים.
לכן, לסיום – אני רואה שהזמן עובר – אני לוקח על עצמי משימה, ואני רוצה להעביר את זה לציבור הסטודנטים שלא נמצא פה, לקדם את כל הנושא של העסקתן של סטודנטיות בוגרות האוניברסיטאות והמכללות בעולם התעסוקה, כאינטרס של קידום והעלאת הרמה הכלכלית והחברתית של החברה שממנה אני בא. אני מקווה שגם בעתיד ירבו וילכו ויגדלו המספרים של אלה שגומרים תארים ושיכולים להשתלב בחברה ולתרום לה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו, אם יהיה כאן – חבר הכנסת דב חנין, ואם לא יהיה כאן – תשיב סגנית השרה גילה גמליאל. אדוני, בבקשה.
קריאה:
– – –
היו"ר שלמה מולה:
אמרתי "סגנית השר" – "השרה"? סגנית.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
נכון, "השרה".
היו"ר שלמה מולה:
שעת העברית, נראה לי. אדוני, בבקשה.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, כבוד סגנית השרה, חברי חברי הכנסת, אני מברך תחילה את ציבור הסטודנטים, אם שומעים אותי או רואים אותי ביום הסטודנט – גם אני חשבתי "הבין-לאומי".
היו"ר שלמה מולה:
הלאומי. זה: יום הסטודנט הלאומי.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
לא משנה. אדוני היושב-ראש, כולנו היינו סטודנטים, וכולנו יודעים שהחיים האוניברסיטאיים והאקדמיים חשובים לא בגלל הלימודים והתואר אלא בגלל החיים עצמם, משום שהחיים האוניברסיטאיים מושפעים מהמציאות, אם זאת מציאות פוליטית, תרבותית וחינוכית, וגם החיים האוניברסיטאיים מכינים את הסטודנט כבוגר לעתיד ולחיים. במישור הזה יש לי שתי הערות.
הערה ראשונה – אדוני היושב-ראש, נכחתי קצת בוועדת החינוך, והיתה כבוד סגנית השרה. כאשר מדברים על השפעתם ותפקידם של סטודנטים בישראל ומדברים על המחאה, באמת, היתה מחאה, וסטודנטים היו, אבל בסוף מה היה? מה ההשפעה? השתנה משהו? לפי דעתי, התנועה של הסטודנטים, ההשפעה של הסטודנטים בישראל על שינוי דרמטי בסדרי העדיפויות מוגבלת. לפי דעתי, החסם הראשון, אני ראיתי אותו היום ואני רואה אותו ושומע אותו מכל חבר כנסת – לא מכל, מכמה חברי כנסת. רואים בסטודנט קודם כול חייל, מילואים. גם בוועדת החינוך דיברו על הסטודנט החייל, מה הוא מקריב, מילואים. מה עם הסטודנט האזרח, הבן-אדם, שצריך להיות אזרח אקטיבי שמשנה את המציאות? הפוקוס הוא על הסטודנט כאילו הוא חייל לעתיד, או החייל שמשתתף בקרבות ומגן על ביטחון ישראל, ולא מדגישים את זה שהסטודנט הוא אזרח אקטיבי ושהתנועה הסטודנטיאלית יכולה להיות מנוף לשינוי עמוק בחיי החברה.
היו"ר שלמה מולה:
לא. אני חושב – – –
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
זה לפי דעתי קושי, וזה חסם.
היו"ר שלמה מולה:
לא, לא. אני רוצה להסביר לך.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
בבקשה.
היו"ר שלמה מולה:
אני חושב שסטודנט ששירת בצבא שלוש שנים, ובכל זאת – מזמנו ומגילו הצעיר, מגיע לו יותר תגמול. אפשר להתווכח על זה. אני חושב שעל זה מדברים. לא – – –
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
חבר הכנסת מולה, אני לא מדבר על העניין הספציפי הזה, מה מגיע ומה לא מגיע.
היו"ר שלמה מולה:
אה, אוקיי.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
למרות שלפי דעתי יש בזה אפליה, כי יש סטודנטים ערבים שלא משרתים בצבא, לא משרתים בצה"ל.
היו"ר שלמה מולה:
שישרתו בשירות אזרחי והכול יהיה בסדר.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
לא, אני מדבר על התפיסה. באמת, אני מדבר בכלל על התפיסה של סטודנט, מיהו, מה זה סטודנט? כאשר מדגישים את זה שהוא חייל, שהוא עשה צבא – לפי דעתי סטודנט, צריך לשים את הפוקוס על זה שיש לו הפוטנציאל והיכולת, וניתן לו לשנות. ומה שקרה במחאה החברתית בקיץ שעבר הוא דוגמה. היו אלפים. בסוף, מה עשתה הממשלה? כי השיח הפוליטי-ביטחוני גובר על כל עניין חברתי-כלכלי במדינת ישראל. וזה שונה ממדינות אחרות. זה לפי דעתי.
אדוני היושב-ראש, עוד נקודה, משום שאני רוצה לדבר גם על הקשיים העומדים בפני הסטודנטים הערבים באוניברסיטאות. האווירה הימנית, האווירה הקיצונית, כל השיח של אזרחות-נאמנות מבית-המדרש של ליברמן או אחרים – גם זה משפיע על החיים האוניברסיטאיים. כאשר לא נותנים לסטודנטים הערבים לחיות את יום הנכבה או כל יום אחר; כאשר לא נותנים להם את חופש הביטוי; כאשר, אדוני היושב-ראש, רוב הקרנות והמלגות מותנות בזה, בשירות צבאי; כאשר מכללה ידועה, מכללת צפת, פרסמה שכל אחד שרוצה להיבחר לאגודת הסטודנטים צריך לעשות שירות צבאי, אז מה זה? אדוני היושב-ראש, זו גזענות. זו סתימת פיות. האוניברסיטאות צריכות להיות המקום שבו פורחת הדמוקרטיה, שבו פורח הכבוד לפלורליזם ולאחר. אבל המציאות היא אחרת, לצערי הרב.
אדוני היושב-ראש, הרבה סטודנטים ערבים נאלצים ללמוד בחוץ-לארץ, אם זה בירדן, אם זה במזרח-אירופה, בכל המדינות האלה. אלפים. הסיבה העיקרית היא תנאי הקבלה הקשים, במיוחד ברפואה. וכל אלה, במיוחד אלה שלמדו בירדן, אדוני היושב-ראש, רפואה, הם לא פחות חזקים, ויש להם הכשרונות, ורובם מצליחים במבחן הרפואה של משרד הבריאות בפעם הראשונה. אז לפי דעתי צריך להנהיג מדיניות חדשה, שתקל בתנאי הקבלה של סטודנטים, כדי שסטודנט ערבי יוכל באמת ללמוד בישראל, קרוב לביתו, וגם – אולי הזמן לא נותן לי לדבר גם על קשיי ההעסקה, אחרי שהוא יסיים.
60% מהסטודנטים הערבים, אדוני היושב-ראש, וזו נקודה אחרונה, משנים את המקצוע שלהם באוניברסיטה. וזה למה? לפי דעתי, משום שיש להם הקושי של השפה, וגם קשיים אחרים. ויש עוד נקודה חשובה שהיא כל העניין של החינוך לקריירה או הכוונה מקצועית. עכשיו למשל, בבתי-ספר תיכון, מי שעושות את ההכוונה המקצועית הזו אלה היועצות החינוכיות, ואני הצעתי לשר החינוך שהחינוך לקריירה או ההכוונה או ההכוון המקצועי צריכים להיות חלק מתוכנית הלימודים, כדי שבאמת בוגר התיכון ידע מה הוא רוצה בסוף באוניברסיטה, ולא ישנה את מקצוע הבחירה שלו. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת דב חנין, ואחריו תשיב סגנית השר. בבקשה, אדוני. חמש דקות לרשותך.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, גברתי סגנית השר, עמיתי חברי הכנסת, ארבע הערות קצרות ליום הסטודנט הזה. ההערה הראשונה עוסקת באזהרה, ההערה השנייה עוסקת בהערכה, ההערה השלישית עוסקת בהסכמה, וההערה האחרונה עוסקת בדאגה.
נתחיל, אדוני היושב-ראש, באזהרה. אני קורא, כמו כולנו, את התכנונים של ממשלת ישראל לתקציב השנה הבאה, ואחד היעדים, כך אנחנו קוראים, ואנחנו קוראים את זה בדאגה, זו מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, האוניברסיטאות, והן צפויות, כך אומרים לנו, לקיצוצים משמעותיים בסיוע המדינה להן. אני רואה את זה בחומרה רבה. המערכת האקדמית בישראל לאורך השנים עברה דיאטה קשה מדי. כמי שמגיע מהאקדמיה – לימדתי באוניברסיטה – אני יודע לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, כמה זה קשה, כמה זה מסובך, כמה זה מפריע כאשר אין מספיק תקציב להשקיע בספריות, ברכישת ספרים חדשים, כאשר אין תקציב מספיק לכיתות תרגול, כאשר אין תקציב מספיק לליווי אמיתי ומספק של הסטודנטים במערכת ההשכלה הגבוהה, כאשר אין תקציב מספיק למחקר, כאשר אין תקציב מספיק לחוקרים צעירים שאנחנו רוצים שיישארו אצלנו ולא ילכו למדינות הים. ולכן חמור מאוד שבין יתר הקיצוצים הממשלה מתכננת גם קיצוץ בתקציבי ההשכלה הגבוהה. לא קיצוץ אלא הרחבה משמעותית בתקציבי ההשכלה הגבוהה נדרשת לנו, כדי שזו תהיה באמת השכלה גבוהה בעלת רמה, כדי שהמערכת המחקרית תהיה מעולה כפי שאנחנו רוצים, כדי שנוכל להכשיר חוקרים וחוקרות צעירים ולתת להם להתפתח במוסדות האקדמיים, כדי שנוכל לאפשר באמת לסטודנטים הכשרה והשכלה ראויה, עם ספריות מתאימות, עם כיתות תרגול ועם כל הדברים האחרים הנדרשים.
הערה שנייה, אדוני היושב-ראש, עוסקת בהערכה, וההערכה מגיעה לארגוני הסטודנטים, לאגודות הסטודנטים, להתאחדות הסטודנטים. אני אומר את זה באמת בהרבה התפעלות. עוד לפני המחאה החברתית הגדולה של הקיץ, אגודות הסטודנטים לקחו תפקיד מוביל במאבק נגד העסקה קבלנית, בהתחלה בתוך האוניברסיטאות ואחר כך בחברה הישראלית בכללותה. אני גם רוצה להודות לאגודות הסטודנטים ולפעילי אגודות הסטודנטים השונים על ההתגייסות שלהם לצדנו במאבקים למען זכויות ומעמד של עובדי הקבלן, במאבקים למען חוקי ההגנה על עובדי הקבלן שאנחנו נאבקנו עליהם, גם בקדנציה הקודמת וגם בקדנציה הנוכחית. החוקים האלה נתקלו בהתנגדות מאוד רחבה, גם של המעסיקים, גם של הממשלה, ולמרבה הצער גם של הנהגת ההסתדרות, אבל את חלקם אנחנו הצלחנו להעביר, והצלחנו להעביר אותם בזכות ההתגייסות הציבורית הרחבה בתמיכה בחקיקה מתקדמת יותר להגנת עובדי הקבלן, ובין היתר בזכות תמיכתם והתייצבותם של הסטודנטים.
אגודות הסטודנטים והתאחדות הסטודנטים לקחו חלק חשוב וחיובי במחאה החברתית הגדולה של הקיץ. איציק שמולי, יושב-ראש התאחדות הסטודנטים, היה אחד מהמנהיגים הבולטים של המחאה החברתית הזאת. וגם הפרק הזה, עמיתי חברי הכנסת, צריך להיכתב וייכתב באותיות של כבוד בתולדות הסטודנטים הישראלים.
הערה שלישית, אדוני היושב-ראש, עוסקת בדאגה, ואני מתכוון לדאגה לחירויות הביטוי באוניברסיטאות, כפי שאנחנו רואים אותן וכפי שאנחנו שומעים על המתקפות עליהן בתקופה האחרונה. אנחנו שומעים יותר ויותר על מגבלות על פעולה פוליטית לגיטימית של סטודנטים. אנחנו שומעים על פגיעה בזכויות המחאה של סטודנטים באוניברסיטאות. אלה דברים מדאיגים. אנחנו שומעים גם על פגיעה בזכויות ובחירויות האקדמיות גם של המרצים, ובהקשר הזה אנחנו יכולים לומר ברוח שירו המפורסם של ג'ון דאן: שום אדם איננו אי, וגם שום מקום איננו אי. והאוניברסיטה לא תוכל להיות אי של חירויות אקדמיות ופוליטיות וחברתיות בתוך חברה שבה החירויות האלה נמצאות תחת מתקפה כבדה. ולכן, ההגנה על החירויות של הסטודנטים ושל המרצים ושל האוניברסיטאות היא חלק בלתי נפרד מההגנה על המרחב הדמוקרטי בחברה הישראלית כולה.
והערה אחרונה מאוד בתמצית, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להסכים לדברי חברי חבר הכנסת מסעוד גנאים – אותה מצוקה מאוד גדולה של סטודנטים, במיוחד הכוונה היא לסטודנטים ערבים, שמביאה אלפים רבים מהם למצוא את פתרונות הלימודים שלהם מחוץ לישראל. אני חושב שאחד האתגרים הגדולים שעומדים בפני מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל זה לייצר ולהרחיב פתרונות לצעירים שחיים בארץ כדי שיוכלו ללמוד בארץ, באוניברסיטאות בארץ. בהקשר הזה אני רוצה, אדוני היושב-ראש, להזכיר במיוחד את התוכניות להקמת האוניברסיטה בנצרת שיכולה להיות מרכז חשוב גם בערבית, גם בעברית, של השכלה והכשרה אקדמית, ובוודאי היא יכולה להיות חלופה מאוד טובה וחיובית לאלפי הסטודנטים הערבים שנאלצים היום ללמוד במדינות השכנות ואין להם מקום כאן. תודה רבה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. תשיב לכל ההצעות לסדר-היום הגברת חברת הכנסת סגנית השר גילה גמליאל שהיא האחראית לענייני צעירים. נכון? בין היתר – סטודנטים וצעירים ונשים, יפה מאוד. בבקשה, גברתי. את לא מוגבלת בזמן.
סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:
אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אני אומר דברי תשובה להצעות לסדר-היום בנושא של ציון יום הסטודנט הלאומי, של חברי הכנסת אריה אלדד, פרופסור אבישי ברוורמן, אלכס מילר, שלך, כבוד היושב-ראש, של חבר הכנסת דב חנין, של שכיב שנאן ומסעוד גנאים, ואני באמת אנסה להשיב גם על מרבית הדברים שהעליתם כאן היום.
אבל בפתח דברי אני אבקש לברך על הציון של יום הסטודנט הלאומי בכנסת ישראל. ציון היום במליאת הכנסת, בוועדות, במוסדות השונים מחזק את החשיבות ואת המעמד של ההשכלה הגבוהה בישראל, שהסטודנטים הם לב לבה. ואני רוצה לברך את חבר הכנסת אלכס מילר כחבר כנסת שיזם את החקיקה שלפיה אנחנו מציינים את יום הסטודנט הלאומי.
ציון היום מבטא את הכרתנו בתרומתו של ציבור הסטודנטים להתפתחותה ולעיצובה של מדינת ישראל והחברה הישראלית בכללותה. הבוקר נפגשנו, במעמד ראש הממשלה, שר החינוך, שר התחבורה, שרת התרבות והספורט, עם כל יו"רי אגודות הסטודנטים ויו"ר ההתאחדות. היתה פגישה יעילה ומאוד-מאוד מוצלחת. כאן שמעתי הרבה טענות שבעבר הנהגות הסטודנטים מחו רק על שכר הלימוד, אז בזמן שיש ממשלה שמקפיאה את העלאת שכר הלימוד עד סוף השנה הבאה – תשע"ג – וגם תיכף אני אמנה את הפעילות הרחבה שהסטודנטים והסטודנטיות בישראל נהנים ממנה, אז אני שמחה שיש להם את הזמן, לפַנות, על מנת אכן לקחת חלק גם במחאות.
ציבור הסטודנטים בקדנציה הנוכחית נהנה משורה ארוכה של מהלכים לשיפור מערכת ההשכלה הגבוהה. הוא גם היה שותף לחלק מהמהלכים. מפנה חשוב להצלת ההשכלה הגבוהה לאחר עשור קשה במיוחד. דיבר כאן קודם חבר הכנסת דב חנין על כך שמדברים על פגיעה בתקציבים במוסדות להשכלה גבוהה. אני רוצה לציין שהתוכנית הרב-שנתית שהיתה, היא הצילה את ההשכלה הגבוהה בישראל עם תקציבים בשווי של מיליארדי שקלים שתועלו למוסדות להשכלה הגבוהה לאחר עשור שבו באמת ייבשו לגמרי את המוסדות להשכלה הגבוהה.
הקמה של מרכזי מצוינות, התגבור התקציבי, שינוי המודל, הקמת בית-הספר לרפואה בצפת, חתימה על הסכמי שכר גם עם הסגל הבכיר וגם עם הסגל הזוטר, והמטרה היתה בראש ובראשונה כמובן להיטיב עם ציבור הסטודנטים שיזכו להשכלה אקדמית איכותית, מצוינת, ולא פחות חשוב – נגישה לכולם.
אני באמת רוצה גם לברך את שר החינוך, את גדעון סער, על כל הפעילות שאני גם אמשיך תיכף ואפרט בנושא ההשכלה הגבוהה.
ביסוד התפיסה שלנו כממשלה, ההשכלה הגבוהה היא המפתח המרכזי להשתלבות בחברה ובשוק העבודה. מטרתנו היא לחתור לשוויון הזדמנויות תוך שמירה על מצוינות מחקרית ואקדמית ולהגביר את הנגישות של ההשכלה הגבוהה בפריפריה, בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית, כמו גם לציבור החרדי, למיעוט הערבי, לבני העדה האתיופית ולאוכלוסיות נוספות.
כבר אני אציין את החוק שעבר בכנסת הנוכחית, שקידמתי אותו, של שנת לימודים חינם לכל בוגרי הצבא, משרתי השירות הלאומי והאזרחי – מי שתורמים למדינה מקבלים מהמדינה – ותוספת לפיקדון שנת לימודים חינם לכל מי שלומדים בנגב, בגליל, ביהודה ושומרון, באשקלון ובבירתנו ירושלים, וחשוב מאוד לציין זאת.
היו"ר שלמה מולה:
כי היה ויכוח לגבי ירושלים.
סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:
ירושלים כבר בוודאי. כבר משנת הלימודים הנוכחית, מי שלומד בירושלים נהנה מהחוק גם כן.
היו"ר שלמה מולה:
אני מציין, כי היום יום ירושלים. אתמול.
סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:
נכון, בגלל זה חידדתי גם את בירתנו.
בשנת הלימודים הנוכחית הפעילו מטעם משרד החינוך 29 מרכזי הישגים שנתנו מענה לכ-2,500 צעירים וצעירות בפריפריה החברתית שהינם בעלי פוטנציאל ללימודים אקדמיים. מדובר במהלך שתקציבו עומד על כ-4.1 מיליון שקלים, ובמסגרתו אף הופנו תלמידים לאקדמיה ולמכינות הקדם-אקדמיות. כמו כן, תקציב בסך 39.5 מיליון הועברו למכינות הקדם-אקדמיות למימון עלות לימודיהם של התלמידים שהוגדרו כראויים לסיוע ולמימון תמיכת מעטפת עבור תלמידים עולי אתיופיה. מסעיף זה נהנים כיום כ-12.5 תלמידים במכינות הקדם-אקדמיות.
במסגרת התוכנית הרב-שנתית גם הורחבה הנגישות לסטודנטים בני מיעוטים, פיילוט במכינות הקדם-אקדמיות בתקציב של 7.5 מיליון שקלים, ומהתקציב הזה נהנים כ-5,000 סטודנטים גם כן. אושרה תוכנית להגברת נגישות ההשכלה גבוהה לבני הציבור החרדי. המסגרות הראשונות במתכונת מיוחדת עבור אוכלוסייה זו צפויות להיפתח בשנת הלימודים הבאה, תשע"ג. כיום לומדים 6,000 סטודנטים במסגרות אקדמיות שונות המיועדות לאוכלוסייה החרדית, ולהערכתנו המספר אף יוכפל בשש השנים הבאות.
בשנת תשע"א גדלה קרן הסיוע לסטודנטים ב-50 מיליון שקלים, ובתשע"ב חולקו במסגרת הקרן 18,000 מלגות. סך הכול מדובר בסכום של כ-105 מיליון שקלים שהוקצו למלגות במסגרת הקרן. בשנת הלימודים תשע"א 6,500 סטודנטים בעלי לקויות למידה נהנו מתקצוב של 5.9 מיליון שקלים.
כן ניתנו גם מלגות פר"ח בסך של כ-103 מיליון שקלים במהלך תשע"ב, ותוקצבו עוד כ-4,126 מלגות על-ידי משרד החינוך, האוצר והתמ"ת בנושא הזה. ניתן להוסיף גם את הגדלת הסיוע לסטודנטים המשרתים בשירות מילואים פעיל המבצעים פעילות חברתית במסגרת פר"ח. בהתאם לכך, חונך פר"ח המשרת במילואים מעל לעשרה ימים בשנה זכאי לתוספת של כ-1,000 שקלים למלגת פר"ח. מדובר במהלכים בעלי היבטים חברתיים, וכן בחלקם ביטחוניים, שמבטאים את ההערכה לפועלם של המשרתים במילואים והתורמים לחברה.
באפריל האחרון עברה המגמה של לאמץ את ההמלצות להכרה בנקודת זכות אקדמיות. ההחלטה היתה כי מוסד המכיר במעורבות סטודנטים בפעילות חברתית למען הקהילה, מקנה עבורו נקודות זכות אקדמיות. יהיו גם רשאים להכיר בשירות המילואים כפעילות המזכה בעוד שתי נקודות זכות אקדמיות לתואר. ההחלטה הזו בהחלט הינה נדבך חשוב והינה תוספת לשורת כללים שגובשו להתאמות לסטודנטים המשרתים במילואים ששר החינוך יביא לאישור המל"ג בחודש יוני הקרוב. הכללים התייחסו לזכאות, להיעדרות משיעורים, דחיית קורסים ומטלות, זכאות למועד בחינה נוסף, הארכת הלימודים וסיוע בהשלמת חומר הלימודים.
כפי שאתה רואה, כבוד היושב-ראש, הממשלה, אנו מייחסים חשיבות גדולה למעורבות של סטודנטים בפעילות חברתית איכותית למען הקהילה. בשנת תשע"ב הוקצו לטובת העניין כ-7.8 מיליון שקלים וכן ניתנו מלגות הצטיינות לסטודנטים ואנשי סגל שהצטיינו בתחום המעורבות החברתית.
ההקלות שנקבעו במסגרת חוק זכויות הסטודנט לסטודנטיות בהיריון – אני חייבת לשתף שוב שאני בעלת ארבעה תארים אקדמיים, שניים בפילוסופיה ושניים במשפטים. במהלך התואר השני הנוסף במשפטים הייתי בחודש התשיעי בהיריון של בתי הבכורה תהל. זה דיון ענייני, אבל חשוב להסביר את התוצר שלו.
נחמן שי (קדימה):
היה ניגוד עניינים כי גם היית סטודנטית וגם היית בהיריון.
סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:
זה היה נפלא.
היו"ר שלמה מולה:
זה היה פורה.
סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:
אבל אז הגעתי למבחן – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
איפה עשית תואר שני במשפטים?
סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:
את התואר השני במשפטים, בבר-אילן.
אז אני מגיעה למבחן עם בטן בחודש תשיעי, בהיריון מתקדם, ואני אמורה לשבת בכיסא עם שולחן שאמור להיסגר לי על הבטן והוא לא נסגר. זה באמת העלה אצלי תהיות – מה הן הזכויות של נשים בהיריון, נשים בהיריון בסיכון, בטיפולי פוריות? מה קורה עם נשים בכלל, שהן בעצם – לאחר הלידה מה קורה עם סטודנטים שנולדו להם זה אך ילדים, מתוך ראייה של הורות שוויונית. היתה בעיה, לצערנו, עם המוסדות. בדקתי את זה יחד עם התאחדות הסטודנטים. פניתי לשר החינוך, והוא הרים ביחד את הכפפה. העברנו חוק בכנסת, וזה הודות לכולכם ולכולכן. החוק הזה היום אכן נותן את כל הזכויות לאותן סטודנטיות וסטודנטים ומטיל על המוסדות האקדמיים את החובה לקבוע כללים הנוגעים להיעדרותם של סטודנטיות וסטודנטים הורים מהבחינות, מהלימודים וממועדי הגמר להגשת העבודות האקדמיות בשל סיבות של שמירת היריון וכיוצא בזה. אני חושבת שבאמת צריך גם כאן לברך על כל ההיבטים.
במהלך התקופה הזאת, אני רוצה לציין גם את שר התחבורה שביחד אתו ועם הסתדרות הסטודנטים הארצית הובלנו – כבר מעל שנה, והיום התוצאות מקבלות ביטוי והסטודנטים והסטודנטיות נהנים גם מזה – הפחתה של 50% בתחבורה הציבורית ברחבי הארץ, כולל ברכבות. אני חושבת שזה היה הישג מאוד-מאוד חשוב שמסייע רבות לציבור הסטודנטים בישראל.
הקמתי את כפר הסטודנטים בעיר לוד – – –
היו"ר שלמה מולה:
יש מחקר מה אחוז הסטודנטים שמשתמשים בתחבורה ציבורית או שזה – – –
סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:
כן. התאחדות הסטודנטים עכשיו בוחנת, כי זה טרי-טרי מהשנה הנוכחית. יש היענות גדולה מאוד של סטודנטים שמדברים על כך שהם רוצים למכור את הרכבים שלהם. זה יוצר מצב – מצד אחד, זה אכן מסייע מבחינת העלות לסטודנטים ולסטודנטיות. מצד שני, זה גם מאפשר להם להתנייד ולגור בכל מקום שהוא, וזה פותר חלק מהבעיה שהם צריכים להתמודד אתה בהיבט של הדיור. אבל לא פחות חשוב: אנחנו מחנכים דור חדש של אוכלוסייה שתלמד לצרוך את התחבורה הציבורית בישראל, דבר שלצערי אנחנו לא מספיק חזקים בו, וזה היה מאוד-מאוד חשוב גם בפן הלאומי.
הקמתי כפר סטודנטים בעיר לוד. כפר הסטודנטים הזה הוא פשוט כפר מדהים. אני רוצה לברך גם את שר האוצר על כך שהוא ביחד אתי הוביל את העניין הזה.
היו"ר שלמה מולה:
איפה הסטודנטים לומדים?
סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:
הם גרים בעיר לוד והם לומדים באוניברסיטת תל-אביב, באוניברסיטת בר-אילן, במכללת שנקר ובפקולטה לחקלאות ברחובות. אנחנו עכשיו פועלים בשיתוף עם משרד התחבורה, משרד החינוך ומשרד השיכון להגדיל את מספר הסטודנטים, להעלות אותו ל-400 סטודנטים. אני חושבת שזה יהיה הישג מבורך. התאחדות הסטודנטים הצטרפה אתנו למהלך. היא מובילה גם לשם סטודנטים, שיגיעו לגור בעיר לוד. החזון – כתבתי לפני יותר משנה מאמר שמדבר על הפיכת העיר לוד לעיר לצעירים – יוכל גם לקבל את המימוש שלו הלכה למעשה. אני חושבת שגם כאן צריך לברך גם על זה.
גם פסטיבל הסרטים הבין-לאומי של הסטודנטים ממומן במימון בין-משרדי ומסייע בשילוב – גם ברמה הבין-לאומית – של התרבות שלנו.
לא פחות חשוב, ההחלטה על 10,000 מעונות סטודנטים. זאת החלטה כל כך חשובה, כי נכון להיום יש רק 17,000 מיטות לסטודנטים בישראל. מדובר על כמעט, ושואף כבר ל-300,000 סטודנטים, ועל כן, כשאנחנו מדברים על 17,000 מיטות, אנחנו מבינים את המצוקה. קל וחומר שבעיית הדיור היא בכלל בעיה כללית, קל וחומר גם לציבור הסטודנטים. החלטה כזאת היא החלטה מאוד-מאוד מסייעת, כי 10,000 יחידות של מעונות סטודנטים – מובילה לכך שיהיו מעל 20,000 מיטות. זה להכפיל את כמות המיטות שקיימות היום עבור ציבור הסטודנטים. מדובר על מחירים שהם מחירים מוזלים. אני מאמינה שגם כאן מדובר בבשורה מאוד-מאוד טובה.
דיברו כאן קודם על חופש הביטוי במוסדות האקדמיים ושמרגישים שיש בעיה. הוצג כאן על-ידי אחד הדוברים העניין של יום הנכבה, מדוע לא נותנים – רוצים למנוע את הציון שלו במוסדות האקדמיים. אני חייבת לציין את העניין שעצם הציון של יום הנכבה הופך את יום העצמאות של מדינת ישראל ליום של אסון. לטעמי זוהי אנטישמיות מודרנית שגוררת להסלמה, שגוררת לאלימות. את העיוות צריך לתקן – לתקן את העיוות שקיים היום, למנוע אירועים כאלה כפי שהתרחשו באוניברסיטת תל-אביב. חוסר הבנה היסטורית, להציג את זה במוסד אקדמי נאור, שקורא בעצם להשמיד את מדינת ישראל. זה פוגע בביטחון האזרחים של המדינה. אני חושבת שהמל"ג צריכה להוציא הנחיה מפורשת, ועל כך אני גם מברכת את הממשלה שהגישה גם פנייה בנושא הזה.
אז אני מקווה – יש עוד עבודה רבה, אבל כפי שנוכחתם לדעת, יש פעילות רבה וענפה עבור ציבור הסטודנטים. ראש הממשלה בפעם הראשונה מינה סגנית שר לקידום סטודנטים בממשלה, ואני שמחה שזאת אני, בהמשך ישיר לפעילות הענפה שלי כיו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית, לא רק באוניברסיטת בן-גוריון, שלוש קדנציות. אני באמת חושבת שיש עוד עבודה רבה לקדם, יש עוד דברים נוספים שצריך להאיר. אבל בראייה שלנו, של חתירה למצוינות אקדמית ומחקרית וגם בהיבט של הגברת הנגישות לכלל האוכלוסייה, אני מאמינה שהפיכת ההון האנושי בישראל, הצעירים והצעירות, שהם המשאב הלאומי שלנו, לסייע בידם – אלה יבטיחו את עתיד המדינה ויאפשרו גם שוויון הזדמנויות לכולם. תודה רבה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, גברתי. מאחר שזה ציון יום הסטודנט הלאומי, אני מניח שהכנסת רושמת את הודעתה וסקירתה של סגנית השר, והכנסת תסתפק בכך, אלא אם כן אתם מתעקשים לקיים דיון בוועדה.
דב חנין (חד"ש):
אולי נטפל בוועדה. זה טוב להמשיך לעקוב אחרי זה. יש הרבה שאלות.
היו"ר שלמה מולה:
מאה אחוז. אז אנחנו נלך להצבעה. מי שבעד, בעד דיון בוועדה, ומי שנגד, אז נגד.
נא להצביע. בבקשה. הנושא יעבור לוועדת החינוך, התרבות והספורט.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.
היו"ר שלמה מולה:
רבותי חברי הכנסת, בעד – 9, אין מתנגדים. אכן הנושא ציון יום הסטודנט הלאומי יעבור לדיון בוועדת החינוך של הכנסת.