קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום יום הזהות היהודית היו"ר שלמה מולה: אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הנושא הבא שלנו הוא: יום הזהות היהודית, הצעות לסדר-היום מס' 8127, 8128, 8139, 8167 ו-8170. הנושא הזה, התקיים עליו דיון היום בוועדות הכנסת; נושא שבאמת כל הוועדות עסקו בו. ראשונת המציגים, ראשונת הדוברים בנושא זה היא חברת הכנסת ליה שמטוב, ואחריה – חבר הכנסת זבולון אורלב, ואחריו – חברת הכנסת ציפי חוטובלי, אם תהיה כאן. בבקשה, גברתי. מאחר שסדר-היום התקצר אני אתן לך חמש דקות במקום שלוש. ליה שמטוב (ישראל ביתנו): תודה. היו"ר שלמה מולה: בבקשה. ליה שמטוב (ישראל ביתנו): כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, להיות יהודי זה כבוד. לזכור ולהתנהג כיהודי – זו משימה קשה. הקושי הזה נובע מאלימות, טרור ואנטישמיות שקיימים גם בארץ וגם בחו"ל. רק אתמול הושחת בית-הכנסת בווילנה ודברים דומים קורים מדי יום ברחבי העולם. שנאה כלפי היהודים תמיד היתה, ולצערי הרב, למרות כל המאבקים נגד האנטישמיות, רק אנחנו יכולים וצריכים להגן על עצמנו, גם בישראל וגם בתפוצות. לדעתי, חשוב מאוד להמשיך לשמור ולזכור את השורשים. היום דיברו הרבה על ירידה מהארץ ועל כך שיהודים מאבדים את זהותם. ואני רוצה להדגיש שלמרות שישנה ירידה, רק בשנים האחרונות משרד הקליטה הצליח להחזיר לישראל יותר מ-15,000 ישראלים. אנחנו חוזרים לישראל כי מרגישים שכאן הבית שלנו, למרות כל הבעיות הכלכליות, החברתיות וכו'. בחודש אפריל, במסגרת שדולה לחיזוק הזהות היהודית בתפוצות, ביקרתי באוקראינה, בקהילות יהודיות. הפעילות המתבצעת בתפוצות מהגיל הרך מחזירה את הערכים של היהודים, היהדות ואהבת ישראל לדור הצעיר, ודרכם לדור המבוגר. כל המסגרות שמפעילים הסוכנות היהודית ו"נתיב" תורמות רבות לחיזוק הקשר של יהודי אוקראינה עם מדינת ישראל. קיימות תוכניות רבות, כמו "מסע", נעל"ה, סל"ה, "תגלית", שכל אחת מהן פונה לקהל שונה, אבל ההישג הוא אחד: חיזוק הזהות היהודית. הילדים והנוער אשר משתתפים בתוכניות האלה – ציונים אמיתיים. יחד עם הילדים, גם ההורים חוזרים לשורשיהם. הם גאים שהם יהודים, הם גאים בילדיהם שעולים ארצה ומשרתים בצבא. בסופו של דבר גם הדור המבוגר עולה בעקבותיהם, וזה כבר סוג אחר של עלייה: עלייה שיודעת עברית, כי הם לומדים עברית בצורה רצינית מאוד. זו עלייה שיודעת את ההיסטוריה של העם היהודי, את החגים. עוד טרם עלייתם, הם כבר מרגישים חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית. אני רוצה לציין את ההישגים של תוכנית "מסע", שהיא תוכנית חינוכית וגם מקצועית. חוץ ממסגרת לרופאים, וכנראה הרבה מכירים את התוכנית, יש גם מסלול לטבחים. המסלול הזה, אגב, מאוד מוצלח. באים צעירים לישראל, לומדים עברית ומקצוע של טבח, ואז, אחרי סיום התוכנית, כעבור שנה, כאשר הם מחליטים לעלות לארץ – יש להם גם את השפה וגם את המקצוע. אני מסיימת. אני גם רוצה לציין ולהגיד כמה מלים על "תגלית". דרך "תגלית" מגיעים לישראל צעירים יהודים מכל העולם, והיא מעוררת ביהודי התפוצות לא רק אהבה לישראל אלא גם אהבה לצה"ל, כי מי שמלווים את הקבוצות בזמן שהייתן בישראל אלו החיילים שלנו, ודרך הבילוי המשותף נוצר קשר אשר מחזק את החיילים; ומהצד השני, צעירי "תגלית" מלאי רצון לעלות ארצה ולשרת בצבא. כולי תקווה שהמדינה תמשיך להשקיע בתוכניות שונות בתפוצות, כי רק ככה יהיה לנו דור צעיר של יהודים אמיתיים. אני רוצה להודות קודם כול לארגון רבני "צהר", שכבר שנה שנייה מקיימים את יום הזהות היהודית בכנסת, וגם לחבר הכנסת אורלב וגם לחבר הכנסת ציון פיניאן, שלא נמצא פה, וגם לך, חבר הכנסת שלמה מולה. חשוב שנזכור שאנחנו יהודים, והבית שלנו הוא ישראל. היו"ר שלמה מולה: נכון. תודה רבה. דברים מאלפים. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת זבולון אורלב. האמת היא, הנושא של הזהות היהודית הוא נושא כל כך חשוב, שבאמת כדאי שמערכת החינוך תעסוק בו הרבה יותר, אולי בצורה רצינית יותר – לתת את המקום הנכון. אני חושב שכדאי באמת שיתקיים על זה דיון קצת יותר מקיף ורחב. בבקשה, אדוני, גם לך חמש דקות. זבולון אורלב (הבית היהודי): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זו השנה השנייה שאני יוזם את קיום יום הזהות היהודית. השנה עשינו זאת יחד במסגרת שדולת הציונות הדתית עם חברי לראשות השדולה, חבר הכנסת ציון פיניאן, שידיו רב לו, ואני מודה לו על כל שיתוף הפעולה. יצא שקבענו את היום הזה בשבוע שחל בו חג מתן תורה, חג השבועות, כך שגם מבחינת מעגל השנה היהודי היום נקבע במועד נכון וראוי, מה עוד שהיום ראש חודש, עדיין ראש חודש, עד השעה הקרובה, כך שיש לנו סיבה באמת לציין בסיפוק את קיום היום הזה שבו דנו ועדות הכנסת בסוגיות שונות שעומדות על סדר-היום, אם בוועדת הפנים ביחס להכרה ביהדות של אנשים שעברו גיורים פה בארץ; אם זה בוועדת העלייה והקליטה, אם היעדר השורשים והזהות היהודית מהווה גורם לירידה של יהודים כאן מהארץ; אם זה הוועדה לזכויות הילד, שיש לי הכבוד לעמוד בראשה, בסוגיה של מהו הגבול הנכון ליכולת של הורים להתערב, גם נגד דעת ילדיהם, בכל מה שעושים הילדים בממד הדיגיטלי, הווירטואלי, ב"פייסבוק", ברשתות החברתיות, בצ'אטים ובאימיילים; וגם בוועדת החינוך והתרבות, בכל הסוגיות של קידום לימודי היהדות באקדמיה; ואחר הצהריים אירוע מאוד-מאוד מרשים באודיטוריום, בחסותה של שרת התרבות והספורט הגברת לימור לבנת, שבעיקר התמקד בסוגיה של התקשורת והיהדות – ואומר על זה תיכף כמה מלים. צריך לומר שבשנה שעברה, כתוצאה מהיום הזה, נולדו כמה חוקים שחלקם נכנסו לספר החוקים, חלקם עדיין בתהליך וגם, אני כבר יכול לומר, בשנה הזאת גם הדיונים האלה כנראה יולידו כמה הצעות חוק מאוד-מאוד מעניינות. ובוודאי, כמו שאמר בצדק יושב-ראש הישיבה, ידידי חבר הכנסת שלמה מולה, בוודאי הסוגיה הזאת של הזהות היהודית היא מהסוגיות השורשיות ביותר, היסודיות ביותר – – היו"ר שלמה מולה: נכון. זבולון אורלב (הבית היהודי): – – שעלינו לקיים בהן דיון. ביחס לסוגיה של יהדות ותקשורת, אמרנו היום בדיון שתקשורת כמובן מדברת בשפה מיוחדת. השפה התקשורתית שונה מהשפה הנהוגה בבית-המדרש או בשקלא וטריא בין רבנים. שפת התקשורת מקצרת מאוד, השיקולים הם שיקולים של רייטינג, בשעה ששפת בית-המדרש היא שפה שונה לחלוטין – שפה ארוכה, מנומקת היטב, מסבירה בלי לחסוך מלים, בהיעדר שיקולי רייטינג. אם הזכרתי את חג מתן תורה, כולנו יודעים את הטראומה הקשה ביותר, בשעה שמשה יורד מהר-סיני והלוחות בידו, והוא מוריד בחגיגיות, הרי הוא מגיע אל העם ומתברר שבעוד שהוא היה 40 יום ו-40 לילה, מחוסר תקשורת העם מתבלבל ובונה עגל זהב. ברור לגמרי שדו-שיח של חירשים, בשעה שאין תקשורת, ראו לאן יכולים להגיע – עד עגל הזהב. אני חושב שגם עולם התקשורת וגם עולם היהדות, כל אחד בפני עצמו – בוודאי יש הבדל גדול ביניהם – מהווים בעצם את שני היסודות החשובים לקיומנו כאן כמדינה יהודית ודמוקרטית. עולם היהדות נותן את העוגן, את הבסיס הרוחני, הבסיס הערכי, הבסיס הציוני, לאופיה היהודי של מדינת ישראל, והתקשורת היא אחד המרכיבים המאוד-מאוד חשובים לקיומנו כמדינה דמוקרטית. לכן חשוב מאוד שכל אחד יכיר בחשיבותו של רעהו, וכל אחד יתרום את תרומתו מבלי לפגוע איש ברעהו. אדוני היושב-ראש, מעניין הדבר שבאופן שיטתי כל הסקרים וכל המחקרים בשנים האחרונות – לא בשנתיים, שלוש, ב-20–30 השנים האחרונות – מלמדים כי רוב מכריע של העם היושב בציון רואה את עצמו כבעל זיקה יהודית מאוד-מאוד עמוקה, רואה את עצמו מחובר למורשת היהודית, ומקיים, באופן כזה או באופן אחר, אורח חיים יהודי – מסורתי, דתי, אבל עם איזשהם מאפיינים של המורשת היהודית. אבל צריך להודות שהואיל ורוב מכריע של בוגרי מערכת החינוך במדינת ישראל – ואני מתייחס להערה הנכונה שאמרת, אדוני היושב-ראש – בוגרי מערכת החינוך, בעיקר הממלכתי לדורותיו, לצערי הודרו, ונמנע מהם מלהכיר ולדעת כראוי ובמידה מספקת על מורשתם, על תרבותם, על מקורות היהדות, הם אינם בקיאים, הם אינם יודעים מספיק. ויש ספרי יסוד של התרבות היהודית, של המורשת היהודית, וקצר הזמן מלפרטם, ספרי יסוד רבים מתקופות קדומות, מתקופות מאוחרות, שהם נשארים חתומים בפני רוב הציבור בישראל שהתחנך במערכת החינוך שאיננה דתית. וגם מושגי יסוד בלוח השנה העברי, במעגל החיים היהודי, נשגבים מבינתם. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שרבני "צהר" הוכיחו כי היותם נטועים עמוק בעולם התורה וההלכה, והמחויבות המוחלטת שלהם להלכה, זה לא צריך להפריע כדי לבנות עולם תקשורת מעולה עם הציבור כולו – דתיים וחילונים כאחד. אני חושב שרבני "צהר" מהווים דוגמה של מנהיגות רוחנית שיודעת היטב להבטיח שהציבור כולו – למשל במיזם הנישואים, יתחתן כדת משה וישראל על כל הפרטים והדקדוקים, יחד עם זה שמראים פנים ידידותיות לאותו ציבור שרוצה להינשא באותם נישואים. יש עוד, כמובן, מיזמים חשובים של רבני "צהר", אם זה בגיור, אם זה בבירור יהדות במכון "שורשים"; אם זו הסוגיה של קיום החקלאות בשביעית, כלומר בהיתר המכירה, וגם הפעולות והמיזמים שלהם במעגל השנה היהודי, כלומר בחגים, לקרוא לעם כולו להגיע לבתי-הכנסת, לפתוח בתי-כנסת במתנ"סים בחגים, כדי לעבור יחד אתם את החוויה היהודית. וכל אלה זוכים באמת לתמיכה המונית. חשוב לציין שאמש הכנסת אישרה בקריאה ראשונה את שני החוקים, שאחד מהם הוא של חבר הכנסת עתניאל שנלר, והחוק השני הוא של חברת הכנסת פניה קירשנבאום וחברי כנסת נוספים – מה שאנחנו קוראים "חוק צהר"; חוק שיאפשר לרבני "צהר" לחתן ולערוך חופות בכל רחבי הארץ, מבלי קשר למקום המגורים של הנישאים, והציבור אמר את שלו. גם אנחנו, כחברי כנסת, נהנים ממיזם החקיקה של רבני "צהר". ואני רוצה לציין באופן מפורש את הרב אוריאל גנזל, שהוא מנהל "צוהר לחקיקה", והיה גם המארגן הראשי והרוח החיה של ארגון יום הזהות היהודית – הן ברעיונות לנושאים בדיונים בוועדות, הן לגיבוש האירוע באודיטוריום. ומגיעות לו, מטעם חברי הכנסת בוודאי, הוקרה והערכה רבה מאוד. אני יודע שהמחלוקות של דת ומדינה לפעמים קורעות מבפנים, כאן, את המליאה, בוויכוחים קשים מאוד. אבל בדבר אחד אסור שתהיה מחלוקת, אדוני היושב-ראש, וגם על כך רמזת. אנחנו יכולים להתווכח על מה המשמעות של לשמור, ולעשות ולקיים, כלומר, מהו אורח החיים המחייב, הן מבחינה ציבורית ולפעמים גם מבחינה פרטית. אבל אין מחלוקת שללמוד יהדות, להכיר יהדות, ללמוד יותר תנ"ך, ללמוד יותר תורה שבעל-פה, ללמוד יותר ראשונים, ללמוד יותר אחרונים – זהו דבר שהוא בקונסנזוס רחב מאוד. ולצערנו היום שכבות גיל שלמות בחינוך הממלכתי פטורות בכלל מלימוד תנ"ך. אין חובה של תורה שבעל-פה אלא בחינוך הממלכתי-דתי. ולכן, מיום כזה צריכה לצאת קריאה גדולה לשר החינוך, שמקדם מאוד את לימודי היהדות ולימודי הציונות. באמת הוא עושה דברים חשובים מאוד, וחשוב לומר ביום כזה תודה והוקרה לשר גדעון סער. אבל יחד עם זה, "אין מזרזין אלא למזורזין", לומר לממשלת ישראל: עוד ועוד לימודי יהדות. ככל שילמדו יותר נדע יותר, נהיה קרובים לזהות היהודית, ולפחות נדע לנהל ויכוחים בשפה היהודית. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. היו"ר שלמה מולה: תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מודה לך. ואני מבקש להזמין את השר לשירותי הדת, את יעקב מרגי, לענות להצעות לסדר-היום. האמת היא, אולי גם זאת הזדמנות קצת להסביר את הוויכוחים שהיו אתמול. אני חושב שככל שלא נגיע לקרע בעם – ייטב. השר לשירותי דת יעקב מרגי: לא יהיה קרע בעם. היו"ר שלמה מולה: אני יודע שאתה אדם מאוד פתוח. בבקשה, אדוני. השר לשירותי דת יעקב מרגי: אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, יום הזהות היהודית בכנסת. הזהות היהודית הינה ייחודית ואין לה מקבילה בעולם כולו. קשה מאוד ואף בלתי אפשרי לתפוס את העם היהודי במושגי הלאומיות המקובלת. למשל, אוכלוסיית צרפת מורכבת מתושבי צרפת הדוברים את השפה ומזדהים עם התרבות הצרפתית. אך צרפתי שסבו היגר מצרפת לאמריקה ומעולם לא ביקר בצרפת, לא דובר את השפה ולא מכיר את תרבותה, לא יוכל להיחשב צרפתי אלא אמריקני לכל דבר. רק בעם היהודי יכול להתקיים מצב משונה – שאנשים שמתגוררים בארצות שונות, דוברים שפות שונות וחיים על-פי נוהגי תרבות שונים בתכלית זה מזה, נחשבים כולם, למרות הכול, בני עם אחד. העם היהודי חצוי, לכאורה, לפלגים ולמחנות שונים ומנוגדים. ובכל זאת, קיים משהו עמוק שקושר את כל בני העם היהודי. גם יהודים החיים בתפוצות נחשבים בני עם אחד. וכאן אצלנו במדינה, לשאלה מהי הזהות היהודית קיימות תשובות שונות מאדם אחד למשנהו. תאמרו שבני העם היהודי שייכים לגזע אחד – אין זה נכון, שכן במשך הדורות הצטרפו לעם היהודי על-ידי גיור כהלכה בני כל הגזעים והאומות והם נחשבים יהודים לכל דבר. אם כן, אולי אפשר להגדיר את כל היהודים בני אותה דת? אף זו אינה הגדרה נכונה, שהרי מי שאינו דתי ואינו מקיים לחלוטין את מצוות התורה, הוא עדיין נחשב יהודי. ואף מי שחס ושלום המיר את דתו נחשב יהודי מומר, ואין הוא נזקק לשום טקס של גיור כדי לשוב ליהדותו. נשאלת השאלה מהי למעשה הנקודה שקושרת את כל בני העם היהודי. אכן הזהות היהודית היא ייחודית ואין לה מקבילה בעולם. בבסיסה לא עומדים הלאום, הגזע, הדת. הזהות היהודית נובעת מהנשמה המיוחדת שהורישו לנו אבותינו אברהם, יצחק ויעקב ומהברית שנכרתה עמנו כשעמדנו למרגלות הר-סיני וקיבלנו את התורה, ואנחנו בערבו של חג מתן תורה. במעמד הר-סיני נכרתה ברית מיוחדת במינה בין הקדוש-ברוך-הוא לבין העם היהודי. הבורא בחר בנו מכל העמים וקבע לנו ייעוד של ממלכת כוהנים וגוי קדוש. מאתנו יש דרישות אחרות, לכן אנו שונים מכל העמים. ושם עמדנו כאיש אחד בלב אחד, כפי שכתוב: "כי את אשר ישנו פה עמנו עֹמֵד היום – – – ואת אשר איננו פה עמנו היום". כולם עמדו באותה ברית במעמד הר-סיני. היהודי הוא יהודי משום שהמהות הפנימית-נשמתית שלו היא יהודית. עצם עובדת היות אדם יהודי אינה קשורה במעשיו, בשפתו, במקום מגוריו או בתרבותו, אלא מעצם לידתו הוא נושא את "הנקודה היהודית", הנשמה היהודית, והוא חלק בלתי נפרד מהעם היהודי. ומעבר לכך, הקדוש-ברוך-הוא העניק גם לגרים את הזכות להצטרף לברית הזו על-ידי גיור כהלכה. כיום, בשנת 2012, התשובה לשאלת הזהות היהודית סבוכה בשל המתחים בחברה הישראלית, הנמצאים לאחרונה במרכז הדיון הציבורי, על רקע חוקים וסוגיות אקטואליות שונות. החברה שלנו אומנם רבת תגים ותווים, אנו נוטים לתייג ולסווג בודדים וקבוצות, אך הנקודה המרכזית היהודית שבנו חזקה מכול. יכול שניתן לבדוק זאת באופן מדעי, אך בפרקטיקה אומר לכם שהמציאות חזקה מכול. ואני אומר לכם מחוויה אישית, התנסות אישית. אתה יכול לטייל ברחבי ארצות-הברית ולראות בקניונים, אדוני היושב-ראש, או במרכזי הקניות מאות ואלפים – ואף יותר – של סינים או קבוצות מהגרים אחרות. ואתה לא נתקל בסיני שמתלהב כשהוא רואה סיני אחר. לעומת זאת, הסתובבתי בקניונים במסגרת פעילות של זהות יהודית בקמפוסים או בקרב ישראלים יורדים, ואתה מסתובב במרכזי הקניות וכבר בדקות הראשונות פונים אליך ישראלים או יהודים בחיוך מלבב ובהתעניינות – ממתי אתה כאן? לכמה זמן באת? לצערנו הרב, מה שהיה ברור ומובן מאליו מאוד באלפיים שנות גלות – מהי הזהות היהודית – כאן בציון, בארץ-ישראל ובמדינתו של העם היהודי, שאלה זו של הזהות היהודית מקבלת פרשנות לעתים פוליטית, או הסבר לפי אג'נדה כזו או אחרת. שנים רבות מערכות החינוך הממלכתי בישראל הלכו והתרחקו מתכנים בעלי זהות יהודית וקידשו את הממלכתיות החילונית. היום, לאחר 64 שנים של קיומה של המדינה הריבונית, עם ממשלה יהודית ריבונית, היום כולם מרגישים את החסר בערכים יהודיים. הצבא, שהוא בלב הקונסנזוס הישראלי, נתקל בתופעות קשות, שחיילים מגיעים לכור ההיתוך הישראלי ללא מושגים בסיסיים ביהדות. אנו נוטים לשתות בשקיקה את תרבותם של העמים, תוך הפניית עורף למה שמאחד אותנו כעם – הזהות היהודית. איזה נזק היה קורה לדורות הרבים שהתחנכו במערכת החינוך הישראלית לאורך השנים, אם היו זוכים ללמוד פרקי אבות או מספר רב של מושגים יהודיים או את ההיסטוריה של העם היהודי לדורותיו, על סופריו ועל משורריו, על גאוניו ועל מדעניו, ועל גדולי הרבנים שהיו גם משוררים, גם פילוסופים, גם אסטרולוגים וגם רופאים דגולים; התנ"ך, ספר הספרים. סך הכול, ההיסטוריה של העם היהודי. אני רוצה לברך את שר החינוך גדעון סער – ולהצטרף לברכות שאמר חברנו זבולון אורלב – שלאחרונה מעודד את הסיורים בקברי האבות, שמחזק את המורשת, וכן את הלימוד במשנה בפרקי אבות. לאחרונה הוא הנהיג לימוד משניות, פרקי אבות. מהי המשנה, פרקי אבות, שכל כולה מידות ודרך ארץ, ערכים יהודיים – אותה משנה שמלמדת אותנו כאן, ונאה לומר את זה כאן, מהפודיום: "הווי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו". רבותי, ללמד זהות יהודית מהי, זה לא חזרה בתשובה. אל פחד. אל תחששו. לימוד זהות יהודית וערכים יהודיים זה המתכון שבשלו שרד עמנו לאורך שנים בגלות. וכל מי שמנסה לפגוע בזהות היהודית יזכור שבכור ההיתוך יש את הליבה של הכור, הרותחת. ומסביב הליבה יש תהליכים. ושלא יתבלבלו ויחשבו שהתהליכים הם הליבה, כי בהיעדר הליבה גם התהליכים לא יהיו. לכן, כולנו יחד, על כל גוונינו, על כל השוני בגישה, ניתן דגשים לזהות היהודית בליבה, על מנת שזו תחזיק את כל התהליכים ואת כל הסוגים בעם ובחברה היהודית והישראלית. ואני מודה מאוד ליוזמים, לחבר הכנסת זבולון אורלב ולנשיאות הכנסת שמעלה את הנושא הזה על סדר-היום לרגל יום הזהות היהודית. הלוואי שהיינו מקדישים דיונים ומשאבים בנושא ההידברות בחברה הישראלית, הורדת המחיצות בחברה הישראלית, הורדת התגיות והתוויות בחברה הישראלית, ולהשקיע יותר באהבת חינם, ולהתמרכז במה שמחזק אותנו, כולנו כאן כאחד – הזהות היהודית. אני רוצה רק להודיע לחברי הבית, המשרד שלנו בשנים האחרונות עושה פעילות מעולה – ממש, לעקוב אחרי הפעילות – באמצעות ההסתדרות הציונית בגולה, בקמפוסים בקרב יהודים שלא ידעו מה זה – הם יהודים, אבל לא יודעים מה זה זהות יהודית – בקרב ישראלים יורדים, קהילות של ישראלים יורדים. והפעילות שם היא אדירה, היא מתקבלת בתמימות, ללא תוויות, ללא תגיות. לא בודקים אותך מי אתה – ספרדי, אשכנזי, ש"סניק, מפד"לניק, ליכוד. לא בודקים. שם אתה מתקבל ללא תוויות. אם שם אפשרי, גם פה בחברה הישראלית אפשר להתאחד סביב כור ההיתוך הזה. הזהות היהודית היא שתחזיק אותנו גם לעתיד לבוא. תודה. היו"ר שלמה מולה: אדוני השר, אני רוצה להגיד לך שאני חושב שהנושא של הנחלת הזהות היהודית בחוץ-לארץ, זה דבר שיביא בסופו של דבר למניעת ההתבוללות. מי שלא מבין שהעם היהודי היום בגלות נמצא בסכנה קיומית כתוצאה מההתבוללות – – – השר לשירותי דת יעקב מרגי: לזה כיוונתי כשאמרתי ליבה ותהליכים. היו"ר שלמה מולה: אני חושב שהדבר הזה הוא דבר חיוני. אני מברך אותך על כך. תגבירו את הפעילויות, זה דבר חיוני וחשוב. אתה יודע, אני אומר שבישראל, למרות שאנחנו מתווכחים, בסופו של דבר כולנו נישאר יהודים. לא יהיה כל כך פשוט להתבולל. אבל בחוץ-לארץ – אני אומר לך כמי שחווה חוויית גלות – זה מאוד קל. בוודאי ובוודאי כשמדובר בעולם המודרני, בחיים המודרניים. אני חושב שכל פעילות וחיזוק של הזהות היהודית שלנו, שאתם תעשו בקהילות קטנות – בקהילות מבודדות בעיקר – כן תצילו נפשות. לכן, אנחנו נרשום את הודעת השר. נסים זאב (ש"ס): – – – הצעה אחרת – – – היו"ר שלמה מולה: בבקשה, אדוני, הצעה אחרת לחבר הכנסת נסים זאב. אדוני, אתה רוצה להעביר את הנושא לוועדת החינוך או שאתה רוצה שנסתפק בהודעתך? זבולון אורלב (הבית היהודי): אנחנו מסתפקים בהודעת השר. היו"ר שלמה מולה: בבקשה. בבקשה, בואו נשמע מה הצעתו של – – – אברהם מיכאלי (ש"ס): בינתיים הוא כבר עלה – – – היו"ר שלמה מולה: תראה, אני אגיד ככה, אם הם מסתפקים בהודעת השר אין צורך שאתה תדבר, ולמרות זאת אני נותן לך לדבר. אברהם מיכאלי (ש"ס): צריך לנעול את המליאה. היו"ר שלמה מולה: מאה אחוז. בבקשה, אדוני. נסים זאב (ש"ס): המן אמר: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים". עם ישראל במשך אלפיים שנות גלות – מה ששמר על הזהות היהודית שלו זה האמונה, זה התפילות. היו"ר שלמה מולה: נכון. נסים זאב (ש"ס): ואני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, אם מישהו חושב שאפשר להשאיר את התרבות היהודית בלי לגשר עם הנושא הדתי, הוא פשוט חי באספמיה. הוא לא מבין. אני מסכים – סיורים, כמו שאמר השר, ששר החינוך מקיים בכותל, או בחברון, או בעיר-דוד, זה דבר טוב. אבל צריך שיהיו לזה תכנים, צריך לזה בסיס. והבסיס היהודי, אדוני היושב-ראש, צריכים להחדיר לנוער שלנו – שלא מבין אפילו מה זכותנו על ארץ-ישראל פה, הם לא מבינים למה אנחנו פה, מאיזה כוח עם ישראל נמצא פה – וזה השורשים, זה היסודות שלנו. ואני מקווה שלא צריכים כל כך לפחד מהחרדים או מהדתיים הלאומיים. צריכים להכניס יותר מודעות יהודית בכל בתי-הספר, בפרט בבתי-הספר החילוניים, שירגישו שהם חלק מהעם היהודי ולא רק ישראלים. היו"ר שלמה מולה: אתה רואה, אני מסכים אתך על כל מלה. אדוני השר, אנחנו מודים לך גם על הזמן הארוך שישבת, אתה היית השר התורן, והשבת לנו בסוף. אכן, רבותי, כבוד השר, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ב' בסיוון התשע"ב, 23 במאי 2012, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.