קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
רבבות המסתננים בלב הארץ
היו"ר ראובן ריבלין:
אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעות לסדר-היום בנושא: רבבות המסתננים בלב הארץ, מס' 8112, 8116, 8149, 8156 ו-8166. חברת הכנסת מירי רגב תעלה ותבוא.
היו"ר אופיר אקוניס:
חבר הכנסת בר-און. חברת הכנסת רגב. חברת הכנסת רגב, בבקשה. אנחנו ממשיכים בסדר-היום. לא הפעלתי את השעון. נא לקרוא לשר הפנים. גברתי המזכירה, הצעה לסדר-היום בנושא המסתננים, שעליה ישיב שר הפנים – מבקשת המציעה, ובצדק, ששר הפנים יהיה באולם. חכי, אנחנו לא מתחילים. חבר הכנסת מג'אדלה. השר איתן. יושב-ראש סיעת ש"ס, אולי אתה תוכל לעזור לנו, אדוני, בהבאתו של שר הפנים? הוא צריך להיות פה. אני לא הפעלתי את השעון עד שהמהומה הגדולה תתפזר. גברתי המזכירה, האם אפשר לקרוא לשר הפנים? אין גם שר תורן. אנחנו נמתין בסבלנות. שר הפנים בבניין?
קריאה:
הנה, סגן השר פה, מה הבעיה?
היו"ר אופיר אקוניס:
הוא לא המשיב בנושא המסתננים. מי משיב בשם הממשלה?
יצחק כהן (ש"ס):
אני אשיב.
מירי רגב (הליכוד):
תשיב על הסודנים? גם על זה אתה רוצה להשיב? גם על זה יש לך מה להגיד? תאמין לי – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
אנחנו נמצא. אנחנו ממשיכים בסדר-היום, הצעות לסדר-היום. מי השר התורן עכשיו? גם השר התורן לא נמצא. השר איתן, אתה מתכוון להשיב על המסתננים? סליחה, אני מכריז על חמש דקות הפסקה. לא יכול להיות שבנושא המסתננים, שהוא הנושא החברתי החשוב והחמור ביותר בסדר-היום, אין נציגות. חמש דקות הפסקה, הממשלה תחליט מה היא רוצה, ואנחנו נחזור.
(הישיבה נפסקה בשעה 14:46 ונתחדשה בשעה 14:52.)
היו"ר אופיר אקוניס:
אני מחדש את הישיבה לאחר שהפסקנו אותה לחמש דקות בשל אי-נוכחות שר הפנים, ו/או השר התורן, בהצעות לסדר-היום: רבבות המסתננים בלב הארץ. אני חושב שהנושא הזה הוא מספיק חשוב, מספיק יסודי, מספיק דרמטי והוא בראש סדר-היום הלאומי מכדי שהממשלה לא תשלח לכאן נציג להשיב על שורה של הצעות לסדר-היום בנושא הזה. אנחנו מחכים להגעתו של שר הפנים, אבל בינתיים את יכולה, גברתי, להתחיל. חברת הכנסת מירי רגב היא המציעה הראשונה. בבקשה.
מירי רגב (הליכוד):
תודה רבה לך, כבוד היושב-ראש, אני רוצה להודות לך על זה שהפסקת את הישיבה. הנושא מספיק חשוב כדי שיהיה פה נציג ממשלה, וגם, כבוד השר, נושא הסודנים הוא נושא אמיתי שצריך לטפל בו. אני מודה לך על זה שהפסקת את – – –
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
– – – הנציג מהממשלה.
מירי רגב (הליכוד):
לא, הייתי שמחה אם גם אתה היית נשאר – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
אתה יכול להישאר גם.
מירי רגב (הליכוד):
אבל אנחנו בהחלט נסתפק גם בתשובתו של השר בני בגין.
היו"ר אופיר אקוניס:
עוד מעט הם מגיעים גם אליך.
מירי רגב (הליכוד):
כבוד היושב-ראש, תודה לך, כבוד השר, סגן השר, חברי הכנסת, אני רוצה, ראשית, לפתוח, ולבקש ולהתפלל, ביחד עם, אני מאמינה, עם רוב עם ישראל, שהקדוש-ברוך-הוא ייתן כוח לילדה רחל, בת השבע, להתמודד עם הכאב הנורא של איבוד משפחתה. זה לא דבר פשוט, משפחה שלמה; משפחה שלמה שנספתה. אנחנו מאחלים לרחל שיהיו לה חיים טובים, חיים מלאים, מלאי אהבה, ושהקדוש-ברוך-הוא ייתן לה כוח לעשות את זה.
היו"ר אופיר אקוניס:
אכן כך. אנחנו כולנו – – –
מירי רגב (הליכוד):
במעבר חד – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
כולנו. היא תקבל עכשיו שלוש דקות.
מירי רגב (הליכוד):
במעבר חד אני רוצה גם לברך – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
רק רגע – – –
מירי רגב (הליכוד):
אני רוצה גם לברך את ראש הממשלה – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
אדוני השר, אנחנו מודים לך שהגעת וטוב שאתה עונה. רגע, את תחכי. עוד לא התחלת לדבר.
שר הפנים אליהו ישי:
בהתחלה היה צריך להיות סגן השר, אבל – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
לא, לא, לא, בהתחלה לא היה אף אחד. אני אגיד לך מה היה פה.
מירי רגב (הליכוד):
כבוד השר, אנחנו רוצים לפרגן לך סוף-סוף. רוצים לפרגן לך, אז תהיה פה.
היו"ר אופיר אקוניס:
לא, אתה בסדר. בהתחלה – אני לא יודע, אני לא אגיד לך מה להגיד. אבל אני אגיד לך: בהתחלה – – –
יצחק כהן (ש"ס):
הוא כן היה – – – הוא כן היה.
היו"ר אופיר אקוניס:
מי?
שר הפנים אליהו ישי:
– – – כן היה.
מירי רגב (הליכוד):
אתה – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
אתה סגן שר האוצר.
מירי רגב (הליכוד):
לא רוצה שאתה תענה – אתה סגן שר האוצר. גם בזה אתה רוצה לענות?
היו"ר אופיר אקוניס:
כן, כן.
שר הפנים אליהו ישי:
היות שזה חשוב – – – תענה אתה. אם אני מגיע אז אני אענה.
מירי רגב (הליכוד):
מאה אחוז.
שר הפנים אליהו ישי:
היות שזה חשוב, אז הגעתי.
מירי רגב (הליכוד):
תודה, כבוד השר, שהגעת.
שר הפנים אליהו ישי:
– – –
מירי רגב (הליכוד):
אני רוצה – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
רגע, רגע, אנחנו נתחיל. תעצרי.
מירי רגב (הליכוד):
אוקיי. אז כמו שאמרתי את דברי – –
היו"ר אופיר אקוניס:
עכשיו תתחילי.
מירי רגב (הליכוד):
– – שיירשמו לפרוטוקול, בעניין הילדה רחל, שאלוהים ייתן לה את הכוח להתמודד עם הכאב על זה שמשפחתה נספתה היום.
אני רוצה גם בהזדמנות הזאת לברך את ראש הממשלה וכצל'ה, שהגיעו להסכמה בעניין חוק ההסדרה – –
יעקב אדרי (קדימה):
לא היתה הסכמה – – –
מירי רגב (הליכוד):
– – והוא יעלה בעוד שבועיים, חברי חבר הכנסת אדרי, יעלה בעוד שבועיים – –
יעקב אדרי (קדימה):
– – –
מירי רגב (הליכוד):
– – והממשלה – והכנסת תאשר את חוק ההסדרה, כפי שנכון וראוי לממשלה ימנית.
אני רוצה לעבור לנושא שעליו התכנסנו היום, כבוד שר הפנים, סוגיית המסתננים, ואני רוצה להתחיל בסיפור, חברי אופיר: אני, לפני כמה חודשים ביקרתי בדרום תל-אביב. הלכתי לבקר, יחד עם חברי – עם מסלאווי ואחרים. הסתובבנו בנווה-שאנן, הרחוב שכילדים היינו – – –
יעקב אדרי (קדימה):
נעליים, נעליים.
מירי רגב (הליכוד):
– – – לקנות – הלכנו לקנות שם נעליים, אדרי ידידי. ואנחנו מסתובבים, מגיעים לחנות. בחנות, בחוץ היתה מין בובה כזאת, של חליפה. אחד הסודנים גנב את הבובה. התקשרתי למשטרה לראות בכמה זמן תגיע המשטרה: חמש דקות, עשר דקות, רבע שעה, 20 דקות, 45 דקות, בסוף המשטרה הגיעה. בינתיים, כל הסודנים הסתובבו סביבנו, וצילמו אותי ואמרו: אנחנו נלשין עלייך לארגון זכויות אדם. תראו לאיזה מצב הגעתי: הם ילשינו עלי. הם מסתנני עבודה – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – –
מירי רגב (הליכוד):
הם שעושים לנו פה אלימות. הם שמאיימים איום דמוגרפי על מדינת ישראל. הוא ילשין עלי, על זה שהוא גנב בובה, לארגון זכויות אדם. זה נקרא סוסים טרויאניים בתוך מדינת ישראל.
וכן, אני רוצה להגיד לך, כבוד השר: כל הכבוד לך על הדברים שלך. גם לפני שנה, כשקראו לך "פאשיסט"; כשאף אחד לא רצה לשמוע את דבריך בעניין הסודנים. כל הכבוד לך על מה שעשית אז, ועל מה שאנחנו נמשיך לעשות.
האיום הדמוגרפי על מדינת ישראל – כולנו צריכים להבין – קיים. ושאף אחד לא יגיד לנו שהם פליטים. הם לא מוגדרים כפליטים, משום שהם עברו כמה מדינות והם לא יכולים להיות פליטים. הם באים לפה כדי לחפש מקום עבודה, כדי לקנות כאן חנויות, כדי להקים פה משפחה; והם הפכו להיות איום דמוגרפי על מדינת ישראל. הם מפחידים את האנשים שלנו: בשעה 18:00 אנשים לא יכולים לצאת בדרום תל-אביב. ערד – שלושה-רבעים מהילדים בכיתות הם סודנים. ובאילת – מול ראש העיר יתמודד עוד מעט סודני לראשות העיר.
אנחנו צריכים לשים לזה סוף. הגיע הזמן שנבין שזה איום אמיתי. יש לנו מספיק אבטלה, יש לנו גם מספיק אלימות, לצערי. ועניי עירך קודמים, לא צריך להתבייש להגיד את זה. עניי עירנו קודמים.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
איפה נתניהו? איפה נתניהו? – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
מספיק, שמענו. שמענו, חבר הכנסת בן-ארי.
מירי רגב (הליכוד):
אני אומרת לך, חברי בן-ארי – –
היו"ר אופיר אקוניס:
חברך לסיעה מייצג מעולה. אחר כך.
מירי רגב (הליכוד):
– – אנחנו נפעל כדי שהסודנים לא ימשיכו לחיות כאן. אתה יודע, היום תהיה הפגנה נוספת שכולנו, אני מקווה שרובנו, נהיה שם. אנחנו לא ניתן לאיום הזה להמשיך ולצמוח פה, ולגדול – סליחה על הביטוי – כמו סרטן בגופנו. הגיע הזמן לעצור את זה, ובמיידי.
ואני מודיעה לך, כבוד השר: כל מה שאמרת בעניין להכניס את אותם אנשים אלימים לכלא, אני הראשונה שיצאתי והודעתי על זה גם, ונתתי לך גיבוי מלא בכלי התקשורת. אנחנו נמשיך לעשות את זה. אבל גם אנחנו, כבוד השר בגין, גם אנחנו צריכים לעשות הכול שהגדר תהיה הרבה יותר מהר; וכדי שנשים אותם בעיר אוהלים; וכדי שנשלח אותם בחזרה למקום מוצאם. אנחנו פה לא עיר שקולטת כל מי שאין לו עבודה. אין מדינה בעולם שעושה את זה. רק אצלנו, אנשים יכולים לבוא ברגל מאפריקה ולהיכנס דרך הגבול לתוך שטח מדינת ישראל.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אבל איפה נתניהו? – – –
מירי רגב (הליכוד):
הגיע הזמן לשנות את ההנחיות לאנשי הצבא, לאותם אנשי המילואים שנמצאים על הגבולות. כל מי שמגיע יהיה בבית-כלא או במתקן כליאה, ילך לעיר אוהלים ואחר כך נחזיר אותו לעיר הולדתו. לא יכול להיות מצב כזה. את אותם פליטים נקלוט לא רק בערד ובדרום תל-אביב – גם בקיסריה, גם בכפר-שמריהו וגם ברמת-אביב ג'; שכולם יבינו מה האנשים בדרום תל-אביב ובערד סובלים. אבל כשזה מגיע לצפון תל-אביב, אנשים אומרים: עד כאן; כשמגיע לקיסריה, אנשים אומרים: עד כאן. אז לא צריך להיות צבועים.
יעקב אדרי (קדימה):
לאור-עקיבא זה – – –
מירי רגב (הליכוד):
אנחנו את הפליטים נקלוט בכל מקום בארץ. אבל את מהגרי העבודה ואת המסתננים, שמהווים פה איום דמוגרפי אמיתי על המדינה שלנו, נחזיר לארצות מוצאם.
ואני אומרת לך, כבוד השר: אני יודעת שאתה, בבסיס שלך, מבין את המצוקה האמיתית שיש לאנשים בדרום תל-אביב, בערד ובאילת. הסוגיה הזאת היא לא סוגיה רק של השר אלי ישי. הוא לא היחיד שצריך לצאת ולדבר על העניין הזה. כולנו בממשלה ובכנסת צריכים לבוא ולהגיד, ולעשות הכול כדי שמישהו אלים ייכנס לכלא; כדי שאותם אנשים יהיו בעיר אוהלים עד שנחזיר אותם לארץ מוצאם.
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה.
מירי רגב (הליכוד):
כולנו מחויבים לעשות את זה, ולתת מנוח לאותם תושבים שגרים פה, בארץ הזאת, ורוצים לחיות כאן בשקט וללא פחד.
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת יעקב אדרי.
יעקב אדרי (קדימה):
אני רוצה לקבל את אותו הזמן שחברת הכנסת רגב קיבלה.
היו"ר אופיר אקוניס:
אתה תקבל ארבע דקות, גם היא קיבלה ארבע דקות. זה נושא מספיק חשוב כדי שהכנסת תעסוק בו – –
יעקב אדרי (קדימה):
נכון, נכון.
היו"ר אופיר אקוניס:
– – דרך אגב, בנוכחות של הרבה יותר חברי כנסת, וגם בנוכחות של יותר שרים.
יעקב אדרי (קדימה):
אתה צודק.
היו"ר אופיר אקוניס:
בבקשה.
יעקב אדרי (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, היום התקיימו בכמה מקומות הפגנות, אז אני קראתי גם את כל הטורים, את כל הכתבות. רובם אמרו: אנחנו מבינים, אבל לא צריך להפגין, לא צריך להרחיק לכת. רבותי, אני חושב שמה יתחיל היום – זה לא ייגמר היום. הסיפור הזה ילך ויתפשט, כי הפצצה היא פצצה אמיתית, זה לא סיפורים. לפני שנה אמרו ששר הפנים קיצוני, השתגע, מה לא אמרו אז? היום – חלק, כאלה, האמיצים, הכנים, אומרים: זה דברי אמת, הבעיה היא אמיתית, וחלק, אלה – אני לא רוצה להגיד: הצבועים – אלה שבשקט אומרים: אתם צודקים, אבל, וזה, והם מפחדים מה יגידו עליהם.
רבותי, אדוני שר הפנים, מי שמוגדר פליט, כמו שאמרת, ייתנו לו את כל הזכויות, ייתנו לו את מה שצריך, נטפל בו כמו שכתוב, כמו שצריך, בהתאם לאמנות הבין-לאומיות, ומי שלא, יוחזר מייד לארצו. אלה אנשים שעברו את הגבול באופן לא חוקי, אלה מהגרי עבודה. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה את העניין הזה. הייתי שר נגב–גליל, וכבר חלפו שלוש שנים, הייתי באילת, זה היה פשוט – לא ייאמן. וכבר עברו שלוש שנים, הגיעו עוד אלפים לשם. הבעיה הולכת ומחמירה. אנשים לא יכולים לחיות. אז אמרת קיסריה, אז באור-עקיבא יש – סיפרתי את זה לשר ישי, בזמנו, אמרתי לו: אני המום, יש כבר כמויות באור-עקיבא, אף פעם לא חשבתי על זה.
מירי רגב (הליכוד):
באור-עקיבא, לא בקיסריה, זה ההבדל.
יעקב אדרי (קדימה):
בערד, באשדוד, ולאן לא. ובסוף זה יגיע – איך אמר ראש הממשלה השבוע? היום זה 60,000, וזה יגיע ל-600,000 ו-700,000. מדינת ישראל לא יכולה לשאת את זה. בכנות, לא. זו מעמסה. זה איבוד אופיה של המדינה, גם. צריך להגיד את האמת. לא הייתי רוצה להגיד גם זכות השיבה בדלת האחורית.
היו"ר אופיר אקוניס:
לא, שיבה לא, משום שהם לא – לפחות לא טענו שהם יצאו מכאן, כמו חלק מהטוענים.
יעקב אדרי (קדימה):
לא משנה, זה בדלת האחורית; זה לא משנה. צריך להגיד את האמת. אני לא מתבייש, אני אומר את זה ברור.
היו"ר אופיר אקוניס:
נכון, נכון, מאה אחוז.
יעקב אדרי (קדימה):
אני חושב שצריך להגיד דברי אמת, זה הכי טוב. מי שפליט ומוגדר על-פי אמנת האו"ם, ניתן לו את הכול, מאה אחוז. אדוני השר, אני גם מציע שתזרז את הוועדות האלה, שלא יפילו עליך את התיק, תזרז כמה שאפשר. אני יודע מה, אומרים שיש פקק, שזה לוקח הרבה זמן. שיעשו את הוועדות, שיגמרו עם העניין הזה, לפחות שהתירוץ הזה ירד מהפרק – הוועדות האלה, שבודקות את המעמד של הסודנים.
ושנית, צריכים לבדוק, היועצים המשפטיים, אלה צריכים לתת את הכלים לחיילים שעל הגבול. יש גדר, בונים – וזה לזכותה של הממשלה, אני חייב להגיד את זה – עשו את זה, לא גמרו, אז בינתיים הסודנים עולים כל הזמן צפונה; עם הגדר. היועצים המשפטיים צריכים למצוא גם פתרונות, מה מותר ומה אסור. מה שאסור אסור, כמובן, אבל יש דברים שמותר. והייתי כמה ימים גם שר, הייתי סגן שר לביטחון פנים, בדקנו את העניין בגדר בצד השני, בגדר המזרחית שהקמנו, מה מותר לחייל כאשר הוא רואה שאנשים עוברים את הגדר. אחרת אנחנו גם את הגדר – הם התחילו, אגב, להרוס אותה, השר בגין, הם התחילו לחבל בגדר. אני אומר לך את זה מידיעה ברורה, גם השר אלי ישי יודע את זה. התחילו לחבל בגדר שעושים עכשיו. מחבלים באופן שיטתי – באים עם ווים, על הגדר, ועם מכוניות עם הנעה קדמית, מחבלים. עכשיו מרתכים בכל הנקודות. ולא נגמור עם זה.
צריך גם לתת אמצעים לחיילים – חוקיים, אני מדגיש, לא אמצעיים קטלניים, גם את זה אני מדגיש. אבל אפשר גם את זה לחסום. אבל אני מציע שלא נטמון את ראשנו בחול. השר ישי, אני חושב שרוב התושבים במדינה מחזקים את ידיך. ואני, שוב, מקווה שהבעיה הזאת – הממשלה תיתן את דעתה, לא רק בססמאות ולא רק באמרות. חייבים להגיד את האמת ולעמוד מול זה בנחישות ובמלוא העוצמה. תודה רבה.
היו"ר אופיר אקוניס:
אני מאוד מודה לך, אדוני. חבר הכנסת נסים זאב. אחריו – חברת הכנסת רונית תירוש, שלה יש הצעה רגילה, מקנה לה עשר דקות, ואחר כך – חבר הכנסת אריה אלדד, אחרון הדוברים.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לא חלמתי שזכות השיבה תהיה גם על המסתננים מאפריקה. כל הזמן חשבנו שאולי הערבים מבקשים זכות שיבה, אבל שפתאום הסודנים והאריתראים, וכל דרום אפריקה יתלבשו על מדינת ישראל, ופתאום אנחנו נמצאים באיום דמוגרפי, באיום מאוד רציני, שאנחנו הולכים לאבד את הרוב היהודי, בקצב הזה, שלא יהיה ספק.
אז עכשיו אני רוצה לומר, שואלים: מה פתאום התעורר שר הפנים פתאום? שהשר ישמע, אתמול נשאלתי: מה פתאום התעוררת? כאילו אתה היית רדום, כאילו אתה לא מעלה את זה השכם והערב, ופתאום התעוררת.
שר הפנים אליהו ישי:
אף אחד לא אומר את זה. אם מישהו אמר את זה, הוא ישן כמה שנים, הוא לא היה בארץ.
נסים זאב (ש"ס):
אז זהו, הוא ישן. אז אני רוצה להזכיר לכולם ששר הפנים מעלה את זה השכם והערב. ואם האחריות היא שלך, תעשה את הכול, תיקח את היוזמה, צפצף על כל השרים פה, כי בסופו של דבר את ועדת החקירה יקימו נגדך, כמו בכרמל, שלא יהיה לך ספק, כי תמיד מחפשים פה שעיר לעזאזל.
ולכן, אדוני היושב-ראש, צריך לזכור שיש לנו בעיה מאוד קשה, ואני רוצה לומר שהגדר לא פותרת את הבעיה, לא רק כי הם יכולים לחדור מעבר לגדר. הבעיה היא – כשהם מגיעים לגדר, בין הגבול של מצרים לבין הגדר שבתחום מדינת ישראל, במטרים הספורים, הבודדים האלה, הם כבר נמצאים בתחום מדינת ישראל. וכשהם באים ומרימים ידיים ואומרים: אנחנו פליטים, אז מדינת ישראל חייבת לקלוט אותם בכל מקרה, כי הגדר, שהיתה צריכה להיות בין מצרים למדינת ישראל, היא לא במתווה שלה, ואנחנו נמצאים באותה בעיה.
ולכן, הפתרון הוא להראות לעולם את השקר, שלא מדובר פה בפליטים. וצריך לעשות פה עבודה יסודית מאוד, ולבדוק אחד-אחד, אבל לשלוח אותם כמה שיותר מהר חזרה, כי הם מאיימים על מדינת ישראל.
עכשיו, תראו, הקצב מסחרר. היה מדובר ב-5,000-4,000 בשנים 2008-2007, היום מגיעים כ-15,000 בשנה, הגענו ל-60,000. אלה מספרים, נתונים שידועים לנו. מה שלא ידוע לא ידוע.
לכן, אדוני היושב-ראש, אני מציע – ניתן להגיע להסכם עם ממשלות אריתריאה וסודן על החזרת האזרחים שלהן לארצם על בסיס סיוע בשיקום שלהם, אבל בארצם, בתחומים, כפי שכמובן צריך את הסיוע של קרן המטבע הבין-לאומית ופרויקטים של האו"ם לקידום ארצות מתפתחות, באותו מימון. גם משרד החוץ, אני חושב, יכול לסייע בעניין הזה, ואין שום סיבה שאותם 90 וכמה אחוזים, שזה רובם המכריע, שהם מהגרי עבודה – והעולם צריך לדעת שהם מהגרי עבודה, כי זה החלק הכי מרכזי שלך, להראות את השקר, שלא מדובר בפליטים. זו עבודה קשה, אבל אפשר להוכיח את זה – –
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה.
נסים זאב (ש"ס):
– – וברגע שאתה מוכיח את זה יש לך כל הלגיטימציה להחזיר אותם הביתה.
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה. אני מאוד מודה לך, אדוני. חברת הכנסת רונית תירוש, בבקשה.
הצעות לסדר-היום
רבבות המסתננים בלב הארץ
היו"ר אופיר אקוניס:
בבקשה, גברתי.
רונית תירוש (קדימה):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, אני ביקשתי, במסגרת ההצעה לסדר-היום, ועדת חקירה פרלמנטרית. לא אושרה לי ההצעה לוועדת חקירה פרלמנטרית משום שאני היום שייכת לקואליציה. אבל אמר כבר חבר הכנסת נסים זאב לפני, שלא ירחק היום שיש מי שיצליח גם לבקש את הוועדה וגם לקבל אישור עליה מהאופוזיציה. אני יודעת שיש כבר פעולות בעניין הזה. אני אומרת את זה לא כדי חלילה להכשיל אותך, אבל אני גם חוששת שבסופו של יום כל החצים יופנו אליך. אני, כמי שביקשה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית – – –
שר הפנים אליהו ישי:
אני לא מודאג מהקטע הזה, אני רוצה להניח את דעתך.
רונית תירוש (קדימה):
אם אתה לא מודאג אז אני שמחה, אבל אני מודאגת. אני מודאגת משום שאני רואה שקורה פה משהו לא ראוי בין משרדי הממשלה. אני אזכיר לך: רק בתחילת השבוע השר אהרונוביץ האשים אותך שהבעיה היא אצלך ולא אצלו. אז הוא זרק את הבעיה, את תפוח האדמה הלוהט מהמשרד לביטחון פנים – – –
שר הפנים אליהו ישי:
הציבור לא כל כך טיפש כמו שחושבים.
רונית תירוש (קדימה):
אני לא יודעת מה הציבור, טיפש, לא טיפש. בעניין הזה אני רוצה לחזק אותך ורוצה להזהיר אותך. אני אומרת לך, שכשבאתי לבקש ועדת חקירה פרלמנטרית עשיתי שיעורי-בית. הלכתי לקרוא את הצעת המחליטים של הממשלה ורציתי לראות מה יושם ומומש מתוכה. אני מודיעה לך שהרבה מן הדברים לא יושמו. הנה סיבה למה אפשר לחקור את זה פרלמנטרית.
יתירה מזאת, יש פה אי-הלימה, כקו, כחוט השני, שעוברת בכל ההחלטות ובכל המדיניות שקיימת במשרד כזה ואחר. אין הלימה בין המשרדים, יש סתירה. אני אראה לך איזה מצב אבסורדי קיים. מישהו צריך לעשות סדר. אני לא יודעת, אולי ראש הממשלה, כמי שאחראי לאותה הצעת מחליטים או למזכיר הממשלה, שאמר מה יש לעשות.
אני אתן לך דוגמה. הסעיף הראשון בהצעת המחליטים מדבר על כך שצריך לקום צוות שינחה וייערך לתחילת אכיפה נגד מעסיקים של מהגרי עבודה ללא אישור עבודה, אלה שהסתננו מגבול מצרים. אלא מאי? ברגע שמגיע לכאן מסתנן מאריתריאה או מסודן, הוא מוכנס לשימוע ולחקירה במתקן השהייה "סהרונים". אז הוא מקבל – אם הוא נכנס לקטגוריה של אותה קבוצה שהם בני-הגנה מטעם אמנת האו"ם, דהיינו מטעמים הומניטריים – הגנה קבוצתית מטעמים הומניטריים, הוא מקבל אשרת שהייה לשלושה חודשים. האשרה הזאת לא מהווה אשרת עבודה, אבל היא גם לא מהווה אישור על עבודה. יוצא שרבים מהם בעצם משתלבים בעבודה באופן לא חוקי. אז משרד המשפטים עוד אומר שבעצם לא יינקטו צעדים כלפי בעלי אשרת השהייה או המעסיקים שמעסיקים אותם שלא כחוק. משרד המשפטים אומר: אנחנו לא ננקוט צעדים, או לא יינקטו צעדים. לעומת זאת, הצעת מחליטים אומרת: נא להיערך לאכיפה נגד המעסיקים של מהגרים באופן לא חוקי.
רבותי, יש פה מדינת חלם, פשוט מדינת חלם, ואני רק בסעיף ראשון של מחליטים. אז מי צריך לתת את הדין על זה? מה יעשו אלה שמעסיקים, ינופפו בהיתר שניתן להם על-ידי משרד המשפטים שאומר שלא יינקטו צעדים נגדנו? או נגד יחידת "עוז"? או, עכשיו אני קוראת שקמה יחידה מיוחדת עם 16 פקחים, שזה מצחיק, זה לעג לרש, במשרד התמ"ת, שהם אלה שצריכים לאכוף את חוקי העבודה במדינת ישראל.
רבותי, יש פה הרבה אבות למחדל הזה. בסופו של יום אני לא יודעת את מי יאשימו. אני, לא כדי לקטרג ולקנטר, ביקשתי ועדת חקירה פרלמנטרית. הרי הרשות המחוקקת צריכה לפקח על הרשות המבצעת איך היא עובדת. אני אומרת לכם שהממשלה עובדת כחלם. הרשות המבצעת עובדת כחלם, יד ימין לא יודעת מיד שמאל. זאת רק התחלה, אדוני השר. אני לא רוצה להפנות אליך את החצים, אבל אני אומרת, רבותי, שמישהו צריך להרים את הכפפה. לא בכדי ביקשתי ועדת חקירה פרלמנטרית.
יתירה מזאת, ניתנת זכות הערעור לאותו אדם שנכנס כמסתנן לכאן. זכות הערעור יכולה לעמוד לו כתשעה חודשים, אדוני היושב-ראש. אלא מאי? אשרת השהייה היא לשלושה חודשים. לאחר מכן הוא יוצא ממתקן "סהרונים" ולך תחפש אותו. עכשיו, אם נותנים לו אפשרות להגיש ערעור אחרי תשעה חודשים, מה הוא יעשה בפער הזה שנוצר אחרי שלושה חודשי אשרה? יש לו או שישה חודשים להסתובב ברחובות, או לעבוד או לגנוב. אם הוא עובד, שפר מזלו. שפר מזלו במידה מאוד מוגבלת, כי אני לא יודעת לפי איזה משרד יחליטו אם זה חוקי או לא חוקי. אבל נניח שהוא לא עובד, ממה הוא יחיה? אז הוא גונב. אם הגנבה באה לו בקלות, כמו שסיפרה חברת הכנסת מירי רגב, שהוא גונב את הבובה עם החליפה ומוכר אותה אחר כך – ניחא, זה עוד בקלות. אבל מה אם זה לא בקלות? אז הוא שודד. כששודדים אז אולי נכנסים לקטע של אלימות? אולי כהגנה על חייו הוא ירים סכין וידקור? אז הוא גם ירצח. רבותי, יש פה מסכת של – איך אני אומר את זה? לא, סיפורי חלם זה משהו מאוד פשרני. יש פה בעצם מצב שהפרצה לא רק קוראת לגנב; היא קוראת לרוצח, היא קוראת לאנס. על מה אנחנו מלינים?
אז יש לי הרבה טענות למסתננים שבכלל הגיעו לכאן, אבל יש לי קודם כול טענות אלינו, למשרדי הממשלה, שלא עושים את עבודתם. בינתיים מי שסובל זה האזרחים, אלה שבצדק נאמר שהם פוחדים לצאת בשעה 18:00 או בשעה 20:00 – עוד עכשיו השמש היא עד 20:00, אבל הם פוחדים לצאת אחר כך ולהסתובב ברחובות.
עשה מעשה חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, לקח אותם לטיול מאורגן בבריכת "גורדון" בתל-אביב עם בגד-ים. הוא קנה להם בגד-ים והם רחצו לצד אנשי תל-אביב בבריכת "גורדון". אני לא אגיד במקומו מה הוא קיבל על הראש, אבל לי בא רעיון: בוא נשלם להם – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
שמו אותם בבריכת השכשוך.
רונית תירוש (קדימה):
בוא נעשה יום כיף, ניקח אותם לקניון רמת-אביב. ניתן להם גם אפשרות להסתובב בחנויות, ניתן להם גם כמה שטרות כדי שיוכלו באמת לרכוש מה שבא להם. אני רוצה לראות איך יגיב אותו ציבור שבעצם, במקרה הטוב, יושב בשקט ואומר: זאת לא הבעיה שלי.
היו"ר אופיר אקוניס:
אני שמעתי את זה. אגב, גברתי, אני לא אקח לך מהזמן. אני שומע כמה ימים ואני מנהל ישיבות. חבר הכנסת בן-ארי באמת עוסק בזה תקופה ארוכה. אני לא בטוח, כמי שגדל בשכונת-שפירא והיום גר בשכונה אחרת בתל-אביב, שזה רעיון. מה הרעיון פה? אתם אומרים: קחו אותם משכונה x ותעבירו אותם לשכונה y. לא, הרעיון הוא להוציא לגמרי, זה הרעיון.
רונית תירוש (קדימה):
לא, לא, לא הבנת.
מירי רגב (הליכוד):
שיהיה בכל מקום.
רונית תירוש (קדימה):
לא הסברתי.
היו"ר אופיר אקוניס:
הרעיון הוא להוציא לגמרי, לא להעביר בתוך ישראל ממקום למקום.
מירי רגב (הליכוד):
הפליטים שיהיו בכל מקום, גם בדרום העיר – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
פליטים זה פליטים. אני מדבר על המסתננים, הם לא צריכים להיות לא פה ולא פה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אם הם יהיו בצפון תל-אביב הם לא יהיו פה, כי המשטרה שם עובדת.
היו"ר אופיר אקוניס:
את זה נשמע משר הפנים. הרעיון הוא, כך אני מאמין, שהם לא צריכים להיות לא בשכונת-התקווה ולא בקניון רמת-אביב; לא בערד ולא באור-עקיבא, לא בקריית-שמונה ולא באילת – בשום מקום, בשום מקום. בבקשה.
רונית תירוש (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אני לא חולקת על מה שאתה אומר. זאת אקסיומה בשבילי – הם לא צריכים להיות כאן, הם לא צריכים להיות כאן. צריך לתת גיבוי למשרד הפנים לפעול את פעולותיו על מנת שהם לא יהיו כאן באופן הכי הומני והכי הומניטרי. אני לא אומרת לזרוק אותם, להירצח, אבל, רבותי, יש אמנות ויש הגדרות. יש הגדרות מה זה פליט, וזה לא פליט. יש לנו הסכמים קונסולריים או יחסי חוץ עם אריתריאה ומקומות אחרים, ויש דרכים להחזיר אותם בצורה שהם לא יועמדו כמי שאחר כך כיתת יורים תעמוד מולם. זאת לא הנקודה.
מה שאני מנסה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שיש בינינו הרבה אנשים – אני לא רוצה לומר יפי נפש או לא, אני לא מגדירה אותם, שקמים כנגד מי שאומר את מה שאני כרגע אומרת, ואומרים: אל תשכחו מה היה לנו בשנות ה-40 וב-1935 ו-1942, ומה קרה, והשואה, ומה לא, מה לא מזכירים לנו.
יעקב אדרי (קדימה):
למה להשוות בכלל?
רונית תירוש (קדימה):
רבותי, אני רוצה שאת הסובלנות הזאת יגלו כאשר הם חיים וחווים את החיים לצד המסתננים, את החששות. אני לא אומרת, אני לא כורכת את כולם. חלילה, לא כולם פושעים ולא באו לכאן כדי לפשוע. אבל הסיטואציה היא פרצה קוראת לגנב. הסיטואציה, שאחרי שלושה חודשי שהייה במתקן "סהרונים" אין להם מקום שם, מוציאים אותם משם כי באים עוד, באים עוד גלים, כי הגדר עדיין לא חוסמת ועדיין לא נסתיימה בנייתה – לכן אין להם מה לעשות. כדי להביא פת לחם להם ולבני ביתם, הם גונבים. אין להם מה לעשות, מה תעשה? אמרתי כבר, תיארתי את זה. הם גונבים כשזה קל. כשזה לא קל, הם שודדים; כשזה לא קל, אז הם רוצחים.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אני מציע שכל אחד ואחת ייקח לו שניים-שלושה מסתננים ואנחנו נמזער את הנזק.
רונית תירוש (קדימה):
זה נכון, אבל הבעיה שלנו שהם באים בגלים כאלה – – –
גאלב מג'אדלה (העבודה):
או לשלוח בכמה משאיות לרמת-אביב.
רונית תירוש (קדימה):
הצעתי, לנסוע לקניון רמת-אביב; אתה לא שמעת, אולי, מה שהצעתי.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
– – –
רונית תירוש (קדימה):
אני חושבת שיש לנו כאן בעיה שהיא חוצה מפלגות והיא חוצה סקטורים בחברה הישראלית. אנחנו לא מזמן, בקיץ האחרון, ראינו וחווינו את ההפגנה הגדולה של צעירים, דם מדמנו, בשר מבשרנו, אנשים בעירנו, שמתקשים לחיות את חיי היום-יום שלהם. בואו לא נוסיף על עצמנו. וכל מה שנדרש, אדוני השר – לקחת את דף המחליטים לראש הממשלה ולהגיד לו: אדוני, ראש הממשלה, יש לך היכולת, יש לך הסמכות, יש לך המנהיגות לאלץ את המשרדים לעשות את מה שנדרש מהם; כאן, עכשיו ומייד. תודה.
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה רבה. תודה רבה, גברתי. ובכן, אנחנו עוברים לדובר האחרון – חבר הכנסת אריה אלדד, ואחריו ישיב שר הפנים, ולאחר מכן נרשמו להבעת עמדה חבר הכנסת דוד אזולאי – נמצא; חבר הכנסת מיכאל בן-ארי – לא נמצא. אם לא יהיה פה, לא יביע עמדה. בבקשה, אדוני. גם הצעה דחופה, ולכן – – –
גאלב מג'אדלה (העבודה):
– – –
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, לפני שלוש שנים הבאתי לוועדת השרים לחקיקה את הצעת החוק שלי להקים גדר בגבול מצרים, והממשלה אמרה לי, פחות או יותר: אתה לא תגיד לנו מה לעשות; אנחנו נחליט, ואנחנו נעשה. לפני שמונה חודשים הבאנו את ההצעה להקים מתקן כליאה, הצעה שנפלה, כי אמרו לנו: אתם לא תגידו לנו מה לעשות, אנחנו נחליט ואנחנו נעשה. אז בבקשה. תעשו.
נדמה לי שחומרת הבעיה ברורה היום לכולם, גם לאלה שצועקים לנו "גזענים" כשאנחנו דורשים לגרש את המסתננים. גם יפי הנפש מתפללים בלילה על משכבם שלא יקומו בבוקר וימצאו סודנים על הדשא היפה שלהם.
צודקת חברת הכנסת תירוש, דרושה ועדת חקירה פרלמנטרית, אבל לך ולי אין ספק שהקואליציה לא תניח להקים ועדת חקירה כזו, כי היא עלולה לחשוף מחדלים לא פשוטים של הממשלה.
יש אמצעי פשוט מאוד שאדוני שר הפנים יכול לנסות להנהיג והוא פותר בעיה קטנה, ממוקדת – אמצעי זיהוי ביומטריים שאי-נשיאתם תהווה עבירה פלילית. אחד הקשיים שיש הוא שקשה לנו מאוד לזהות אותם במקרה של חשד לביצוע עבירה. יכול להיות שהעובדה שמדובר באוכלוסייה של מסתננים בלתי חוקיים תאפשר לנו קצת יותר טוב לנהל ולעקוב אחרי האוכלוסייה באמצעות אמצעי זיהוי ביומטריים לאוכלוסייה הזו.
אבל מה שאינני מצליח להבין לחלוטין זה מדוע הממשלה אינה מצליחה להעמיד בתוך שבוע או שבועיים מתקן שהייה לרבבות, שאליו יועברו כל המסתננים מאזור תל-אביב, מערד, מאילת, בכל מקום שהם נמצאים. אני זוכר שכשהממשלה החליטה לגרש 8,000 יהודים מגוש-קטיף העמידו בתוך שבועיים עיר אוהלים ל-50,000 חיילים ושוטרים – –
רונית תירוש (קדימה):
יפה אמרת.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
– – עם שירותים, מקלחות, מתקנים מסודרים. חיילים ושוטרים שלנו גרו שם שלושה חודשים כשבאו לגרש יהודים מגוש-קטיף. אינני מבין למה אי-אפשר להעמיד בתוך שבועיים עיר אוהלים כזו בדרום, לשם יועברו המסתננים, ושם יהיו חודש, שנה, עשר שנים – כמה שצריך עד שיחזרו הביתה. תודה רבה.
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה. אני מאוד מודה לך, אדוני. בבקשה, אדוני השר. כולנו נשמע בקשב רב את תשובתך החשובה.
שר הפנים אליהו ישי:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת היא שזה לא סוד שאני מרגיש היום קצת, אולי – –
יעקב אדרי (קדימה):
יותר טוב.
שר הפנים אליהו ישי:
– – יותר קל, הייתי אומר. אני לא מרגיש טוב משום שהסחף, השיטפון, ועדיין אנשים מדברים – סליחה על הביטוי או על האמירה הלא-פרלמנטרית, עדיין אנשים גם מדברים שטויות. כל אלה שבעד כל מיני דברים, ואני לא רוצה כרגע לפגוע במישהו – עדיין יש גם כאלה אנשים שחושבים שהם צודקים יותר ולא אכפת להם מהמפעל הציוני של מדינת ישראל. אבל אני מרגיש טיפה מעט יותר קל כשיש התעוררות מסוימת. אם אתם שואלים אותי, לי לא היה ספק. לי לא היה ספק שיבוא יום שכל הבית הזה ורוב רובם של חברי הכנסת יגידו: אלי ישי צדק. לא היה לי ספק. לא כי אני נביא ואני גם לא בן נביא. משום שאני ירדתי לשטח, מתחילת הדרך, וראיתי מה קורה.
מיום שאני חבר בממשלה הזו, ובממשלות ישראל לפחות משנת 1996, ממשלת נתניהו, קמתי וזעקתי. הייתי הקול הבודד שמצביע על ההשלכות החמורות שיש כתוצאה מהעובדים הזרים. אבל היה מאוד נוח להרבה מאוד חברי כנסת, להרבה מאוד שרים, לתקוף את אלי ישי, לקבל כותרות בעיתון. סיפרו לי הרבה שרים וחברי כנסת ככה בשקט, בחשאי, באוזן, שלא ישמעו אותם חלילה: אתה צודק, אבל מה אני אגיד לך? אמרתי: למה אתה לא אומר את זה בקול רם? הוא אומר: איך אני אגיד לך בקול רם? מחר אני אקבל כותרות כמו שאתה מקבל, תראה מה עשו ממך: גזען, חשוך, עם קרניים. למה? מפני שאתה אומר את האמת. אבל לי אין האומץ שלך יש. אתה אומר מה שאתה באמת חושב, את מה שבאמת אתה מאמין בו, את מה שבאמת נכון. אני לא מסוגל לומר את זה.
אבל היה לי ברור שעם הזמן זה ילך ויגדל, לצערי הרב. ואני אנסה להסביר מה עוצמת הבעיה ומה דרכי הטיפול, ועם מה, לצערי הרב, עדיין מתמהמהים. הממשלה הקודמת לא פעלה בעניין, זה לא סוד. אני לא הייתי אז שר פנים. וקמתי ואמרתי: רבותי, צריך לבנות גדר וצריך לטפל בבעיה. ואז כולם תקפו אותי, כל אותם יפי נפש. מה, הוא שכח מה העם היהודי עבר? אנחנו כולנו היינו פליטים. אני לא רוצה להגיד על האמירה הזו "טיפשות", כי אז אולי זה נראה לא פרלמנטרי. אבל מאיפה אדם יכול לשאוב אמירות לא נכונות – –
היו"ר אופיר אקוניס:
נכון. מקוממות.
שר הפנים אליהו ישי:
– – ומקוממות, וסותרות את המציאות? וכי מישהו מדבר פה על פליטים? אני שלוש שנים זועק, אומר: תפסיקו להגיד את המלה פליטים – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אבל מה עשית, אדוני, מה עשית? הוא צריך לעשות, לא לדבר.
קריאות:
– – –
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה. לא להפריע. לא לצעוק. מאה אחוז, מאה אחוז. בסדר, חבר הכנסת בן-ארי. שמענו. הוא יגיד. אחר כך יש לך הצעה אחרת, תציע הצעה אחרת.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
בוא נשמע – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
אז תן לו הזדמנות.
שר הפנים אליהו ישי:
– – משום שמי שאומר שזה פליטים עושה שקר בנפשו. מי שמוגדר כפליט על-ידי ועדה מקצועית, בסופו של דבר מקבל מעמד. לא היה פליט אחד, ומדובר – תאמינו לי – בבודדים, בודדים, וכולם מהגרי עבודה.
היו"ר אופיר אקוניס:
אז כמה פליטים יש בארץ?
שר הפנים אליהו ישי:
בודדים. אני לא יודע את המספר, אבל בודדים. 99.9999% – מהגרי עבודה.
אתמול הייתי במתקן שבו מתחקרים ומתשאלים את המסתננים. ישבתי ליד אותו פקיד שמכיר את השפה היטב. עושים שם את הזיהוי הביומטרי, וכל זה החל לפני שלוש שנים, שינוי מדהים, שינוי דרמטי, משמעותי, בכל מה שקשור בתהליך. פעם היה לוקח שנתיים לבדוק אם הוא פליט או לא פליט. בינתיים הוא היה מסתובב פה חופשי, סתם. היום לוקח ימים ספורים. דלת מול דלת, והעבודה מתבצעת בצורה מהירה. שינוי משמעותי מאוד.
שכיב שנאן (העצמאות):
– – –
שר הפנים אליהו ישי:
מפה אני שולח, באמת, הרבה הערכה וברכות לראש מינהל האוכלוסין אמנון בן-עמי, ולכל הצוות שלו, יוסי אדלשטיין וכל הצוות, בלי יוצא מן הכלל, שעושים עבודה מצוינת. סיירתי ב"סהרונים". שאף אחד לא יטיף לנו מוסר. שאף אחד לא יטיף לנו מוסר בעולם ובטח לא אותם חוכמולוגים, אותם יפי נפש פה, במדינת ישראל, או בכנסת הזו, שכאילו אנחנו לא מתנהגים בכבוד לאותם אנשים. אין מדינה בעולם שמתנהלת ומתנהגת בכבוד האדם כפי שבמדינת ישראל מתנהגים, כפי שאנחנו מתנהגים.
אותם אנשים שאומרים את הדברים האלה הם פשוט כנראה גם כן שליחים של ארגוני זכויות אדם. ארגוני זכויות אדם קמו עלי, קמו נגדי. שלחו כל מיני רמזים ואיומים. היום הם מייצגים גם כן – הולכים לבג"ץ. בג"ץ אחרי בג"ץ. כל גירוש כמעט, אני נתקע בבג"ץ. אי-אפשר לזוז. אין מדינה מתוקנת בעולם שככה מתנהלים בה העניינים האלה. נפגשתי עם השרה להגנת המולדת בארצות-הברית. איך היא, בעצם, מנהלת את זה, ואני אסביר בדיוק. מרוב שכיוונתי לדעת גדולים. אבל כל אמירה שלי, בלי יוצא מן הכלל, זכתה לביקורת חריפה.
אני לא חושש לרגע, אני אומר בצורה מפורשת, מכל אלה שמדברים ויודעים רק לדבר ואוהבים לדבר. יש להם מיקרופון ויודעים לדבר. בעשייה – אפס, סליחה על הביטוי. אני אומר את זה בצורה מפורשת לכולם, לכ-ו-ל-ם. אני לא ארפה לרגע. בעזרת השם, וברוך השם, אנחנו עם הרבה כוחות, נשמור על הזהות היהודית של מדינת ישראל ועל החלום הציוני של מדינת ישראל.
ולכן התחלנו לפעול, דווקא הממשלה הזאת, הקמנו גדר, אחרי שנה של מאבקים, ושאף אחד לא יבלבל במוח שבתוך יום אפשר לבנות גדר, או בתוך שבוע, באיזה הוקוס-פוקוס פותרים את הבעיה. אחרי שנה של מאבק וביקורות חריפות נגדי, לא נשברתי, לא נרתעתי ולא התייאשתי, ובעזרת השם אני לא אירתע לרגע. אם ייתנו לי את כל הכלים – ואני פועל להשיג את כל הכלים, וזה לא קל – אם ייתנו לי את כל הכלים, בלי יוצא מן הכלל, בתוך פחות משנה לא יישאר בארץ-ישראל אפילו מסתנן אחד. פחות משנה.
היו"ר אופיר אקוניס:
איך?
שר הפנים אליהו ישי:
ואני אסביר גם איך. אתמול כשביקרתי שם, במתקן, אמרתי שאני אתשאל אותו. אני חושב שברגע הראשון הוא אפילו לא ידע עם הוא מדבר. שאלתי אותו בערבית – יש לי ערבית לא מי-יודע-מה מוצלחת, אבל אני יכול להחליף כמה מלים. אמרתי לו? מאיפה באת? הוא אומר לי: מסודן. איך הגעת לפה? דרך מצרים. למה לא נשארת במצרים? הוא אומר: הייתי שם כמה שנים, אבל המצב הכלכלי שם קשה, ובאתי לארץ-ישראל. כולם עושים את זה.
מירי רגב (הליכוד):
פה המצב מצוין.
שר הפנים אליהו ישי:
אמרתי לו: למה באת לארץ-ישראל? הוא אומר לי: לעבוד. אז הנה, כל הקשקושים – "פליטים"; מהגרי עבודה. ביקרתי אצל מובארק לפני ארבע-חמש שנים, בימים הטובים שלו. ביקרתי שם במסגרת תפקידי כשר התמ"ת, במסגרת הסכם ה-QIZ, הסחר עם מצרים, ואז ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט ביקש ממני לדבר אתו, מדוע הם לא פועלים בעניין של מרדף חם ותופסים אותם בדרך. שאלתי את מובארק, והוא צוחק ואומר לי: אתם משוגעים. אני אומר לו: למה אתה אומר שאנחנו משוגעים? הוא אומר לי: מדינה שלא רוצה מסתננים, איך היא נותנת להם מקומות עבודה? אתם נותנים להם מקומות עבודה, ואתה חושב שאני יכול לעצור את השיטפון של המסתננים? אז מקומות עבודה – מצוין. השתגענו לגמרי; נוציא את הישראלים ממקומות עבודה ונשים את המסתננים.
מה עוד לא נאמר? מה עוד לא נאמר נגד אלי ישי בעניין הזה? אמרתי דברים, רחמנא ליצלן, ב"פגוש את העיתונות" לפני שלוש שנים בערך, או קצת פחות, ציטטתי את מה שנאמר בדיון פנימי בתוך פורום – שאני זימנתי – אצל ראש הממשלה. הבאתי נתונים ברורים – לא אני המצאתי אותם. לאחר שנה בטכניון כבר אישרו את כל הנתונים האלה, ואמרו, אלי ישי צדק.
ועכשיו יש מאמר באחד העיתונים – שמעתי הבוקר – של ברבש, שמדבר על מצב בריאותם של המסתננים. הנה עוד כותרת, אלי ישי מה אמר, רחמנא ליצלן. תראו את המאמר, למה שאני אגיד? תקראו את המאמר, תקראו את הנתונים, תבדקו מול משרד הבריאות.
אנחנו לא גזענים; אנחנו נטפל בכל פליט שהוא באמת פליט, אבל אנחנו נשמור על הרוב היהודי במדינת ישראל. אנחנו נשמור על המפעל הציוני, אם אנחנו לא רוצים שבתוך כמה שנים נחזור למלחמת שחרור מס' 2. ואני לא מגזים כשאני אומר את זה. ואני לא מגזים. אף אחד לא האמין עד שלא ראה מה קורה בתל-אביב. כבר בונים מנהרות מלמטה, מועדונים, כנסיות, מי יכול לבקר שם? הפשע הולך וגדל, הולך וגובר, ותאמינו לי, אנחנו יודעים רק מעט שבמעט, כי היתה פעם פסיקה של איזה שופט שאומר שאי-אפשר לאכוף במקום, משום שזו אוטונומיה בפני עצמה. מה שאתם שומעים על הפשע זה מעט שבמעט. אפשר להזמין משטרה והם לא יגיעו. הם לא יגיעו, כמו שאת אמרת.
רונית תירוש (קדימה):
המפכ"ל רוצה לתת להם עבודה.
היו"ר אופיר אקוניס:
איך אתה מסביר, באמת, האם אתה תתמוך בהצעת חוק שמקשה את הענישה על המסיעים והמלינים שלהם, והמעסיקים שלהם? אני חושב שכן.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
המשטרה מסיעה אותם – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
רק רגע, חכה רגע.
מגלי והבה (קדימה):
אדוני השר, למה תקפו אותך במשטרה?
היו"ר אופיר אקוניס:
יש חקיקה בעניין הזה, אדוני.
רונית תירוש (קדימה):
שר המשפטים אומר – – –
שר הפנים אליהו ישי:
כמובן צריך להעניש את כולם.
היו"ר אופיר אקוניס:
כלומר תתמוך בחקיקה הזאת.
שר הפנים אליהו ישי:
אני אסביר לך איך התהליך הזה הולך. אנחנו כנראה לא מכירים איך התהליך הזה הולך. התהליך עובד בצורה מוזרה, ואני אתייחס אליה בהמשך.
תקפו אותי, כי היה נוח לתקוף את אלי ישי. אמר לי איזה שר בכיר – ויותר משר אחד – שעיתונאי מתקשר אליו – בוא תצטלם עם ילדי זרים, תקבל כותרת בעמוד הראשון.
רונית תירוש (קדימה):
שווה.
שר הפנים אליהו ישי:
מה לעשות, שווה. הנה. אומרים פה: שווה. יש כאלה שרים שזה מעניין אותם. היו כאלה אמיצים ולא עשו את זה.
שכיב שנאן (העצמאות):
שווה הצילום, לא – – –
שר הפנים אליהו ישי:
שווה הצילום, התמונה בעמוד הראשון, להראות כמה שהוא יפה-נפש וכמה ששר הפנים גזען ולא-אנושי וחשוך. אנחנו מכירים את זה, מכירים את ההצגות האלה, זה לא חדש לנו.
למרות הכול, ידעתי שזה מאבק קיומי למפעל הציוני שלנו. לכן אמרתי שאני אמשיך את המאבק. אני לא חושש, גברת תירוש, חברת הכנסת תירוש, לא מוועדת חקירה – להיפך, אני בעד ועדת חקירה ממלכתית שתאמר את האמת ותציע את הטיפול הנכון. השרה להגנת המולדת בארצות-הברית, יש לה סמכויות במסגרת הרשות שלה, שיטור למשל. לי אין סמכויות שיטור במסגרת רשות ההגירה.
היו"ר אופיר אקוניס:
למשטרת ההגירה יש סמכויות.
שר הפנים אליהו ישי:
אין סמכות שיטור. אני עדיין לא מקבל, אני מתחנן, ועוד לא מקבל, אבל אני איאבק, ואני אקבל. אני מודיע בצורה מפורשת, שהסמכויות של משרד המשפטים, של משרד החוץ, של המשטרה ומשרד הפנים, הכול צריך להיות ברשות ההגירה במשרד הפנים. ובסמכויות האלה לבנות בתי-כלא, ובתוך פחות משנה הם לא יהיו פה. שיהיה ברור. מי שחושב שגדר תספיק לא יודע מה הוא אומר, כי לגדר של 12 מטר יש סולם של 13 מטר.
יעקב אדרי (קדימה):
ויש גם מנהרות.
שר הפנים אליהו ישי:
ויש גם מנהרות מלמטה. שאף אחד לא יספר סיפורים – הגדר נפרצה פעם, והיא תיפרץ עוד עשרות פעמים. מתי זה אפקטיבי? כשיש גם גדר, גם צבא לאורך הגדר, וגם מתקני שהייה ובתי-כליאה. מי שנכנס לארץ שלא כחוק יהיה מאחורי סורג ובריח עד שהוא יחליט – אם הוא עוזב את הארץ מרצון, אני מוכן אפילו יחד עם מענק, כי כל חודש שהוא בכלא עולה לי כמעט 10,000 שקל, או 8,000 שקל, אז אני מעדיף שהוא יקבל את ה-2,000 יורו ויעזוב את הארץ מרצון. כל מסתנן ייכנס לכלא, כן, ייכנס מאחורי סורג ובריח, ותאמינו לי, אני לא אומר את זה באכזריות, חלילה. אני יותר אנושי מכל המתייפייפים; אני מרחם על אזרחי מדינת ישראל. אני רוצה להחזיר את הביטחון האישי לדרום-תל-אביב ולאילת, שכמעט שנכבשת, ולערד. 12% מהתושבים בערד – או מבני-האדם, כי הם לא תושבים – הם מסתננים. כדי להחזיר את הביטחון האישי שלהם צריך לבנות בתי-סוהר, לשים אותם מאחורי סורג ובריח, ושהוא יחליט או שהוא עוזב מרצון עם מענק או שהוא יישאר בכלא.
שיניתי את החוק, אחרי מלחמות, לשלוש שנים בכלא. ואני אשנה את החוק – ואני אשנה את החוק שהוא יישאר בכלא כל עוד הוא לא יוצא מפה. שיחליט – – –
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
– – –
שר הפנים אליהו ישי:
– – – שיחליט, או שהוא נמצא פה בכלא, או שהוא חוזר לארצו ולמולדתו.
היו"ר אופיר אקוניס:
אלה המסתננים, אבל מה עם המעסיקים שלהם, ואיפה הם גרים, בתל-אביב או בערד? מישהו ישראלי משכיר להם את הדירה שלו. אם לא תהיה עליו ענישה חמורה הוא ימשיך לעשות את זה.
יעקב אדרי (קדימה):
אתה לא יכול, זה זכות הקניין – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
איזה זכות הקניין?
יעקב אדרי (קדימה):
אתה לא יכול להגיד לא להשכיר – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
זה זכות הקניין? יש זכות קניין גם לתושבי דרום-תל-אביב, ערד ופרדס-כץ וגם באילת. אגב, הם לא יכולים להשכיר, באמת. לפי החוק.
רונית תירוש (קדימה):
רק שנייה, אדוני השר, מה עם אלה שמוגדרים בעלי הגנה קבוצתית הומניטרית? אתה יכול להוציא אותם?
שר הפנים אליהו ישי:
לא. אני אומר ככה – כולנו מדברים מה החוק אומר ומה החוק לא אומר. הרי גם זה, סליחה על הביטוי, איוולת. אני בוודאי לא אפעל לעולם בניגוד לחוק ובניגוד לנוהל, אבל אנחנו בית-המחוקקים פה. אז פה נחוקק חוק. אם אני צריך לעמוד, לכאורה, מול אמנה בין-לאומית, או להחליט – מפעל ציוני במדינת ישראל או שהחלום הציוני נגוז – אז אני אפעל לשנות את החוק, גם אם מישהו בעולם, זה לא ימצא חן בעיניו. גם אם זה לא ימצא חן בעיני מישהו, עם כל הכבוד. אנחנו יכולים להיות הכי ממלכתיים, והכי מתייפייפים, ובסופו של דבר נגיד לכל אזרחי מדינת ישראל: צדקתם, מה לעשות, אין מדינת ישראל היום. מה זה, התהליך הזה – התהליך הזה, בשם הדמוקרטיה, הוא רצפט להתאבדות? וכי אנחנו לא יכולים לשנות את החוקים?
ולכן, שיהיה ברור, אני רוצה את כל חברי הכנסת האלה, שנמצאים פה – ושבאמת היום ברוך השם יש סוף-סוף – סוף-סוף יש היום באמת – יותר משהיה בעבר – היום כבר כולם מדברים כמו אלי ישי, ואני שמח על כך, משום שראיתם מה שקורה בתוך העם. סוף-סוף ירדתם לשטח מעט, חלק מכם, וראיתם מה שקורה שם. תסיירו באילת – מתקני חצר, מה לא. אף אחד לא יורד לשטח, ב-17:00-16:00 סוגרים את הדלתות. הורים מפחדים לשלוח את הילדים שלהם החוצה. הכול מושבת.
יש לנו היום כ-60,000 מסתננים, אדוני היושב-ראש. יש לנו היום כ-60,000 מסתננים – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
שאנחנו יודעים עליהם.
שר הפנים אליהו ישי:
כן, יש גם עוד כמה, כנראה עוד 10%, שהם לא עברו דרך הגבול, כי מה קורה? תראו את האבסורד. הם מגיעים לגבול – הייתי בסיור שם, אז הם מגיעים לגבול – יש כאלה שהם בדרך לישראל, התהליך הוא ארוך, הרי הוא מורכב, הוא קשה, חלקם נשים הרות, חלקם עם ילדים.
אגב, ביקרתי ב"סהרונים" אנשים שבאו לפני כמה ימים – זה היה לפני שנתיים בערך. ראיתי שם אשה הרה, ראיתי שם אשה עם ילד בן שנה, שנה וחצי, שנתיים. אמרתי לה: איך את מגיעה לפה, לוקחת סיכון, כל הדרך הזו עם הילד שלך, או את אשה הרה? אתם יודעים מה היא אמרה לי? תקשיבו טוב: אמרו לנו, מפה – יש להם הרי טלפונים, הם מכירים את הטלפונים, הם באים מתודרכים משם לישראל – אמרו לנו שמי שמגיעה לפה – – –
מירי רגב (הליכוד):
– – – של יפי הנפש.
שר הפנים אליהו ישי:
תקשיבי לי טוב. – – – אמרו לי שמי שמגיע לפה עם ילד או בהיריון, מקבל מעמד ואזרחות. אנחנו רוצים אזרחות. אז הנה בבקשה, עוד כמה אנשים – –
מירי רגב (הליכוד):
אזרחות – – –
שר הפנים אליהו ישי:
– – שמנסים להיות נחמדים, כל כך נחמדים. כל כך נחמדים.
מירי רגב (הליכוד):
הצבועים האלה.
שר הפנים אליהו ישי:
הם באים לפה – היה פעם מקרה שסיפר לי אותו מג"ד או מח"ט שהיה בביקור שם – הוא מספר לי שהיה מקרה שמישהו התעלף בדרך, הרבה לפני הגבול הישראלי – ממש בגבול שלא שייך לישראל – שלחו מסוק להחזיר אותו, להביא אותו לפה. אז אני מציע בכלל: למה לגרום להם שיהיה עילפון בדרך? נשלח מטוסים, צ'ארטר, לגבול סודן ונביא את כולם לפה. מה קרה – –
מירי רגב (הליכוד):
– – –
שר הפנים אליהו ישי:
– – למה 60,000? אמרו לי עוד דבר – שהם בסכנת חיים. יש שם מיליונים, עשרות מיליונים בסכנת חיים, בואו נביא את כולם לפה. בואו נביא את כולם לפה, נשלח מטוסי צ'ארטר. אז לא, עוד איזה ארגון אמר – אתה יודע מה, עד חצי מיליון אפשר להביא. אה, חצי מיליון, ועם הילודה כמה? יהיה מיליון וחצי. תודה רבה, הבנתי.
היו"ר אופיר אקוניס:
הארגון הזה הוא ממומן על-ידי הקרן החדשה או על-ידי מדינה זרה?
שר הפנים אליהו ישי:
אני לא יודע. אני יודע דבר – – –
מירי רגב (הליכוד):
– – –
היו"ר אופיר אקוניס:
על-ידי מי הוא ממומן, למה הם לא שקופים הארגונים האלה?
מירי רגב (הליכוד):
למה, למה – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
דרשנו שקיפות – על-ידי מי הם ממומנים והאם זה חלק ממזימה יותר גדולה? יכול להיות שזה חלק ממזימה הרבה יותר גדולה. מאוד יכול להיות.
שר הפנים אליהו ישי:
חברים, בואו אני אסביר לכם עוד כמה דברים.
היו"ר אופיר אקוניס:
זה לא פרוזאי.
שר הפנים אליהו ישי:
אני אסביר לכם עוד כמה דברים שבאמת רציתם לשמוע. אז איך זה הולך? הם באים, הם באים לגבול, שם מחכים, הם כבר עייפים, מביאים להם שתייה ולוקחים אותם, להבדיל אלף אלפי הבדלות – בסיס קליטה ומיון, כמו הבקו"ם, בודקים אותם, עושים להם ביומטרי, מה שצריך לעשות באמת וזה בסדר, והדלת המסתובבת מתחילה לעבוד. אחרי תקופה מסוימת ב"סהרונים" יוצאים החוצה. למה? כי משרד המשפטים אומר לי שאתה לא יכול לעצור אותם עד אין-סוף, חבר הכנסת אלדד – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
חבר הכנסת מג'אדלה, שומעים אותך עד פה, עד כאן. שומעים אותך עד פה.
שר הפנים אליהו ישי:
אתה לא יכול לאסוף אותם, אתה חייב לשחרר אותם – –
אברהם מיכאלי (ש"ס):
סגן יושב-ראש הכנסת.
שר הפנים אליהו ישי:
– – ומשחררים אותם, וככה חוזר חלילה – וכך חוזר חלילה. ולכן – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
מה, הדיון הזה לא נגמר?
מירי רגב (הליכוד):
לא נגמר הדיון הזה, לא צריך להיגמר.
שר הפנים אליהו ישי:
– – חברים, ולכן צריכים לעשות צעדים קשים, כואבים; בנחישות וברגישות, אבל בנחישות. ושאף אחד לא יטיף לנו מוסר על רגישות, תאמינו לי, שאף אחד לא יטיף לנו מוסר.
היו"ר אופיר אקוניס:
אוקיי.
שר הפנים אליהו ישי:
הבעיה היא גם שבאריתריאה אתה לא יכול – על-פי משרד המשפטים, על-פי מערכות המשפט, אי-אפשר להחזיר לאריתריאה אף שיש לנו יחסים דיפלומטיים אתם. ביקשתי מראש הממשלה, אני מקווה שהוא יצליח להגיע להבנות עם נשיא אריתריאה, עם ממשלת אריתריאה, להחזיר אותם לשם משום שכמעט 80% מהמסתננים הם מאריתריאה, למעלה מ-70%, עוד קרוב ל-20% מצפון-סודן, שם יש מלחמה, ועוד 10% פלוס-מינוס – חוף-השנהב, גרוזיה, טורקיה, סין, כולם באים דרך הגבול הדרומי, שיהיה ברור. הרבה מאוד באים דרך הגבול הדרומי, זה כבר תהליך קל מאוד, הרבה יותר קל להיכנס משם.
מירי רגב (הליכוד):
– – –
שכיב שנאן (העצמאות):
– – –
שר הפנים אליהו ישי:
את כל האנשים האלה – חוץ מאריתריאה וצפון-סודן – גירשנו את רובם, עוד 1% – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
כמה גורשו בשנה האחרונה, אנחנו יודעים?
שר הפנים אליהו ישי:
אלפים. אלפים רבים, אלפים רבים גורשו.
מירי רגב (הליכוד):
זה לא מספיק.
שר הפנים אליהו ישי:
רגע.
היו"ר אופיר אקוניס:
אבל יותר אלפים באו.
שר הפנים אליהו ישי:
אני לא יכול לגרש. בואו אני אגלה לכם – שלחנו כבר כמה מטוסים מישראל – –
יעקב אדרי (קדימה):
ידוע.
שר הפנים אליהו ישי:
– – לדרום-סודן, מדינה אחרת, אלה שהסכימו מרצון, כי על-פי משרד המשפטים אני לא יכול לשלוח, לא לאריתריאה ולא לצפון-סודן – רק בהסכמתם. אז אין לי ההסכמה, אני כפוף לחוק, לא יכול לפעול בניגוד לחוק. אדרבה.
מירי רגב (הליכוד):
– – –
שר הפנים אליהו ישי:
אדרבה, אוקיי, זאת הנקודה עכשיו. ולכן אני אומר – הרי אני לא יכול לפעול לבד. היום כבר קיבלתי ביקורת איך הוריתי – והוריתי אמש לעצור את כל המסתננים מדרום-סודן, משום שבדרום-סודן הם מוכנים כן לקבל אותם. אז כבר יש עתירה תלויה ועומדת נגדי – מה פתאום אתה עוצר אותם, הרי בג"ץ עדיין לא סיים את הדיון. אז אני הוריתי לעצור אותם, לגמור את כל התשאול, להשאיר אותם מאחורי סורג ובריח, וברגע שתהיה פסיקת בג"ץ אני אוציא אותם. אני מקווה מאוד שבג"ץ לא יגיד לי להשאיר אותם פה.
מכל מקום, האריתריאים וצפון-סודנים, וכולם, כל אותם אנשים, ברגע שהם יבינו שהם יהיו פה בכלא עד שהם יחליטו שהם רוצים לעזוב, אני מבטיח לכם, לא יבואו לפה יותר מסתננים.
מירי רגב (הליכוד):
– – –
שר הפנים אליהו ישי:
הם משלמים הרבה כסף. יש שם לצערי הרב גופים – –
יעקב אדרי (קדימה):
תעשייה שלמה.
שר הפנים אליהו ישי:
– – שסוחרים בבני-אדם ומעבירים אותם לפה באלפי ובעשרות אלפי דולרים; עשרות אלפי דולרים. הם עוברים גם עינויים בדרך. ברגע שהם יבינו שיש גדר, שיש צבא לאורך קו הגדר, יש פה מתקני שהייה ובתי-סוהר והם יישארו בתוך בתי-הסוהר והם לא יוכלו לעבוד ולהחזיר כסף – הרי למה אריתריאה למשל לא רוצה אותם? אחת הסיבות, כי הם עובדים פה ומחזירים כסף לאריתריאה. בין היתר, ברגע שהם יבינו שהם לא יעבדו פה – ולכן אסור לתת להם מקומות עבודה. אז נסיים את הסאגה הזאת, אז הסיפור הזה יסתיים.
והתהליך הזה בעיצומו. אפשר לומר מה שרוצים, אבל הממשלה הזאת השקיעה למעלה ממיליארד שקלים בבניית גדר, מה שלא עשו אחרים, כולל מתקן שהייה שהוא לא מספיק בכלל, צריך לבנות בעוד כמה מאות מיליוני שקלים – צריך לבנות – – –
מירי רגב (הליכוד):
למה צריך – – –
שר הפנים אליהו ישי:
נכון, גם זה הצעתי. גם זה הצעתי. אני מודה ומתוודה שלא כל ההצעות שלי מתקבלות; ברוך השם, חלק גדול התקבלו, הצלחתי ואני אמשיך להצליח.
כפי שאמרתי, במלוא הצניעות אני אומר את זה – אני לא מכיר אדם – שרי הפנים הקודמים, היה להם כנראה יותר נוח במצב העדין הזה לעמוד מנגד, לא לעמוד בפרונט, לא להתמודד עם הבעיה הזאת, לא להתמודד עם הבעיה הזאת.
אני מאוד מקווה – הרי היום הציבור מתעורר. אני אמרתי בהומור – במקרה הזה אני בעד שוויון בנטל, 50% בדרום תל-אביב, 50% בצפון תל-אביב, ברמת-אביב ג'. שוויון בנטל – להביא חלק לשם, ואז באמת כ-ו-ל-ם יאמרו כמוני, כ-ו-ל-ם ידברו כמוני, לא בשקט אלא בגלוי, אלא בגלוי.
שאף אחד לא יספר סיפורים, שמפני שהם לא עובדים הם גונבים. יש הרבה אנשים שיש להם מצב כלכלי טוב, וגם כן גונבים. לא קשור. לא קשור. לא קשור. פשוט לא קשור.
לסיום, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ברוך השם, אני באמת חש מעט הקלה בכך שהיום רבים מחברי הכנסת, אולי גם מהשרים, מדברים בעניין של המסתננים כמוני. אין פחד, אין פחד וחשש לומר דברים קשים כפי שאלי ישי אומר – כל אחד בסגנונו הוא, אבל בסוף כולם מבינים את המטרה. אסור שיישאר פה מסתנן אחד. ואם נצליח בסוף לרכז תחת משרד הפנים את הסמכויות של משרד המשפטים, משרד החוץ, בכל מה שקשור למסתננים, משרד הפנים יכלול – כפי שקורה בארצות-הברית; הם גירשו בשלוש שנים מיליון מקסיקנים; יש להם שם צבא, יש שם גדר, אבל הם עושים מרדף חם, בתוך 72 שעות מחזירים אנשים, וכן, תתפלאו לשמוע, גם משפחות עם ילדים הם מחזירים – –
מירי רגב (הליכוד):
נכון – – – יהיו אזרחים – – –
שר הפנים אליהו ישי:
– – גם משפחות עם ילדים, גם משפחות עם ילדים. הסמכויות של משרד החוץ, הקשרים הדיפלומטיים, המשרד לביטחון פנים, שירות בתי-הסוהר ומשרד הפנים, כפי שאמרתי – כל המערכות הללו – – –
רונית תירוש (קדימה):
מי יאשר את זה? אתה מביא "מחליטים"?
שר הפנים אליהו ישי:
אני מקווה, הצעה כזאת אני גם מביא לממשלה. הצעה כזאת – ברגע שיהיו סמכויות, כל הסמכויות האלה אצלי ולא צריך לרוץ למשרד המשפטים – –
רונית תירוש (קדימה):
לא, זה ברור, אבל מתי – – –
שר הפנים אליהו ישי:
– – או למשרד החוץ או למשרד האוצר או למשרד לביטחון פנים, אני מבטיח לכם שבעזרת השם, בתוך פחות משנה, תאמינו לי, אני אקח את כולם – –
מירי רגב (הליכוד):
לא, שנה זה הרבה.
שר הפנים אליהו ישי:
– – עם הרבה הרבה נחישות – עם הרבה נחישות – וגם עם רגישות, נכניס את כולם מאחורי סורג ובריח, נציע לכולם עזיבה מרצון עם מענק, כי זה עדיין יותר זול לנו, ומי שלא ירצה לצאת ברצון – –
מירי רגב (הליכוד):
– – –
שר הפנים אליהו ישי:
– – יצא שלא ברצון, או אחרי כמה שנים או דרך מדינה שלישית אחרת, גם תמורת תשלום – כשאני מוכן את זה לעשות על מנת להחזיר את הביטחון האישי לאזרחי מדינת ישראל ואת השקט הנפשי, ואת הזהות היהודית לשמור במדינת ישראל, ואת החלום הציוני שכולנו כל כך ייחלנו לו, נוכל באמת לשמר אותו.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה.
מירי רגב (הליכוד):
מה אתה מציע?
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה.
שר הפנים אליהו ישי:
אני מציע שזה יבוא לוועדת הפנים של הכנסת.
מירי רגב (הליכוד):
לא, אני מציעה למליאה.
יעקב אדרי (קדימה):
אז מה עשינו עכשיו?
מירי רגב (הליכוד):
תקשיב רגע, בוועדת הפנים יש לנו ביום שלישי דיון מהיר שהעלינו, אתה שותף לו, אדרי. אני מציעה שנביא את זה לדיון במליאה – – –
שר הפנים אליהו ישי:
חברים, חברים, באמת לא מעניין אותי באיזה מקום זה יהיה – במליאה, בוועדה של הכנסת. תחליטו מה שאתם רוצים. זה יבוא לוועדת הכנסת, זה יגיע לוועדת הכנסת ושם יקבלו החלטה איפה זה יהיה. זה פחות מעניין אותי. כל אחד יצביע, איפה שהוא רוצה, איך שהוא רוצה, העיקר שנוכל – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אתה מציע להעביר את זה לוועדת הפנים?
שר הפנים אליהו ישי:
אני חושב שעדיף לוועדת הפנים.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה.
שר הפנים אליהו ישי:
יש שם דיון טוב ואם רוצים מקום – לבריאות, העיקר שנצא לדרך.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה. עמדה אחרת – חבר הכנסת דוד אזולאי, בבקשה.
מירי רגב (הליכוד):
מליאה. בוא נצביע עם היוזמים מליאה.
רונית תירוש (קדימה):
אני רוצה ועדת חוקה, חוק ומשפט.
דוד אזולאי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אתה הראשון שזיהה את הבעיה והתריע ועל כך תבורך. האיום האירני מתגמד לעומת איום המסתננים. אני ביקרתי בדרום בהיותי יושב-ראש ועדת הפנים וראיתי איך הכניסה כל כך קלה, ללא שום בעיה. בשיחה עם החיילים נאמר לי: יש הוראות לא לפתוח באש. אדוני השר, אני רוצה להגיד לך – לך בכוחך זה, העם אתך. העם מחזק את ידיך ומגבה אותך. צריך לאסור את עבודת המסתננים.
ולסיום, אדוני היושב-ראש, שאל היושב-ראש הקודם, מה לעשות עם אותם אנשים? אז אני רוצה להזכיר לו שאנחנו בוועדת הפנים – אתה יחד אתי – חוקקנו חוק שאסר והעניש בצורה חמורה את כל אלה שחודרים לארץ ומסיעים את אלה שנכנסים לארץ ללא רשות. ואני חושב שגם כאן אפשר לנהוג אותו דבר. פשוט לנקוט יד קשה כנגד אלה שמסייעים, משתפים פעולה ומעסיקים את המסתננים.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה לאדוני.
מירי רגב (הליכוד):
אנחנו מציעים מליאה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
עמדה אחרת – חבר הכנסת בן-ארי, בבקשה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, אני חושב שמגיע פה כל הציון לגנאי לממשלת נתניהו, כולל השר ישי. 50,000 מסתננים בשלוש שנים הם הביאו עלינו. אפס מעשים, מלא דיבורים.
להזכיר לך שהנושא של רמת-אביב – רמת-אביב תחילה – זה נושא שאני העליתי ושהתלבשת על זה. הדבר הוא נהדר. בפועל אני מחזיק פה תמונה – מרפאת פליטים. מרפאה לפליטים עם סמל של מדינת ישראל. מדינת ישראל מקבעת אנשים שהם לא פליטים – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אפשר לראות את זה? אפשר לראות את זה?
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני אראה לך. אין בעיה. מרפאת פליטים.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תביא לי את זה לראות.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני אראה לך. איזה פליטים? איזה פליטים?
רבותי, אני רוצה לומר לכם, הדג מסריח מהראש, מהשר לביטחון פנים והמפכ"ל שלו. השבוע, השבוע הוא אומר: לתת להם עבודה. במקום לטפל בפשיעה. מה שסיפרה חברת הכנסת מירי רגב זה קצה הקרחון. אנשים כל הזמן באים, מתקשרים למשטרה, המשטרה מצפצפת עליהם. אומר לי מפקד ימ"ר יפתח: בן-ארי, אל תיכנס לתחנה המרכזית ללא ליווי. אני אומר לו: מה זה פה, מדינת אויב? אני חבר כנסת, לא יכול להסתובב במחוזות נעורי? האם נשמע כדבר הזה?
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
השר לביטחון פנים צריך ללכת הביתה יחד עם המפכ"ל שלו.
ואני אומר לשר ישי: אמרת שנה? אנחנו נותנים לך שנה. אם יישארו עשרה מסתננים, נסלח לך, אם יישארו 1,000 מסתננים, נסלח לך, אם יישארו 10,000 מסתננים, נסלח לך. בוא נראה שתעשה משהו. תודה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה. השר הציע דיון בוועדת הפנים.
מירי רגב (הליכוד):
מליאה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
שמעתי, יש גם תקנון לכנסת, לא רק צעקות יש בכנסת. אנחנו מעמידים להצבעה מליאה מול ועדה. בבקשה.
נא להצביע. בעד זה ועדה. בעד זה ועדה. סליחה.
מירי רגב (הליכוד):
נגד – ועדה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
סליחה, סליחה. בעד זה מליאה. מההתחלה, מההתחלה, מההתחלה, לא קרה כלום. בעד זה מליאה, נגד זה ועדה. מההתחלה.
הצבעה מס' 10
בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 6
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אתה רוצה התייעצות סיעתית, חבר הכנסת?
בעד – 6, נגד – 7. הנושא הולך לוועדת הפנים והגנת הסביבה, בעזרת השם. בעזרת השם. תודה רבה.