קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום לימוד התנ"ך בישראל היו"ר אורלי לוי אבקסיס: בבקשה, חבר הכנסת אייכלר, הצעה מס' 7849. לרשותך עשר דקות. ישראל אייכלר (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, כנסת ריקה, אני מקווה שלפחות ערוץ הכנסת מעביר את השידור אז אולי יש – – – היו"ר אורלי לוי אבקסיס: אולי עדיף לקוות שהוא לא מעביר את השידור, שלא יראו כמה הכנסת ריקה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אין את מי לצלם, אז הוא יצלם את הדברים, העיקר אם יש מישהו ששומע, אז אולי תהיה בזה איזו חשיבות. אני כבר ביקשתי מזמן לדבר על הנושא הזה של לימוד התנ"ך בבתי-הספר. זה נדחה מסיבות של פגרות, טכניות, ויצא דבר בעתו מה טוב, ממש בערב חג השבועות. הלילה מתחילים שלושת ימי ההגבלה שלפני מתן תורה. ואני חושב שזה הזמן הכי מתאים לדבר על הבסיס שלנו. וקודם נתחיל בפסוקים הבסיסיים: "בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים, ביום הזה באו מדבר סיני". למה לא כתוב "ביום ההוא"? אומר רש"י: שיהיו דברי תורה חדשים כאילו ניתנו היום. זאת אומרת, כשאדם לומד תורה כאילו הוא קיבל את זה היום, הוא לומד את זה בחידוש, בשמחה. אם הוא לומד משהו שהיה לפני אלפי שנים, זה לא רלוונטי. לכן נאמר "ביום הזה באו מדבר סיני", כדי שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאילו היום ניתנו. זה אולי היסוד של ההצלחה בלימודי תנ"ך בבית-הספר. הרבה שנים מדינת ישראל רוצה ללמד תנ"ך בבתי-הספר, והתלמידים משום מה משתעממים מזה. והם צודקים. כי כאשר אתה לומד עם ילד, או עם אדם, בכל דבר ועניין, קודם כול אתה צריך ללמד אותו דבר שאתה מאמין בו. אם תלמד ילד: 2 ועוד 2 זה 4, ואתה תגיד לו: זה לא בטוח ש-2 ו-2 זה 4, אבל יש כזו מסורת, אגדות, מספרים ש-2 ו-2 זה 4 – זה לא ידבר אליו, זה לא יחדור אליו. ברגע שמלמדים אותו שאלו דברים חדשים, שהתקבלו היום, שבכל יום ויום, הוא מתלהב מזה. ברגע שאומרים לו שהיה מעמד הר-סיני, כאמונה שנשתרשה, כברית בין הקדוש-ברוך-הוא לישראל שנשתרשה, וכל נשמות ישראל היו שם, בכל הדורות, אז הוא רוצה לדעת, הוא רוצה להבין, הוא רוצה ללמוד. וגם הוא יכול ללמד אחר כך. אני ממשיך עדיין בפסוקים הבסיסיים: ומשה עלה אל האלוקים ויקרא אליו ה' מן השמים לאמור, כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל. דבר מעניין, הוא אומר את אותם הדברים, אבל "בית יעקב" אלה הנשים ו"בני ישראל" אלה הגברים, ואלו אותן המלים. אבל רש"י אומר שלגברים תגיד "עונשים ודקדוקים, ופרש לזכרים דברים הקשים כגידין", ולנשים תדבר "בלשון רכה". אז שואלים המפרשים: הרי אומרים את אותם הדברים? השאלה היא בטון, איך אתה אומר אותם. מה הדברים שהוא אמר? "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבִא אתכם אלי; ועתה אם שמוע תשמעו בקֹלי ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגֻלה מכל העמים, כי לי כל הארץ." – מה זה "שמוע תשמעו"? אומר "אור החיים" הקדוש, וגם רש"י מביא את זה עוד לפני זה, שאם "שמוע" בישן, "תשמעו" בחדש. ברגע שאתם תקבלו את זה, מעכשיו יערב עליכם מכאן ולהבא. וגם אם תתחילו ללמוד תאהבו את הלמידה. יש לפעמים דברים שאתה מתחיל ללמוד, אתה לא אוהב את הלימוד, אבל כשאתה מתחיל להיכנס אתה מאוד אוהב את זה. ולכן כאשר בתי-הספר – ועוד פסוק אחד, סליחה: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש; אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל". רבותי, חברי הכנסת שאינם, עם ישראל שצופה והיושבת-ראש והמזכירה שנמצאות, ואנשי הפרוטוקול: מי שרוצה לקיים עם, מי שרוצה שילדיו ונכדיו ירצו להיות יהודים וישמחו להיות יהודים ויתעקשו לשבת דווקא ברצועה המזרחית של הים התיכון, מול ים של אויבים מסביב, שאינם רוצים אותנו כאן, חייב להעניק להם בסיס אמוני, ערכי ומוסרי. לימודי תנ"ך לא יכולים להיות לימודים טכניים. הם לא יכולים להיות נקודות בגרות. הם חייבים להיות לימודים ערכיים ואמוניים, אחרת האנשים האלה, בצדק, ירדו מן הארץ ויתבוללו בגולה. וזה כבר קרה למיליוני יהודים במשך 200 השנים האחרונות, שהתבוללו בין הגויים בגרמניה, ברוסיה, בארצות ערב. באמריקה ובאירופה זה נמשך עד היום הזה. ולכן חבל על כל טיפה של יזע ודמע של משאבים שמשקיעים באדמה הזאת אם לא מעניקים לדור הצעיר את המזון הבסיסי לקיום היהודי. אי-אפשר לקיים עם על ערך שלילי של כליה ואבדון כמו זיכרון השואה. אני אמרתי, ליהודי אמריקה יש היום דת חדשה, דת ה-Holocaust. אתה שואל יהודי באמריקה: במה אתה יהודי? Oh, the Holocaust, my father, my grandfather; כל המהות, זה שלילי. שואה זה דבר שלילי מאוד. רצו להרוג אותנו, ואנחנו ניצלנו. כמובן, אנחנו שמחים מאוד. אמרתי פעם על יהודי ניצול שואה שמאוד לא אהב את היהדות – ואמרו לי: מה אתה אומר עליו? אמרתי: מה הוא אשם שכל הזהות היהודית שלו היא זהות שלילית? רדפו אותו, שנאו אותו, הרגו לו את המשפחה, הוא בקושי ניצל, אז הוא שונא את היהדות, כי זאת יהדות שלילית. במקום להתחבר לחיים שלפני השואה, לאלפי שנות חיים, לחיים יהודיים, ללהיות עם סגולה ולחוש שמחה שאנחנו יהודים, אז הוא צריך כל היום לקונן: אוי, אנחנו יהודים. איך אומרים הלצים? פרעה רצה להרוג אותנו, נאכל מצה ויין. המן רצה להרוג אותנו? נעשה סעודה, אוזני המן, ונתחפש ונשתכר. לא זאת המהות של היהדות. המהות של היהדות היא יהדות חיובית. כמובן, כאשר באים ורוצים להרוג אותנו, אז אנחנו עושים שמחה על גודל הנס שהקדוש-ברוך-הוא הציל אותנו. אבל יש לנו, לעם ישראל יש תפקיד בעולם. עם ישראל חי וקיים לא מפני שרודפים אותנו. נניח שאף אחת מאומות העולם לא היתה רודפת אותנו, לא היינו צריכים להתקיים כעם? הרי אם אנחנו ניקח את המרכיב של השנאה של הגויים, באמת באותם מקומות שיש פחות אנטישמיות יש יותר התבוללות, כי אנשים לא מבינים למה אנחנו צריכים להתקיים כעם יהודי, הוא יכול להיות גוי ככל הגויים. אנחנו חיים כי בורא עולם ברא אותנו בשליחות מסוימת להיות עם סגולה – כן, מותר להגיד את המלה הזאת – להיות שונה, להיות נעלה יותר מן הדומם והצומח, וגם מן החיה. החיה פועלת מתוך אינסטינקטים של קיום. מי שחי ופועל רק בגלל אינסטינקטים של קיום מפספס את טעם החיים ומאבד את הניצוץ האלוקי של נשמתו הנצחית. ואדם, בעולם הזה, בפרט, אדם הוא נזר הבריאה, כל אדם, לא רק יהודי. והעם היהודי הוא העם הנבחר. שאלו אותי פעם: מה זה העם הנבחר? מה זאת ההתנשאות הזאת? אמרתי: הוא נבחר למטלות נוספות על פני כל בני-האדם. מה זה העם הנבחר? לא שיש לנו זכויות יתר בלי עמל, אנחנו צריכים לעמול כדי שנהיה ראויים להיות העם הנבחר. ויש לנו תפקידים. אנחנו צריכים לטעום טעם של חיים יהודיים, ואי-אפשר לטעום טעם של חיים יהודיים בלי ללמוד וללמד תורה, נביאים וכתובים מתוך אמונה ומתוך רצון. מורה שלא מאמין במעמד הר-סיני ובתורה משמים, עדיף לצערי שילמד סיפורי הארי פוטר ולא סיפורי המקרא. וזאת הסיבה שהנוער מצביע ברגליים בלימודי התנ"ך, כי ללמד משהו ערכי בלי אמונה, בלי שמחה ובלי קדושה – אין לו שום ערך. והיות שאנחנו מדברים על הצד היותר חיובי, העולם הפוסט-מודרני כבר הבין כי החומר והחומריות אינם העולם האמיתי. העולם הזה הוא רק קליפה, וכיסוי על משהו פנימי עמוק יותר. עדיין לא הגיעו כולם לעולם הרוחני, אבל כבר רואים שהאדמה רועדת מתחת לרגליים, תרתי משמע – היתה רעידת אדמה בליל שבת האחרון. אני לא יודע אם הרגישו בבית-שאן. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: אני לא הרגשתי. ישראל אייכלר (יהדות התורה): ואת, בירושלים, גם לא. אני ישבתי בסעודת שבת והרגשתי – אולי מפני שאני גר בקומה גבוהה – הרגשתי שהכיסא זז. ואמרתי לילדים – זה לא נראה משהו חמור, אחר כך התברר שזה 5.3 – אמרתי: הקדוש-ברוך-הוא רוצה להראות לנו, שאנחנו לא נחשוב שאנחנו יושבים על הבלטות, על הרצפה, שאנחנו איתנים בעולם הזה. תזכורת קטנה: תדעו שכל רגע ורגע מישהו מחזיק את העולם; תולה ארץ על בלימה. אומרים חז"ל: אין העולם מתקיים אלא על מי שבולם פיו בשעת מריבה, שנאמר "תֹלה ארץ על בלימה", מלשון בלימה, מעצור. אבל זה מדרש חז"ל בדרוש, אבל בפשט, הפשוט "תֹלה ארץ על בלימה" – הקיום של כדור-הארץ הוא קיום שהקדוש-ברוך-הוא צריך להזרים כל הזמן חיות של קיום. באדמה, בדומם, אנחנו לא רואים את זה, אבל באדם חי את יכולה לראות את זה. אדם שרגע אחד, חלילה, מישהו עם השלט הרחוק יפסיק להזרים לו אלקטרוניקה במוח, שמפעילה את העצבים ואת השרירים ואת החיים – הוא מפסיק לחיות. ופתאום המחשב שמה בבית-החולים, בחדרים הנוראיים האלה, פתאום הקו נהיה קו לבן. זאת אומרת מישהו צריך להחזיק את החיים. כך גם בדומם. בעולם החסידות מדובר הרבה שיש – החיות האלוקית נמצאת בדומם בדיוק כמו בחי ובצומח ובמדבר, גם באדם. כשאנחנו מדברים פה, כשאנחנו רואים האחד את השני, זאת ראייה אלוקית, הניצוץ האלוקי שרואה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: הרמב"ם ב"מורה נבוכים" מדבר על כך שההתפעלות מכוחות הטבע, שהם בעצם טביעת האצבע של הקדוש-ברוך-הוא, אין בה פחיתות מההתפעלות מהנסים. ישראל אייכלר (יהדות התורה): ברור. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: שזה נס בפני עצמו, וזאת בעצם גדולתו של אדם, שיודע להתפלא ולהבין שמישהו עומד מאחורי הדברים האלה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): מה שאת אומרת מתחבר לי לסיפור שהיה אצל אחד הצדיקים, שמעתי את זה לפני הרבה שנים. הוא ראה התקהלות ברחוב, הוא שאל: מה ההתקהלות שם? אמרו: אדם התמוטט. אז הוא אומר: זה שאדם התמוטט זה טבעי מאוד, הוא בשר ודם והוא עומד על שתי רגליים, אין לו ארבע רגליים, אז הוא יתמוטט. כשאדם הולך ברחוב וצועד, זה דבר שצריך לעורר התפעלות. איך הוא חי? איך הוא הולך? בדיוק מה שאמרת עכשיו בלשון הרמב"ם, וזה הנכון, וזה האמת. והעולם מתחיל להבין את זה. העולם המודרני – אומנם הרבה מאומות העולם הולכים לכל מיני שרלטנים ולכל מיני תיאוריות במזרח. היה אחד שהגיע למזרח הרחוק, לחפש, ישראלי, הוא הלך לחפש אצל הגורו הגדול ביותר שם – אני לא רוצה להאריך – כשהוא הגיע אליו אחרי הרבה הכנות, אז הוא אומר לו: אתה, מאיפה אתה? אז הוא אמר: אני מתל-אביב. הוא אומר: תל-אביב? זה לא בארץ הקודש? הוא אומר: כן. אז אתה בא לפה? כל מה שאנחנו יודעים ולומדים ומלמדים זה שאריות של התרבות היהודית שלכם, אז אתה בא לפה? לך לירושלים. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: שאריות מאברהם אבינו שלימד את זה ושילח אותם למזרח, ככה אומרים. ישראל אייכלר (יהדות התורה): נכון. את מזכירה לי דברים, אז – – – היו"ר אורלי לוי אבקסיס: לא, אנחנו לא נסיים. ישראל אייכלר (יהדות התורה): זהו, אז אנחנו נסיים, אבל אני חייב לומר לך, לגבי מה שאמרת עכשיו. כתוב בהגדה של פסח: "בתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו; תרח אבי אברהם" – מה הייחוס הגדול להגיד שתרח היה – בליל הסדר הגדול של האלוקות והכול – להגיד שתרח היה עובד עבודה זרה? לומר לילדים: תדעו לכם, גם סבא תרח לא היה אדם חומרי, גשמי, גס, שלא חיפש. הוא חיפש אמונה, הוא ביקש. הוא טעה, הוא הלך לעבודה זרה, עד שאברהם אבינו גילה לכל העולם שיש מנהיג לבירה. זה סוד ההצלחה של החינוך היהודי בארץ-ישראל. אם אנחנו נלמד תורה ותנ"ך באמונה וברצון ובשמחה, נזכה, בעזרת השם, לקיים את עם ישראל לדורי דורות, עד לייעוד הגאולה ולייעודי הנביאים לדורי דורות. אני לא ביקשתי תשובת שר, ולכן אין צורך בתשובת שר. אני מסתפק בדברים, ואני מקווה שהם ישפיעו. תודה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: אז באמת תודה רבה לך, חבר הכנסת ישראל אייכלר, לגבי לימודי התנ"ך בישראל. אני חייבת להגיד – מעניין בהחלט. וזהו. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי, ח' בסיוון התשע"ב, 29 במאי 2012, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.