קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
מאהל המחאה של יוצאי אתיופיה בירושלים
היו"ר מוחמד ברכה:
אנחנו עוברים לנושא הבא, והוא: מאהל המחאה של יוצאי אתיופיה בירושלים, הצעות מס' 7947, 7964, 7979, 7990, 7996 ו-8004. ראשון המציעים, חבר הכנסת שלמה מולה – בבקשה, אדוני. שלוש דקות.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, ראשית כול, אני מאוד שמח שמי שיענה על ההצעה לסדר-היום הוא השר בני בגין, שלאביו בגין – לאביך – זכויות רבות בעלייה מאתיופיה; אולי האדם שיש לו הכי הרבה זכויות בקבלת ההחלטות כדי שיהודי אתיופיה יעלו לארץ.
הדבר הנוסף, אדוני היושב-ראש, קודם כול, אני רוצה לשבח שבעה צעירים – חלקם נמצאים כאן ביציע האורחים, חלקם לא נמצאים כאן. שבעה צעירים יושבים 81 ימים מול ביתו הרשמי של ראש הממשלה, מייצגים את קהילת עולי אתיופיה. כל אלה, בעצם, שהם חפצי חיים – שבמדינת ישראל לא תהיה גזענות ולא תהיה אפליה.
אני יודע שכשהצעירים נמצאים שם 81 ימים – זה לא כל כך עניין את התקשורת. זה לא מעניין את התקשורת. אני לא רואה רבים רבים מאזרחי ישראל שאפילו מגלים עניין למה, כולל בחורף, בשבתות, בימים של חום וקור, הצעירים יושבים במאהל מול ביתו של ראש הממשלה. כמעט אף אחד לא שואל. כשהיה אוהל המחאה של משפחת שליט, להבדיל, אלפי אזרחי ישראל הלכו, והתקשורת עסקה באופן הראוי ביותר כשסיקרו למה המשפחה הזאת יושבת. אבל כשיש שבעה צעירים שיושבים במאהל ומייצגים יותר מ-130,000 עולי אתיופיה, ועוד אלפי אזרחי מדינת ישראל שהם נגד גזענות, כמעט אחד לא משמיע קול ולא בא ולא תומך בהם.
יש מעטים מאוד – להיפך, אפילו הגדילה לעשות עיריית ירושלים: מטרטרת את הצעירים האלה מהמקום שבו – אין להם כסף, ותובעים מהם תביעות משפטיות. הוצאות של צווים משפטיים. מבזבזים את זמנם, במקום שהם כל הזמן יעסקו, יחד עם הרבה מאוד בני יוצאי אתיופיה, שהם ימחו, יובילו ויעשו, וישמיעו את זעקתם למה בעצם לעולי אתיופיה יש תחושה שאנחנו סובלים מאפליה ומגזענות, ומעסיקים אותם בדברים שבהם לא היו רוצים לעסוק, אלא את כל מרצם ואת כל זמנם הם רוצים, באמת, כדי להעלות את הנושא, את המודעות, באמת, למה שקורה בחברה הישראלית.
האמת היא, בעצם אוהל המחאה הוקם אחרי שאנחנו ראינו מה היה בקריית-מלאכי, לא לפני זמן רב; כשראינו הרבה מאוד מקומות שבהם גם דוחים את עולי אתיופיה – לקבל אותם במקומות העבודה. וזה נכון, וזה נכון, אי-אפשר לעשות הכללה, אי-אפשר לבוא ולהגיד: כל החברה הישראלית נגועה בגזענות. זה ממש לא. אני לא שותף לגישה הזאת. אבל יש הרבה מאוד אנשים שלא מוכנים להקשיב שיש בעיה, לא מוכנים לשמוע שיש בעיה. אנחנו – יהודי אתיופיה באו לכאן, חיפשו סולידריות חברתית, הם באו לכאן בגאווה ציונית, הם באו לכאן בגאווה היהודית שלהם. השאירו שם באתיופיה בעצם את הארץ ששם נולדו, את ההוויה היומיומית שלהם, באו לכאן ואמרו: אנחנו באנו לכאן לבנות את מדינת ישראל, להיבנות בה ולבנות אותה. לא באו לכאן להיבדל, לא בתחום הדת, לא בתחום התעסוקה, לא בתחום בית-הספר; לא שיהיו גני-ילדים בנפרד, לא בשביל זה באו.
אבל, אדוני השר, אני רוצה לומר לך, מעל הכול, אני פעמים רבות מעלה ואומר: הממסד הדתי האורתודוקסי מפלה את יהודי אתיופיה, נוהג בהם בגזענות במשך יותר מ-30 שנה. נישלו ולקחו את סמכותם של הקייסים, ואמרנו את זה, ואומרים את זה. אין קייס אחד, דרך אגב, כבוד השר, שתדע, שיש לו סמכות הלכתית דתית כדי לתת שירותי דת במדינת ישראל. רק אצל יהודי אתיופיה. אצל אחרים אין בעיה.
ולכן אני דווקא רוצה לשבח את הצעירים שנמצאים כאן, את אלמיתו פרדה שנמצאת כאן, את מלסה סינקה, את קרנית ויקטור, שאינה יוצאת אתיופיה אבל היא מזדהה אתם, היא יושבת שם, את יאיאהו טגניי, טריקו ארש, יאיו אברהם, ירון זגייה. בעצם 81 ימים יושבים באוהל, באים אומרים: אנחנו זועקים את זעקתה של החברה הישראלית; אנחנו רוצים מדינה אחרת, חברה אחרת, שמקבלת את האנשים ללא הבדל של צבע, גזע, לאום. אומרים: קבלו אותנו, תשמעו אותנו, יש לנו מה לומר, נשנה את פניה של החברה. אני מקווה שכולנו נשמיע את הזעקות האלה, את הקול הצלול הזה. תודה רבה.
היו"ר מוחמד ברכה:
תודה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת דניאל בן-סימון, ואחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה. שלוש דקות.
דניאל בן-סימון (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת המעטים, אני קודם כול רוצה להתנצל על הצרידות הזאת, שתקפה אותי על לא עוול בכפי. על לא עוול בכפי, אדוני השר, תאמין לי.
השר זאב בנימין בגין:
לא, אבל יש לך פריימריס עוד מעט. הרבה "גוגל-מוגל" תשתה.
דניאל בן-סימון (העבודה):
אני אגיד להם שאני שומר על זכות השתיקה.
היו"ר מוחמד ברכה:
גם לי יש צרידות.
דניאל בן-סימון (העבודה):
אבל המצב היום השתפר – –
השר זאב בנימין בגין:
השתפר, אז אנחנו בכיוון טוב.
דניאל בן-סימון (העבודה):
– – ואצלנו במפלגה עדיין לא צועקים. יכול להיות שהלחישה, אגב, יש לה ערך כלשהו בימינו, אז אני מקווה שהיא תתקבל.
היו"ר מוחמד ברכה:
אני יודע למה יש לך צרידות.
דניאל בן-סימון (העבודה):
אם יש לך פתרון – אבל תוריד לי את הזמן, אנא ממך, דקה כבר חלפה על הצרידות הזאת.
היו"ר מוחמד ברכה:
לא לא, אני אכפר על זה.
דניאל בן-סימון (העבודה):
כן, יש לך פתרון?
היו"ר מוחמד ברכה:
זה ה-1 במאי.
דניאל בן-סימון (העבודה):
אה, 1 במאי? אבל אנחנו כבר בסופה של הצרידות הזו, ואני רוצה לדבר באמת על בעיה שצורדת ומצרידה אותנו, וזה גבעת המצוקות, אדוני השר, שליד בית ראש הממשלה. אותה גבעה, שממנה, אני זוכר, כמו היום, מפגינים הקיפו את הבית שבו גר אביך – ואני חייב שוב לומר: ראש הממשלה מנחם בגין, אבל אביך, כי אתה יושב כאן. וכל המצוקות – גבעת המצוקות הזו, שעשתה ימים כלילות כדי להטריד את מנוחתו של אביך ושל יצחק רבין ושל אריאל שרון, והמקום הזה הפך להיות למקום של זעקה אמיתית. יש ראשי ממשלה שלא עמדו בלחץ הזה, יש שעמדו.
הייתי פוקד את האוהל הזה של גלעד שליט במשך חודשים ארוכים, נדמה לי כמעט שנתיים, שבהן המקום הזה הפך להיות המקום היחיד בעל נגישות לראש הממשלה. בגלל בעיות אבטחה ראש הממשלה חי במעגל שאוטם אותו מול החיים. ולכן אני אומר לך, אדוני השר, זה כמעט משהו אנושי, הקרבה הגיאוגרפית מתורגמת לפעמים לקרבה, כשהאוטו של ראש הממשלה נכנס הוא רואה שיש שם משהו. וזו הדרך היחידה. לכן התעצבתי מאוד כשניסו לפנות אותם. אני לא זוכר אי-פעם צו פינוי נגד משפחת שליט. משפחת שליט באמת הפכה להיות המשפחה הראשונה של ישראל. הגיע לה הכול, מבחינת המצוקה האיומה שבה היא היתה נתונה.
ולכן כשבאה קבוצה שמשמשת פה ל-130,000 עולים מאתיופיה, ואני אומר בצער: אתה יודע לצטט תאריך של כל ריאיון של אבו מאזן, ואני מוריד את הכובע בשבילך. אני יודע שאתה עוקב אחרי זה, יהיו כאלה שיאמרו – בצורה אובססיבית, ואני אומר – אינטלקטואלית אתה עוקב אחרי הדברים שלהם. אבל – אם האנשים היו מגלים את אותו עניין בקבוצה הזאת, שמחתה בקיץ האחרון והשמיעה זעקה נוראה על כך שהיא המגזר החלש ביותר בחברה הישראלית.
המגזר הערבי, אגב, מיוצג בידי קולות רועמים, כמו היושב-ראש כרגע, שבכל פעם שיש בעיה במגזר, קולו רועם. אבל זו עלייה שהתייתמה מייצוג, למעט חבר הכנסת מולה, שעולה לפה מדי פעם, משמיע קול, והאוהל שנפתח עכשיו.
לכן, אדוני השר, הלוואי שנגיע למצב שבו הממשלה הבאה, אחד השרים – אולי שלמה מולה, אולי זה יהיה אתה – שייקח את התיק הזה של העלייה עם דגש מיוחד לפתור את הבעיות של העלייה מאתיופיה. כי אחרי שניים ושלושה עשורים כמעט, חזרנו לנקודת ההתחלה. אני אומר לך, אדוני השר, בעצב: אני לא יודע איך ילד שנדחה מהכיתה בגלל איך שהוא נראה או בגלל צבע עורו, איך הוא גדל, איך הוא יגיע להישגים, איך הוא ירגיש שייך. אני לא רוצה לחשוב על המחיר של הדחייה הזאת.
ולכן המחאה הזאת מוצדקת, צריך להמשיך אותה, וצריך שראש הממשלה ידע עד כמה זה בוער, לצד כל הבעיות האחרות. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש.
היו"ר מוחמד ברכה:
תודה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת ד"ר עפו אגבאריה, ואחריו – חבר הכנסת שכיב שנאן, ואם הוא לא יהיה, אחריו – חבר הכנסת אורי מקלב; אם גם הוא לא יהיה, אנחנו נשמע את תשובת השר.
עפו אגבאריה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, ידידי חבר הכנסת שלמה מולה, אני לא התפלאתי על זה שיש מחאה כזו. גם אתה כנראה לא התפלאת. מה הבעיה של המחאה הזו? זה צבע העור שלהם במדינה הזו, שכנראה לא יכולה להשתחרר מהגזענות. ואני כאזרח מדינת ישראל, ערבי פלסטיני, שנולדתי פה, אני אספר לך עוד יותר, ואני בטוח שגם אני וגם אתה, אנחנו עוד נסבול הרבה שנים מהגזענות הזו. כנראה במדינה הזו, מי שלא סובל מהגזענות זה רק הלבנים, הפולנים, האירופים.
דניאל בן-סימון (העבודה):
אני לא – – –
עפו אגבאריה (חד"ש):
אבל גם אתה סבלת וגם כל העלייה ממרוקו סבלה, ואנחנו יודעים את זה, וזה עד היום נמשך.
אנחנו ביקרנו ביחד ברמת-אשכול בלוד, וראינו את המצב האיום שנמצאת בו האוכלוסייה האתיופית בלוד. וראינו לידם את האוכלוסייה הערבית, ושתיהן סובלות מרמה מאוד מאוד נמוכה של שירותים, גם עירוניים וגם ממשלתיים, כשהממשלה בכלל איננה רוצה אפילו לקדם את האזרחים שלה. אף-על-פי שיש גזענות נגד האוכלוסייה הערבית, שהם הילידים של הארץ הזו – אז אנחנו יודעים שאותנו מפלים. אז איך אומרים בערבית? לא תשכּי לי בּבּכּי לכּ.
השר זאב בנימין בגין:
תרגום.
עפו אגבאריה (חד"ש):
תרגום: אל תתלונן בפני; אני אבכה בפניך על המצב שלי.
אז במקרה כזה אני לא רואה אפילו קצה של איזו הידברות מצד הממשלה, לא עם האזרחים האתיופים, שהביאו אותם לכאן כדי אולי להיטיב אתם, אבל לצערי הרב מצבם הולך ונהיה רע עוד יותר. וכולנו זוכרים את המחאה שלהם, וזוכרים את מה שהיה בפתח-תקווה כאשר הילדים האתיופים, לא רצו לקבל אותם לגני-הילדים. ואין הבדל בין שכונת הרכבת בחדרה לבין ג'סר-א-זרקא של האזרחים הערבים.
וזאת הבעיה של המדיניות של הממשלה. לא רק טיפול מקומי של איזו עירייה פה ושם, אלא הגישה של הממשלה, של ראש הממשלה, של שרים בממשלה, כאשר הם מתבטאים נגד אזרחים ערבים, וכמה פעמים אמרנו את זה פה, שכאשר הגזענות מתחילה נגד אוכלוסייה מסוימת היא לא נגמרת שם, היא תמשיך לאוכלוסיות אחרות. ומי שעכשיו, אחרי האוכלוסייה הערבית אוכל את הגזענות הזו בכמויות אדירות, זה האוכלוסייה האתיופית. אנחנו סולידריים עם מאבקם הצודק של הצעירים, ואנחנו מוכנים להיות ביחד אתם כדי להשיג את השוויון האזרחי לכל אזרחי מדינת ישראל. תודה.
היו"ר מוחמד ברכה:
תודה, אדוני. חבר הכנסת שנאן – לא כאן. חבר הכנסת מקלב – לא כאן. אדוני השר זאב בנימין בגין, בבקשה, תשיב בשם הממשלה.
השר זאב בנימין בגין:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לא רבים מאתנו – באולם המליאה בשעה זו. אני לא חושב שהדבר נובע מחוסר העניין של חברי הכנסת בהצעות החשובות לסדר-היום שהעלו כאן החברים במחזור הזה של הצעות לסדר-היום. אני חושב, בהסכמה מלאה בין חברי הכנסת – יודעים שאנחנו חייבים חוב של חברה לאנשים שאבותיהם ואבות אבותיהם מדורי דורות שמרו באורח מופלא, אולי קרוב לדרך של נס, על המסורת הזאת ונשאו אותה בלבם, ואחר כך היו מוכנים גם לסכן את עצמם, וחלקם גם לא שרדו את המאמץ, באותן שנים כאשר הפעולות ההן של העלאתם ארצה היו חשאיות, כדי לשמור על האפשרות להביאם לארץ מולדתם שבה לא נולדו.
ישיבת החברים ליד בית אגיון, כך היה שמו לפני שנים רבות, לפני קום מדינת ישראל, שאחר כך היה משכנם של ראשי ממשלה בישראל – לא מייד, אלא בתקופה מאוחרת יותר, אני חושב מזמנה של ראש הממשלה גולדה מאיר – החברים האלה, ללא צל של ספק, מעלים באופן חריף מצוקה אמיתית. אני נוטה להסכים אתך, חבר הכנסת מולה, שבקרב חלק מן הציבור יש נטייה לא להכיר בבעיה הזאת, ואם להכיר בה, לראות בה בעיה שאיננה עומדת ברומו של עולם, ואולי לכן פתרונה אינו דורש את תשומת הלב הנדרשת.
אני יכול להעיד מכלי ראשון, אחרי שיחה, אולי שתיים, שהיו לי בנושא זה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, ביוזמתו, לפני חודשים אחדים, שמבחינתו המצוקה הזאת דורשת פתרון. הוא כנראה לא יהיה מהיר, אבל הקצאת המשאבים הנדרשים – בדרך נכונה, בדרך חכמה, בדרך מועילה, כדי לפתור, לפחות חלק, בשלב ראשון, של הבעיות שלפנינו. בין השאר הוא דיבר אתי על כך ביוזמתו יום-יומיים לפני ביקורו בקריית-מלאכי, לפני שישה שבועות או שמונה שבועות. הבעיות האלה כואבות לו. הוא חש לא רק את הבעיה האנושית אלא גם בצורך הדחוף לפתור אותה.
אני רוצה להוסיף, זה אולי לא יקל עלינו מבחינה חברתית וכלכלית, אבל עובדה היא שראש הממשלה אישר לפני כשנה וחצי, אם אני זוכר את זאת – גם בנושא זה דיברנו לא מעט ועזרתי גם בנושא זה, עם חברים טובים אחרים – אזכיר את חברי חבר הכנסת אורי אריאל, שיזם בעניין זה, ואנחנו עומדים אכן במשך כשנתיים להביא ארצה את כל היושבים במחנה בגונדר. גם זה לא פשוט. נצטרך להקצות, ומקצים, משאבים גם לעניין זה. נצטרך לרכז את שני המאמצים האלה יחדיו, גם להביא אותם, אלה שעדיין לא כאן, וגם לעשות לפתרון הבעיות של רבים, המתקשים עדיין, גם לאחר שנים לא מעטות בישראל.
אני שומע שמועות, גם במשך הבוקר, שייתכן שהכנסת הזאת תתפזר, אני מוכן לומר לצערי, בחודשים הקרובים. אבל נדמה לי שרוב המשקיפים יסכימו, ואפילו אולי חבר הכנסת חברנו הצרוד עדיין דניאל בן-סימון, הם יסכימו שככל הנראה הדעת נותנת שראש הממשלה הבא בישראל יהיה בנימין נתניהו והוא ירכיב את הממשלה. מבחינה זאת, גם אם ייקטע הרצף – כביכול, ואולי אפילו לא – בחודשים הקרובים, חודשי הבחירות, העובדה היא, כפי שאמרתי, שכידוע לי מכלי ראשון, שאלת העולים מאתיופיה קרובה ללבו והוא מחפש פתרונות בראשו. אני מקווה שגם בעוד חודשים אחדים, חצי שנה, ניתן יהיה ביתר שאת לחזור אל הדרך שתוביל – במשך שנים אחדות, אמרתי, לא מייד – לפתרון של חלק ניכר מן הבעיות שהחברים, כפי שאמרנו, שבעת החברים האלה כאן בירושלים, מעלים בתקיפות ובחריפות שממנה לא נוכל ואיננו רוצים להתעלם. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני השר.
השר זאב בנימין בגין:
אני מציע להעביר את כל ההצעות האלה לוועדה, כפי שאתם תחליטו. תודה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה. חבר הכנסת ברכה, עמדה אחרת, בבקשה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
– – –
היו"ר שלמה מולה:
בבקשה. מאה אחוז.
אנחנו עוברים, לכן, להצבעה. בעד – ועדה. נגד – הסרה. נא להצביע. בבקשה.
קריאה:
– – –
היו"ר שלמה מולה:
לא, ועדת עלייה וקליטה.
השר זאב בנימין בגין:
אני מציע, אדוני היושב-ראש, שיהיה בעניין זה דיון בוועדה המשותפת גם לוועדת החינוך של הכנסת.
היו"ר שלמה מולה:
מאה אחוז.
השר זאב בנימין בגין:
כי חלק גדול, פשוט, זה חינוך – – –
היו"ר שלמה מולה:
אוקיי. אז אם כך, אנחנו נעביר לוועדת הכנסת, ועדת הכנסת תקבע את הרכב הוועדה.
השר זאב בנימין בגין:
לא, ועדה משותפת.
היו"ר שלמה מולה:
ועדה משותפת. מאה אחוז.
השר זאב בנימין בגין:
משהו שהוא יותר רחב.
היו"ר שלמה מולה:
מאה אחוז. אוקיי. תודה רבה.
הצבעה מס' 16
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר שלמה מולה:
אכן הנושא יעבור לוועדה. התוצאה היא: תשעה בעד, אין מתנגדים. הנושא יעבור לוועדת הכנסת כדי לקבוע את הוועדה המשותפת של ועדת חינוך וועדת עלייה וקליטה.