קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
הכשרת המאחזים
היו"ר שלמה מולה:
אנחנו עוברים לסדר-היום. אנחנו עוברים לנושא: הכשרת המאחזים, הצעות מס' 7954, 7991 ו-7988. ראשון הדוברים הוא סגן יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת מוחמד ברכה. אחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע, ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אלא אם ירצה עוד מישהו עמדה אחרת. בבקשה, אדוני.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החלטתו של ראש הממשלה להכשיר שלושה מאחזים היא החלטה שיש בה לא מעט רשעות ועוינות לשלום ולא מעט אופורטוניזם פוליטי ופופוליזם שבא לרצות את המתנחלים.
בעצם, אני לא שותף לטרמינולוגיה הרווחת בבית הזה, כאילו יש התנחלויות שהן חוקיות, ויש כאלה שהן מאחזים בלתי חוקיים; כל ההתנחלויות בשטחים הפלסטיניים הכבושים הן בלתי חוקיות לחלוטין. הכיבוש בעצמו הוא בלתי חוקי, והוא עוין את האינטרסים הקיומיים של העם הפלסטיני, והוא גם נוגד את האינטרס של העם בישראל, שגם זכותו לחיות בשלום, ללא כיבוש וללא שליטה על עם אחר.
החלטתו של ראש הממשלה היא החלטה, לדעתי, שבאה גם לייצר מצב של סימפתיה בקרב המתנחלים, שהם בעצם מכתיבים את הטון בממשלתו, אדוני השר בגין. המתנחלים והקיצוניים ביותר ביניהם הופכים להיות בעלי הבית על סדר-יומה של הממשלה. ראו מה קורה במה שקרוי אולפנה, באותה התנחלות בחברון. אותם 300–400 מתנחלים קיצוניים ביותר, שבעצם מכתיבים את סדר-היום של הממשלה.
אני יודע מה שכולם יודעים – שראש הממשלה ביבי נתניהו הוא הרבה יותר קיצוני ממה שהוא נראה. התפקיד מחייב. העניין של ההמשכיות, שדיבר עליה דיסקין; היא לא המצאה של דיסקין אלא היא דבר שמלווה אותו לאורך שנים. אבל ראו זה פלא, מה שקורה גם בעניין הזה, ראש הממשלה מרגיש מבוכה מסוימת בגלל החלטה משפטית מוסמכת לפנות התנחלות, ואז, על מנת לרצות את המתנחלים, הוא נותן הכשרה של שלושה מאחזים. בעצם, אנשי הימין, אם מתנחלים ואם בממשלה, רבים, והפשרה תמיד על חשבון הפלסטינים.
וזה מזכיר לי דבר נוסף: היום אחת הסיבות לדיבור על הקדמת הבחירות בפי ראש הממשלה היא הנושא של חוק טל, שתוקפו מסתיים ב-1 באוגוסט. ואז יש ריב – – –
היו"ר שלמה מולה:
אבל גם הנושא של עמידה בפינוי היישובים הבלתי-חוקיים.
מוחמד ברכה (חד"ש):
גם זה, גם הבחירות בארצות-הברית, גם המחאה החברתית, גם תקציב המדינה. יש כל מיני דברים. אני מקווה שיהיה מה שאני צופה שיהיה, שהגוש של הימין לא יהיה לו רוב, אבל נניח את זה להזדמנות אחרת. אבל ראו מה קורה – שני קטבים בממשלה של מר נתניהו רבים, הקוטב שנקרא ליברמן והקוטב שנקרא ש"ס, ואז הם מייצרים מין פשרה, שמטפסת על גבם של הערבים. כלומר במקום לראות איך מיישבים את המחלוקת בתוך הממשלה, ממציאים עכשיו את הנושא מחדש, את השירות הלאומי ואת השירות הצבאי לכולם – גם בפיו של השחקן החדש בזירה הפוליטית, לפיד, איך קוראים לו?
היו"ר שלמה מולה:
יאיר לפיד.
מוחמד ברכה (חד"ש):
יאיר לפיד.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
הוא אמר שלא תהיה חובה על הערבים – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
אני שומע מה קורה בממשלה, אצל ראש הממשלה, ואני שומע מה קורה אצל ליברמן. רוצים שוב לפתור את העניין על גבם של הערבים.
אני מציע לממשלה לרדת מהנוהג הנפסד הזה. המאחזים וההתנחלויות צריכים להתפנות לתוך שטחה של מדינת ישראל, ושם צריכה לקום מדינה פלסטינית, ולא לשחק בכאילו. זה יבוא יום אחד, אבל החשש שלי שהיום הזה, כשיבוא, והוא אכן יבוא – המחיר יהיה כבד הרבה יותר ממה שאנחנו משערים היום. תודה רבה, אדוני.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. הדובר הבא הוא חבר הכנסת טלב אלסאנע. גם לרשותך שלוש דקות. בבקשה, אדוני.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת, כבוד השר, השאלה הנשאלת כאן היא האם יש דין אחד לכולם או דין – – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
(אומר בערבית: ברשותכם, אברך את כבוד השר ואת חברי הנכבדים.)
האם, אדוני השר, יש דין אחד לכולם, לכל האזרחים, או דין שונה – דין אחד ליהודים, דין שני למתנחלים ודין שלישי לאזרחים הערבים. איך יכול להיות שהתנחלויות, שאינן חוקיות – לא על-פי המשפט הבין-לאומי, שמדינת ישראל מזמן מצפצפת עליו, אלא על-פי החוק הישראלי; יש מאחזים שטליה ששון אמרה שהם בלתי חוקיים, וראש הממשלה לשעבר אריאל שרון אמר: בלתי מורשים – הם מחוברים לכבישי גישה, לרשת חשמל, מבני ציבור, תקציבים. מי עשה את זה אם לא הממשלה? אז היא אומרת, מצד אחד, שזה בלתי חוקי, ומצד שני מתקצבת, מפתחת, מעניקה, משקיעה, ומצד שלישי היא מדברת על שלטון חוק, ומצד רביעי, מפירה את החלטות בית-המשפט הגבוה לצדק. ואך ורק במקום אחר, במקום אחד רוממות שלטון החוק בגרונם, כאשר מגיעים לפחונים של האשה הבדואית הזקנה מרים אל-זיאד, שהרסו לה היום, או ליישוב אל-עראקיב שהרסו 37 פעמים. יש שם החלטה של בג"ץ. איך יכול להיות שממשלת מדינת חוק לא מקיימת החלטות של בית-המשפט הגבוה לצדק? מה, החלטות של בית-המשפט הגבוה לצדק הן בגדר המלצה? הן לא מחייבות? או מחייבות את האזרח ולא מחייבות את הממשלה?
ואם כבר, מדוע יישובים שקיימים עוד מלפני קום המדינה, בתוך תחום המדינה, בתוך גבולות המדינה, על קרקעות של אנשים שהם תובעים בעצמם, שאינן רשומות על שם המדינה; יש מחלוקת, הם אומרים שהם מחזיקים דורי-דורות – המדינה טוענת שזה של המדינה, אבל הם אינם רשומים על שם המדינה – אנשים יושבים שם, ואומרים שהיישובים שם הם לא מוכרים. לא מספקים להם כבישי גישה, אין חשמל, אפילו אין מי שתייה, והם בתוך שטחי מדינת ישראל. או שמא מפני שהם אזרחים ערבים הדין שונה – החוק חל רק לגבי חלשים, החוק הוא בגדר המלצה לגבי יהודים והוא מחייב לגבי האזרחים הערבים?
שכונת-האולפנה בבית-אל, זה כמה בתים. איך נבנו? מי התיר אותם? מבנים מפוארים, מחוברים לרשת החשמל. כל מי שרוצה היום, יש אלפי בתים במגזר הערבי – אומרים להם: טופס 4. איך יכול להיות שהבתים האלה מחוברים בכבישי גישה, חשמל, מה לא? ואחר כך אומרים שאנחנו נפיל את הממשלה לגבי חמישה מבנים, ומצד שני, לא חמישה מבנים, כבוד השר: 50 יישובים ערביים לא מוכרים, שיש בהם 100,000 תושבים, מתייחסים אליהם כלאחר יד. מדברים על תוכנית ההתיישבות הבדואית, הוקמו ועדות על גבי ועדות על גבי ועדה בראשות השופט גולדברג, ועדת יישום, שהפכה להיות ועדה בפני עצמה, וכל הוועדות האלה אינן נותנות הכרה ליישובים האלה.
היו"ר מוחמד ברכה:
תודה רבה, אדוני.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
לכן הגיע הזמן שההתייחסות לאזרחים הערבים תשתנה, והגיע הזמן שההתייחסות למתנחלים גם תשתנה. לגבי המתנחלים, להגיד להם: יש חוק ויש בג"ץ שצריך לכבד, ולגבי האזרחים הערבים צריך להגיד: שוויון אזרחי לאזרחי המדינה בתוך גבולות המדינה. תודה רבה.
היו"ר מוחמד ברכה:
תודה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
רצית לשאול משהו, חבר הכנסת טיבי? ברשות היושב-ראש.
היו"ר מוחמד ברכה:
אדוני, אני לא נותן רשות כזו. אני מזמין את חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ולפני שהוא מתחיל את דבריו אני רוצה להודיע לפרוטוקול שההצבעות שלי מאז השעה 15:00 ועד עכשיו נרשמו על שמו של חבר הכנסת וקנין, ולכן יש לשנות את זה בהתאם. חבר הכנסת זחאלקה – בבקשה, אדוני.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, הנושא של הכשרת המאחזים מעמיד שאלות שהן בעיני שאלות יסוד. אקדים ואומר שבעיני אין הבדל בין התנחלות חוקית ולא חוקית. כל ההתנחלויות הן לא חוקיות. הדין הקובע מה חוקי ומה לא חוקי הוא הדין הבין-לאומי, ועל-פי הדין הבין-לאומי כולן התנחלויות לא חוקיות. אבל דווקא השאלה של הכשרת המאחזים, כבוד היושב-ראש, מעמידה שאלה של עניין החוק. מסתבר שהחוק כפוף להתנחלות, ולא ההתנחלות כפופה לחוק. החוק כפוף למתנחלים. כבוד השר, אני אומר את הדברים לא מפני שזה רטורי להגיד ככה או שאני הולך שבי אחרי הרטוריקה, אף שאני מעריך רטוריקה משובחת, אלא שפה זו מהות העניין, וצריך להגיד את הדברים כפי שהם. כי באמת החוק כפוף למתנחלים כי המתנחלים הם שיצרו את החוק. החוק הישראלי נוצר על-ידי קבוצת מתיישבים שדחקה את העם הפלסטיני מאדמתו, הקימה מדינה. קבוצת היישוב המאורגן עשתה את החוק. המתיישבים עשו את החוק. החוק כפוף למתיישבים. החוק כפוף להתנחלויות באופן מהותני ולא באופן של קונסטלציה פוליטית פה או שם.
כבוד השר, אני אפילו אגיד לך דברים הרבה יותר מרחיקי לכת. באופן רגשי, באופן אידיאולוגי ובניתוח פוליטי, ומבחינתי גם לאומי וגם פטריוטי, אין הבדל מהותי בין התנחלות בגדה המערבית או בין קיבוץ שהוקם. אין הבדל מהותי. אפילו העניין של התנחלות – אם אני רוצה לעשות את המאזן ההיסטורי של 200 שנים, ההתנחלויות בגדה הן החלק הקטן, הקל, של העניין, כי בהתנחלויות בגדה לא בנו על חורבנות של כפרים פלסטיניים אלא פשוט גזלו אדמות שהן לא מיושבות ושם בנו בעיקר. אבל פה: את רגבים בנו על קניר, כפר-אחים – על קסטינה, ברקאי – על ואדי-עארה, וכך הלאה וכך הלאה, על חורבנות של כפרים פלסטיניים. אז למה אנחנו מזדעקים על ההתנחלויות?
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
80 קיבוצים נבנו על – – –
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
השר בגין תמיד עולה והוא מדבר בשם האידיאולוגיה, ואנחנו צריכים לדבר פוליטיקה. אני רוצה לענות לך גם אידיאולוגית. למה אנחנו מזדעקים על עניין ההתנחלויות? כי אלה גבולות הפשרה ההיסטורית, הכואבת מבחינתנו. לבנו מדמם כאשר אנחנו אומרים: אנחנו מוכנים לחלוקת הארץ. אתה לא יודע. לאדם כמוני – אני על עצמי יכול להעיד, ואני לא רוצה ללכת רחוק, שכאשר החלטתי לחשוב על חלוקת הארץ, אני לילות לא ישנתי. אני זוכר שבצעירותי, בגיל 20, לילות לא ישנתי. זה היה קשה. אבל אלה גבולות הפשרה, ולכן אנחנו מזדעקים על ההתנחלויות – –
היו"ר מוחמד ברכה:
תודה רבה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
– – לא מפני שהן יותר טמאות מזה. מבחינתנו, אין הבדל מהותי: לא מבחינה מוסרית ולא מבחינה אידיאולוגית; מבחינה פוליטית. ההתנגדות שלנו היא התנגדות פוליטית במהותה, ולכן בסופו של דבר אני רוצה לסכם, כבוד היושב-ראש: ההתנחלויות הן לא חוקיות, ההסדר הפוליטי מחייב את פינוי כל המתנחלים וכל ההתנחלויות כולל התנחלויות בירושלים המזרחית. בלי זה אין שלום. תודה.
היו"ר מוחמד ברכה:
תודה. אני מזמין את השר זאב בנימין בגין להשיב בשם הממשלה. אדוני, בבקשה.
השר זאב בנימין בגין:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גם היום, לבקשת חברי, אני משיב סדרתי על שורת הצעות לסדר-היום בנושאים אחדים. הנה הגיע הנושא הזה. אני יכול להרגיע את החברים המצויים עדיין באולם שזו התשובה האחרונה שלי ליום זה ולא אוסיף להלאות את המליאה היום.
חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה אמר שהוא מעריך רטוריקה טובה. אני מבקש לשבח אותך, חבר הכנסת זחאלקה, על הרטוריקה המצוינת שאתה הפגנת עכשיו כאן, מעל הדוכן, בעיקר מפני שברטוריקה הזאת נחשפה גישת היסוד, שעל-פיה, כך אני מבין, אין הבדל מהותי בין קיבוץ בישראל לבין יישוב יהודי בשומרון וביהודה. חבר הכנסת זחאלקה, אני מסכים אתך בעניין הזה. אנחנו מגיעים לאותה מסקנה, כנראה משני קצוות שונים של העניין, אבל אכן אין הבדל מהותי. יש הבדל שאיננו מהותי: בתוככי מדינת ישראל גופא אכן נוהג הדין, החוק, של מדינת ישראל, ואילו ביהודה ושומרון נוהג החוק, או תחיקת הביטחון, כשנציג הממשלה שם הוא שר הביטחון. אבל באופן מהותי, היסטורי, כבר אמרתי כמה פעמים, גם כאן בכנסת, מהו "הקו הירוק" הזה, קו מפותל המציין את אפיסת הכוחות של הצבאות, חמישה צבאות ערביים, מול צבא של מדינת ישראל מיום לידתה ב-15 במאי, ה' באייר תש"ח, שזה היום שלא מעטים מקרב התושבים – – –
עפו אגבאריה (חד"ש):
אתה מאמין במה שאתה אומר?
השר זאב בנימין בגין:
לא שמעתי.
עפו אגבאריה (חד"ש):
אתה מאמין במה שאתה אומר – על חמשת הצבאות וצבא אחד?
השר זאב בנימין בגין:
אני משתדל, אבל אני לא יודע למה כבודו, חבר הכנסת אגבאריה, מתכוון.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – – ההיסטוריה הוא חלש.
השר זאב בנימין בגין:
אני אינני חסין בפני טעויות, אבל אני משתדל, בדרך כלל, לומר את הדברים שאני מאמין בהם ולהאמין באותם דברים שאני יכול לומר אותם. לפעמים צריך קצת להמתין עם דברים, אבל בדרך כלל כן. התשובה היא חיובית.
לכן, לדידי, ולדידם של רבים, מדובר כמובן במולדת היהודים, ובמקרה זה של שומרון ויהודה – בערש המולדת, בערש התרבות של העם היהודי, ומדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שהיא מדינת הלאום של העם היהודי. אני חושב שיש אולי איזה עניין עיוני בכך שחבר הכנסת זחאלקה ואנוכי מסכימים בעניין המהותי הזה למרות ההבדלים בהשקפותינו.
היישובים סנסנה, ברוכין ורחלים יושבים במקומם כבר יותר מעשר שנים, ואנחנו, בממשלה – גם בעניין זה אני שותף לניסיון, השתדלות, להביא להכשרתם התכנונית, אם אני זוכר נכון, החל בדצמבר 2009, זאת אומרת חודשים אחדים אחרי שהממשלה ה-32, שאני מתכבד להיות חבר בה, החלה בפעולתה. היו לנו כמה בעיות, היו איזה מחלוקות – אני חושב שהן מחלוקות פורמליות בעיקרן – אשר מנעו עד לאחרונה את ההסדרה התכנונית של היישובים האלה. הם קיימים; על-ידי ההסדרה התכנונית איננו משנים דבר. הם במקומם גם על-פי החלטות ממשלה. אבל בגלל היעדר ההסדרה התכנונית ולו גם בדיעבד, קשה להביא לשם את השירותים הציבוריים, למשל בתחום החינוך ובתחום הבריאות, שהתושבים וילדיהם ראויים להם.
אבל כיוון שחבר הכנסת טלב אלסאנע הזכיר את דוח טליה ששון, שכפי שאנחנו זוכרים, זכה לתשואות השמאל בישראל והיה לצנינים בעיני הימין בישראל – אני לא בטוח שכולם קראו אותו בפירוט. כבר קודם היה לי מצב כזה כאשר גיליתי שחלק מן המציעים לסדר-היום שהזכירו או השתמשו בדברי מר יובל דיסקין כדי לתקוף את הממשלה, הסתבר שלא שמעו את כל דבריו כהלכתם, וייתכן שבדיעבד לא היו משתמשים בדברים האלה כי יש ביניהם לבינו אי-הסכמות, וגם כאן לפנינו.
חבר הכנסת אלסאנע, כיוון שהזכרת את דוח טליה ששון, אני מפנה אותך אליו. הוא דוח עבה מאוד. אין דוח סופי, זהו דוח הביניים ולא הוגש דוח סופי – אבל תמצא. אומנם זה לא קל, כי הקובץ ברשת הוא בפורמט הקרוי PDF, ובדרך כלל קשה לחפש מלים בפורמט כזה, אם כי יש היום תוכנות – אולי גם במשרדך – שמסוגלות לפצח את הפורמט הזה, ולהגיע גם למלה מסוימת בתוכו. אבל אני מבקש שתאמין לי, ותוכל לבדוק בעצמך: בדוח טליה ששון מצויה הבחנתה – שאני מסכים עמה – בין שתי צורות, או שתי פנים, של אי-חוקיות של יישובים יהודיים בשומרון וביהודה. אי-החוקיות הראשונה והקשה נוגעת ליישובים יהודיים היושבים על קרקע ערבית פרטית, ללא הסכמת בעליה. על היישובים האלה אומרת טליה ששון: אי-החוקיות הזאת איננה ניתנת לתיקון. אבל היא מוסיפה ואומרת: היישובים האחרים, היושבים על אדמות מדינה, הם נחשבים לאי-חוקיים, או בלתי חוקיים, מכיוון שאין בהם ההסדרה התכנונית בהתאם לתוכנית בניין העיר. אבל היא אומרת: אי-החוקיות הזאת ניתנת לתיקון גם בדיעבד, על-פי מדיניות הממשלה.
אני אזכיר שיש יישובים רבים בארץ שהוקמו על-פי תוכניות מיתאר שלא אושרו סופית, פורמלית, על-ידי הגורם המאשר, ללא שתי החתימות האחרונות או החתימה האחרונה הדרושה. אפילו אחרי עשר ו-20, נדמה לי שאפילו עוד יותר שנים – זה בדוח טליה ששון, אתה ציינת אותו, אתה מצאת בו אסמכתה. ולכן כדאי תמיד לבדוק עוד פעם ועוד פעם לפני שמביאים הנמקות בפני המליאה, או באמצעות כלי התקשורת – גם בפני הציבור. וזה מה שעשינו: אנחנו מאשרים בדיעבד את ההסדרה התכנונית של היישובים הקיימים האלה, והם יוכלו לקבל את השירותים כפי שצריך.
הערה אחרונה, אדוני היושב-ראש: הזכיר חבר הכנסת טלב אלסאנע – – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
למה, כבוד השר, היישובים הבדואיים – – –
השר זאב בנימין בגין:
לא שמעתי.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
למה היישובים הבדואיים – – –
השר זאב בנימין בגין:
אני – – –
היו"ר מוחמד ברכה:
זה הנושא שהוא עכשיו – – –
השר זאב בנימין בגין:
אני מגיע לזה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – – לגבי הקטע הראשון – – –
השר זאב בנימין בגין:
אני מגיע לזה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
לא, לגבי הקטע הראשון, לגבי הדברים – – – קודם לכן. אז למה היישובים – – –
השר זאב בנימין בגין:
אבל תן לי.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – – לא מחוברים לרשת החשמל, ומקבלים את השירות – – –
השר זאב בנימין בגין:
אבל תן לי. אני עכשיו אמרתי – – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – –
השר זאב בנימין בגין:
חברי חבר הכנסת טלב אלסאנע: אנחנו פה עובדים מספיק שנים. עכשיו אמרתי, כהערה אחרונה, אני רוצה להתייחס לדבריך בעניין ההתיישבות הבדואית. אתה הזכרת 100,000 אזרחי ישראל בדואים היושבים בכפרים, או במקבצי בתים שאינם מוכרים. והרי אתה יודע – דיברנו על כך לא מעט בחודשים האחרונים – שהממשלה הזאת, הזאת, ממשלה בראשות הליכוד; אותו ליכוד שבבחירות האחרונות, כידוע לך היטב, בין הבדואים בנגב זכה לתמיכה האדירה מצד 600 מצביעים. הממשלה הזאת, שאם תלך בגדולות ותנסה להפיק יתרון אלקטורלי בקרב הבדואים בנגב, ותכפיל את התמיכה בליכוד בקרב הבדואים בנגב, אז יהיו 1,200 מצביעים, הממשלה הזאת אישרה מתווה, תוכנית, שכוונתה להביא להסדרת התיישבות הבדואים בנגב. אני לא רוצה לפרט כאן, אבל אומר מהי המסקנה שאנחנו מגיעים אליה, שאני חושב שלגביה ניתן לגבש הסכמה רחבה באופן מהותי, איכותי, בלי המספרים עצמם. ואוכל לומר שעל-פי מה שאנחנו יודעים עכשיו, לאחר אותה הסדרה, הכרוכה, כמובן, בהסדרת שאלת הבעלות על הקרקע, ולאחר ההסדרה הזאת: הרוב, הרוב הגדול, מקרב 70,000 או 90,000 הבדואים היושבים בכפרים, ביישובים הבלתי-מוכרים, שבהם תובעי בעלות – הרוב הגדול שלהם ייוותרו במקומם, והיישובים יוכרו על-ידי הממשלה.
אוסיף עוד, אני לא רוצה לכחד, שאכן, מסיבות תכנוניות, הקשורות או בגודל היישוב או בצפיפותו או במגבלות המוטלות עלינו בשנתיים האחרונות על-פי תוכנית המיתאר המטרופוליטנית לאזור באר-שבע, כפי שאושרה במועצה העליונה לתכנון ובנייה; אלה, ולא יהיו בהם תושבים רבים מאוד, בניגוד למספרים המופצים – אלה אכן יתבקשו, כקהילות קטנות, להעתיק את מגוריהם, קילומטרים אחדים, ליישוב בדואי סמוך. הוא יכול להיות יישוב חקלאי; הוא יכול להיות יישוב פרברי; הוא יכול להיות יישוב עירוני – קילומטרים אחדים. אבל ההעתקה הזאת של קילומטרים אחדים תאפשר להם לדלג בזמן לתוככי המאה ה-21, ותאפשר לילדים חינוך והתפתחות ובריאות, כפי שהם ראויים להם כאזרחי ישראל.
אני לא בטוח שפיזור הכנסת המתוכנן לא ישבש את המהלך הזה, כפי שאנחנו תכננו אותו. אני מקווה שלא לזמן רב. אבל כך אנחנו רואים את הדברים, וצריך לקוות לשיתוף פעולה בעניין הזה.
אני לא רוצה לחזור על הדברים שאמרתי. מבחינתי אין בהם חידוש גדול. אני אומר אותם כבר זמן לא מועט, כולל ביום ראשון באופן פומבי בכינוס שולחן עגול במכון הישראלי לדמוקרטיה. אנחנו צריכים לקוות, אכן, לשיתוף הפעולה, על יסוד הרצון הטוב והכנות של מחשבותינו והרצינות של גישתנו.
על כן, אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על שאפשרת לי להשיב על כמה מן הטיעונים וההנמקות שהושמעו כאן. ואני אציע, אדוני היושב-ראש, את שלוש ההצעות האלה לסדר-היום, להסיר מסדר-יומה של הכנסת. תודה.
היו"ר מוחמד ברכה:
תודה, אדוני. יש כמה חברי כנסת שביקשו להביע עמדה אחרת. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. דקה.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת שהממשלה במעשה הזה הוכיחה שהיא, באמת, ממשלת מדינת המתנחלים. ואני לא יודע איך אפשר שראש הממשלה מדבר על רצון לשלום, וקורא לאבו מאזן: תפאדל, בוא לשולחן המשא-ומתן, כאשר הוא עושה לגיטימציה לכיבוש ולשדידת אדמות מהפלסטינים.
אבל זה לא מוזר, אדוני היושב-ראש. אם זוכרים את נאומו של ראש הממשלה – אם בקונגרס או במקומות אחרים – הוא אומר שהנוכחות של ישראל בשטחים הכבושים היא הדבר הנכון. הוא עדיין חושב שזאת ארץ האבות, ולגיטימי שהוא יישאר שם. תודה.
היו"ר מוחמד ברכה:
תודה. חבר הכנסת בן-ארי, בבקשה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
כבוד היושב-ראש, השר, חברי הכנסת, אני שומע את הדברים כאן ואני מזועזע. קודם כול זאת ארץ האבות, זאת ארץ האבות של עם ישראל וקיבלנו אותה לנחלה מהקדוש-ברוך-הוא. אבל עניינית, אדוני השר, זה שאתה נסחפת להשוואה בין מה שמכנים "היישובים הבלתי-מוכרים", כשמדובר על השתלטות פרועה על אדמות הנגב, לבין היישובים רחלים, סנסנה וברוכין, שהוקמו על-ידי המדינה, וחתימת שר הביטחון מעוכבת כבר במשך שנים וגם במשך שנות שלטונכם – ערב הבחירות נזכרתם לקרוץ לימין כדי לעשות את זה, זה ייזכר לכם לדיראון עולם. ההכשרה של פלישה ואיבוד אדמות הנגב היא פשע לדורות שייזכר לכם, וחבל מאוד שאתה עושה את ההשוואה הזאת. תודה רבה.
היו"ר מוחמד ברכה:
חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, בג"ץ תמיד פועל בהיעדר החלטת ממשלה. טליה ששון בזמנה עשתה פה שמחה וששון והביאה המלצותיה לממשלה אבל גם נתנה את הצ'אנס. היא אמרה: אם הממשלה לא מכשירה, אז זה טרף. יש שתי אופציות: או שהממשלה מחליטה או שלא מחליטה. בהיעדר החלטה אז ההחלטה תישאר בידי בית-המשפט.
כאשר מדברים על יישובים של בדואים וכפרים ערביים שהם לא מורשים או כן מורשים – אין שום צו הריסה על אף יישוב, אנחנו גם לא מבקשים שיהיו צווי הריסה. אבל לא יכול להיות שתהיה פה מדיניות של איפה ואיפה, שיישובים שנבנו ואנשים שנשלחו על-ידי ממשלות ישראל, אולי לא בהסכמה, אולי לא בתכנון מלא, ייהרסו רק מפני שהממשלה חוששת לאשר. ולכן, אדוני היושב-ראש, טוב עשה ראש הממשלה, אבל צריך להמשיך הלאה, ושלושה יישובים – זו רק צריכה להיות, איך אומרים, הפתיחה של ההכשר של כל היישובים האחרים. תודה.
היו"ר מוחמד ברכה:
תודה. חבר הכנסת ד"ר אחמד טיבי, בבקשה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אדוני השר, אדוני היושב-ראש, יחסה של המדינה מאז 1948 אל הרכוש הפלסטיני, לאדמה הפלסטינית הוא אותו יחס של היום. גם ב-1948 ספינות הביאו מהגרים שנכנסו לתוך בתים כשריח המטבח עדיין היה חם. כך גם היום. אותו חוט מקשר בין מה שהיה אז למה שיש היום. היום יש הבדל, מדינה קיימת באזור, תחת כיבוש, מפירה חוק שלה. כאשר אזרח מפר חוק, מה עושים? מעמידים אותו לדין או מכניסים אותו לבית-סוהר. מה עושים כאשר מדינה, ראש ממשלה, יועץ משפטי, שר, השר בגין בעצמו, מטיפים להפרת חוק של המדינה, הכובשת אומנם?
מה יעשה אזרח – מה שקרוי "בית האולפנה" הוא על אדמה פלסטינית פרטית; ומה שלא על אדמה פלסטינית פרטית, מה שקרוי בשקר "אדמות סקר", זה בסדר? ההתנחלויות, הן בסדר? מה שקרוי "אדמת מדינה"? איזו מדינה? זו מדינה כובשת, ומישהו מנסה להכשיר שוד קרקעות. לא במקרה אתמול דיברתי על הטעות הפרוידיאנית של מי שחיבר את דוח מבקר המדינה וכתב: צבא הגנבה לישראל – קרקע שנגנבה ונשדדה מבעליה. ולכן, ראש הממשלה נתניהו רוצה לכתוב מכתב תשובה לאבו מאזן. אין צורך במכתב תשובה, התשובה ניתנת כל יום באמצעות שוד הקרקעות הנורא הזה.
היו"ר מוחמד ברכה:
תודה. רבותי חברי הכנסת, השר הציע להסיר את הנושא מסדר-היום ועל כן אנחנו מקיימים הצבעה. בעד זה בעד דיון במליאה, ונגד זה הסרה.
ההצבעה החלה.
הצבעה מס' 17
בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 6
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 6
נמנעים – אין
היו"ר מוחמד ברכה:
יש שוויון בקולות, על כן הנושא יוסר מסדר-היום.