קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
גזרי-דין מוות למוכרי מקרקעין ליהודים
היו"ר מוחמד ברכה:
אנחנו עוברים לנושא הבא: גזרי-דין מוות למוכרי מקרקעין ליהודים, הצעות מס' 7939, 7974, 7981 ו-7986. ראשון המציעים, חבר הכנסת יריב לוין, בבקשה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
שלוש דקות.
יריב לוין (הליכוד):
תודה רבה.
גברתי היושבת-ראש, כבוד השרה, חברות וחברי הכנסת, אני מבקש להעלות נושא שהוא גם נושא כאוב – הוא נושא כאוב ברמה האנושית והוא בעיני נושא חמור מאוד ברמה הלאומית, והוא עניין בלתי נסבל כאשר מסתכלים עליו בפרספקטיבה מדינית. מנהג עשו להם ברשות הפלסטינית לעצור, לכלוא, לענות ולהוציא להורג את מי שנחשדים בכך שלא עלינו, חס וחלילה לשיטתם, מכרו קרקעות או בתים ליהודים. אם זאת לא הגזענות בהתגלמותה – חבר אגבאריה, אני רואה שאתה ככה חושב לצאת החוצה, זה לא מספיק חשוב אולי בעיניך?
עפו אגבאריה (חד"ש):
אני לא אוהב לשמוע דברים הזויים, פאשיסטיים כמוך.
יריב לוין (הליכוד):
יש גזענות גדולה מזאת?
עפו אגבאריה (חד"ש):
זה חבל לשמוע.
יריב לוין (הליכוד):
אז בוא תגנה, בוא תצטרף אלי. אני מוכן לוותר על הזמן שלי, לשמוע אותך מגנה, מגנה את החרפה הזאת.
עפו אגבאריה (חד"ש):
פאשיסטיים, גזעניים כמוך.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
חבר הכנסת – – –
יריב לוין (הליכוד):
הבנתי. להוציא להורג אנשים מפני שהם מכרו קרקע ליהודים, זה הומני ואנושי? להתקומם כנגד זה, זה לשיטתך פאשיזם; נכון, חבר הכנסת אגבאריה?
עפו אגבאריה (חד"ש):
– – – אתם כמעט הרגתם אותו – – –
יריב לוין (הליכוד):
הלוא זו האמת וזה הפרצוף האמיתי שלכם לצערי.
עפו אגבאריה (חד"ש):
אני לא מסוגל לשמוע דברים הזויים וגזעניים מפיך.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
חבר הכנסת עפו אגבאריה, אני יודעת שחבר הכנסת מסעוד גנאים – – –
עפו אגבאריה (חד"ש):
– – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אני יודעת.
יריב לוין (הליכוד):
חבר הכנסת אגבאריה, מי שלא מסוגל, לא מסוגל להבחין בכך שכל אדם זכאי לרכוש קרקע וזכאי למכור קרקע מבלי שתרחף עליו סכנה כלשהי, מבלי שיכלאו אותו, יענו אותו וירצחו אותו, הוא אדם שאיננו מבין דבר וחצי דבר בזכויות אדם בסיסיות.
עפו אגבאריה (חד"ש):
אתם גם ככה גוזלים את האדמות, לא צריך לקנות – – –
יריב לוין (הליכוד):
הבנתי, הבנתי.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
חבר הכנסת יריב לוין, אתה מבין שאתה זימנת את זה, נכון?
יריב לוין (הליכוד):
כן. עכשיו אני רוצה לומר שמחבר הכנסת אגבאריה – ואני מציע שתראו את חבר הכנסת זחאלקה וחבר הכנסת ברכה, שיוצאים החוצה. כי כשמוציאים להורג את אלה שמתיימרים להיות בני עמם זה לא מעניין אותם, זה לא חשוב להם, זה לא אכפת להם. אבל האמת היא שהם יודעים טוב מאוד, ולכן הם יוצאים החוצה, שאין להם תשובה אמיתית. אבל אני רוצה לומר גם לממשלת ישראל, מדינה לא יכולה להשלים עם מציאות כזאת.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
רגע, איפה מופיע גזר-דין? אני פשוט, אולי גם בשביל הצופים בבית, אולי גם בשביל ההעשרה של הידע שלי, גזרי-דין מוות למוכרי קרקעות ליהודים?
יריב לוין (הליכוד):
נכון, נכון.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
זה מופיע בחוקים?
יריב לוין (הליכוד):
קודם כול החוק ברשות הפלסטינית קובע גזר-דין מוות, אין אופציות אחרות.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
וזה שחור על גבי לבן?
יריב לוין (הליכוד):
שחור על גבי לבן. ואגב, זה גם לקוח מחקיקה ירדנית כזאת שהיתה קיימת גם כן. והדבר הזה לא רק כתוב עלי ספר אלא הוא מבוצע הלכה למעשה. והדוגמה, לצערי, האחרונה היא אותם אלה שנחשדו במכירת בית-המכפלה. מי שמכר, מי שנחשד בתיווך במכירה – נלקחו, נאסרו, עונו, הוצאו מהם הודאות שאני אפילו לא יודע אם הן נכונות, והם עומדים בפני הוצאה להורג בימים אלה ממש. ומה מדינת ישראל עושה? מוחה בפני הרשות הפלסטינית. אני חושב שזאת בושה וחרפה. הדבר הזה לא יעלה על הדעת.
אנחנו רואים כמה קשיים מערימים על יהודים שמבקשים לרכוש קרקעות, אנחנו ביהודה ושומרון – מדברים אתי על האולפנה, על בנייה בלתי חוקית, על היעדר אישורים. עכשיו אני שואל אתכם: איך יביא יהודי ששילם כסף מלא עבור קרקע אישור אם זה שמכר לו יודע שביום שהוא חתם על האישור הוא יוצא להורג? אז באיזו חוצפה אנחנו בכלל מנהלים משפטים מדוקדקים כדי לבדוק את הזכויות בקרקע? מה זאת הצביעות הזאת?
ולכן, אני חושב שהגיע הזמן שיתבצעו שני דברים. האחד, אני חושב שהממשלה צריכה לדרוש ולעמוד על כך שאותו סעיף חוק יבוטל ואותם אנשים שנחשדים במכירת הקרקע ישוחררו לאלתר. וזה עניין אנושי ועניין שצריך לגייס לו גם את דעת הקהל, ובעיני גם אפשר. והדבר השני שנדרש הוא שנפסיק להיתמם, נפסיק הייתי אומר אפילו לנהוג בצביעות, ונבין שכל עוד זאת המציאות, צריך לדרוש מאותם יהודים שרוכשים קרקעות דרישות סבירות שאפשר לעמוד בהן. אי-אפשר לחייב אותם להביא כל מיני הוכחות כאשר מי שאמור לספק את ההוכחות יודע שדינו מוות. תודה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, חבר הכנסת יריב לוין. הבא בתור ברשימת הדוברים – חבר הכנסת נסים זאב. מייד אחריו – חבר הכנסת עתניאל שנלר, ואם הוא לא יהיה כאן, אז הבא בתור יהיה חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. בבקשה, חבר הכנסת נסים זאב, שלוש דקות לרשותך.
נסים זאב (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, חוקי הרשות הפלסטינית אוסרים מכירת אדמות ליהודים. החוקים האלה נחקקו לראשונה על-ידי ירדן בזמן הכיבוש הירדני ביהודה ושומרון בין 1948 לבין 1967, וגזר-הדין היה שמי שמוכר אדמות ליהודים דינו מוות. מה שהיה חידוש בשנת 1997, כמובן אחרי הסכם אוסלו – הרשות הפלסטינית חידשה את תוקפם של אותם חוקים ירדניים בכל מה קשור למכירת אדמות ליהודים והכריזה שמעתה גזר-דינו של מי שמוכר אדמות ליהודים יהיה מוות. כך, גם באפריל 2009 חזרה הרשות הפלסטינית על אותה עמדה שמכירת אדמות נקראת "בגידה", ודינה גזר-דין מוות.
ב-1973 ירדן חוקקה את החוק, וחשוב הניסוח כפי שהוא כתוב: מי שמוכר אדמה לאויב. ויש הגדרה במירכאות: מה זה נקרא "אויב"? כל מי שיש לו אזרחות ישראלית נקרא אויב, ומי שחיים בישראל או שפועלים בשמה, זאת אומרת, כל יהודי שחי בישראל. מכירת אדמות היא בניגוד לעקרונות החוק ומהווה פשע נגד ביטחון המדינה. לכן, מעבר לגזר-דין מוות, יש להפקיע את כל נכסיו של אותו פושע והנכסים שלו מוחרמים. "מכירת אדמות לכובשים" – אנחנו נקראים "הכובשים" – "הינה בגידה לאומית", וה"כובשים" הוגדרו כ"ממשלת הכובשים". החוק, כפי שאמרתי, לא השתנה גם עד לרגע זה אלא אדרבה, הוא הולך ומתעצם.
בשנת 2009, בעקבות גזר-דין נגד פלסטיני שמכר אדמות ליהודים, הוסיפה הרשות הפלסטינית את החוקים, כולל חוק שאוסר מכירת אדמות לאויב – זה כשאנחנו בעיצומו של משא-ומתן עם הרשות הפלסטינית.
היו מקרים מסוימים שגזרו גזרי-דין מוות, ואני רוצה לומר שגם כאשר ראש הרשות לא חתם, בסופו של דבר רצחו אותם. זאת אומרת, עצם הדבר שנגזר גזר-דין מוות על-ידי בית-המשפט של הרשות, המשמעות היא שבסופו של דבר האיש הזה נרצח.
אני רוצה לציין את המקרה שראש הרשות עבאס לא אישר הוצאה להורג לפני כמה שנים, ולמרות זאת ב-BBC דיווחו על שני פלסטינים שהוצאו להורג. בנוסף לכך, בוצעו כמה הוצאות להורג מחוץ למסגרת המשפטית, כמו שב-1997 נרצחו שלושה פלסטינים שנגזר עליהם גזר-דין מוות.
מה שמעניין הוא ששר המשפטים של הרשות אמר באופן הברור ביותר: מעכשיו אף אחד לא יגן על בוגד שמוכר אדמה לישראלים. לפי הדיווחים, נרצחו עשרות פלסטינים בשנים האחרונות על אותו רקע של מכירת אדמות ליהודים.
השפעת הפתווה – כך זה נקרא. זה המנהג של הדת המוסלמית, שהוציאה פתווה שבעצם תומכת בהוצאה להורג במקרה של מכירת אדמות ל"כופרים", שזה גם יהודים וזה גם נוצרים – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
לפי מה שאני הבנתי, גם בעזרתו של מזכיר הכנסת עכשיו, בעצם לשון החוק מדברת על כך שכל אויב, וכשמגדירים מי זה אויב, אז זה בכלל אזרח ישראלי. לכן, גם אם נמכרה האדמה לערבי אזרח ישראלי – –
נסים זאב (ש"ס):
כן, אמרתי ישראלי.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
– – והוא כמתווך – –
נסים זאב (ש"ס):
כן.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
– – מוכר את זה ליהודי אחר, אז גזר-הדין של שניהם, גם של האזרח שמכר – –
נסים זאב (ש"ס):
שניהם, בוודאי.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
– – וגם של זה שקנה והעביר הלאה הוא גזר-דין מוות.
נסים זאב (ש"ס):
זה ודאי. תראי, את היהודי בוודאי צריכים לרצוח בכל מקרה, כי הוא הבוגד, הוא היה – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
הוא האויב.
נסים זאב (ש"ס):
הוא האויב המרכזי. אבל מה שמעניין – צריך להזכיר את הפתווה שהוציא השיח' תמימי, שהוא השיח' הראשי במועצה האסלאמית הפלסטינית, וגם המחוקק חאתם עבד אל-קאדר, שהוא יועץ לראש הרשות הפלסטינית, שבזמנו תמך בפתווה בטענה שזה נחוץ בעקבות היוזמות של היהודים לרכוש קרקעות במזרח-ירושלים. עכשיו, מה אני רוצה לומר בעניין הזה?
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
במשפט אחרון.
נסים זאב (ש"ס):
משפט אחרון. מה אני דורש מהרשות הפלסטינית כאשר הממשלה שלנו מוציאה יהודים מהבתים שלהם בכוח? אין שום בירור משפטי. קודם כול מוציאים אותם. ככה זה היה בבית-השלום, ככה זה היה בבית-המכפלה לפני כמה חודשים. אז לכן, אין שום סיבה – אנחנו נותנים להם בעצם את הכוח, את היכולת להישאר ברשעות שלהם ובאכזריות שלהם.
אז אני אומר לעצמנו: טול קורה מבין עיניך. אני חושב שאם הממשלה היתה נותנת את הגיבוי ובודקת קודם כול שהמסמכים הם חוקיים, ולא מוציאים קודם כול ונועלים את הדלתות ומוציאים את אותן משפחות בכוח עם הילדים שלהן באמצע הלילה, אלא קודם כול היו צריכים לבחון את זה משפטית ובאופן רציני ומעמיק, ואחר כך היו מחליטים.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, חבר הכנסת נסים זאב. הבא בתור ברשימת הדוברים ואחרון הדוברים – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
היה מישהו לפני.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
כן, נכון. הוא איננו, ולכן אנחנו העברנו לך את זכות הדיבור והטיעון. אני רק אומר שתשיב בשם שר המשפטים השרה, שרת התרבות והספורט, הגברת לימור לבנת.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
גברתי היושבת-ראש, אני אחלק את דברי לשניים, אבל הדברים שלי יהיו מכוונים כלפי אותה ישות – ממשלת ישראל. 1. אני רוצה לדבר על המצעד המאוד-מאוד מרשים שהיה לבית-המכפלה מייד אחרי שיהודים נכנסו אליו, וכפי שכולם מבינים, הבית נרכש כדין עד הרהיט האחרון – אדוני, חבר הכנסת הרב נסים זאב, עד הרהיט האחרון שהיה שם, ואני מניח שגם אתה היית בתוך הבית – אם מסכי טלוויזיה ואם כורסאות, הכול היה רשום ברשימת הקניות ושולם על זה טבין ותקילין, בדינרים ירדניים אפילו. בעל-הבית מכר את הכול. זאת אומרת, לא היתה שום שאלה שהבית נקנה כדת וכדין.
אבל מגיעים כל שרי הליכוד, חברי כנסת מהליכוד, קובעים מזוזה, לא נזוז מפה, ראש הממשלה מבטיח שבעוד חודש ימים – ניתן חודש לבירור העניין, לבדוק את המסמכים. ואז, בלי אומר ודברים, יום קודם השר כץ קובע מזוזה, ויום למחרת שולחים את האנשים שם מבית שנרכש כדין. זה לא קשור בכלל – אמצע הלילה, לא אמצע הלילה, אדוני חבר הכנסת זאב. זה פשוט גזל לאור היום. אני אמרתי שזה גזל לאור היום. בשם מה? בשם – יהיה פה איום, יהיה סכסוך. אגב, עובדתית, המצב הביטחוני בחברון – אחד המקומות הבטוחים בשומרון, אגב – ירד פלאים אחרי הדבר הזה. כי בעצם הם ראו סוג של מה שפעם הערבים היו קוראים "דוולה מענא" – הממשלה אתנו. כך היה בתקופה של הבריטים. הנה, בטח השרה לבנת מכירה את המושג הזה, "דוולה מענא". את מכירה את המושג?
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
– – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
דווקא לא? בטח בבית היית צריכה לשמוע את המושג הזה. בזמנו, כשהיו עושים את ה"פזעות", כשהיו עושים את הפוגרומים, הם היו אומרים: יאללה, "דוולה מענא", הבריטים עומדים מן הצד, אנחנו יכולים לעשות ככל העולה על רוחנו.
אבל יש פה פרשה אחת אחרת: הממשלה הזאת ממשיכה לנהל משא-ומתן עם שלטון רשע, עם שלטון שמאיים על – שמחנך להשמדתה של מדינת ישראל.
אין לי פה, אבל הייתי מקריא פה מעט מעט קטעים ודוחות של תרגום של ספרי אלימות בתוך הרשות הפלסטינית. מה ילד בכיתה ד' אומר בבוקר כשהוא נכנס לבית-הספר – הוא חולם להיות שהיד; הוא יודע שהג'יהאד הוא הדבר העליון ביותר שחביב על אללה אחרי האמונה באל. בעצם אחרי שאתה רואה עם מי יש לך עסק, אתה הולך וממשיך לנהל אתו משא-ומתן על הקמת מדינה שבסופו של דבר היא תבוא להשמיד את החלק השני – קודם שמעתי את הנדיבות של זחאלקה שהוא מוכן להשאיר לנו פה – באיזה סוג של פשרה היסטורית? אני גם שמעתי אותו אצל דן מרגלית שהוא מדבר על "כאן שיח'-מוניס". הוא צודק, היה שיח'-מוניס, היום יש אוניברסיטת תל-אביב. הוא צודק גם שההתיישבות ביהודה ושומרון לא בנויה על אדמות ערביות, אלא על אדמות מדינה, ו-80 קיבוצים דווקא בנויים על אדמות ערביות. אבל הטירוף שלנו – עם מי אנחנו מקיימים משא-ומתן?
ונסיים בזה – ביום השואה אני מדי שנה מקיים את אחת הישיבות החשובות של השדולה להפקת לקחי השואה. השנה היתה לנו הרצאה מרתקת של דוד בדין בעניין הזה, של מה שקורה בספרי הלימוד במה שמכונה הרשות הפלסטינית, שממומן על-ידי מדינות בעולם: החינוך, התקווה, השאיפה לראות דם יהודי נשפך. אז מה הפלא שלאחר מכן אנחנו רואים שהם הולכים לרצוח את בן עמם שמכר ליהודים? ואנחנו פה אדישים בצורה מאוד מאוד מעוררת דאגה. תודה רבה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. תשיב בשם שר המשפטים שרת התרבות והספורט חברת הכנסת לימור לבנת.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבדת להשיב על הצעה לסדר-היום בנושא גזרי-דין מוות למוכרי מקרקעין ליהודים ששמענו זה עתה מחברי הכנסת. אני משיבה בשם שר המשפטים, השר יעקב נאמן, ואני קוראת את תשובתו של שר המשפטים כפי שנמסרה לי. אולי אוסיף לאחר מכן עוד מלה או שתיים על מה שמסר השר, אבל אני למעשה כאן כשלוחתו של שר המשפטים.
ובכן, כך מוסר שר המשפטים: גזירת עונש מוות בגין מכירת קרקעות, אם ליהודי או לכל מאן דהוא, היא בלתי מתקבלת על הדעת, מנוגדת לערכי מוסר מקובלים, ויש לגנותה בכל פה. אני הייתי מנסחת את זה ביתר חריפות, אבל אמרתי – אולי אוסיף לאחר מכן עוד כמה מלים. בפן המשפטי היא אינה עולה בקנה אחד עם המשפט הבין-לאומי, כמו גם עם ההסכמים בין מדינת ישראל לבין הצד הפלסטיני. ישראל מחתה בעבר על חקיקה זו בפני הרשות הפלסטינית והעלתה את הנושא במלוא חומרתו מול גורמים בין-לאומיים. בכוונתנו להמשיך ולדרוש את שינוי החקיקה בערוצים הדו-צדדיים המתאימים, ובמקביל אנו קוראים לכל הגורמים הבין-לאומיים, בפרט לאלה המעורבים בבניית המוסדות הפלסטיניים, למחות בפני הרשות הפלסטינית על חקיקה ופרקטיקה אלה.
השר נאמן, כידוע לכם, חברי חברי הכנסת, הוא איש נעים לשון והליכות. אני מניחה שמכאן באה גם התשובה, המנוסחת בלשון המנומסת הזאת. אבל אני רוצה להוסיף ולומר שאני מצטרפת לחלק גדול מהדברים ששמעתי מחברי חבר הכנסת יריב לוין כאן, וגם מחבר הכנסת נסים זאב. אני רואה את העובדה שבחוקיה של הרשות הפלסטינית היא גוזרת גזר-דין מוות, וגם מבצעת, למוכרי קרקעות ליהודים – וצודק חבר הכנסת יריב לוין כשהוא אומר: איך אפשר לצפות בכלל שמישהו יאשר שהוא אכן מכר את הקרקע ליהודי כאשר הוא יודע בדיוק מה צפוי לו כתוצאה מזה? ואז, כשאנחנו באים ואומרים – או באים ואומרים לנו – שצריך להוכיח בבית-משפט שאכן הקרקע נמכרה על-ידי אותו ערבי ליהודי וצריך שהוא יבוא ויחתום או יאשר בחתימת ידו ועוד כהנה וכהנה, אחרת איך נהיה בטוחים, אחרת איך אפשר יהיה להוכיח את זה מבחינה חוקית בבית-משפט – אז באמת, איך אפשר לצפות שדבר כזה יקרה?
אבל עונש המוות בגין מכירת קרקע הוא לא רק בלתי מתקבל על הדעת, כפי שקראתי ברגע זה כאן מתוך התשובה שהיתה מונחת בפני – הוא בלתי נסבל, הוא ברברי. הוא הרבה יותר מאשר בלתי מתקבל על הדעת, הוא בלתי נתפס בכלל. ואני מתפלאת – בעצם, אני לא מתפלאת כבר. אבל כל ארגוני זכויות האדם, אלה שפה בישראל ואלה שמחוצה לישראל, אלה שקוראים להעניש אותנו, להצביע נגדנו, להחרים אותנו, להטיל עלינו מיני חרמות וקנסות ומה לא, אבל כשזה מגיע לפלסטינים הם פתאום משתתקים כולם, אין להם מה להגיד; סלחנות כזאת, או יותר נכון להגיד – צביעות שכזאת, סטנדרט כפול כזה. אז לא רק שזה בלתי נתפס ובלתי נסלח, לא רק שזו ברבריות, אלא זה גם לא עולה בקנה אחד עם המשפט הבין-לאומי. אז מה? אז מישהו לקח אותם לבית-המשפט הבין-לאומי בהאג, למשל? מישהו הלך אולי לוועדות הרלוונטיות באו"ם, למשל? מובן שלא.
אז אמרתי כבר את מה שהיה לי לומר כאן על הצביעות, ואני רק אוסיף ואומר שאני סבורה שגם ממשלת ישראל, הממשלה שבה אני חברה, ושתכהן עוד גם לאחר הבחירות הקרבות ובאות – גם הממשלה הזאת, גם ממשלת ישראל, צריכה לא להסתפק רק, לטעמי, במחאה שהיתה בעבר בפני הרשות הפלסטינית, ולא רק להסתפק בהעלאה בפני גורמים בין-לאומיים, אלא לעמוד על כך בתוקף רב יותר, באופן החמור ביותר; להעלות את הנושא במלוא חומרתו, משום שמדובר כאן, כפי שאמרתי, לא רק בברבריות אלא בצביעות ובהפרת החוקים הבין-לאומיים. תודה רבה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, גברתי השרה. מה את מציעה?
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
מה ממשלת ישראל מתכוונת לעשות?
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אני מציעה להסיר את הנושא המוצע מעל סדר-היום.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
גברתי השרה, מה ממשלת ישראל מתכוונת לעשות?
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
הכנסת יוצאת לפגרה. אני לא רואה שום טעם – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
את יכולה להציע להסתפק בדברייך. כך בדיוק כוונתך, אני בטוחה.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אני מציעה להסתפק בדברי. כן, כמובן.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
חברי המציעים – חבר הכנסת יריב לוין, ראשון המציעים.
יריב לוין (הליכוד):
אני חושב שהנושא היה ראוי לדיון בוועדת החוץ והביטחון, אבל אני לא רואה שום סיכוי שהוא יידון עכשיו, במצב הזה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
לא נכון, הוועדות ימשיכו לדון. דיון בוועדת המשנה על יהודה ושומרון.
יריב לוין (הליכוד):
אי-אפשר להעביר לוועדת המשנה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
בסדר, לוועדת החוץ והביטחון – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
בואו נעשה סדר בדברים.
יריב לוין (הליכוד):
תעבירו לוועדת חוץ וביטחון.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
להעביר לוועדת חוץ וביטחון, אומר חבר הכנסת יריב לוין. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי – חוץ וביטחון. חבר הכנסת נסים זאב – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
היושב-ראש אמר שדיוני הוועדות יימשכו גם כשנצא לחופש הנוסף שלנו במושב הזה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
– – חוץ וביטחון? אז אנחנו צריכים לערוך הצבעה. מי שבעד, הוא בעד להעביר – אנחנו עושים את זה פרוצדורלית. אם זה יקוים – מאחר שישנן בחירות באופק – או לא, זה כבר לא תלוי בנו. אולי לאחר הבחירות הבאות מישהו יעשה סדר בוועדות וידון בדברים שלא הספקנו לדון בהם לפני.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני סומך על אלקין.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אוקיי, אנחנו נעביר את זה למליאת ועדת החוץ והביטחון ונערוך על כך הצבעה, כי כאמור גם בפגרה הוועדות עובדות כסדרן.
אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד הוא בעד להעביר את הנושא לוועדת חוץ וביטחון, מי שנגד רוצה להסיר את זה מסדר-היום. אנחנו עוברים להצבעה, חברים.
הצבעה מס' 18
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 1
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
בעד ועדה – 6, מתנגדים – 1. אני קובעת שהנושא "גזרי-דין מוות למוכרי מקרקעין ליהודים" עובר למליאת ועדת חוץ וביטחון.