קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
משטרת תל-אביב הטילה מצור על משרדי "זוכרות" כדי למנוע מחאה לגיטימית
היו"ר אורלי לוי-אבקסיס:
אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: משטרת תל-אביב הטילה מצור על משרדי "זוכרות" כדי למנוע מחאה לגיטימית, הצעות לסדר-היום מס' 7961, 7982 ו-7984, של חברי הכנסת חנין זועבי ומסעוד גנאים. אני מזמינה את חברת הכנסת חנין זועבי להיות ראשונת הדוברים.
חנין זועבי (בל"ד):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, חברות הכנסת, ביום רביעי שעבר, בשעות הערב, התכוונו כ-15 פעילים ופעילות של עמותת "זוכרות" לצאת ממשרדי העמותה הסמוכים לכיכר-רבין במטרה להניח ברחוב דפים עם שמות הכפרים הפלסטיניים שנחרבו ב-1948. העמותה "זוכרות" מעולם לא טרחה להסתיר את האינפורמציה הזאת, היות שגם היה ברור לכולם שמדובר במעשה לגיטימי בכל מדינה דמוקרטית, בכל מדינה נורמלית שבה קיימת זכות הדיבור, הזכות הבסיסית, ובה קיימת זכות המחאה לאזרחים; גם במדינה שמכבדת את זכות האזרחים שלה לדעת – לדעת מה קרה עם קום המדינה.
מדובר בפעולה שקטה, בלתי אלימה בכלל. לא היתה שום סיבה לדכא אותה ולא היתה שום עילה לחשוש מפני מה שאמרו שהוא הפרות סדר. יש חשש, אומנם, היה חשש, אבל לא מפני הפרות סדר אלא מפני האמת היה חשש.
כשהתכוונו הפעילים לצאת מהבניין התברר להם ששוטרים הקיפו את הבניין וחסמו את הכניסות. השוטרים אסרו על הפעילים לצאת, כדי למנוע את מה שכינו הפרת הסדר הציבורי. גם התערבות של עורכי-הדין בטלפון לא הועילה. אני רוצה לשאול: איפה נשמע דבר כזה? איך קוראים לדבר הזה? חבורה של אנשים, קבוצה של אזרחים, מנסה לצאת מבניין והמשטרה חוסמת אותם בלי שפשעו, או בלי שיהיו חשודים בפשע, בלי שעשו נזק לאף איש.
זה ברור, גברתי היושב-ראש, שמדובר בדבר הרבה יותר עמוק מסתם חשש להפרת הסדר הציבורי. הרי רק מדינה שכל כך מפחדת משיח ציבורי, מדינה שמפחדת משיח ציבורי על העוולות שעשתה בעבר ועדיין היא עושה – רק מדינה כזאת טורחת לדכא מחאה לגיטימית שקטה ולא אלימה, באופן כל כך נחרץ, כל כך אלים. רק מדינה שיש לה מה להסתיר, או רק מדינה שמרגישה, שיודעת שהיא אשמה. מדינה שבוטחת שהיא לא אשמה לא תעשה דבר כזה. רק מדינה שיודעת מה היא עשתה ב-1948 חוששת מביקורת כלפיה. במקרה הזה זאת אפילו אינה ביקורת חיצונית אלא ביקורת פנימית של אזרחי המדינה עצמם. זאת מדינה שפוחדת מהאזרחים שלה. זאת מדינה שפוחדת גם מהאמת וגם מהאזרחים שלה. זאת מדינה שיש לה מה להסתיר.
הרי זה ברור, גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אפילו חוקק חוק לצורך העניין, כדי שיהיה ידוע לכולם שאת המלה "נכבה" אף אזרח ישראלי לא ישמע, אף תלמיד, אף אזרח לא יכיר.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
לא. חברת הכנסת חנין זועבי, אני חייבת להדגיש למען הסדר הטוב, ואולי למען הצופים, אולי המעטים, שיש בבית, אבל החוק שחוקק דיבר על כך שלא מכספי המדינה. כספים שאמורים להיות מנותבים בדרך כלל למערכת החינוך ינציחו מצד אחד – – –
חנין זועבי (בל"ד):
כן, גברתי היושבת-ראש, אני מכירה את החוק, אני מכירה את המטרה של החוק.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אז גם כאשר אנחנו מציינים חוק צריך לשמור – – –
חנין זועבי (בל"ד):
המטרה של החוק ברורה. תראי, יש בינינו ויכוח ציבורי, אנחנו לא נסכים.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אני לא מדברת על ויכוח ציבורי.
חנין זועבי (בל"ד):
המטרה של החוק היא לדכא שיח ציבורי, לדכא שיח ציבורי.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
חברת הכנסת חנין זועבי, על עובדות אין מה להתווכח.
חנין זועבי (בל"ד):
אנחנו לא מתווכחות, אני לא בעמדה להתווכח אתך.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אני לא מתווכחת, אני באה לתקן. החוק לא אומר שאסור להזכיר את המלה "נכבה" במדינת ישראל, אבל לא להשתמש בכספי – – –
חנין זועבי (בל"ד):
אני מצטערת, אני מבקשת ממך. אני לא רוצה שאת תתקני אותי. לא, לא, לא, את לא בעמדה לתקן אותי. אני יודעת את החוק. אני פה חברת כנסת כמוך.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אז בואי לא נטעה את הציבור.
חנין זועבי (בל"ד):
אני יודעת מה המטרה של החוק. המטרה של החוק היא לצנזר שיח ציבורי.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
לא זאת המטרה שכתובה בגוף החוק.
חנין זועבי (בל"ד):
יש לך זכות דיבור פה, ואת תבואי כאן ואת תביאי את העמדה שלך.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
חברת הכנסת זועבי, אני הפרעתי לך רק לאחר שסיימת את זמנך.
חנין זועבי (בל"ד):
אני לא רוצה שאת תתקני אותי.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
באתי לעשות תיקון טעות כדי שהציבור יבין.
חנין זועבי (בל"ד):
לא, לא, לא, זה לא תיקון טעות. אני מבקשת ממך גם כיושבת-ראש, אל תתווכחי אתי. למה את מתווכחת אתי בכלל?
עכשיו אני אומרת – אני ממשיכה, ברשותך; את צריכה להגן עלי, לא להתווכח אתי – המטרה של החוק והמעשה האלים הזה של המשטרה – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
טוב, לסיכום.
חנין זועבי (בל"ד):
– – ושל המדינה היא לדכא שיח לגיטימי בכל מדינה נורמלית ואזרחית, וזה מראה על חשש המדינה מהאמת וגם, כמו שאמרתי, על החשש שלה מהאזרחים עצמם.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, חברת הכנסת חנין זועבי, אבל אם אנחנו מדברים בשם האמת, אז האמת היא גם להזכיר את שם החוק כפי שכתוב ואת חיקוקו של החוק, למען לא נטעה את הציבור. בהצעת החוק המדוברת של חבר הכנסת אלכס מילר נאמר מפורשות שאסור יהיה להשתמש בכספים ייעודיים של מערכת החינוך כדי להנציח את הנושא הזה.
חנין זועבי (בל"ד):
לא, לא, זאת העמדה הפוליטית שלה. אני לא חושבת שכיושבת-ראש את יכולה לעשות את זה. אני לא חושבת שזה התפקיד שלך.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
מקומי כיושבת-ראש להתערב בדברים שאני חושבת שהם עובדות, ותפקידי יהיה, בין היתר, לשים גם עובדות על השולחן.
חנין זועבי (בל"ד):
זה לא התפקיד שלך.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
את דיברת בשם האמת. אני מציגה עובדתית את החוק שהתקבל.
חנין זועבי (בל"ד):
יש לי רשות דיבור, למה את לא מכבדת אותי? יש לי רשות דיבור, למה את מתווכחת אתי?
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
חברת הכנסת חנין זועבי, רשות הדיבור שלך ניתנה מעבר לזמן, ואני הפסקתי אותך דקה אחרי שתם זמנך, כדי – – –
חנין זועבי (בל"ד):
זה לא התפקיד שלך להתווכח אתי.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אני לא מתווכחת. – – – כדי לתקן טעות שהיא בעצם עובדתית.
חנין זועבי (בל"ד):
זה לא התפקיד שלך, זה לא התפקיד שלך. אני חושבת שישראל ביתנו היא האחרונה – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה.
חנין זועבי (בל"ד):
עכשיו אנחנו הולכים – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. אינני באה להצדיק או לא להצדיק את החוק, רק תיקנתי עובדתית.
חנין זועבי (בל"ד):
– – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אנחנו לא נטעה את הציבור בבית, ואם צריך לומר משהו, מתפקידי, גם אם זה היה החוק של חבר כנסת אחר – – –
חנין זועבי (בל"ד):
את האחרונה – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
מתפקידי לתקן טעויות שנאמרות פה, ובזה תם הוויכוח. אין לי נושא להתווכח אתך.
חנין זועבי (בל"ד):
את מדברת לא כיושבת-ראש, את מדברת כמו חברת כנסת מישראל ביתנו.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
עכשיו אנחנו לוקחים זמן לחברך לסיעה, חברת הכנסת חנין זועבי.
חנין זועבי (בל"ד):
את יודעת – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
בואו נקבל את חבר מסעוד גנאים וניתן לו את זכות הדיבור. בבקשה, חבר הכנסת מסעוד גנאים, לרשותך שלוש דקות.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
את יכולה להמשיך, גברתי היושבת-ראש. אני רואה ככה שיש לך תיאבון להתווכח.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
לא, לא, לא, חבר הכנסת מסעוד גנאים. אתה יודע שאינני מתווכחת, בטח לא על הפודיום, לא כשאני נושאת בתפקיד.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
אולי תיתני לי גם?
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אני נותנת לך ואני גם אוסיף לך דקה, אם תרצה.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
גברתי היושבת-ראש, את יודעת, החוקים – בכלל, לחוק יש הפרטים שלו ויש המסר. הם מדברים על "חוק הנכבה", אז המסר שלו ברור אפילו אם הוא שונה. אפילו הוא מדבר על עצירת מימון – הזכרת יום הנכבה – מכספי ציבור. המסר ברור, המסר נשאר אותו מסר. זאת רדיפה, זה ניסיון לרדוף את הנרטיב השני, ולא רוצים שאנשים יחיו או יזכרו את יום הנכבה. לא רוצים. אז המסר הוא אותו מסר, המטרה היא אותה מטרה. נכון, הפרטים אולי שונו קצת, אבל זה אותו דבר, לפי דעתי, גברתי היושבת-ראש.
אבל, בהמשך למה שקרה עם עמותת "זוכרות" – גברתי היושבת-ראש, כאשר המשטרה עושה מצור על עמותה שהיא כל שנה, שבע שנים כבר, הם יוצאים ביום הנכבה כדי – מטרתם היא, אומרים ככה: להביא לידיעת הציבור בישראל את יום הנכבה – האם זה הפך לאי-סדר? הם מפחדים אפילו. הם רצו לחלק דפים שעליהם שמות הכפרים שנחרבו, נהרסו. כ-500 כפרים נהרסו בנכבה בשנת 1948. אלה עובדות היסטוריות. אפילו מפחדים – זה הפך לאיום על עצמאות ישראל? אני לא יודע.
גברתי היושבת-ראש, המעשה של המשטרה, באמת הוא סימל משהו. הוא סימל שרדיפת והכחשת הנכבה הולכות עם האנטי-דמוקרטיה, הולכות עם הדיכוי. אילו היתה דמוקרטיה נורמלית, טבעית ובריאה, היא היתה נותנת לאנשים לבטא את עצמם, לבטא את הדעה שלהם. יש דעה אחרת, יש אמת אחרת, שאומרת שנחרב ביתו של אחר, שזה הפלסטיני, וזאת עובדה.
אני שמעתי את השר בגין כאשר קצת היה ויכוח על אפילו עובדות היסטוריות, ואני לא מביא דבר חדש. אני קורא לאנשים ללכת למקורות ההיסטוריים. באמת, במלחמת 1948 הכוחות היהודיים, אפילו מספרית, היו יותר מכל הכוחות הערביים שהיו. אפילו הצבאות – גברתי השרה, אני אומר, לחזור למקורות. אם אני טועה, אני מוכן לעמוד פה ולהגיד: טעיתי. אבל אלה עובדות. אבל ישראל והנרטיב הציוני, הישראלי, אוהב להציג את עצמו שהוא דוד הקטן, שגוליית הפלסטיני הגדול, הענק, ניסה לאכול אותו, להרוס אותו, והוא התגבר עליו. לא ככה. עובדה. כל צבאות ערב שנכנסו ב-15 במאי, כל הכוחות שהיו בפנים – הכוחות היהודיים היו פי-שניים מהם. זו עובדה היסטורית. אתם יכולים לחזור למקורות.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אני, קצת קשה לי – – –
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
אבל בחזרה, גברתי היושבת-ראש, בחזרה למה שקרה עם "זוכרות".
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אנחנו גם נגיד שהוא היה מאומן, וצבא מאוד חזק, שכבר החזיק מעמד, והשפה היתה אחת והמפקדים בשרשרת הפיקוד היו – – –
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
כן, כן. הכוחות ו"ההגנה" ואנשי האצ"ל – כולם היו מצוידים טוב, בנשק יותר טוב, ומספרית הם עלו – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
צבאות ערב?
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
לא צבאות ערב. אני מדבר על הכוחות היהודיים. אני מחזיר אתכם להיסטוריה, אם אני טועה. אבל אני אחזור ובזה אסיים, גברתי היושבת-ראש. אני חושב שהמצור על "זוכרות" זה לא מצור על בניין של עמותה; זה ניסיון לחנוק אמת היסטורית וניסיון לעשות מצור על הזיכרון האמיתי, שאכן פה קרתה נכבה. תודה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, חבר הכנסת מסעוד גנאים. תענה בשם השר לביטחון הפנים, בשם השר אהרונוביץ, שרת התרבות והספורט, השרה לימור לבנת. בבקשה, גברתי השרה.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני משיבה כאן בשם השר לביטחון הפנים, השר אהרונוביץ. אני אחלק את תשובתי לשני חלקים. קודם כול, אני רוצה להביא לידיעת הציבור את העובדות בכל מה שנוגע לטענות המופרכות של חברי הכנסת זועבי וגנאים באשר למה שקרה עם עמותת "זוכרות" באותו יום, בערב יום העצמאות. פשוט, סיפור מופרך בעליל, ואני אולי אתן קודם כול את העובדות. בחלק השני של דברי אני רוצה להתייחס לפעילות – לא לפעילות אלא לסיפורים שמספרים, כדי שהציבור ידע מה זה עמותת "זוכרות", אולי ציבור הצופים שלנו, ובכלל – ידע במה מדובר כאן.
ובכן, ראשית, מבירור הפרטים עולה כי בערב יום העצמאות התקיים כמדי שנה אירוע גדול והמוני בכיכר-רבין. אנחנו שמחים לחגוג את יום העצמאות ה-64 למדינת ישראל כמדי שנה, ומובן שכחלק מההיערכות לאירוע נסגרים הרחובות הסמוכים לכיכר לכניסת כלי רכב, ונקבעת טריטוריה מאובטחת אשר לה כמה כניסות שבהן מוצבים שוטרים ומאבטחים שמבצעים בידוק ביטחוני לכל מי שמעוניין להיכנס למתחם האירוע. אנחנו לא מרגישים שום צורך להתנצל על זה.
משרדי עמותת "זוכרות" ממוקמים ברחוב מאנה, שנמצא סמוך לכיכר-רבין, והוא נמנה עם הרחובות שנסגרו לתנועת כלי רכב. למקום הגיעו פעילים של העמותה שנשאו שלטים עם שמות של כפרים ערביים, וזאת על מנת לקיים משמרת מחאה – שימו לב – שלא תואמה עם המשטרה. אנחנו מדברים על אירוע המוני בערב יום העצמאות, כמדי שנה, אבל הם לא חושבים שהם צריכים לתאם משמרת מחאה עם המשטרה, כאשר הם יודעים שהאזור כולו סגור. למרות זאת, ובניגוד – או לא בניגוד אלא מעבר למה שהמשטרה היתה צריכה לעשות – גידרה המשטרה שטח ואפשרה את קיום המחאה. אני חוזרת ואומרת: אפשרה את קיום המחאה.
יש לציין שבשום שלב לא נערך שום מצור על הבניין; לא נחסמו הכניסות, לא נחסמו היציאות, וכל מי שרצה לעזוב היה חופשי לעשות כן. עקב חשש שהמוחים יגרמו לפרובוקציה שתיצור סכנה לשלום הציבור, השוטרים מנעו כניסה עם השלטים לתוך המתחם שבו התקיימו חגיגות יום העצמאות. אני חוזרת ואומרת: בתוך המתחם שלהם, שבו עמדו, עם השלטים של המחאה, התאפשר להם, אף שזה לא תואם קודם. לא אפשרו להם להיכנס עם השלטים לתוך מתחם חגיגות יום העצמאות.
אבל – ואת זה כמובן גם חברת הכנסת זועבי וגם חבר הכנסת גנאים קצת שכחו להזכיר פה – במהלך האירוע אחד המוחים התחיל לקרוא קריאות בשבח השהידים – שהידים, להזכירכם – הרוצחים, הטרוריסטים שטובחים כאן יהודים, על מנת להתסיס את האווירה. הוא התבקש להפסיק, אבל הוא סירב, ולכן הוחלט לעכב אותו לחקירה.
חנין זועבי (בל"ד):
– – –
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אני לא רוצה לשמוע אותך. את הרי משקרת, כרגיל. אנחנו שמענו אותך כבר על ה"מרמרה" עם השקרים שלך.
משטרת ישראל תמשיך לנקוט יד תקיפה נגד – – –
חנין זועבי (בל"ד):
– – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
חברת הכנסת זועבי – קריאת ביניים, לא רצף.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
ברור, ברור, ברור. את את שלך אמרת כבר, וגם זה יותר מדי.
חנין זועבי (בל"ד):
– – –
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
שמענו את השקרים שלך על ה"מרמרה" כבר, ובדברים אחרים.
משטרת ישראל תמשיך לנקוט יד תקיפה נגד מפירי חוק.
עכשיו, החלק השני של תשובתי. עד כאן – החלק של משטרת ישראל, השר לביטחון פנים, למען הדיוק, וכמובן משטרת ישראל; עכשיו לחלק השני של תשובתי. אני נכנסתי ב-IPhone שלי לעמותת "זוכרות", ושם הוצג – יש שם כמה פרטים, כולל מקומות. מה זה הכפרים הערביים שעליהם מדברת עמותת "זוכרות" ואותם היא מנסה להציג לציבור? כדאי שהציבור ידע במה מדובר. מציגים מפה, ובמפה יש נקודות. נקודות, נקודות, נקודות. אתם אולי לא מכירים את אתר האינטרנט; אתם מכירים אותו היטב, לדעתי. נקודות, מצפון הארץ ועד דרומה, מדרום לבאר-שבע. והנקודות האלה, שהן הכפרים שעליהם מדובר – הנקודות האלה הן בכל מדינת ישראל. לא ביהודה ושומרון, לא בחבל-עזה, לא במה שאתם קוראים "השטחים הכבושים", לא באדמות שהן אדמות פרטיות או אדמות מדינה.
חנין זועבי (בל"ד):
אז מה? זה חדשות בשבילך? מה קרה ב-1948 – – –
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אני אגיד לכם איפה – כאן, בתוך תל-אביב. מצאתי כאלה באזור תל-אביב, כאלה עשרות נקודות. בבת-ים, בראשון-לציון, ברחובות, איפה לא? בבית-שמש – –
חנין זועבי (בל"ד):
– – –
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
– – בנתניה, באור-עקיבא, סביב – לא רק עצמן, הכול. סביב כל האזורים האלה. בטבריה, גברתי היושבת-ראש. איפה לא? איפה לא? בבית-שאן. איפה לא? כל מדינת ישראל היא שטח כבוש, בעיניכם, חברי הכנסת, חברי הפרלמנט, שאתם יושבים כאן, בפרלמנט של מדינה דמוקרטית שלא קיימת בשום מדינה ערבית, הרי.
חנין זועבי (בל"ד):
זה לא קיים?
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
ואתם יושבים כאן, בכנסת הזאת, שמאפשרת לכם משום מה לעמוד כאן על הדוכן הזה, על הבמה הזאת, ולשאת דברי שטנה, שנאה, הסתה, נגד הציבור הישראלי, שמאפשר לך לעלות שם על ספינת שנאה נגד המדינה.
חנין זועבי (בל"ד):
– – – הפלסטינים היו פה קודם.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
חברת הכנסת זועבי.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אני מציעה לכם להיכנס לאתר באינטרנט ולראות איזה – – –
חנין זועבי (בל"ד):
– – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
לא רצית שיפריעו לך. אני נתתי לך לקרוא כמה קריאות ביניים ואולי אפילו מעבר לזה. אולי יושב-ראש אחר היה גם מזהיר. אני מבקשת. בואי נסיים את זה בצורה נאותה וניתן לשרה לסיים את דבריה.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
באיזו מדינה דמוקרטית ונורמלית היו מאפשרים לך בכלל לעלות כאן על הדוכן ולשאת כאן דברי הסתה ושנאה נגד המדינה שאת חיה בה? תגידי, יש איזה מדינה? יש לי אלייך שאלה: יש איזו מדינה, מדינה ערבית אחת, שבה היו מאפשרים ליהודי – סתם יהודי, לא אחד שמסית, ליהודי – לעמוד ולדבר נגד המדינה שהוא חי בה? הרי הוא לא היה יכול לחיות שם דקה אחת. יש עונש מוות – דיברנו על זה קודם, לא היית פה – למי שמוכר אדמות ליהודים בחוק הפלסטיני.
חנין זועבי (בל"ד):
זה ההיסטוריה. אני מנסה להשיב לך. יש לי תשובה בשבילך – – –
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
האם יש מדינה אחת כזאת? אתם עומדים כאן, אתם מקבלים כאן זכויות מלאות לעמוד כאן, אבל את מנצלת אותן להסית נגד אזרחי המדינה, להלל את השהידים, ואת באה לכאן, ואת באה בטענות שהמשטרה הטילה מצור על משרדי העמותה הזאת – – –
חנין זועבי (בל"ד):
– – –
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
– – – העמותה הזאת, שבאה להסית, שבאה להסביר שכאילו כל השטחים האלה כאן – שמתי כאן, יש כאן מין אפליקציה כזאת שאפשר לחפש יישוב פלסטיני, שמו המלא, או חלק מהשם; הקלד שם או מקום ישראלי כדי לגלות מה היה כאן קודם. כתבתי רמת-אביב – מצאתי שיח'-מוניס. אז הנה, יש כאן – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
חבר הכנסת מסעוד גנאים, לשרה לימור לבנת יש הזכות – – – תפקידי להגן עליה ולתת לה לומר את דבריה.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
– – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אני חושבת שנהגתי ביתר סבלנות עם קריאות הביניים.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
– – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
נכון, וגם קריאות הביניים של החברה שלך, ואף שקיבלתי כבר הערות שהייתי צריכה להשתמש כאזהרה בכרטיס הקריאה הראשונה. אני עדיין מאמינה שאפשר לתת לדוברים לסיים, ולנושא לעבור בצורה מכובדת. תודה. בבקשה, גברתי השרה.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
איפה המכובדות? איזה מכובדות יש כאן, גברתי היושבת-ראש? זאת אומרת, את מכובדת מאוד.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
גם דיון סוער הוא לפעמים מכובד.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
כן, אבל איזה מכובדות יש בהתנהלות הזאת של חברי הכנסת האלה? איזה מכובדות יש במי שכאן כותב שרמת-אביב היא שיח'-מוניס ודורש ותובע שהיא תחזור להיות שיח'-מוניס, ויושב כאן בפרלמנט הזה, בכנסת הזאת? איזה מכובדות יכולה להיות בזה? אני לא מכוונת כמובן אלייך, חלילה. איזה מכובדות יכולה להיות בזאת? הם דורשים ותובעים שהיא תחזור להיות שיח'-מוניס. זה הרי לא ייאמן.
הרי הוויכוח על יהודה ושומרון, הוויכוח הפוליטי, הוויכוח המדיני על משא-ומתן, על מה יהיה, על איך יהיה, יהיה שלום עם הרשות הפלסטינית, איזה משא-ומתן, איזה סוג של משא-ומתן – זה ויכוח, זה דיון פוליטי, זה דיון לגיטימי. אבל אחרי כל זה לבוא ולטעון – – –
חנין זועבי (בל"ד):
– – –
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
תראי, קריאות הביניים שלך לא נשמעות, אבל גם אם היו נשמעות, גם אילו היו נשמעות קריאות הביניים שלך, ממילא מה שאת אומרת הרי הם דברי שקר וכזב, לא רק לגבי העבר, אלא גם לגבי מה שאת עושה עכשיו. את שיקרת כשהיית על ה"מרמרה", את שיקרת כשירדת מה"מרמרה".
חנין זועבי (בל"ד):
אבל – – – לא שיקרתי – – –
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
את שיקרת לאורך כל הדרך, את משקרת. את שיקרת כשעלית, את שיקרת כשירדת.
חנין זועבי (בל"ד):
– – – לא שיקרתי – – –
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אל תפריעי לי. אני מבקשת לאפשר לי לדבר, גברתי היושבת-ראש.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
חברת הכנסת חנין זועבי.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אני לא יכולה לדבר כך. לא נשמע דבר כזה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
חברת הכנסת חנין זועבי. חברת הכנסת חנין זועבי, אני מבקשת ממך. אני מבקשת, עוד קריאה אחת ואני אקרא לסדר.
נסים זאב (ש"ס):
אבל השקר זה האמת שלה, ברור שכך. כל אחד והאמת שלו.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
חבר הכנסת נסים זאב, אל תוסיף חטא על פשע. אנחנו מנסים פה להרגיע את הרוחות.
חנין זועבי (בל"ד):
– – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
חבר הכנסת נסים זאב, אנחנו ננסה לסיים את היום הזה בלי הרחקות מיותרות, אבל אם לא תהיה ברירה אני גם ארחיק.
חנין זועבי (בל"ד):
אני – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
חברת הכנסת חנין זועבי, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. בבקשה.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
כבר היה צריך להיות הפעם ה-16 בערך לקרוא אותה לסדר.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אצלי, אני יותר סובלנית בנושא של קריאות לסדר. בדרך כלל אנחנו מצליחים להשתלט על הדיון. כשזה בלתי אפשרי אז אנחנו משתמשים בזה ככלי אחרון.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
בסדר, צריך לאפשר לשר לדבר. זה הרי לא יכול להיות.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
ישנם חברי כנסת, ברשותך, גברתי השרה, שנושא ההרחקה משמש להם אחר כך כפלטפורמה מסוימת, ואולי אפילו כעיקר הדיון. אני משתדלת שאצלי זה לא יקרה, ברשותך. אני מתנצלת אם זה לקח קצת יותר זמן להבהיר את דברייך, או סבלנות ממך, אני יודעת כמה שאת מסוגלת להיות סובלנית, אז אני מבקשת גם עכשיו.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אין לי טענות אלייך, גברתי היושבת-ראש. אני רק סבורה שההתפרעות כאן תוך כדי דברי היתה מופרזת ומוגזמת. צריך לאפשר לי גם לענות, גם אם הדברים לא מוצאים חן, כנראה לא מוצאים חן בעיניהם. מה שאמרו כאן על הדוכן מאוד לא מצא חן בעיני, ואני ישבתי כאן בכיסאי בשקט, אף שגם אני יודעת לצעוק.
מכל מקום, אני כאמור חילקתי את תשובתי לשני חלקים. הייתי מבקשת שלאחר הצעקות כאן, לא יישכח גם החלק הראשון של תשובתי, היינו שמעולם לא הוטל שום מצור, שהיה שם פעיל שלהם שקרא קריאות שבח לשהידים, ושמשום כך הוא עוכב לחקירה, וכל הטענות הן טענות סרק שאין להן שום בסיס. הטענות שנשמעו כאן קודם הן טענות שאין להם שום בסיס בתחקיר שנעשה על-ידי המשטרה. אני מודה לך, ואני מבקשת להסתפק בדברי אלה. תודה רבה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, גברתי שרת התרבות והספורט הגברת לימור לבנת. אני פונה אל המציעים ושואלת: להסתפק בדברים?
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
מליאה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
מליאה.
אנחנו עוברים להצבעה. מליאה מול הסרה. מי שהוא בעד הוא בעד דיון מורחב במליאה, ומי שהוא בעד הסרה אז הוא נגד. בעד – מליאה; נגד זה להסיר את הדברים מסדר-היום. בבקשה, אנחנו עוברים להצבעה. נגד זה להסיר מסדר-היום, בעד זה בעד דיון מורחב במליאה.
הצבעה מס' 19
בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 2
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר היום – 3
נמנעים – אין
ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
נעבור לתוצאת ההצבעות: בעד – 2, מתנגדים – 3. אני קובעת שהנושא הוסר מסדר-היום.