קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
חוק ההסדרה אשר קידומו נדחה כמה פעמים בכנס האחרון
היו"ר ראובן ריבלין:
כבוד השר בגין, רבותי חברי הכנסת, היום יום רביעי, כ"ו בניסן התשע"ב, 18 באפריל 2012 למניינם. אני מתכבד לפתוח ישיבת כנסת מיוחדת בפגרה על-פי בקשתם של 75 חברי כנסת, אשר ביקשו להעלות נושאים שונים.
הנושאים הם לפי סדר-היום שהוצג לפניכם. שתי ההצעות אשר עליהן ישיב השר בנימין זאב בגין או זאב בנימין בגין, הן: חוק ההסדרה אשר קידומו נדחה כמה פעמים בכנס האחרון; הצעה נוספת לסדר-היום היא: צוות לבחינת נושא המאחזים בראשותו של כבוד השופט בדימוס אדמונד לוי. אנחנו מתחילים בהצעותיהם של חבר הכנסת דני דנון וחבר הכנסת אורלב. השר בגין יחליט אם הוא משיב על שתי ההצעות יחד או על כל הצעה בנפרד בהתאם להתפתחות הדברים. ברגע שאדוני יבקש להשיב, הוא ישיב.
השר זאב בנימין בגין:
אדוני היושב-ראש, תהיתי: מה מספר חברי הכנסת שאדוני ציין שביקשו את הדיון?
היו"ר ראובן ריבלין:
25 על כל – – –
השר זאב בנימין בגין:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
נכון. על כל שני נושאים. לא, בנושא זה אני – אדוני – – –
השר זאב בנימין בגין:
אחד, שניים, שלושה, ארבעה – אני מוצא שבעה יחד עם השר התורן, ועם ראש הממשלה – שמונה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני השר, הכית את הכנסת – – –
השר זאב בנימין בגין:
בגלל הוותק של מזכירת הכנסת אולי נכלול גם אותה, ואז זה תשעה. אין מניין, אין מניין.
היו"ר ראובן ריבלין:
כבוד השר, הואיל ולא אומר לאחי – – –
השר זאב בנימין בגין:
גם את חפצי, גם היא ותיקה מספיק – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
– – – לחבר הכנסת והשר בגין, כאח הוא לי – לא אומר לו: הכיתני בני, אני אומר לך: הכית את הכנסת. אבל אני יכול רק לומר לכנסת שהיא יכולה לתקן את הנושא שהשר בגין מדבר עליו, על-ידי כך שיתקנו את התקנון – –
אברהם מיכאלי (ש"ס):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
– – שכל מי שמבקש לכנס חייב להיות. ממילא, מטבע הדברים, אני לפעמים מקבל בקשות שאני יודע שהחברים נמצאים בחוץ-לארץ, ואז אני מסרב לקבל.
ובכן, יש לנו שתי הצעות לסדר-היום, מס' 7927 ו-7928, בנושא אחד: חוק ההסדרה אשר קידומו נדחה כמה פעמים בכנס האחרון. ראשון הדוברים, שלרשותו עשר דקות תמימות, הוא סגן היושב-ראש דני דנון, ואחריו – זבולון אורלב. השר בגין יחליט אם הוא משיב לכם במשותף עם אורי אריאל וזאב אלקין, או שהוא ישיב בנפרד על כל הצעה לסדר-היום. כרצונכם. אדוני, הבמה לרשותך.
דני דנון (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אכן אנחנו עדיין בפגרה, אבל, מה לעשות, אדוני השר? יש שעון שמתגלגל ודברים קורים במדינת ישראל, ואנחנו רואים שבית-המשפט העליון לא מפסיק מלפעול בפסיקותיו, ובצדק. בית-המשפט העליון לא מפסיק לקבוע לוחות זמנים, ובצדק. שר הביטחון, האמון על הביטחון של אזרחי מדינת ישראל, פועל במשנה מרץ, תרתי משמע, לא בצדק, ולכן אנחנו גם ככנסת מצאנו לנכון – רבים מחברי הכנסת, אדוני היושב-ראש – לכנס מושב בפגרה לדון על הנושאים.
היו"ר ראובן ריבלין:
ישיבה ולא מושב.
דני דנון (הליכוד):
ישיבה. הציבור ראה מראות קשים של פינוי יהודים מבית-המכפלה, ראה ורואה מה קורה היום בהתיישבות ביהודה ושומרון, ואנחנו שומעים, אדוני היושב-ראש, שזה לא הסוף. להיפך, זו רק ההתחלה. כי אם חשבנו שמגרון זה הסוף של הוויכוח והעימות, אז זו התחלה של מדרון חלקלק. כי מה בעצם קורה במגרון, אדוני היושב-ראש? הסכם שעמל עליו השר בגין, וגם אני וחברי בירכנו על ההגעה להבנות – אנחנו רואים שההסכם הזה לא התקבל על-ידי בית-המשפט העליון, והיום בעצם עולצים אנשי השמאל, כי אחרי מגרון מגיעה גבעת-האולפנה בבית-אל, וזה מגיע, ואחרי זה יש שילה, בית-אל, וכ-10,000 יחידות דיור שדינן כדין מגרון, שגם שם יבואו אופנהיימר, גילאון ואחרים ויעתרו לבית-המשפט העליון.
אדוני היושב-ראש, לא סתם יש היום, בהמשך היום, על הנושא של היחסים המורכבים והחשובים שבין הכנסת לבית-המשפט העליון. מה שקורה היום: השמאל הקיצוני במדינת ישראל לא מצליח למלא את האולם הזה ברוב, לא מצליח לשכנע את הציבור בישראל בצדקת דרכו, שצריך לגרש את היהודים מיהודה ושומרון ואז יבוא שלום. לא מצליחים. מה לעשות, הציבור בישראל יותר חכם. ואז מה מצאו להם, אותם פרנסי שמאל? במקום ללכת לגדרה ולחדרה ולצבור קולות – הם כבר לא מנסים, דרך אגב. אין סניפים, אין פעילות, לא ממלאים כיכרות – הם אמרו: יש לנו פתרון אחר. אנחנו נישאר פה מיעוט, לא מנסים לשכנע, אבל נלך לבית-המשפט העליון, ובעזרת עתירות רבות ומגוונות נקבע את המציאות היומיומית של אזרחי ישראל, ובעיקר של אזרחי ישראל הגרים ביהודה ושומרון.
אין חולק, יש פה מחלוקת אידיאולוגית. יש אנשים בשמאל הישראלי שחושבים שאם נוציא מיהודה ושומרון למעלה מ-360,000 איש יבוא שלום על ישראל, ויש רבים בציבור הישראלי, שהם הרוב היום פה בכנסת, והם הרוב בציבור, שחושבים אחרת; חושבים שזה לא יעזור, שזה רק יביא נזק.
לכן, אם באים לשאול מי אמור להכריע בנושאים הרי הגורל האלה: האם פה אנחנו – הציבור בעצם, כי אנחנו שלוחים, אנחנו נבחרנו, אנחנו מייצגים עמדות ודעות – או בית-המשפט העליון? פה עמדתי, אדוני היושב-ראש, ברורה. אנחנו מכבדים את בית-המשפט העליון, אנחנו כולנו מצווים לכבד את פסיקותיו, אבל נושאים ערכיים-אידיאולוגיים צריכים להיות מוכרעים פה.
אבל מה שקורה, כשיש שלטון של שמאל או שלטון של ימין שמבצע מדיניות של השמאל, כמו הגירוש של היהודים, אז הכנסת היא פאר הדמוקרטיה. ואם פה שכנעו חבר כנסת להיות סגן שר ונתנו לו "מיצובישי גלנט" כדי שהוא יהיה סגן שר והצביעו על הסכם אוסלו – פאר הדמוקרטיה. אבל פתאום הרוב הזה פה לא נראה לאנשים מסוימים, הוא מייד נהפך לרוב דורסני, רוב לא דמוקרטי, ואז, בואו ונלך לחפש צדק במקום אחר – בבית-המשפט העליון. לכן בנושא הזה אני חושב שאנחנו צריכים לומר לבית-המשפט העליון: מכיוון שאנחנו מכבדים את בית-המשפט העליון, אנחנו ניאבק שההכרעות יתקבלו כאן, בכנסת ישראל.
אני רוצה לפנות לשר בגין, כי אני יודע שהוא עוסק רבות בנושאים שאנחנו מדברים עליהם היום. קראתי גם היום בבוקר, אדוני השר, ריאיון שלך או תגובה שלך באחד העיתונים. אני חושב שאי-אפשר להתגאות – – –
השר זאב בנימין בגין:
לא קראת ריאיון. לא קראת ריאיון – – – השר – – –
דני דנון (הליכוד):
אז כנראה מישהו דאג להעביר את דבריך מישיבה שהתקיימה אתמול לאחד מעיתוני היום.
השר זאב בנימין בגין:
אינני נוהג למסור דברים מישיבות שאני משתתף בהן.
דני דנון (הליכוד):
אדוני השר, בעיתון נכתב שאנחנו יכולים להתגאות בפעילות שלנו ביהודה ושומרון, ושר אחר שטוען אחרת. אני רוצה לומר לשר – – –
שלמה מולה (קדימה):
יש מריבה בתוך הליכוד?
דני דנון (הליכוד):
קודם כול, זה לגיטימי. זה לגיטימי, חבר הכנסת מולה.
שלמה מולה (קדימה):
בסדר.
דני דנון (הליכוד):
אומרים שאנחנו צריכים להבין שאנחנו נבחרנו לעשות בדיוק ההיפך ממה שחבר הכנסת מולה היה רוצה שנעשה.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת מולה, פעם היתה מריבה בתוך הליכוד, וכך קמה קדימה.
דני דנון (הליכוד):
אנחנו נבחרנו לחזק וליישב – – –
שלמה מולה (קדימה):
אתה מסמן את הבאות כאילו? אתה מסמן את הבאות?
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לא.
דני דנון (הליכוד):
לכן אנחנו צריכים להסתכל על התוצאות, על מספר היישובים החדשים שהצלחנו להקים ביהודה ושומרון, על מספר התב"עות שחתם שר הביטחון, ובמקביל – להסתכל על מספר העתירות לבית-המשפט העליון, על מספר הפסיקות, ולראות שבזמן שאנחנו לא מבצעים – ואפשר להאשים, אדוני היושב-ראש, וגם אני עושה זאת, את שר הביטחון אהוד ברק, אבל אנחנו בשלטון, אנחנו נבחרנו, אנחנו בקואליציה. שר הביטחון, מקומו לא בקואליציה הזאת. אני קורא לראש הממשלה לפטר את שר הביטחון, לבחור שר ביטחון מהליכוד, שיהיה נאמן לעמדות הלאומיות, ולא לתת לברק להוביל אותנו או להיות קבלן ביצוע של קדימה ושל השמאל. אולי בשביל ברק אין הבדל – – –
שלמה מולה (קדימה):
קמפיין הבחירות התחיל.
מרינה סולודקין (קדימה):
– – – אנחנו מרכז.
דני דנון (הליכוד):
היום כולם רבים להיות מי זה מרכז. אני לא יודע מי זה מרכז. אבל אין הבדל היום, מבחינתו של שר הביטחון ברק, אם למכור דירה ב"אקירוב" או ב"מגדלי אסותא" או לפנות יהודי מבית-המכפלה.
שכיב שנאן (העצמאות):
– – – של הממשלה – – –
דני דנון (הליכוד):
בליכוד יש הבדל. ואם אנחנו מדברים על זכות אבות, אז יש לנו זכות אבות לקנות כדין בתים גם בעיר האבות.
שלמה מולה (קדימה):
– – – באמת, שהחוק הישראלי יחול על יהודה ושומרון.
דני דנון (הליכוד):
חבר הכנסת מולה, אתה כרגע כאילו רשמת את הנקודה הבאה שלי פה – החלת ריבונות ישראלית ביהודה ושומרון.
שכיב שנאן (העצמאות):
– – – הון פוליטי, תחפש לעשות אצל מישהו אחר. אתה לא – – – על מי שעושה את העבודה.
דני דנון (הליכוד):
הון פוליטי וברק זה לא הולך ביחד. שר הביטחון ברק – – –
שכיב שנאן (העצמאות):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת שנאן, קריאת הביניים שלך נשמעה. אנחנו לא יכולים לאפשר לו לענות על כל קריאת ביניים, כי אחרת הוא יעמוד פה ואני אאפשר לו לדבר בלי הפרעה עשר דקות.
דני דנון (הליכוד):
הון פוליטי ושר הביטחון ברק לא הולכים ביחד. לכן אני קורא – – –
שלמה מולה (קדימה):
לדעתנו, ברק הוא טוב.
דני דנון (הליכוד):
אני קורא לראש הממשלה – –
היו"ר ראובן ריבלין:
טוב, מספיק, רבותי.
דני דנון (הליכוד):
– – לא אלמן ישראל יהיה אם יהיה שר ביטחון אחר בממשלה הנוכחית. ולהערתך, חבר הכנסת מולה, אתה צודק במאה אחוז.
ואני פונה פה שוב לשר בגין: כמו שמנחם בגין כראש ממשלה קיבל החלטה אמיצה להחיל ריבונות ישראלית ברמת-הגולן, ובא למליאה ואמר בכמה מקרים שזו היתה החלטה חשובה ביותר שהתקבלה בכנסת ישראל; וכמו שלוי אשכול קיבל החלטה אמיצה להחיל ריבונות ישראלית במזרח-ירושלים, הפתרון האמיתי, האולטימטיבי – לא כל התרגילים ולא כל הפתרונות – זה באמת, חבר הכנסת מולה, להחיל ריבונות ישראלית על היישובים היהודיים ביהודה ושומרון.
שלמה מולה (קדימה):
אז תציעו.
דני דנון (הליכוד):
אני מתכוון להגיש הצעת חוק בפתח המושב, חבר הכנסת מולה. ואני מקווה, השר בגין והשר נאמן – שניכם שרים בכירים, חברים בוועדת השרים לענייני חקיקה – שתעזבו עכשיו נקודתית את גבעת-האולפנה, את גבעת-אסף, את מגרון. בואו נדבר על המהות: למה שלא נחיל ריבונות ישראלית על היישובים היהודיים ביהודה ושומרון? למה שלא נחקה את המהלך האמיתי של מנחם בגין ושל לוי אשכול? זו האמירה האמיתית. נשמע את האנשים שאומרים אחרת, אבל בפועל נאמר לתושבי אריאל ומעלה-אדומים: אתם אזרחים אמיתיים במדינת ישראל. ואז, שום שר ביטחון לא יצטרך לתת אישור על מרפסת כזאת או מרפסת אחרת, כי אז בפועל הדין יהיה שווה. וזה הפתרון האמיתי, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
רק לידיעתך, כבוד חבר הכנסת דנון, כדי להחיל את החוק הישראלי בארץ-ישראל צריך החלטת ממשלה בהתאם לפקודת סדרי שלטון ומשפט שנחקקה על-ידי הכנסת ובהתאם לדבר המלך במועצתו.
דני דנון (הליכוד):
אני זוכר, אדוני היושב-ראש, אני אסתכל ב"דברי הכנסת", אבל – – –
שכיב שנאן (העצמאות):
– – –
דני דנון (הליכוד):
החלנו את החוק על רמת-הגולן, אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לא, רמת-הגולן לא היתה חלק מארץ-ישראל. לכן החלנו. החלנו את החוק הישראלי על רמת-הגולן בחוק נפרד. על ירושלים אשכול לא היה צריך חוק.
דני דנון (הליכוד):
אני חושב, אדוני היושב-ראש, שאם ירצה ראש הממשלה, והממשלה, לעשות זאת, הם יקבלו גיבוי מלא מרוב חברי הכנסת – –
היו"ר ראובן ריבלין:
מאה אחוז.
דני דנון (הליכוד):
– – וגם מרוב הציבור בישראל.
מאיר שטרית (קדימה):
– – – הצעתי להחיל את החוק על יהודה ושומרון – –
דני דנון (הליכוד):
חבר הכנסת שטרית, אני מקווה ואני מאמין שכשהצעת החוק תבוא לכנסת תהיה לך הזדמנות להחזיר ימיך כקדם ולתמוך בהצעת החוק הראשונה שלך על החלת ריבונות ישראלית על היישובים ביהודה ושומרון – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני נותן לך עוד דקה אם אתה צריך להשלים.
יצחק הרצוג (העבודה):
הצעת החוק תהיה לספק – – – בניגוד למה שאתה אומר.
מאיר שטרית (קדימה):
– – כדי להוכיח שהליכוד – – –
דני דנון (הליכוד):
אדוני, לסיום דברי, אני רוצה לומר פה – והגיעו לפה נציגים מחלק מהיישובים שכרגע דינם עומד לדיון בבית-משפט כזה ובבית-משפט אחר. תושבי מגרון, תושבי גבעת-אסף, אני רוצה לומר לכם, ואני מסתכל לכם כרגע בעיניים ואומר לכם שאתם הציונים האמיתיים של מדינת ישראל. אם בי"א באדר – – –
מאיר שטרית (קדימה):
– – – ציונים? – – – בנגב.
דני דנון (הליכוד):
גם הנגב, גם הגליל וגם יהודה ושומרון. אם היום לומדים בבתי-ספר בישראל על טרומפלדור וחבריו הציונים שעלו לתל-חי, גם אז ישבו אנשים ביישוב, בתל-אביב, ואמרו: מה אתם עושים שם? למה צריך לעשות את זה? אפילו מנהיגים דגולים פקפקו בצורך הזה לבוא ולהתיישב במקומות האלה. הטרומפלדורים האמיתיים של היום זה אותם אנשים שיושבים פה ביציע, חבר הכנסת מולה.
שלמה מולה (קדימה):
נראה לי שיש פריימריס בליכוד.
דני דנון (הליכוד):
האנשים שגרים בבית-אל, האנשים שגרים בעלי – הם הטרומפלדורים היום. וחבר הכנסת הרצוג, אני מכיר את דעותיך – – –
יצחק הרצוג (העבודה):
הם באמת טרומפלדורים, אבל הם גם לא רוצים להיות עבריינים.
דני דנון (הליכוד):
הם לא עבריינים, והם טרומפלדורים, והם ציונים, והציבור בישראל חייב – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת הרצוג, אתה הרי עולה לדבר ברבות הזמן.
אבל כאשר עולים אנשים למקום על מנת להתנחל בו, והציונות היא מדיניות – –
יצחק הרצוג (העבודה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
– – והם לא יודעים, כי היום יכול לקום אדם ולומר שבשיח'-מוניס גם הבעלות לא היתה נכונה כאשר אנחנו הפקענו.
יצחק הרצוג (העבודה):
– – – כשיש הסדרה מסודרת של הדברים.
היו"ר ראובן ריבלין:
אין לי ויכוח אתך קל שבקלים, אבל למה להאשים את אותם אנשים אשר בתום לב עלו והתיישבו?
יצחק הרצוג (העבודה):
לא, אני מאשים אותו. חס וחלילה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני לא מסתכל על היציע, כי לא מתקיימים דיונים תחת לחץ של אזרחים טובים ומצוינים.
קריאה:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
תשמע, כל אזרח ישראל רשאי להיות ביציע בכל עת שהוא בא, ובלבד שהוא שומר על החוק.
דני דנון (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת הרצוג זכאי לדעתו, ואתה זכאי לדעתך, ואני לדעתי. אבל מה לעשות – הציבור בישראל הוא שקובע, והיום הציבור בישראל מסתכל על המתיישבים ביהודה ושומרון ואומר להם: אנחנו אוהבים אתכם, אנחנו מזדהים אתכם, אנחנו מבינים שאתם לא נטל על מדינת ישראל; אתם נכס לביטחון ישראל. זאת המציאות היום, ולכן אנחנו ככנסת שנבחרה בצורה דמוקרטית מחויבים לדאוג לציונים האמיתיים. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת וסגן יושב-ראש הכנסת דני דנון, אשר הגיש הצעה שאליה הצטרף גם חבר הכנסת זבולון אורלב. גם לו עומדות עשר דקות מלאות להשיב. לאחר מכן יעלו שני חברי הכנסת אורי אריאל וזאב אלקין באותו נושא או בנושא דומה להרצות את דבריהם, ואז יעלה ויבוא השר בגין על מנת להשיב לכל ארבעת המציעים. חבר הכנסת אורלב – בבקשה, אדוני, הבמה לרשותך.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
תודה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר בגין, חוק ההסדרה, כאמור, עמד על סדר-יומה של הכנסת בשלהי הכנס הקודם, אבל על מנת לא להכשילו דחינו מעת לעת את המבחן של הבאתו לכנסת, כיוון שקורה כאן דבר מאוד מוזר: אנחנו יודעים משיחות עם חברי כנסת, סיעות ושרים, שלחוק הזה יש רוב בבית הזה. לו היה חופש הצבעה מוחלט שחל גם על השרים, יש לחוק הזה רוב כאן בכנסת. אלא שמסיבות פוליטיות מובהקות, לצערי ראש הממשלה לא מאפשר לקדם את החוק הזה באמצעות כך שהערעור על החוק יידון בוועדת שרים לחקיקה, ולאחר מכן יבוא מתוך תקווה שיש רוב מוחץ בוועדת שרים לחקיקה.
אז התכוַונו שהחוק הזה גם יחול על מגרון, אבל כידוע, בג"ץ לא פסל את ההסכם, אלא רק צמצם את לוח הזמנים, אבל לב העניין נשאר. ולב העניין זה שהממשלה צריכה לקיים את התחייבותה, ועד התאריך שקבע בג"ץ צריך להיות הסדר מגורים ראוי לתושבי מגרון, וכן השארת הנוכחות האזרחית באתר הקיים. שאלת השארת המבנים תתברר בבית-המשפט וכמובן – בניית יישוב הקבע. אבל צריך לומר שיש כאן פתרון כולל, ותקוותי היא שהממשלה תעמוד בהתחייבויות שלה, שכן אינני מעלה על דעתי שהממשלה תעמיד את הכנסת ואת העם במצב שבו בתאריך שקבע בית-המשפט תושבי מגרון נשארים באוויר. הם לא יישארו באוויר. הם ישבו בביתם – או באתר הקיים או באתר הזמני החדש שנבנה עבורם.
אמרנו בעת הנחת החוק, אדוני היושב-ראש, חוק הסדרת המאחזים הוא לא חוק מגרון, כיוון שתחת האיום של המהלך הפוליטי שעושים ארגוני השמאל שמנצלים את המערכת המשפטית מתהווה איום ממשי על אלפי בתים ביהודה ושומרון שנבנו בתום לב ובהסדרה מלאה עם כל רשויות הבניין, ביניהם יישובים שיש להם תב"ע – תוכנית בניין עיר מאושרת. אלא שאז התייחסו לנכסי נפקדים באופן שונה, והיום שינו את הגישה באופן שלא מאפשר שיתקיימו בתים של התיישבות יהודית על בתי נפקדים, והיה ותוכח בעלות, יגיעו לאיזה הסדר. הצעת החוק שלי מדברת על הסדר של פיצויים או הסדר של קרקע חלופית שכמו שכידוע מקובל לא רק ביהודה ושומרון אלא גם במקומות אחרים.
ואני אומר, אדוני היושב-ראש והשר בגין, לדעתי, צריך לא לחיות באשליות שבכל מקום אפשר להגיע להסדרים כאלה ואחרים; אינני יודע איך יהיה ההסדר בשכונת-האולפנה, אינני יודע איך יהיה ההסדר בגבעת-אסף, ובעמונה, וכאמור בעוד אלפי-אלפי בתים שיושבים במקבצים שונים ביישובים המבוססים, שיש להם תוכנית בניין עיר. לכן, להערכתי, לא יהיה מנוס – וחבל לחיות באשליות, אלא צריך להעביר את החוק – אני לא אומר בניסוחו הקיים; יש ממשלה, יש ועדת שרים, יש ועדת חוקה. צריך להגיע להסדרה חוקית, כיוון שארגוני השמאל מנצלים את המערכת המשפטית – ואין לי טענות, אגב, למערכת המשפטית, יש לי טענות לפרקליטות המדינה, שהיא חלק מהרשות המבצעת.
ואני שואל את עצמי: ריבון העולמים, יש בחירות, תושבי ישראל מצביעים, יש הרכב לכנסת, יש רוב בכנסת, ומדוע הדבר הזה לא יכול לבוא לידי ביטוי ביישום המדיניות הזאת? יש רוב מוחץ במדינה הזאת, אדוני היושב-ראש, לא להרוס יישובים, ולא להרוס בתים, ולא לפנות בתים שנרכשו כדין.
גורל כל ההתיישבות ליום שלום – נדבר מה יהיה גורל היישובים. דין אותם יישובים יהיה כדין כל יתר ההתיישבות ביהודה ושומרון, לשבט או לחסד. להערכתי, לחסד. אני מאלה – אתמוך ואעשה כל מעשה אפשרי שההתיישבות תתקיים על מקומה.
אבל בעוד אנחנו מדברים על חוק ההסדרה והאיומים על ההתיישבות, פתאום קפץ עלינו רוגזה של הממשלה בבית-המכפלה, ואני לא יכול להתאפק, השר בגין. הפנו את תשומת לבי – אני מודה שלא אני עשיתי את עבודת המחקר – להחלטת הממשלה בקדנציה הראשונה של ראש הממשלה נתניהו, שהתקיימה אי-שם בחודש ינואר 1997, והחלטת הממשלה שדנה באישור מה שמכונה "הפרוטוקול הנוגע להערכה מחדש בחברון" – בחודש ינואר. ההסכם אז נחתם ב-15 בינואר, הוא אושר על-ידי דן שומרון וסאיב עריקאת ביום 17 בינואר, וימים אחדים לאחר מכן החליטה הממשלה. בישיבה הזאת השתתף בין היתר השר זאב בנימין בגין. ההחלטה – אני מדבר על 25 בינואר 1997 – החלטת הממשלה שאישרה את הסכם חברון. ובמסגרת ההחלטה הזאת, לאחר שמאשרים בעצם את ההסכם, כתוב: הממשלה תפעל לשמור על כל התנאים והצרכים הנדרשים לקיומו, ביטחונו וביסוסו של היישוב היהודי בחברון. זאת היתה החלטת הממשלה. ראש הממשלה נתניהו רצה לשדר שהסכם חברון לא יפגע בהתיישבות היהודית בחברון, ואף יפעל, כאמור, לקיומו וביסוסו של היישוב היהודי בחברון.
שלמה מולה (קדימה):
חבר הכנסת זבולון, אם אתם כל כך רוצים – –
זבולון אורלב (הבית היהודי):
מייד. אני עכשיו מדבר עם השר בגין. מייד אני אגיע אליך.
שלמה מולה (קדימה):
– – תפילו את הממשלה, נלך לבחירות.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
מייד אני אגיע אליך. בסוף הישיבה נכתב בפרוטוקול, לאחר שכמובן בקשתו של ראש הממשלה אושרה ברוב של 11 נגד שבעה, ביניהם גם שרי מפלגתי – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת מולה, האדם אשר עמד – קלה כחמורה – על סעיף זה היה אחד משרי הממשלה, אריק שרון. קלה כחמורה. הוא היה אולי התקיף ביותר בדרישתו.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
נכון. ובסוף הישיבה, מורי ורבותי, השר בגין, כתוב: השר זאב בנימין בגין מודיע על התפטרותו מהממשלה. כלומר בגין ההחלטה הזאת, כך מתפרש, השר בגין מודיע על התפטרותו. כך כתוב בפרוטוקול. אני אתן לך אותו.
השר זאב בנימין בגין:
לא הבנתי זאת. זאת אומרת – – –
זבולון אורלב (הבית היהודי):
בישיבת הממשלה של 25 – – –
השר זאב בנימין בגין:
אני מבין, אבל מי שלא יודע יכול להבין שאני התפטרתי מהממשלה עקב החלטתה לחזק את היישוב היהודי בחברון.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
הפוך.
השר זאב בנימין בגין:
הפוך, אז תאמר כך.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
זה מה שאני רוצה לומר. אני בא לדבר רק בשבחך.
השר זאב בנימין בגין:
בסדר. לרגע הבנתי – – –
זבולון אורלב (הבית היהודי):
אני, יש לי לומר עליך רק דברי שבח.
השר זאב בנימין בגין:
בסדר.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
אין ספק, ההתפטרות של השר בגין היא כיוון שהשר בגין רצה להבטיח את ביסוסו של היישוב היהודי בחברון. צריך לומר את הדברים בצורה מפורשת ובצורה מאוד-מאוד ברורה.
השר זאב בנימין בגין:
לא. עקב מסירת חלקה של חברון לידי צר ואויב.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
והחשש שמא מסירת רוב חברון תהווה איום שימנע את הביסוס של ההתיישבות היהודית בשומרון.
השר זאב בנימין בגין:
עכשיו הסכמנו. תודה.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
תרשה לי לפרש אותך קצת יותר בהרחבה.
והנה, מה קורה? כשרוכשים כדין – אגב, בידי כל המסמכים; קיבלתי על עצמי להיות שליח מצווה, לאסוף את המסמכים ולמצוא הזדמנות, אני מקווה עוד השבוע, להיפגש עם ראש הממשלה ולומר לו: מה האבסורד הזה? קראנו אתמול בעיתון שייקח לפרקליטות או לייעוץ המשפטי במינהל האזרחי חודשים לבדוק את האמיתות של הרכישה. דבר מדהים. כל המדינה רועשת וגועשת, יש מדיניות ממשלה, יש החלטת ממשלה לבסס, אבל להם יש זמן. למה יש זמן? ולכן אפגש עם ראש הממשלה, אביא לו את המסמכים ואראה לו. זה לא מסובך, זה 20 מסמכים, סדר-גודל כזה, שצריך לבדוק אותם, ולא את כולם צריך לבדוק.
על כל פנים, ברור לחלוטין שיש כאן, אדוני היושב-ראש, סיכול ממוקד של מדיניות ממשלה, של החלטת ממשלה, של כוונת המחוקק, של הרוב שנמצא כאן בכנסת. ולצערי מנצלים דרכים משפטיות, לצערי גם אג'נדה פוליטית של שר הביטחון, אין לי ספק בדבר הזה, היא בעצם מוליכה באף את הממשלה, ולכן רבים כבר אמרו שהפתרון הוא החלטת ראש הממשלה להקים ועדת שרים להתיישבות, כדי – כמו בממשלות קודמות, אין כאן חידוש – נער הייתי גם בגרתי קצת – אנחנו יודעים מממשלות רבות שהסמכות בכל מה שקשור לנעשה ביהודה ושומרון היתה מסורה לוועדת שרים להתיישבות ולא לשר אחד מן הממשלה.
בעיני, אגב, אדוני היושב-ראש, זהו מבחן – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לסיכום.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
– – ומבחן חשוב.
ואסכם את דברי בכך שיש לבטל חוק אנטישמי – אנחנו ערב יום הזיכרון – יש חוק אנטישמי ברשות הפלסטינית, שמי שמוכר קרקע ליהודים דינו מוות. זהו חוק אנטישמי מובהק, וצריך לומר את הדברים בבירור. אין אף מדינה בעולם, אף מדינה בעולם, שאוסרת רכישה כדין של נכסים בשל גזענות. אין כזה דבר.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
רק ישראל. רק ישראל. רק ישראל.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
מדינת ישראל היא מופת לכך שאתה יכול לשבת פה, יכול לצעוק נגדי ויכול לרכוש כל נכס במדינת ישראל. כל פלסטיני.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אתה מיתמם.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אנחנו לא נתחיל עכשיו, לא נתחיל עכשיו את הוויכוח – – –
זבולון אורלב (הבית היהודי):
אדוני היושב-ראש – –
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
שמענו את קריאת הביניים.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
– – אדוני היושב-ראש – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת, שמענו את קריאת הביניים שלך.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
– – אתה רוצה להגן על חוק אנטישמי ערב יום הזיכרון.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אני בעד – – – ביפו.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
אני מציע לך – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת, אל תצעק. חבר הכנסת.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אתה מרשה שתושב שכם יקנה ביפו?
זבולון אורלב (הבית היהודי):
בוש לך והיכלם לך.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
– – – לאדם הזה, תושב שכם, לקנות ביפו? תרשה לו – –
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
– – נפתח הכול.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת זחאלקה, מספיק.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
מה זה כל הצביעות הזאת?
זבולון אורלב (הבית היהודי):
לכן, אפרופו – – –
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אתה צבוע.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת זחאלקה, אני קראתי לך.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
לכן, אפרופו – – –
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. הלאה. נא לסיים.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
אני מסיים. לכן – – –
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
יש גבול לצביעות, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
הנושא המרכזי זה הסדרת החוקיות של הרכישה ושל האחיזה של ההתיישבות היהודית – –
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
מספיק, זחאלקה.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
– – אבל אנחנו, כעם יהודי – –
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
– – חייבים, וממשלת ישראל חייבת, להילחם בכל היכולת בחוק האנטישמי החמור ביותר הזה, שמי שמוכר נכס ליהודי ביהודה ושומרון, דינו מוות.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. זה אתה אומר כלפי אותם אלה שחוקקו את החוק. הרי הכנסת לא תבטל חוקים – – –
זבולון אורלב (הבית היהודי):
כן, אבל לממשלה, אדוני היושב-ראש, יש אמצעים – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הממשלה יכולה לדרוש.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
– – ויש יכולות – –
היו"ר ראובן ריבלין:
בסדר גמור.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
– – ויש מדיניות חוץ, ואפשר לגייס את העולם נגד החוק האנטישמי הזה.
היו"ר ראובן ריבלין:
קודם נפתור את הבעיות שלנו, ובהחלט הדברים האלה ראויים להיאמר, כי זה באמת חוק שהוא יוצא דופן.