קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
הפערים בחינוך – דוח משרד החינוך המצביע על פערים בין יוצאי אתיופיה לילידי הארץ
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מזמין את חבר הכנסת נחמן שי – למה הוא לא נמצא פה? אז אברהם דואן. שלמה מולה קודם, את צודקת. חבר הכנסת מולה, הצעה לסדר-היום בנושא: הפערים בחינוך – דוח משרד החינוך המצביע על פערים בין יוצאי אתיופיה לילידי הארץ. הצעות מס' 7931 ו-7932. המתן רגע, אני לא רואה כאן שר משיב. שר המשפטים, כשייכנס, יהיה משיב. בינתיים תדבר כאוות רצונך על כל מה שאתה רוצה. כשהוא ייכנס אני אתחיל למנות עשר דקות.
שלמה מולה (קדימה):
מאה אחוז. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ראשית, אני רוצה לומר לך – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לא, לא. כבוד השר בגין, עם כל הערכתי לחברת הכנסת אדטו, אני מזמין אתכם להיכנס – אם אין קפה במזנון עדיין, אז אצלי – – –
רחל אדטו (קדימה):
אני רוצה להודות לו על – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
בסדר. אנא תעשו זאת, רק לא במסגרת זירת ההכרעות כאן.
שלמה מולה (קדימה):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אנחנו באים לקיים דיון פגרה מיוחד בכמה נושאים, אבל תראה מה קורה לליכוד. בספסלי הליכוד – כמה היו לפני דקות אחדות בצד הזה, אדוני היושב-ראש, זולת אתה כיושב-ראש שמשתייך לסיעת הליכוד, אבל אתה יושב-ראש?
היו"ר ראובן ריבלין:
דרך אגב, אני כמוך גם כשהייתי חבר כנסת.
שלמה מולה (קדימה):
אני יודע, אני יודע. אני רוצה לומר לך, אנחנו דווקא באים לקיים דיון רציני ביותר ב-34,430 תלמידים יוצאי אתיופיה. פתאום חברי הליכוד לא נמצאים, לא מעניין אותם. תיכף גם אברהם דואן ואחרים יעלו את הנושא של יוקר המחיה. אני משוכנע שגם זה לא יעניין אותם, גם לא יהיו, וזה מאוד עצוב.
היו"ר ראובן ריבלין:
כבוד השר המשיב שר המשפטים נמצא פה, ואני מפעיל את השעון. בבקשה.
שלמה מולה (קדימה):
מאה אחוז. בסופו של דבר זה חשוב מאוד לקיים דיון דמוקרטי, מעמיק, על הנושא של מגרון, על התיישבות, על ארץ-ישראל, על זכותנו להתיישב בארץ-ישראל, והאם זה חוקי או לא חוקי. אבל, אדוני היושב-ראש, לא פחות חשוב גם לדון בתוכני החיים שלנו בארץ הזאת, ביום-יום שלנו, באוכלוסיות המיוחדות הקיימות בארץ, שדורשות שוויון חברתי, שוויון בחינוך, שוויון כלכלי, ברצינות רבה. אי-אפשר כל הזמן לעסוק אך ורק באיזה מקום אני אהיה ממוקם בפריימריס בליכוד אם אני אהיה צעקן. זה לא יכול להיות תוכנית העבודה. אני יודע שאין אולי הרבה יוצאי אתיופיה שהתפקדו לליכוד, ולכן זה לא מעניין אותם, אבל אני אומר לך, השאלה היא שאלה ערכית, שאנחנו צריכים לקיים בה דיון. זה בכלל – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
דרך אגב, יש בליכוד הרבה יוצאי אתיופיה.
שלמה מולה (קדימה):
בסדר. מאה אחוז.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני רוצה לדבר אתך בקשר לזה, אולי תוכל לעזור לי.
שלמה מולה (קדימה):
אבל אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, בישראל יש כמעט 120,000 יוצאי אתיופיה, מתוכם כמעט 35,000 ילדים, גם שנולדו בארץ, שנמצאים במסגרת מערכת החינוך בישראל, ובסך הכול זה 3% מתלמידי ישראל. דרך אגב, באוכלוסייה הכללית יוצאי אתיופיה הם 2%, ובילדים אנחנו 3%, זאת אומרת 1% יותר. זאת אומרת שיש משפחות ברוכות ילדים, וזה חשוב וזה טוב. ואני מוכרח גם לומר שמערכת החינוך בישראל מייעדת הרבה מאוד כספים לשילובם הנכון של עולי אתיופיה ולהישגיהם החינוכיים.
אבל משהו משתבש בדרך בין הרצון הטוב, מה שהמדינה רוצה לעשות, לבין המציאות בשטח, המציאות שבעצם אני קיוויתי – חיכיתי לדוח הזה של משרד החינוך; תיכף – בצורה מהותית בטח חברת הכנסת רונית תירוש תדבר עליו, כי היא היתה מנכ"לית משרד החינוך, מה זה מבחני המיצ"ב – ואני קיוויתי לראות בעצם, שבהשקעה הכספית שניתנת לילדי יוצאי אתיופיה, ההישגים החינוכיים יהיו מאוד משמעותיים.
על מה אנחנו מדברים, אדוני היושב-ראש? הרי כשיהודי אתיופיה הגיעו לכאן, יותר מ-85% מהמבוגרים בקרבם הם בעצם כמעט אפילו אנאלפביתיים בשפת האם שלהם, אבל התקווה הגדולה של יוצאי אתיופיה – דווקא שהילדים שיגיעו לכאן ישתוו בהישגיהם החינוכיים, המדעיים, הטכנולוגיים, בכל תחומי החיים. אז הם היו גם מוכנים להקריב קורבן, קורבנות חיים, בדרך לארץ, כדי לבוא לפה, כדי שהילדים יהיו כאן שווים בין שווים. ולכן הזעקה שלנו היום, באמצעות מבחני המיצ”ב, המדדים הראשונים שאנחנו רואים בעצם – אחרי שני עשורים, הם מאוד מדאיגים. משהו השתבש כאן.
אני רוצה להגיד כאן, שר החינוך הוא לא מהמפלגה שלי אבל שר החינוך הזה עושה עבודה טובה בנושא שקשור לעולי אתיופיה. אבל גם עם כל הביורוקרטיות הקיימות אצלו, במשרד החינוך, גם עם השקעת המשאבים, עדיין אין פריצת דרך. אנחנו לא רואים – המכונה הזאת זזה, אפשר לראות שהצעירים האלה מרגישים, הם מגיעים להישגים יותר טובים.
אני רוצה להגיד לך, שכששאול מופז היה רמטכ"ל, והביא את התוכנית שנקראת "עתידים", בעצם במסגרת התוכנית, תוכנית "עתידים", שאפשר באמת לראות היום את התוצאות שלה, השתלבו הרבה מאוד תלמידים יוצאי אתיופיה, מהפריפריה החברתית של יוצאי אתיופיה. בעצם שאלו שאלה במשרד החינוך, בשלב ראשון היתה התנגדות – מה פתאום צריך את התוכנית הזאת? למה זה חשוב? ואני רוצה להגיד לך, הרבה מאוד תלמידים שעברו את התוכנית הזאת, של "עתידים", הם היום בוגרי הטכניון, ובוגרים מאוד רציניים שהשתלבו בעולם העבודה. זאת אומרת, ברגע שאתה מתווה כיוון, מדיניות, אתה יודע שאתה משקיע במקומות הנכונים, אתה לא נותן רק תקציבים לאוכלוסיות עם אינטרס מסוים, או לארגונים, אתה משקיע נכון וחכם, אתה מגיע להישגים, הישגיים מאוד משמעותיים. כמעט כל תלמיד, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, שהשתתף בתוכנית "עתידים", בסופו של דבר הגיע להישגים משמעותיים מאוד, כל אלה שסיימו. יש כאלה שמשרתים עכשיו בצבא, יגיעו, אני מניח, ללימודים, וגם הם יהיו בעלי הישגים, הם יהיו דוגמה טובה.
אבל אני חושב שאנחנו נמצאים בנקודה קריטית. היא באמת לא שאלה פוליטית, זו לא שאלה של ימין–שמאל, בניגוד למה שהיה בעניין של מגרון, זאת באמת שאלה, איך אנחנו מאפשרים לילדי ישראל כאן, במיוחד לאוכלוסיות שבהן אפשר למקד את התוצאות, אפשר גם למדוד לאיזה הישגים הם מגיעים, ואני אומר לך, שהנתונים מדהימים מאוד ומדאיגים ביותר; בעיקר – אני רק רוצה לתת לך – על מה אנחנו מדברים. במדדים שהתפרסמו במדעים, ילדי יוצאי אתיופיה מגיעים ל-40 נקודות בלבד. במתמטיקה – 52. בעברית – 45. באנגלית – 42. תשמע, אלה תוצאות מעליבות אפילו, הייתי אומר. תוצאות קשות. אני לא מבין איך משרד החינוך, באמת – זה לא דבר שקרה פתאום, זה קרה יום אחד.
היו"ר ראובן ריבלין:
איך זה בהשוואה לכלל?
שלמה מולה (קדימה):
ואני מדבר בהשוואה לכלל, הפערים נעים – יוצאי אתיופיה מגיעים ל-60%-50% בלבד, היתר מגיעים ל-80%–90%, זאת אומרת, פער של 30% ולפעמים אפילו 35%. זאת אומרת, משהו לא הולך כאן.
היו"ר ראובן ריבלין:
גם ילדים אתיופים שהלכו לגן-ילדים?
שלמה מולה (קדימה):
גם. גם הילדים.
היו"ר ראובן ריבלין:
שנולדו בארץ?
שלמה מולה (קדימה):
נכון, נולדו בארץ. התופעה הזאת עוד יותר מדאיגה. לפעמים אתה אפילו יכול לראות, ילדים שהגיעו מאתיופיה, כנראה היתה להם מוטיבציה הרבה יותר חזקה, רצינית מאוד, ההישגים שלהם הרבה יותר טובים. זאת בדיוק הבעיה. הרי אתה היית מצפה, תלמידים שנולדו כאן, גדלו כאן, עברו את מערכת החינוך, הם ישתוו – גם אם לא ישתוו ב-100%, כי אתה מביא בחשבון את המצב הסוציו-אקונומי של המשפחות, היית בא ואומר שהפער יהיה 10%, 15%. אבל פער של 35%, 30%, זאת אומרת, משהו לא הולך כאן, משהו לא עובד כאן.
אני רוצה – אני מניח שרונית תרחיב על כך – אבל אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהגיע הזמן שאנחנו, ככנסת, נעשה משהו דרמטי, משהו דרסטי. זאת אומרת, יכול להיות – דרך אגב, בחנו את עולי אתיופיה, אני משוכנע – יכול להיות – שאם יבחנו גם אוכלוסיות אחרות תהיינה תוצאות דומות. לכן, אי-אפשר לבוא ולהגיד: אנחנו נשפר וכן הלאה.
דבר אחרון, אני בחנתי את המשאבים שמושקעים באמת במה שנקרא השקעה ישירה וכן הלאה. הקימו הרבה מאוד ארגונים; במידה מסוימת אפילו הפריטו את מערכת החינוך להרבה מאוד גורמים, וכן הלאה, המשאבים שמוזרמים לארגונים הם אדירים, חלק גדול הולך אפילו לכוח-אדם, מעט מאוד כסף הולך לתוכניות עצמן. אני אומר לך שאנחנו למשל קיימנו דיון – היתה תוכנית חומש, תוכנית של הפרויקט הלאומי, יש מרכז ההיגוי שקם לפני כמה שנים, דרך אגב, גם אתה היית שותף להקמתו, אנחנו חשבנו – כל הגופים האלה ימנפו את ההישגים של התלמידים יוצאי אתיופיה, אבל אנחנו מתבדים. לכן – משהו לא הולך.
משפט אחרון, אתה יודע שליד ביתו של ראש הממשלה, מעונו הרשמי, יש אוהל מחאה של צעירים יוצאי אתיופיה שמוחים על אפליה, גזענות וכן הלאה וכן הלאה. אתמול בערב חברת הכנסת רחל אדטו ואני הלכנו לקיים דיאלוג אתם, בעצם כדי לנסות להבין מה קורה, מה אנחנו יכולים לעשות, איך אפשר לסייע. התחושות שלהם מאוד קשות, התחושה היא מאוד מאוד קשה, ובין היתר הם מצביעים גם על הקושי של ההישגים החינוכיים שהילדים מגיעים אליהם. אני חושב שאוהל המחאה הזה הוא מאוד סימבולי; הוא בא לומר: חבר'ה, אנחנו בוגרי צה"ל, שירתנו ביחידות איכותיות, אנחנו אוהבים את הארץ, אוהבים את עם ישראל, אבל אנחנו רוצים להשתלב, תאפשרו לנו להשתלב. יש פה הרבה מאוד חסמים. בעיני, אם אנחנו ניכשל בנושא החינוך, הכישלון ימשיך להיות מהדהד יותר. החינוך הוא המפתח, בעצם, להצלחה ולשילוב.
אני חושב שהדוח הזה, שאנחנו הצגנו, ראינו, שמענו, הוא תמרור אזהרה לכולנו, שקורא לנו לשנות את המדיניות החינוכית וההשקעה הכספית בתלמידים יוצאי אתיופיה, גם העולים וגם ילידי הארץ. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לסגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת שלמה מולה. אני מזמין את חברת הכנסת רונית תירוש; גם לה עשר דקות. ואחריה יעלה שר המשפטים להשיב בשם הממשלה.
רונית תירוש (קדימה):
אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר – –
היו"ר ראובן ריבלין:
את כמנכ"לית לשעבר של משרד החינוך – הסטטיסטיקה שמביא חבר הכנסת מולה היא קשה.
רונית תירוש (קדימה):
קשה. – – אני בשלב הברכות, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת שאול מופז, חברי חברי הכנסת, אני אנסה לדבר מנקודת מבט מקצועית, ואני מצטערת מאוד שהשר אינו יושב כאן, או לפחות סגנו, שבהחלט היו יכולים לקחת לתשומת לבם כמה רעיונות שאני אעלה בפניהם.
הרי מה קרה באוכלוסיית יוצאי אתיופיה? קודם כול לגבי הנתונים; יש פה הרבה מאוד נתונים, אבל השורה התחתונה מדברת על פער גדול מאוד בין הישגיהם של יוצאי אתיופיה, אם אלה שנולדו הארץ או אלה נולדו באתיופיה, לבין התלמידים שנולדו כאן, דוברי עברית מלכתחילה. הממצאים הם מכיתות ה' וח', ואנחנו רואים שדווקא בכיתות ח' הפערים גדולים עוד יותר.
עכשיו, נשאל מדוע. אני אסביר את זה: מרבית התלמידים יוצאי אתיופיה נקלטים בחינוך הממלכתי-דתי, ואני חייבת בהערת סוגריים לומר שאני באמת מסירה את הכובע בפני החינוך הממלכתי-דתי, שלוקח על עצמו את האתגר. אבל באין אמצעים מספיקים או מספקים, הם לא יכולים להביא אותם להישגים.
יתירה מזאת, מה קורה במעבר מיסודי לחטיבת ביניים? התלמידים בממלכתי-דתי עוברים לישיבות תיכוניות – הבנים, והבנות – לאולפנות. בתי-הספר הללו הם בתי-ספר סלקטיביים ברמה גבוהה יחסית לשאר בתי-הספר. אני יכולה באינטואיציה שלי לומר לך, אדוני היושב-ראש, שלא תמצא שם כמעט אף תלמיד יוצא אתיופיה, לא באולפנות ולא בישיבות התיכוניות. כלומר יש הסללה כבר בשלב הזה לבתי-הספר החלשים. אז כמה תלמיד ממוצע בבית-הספר החלש יכול להביא הישגים? הוא יביא הישגים נמוכים ומטה. כלומר, גם אם הוא יהיה מצטיין שם, הוא עדיין יהיה חלש ביחס לשאר תלמידי השכבה בגילו. לכן לעולם נמצא אותם בפערים רציניים ועמוקים ביחס לשאר תלמידי השכבה.
הייתי מציעה, כמדיניות של המשרד, להכריח ולכפות אינטגרציה וקליטה של אחוז מסוים – אם יש לי 200 תלמידים בשכבת הלימוד בכיתות ח' בישיבה תיכונית, הייתי אומרת 10%; מביא אותי ל-20 תלמידים. הייתי רואה 20 תלמידים לעומת 200 שיושבים בשכבה הזאת.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת מולה, בראשית הציונות, כשבאו אחינו התימנים, היתה לנו תופעה איומה ונוראה, בכל השכבות, והיום ראשי ערים, שרים, פרופסורים יושבים שם.
רונית תירוש (קדימה):
למה ללכת רחוק? בוא ניקח את יושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת שאול מופז, שבעשר אצבעות, בגלל העיקשות שלו, בגלל ההתמדה, הגיע לאן שהגיע. אבל אם הוא היה מרים ידיים, כפי שהתנאים הסביבתיים זימנו לו, הוא לא היה מגיע לאן שהגיע.
היו"ר ראובן ריבלין:
עולי עירק ועולי אירן היו אנשים שבסביבה הלימודית שלהם, בארץ התקבלו – – –
רונית תירוש (קדימה):
למותר לציין שהורי מעירק, אז אנחנו מאוד גאים שהגענו לאן שהגענו, אבל המדינה לא זימנה לנו באמת שוויון הזדמנויות אמיתי, ומה שקורה לנו – אנחנו מוסיפים חטא על פשע, כי לא למדנו כלום. אחרי 64 שנות קיום המדינה עדיין אנחנו עושים אותן שגיאות; "אנחנו" זה המדינה, הממשלה, המשרדים הממשלתיים. כל כך פשוט לקבל החלטה מקצועית נכונה, ששר החינוך יודיע לכל מנהלי בתי-הספר בישיבות התיכוניות ובאולפנות: קחו 10% מתלמידי יוצאי אתיופיה ושלבו אותם בקרב שכבת הגיל שלהם, ואז נראה יותר אנשים שנמצאים לימים בעמדות מפתח. אבל זה לא מה שעושים.
מה קל לעשות – ואתן סיפור פשוט. לפני שנתיים או שלוש שנים, פתח-תקווה – זוכרים את הסיפור של בית-ספר "דעת מבינים" בפתח-תקווה? תחילת שנת הלימודים, ונמצאת קבוצה גדולה של תלמידים יוצאי אתיופיה שלא נקלטה בבתי-הספר. זה היה בפתח-תקווה, ששם החינוך מאוד בעייתי מהבחינה הזאת שיש הרבה מאוד בתי-ספר שנולדו להיות פרטיים תחת המוכר שאינו רשמי, לעומת הממלכתי והממלכתי-דתי, שתחת החינוך הרשמי. בא שר החינוך, ואני אז התערבתי והבאתי לתוצאה טובה שם, אבל שר החינוך כעס עלי ואמר: אנחנו יודעים לפתור את הבעיות. ואז הוא הודיע למנהלת בית-הספר דאז, "דעת מבינים": את חייבת לקלוט את כל התלמידים, וכל תלמיד ייקלט בשכבת הגיל לפי גילו. אבל אומרים להם: הפערים הם כל כך גדולים. לא יכול להיות שילד בכיתה ו' – אשים אותו בכיתה ו'; מחר הוא עובר לחטיבת ביניים – אין לו בכלל השפה הבסיסית, אין לו הכלים. תן לי לפעול לפי השיקול המקצועי שלי, אני רוצה להושיב אותו בכיתה ד'. אמר: לא, כי זה נשמע רע – כל הכותרות בעיתונים – והוא הכריח את בתי-הספר.
שאלתי אתמול בלילה אם שר החינוך ביקר מאז בבית-הספר. ממש לא. שאלתי: מה קיבלתם כתמיכה לבית-הספר? האם קיבלתם מגשר לבית-הספר, כזה שיגשר בין הנהלת בית-הספר וצוות המורים לבין ההורים?
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת מולה, אתה ציינת לשבח אפילו בכותרות של הטלוויזיה. עלה שאתה משבח את שר החינוך.
שלמה מולה (קדימה):
– – –
רונית תירוש (קדימה):
יש לו הרבה מה ללמוד בנושא אינטגרציה וקליטת עלייה נכונה. ואני אומרת לך, לפני חודשים אחדים, בתחילת שנת הלימודים הזאת, סגרו את בית-הספר "נר עציון" בפתח-תקווה. הסיפור של פתח-תקווה משקף בדיוק את החשיבה המאוד-שטחית של משרד החינוך בהקשר של טיפול בתלמידים יוצאי אתיופיה. הם סגרו את בית-הספר, כי הוא היה גטו, כי הרוב שם היה תלמידים יוצאי אתיופיה. הכי קל והכי פופולרי והכי פופוליסטי, הייתי אומרת, לסגור. מה עשו? פיזרו אותם בין בתי-הספר. שאלתי את אחד ממנהלי בתי-הספר: איזו תמיכה קיבלת כדי לקלוט את אותם תלמידים שסגרו להם את "נר עציון"? אמרו לי: 10,000 שקל. אתם יודעים מה זה? אני אסבר את האוזן: משרת מורה לשנה היא 100,000 שקלים, נגיד. מה אפשר כבר לעשות ב-10,000 שקלים, כשאתה קולט קבוצה גדולה של תלמידים יוצאי אתיופיה?
לחלופין, נתתם מגשר? מה זה המגשר? זה אותו אדם שיגשר בין צוות המורים בבית-הספר לבין ההורים, שהם באמת רחוקים מרחק שנות אור מהתרבות שקיימת כאן. הם אפילו לא יודעים מה לעשות עם הילדים. הם ודאי לא נותנים להם שיעורים פרטיים. אני מחזיקה פה את הדוח של משרד החינוך, של ראמ"ה, שמדבר על כך שהם בכלל לא יודעים מה זה לקחת שיעורים פרטיים, לעומת הילדים האחרים.
אבל משרד החינוך יודע לעשות שקט תעשייתי. יש בעיה בתקשורת – מייד יוצאת הנחיה מהשר, או לחלופין, ביקור של השר במקום, אומר: תסגרו, כל מיני פתרונות חאפ-לאפ, מה שנקרא, שיטת החפיף, וזה עקב אכילס של מערכת החינוך.
רבותי, בספו של דבר לא משנה כמה נשקיע בהכנת התלמידים לבחינות ה-PISA, הבחינות הבין-לאומיות, לבחינות ה-TIMSS. הרי בסופו של דבר לוקחים את שכבת הגיל ובודקים את הממוצע של ההישגים, וככל שהילדים הללו יושבים בשכבה הזאת, הם יורידו את הממוצעים. אז זה לא יעזור. ובואו לא נעשה טיפולים קוסמטיים כדי לשפר פה ושם בחצי אחוז. בואו באמת נשקיע באוכלוסייה שיש לנו עניין רב שהיא תיקלט נכון, שתשתלב נכון בחברה שלנו, ושהיא גם תמצה את הפוטנציאל שלה.
הרי אומר אותו מכון מחקר ראמ"ה של משרד החינוך, שהפערים בין תלמידים יוצאי אתיופיה לבין כלל התלמידים אינם מוסברים במלואם רק על-ידי הרקע החברתי-כלכלי, כלומר אין פה רק בעיה מאוד אינטואיטיבית של מצב כלכלי בבית – זה גם אבל לא רק, כלומר יש פה בעיה מקצועית: איך אתה מטפל בילדים, איך אתה משלב אותם, איזה אמצעים נתת להם כדי לגשר על הפערים המובנים שאתם הם באו. האם נתת להם שיעורים פרטיים בתוך המערכת? הלכתם לרפורמות "עוז לתמורה", "אופק חדש". מה נותנות הרפורמות הללו? הן נותנות תוספת שעות פרטניות, כלומר מורים יכולים ללמד באופן פרטי בלי לקחת כסף, בשעות הלימודים של בית-הספר, בסוף שעות היום, לקחת את התלמידים בקבוצות של שניים ושלושה, ולתגבר אותם, להעשיר אותם בשפה העברית, להעשיר אותם בשפה האנגלית, לתגבר אותם בלימודי מתמטיקה.
רבותינו, לפתחנו "עוז לתמורה"; כל ארגון המורים העל-יסודיים הכריז על סכסוך עבודה. למה? כי באותה שיטה, ב-DNA של משרדים ממשלתיים, בעיקר משרד החינוך, לנסות לעשות שקט. אבל חתמו על הסכם "עוז לתמורה" – בפועל נתנו למורים את מה שמגיע להם לפי ההסכם? נתנו להם את השכר? לא. נותנים להם מקדמות כדי לבלבל אותם. הם לא יודעים לכמה עליהם לצפות. נתנו להם פינות עבודה שיאפשרו להם אותן פגישות פרטניות עם התלמידים? לא בנו להם.
ואם אני מדברת כבר על הבנייה, אז לפתחנו, בספטמבר הקרוב – אדוני שר המשפטים, אני לא יודעת איך תוכל להשיב לי על כל מה שאני אומרת, אתה ממש לא מצוי בפרטים האלה – בספטמבר אמרו להורים: תרשמו את גילאי שלוש חינם. אני אומרת לכם: קטסטרופה, מה שיהיה בספטמבר, משום שמבנים לא נבנים, גני-ילדים לא נבנים – לא במאסות של הרישום שרשמו בחופשת הפסח. ההורים יישארו ללא גני-ילדים, תלמידים יהיו ללא גנים. למה? מאוד קל להגיד: יצאנו, טרכטנברג, רפורמה, נבנה, נעשה, העיתונות חוגגת, כולם משבחים את השר ואת ראש הממשלה. רבותי, תהיה קטסטרופה בספטמבר. מי כן יצליח לבנות גני-ילדים, אם בכלל? הרשויות החזקות. שם לא נמצא תלמידים יוצאי אתיופיה, שם לא נמצא את הפריפריה.
רבותי, יש לי עוד הרבה מה להגיד, הרבה מה להתלונן על מה שהולך לקרות, אבל אני לא צריכה לדבר. תמתינו ותראו בקיץ הקרוב. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני חושב שבכנס הקיץ אלה הדברים שיהיו על סדר-היום.
רונית תירוש (קדימה):
ללא ספק.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. כבוד השר יבוא וישיב. חבר הכנסת מולה, אם תואיל, כי יש לי פגישה עם משלחת שמגיעה ליום השואה, ואחליף אותך, אם תרצה. כבוד שר המשפטים ישיב בשם הממשלה.
שר המשפטים יעקב נאמן:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני נתבקשתי להשיב על הדברים היוצאים מן הלב של חבר הכנסת שלמה מולה וחברת הכנסת רונית תירוש בנושא הפערים בחינוך – דוח משרד החינוך המצביע על פערים בין יוצאי אתיופיה לילידי הארץ. כיוון ששר החינוך וסגנו אינם, אני אענה מה שהם ביקשו ממני לענות.
משרד החינוך פועל באמצעות ראמ"ה, שזו הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך, בשיטה של מדידה והערכה המאפשרת הצבת יעדים ומדדים ובחינת ההתקדמות לעבר השגתם. ראמ"ה, באמצעות מבחני המיצ"ב וסקרים נוספים, מאפשרת למשרד כמטה ולבתי-הספר כיחידים למדוד את ההישגים ולתכנן באופן נכון יותר את הקצאת המשאבים וניצולם.
כידוע, מבחני המיצ"ב בוחנים באיזו מידה התלמידים עומדים ברמת הדרישות המצופה על-פי תוכנית הלימודים בארבעת מקצועות הליבה: מתמטיקה, שפת-אם עברית או ערבית, אנגלית ומדעים, בשתי דרגות כיתה: ה' וח'. בשפת האם נערכת בחינה גם בכיתה ב'. סקרי המיצ"ב כוללים גם שאלוני אקלים וסביבה פדגוגית לתלמידים, מורים ומנהלים.
הישגי המיצ"ב של התלמידים יוצאי אתיופיה בשנים תשס"ז עד תשע"א נבדקו והושוו להישגי כלל התלמידים הלומדים בבתי-הספר דוברי העברית, להוציא תלמידים בבתי-ספר חרדיים ועולים הנמצאים בארץ פחות משלוש שנים ותלמידים משולבים. מן ההשוואה עלה כי אכן קיים פער בין תלמידים יוצאי אתיופיה לבין כלל התלמידים דוברי העברית, בעיקר בקרב ילידי אתיופיה. עם זאת חשוב לציין כי הפער לא התרחב או העמיק כפי שנטען. כאשר בוחנים שינוי מגמה לאורך השנים, הישגי התלמידים יוצאי אתיופיה בכיתות ה' וח' עלו, בדומה לעלייה בהישגים של כלל דוברי העברית.
יתירה מכך, במקצועות עברית ומתמטיקה בכיתות ה' חל צמצום משמעותי בפער בשנים תש"ע עד תשע"א ביחס לשנים תשס"ז–תשע"א. צמצום הפער נובע מהתקדמות מהירה של יוצאי אתיופיה בהשוואה לשאר התלמידים.
כאשר בוחנים את ההתקדמות בהישגיהם של תלמידים יוצאי אתיופיה על-פי תוצאות מבחני המיצ"ב, אפשר לראות כי בארבע השנים האחרונות, תשס"ח עד תשע"א, חלה בהם עלייה משמעותית ובלתי מבוטלת, ויש כאן כמה דוגמאות: במקצוע העברית בכיתות ה' חלה עלייה גדולה מאוד, של 58 נקודות, בין השנים המדוברות. הישגי התלמידים יוצאי אתיופיה במקצוע זה היו בתשס"ח 404 ובתשע"א 462. כך גם במקצוע העברית בכיתות ח'; נצפתה עלייה גדולה מאוד, של 67 נקודות. בתשס"ח היה הציון בסולם הרב-שנתי 395, ובתשע"א – 462.
היו"ר שלמה מולה:
אדוני השר, סליחה שאני קוטע אותך, אני חושב שהתשובה מאוד נוגדת את הדוח עצמו, זאת אומרת הדוח של מבחני המיצ"ב. יכול להיות שזאת תשובה של משרד החינוך במבחנים או בתוצאות אחרות, אבל לא בדיוק. אבל – רק להערה, אני יודע שאתה לא השר הממונה, אבל – – –
שר המשפטים יעקב נאמן:
אדוני היושב-ראש, אני מודה ומתוודה שזה לא תחום – –
היו"ר שלמה מולה:
נכון.
שר המשפטים יעקב נאמן:
– – שבדקתי אותו מראש. נתבקשתי פה לפעול בשם שר החינוך.
היו"ר שלמה מולה:
מאה אחוז.
שר המשפטים יעקב נאמן:
מובן שכפי שאומרת הגמרא: כל דבר זה דבר שצריך בדיקה, הדברים ייבדקו, הדברים יירשמו בפרוטוקול של הכנסת ואפשר יהיה לבדוק אותם.
היו"ר שלמה מולה:
מאה אחוז.
שר המשפטים יעקב נאמן:
בכל אופן, זו תשובת משרד החינוך.
במתמטיקה בכיתות ה' חלה גם כן עלייה גדולה, של 59 נקודות, בשנים האלה. בתשס"ח היה הציון בסולם הרב-שנתי 431, ואילו בתשע"א – 490. דוגמה נוספת לעלייה משמעותית היא במקצוע המדעים בקרב תלמידי כיתות ח'. במקצוע זה בשכבת גיל זו נצפתה עלייה משמעותית, של 33 נקודות, בסולם הרב-שנתי. בתשס"ח היה הציון 425, ואילו בתשע"א היה הציון 458. חשוב להדגיש כי חלה עלייה בהישגים של תלמידים יוצאי אתיופיה בכל המקצועות שנבדקו בשנים האלה.
כאשר בוחנים את מגמת השיפור לאורך השנים יש לציין גם את העלייה בשיעור הזכאים לבגרות בקרב תלמידים אלה. בשנת 2009 אחוז הזכאים לבגרות היה 39.89%, ובשנת 2010 – 42.16%. אם נלך אחורה לשנת 2006 נגלה כי אחוז הזכאים אז היה 35.16%. מדובר בעלייה של כ-10% בארבע השנים.
גם בכניסה למוסדות להשכלה גבוהה אפשר להצביע על עלייה. בשנת תשע"א למדו במוסדות להשכלה גבוהה, כולל המכינות, 1,835 סטודנטים יוצאי אתיופיה. אם משווים זאת לנתון משנת 2005, תשס"ה, אפשר להיווכח בגידול של 108%; אז למדו במוסדות להשכלה גבוהה 881 סטודנטים בני העדה. המספרים עדיין קטנים, אך מעידים על התקדמות מרשימה.
בבואנו לבחון נתונים אלה אל לנו לשכוח כי הנושא מורכב. נקודת הפתיחה של תלמידים עולים יוצאי אתיופיה שונה מנקודת הפתיחה של תלמידים ילידי הארץ. תלמידים אלה לומדים עברית כשפה שנייה ומגיעים לבית-הספר עם פערים בתחום האוריינות, שעליהם יש לגשר. עוד חשוב להדגיש כי כפי שמעידים מחקרים בעולם ובארץ, אחד המאפיינים החשובים, המנבאים הצלחה של תלמידים, הוא השכלת ההורים. רוב ההורים של תלמידים אלה אינם בעלי ידע אורייני, ורבים מהם אינם יודעים קרוא וכתוב. דבר נוסף שעליו חוזר ומצביע המחקר בארץ ובעולם הוא הקורלציה הקיימת בין המשתנה הסוציו-אקונומי לבין ההישגים. כאשר מביאים בחשבון את הרקע החברתי-כלכלי, ובוחנים את הישגי התלמידים יוצאי אתיופיה בהשוואה לתלמידים בעלי רקע חברתי כלכלי דומה, הפערים מצטמצמים כדי מחצית סטיית תקן. משתנים אלה הם בעלי משמעות בבואנו לבחון את התמונה כולה.
אין ספק כי יש אתגרים שעמם עלינו להתמודד, אך יש גם התקדמות וניכר שיפור משמעותי.
משרד החינוך משקיע משאבים רבים ומפעיל תוכניות חיזוק המיועדות לאוכלוסייה זאת, בהן: תוכנית החומש, שהיא תוכנית הנותנת מענה לתלמידים מגיל גן ועד לבית-הספר העל-יסודי, ובמסגרתה ניתן לתלמידים תגבור לימודי במקצועות הליבה – מתמטיקה, שפה, מדעים ואנגלית – ונפתחו מרכזים המכשירים את ילדי הגן לקראת כניסתם לכיתה א', ויש התמקדות בהעצמת ההורים והתא המשפחתי. עלות התוכנית כ-20 מיליון ש"ח מדי שנה.
במקביל לתוכנית זו המשרד מקצה מדי שנה עוד כ-200 מיליון ש"ח לטובת תוכניות חינוכיות נוספות המתמקדות בקידום ההישגים הלימודיים ומשפחתו של התלמיד, ובין התוכניות מונה משרד החינוך את אלה:
הפרויקט הלאומי האתיופי – במסגרת הפרויקט ניתן לתלמידי חטיבות הביניים והתיכוניים תגבור לימודי לקראת בגרות במקצועות חובה.
תוכנית PACT – Parents and Children Together – זה התרגום ללשון המודרנית – תוכנית הפועלת בתוך גני-הילדים ובתי-הספר היסודיים ומעניקה לילדים תגבור בלימודי השפה תוך התמקדות בהעשרתה של השפה.
תוכנית מל"ת – מסגרת לימודית תומכת – תוכנית המעניקה תגבור לימודי לתלמידים הלומדים בבתי-ספר שבהם קיים רוב של יוצאי הקהילה, ומעניקה ארוחה.
הפעלת מרכז ההיגוי המכשיר ומלווה מגשרים הפועלים בבתי-ספר שבהם קיים ריכוז גבוה של תלמידים עולים. עבודת המגשרים מתמקדת בחיבור שבין ההורים, התלמיד ובית-הספר. כמו כן המרכז מקיים סדנאות להורים, תוכניות חונכות לילדים ותוכניות להעצמה אישית וחיזוק הדימוי העצמי של התלמיד. הקצאת מגשרים לגני-הילדים – במסגרת ההחלטה לצמצם את הפערים החל בגיל הגן הוחלט להקצות מגשרים לגנים עתירי ילדים ממוצא אתיופי. המגשרים נועדו לחזק את החיבור שבין ההורים, הילד, הקהילה והגן.
"קדם-עתידים" – פרויקט הפועל בחטיבות הביניים ובחטיבות העליונות ונועד להכשיר את התלמידים לעתודה אקדמית במקצועות מדעיים.
פעילות משותפת עם מכון פוירשטיין – המשרד והמכון פועלים יחד כדי לאתר תלמידים בעלי פוטנציאל גבוה. לאחר האיתור המשרד משלבם במסגרות המאפשרות לתלמידים למצות את הפוטנציאל האישי שלהם; מתן התאמות לבחינות בגרות לעולים מאתיופיה במשך 12 שנים מיום עלייתם; הרחבת אופן הקצאת השעות לתלמידים עולים חדשים מאתיופיה בכל שכבות הגיל.
לסיכום אשוב ואומר כי הנתונים במגמה לאורך השנים מעידים על התקדמות בלתי מבוטלת. לפנינו עוד עבודה רבה, אך אנו בכיוון הנכון.
ראוי להוסיף ולציין בהקשר זה כי בהנחיית שר החינוך יצא המשרד למהלך מכוון לקידום האינטגרציה באמצעות פיזור מוסדות חינוך שבהם ריכוז גבוה של תלמידים יוצאי אתיופיה. כבר בשנה שעברה נסגר בית-הספר "נר עציון" בפתח-תקווה, ולקראת שנת הלימודים תשע"ג ייסגרו בתי-ספר נוספים, בחיפה, נתניה ובאר-יעקב. הנחת העבודה היא כי יש חשיבות רבה לאינטגרציה ולשילוב נכון של תלמידים אלה במערכת, שכן בסופו של יום שילוב נכון ואמיתי יביא לשיפור ההישגים וצמצום הפערים.
היו"ר שלמה מולה:
מה אדוני מציע?
שר המשפטים יעקב נאמן:
אני חושב שזה בהחלט נושא שצריך לדון בו בוועדה המתאימה.
היו"ר שלמה מולה:
מאה אחוז. תודה רבה. אין מי שביקש להביע דעה אחרת, אז אנחנו – השר מציע דיון בוועדה. רונית, בסדר? מאה אחוז.
אז אנחנו נעבור להצבעה.
הצבעה מס' 1
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.
היו"ר שלמה מולה:
תשעה בעד, אין מתנגדים. אכן, ההצעה לסדר-היום תועבר להמשך דיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט.
אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הנושא הבא הוא: יוקר המחיה – ממשלת נתניהו ממשיכה בהעלאת המחירים. הצעות לסדר מס' 7933 ו-7934. אני מבין שיש התחלפות בין חבר הכנסת דב חנין לבין נחמן שי.