קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
יוקר המחיה – ממשלת נתניהו ממשיכה בהעלאת המחירים
היו"ר שלמה מולה:
אני מבקש להזמין את חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חבר הכנסת אברהם דואן; הצעות לסדר-היום מס' 7933 ו-7934. אם יהיה כאן, אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. בבקשה, נחמן.
רונית תירוש (קדימה):
הקדימו להם.
היו"ר שלמה מולה:
אם הוא לא יהיה נוכח כאן, אז הוא לא ידבר. נורא פשוט.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
חברי כנסת מגישים הצעה והם לא באים?
היו"ר שלמה מולה:
בבקשה, אדוני.
נחמן שי (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני שעתיים-שלוש – – –
היו"ר שלמה מולה:
סגן שר האוצר, אני מבין שאתה משיב. אתה כבר – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אדוני היושב-ראש, עושים כינוס שלא מן המניין ולא באים? איזה מין דבר זה?
היו"ר שלמה מולה:
למה? תראה את סיעת קדימה, רובה ככולה פה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
המציעים, המציעים.
נחמן שי (קדימה):
אני מסתכל רק על החלק הזה של האולם. גם הוא לא מלא, אבל עדיין הוא יותר מלא מהחלקים האחרים שלו, אדוני סגן שר האוצר.
היו"ר שלמה מולה:
בבקשה, אדוני. עשר דקות.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אני אעבור לצד השני כדי שתסתכל עלי.
נחמן שי (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני שעתיים-שלוש קיבל הרמטכ"ל רב-אלוף בנימין גנץ החלטה מאוד חשובה – הוא החליט להעביר מתפקידו את סגן מפקד חטיבת הבקעה, לפחות למשך שנתיים, מכל תפקיד פיקודי.
לא חשבתי לדבר על זה, אבל דווקא אחרי מה שאמר דב חנין חשבתי שגם בסוגיה הזאת, דווקא בהקשר של הימים האלה, חייבים להיאמר פה דברים מסוימים. ניסו לומר שמפקדיו – אפילו כנראה מקרבתו שלו – ניסו לומר שמפקדיו של סא"ל אייזנר אינם מבינים לפני מה הוא עמד, לא אלוף הפיקוד, לא הרמטכ"ל, אולי גם שר הביטחון; כולם, אגב, אנשים שכבר עברו כמה וכמה סיטואציות בימי חייהם ובקריירה הצבאית שלהם וידעו להתאפק. סא"ל אייזנר לא ידע להתאפק. הוא לא היה בסכנת חיים; אולי פגעו בו, אולי לא, אנחנו לא יודעים, אבל סגן אלוף בצבא-הגנה לישראל אינו יכול להרים את כלי נשקו ולהשתמש בו, אפילו כנשק קר. לא כך מחנכים חיילים ומפקדים בצבא-הגנה לישראל לנהוג. אלה לא הנורמות, זה לא הקוד האתי, זה לא המוסר, אלה לא הערכים של צבא-הגנה לישראל.
ולכן טוב עשה ונכון עשה רב-אלוף גנץ כאשר הוא העביר אותו מתפקידו. הוא עשה את זה בין היתר גם כדי להעביר מסר לכולנו – בתוך הבית הזה, במדינת ישראל ובעולם כולו, שקצינים ומפקדים של צה"ל יודעים לעצור את נשימתם, להתאפק, לספוג, כל עוד הם לא נמצאים בסכנת חיים, ובכך הם לא פוגעים בכבודו של הצבא, הם שומרים על כבודו של הצבא, הם שומרים על כבודה של מדינת ישראל.
רב-אלוף גנץ, שאתמול היה בבית של ניצול השואה ומסר לו פרח בשם צה"ל – הייתי אני היום מוסר לרב-אלוף גנץ פרח ואומר לו: אדוני הרמטכ"ל, החלטתך חשובה, החלטתך מוכיחה שהערכים היסודיים של צה"ל לא נפגעו, ושתחת פיקודך הם נשמרים. על כן היום אני רוצה להודות לו מפה על החלטתו.
אני רוצה לעבור מפה לנושא שעומד על סדר-היום, והוא הנושא של יוקר המחיה בישראל. כשביקשנו את ההצעה לסדר-היום עוד לא ידענו שבינתיים יהיה מדד, ועוד לא ידענו שהמדד יעלה, אבל לא הופתענו. האמת היא שלא הופתענו. אף אחד לא יכול להיות מופתע מהעובדה שיוקר המחיה במדינת ישראל עולה, והאמת היא שאנחנו לא צריכים את המדד, המדד הוא רק כלי ניהולי, ארגוני, טכני כמעט.
כל אחד מאתנו שהולך לקנות מה שהוא רוצה, אם ב"שופרסל", אם מכונית או דירה או כל מצרך אחר, רואה שהמחירים מאמירים והולכים – רק הדלק והשמנים התייקרו בתקופה האחרונה ב-3.6%; הבראה ונופש – 2.7%; מחיר העוף – 1.3%; הדיור עלה ב-0.4% – לראשונה מאז אוקטובר 2011, כמו שצעקנו, כמו שאמרנו, שהחיים בארץ הזאת נעשים בלתי נסבלים. הממשלה חייכה, היא יכולה לחייך, יש לה 65 חברי כנסת שתומכים בה והיא כנראה יכולה להעביר כל החלטה שהיא, והמחירים ממשיכים לעלות.
אדוני סגן שר האוצר, אתה יודע את זה. אם היית נכנס עכשיו לחנות באזור מגוריך היית רואה שכל המבצעים המיוחדים שנעשו לקראת החג נעלמו ובבת-אחת עלו מחירים.
אני רוצה לדעת, למה העגבניות התייקרו ב-316% באחת מהרשתות? 316%. מה קרה? האם העגבניות יותר אדומות, יותר עסיסיות, או שפשוט יש ג'ונגל וכל אחד יכול להרשות לעצמו לעשות מה שהוא רוצה?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
באיזו רשת?
נחמן שי (קדימה):
מה אדוני אומר?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
תגיד איזו רשת.
נחמן שי (קדימה):
יש לי שם הרשת. הרשת היא – אני אתן לך, אני לא רוצה לנקוב בשמה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא, תגיד, תגיד, תגיד.
נחמן שי (קדימה):
אני אתן לך, זה בעיתון של – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא, אל תיתן לי, אל תיתן לי. אמרת משהו חמור, תגיד – – –
נחמן שי (קדימה):
אמרתי, אני אתן לך. אני פשוט לא זוכר.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אל תיתן לי, תגיד לציבור. מה אתה אומר – – –
נחמן שי (קדימה):
אני אומר לציבור ואני אוציא הודעה מיוחדת – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
תוציא הודעה – – –
נחמן שי (קדימה):
עזוב, אל תגזול את זמני. אני אומר באיזו רשת. אני אומר באיזו רשת.
היו"ר שלמה מולה:
סגן השר, אתה תשיב. גם כשאתה מדבר, תדע לשבת.
נחמן שי (קדימה):
ומה זה משנה? האם יכול להיות שמחירי מוצרים – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
האוצר לא מנהל רשתות. תלכו למישהו אחר.
נחמן שי (קדימה):
אני רוצה לדעת – – –
היו"ר שלמה מולה:
אבל – – – רק רגע, רק רגע.
נחמן שי (קדימה):
אם אדוני השר בקי כל כך, אני בדקתי – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אתה רוצה לנהל רשתות? תנהל רשתות.
נחמן שי (קדימה):
אני בדקתי, אני אקרא לך, אני אביא לך את העיתון, תיכף אני – – –
היו"ר שלמה מולה:
סגן השר, אני מציע – – –
נחמן שי (קדימה):
אני אעשה מה שאני לא עושה. אני ארד – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
שלמה – – –
היו"ר שלמה מולה:
שנייה, רק שנייה – – –
נחמן שי (קדימה):
אני רוצה לדעת מה קרה לדג "נסיכת הנילוס", אולי אדוני יודע מה קרה לו, איך הוא עלה – בערב פסח – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – –
נחמן שי (קדימה):
– – היה מחירו 19.90 שקלים ומחירו עלה ל-52 שקלים. האם הדג הפך לנסיכה? האם אנחנו קונים עכשיו נסיכה או שאנחנו קונים קילוגרם של דג? אני רוצה לדעת. אני רוצה לדעת מה קרה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
בשביל זה כינסת את הכנסת בפגרה?
נחמן שי (קדימה):
כן.
היו"ר שלמה מולה:
רק רגע, סליחה – – – רק רגע – – –
נחמן שי (קדימה):
האם אנחנו קונים דגי זהב או אנחנו קונים דג למאכל?
היו"ר שלמה מולה:
אני מציע שנעשה את הסדר ככה: אדוני סגן השר, אתה אמור להשיב, נכון?
נחמן שי (קדימה):
אני רוצה לדבר על – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אני יודע שהוא מקדימה, זה בסדר.
היו"ר שלמה מולה:
רק רגע, שנייה, אתה אמור להשיב.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אני יודע שהוא מקדימה.
היו"ר שלמה מולה:
אין לי בעיה. אתה אמור להשיב, נכון? תכתוב את התשובה שלך, תשיב. אני מבטיח לך שאני לא מגביל אותך בזמן. תגיד מה שאתה רוצה. בבקשה.
נחמן שי (קדימה):
רציתי לשאול – אני רואה שסגן שר האוצר במצב רוח התקפי – –
היו"ר שלמה מולה:
בסדר.
נחמן שי (קדימה):
– – אז אני רוצה לשאול אותו איך הוא מרגיש עם הדיור במדינת ישראל, כי הרי שר ממפלגתו הוא שר השיכון והבינוי, והוא עלה לא פעם ולא פעמיים על הדוכן הזה ודיבר בגאווה גדולה – ואני, אגב, מאמין שהוא רוצה בכך, אני בהחלט מאמין שהשר אטיאס רוצה להוריד את מחירי הדיור – ודיבר בגאווה על הפשרת שטחים ועל זירוז תהליכים. ואיפה כל הרפורמה הגדולה שיזמה הממשלה הזאת? איפה כל השינויים הגדולים במינהל, ומחיר למשתכן ומחיר פה? איפה כל זה בסוף כשזוג צעיר הולך לקנות דירה ולא יכול? לא יכול לקנות דירה במדינת ישראל. והמחירים – על אף ולמרות הכול עלו מחירי הדיור במדינת ישראל; עלו מחירי הדיור במדינת ישראל. זה כישלון של הממשלה הזאת שהיא לא יכולה להתחמק ממנו, יהיה מה שיהיה.
ואגב, בדקנו – גם זה היה, אני תיכף אתן לך את כל הציטוטים – מי מקבל משכנתאות במדינת ישראל. אז העשירים בעלי ההון, אלה שרוכשים דירות לפעמים בעשרות מיליונים, הם שמקבלים משכנתאות, ודווקא אלה שידם אינה משגת מתקשים לקבל משכנתאות, כי נגיד בנק ישראל, מטעמיו שלו, גם מכביד על מדיניות המשכנתאות של הבנקים בישראל. הוא שומר אומנם על דבר מסוים, אבל באותו הזמן פוגע בדבר אחר.
ועכשיו אני רוצה לדבר על הדלק. גם פה עשו איזה מיתוס, ו"סנטה קלאוס" שלנו מופיע כל פעם חמש דקות לפני השעה 20:00 – זו השעה הקריטית, כי התורים כבר ארוכים בתחנות – ואומר: החלטתי לא לעבור את קו 8 השקלים; לא נעבור את קו 8 השקלים. זה הקו הקדוש. בסדר. ואז הוא מסביר לנו גם באותו הקשר שמחירי הדלק בישראל הם זולים, הם נמוכים, ומשווים אותנו לאירופה וכן הלאה.
אז מחלקת המחקר של הבית הזה, של הכנסת, הלכה ללמוד את העניין. והנה, היא השוותה לא מחיר מול מחיר, אלא במונחים של כוח קנייה. ככה צריך להשוות. צריך להשוות משק מול משק. אתה לא משווה מחיר מול מחיר. זה ליטר דלק, זה ליטר דלק, אבל תלוי מאיזו סביבה הוא נלקח. וליטר דלק בישראל, אדוני שר האוצר, 1.53 יורו, 1.53, ואילו באירופה הממוצע – אני תיכף אתן לך את המחירים המפורטים – 1.47. זאת אומרת, אנחנו מוכרים דלק יותר יקר, ובין השאר, כולם יודעים את הסוד, זה עניין המיסוי. וגם בעניין המיסוי, שהסבירו לנו שהמיסוי נמוך ועושים מאמצים ומורידים, מילאו את ראשינו בהצהרות שמתחילות מפה ונגמרות שם, ובכן, ישראל במקום השלישי בשיעור הבלו על דלק, שוב פעם, בהשוואה לאירופה. לפנינו הולנד, יוון ואיטליה, ואחרינו שורה ארוכה של מדינות. זאת אומרת שגם בעניין הזה עוד בלון אחד התפוצץ.
ואני רוצה עכשיו לומר לסיכום שהציבור במדינת ישראל הוא לא פראייר. אף שנדמה פה למישהו, ואף שיש איזה שקט, ואף שכאילו על פני המים לא מבחינים בשום דבר, אז אני אומר לכם: כך מתחילות רעידות אדמה, כך מתחילים זעזועים. לא רואים שום דבר, לא שומעים שום דבר, אבל בואו לכיכר מלכי-ישראל, בואו לכיכרות אחרות במדינת ישראל, ותראו את ההתחלה של ההתחלה, את הניצנים של הניצנים. ככה זה הולך. אנחנו הלכנו, 15 חברי כנסת של קדימה, להיות בהפגנה לפני שבועיים בתל-אביב. היו רק כמה מאות אנשים, קטנה מאוד, אבל אני אומר שכשזה מתחיל בכמה מאות זה נמשך בכמה אלפים ובכמה עשרות אלפים, ואחר כך יהיו גם כמה מאות אלפים ברחובות.
הציבור לא יעבור על התופעות האלה בשתיקה. הציבור יבוא חשבון בסופו של דבר עם הממשלה הזאת. וכאן אני רוצה לומר גם לכם, חברי חברי הכנסת, וגם לציבור: אנחנו נהיה הבית של המחאה. אנחנו לא צריכים להוביל את המחאה, למחאה יש כוחות משל עצמה. היא תתנהל, היא תפרוץ והיא תהיה קדימה. אבל אנחנו נהיה שם גם כדי להשתתף, כי רבים מאוד מן המשתתפים במחאה הזאת הם המצביעים שלנו, הם האנשים שלנו, הם הסביבה החברתית שלנו, וגם מפני שאנחנו מוכנים ורוצים לתת להם את הכלים הפרלמנטרים, החוקיים, פה מתוך הבית הזה, כדי לסייע להם. אנחנו רואים בזה את האחריות שלנו. תודה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת אברהם דואן, שכינויו אבי דואן. גם לך עשר דקות. ואחריו – סגן השר, אתה תשיב.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
הוא לא אמר איזו רשת.
היו"ר שלמה מולה:
מה?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא אמרת איזו רשת.
זהבה גלאון (מרצ):
זה נאום ראשון?
היו"ר שלמה מולה:
אני ביקשתי שימסור לך את – – –
זהבה גלאון (מרצ):
זה נאום ראשון?
שי חרמש (קדימה):
זה נאום ראשון?
היו"ר שלמה מולה:
זה נאום ראשון, נכון?
אברהם דואן (קדימה):
כן, זה נאום ראשון.
היו"ר שלמה מולה:
כן, זה נאום ראשון אחרי ההשבעה שלו, לכן לא מפריעים. בבקשה.
זהבה גלאון (מרצ):
אז לא להפריע.
שי חרמש (קדימה):
קודמו היה צריך לברך אותו והוא לא עשה את זה.
זהבה גלאון (מרצ):
הבא אחריו יברך אותו.
אברהם דואן (קדימה):
בואו נשאיר את הברכות לממשלת ישראל, שתברך באמת את האומה הזאת – – –
שי חרמש (קדימה):
אז אני מברך אותו בשם כולנו – – –
היו"ר שלמה מולה:
ברגע זה אתה מפריע לו.
קריאה:
לא קודמו מברך, זה שאחריו מברך.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אני, אני מברך אותו.
היו"ר שלמה מולה:
נכון.
אברהם דואן (קדימה):
חברים, בואו אולי נברך את עם ישראל ונביא לו מזור ובשורות טובות יותר מאשר לברך אותי. זה הפתיח של הדברים, ואנחנו מדברים על יוקר המחיה, חברים. ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, אנחנו היום מדברים על יוקר המחיה, ויש במדינת ישראל כ-200,000 איש שחיים ברעב, בחרפה ובעוני. אני בוש ונכלם פה היום. אם עסקינן ואנחנו מדברים על יוקר המחיה, לגבי זה – מה נלין? ממשלות ישראל לדורותיהן לקחו פלח של אוכלוסייה והתעללו בו.
חברים, אני אומר מלים קשות, ואני מתכוון לכל מלה שאני אומר. ואני עוד יותר בוש ונכלם שבדיון על יוקר המחיה במדינת ישראל, עם כל הכבוד לסגן שר האוצר, אין נציגות של הממשלה. חברים, זה אפילו לא מעניין אותם. זה מעניין אותנו, זה אכפת לנו. אני מודיע לכם, אני כעובד סוציאלי 30 שנה נפגשתי עם לא מעט שכבות של מצוקה במדינת ישראל.
רוברט טיבייב (קדימה):
אדוני היושב-ראש – – –
זהבה גלאון (מרצ):
אל תפריע לו.
אברהם דואן (קדימה):
אז בואו נבהיר את הדברים: שזה לא מעניין את הממשלה – אנחנו רואים בדרך ההתנהלות שלה. רואים את זה בדרך ההתנהלות. ואנחנו – המדינה הזאת משפילה את האנשים כשהיא עומדת מול אנשים כאלה.
אני מודיע לכם, אני אתמול – וידוי אישי – הלכתי לבקר באיזה בית-אבות שאחת השכנות מבית ילדותי גרה שם, ניצולת שואה, חולת אלצהיימר, לצערי. אף פעם לא היתה לי תחושה של ביזוי עצמי – להסתכל לאשה הזאת בעיניים. היא חולת אלצהיימר, היא לא זוכרת אותי כבר, והרגשתי איזה צורך ומחויבות אישית להגיע לשם. נכון, אני חבר כנסת. דיברו אתי כמה אחיות. אמרו לי: אתם לא מתביישים? אתם – זה אנחנו, היושבים פה בבית.
חברים, זה חלק שלנו, גם באופוזיציה, לבוא ולהפעיל לחץ על הממשלה הזאת שתתחיל לראות את הדברים אחרת. אל לנו להתנער מאחריות. כל היושבים בבית הזה אחראים בצורה מלאה לעניין, ואני כן רוצה לגעת בדברים האלה ולא להרפות.
אם אנחנו לוקחים את סבלם, שהמדינה הזניחה את אותם אנשים, ולא אכפת להם – לצערי – אני אומר משפט מאוד חמור – זה לא אכפת לאנשים. הממשלה הזאת, זה לא החידלון היחיד שלה. הממשלה הזאת, שתהיה בריאה, בנושא יוקר המחיה, בנושאים חברתיים – עצוב לראות מפלגות סקטוריאליות, כמו ש"ס, ששותפות למהלך הזה, ישראל ביתנו; כולכם שותפים לביזיון הזה.
חברים, יהודים אנחנו. מה אתם מחנכים אותנו ביהדות? קצת אכפתיות, יותר מעורבות. האם זה המסר שאנחנו מעבירים לדור הצעיר, איך אנחנו מתייחסים למבוגרים בחבורה? חברים, זו בושה, בושה לנו. בוא, כל אחד מאתנו יעמוד מול המראה ויראה איזה מסר אנחנו מעבירים לילדים שלנו והצעירים שבחבורה. בואו נגדל את ילדינו, בואו ניצור חברה, בריאות, שפע, נפתח. הגענו לאן שהגענו, חברים, בואו נעצור, נרים את בלם היד ונסתכל לאחור, את מי הותרנו מאחור, ואיך יושבים פה חבורה של צעירים במליאה ובאים לשמוע אותנו, איזה מסר אנחנו מעבירים לאותם אנשים? מסר של חידלון.
הממשלה מחויבת לא רק להגן על החיים של הבן-אדם, הממשלה מחויבת לדאוג גם לאיכות החיים של הבן-אדם, לזכות הקיום שלו. איזו זכות קיום אנחנו מותירים לאנשים? ופה אני יורד כבר לתקופה העכשווית, אנחנו לא מדברים על התקופה של השואה. אנחנו מדברים על התקופה של מדינת ישראל. לוקחים אנשים שעבדו – הגדרנו אותם – המעמד הבינוני; ממשלת ישראל – בום, גם אותם מרסקת, בשיטתיות, בעקביות, והיא תשלם מחיר כבד על המהלך הזה.
נחמן שי חברי דיבר קודם לכן – שהאוכלוסייה בישראל היא לא אוכלוסייה של פראיירים. יש גם יכולת – כמה אנשים יכולים לשאת איזו מאסה. כשאנחנו לוקחים איזו מכולה, אומרים: עד 500 קילוגרם המכולה הזאת יכולה לשאת. חברים, אתם לא מפסיקים לרגע להעמיס ולהעמיס: תתחילו עם חשמל, תמשיכו עם ארנונה ותמשיכו ותמשיכו. עד לאן? יש למישהו איזה קו שאומר: חבר'ה, פה אנחנו נעצור? חברים, המלצה אישית שלי – תעצרו עכשיו. הזעקה של המחאה בקיץ היתה מאוד-מאוד כואבת, האזעקה של יום הזיכרון לשואה ולגבורה צריכה לפתוח עוד פעם את היריעה, לחשוב לאן אנחנו רוצים להגיע.
נושאים חברתיים – מנסים לגעת בהם. בחמש השנים האחרונות מישהו בנה איזו תוכנית חומש לראייה החברתית? לאן אנחנו רוצים להגיע? אותי לימדו שכשאתה רוצה להגיע למשהו תבנה תוכנית עבודה, תסמן לך יעדים, תבדוק את עצמך, תעשה הערכת ביניים – האם אנחנו מגיעים ליעדים שקבענו?
מרינה סולודקין (קדימה):
הדיור הציבורי.
אברהם דואן (קדימה):
גם. נגיע גם לנושא הזה, גברתי. גם לשם נגיע. אם נתחיל למנות את כל המחדלים של הממשלה הזאת, אני מודיע לכם – נגמור בעוד שבועיים. בכל חלקה טובה שהממשלה הזאת נגעה, היא הרסה. זה, שוב, חברים, התפקיד שלנו. וחברי לאופוזיציה, זה לא יהיה עוד הרבה זמן. אני מודיע לכם שזה לא יהיה הרבה זמן, כי החברה בישראל לא יכולה לשאת יותר את המשא הכבד שהממשלה האטומה, חסרת הרגישות הזאת, מורידה על הציבור שלה, בלי להפסיק יום אחד – עוד ועוד ועוד. אני חושב ואני חש את זה.
בחול המועד הלכתי לבקר אנשים וחברים. אמרו: אי-אפשר לעשות משהו? אמרתי להם: תגדירו לי מה זה "לעשות משהו". לעשות משהו זה להחליף את הממשלה הזאת. זה לא רק המאוויים שלנו, חברים, זה המאוויים של הציבור כבר. נסעתי עם נהג מונית, נזף בי. הם לא עושים את ההפרדה, ובצדק. ישבתי עם חבר'ה צעירים בערב ליל הסדר, אמרו: תגיד, יש סיכוי שפעם נגיע לדירה? אמרתי: בקצב הזה לא. באו אנשים, אמרו: אבי, תעזור לנו בוועדת הנחות בעיריית רמת-גן. אנחנו לא מסוגלים לשאת את הנטל של תשלום למעון, לגן-ילדים, לארנונה, לשכירויות. זוג שמתפרנס ומרוויח 12,000, 15,000 שקל, גומר במינוס של אלפי שקלים את החודש. חברים, לאן הגענו ולאן אנחנו עוד רוצים להגיע? חברים, הדברים יותר אמורים אליכם שם, היושבים ביציע. פה, לצערי, יש לי תחושה שאני אומר את הדברים, ויהיה עוד דיון ועוד דיון, והדברים יתמסמסו.
תקום מחאה בקיץ, תקום מחאה כואבת וקשה, וידידי נחמן שי, אנחנו לא צריכים להוביל את המחאה. המחאה היא של העם, ושהעם יוביל אותה. הם מספיק חכמים, מספיק איתנים ומספיק יודעים לעשות. אנחנו, הפוליטיקאים, כלי בעבורם, לא ניקח להם את התהילה שלהם. זה מה שהם רוצים, אנחנו אמורים להיות כלי להביא את הדברים שלהם פה לדיונים.
חברים, אנחנו, ברוך השם, היושבים פה, לא מקבלים שכר מינימום. אלה שקיבלו שכר מינימום הפכו להיות כבר מתחת לקו העוני; אלה שהתפרנסו והיו ברמה סוציו-אקונומית בינונית הפכו להיות – ומטה, והכול בזכות ממשלה אחת יקרה, ממשלתו של ביבי נתניהו. מה אנשים בסך הכול רצו במדינת ישראל? להתפרנס בכבוד. להתפרנס בכבוד אנשים רצו. מה אנשים כל הזמן אומרים?
שמעתי את החבר – השר איווט ליברמן באחת ההפגנות של המחאה. אמר: ראיתי אנשים יושבים בבתי-קפה. so what? אסור לשבת בבתי-קפה, חברים. מה שצריך במדינת ישראל זה לשרוד. חברים, אנחנו לא בג'ונגל. חיות רוצות לשרוד, בני-אדם רוצים איכות חיים, אז אנחנו נאפשר להם לשרוד.
חסר לי פה מאוד שר הרווחה, מאוד-מאוד חסר לי פה, ועוד חברים בממשלה הזאת, שאמורים ומתיימרים לנהל ולהוביל את העם הזה. השם ישמור לאן הם הולכים להוביל אותנו. בג'ונגל רק החיות שורדות. הן צריכות להתקיים, זה הקיום שלהן. אנחנו, כבני-אדם, רוצים קצת מעבר לזה. אנחנו רוצים השכלה, רוצים חברה, רוצים תרבות, רוצים רווחה, רוצים התייחסות. מעט מאוד התייחסות של ממשלת ישראל – ולאחרונה, חברים, השר כחלון אמר, ובצדק, הוא לא אוהב לראות את המראות האלה. מי יצר את המראות האלה? אתם, הממשלה, יצרתם אותם, לא אף אחד אחר.
אז קל להעלים גם – אדוני סגן שר האוצר, דיברו על מחירי הדגים, אז הוא אמר: מה הרשת. מה זה משנה מה הרשת? רשת ג', רשת ד' או רשת סופרמרקט, באמת זה מה שמעניין? זה מעניין את תפיסת העולם שלכם, הממשלה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – –
אברהם דואן (קדימה):
סליחה, תרשה לי לסיים.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא לא, עם כל הכבוד.
היו"ר שלמה מולה:
סגן השר, אמרנו שאנחנו לא מפריעים לנאום ראשון. אז אתה אפילו המברך – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – – אבל שידייק בעובדות. הוא דיבר על הרשת, לא אני.
אברהם דואן (קדימה):
הוא דיבר על הרשת, התייחסת, אדוני.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
הוא דיבר על הרשת.
אברהם דואן (קדימה):
עוד פעם, אתם אף פעם לא לוקחים אחריות – זה הוא, והוא, והוא והוא.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – –
אברהם דואן (קדימה):
אדוני, זה חידלון שלכם כממשלה. תמשיכו לעבוד ככה ותגיעו רחוק. תמשיכו לעבוד.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
מה זה?
אברהם דואן (קדימה):
תמשיכו לעבוד, תמשיכו. אני לא יכול לעצור אתכם.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
זה עם האצבע – – –
אברהם דואן (קדימה):
בחר אתכם העם, ויעשה את הבחירה שלו בפעם הבאה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
מה זה האצבע? לא הבנתי.
אברהם דואן (קדימה):
אדוני סגן שר האוצר, בואו אל תתעסקו בטפל, תתעסקו בעיקר ובעובדות, כן, עובדות – שהעם מאס בהתנהלות שלכם. זו העובדה האמיתית, ונשמע.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אני מדבר על עובדות.
אברהם דואן (קדימה):
המצפון לא מציק לך, אדוני סגן שר האוצר? המצפון לא מציק? לא כואב לך מה שאתה רואה?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
עד עכשיו לא אמרת כלום.
אברהם דואן (קדימה):
עזוב, עוד לא אמרתי כלום, בסדר. אתה, מה שאתה מנסה לעשות, שוב אתה מנסה לתעל את הדיון למקום לא נכון. המקום הנכון – תסתכלו לעניים בעיניים ותגידו להם מה הבשורה שאתם מעבירים להם. זו הנקודה החשובה. עד עכשיו לא נאמר כלום, וימשיך, כי אם תמשיכו לראות את הדברים – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
סתם ססמאות.
אברהם דואן (קדימה):
אדוני, כמו שאמרנו על הקמחא דפסחא לפני כמה ימים, עשו עבודה מדהימה: לקחו אנשים, העמידו אותם בתור שעות, ביזו אותם; ביזו את אותם אנשים. יש נתינה בסתר. אני יהודי מאמין. הרמב"ם מדבר על לסדר עבודה כערך עליון, מעשרת הדיברות הגבוהים ביותר. חברים, למה לבזות את אותם אנשים? למה לא תיקח ממשלת ישראל חסות על העניין? הרי אם ממשלת ישראל תיקח חסות, לא צריך את העמותות האלה, לא צריך את העמותות.
היו"ר שלמה מולה:
נא לסכם. בבקשה.
אברהם דואן (קדימה):
אני לא אדבר, דיבר ידידי נחמן שי על כל המיסוי, על הדלק, ודיבר על השכירויות הגבוהות, ומחירי הדירות, על מיליון ואחד דברים, וזה ממשיך לעלות. פעם נתנו לאנשים תוספת של 5 שקלים. נתנו לאנשים תוספת של x אחוזים במשכורת, ולקחו להם מסים ברמה הגבוהה ביותר. חברים, מבקש אני מכם, ממשלת ישראל, לגלות קצת חמלה, קצת חמלה לגבי האזרחים. מי שהיה מעמד בינוני נהיה מעמד חלש, ואם תמשיכו בדרך הזאת, השם ישמור לאן תובילו אותנו.
היו"ר שלמה מולה:
לסיום, בבקשה.
אברהם דואן (קדימה):
אני רוצה להשתמש במטאפורה: חברים, העיירה בוערת. ערב יום השואה. יש אזעקה. האזעקה בקיץ היתה אזעקת אמת. אם לא תיתנו התייחסות לנושא הזה, אנחנו כאופוזיציה לוחמת לא נחכה, לא נחכה לקיץ. אנחנו מהיום נהיה אופוזיציה לוחמת ודורשת, ותצטרכו לתת תשובות גם לאופוזיציה וגם לעם ישראל. תודה רבה לך.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני.