קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
שלוש שנים לממשלת נתניהו הכושלת
היו"ר ראובן ריבלין:
המשך סדר-היום זה בקשת 25 חברי כנסת להעלות נושאים על סדר-היום. הנושא הראשון, אליו נרשמו שני חברי כנסת בשם 25, והם חברי הכנסת יואל חסון וחבר הכנסת שלמה מולה: שלוש שנים לממשלת נתניהו הכושלת – הצעה לסדר-היום מס' 7923. יעלה ויבוא חבר הכנסת יואל חסון – לרשותו עשר דקות; ואחריו – חבר הכנסת שלמה מולה, שגם לו תהיינה עשר דקות. וישיב השר גדעון סער. אחריו נלך לכמה הצעות נוספות, שעליהן ישיב השר יצחק כהן המשמש כסגן שר האוצר. חבר הכנסת מולה, בבקשה.
רבותי – חבר הכנסת חסון, סליחה – אנחנו רוצים כולנו, גם באווירה של ויכוח, לברך מראש את חבר הכנסת יואל חסון לרגל נישואיו, אשר יתקיימו ברוב עם בזמן הידוע לאלה שהוזמנו. תודה רבה. אני לא רוצה לומר כדי שלא יבוא כל העם.
יואל חסון (קדימה):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, שרי הממשלה, חברי חברי הכנסת, לא התכוונתי להתחיל בעניין הזה, אבל אי-אפשר היה להתעלם מהנאום היהיר שלך, אדוני שר החינוך. היהירות המנותקת שלך שהופגנה כאן מעל דוכן הכנסת היא פשוט מהממת בניתוק שלה.
אתה מדבר על סוציאליסט וקפיטליסט. על מה אתה מדבר? באיזה מושגים אתה חי בכלל? אתה חושב שאנשים שעומדים מול חשבון החשמל או שמתדלקים את האוטו שלהם, הם חושבים אם הם סוציאליסטים או קפיטליסטים? מה אתה חושב, אדוני שר החינוך, שכולם חיים בעולם הפוליטי שלך, שבו אתה מחלק את האג'נדות לפי מה שנוח לך? לפי מה שנוח לך, אדוני שר החינוך? איזו יהירות, איזה ניתוק מהמציאות, שנמצאת כאן, מעבר לקירות, לפעמים העבים-מדי, של הבית הזה, כנסת ישראל.
אדוני שר החינוך, אני רוצה שתקשיב לי, למרות שאתה מתנצל בפני דורון אביטל, בצדק. אני רוצה לומר לך, אדוני שר החינוך: דיברתי קודם על זה שחיזקת את דברי ראש האופוזיציה בעניין הקרן, הקרן לחינוך, שאמורה להיות ממומנת על-ידי כספי הגז, בעזרת השם. אתם התחייבתם בוועדת הכספים, שעד ה-1 בנובמבר הקרן הזאת תוקם. עד היום, ה-2 באפריל, הקרן הזאת לא הוקמה. הממשלה שלך התחייבה בחוק: עד ה-1 בנובמבר הקרן הזאת, לטובת חינוך, שתרכז את כספי הגז, תוקם. אתם, שר החינוך, מפירי חוק. החוק אומר: 1 בנובמבר. עד היום לא הקמת את הקרן הזאת. את זה לא רצית להגיד, לא אמרת את זה כשהיית כאן ליד הדוכן. אתם מפירים את החוק שאתם הצבעתם עבורו, וגם אנחנו, בכנסת האחרונה – – –
רחל אדטו (קדימה):
זה לא הדבר היחיד שהם מפירים.
יואל חסון (קדימה):
אבל באמת, זה לא הדבר היחיד שאתם לא עושים. את זה אתה לא אומר, אבל נחכה ונראה, כי את הקרן הזאת, אדוני שר החינוך, את הקרן הזאת יקים ראש הממשלה שאול מופז. הוא יקים את הקרן הזאת – –
כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):
אז היא באמת לא תוקם.
קריאות:
– – –
יואל חסון (קדימה):
– – הוא ימלא את ההבטחה הזאת. אתם לא תמלאו את ההבטחה הזאת.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
יואל, אתם גם לא, יכולתם גם קודם.
יואל חסון (קדימה):
אני רוצה לומר לכם – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לא. לא להפריע, חבר הכנסת רותם.
יואל חסון (קדימה):
– – קדימה – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
הוא הפריע קודם.
היו"ר ראובן ריבלין:
במשורה, לא כמו הקודמים.
יואל חסון (קדימה):
קדימה עברה חודשיים מאוד-מאוד סוערים, סוערים כמו בכל מפלגה כאשר היא עוברת תהליך פנימי, והיו כאלה שתמכו ביושבת-ראש היוצאת, היו כאלה שתמכו ביושב-ראש הנבחר והיו גם כאלה שנכנסו בלילה, כמה דקות לפני שנרדמו, אולי גם אחרי שהם נרדמו, והיו להם חלומות. היו להם חלומות שיום אחרי ה-27 במרס סיעת קדימה לא תשב בצד אחד – יהיו חצי שיושבים פה וחצי שיושבים שם. חלמתם על זה.
דני דנון (הליכוד):
היינו מקבלים אתכם.
יואל חסון (קדימה):
חלמתם על זה, לפרק, לראות את קדימה מפורקת, אבל אנחנו אומרים לכם את זה באופן חד-משמעי, לספסלים הריקים מפחד של הליכוד: חד-משמעית, תתכוננו למאבק של החיים שלכם. תתכוננו למאבק של החיים שלכם אל מול קדימה מאוחדת, חזקה, שגם תשאף לאחד את האופוזיציה כולה כדי להחליף את הממשלה הזאת. כדי להחליף את הממשלה הזאת. כדי לבוא ולשים סוף ליהירות הזאת; ליהירות הזאת שלכם, שניתזת בכל הכוח.
ראינו ושמענו גם את ראש הממשלה, ובאמת אין גבול לחוצפה ולעזות המצח. ראש הממשלה מאיים היום על הציבור ב"כיפת ברזל". בכלל, אצל ראש הממשלה "כיפת ברזל" הפכה להיות המטרה, היא הפתרון. היא לא האמצעי להתמודד, במציאות של טרור מתוך עזה, אלא היא המטרה, היא עכשיו הפתרון. היא הפתרון למה שקורה בעזה. אין לנתניהו פתרונות – שהיו לו, אגב, לפני הבחירות. היום "כיפת ברזל" היא הפתרון. "כיפת ברזל" זה לא מדיניות, "כיפת ברזל" זה הגנה. הבעיה היא שלטון טרור ה"חמאס" בעזה, שבו צריך לטפל, וראש הממשלה לא יאיים ב"כיפת ברזל" על הציבור הישראלי וישתמש בה כתירוץ לגביית מסים – לשכנע את הציבור שהמדיניות שלו של מסים עקיפים קיימת ונמצאת בגלל שצריך לממן את "כיפת ברזל". זאת חוצפה ועזות מצח.
דיבר שר החינוך על שראש האופוזיציה ייצר כביכול פתאום תודעה חברתית. זו בעצמה באמת אמירה ריקה מתוכן למי שמכיר את העשייה של שאול מופז; דיברו פה על "עתידים", דיברו פה על דברים אחרים. אבל אתם יודעים מה? יש לו תודעה חברתית היום. שלוש שנים אין לכם תודעה חברתית. שלוש שנים אין לכם תודעה חברתית, אדוני שר החינוך, ואני רוצה לומר לך יותר מזה: לא רק שאתם לא חברתיים, אתם גם לא כאלה חברותיים לציבור פה. אתם ממש לא חברותיים; אתם ממש פוגעים פה, שכבה אחר שכבה, במדיניות הימנית הכלכלית הקיצונית של נתניהו, ואני בטוח, אגב, שרוב חברי הליכוד לא כל כך חיים אתה בשקט, אבל הם הולכים אחרי ראש הממשלה בעיניים עצומות.
ואני אומר לציבור הישראלי – אדוני, אין שעון, אז אין לי בכלל הערכת זמן איפה אני נמצא, אז תעיר אותי, אם צריך.
היו"ר ראובן ריבלין:
אתה, יש לך עוד שלוש דקות ו-20 שניות. רוב הפוליטיקאים הוותיקים הולכים בעיניים עצומות, אבל מפעם לפעם פוקחים עיניים לראות שהמנהיג לא הולך בעיניים עצומות.
יואל חסון (קדימה):
אני מסכים אתך, אבל הם לא פוקחים אותן. הם הולכים ממש בעיניים עצומות.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לא, לא. אין פחד.
יואל חסון (קדימה):
ואני רוצה לומר לאותו ציבור שפגשתי במוצאי-שבת בתל-אביב, אותו ציבור ראשון, גרעין קטן, שהתחיל לצאת, אותם אנשים שבאופן עקבי נאבקים על היכולת לחיות כאן בכבוד; אני רוצה לומר להם משהו: מיליון איש יכולים לצאת לרחובות, 2 מיליון איש יכולים לצאת לרחובות, אבל בסוף רק 120 עושים את השינוי. רק 120 שנמצאים בבית הזה עושים את השינוי. ואני אומר לציבור הזה: מתוך ה-120, אדוני היושב-ראש, יש להם, לאנשים ברחוב, כבר 55 תומכים שהם אתם. 55 חברי האופוזיציה שהם אתם, תומכים בהם, מביאים את קולם פה בבית הזה. ואותם 55 הם לא חיילים, הם המפקדים, הם המובילים, הם אלה שיביאו את כל העם לכאן, לכאן, כדי לייצר את השינוי, וביחד. לא ניתן הפעם, לא ניתן הפעם שידירו או שיהיה אינטרס להדיר את הפוליטיקאים מהמאבק, כי זה משרת את הממשלה.
אני אומר לכם מראש, חברי חברי הכנסת, מה יגידו חברי הכנסת שאמה, דנון ואקוניס כשהמחאה תצא; הם יגידו: זו מחאה פוליטית, זו מחאה שרוצה להחליף את נתניהו.
דני דנון (הליכוד):
איפה היית בקיץ? איפה היית בקיץ?
יואל חסון (קדימה):
הייתי איפה שאתה לא היית. הייתי איפה שאתה לא היית.
דני דנון (הליכוד):
איפה מופז היה?
נינו אבסדזה (קדימה):
איפה אתם הייתם כולכם?
היו"ר ראובן ריבלין:
נא לא להפריע, כי הוא בדקה האחרונה לדבריו.
יואל חסון (קדימה):
אני הייתי איפה שאתה לא היית.
דני דנון (הליכוד):
איפה מופז היה?
היו"ר ראובן ריבלין:
נא לא להפריע.
דני דנון (הליכוד):
איפה מופז היה בקיץ?
יואל חסון (קדימה):
אל תפריע לי, חבר הכנסת דנון.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת דנון – – –
נינו אבסדזה (קדימה):
במחאה. במחאה הוא היה.
היו"ר ראובן ריבלין:
ואני אתן לו, אחר כך אוסיף לו.
כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):
אני פגשתי את חבר הכנסת – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת שאמה, אני אוסיף לו זמן. למה? יש לך עוד דקה. בבקשה.
יואל חסון (קדימה):
תן לי עוד שתי דקות, ברשותך.
דני דנון (הליכוד):
אני לא ראיתי אותו במחאה.
יואל חסון (קדימה):
אני רוצה לומר לכם לסיום – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.
יואל חסון (קדימה):
אני רוצה לומר לכם, חברי חברי הכנסת, לסיום: נתניהו לא נולד ראש ממשלה, הוא לא נמשח למלוכה, הוא לא גזירת גורל של העם הזה. היום אני חוגג את יום ההולדת שלי.
דני דנון (הליכוד):
מזל טוב.
כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):
מזל טוב.
יואל חסון (קדימה):
תודה רבה. הנה, הוצאנו מכם אנרגיות חיוביות.
היו"ר ראובן ריבלין:
בשעה טובה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
איפה העוגה? איפה העוגה?
יואל חסון (קדימה):
שאלו אותי אנשים, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אדוני יושב-ראש האופוזיציה – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
בגלל זה אתה מחייך?
יואל חסון (קדימה):
– – שאלו אותי מה אני מאחל לעצמי ביום ההולדת. אני מאחל לעצמי ביום ההולדת שנתניהו יהיה בפנסיה ושאול מופז יהיה ראש הממשלה הבא. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה ליואל חסון. אני מזמין את שלמה מולה, שגם לרשותו עומדות עשר דקות. אני היום אקפיד על לוח הזמנים, וגם הבאים אחרי יקפידו על לוח הזמנים, כי אנחנו לא רוצים, לא את טרחתם של חברי הכנסת ולא את טרחת הציבור.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אדוני ראש האופוזיציה שאול מופז, אנחנו נעזור לך. אתה תהיה ראש ממשלה.
אני רוצה להגיד לשר החינוך, שיש לי הערכה כלפיך, הערכה אישית, לבוא ולהגיד לשאול מופז ולשאול אותו: מה עשית, איך אתה נהיית חברתי פתאום – אני רוצה להפנות אותך לרזומה האישי שלו. האיש הזה הגיע לארץ בגיל תשע, היה במעברה, נהיה רמטכ"ל, היה שר ביטחון, היה שר התחבורה. הוא נתן מהחיים 40 שנה למען המדינה. לבוא ולהגיד, לשאול: איך אתה חברתי – אני מתפלא עליך, ובעצם גם אפילו על האינטליגנציה שלך. הוא לא גדל עם כפית של זהב. אדם שלא גדל עם כפית של זהב או לא גדל ברחביה יודע בדיוק מה זו מצוקה, מה זו בעיה, יודע לטפל נכונה במצוקות החברתיות של אנשים. הוא לא צריך ללכת לקבל ייעוץ מכלכלנים או מאנשים אחרים. הוא בעצמו יודע איך הוא צריך לטפל. לכן אני חושב: בוא ונהיה צנועים.
אבל אנחנו חיים בארץ הנהדרת של ראש הממשלה נתניהו והקואליציה שלו ורכיבי הקואליציה שלו למיניהם, אם זה ש"ס ואם זה מפלגה אחרת. הליכוד כליכוד, הוא מגדיר לעצמו: בעצם, אנחנו המפלגה החברתית. אני יודע למה אתם מזדעקים עכשיו. אני יודע למה פתאום אתם שולפים מכתבים שהיו במגירה, שהם בכלל לא רלוונטיים. אתם פשוט בלחץ. אתם יודעים שהציבור נוטש אתכם. הציבור ינטוש אתכם בקיץ. תחכו.
אתם לא יודעים איזו רעידת אדמה מתחוללת בחברה הישראלית. אתם לא יודעים. אדוני השר, אני רוצה להפנות אותך. תלך היום ותראה את אזרחי ישראל שממלאים את סל הקניות שלהם. כמה אנשים עומדים היום – אנשים קשישים, קשי יום, אלה שבנו את המדינה – הולכים ועומדים ומבקשים לקבל, אתה יודע מה, חבילת מזון מעמותות? איפה המדיניות החברתית שלכם? ואיפה האנשים האלה, שאתם בעצם הולכים ושואלים את אמונם בקריית-שמונה, בשכונות במצוקה, במקומות רבים במדינת ישראל? ואתם פשוט אטומים. ראש הממשלה, הוא אטום. הוא פשוט לא מבין. הוא לא יודע מה קורה. הוא מנותק מן המציאות. הוא מסתחרר מעצם הסקרים. הסקרים האמיתיים באמת זה האדם עצמו.
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני רוצה להגיד: סטנלי פישר הוא בעצם נגיד בנק ישראל, ידוע ומקצוען. הרי אתם לא תשייכו אותו עכשיו לשאול מופז או לא תשייכו אותו עכשיו לקדימה. מה הוא אמר עליכם לפני שבוע, שבועיים? הוא אמר בדוח שלו: המדיניות הממשלתית הזאת מגדילה את הפערים החברתיים. הוא בא ואמר: הממשלה הזאת לא הצליחה למנף, בעצם, את המחאה החברתית שהיתה לנו בקיץ. הוא בא ואמר: הממשלה הזאת מייצרת ספינים בלבד. היא באמת לא מטפלת במצוקות החברתיות של אזרחי ישראל. נו, אז מה? תגידו. תגידו גם כן, כי זה מספסלי האופוזיציה?
דרך אגב, סטנלי פישר, נדמה לי שמי שהביא אותו להיות נגיד בנק ישראל זה נתניהו, כשהיה שר האוצר. האמת היא שצריך להזכיר את תקופת נתניהו הראשונה, של 2003. הוא בעצם קרע לגזרים את אזרחי ישראל. היה להם קשה. אבל מה לעשות? הוא חזר אלינו. אבל הוא ילך הביתה, אל תדאגו.
האמת היא שהדבר היותר מרתק שהיה – מי שפתח היום את העיתון – הוא שראש הממשלה, כדי להצדיק את מדיניותו הכלכלית, את המסים העקיפים והישירים, בא ואמר: אני גובה מסים כי אני רוצה לממן את "כיפת ברזל". איזה שקר גס. מה, אנחנו לא יודעים שהאמריקנים נותנים לנו 250 מיליון שקל כדי לפתח את "כיפת ברזל"? הוא חושב שאזרחי ישראל, עד כדי כך יש להם זיכרון קצר?
רונית תירוש (קדימה):
– – –
שלמה מולה (קדימה):
רק לפני כחודש, שלושה שבועות, הוא לא היה בארצות-הברית? לא התחנן לאובמה לתת לו עוד כסף? אנחנו לא יודעים? למה לשקר? האמת היא: ראש הממשלה ידוע כמי שתמיד לא מדייק ולא אומר אמת, וזה בלשון המעטה, אבל היום זה בא אלינו בעצם בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". זו הארץ הנהדרת של ראש הממשלה.
אדוני, לא יעזור לראש הממשלה. המחאה החברתית תבוא. היא תבוא ועוד איך תבוא.
אני דווקא רוצה כאן לנצל את ההזדמנות להגיד לראש עיריית תל-אביב חולדאי: אדוני, תן לאנשים להקים אוהלים. רוצים למחות, להשתמש בזכות הדמוקרטית שלהם למחות על הגזירות שהממשלה הזאת מטילה עליהם. אתה לא יכול להיות ראש עירייה שהוא בעצם הזרוע הביצועית של הממשלה. אתה תסתום את הפיות של האנשים. מה שהוא עושה בדקות האלה, בעצם אתמול – בצורה ברוטלית פוגע באנשים. נותן לפקחים שלו לקחת ילדים ולזרוק אותם. חס וחלילה, שלא יקימו אוהלים. הוא רוצה למצוא חן בעיני ראש הממשלה. אני רוצה להגיד לראש עיריית תל-אביב חולדאי: אדוני, האזרחים הם גם שלך. הם שלחו אותך. הם בוחרים בך. אני אומר לו: אדוני, תפסיק להתעלל באותם אלה שרוצים למחות ובעצם מבקשים ליידע את הציבור שהממשלה הזאת בעצם המשיכה להתעמר בהם. לא יעזור לו. אנחנו נעזור להם.
אני חושב שזו גם הזדמנות נוספת לפנות לבוחבוט, ראש עיריית מעלות, שהוא יושב-ראש השלטון המקומי, ולהגיד: איך יעלה על הדעת שהשלטון המקומי הופך להיות הזרוע הביצועית או הספינים של הממשלה הזאת? הם פתאום לא רוצים שיקימו אוהלים. למה? לא נעים להם? לא טוב להם?
אדוני היושב-ראש, האמת היא שגם בדוח שאנחנו ראינו, אולי הדבר הקשה ביותר שאזרחי ישראל – קשה להם לשאת אותו בעצם: אלה שעובדים ואחר כך מבקשים לקבל מוצרי מזון מעמותות. זו הטרגדיה שנתניהו וממשלתו מביאים לנו.
אני היום שמעתי את סגן שר האוצר איציק כהן מדבר על נושא קרנות הפנסיה והקשיים שהקרנות נמצאות בהם. מנסים למצוא איזשהם פתרונות וכן הלאה. שמעתי אותו, אבל הוא בא ואומר בסוף: אבל ישראל היא מדינה חזקה, כלכלה חזקה. טוב לנו; האזרחים, טוב להם. אני לא מבין איך יכול להיות שנציג של ש"ס, שכּרתה על דגלה את המצוקה החברתית, שהיא באה ואומרת: אנחנו התשובה למצוקה החברתית – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חרתה. חרתה.
שלמה מולה (קדימה):
חרתה. מה לעשות, אני עדיין לא – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לא. אתה טוב מאוד בעברית. – – – זו היתה טעות, אז אני – – –
שלמה מולה (קדימה):
אני אומר לך, אדוני היושב-ראש: איך אני יכול לשמוע את אנשי ש"ס מגינים על הממשלה, ממשלת המסים הזאת? אבל יש לי תשובה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – –
שלמה מולה (קדימה):
הרי הם נהנים, בעצם, מהכיסאות. מאוד נוח להם. כיף להם. טוב להם. הם שרים וסגני שרים. יש להם מאבטחים – דרך אגב, המאבטחים אפילו הולכים לשבות. גם להם כנראה יש מצוקה. תיקים, שרים בלי תיק. אדוני היושב-ראש, אני אומר לך: ממשלה רצינית, שראתה את המחאה החברתית בקיץ, כמה שרים היו צריכים להתפטר ולבוא ולהגיד: אנחנו נשרת את הציבור מהכנסת, כחברי הכנסת; ולא להיות שרים וסגני שרים ולבזבז מיליוני שקלים.
אני אומר לך, אדוני שר החינוך: למען הנראות אפילו. אז מה הבעיה שלכם? אתם גם יהירים, אתם גם לא מקשיבים, אתם גם לא יודעים באיזה מצוקות אנשים מתמודדים יום-יום. זו בדיוק הבעיה.
עכשיו, בעצם, כששאול מופז נבחר להיות יושב-ראש קדימה – האמת היא שלפני כן חשבתם, הנה, הוצאתם ספינים: קדימה מתחלקת, הולכת להיות חצאי-חצאים, קבוצות-קבוצות. התבדיתם. קשה לכם. אתם לא יודעים מה לעשות. אני רוצה להגיד לך שקדימה – –
היו"ר ראובן ריבלין:
– – – לסיים.
שלמה מולה (קדימה):
– – בראשותו של שאול מופז, היא האלטרנטיבה האמיתית לממשלה הכושלת הזאת, ממשלת ההתייקרויות, ממשלת המסים, ממשלה שמביאה את עובדיה להיות עבדים, ממשלה שבעצם מייצרת אך ורק ספינים. איך יעלה על הדעת, אדוני שר החינוך, אני פונה אליך ושואל אותך: הוא ידע, ראש הממשלה, בעצם, על-פי הצווים שבאו לוועדת הכספים, שהבלו הולך לעלות, שהדלק הולך לעלות. הוא מחכה. חמש דקות לפני מהדורת החדשות הוא מודיע לכל העולם, לאזרחי ישראל: אני מוריד לכם עכשיו כמה אגורות, שלא יהיה יותר מ-8 שקלים. זו פשוט ממשלת הספינים. הספינים לא יעבדו. אזרחי ישראל הרבה יותר מפוכחים, הרבה יותר רציניים. בסופו של דבר הליכוד ילך הביתה, ראש הממשלה ילך הביתה; שאול מופז יהיה ראש הממשלה. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת שלמה מולה.
הצעות לסדר-היום
שלוש שנים לממשלת נתניהו הכושלת
היו"ר ראובן ריבלין:
כבוד השר ישיב להצעות לסדר-היום של חברי הכנסת יואל חסון ושלמה מולה.
שר החינוך גדעון סער:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה בתמצית להתייחס לעובדות. בפתח הדברים אני רוצה להתייחס לדברים שאמר חבר הכנסת מולה. אני מאוד מעריך את הפעילות שלך, הפרלמנטרית והציבורית. דווקא אתה אמור להבין את הדברים שאני אומר. היה מתבקש, אחרי שדיברת בכאלה סופרלטיבים על יושב-ראש האופוזיציה, לשאול אותך: למה לא תמכת בו לפני פחות משבוע? כי האופן שבו דיברת עליו לא הסתדר עם העובדה הזו.
הרזומה של מופז, שהקדיש את חייו לביטחון ישראל, הוא בוודאי מכובד ומעורר כבוד. אדם שהקדיש חייו לביטחון ישראל, הוביל חיילים לשדה הקרב – אין ויכוח. לא אנחנו הצבנו את היומרה הזו, כביכול, להוביל את הנושא החברתי. בזירה הפוליטית אדם נשפט על-פי הרקורד שלו – כשר, כחבר כנסת, על-פי מה שהוא עשה. למשל אתה, ראיתי היום את אחד הדירוגים של אחד הארגונים, ה-NGOs, שעוקבים אחרי החקיקה החברתית בכנסת, היית מקום ראשון בסיעת קדימה בנושא החברתי.
שלמה מולה (קדימה):
ארבעה מסיעת קדימה בעשירייה הראשונה. גם אני.
שר החינוך גדעון סער:
כבוד.
רונית תירוש (קדימה):
גם אריה.
שר החינוך גדעון סער:
אני מכיר. אני מכיר גם את הפעילות של חבר מולה, וגם חבר הכנסת מולה יודע, מכיר את הרגישות שלי, יודע שאנחנו קשובים לבעיות. אני לא רוצה להתווכח עם כל מלה שהוא אמר פה, זה לא מסתדר עם – אבל בסדר, זה פוליטיקה. אני אומר רק דבר אחד פשוט: בפוליטיקה, אדם נשפט על-פי הרקורד שלו, וכל אחד, שישים את הרקורד שלו ועל-פי זה יתקיים הדיון הציבורי.
לגופו של עניין, היתה פה התקפה כל כך לא מחוברת למציאות. כי אם תיקח דבר-דבר, אתה תראה – למשל הממשלה הזאת, אם תיקח את הממשלה הקודמת, הממשלה הקודמת השקיעה פחות בתחומים האזרחיים. השקיעה פחות בביטחון, השקיעה פחות ברווחה, השקיעה פחות בחינוך; השקיעה פחות בחינוך.
יעד ההוצאה בתקופת הממשלה הזאת גדל מ-1.7% ל-2.7%. זה עוד מיליארדים, שלאן הם הלכו? הם הלכו לנושאים החברתיים. ואתם יודעים מה קורה בנושאים החברתיים, אתם מתמצאים אז אתם יודעים שהתקציבים של ההשכלה הגבוהה, אחרי העשור שהם יובשו, גדלו דרמטית; ששכר המורים, על-פי שני הסכמים, שתי רפורמות שמתבצעות במקביל, גדל באופן משמעותי. אתם יודעים מה אנחנו עושים עכשיו בתחום הגיל הרך. אתם יודעים שתקציב החינוך מעולם, מעולם לא היה בסדרי הגודל הנוכחיים שלו, ומה יותר חברתי מחינוך?
אתם יודעים שהיתה רפורמה במס, והסטה, שהיתה מוצדקת, מנושא של הורדת הרפורמה במס הכנסה הישיר למקומות אחרים, על-פי המלצות ועדת-טרכטנברג. אתם יודעים שהרוב המסיבי של דוח ועדת-טרכטנברג מיושם ומבוצע בפועל. רק נוח להגיד: זה מתמסמס. אין לזה אחיזה במציאות.
יוחנן פלסנר (קדימה):
מיצוי כושר ההשתכרות, למשל.
שר החינוך גדעון סער:
אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת פלסנר, אתה זורק איזה משהו שהוא לא נכון, ואני רוצה להגיד לך למה. כי אם אתה מקים מסגרת חינוכית לילדים ואתה מאריך להם את יום הלימודים, ויש ילד שההורים שלו לא עובדים, ההורים שלו מובטלים, או שאחד ההורים שלו מובטל, אתה לא יכול להעניש – זו תפיסה שגויה להעניש את הילד.
יוחנן פלסנר (קדימה):
לא קשור למובטלים, מי שלא מחפש עבודה.
שר החינוך גדעון סער:
להעניש את הילד זו תפיסה שגויה. תסתכל על הילד. חבר הכנסת פלסנר, אל תעניש ילד. אל תעניש ילד. אתה נותן העשרה, אתה נותן סיוע, אתה יודע שהפערים הכי גדולים בהשכלה נובעים ממצב סוציו-אקונומי בבית. אז מה אתה עושה? אתה אומר, הוא בא מבית עני, אני גם לא אתן לו חינוך. תתמוך בשוויון.
מגלי והבה (קדימה):
זה מראה שאתה – – – לאנשים האלה אין מה לאכול.
יוחנן פלסנר (קדימה):
מי – – –
שר החינוך גדעון סער:
זה מראה כמה אתם חברתיים. אתם חברתיים? אתם הכי רחוק מחברתיים. אין מה להקשיב.
יוחנן פלסנר (קדימה):
– – – נחשב – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חברי הכנסת מגלי ופלסנר, הוא עונה לכם עכשיו.
יוחנן פלסנר (קדימה):
– – –
שר החינוך גדעון סער:
זו תפיסה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא עונה לכם, תחשבו בפעם הבאה איך לענות לו.
שר החינוך גדעון סער:
אדוני היושב-ראש, זו תפיסה אנטי-חברתית. לקחת ילדים שמגיע להם – – –
מגלי והבה (קדימה):
לא לתת להם לאכול ולהגיד להם: תלמדו.
שר החינוך גדעון סער:
מגיע להם, חבר הכנסת ביבי, שוויון הזדמנויות. אתה לא תפצל כיתת לימודים בין ילד שההורים שלו משתכרים יותר וגם הוא יקבל שיעורי העשרה, ואתה תשלח הביתה מאותה כיתה את הילד, ואני אפילו לא נכנס לסיבות. כי גם באום-אל-פחם, שהיא סוציו-אקונומי 2 – –
מגלי והבה (קדימה):
ילדי ישראל רעבים, על זה תענה. – – –
שר החינוך גדעון סער:
– – גם באום-אל-פחם, אם האמא תרצה תעסוקה, היא לא במהירות תמצא תעסוקה. לכן אתם, קודם כול תגבשו – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת מגלי, מספיק. חבר הכנסת פלסנר, הוא עונה לכם עכשיו. בדרך כלל כשהילדים לומדים במשך היום, הם גם אוכלים. אוי לנו ואבוי לנו, על שני הנושאים. בא שר ואומר, אנחנו מתייחסים.
מגלי והבה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, 50% מילדי ישראל רעבים, על מה אתה מדבר?
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, חבר הכנסת מגלי והבה – –
שר החינוך גדעון סער:
אז תן להם במסגרת הזו את מפעל ההזנה.
היו"ר ראובן ריבלין:
– – היינו כבר יחד בארבע ממשלות והיינו לבד בשתי ממשלות.
שר החינוך גדעון סער:
אבל זה חלק מהחלטות הממשלה שעכשיו אנחנו מבצעים אותן. זה חלק מיישום דוח-טרכטנברג, לילדים מגיל שלוש עד גיל תשע.
אבל אני אומר, שני דברים אני מציע לכם. ובאמת, אתם יודעים מה, אני מוותר על כל מה שתכננתי להגיד, אני נותן לכם שתי עצות לסיום: א. לפני שאתם מתיימרים להגיד מה יהיו תוצאות הבחירות וראש הממשלה הבא ואיזו קואליציה הוא יקים ואיזו קואליציה תהיה, קודם כול תגבשו השקפת עולם, קודם כול תחליטו מה הדרך שלכם.
הרי אתם קריקטורה של אופוזיציה. אתם קריקטורה של מפלגה. בגלל זה איבדתם אמון. הרי אתם התרסקתם. למה התרסקתם? ישבתם באופוזיציה, אמרתם: נשב באופוזיציה. הרי אתם אומרים: המציאות היא נוראית; אתם אומרים: המציאות היא נוראית – נגיד שאתם צודקים והמציאות היא נוראית, אז איך הממשלה כל כך יותר פופולרית מכם? כי אתם קריקטורה של מפלגה, ואתם, בתור אופוזיציה, קריקטורה.
שלמה מולה (קדימה):
– – –
שר החינוך גדעון סער:
אני ממליץ לכם, העצה החברית השנייה שלי, אחרי הראשונה – אחרי הראשונה, אני מציע לכם עוד עצה אחת: אל תמשיכו לגדף את ראש הממשלה בנימין נתניהו בדרך הזו, כי יש סיכוי סביר שאחרי הבחירות הבאות – ואני לא אתנבא כמוכם, להגיד מה יהיה – –
רונית תירוש (קדימה):
הוא יהיה אתנו בקואליציה.
שר החינוך גדעון סער:
– – אבל בואו נגיד, יש סיכוי מסוים שתשבו בממשלת נתניהו השלישית. תודה רבה.
רונית תירוש (קדימה):
הוא יהיה אתנו בקואליציה.
קריאה:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אני מאוד מודה לשר. חבר הכנסת מגלי, כולנו היינו בכמה ממשלות יחד, כמה ממשלות בנפרד, הפער החברתי מצריך את כולנו, ולזכור טוב מאוד מה היה במשך 63 שנים. תודה רבה.
כבוד השר, אתה מסכים שזה יעבור לוועדה?
שר החינוך גדעון סער:
לאן שהאופוזיציה רוצה.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת יואל חסון – אינו נמצא.
שלמה מולה (קדימה):
לוועדה.
היו"ר ראובן ריבלין:
לוועדה אתה מסכים, מאה אחוז. יכול להיות שאתה מסתפק – – –
שלמה מולה (קדימה):
לא, לא, לא.
היו"ר ראובן ריבלין:
אתה לא מסתפק בדברי השר, הוא לא שכנע אותך לגמרי?
שלמה מולה (קדימה):
לא, ממש לא.
היו"ר ראובן ריבלין:
ובכן, אנחנו מצביעים. מי שרוצה להעביר לוועדה יצביע בעד, ואחר כך אני אשאל מי נגד, זה כדי להסיר מסדר-היום. מי בעד להעביר את ההצעות לסדר-היום לוועדה – ירים את ידו. נא להרים. תודה רבה. מי נגד?
הצבעה
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – רוב
נגד – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
בעד – רוב, אין מתנגדים. אני קובע שהמליאה החליטה להעביר את שני הנושאים. אני מסכים להעביר את הנושא של יואל חסון לוועדה אף-על-פי שהוא לא נכח כאן בזמן ההצבעה, שכן ראוי בדרך כלל שמי שמציע נמצא גם בהצבעה. אבל מתוקף היותו חתן העומד בפני חופתו, אני מוותר לו. זה יועבר לוועדת כספים לדיון. ובכן, הנושאים הועברו.