קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
דוח בנק ישראל מאשר: ממשלת נתניהו מעמיקה את הפערים בישראל
היו"ר ראובן ריבלין:
נעבור להצעה לסדר-היום מס' 7924, בנושא – דוח בנק ישראל מאשר: ממשלת נתניהו מעמיקה את הפערים בישראל. חברת הכנסת רונית תירוש. אחריה – חברת הכנסת זהבה גלאון. כן, כך כתוב. אלה הן ההצעות.
רונית תירוש (קדימה):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
אדוני היושב-ראש – –
היו"ר ראובן ריבלין:
רונית תירוש וזהבה – אה, מגלי והבה. אני מצטער. אתה רואה שטוב שאתה נמצא פה.
קריאה:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
מאה אחוז.
רונית תירוש (קדימה):
– – אדוני שר החינוך, אני אשמח אם תשב שתי דקות, אני רוצה להתייחס לדברים שאמרת.
אני רוצה לברך מעל הבמה הזאת – כבוד גדול לי לברך את יושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת שאול מופז. מאחלת לו ולכולנו הצלחה רבה.
אדוני שר החינוך, הייתי רוצה לספר לך כמה שאול מופז – הנה, זה לא מעניין אותו, הוא לא רוצה לשמוע, אבל אני אשמיע את זה לחברים ולציבור הרחב. הוא שאל: איפה היית בשלוש השנים האחרונות או בשנים האחרונות? מה עשית בנושאים חברתיים? אז אם שר החינוך לא מכיר את הטבעת החותם שעשה במערכת החינוך חבר הכנסת שאול מופז, עוד בהיותו רמטכ"ל ושר הביטחון, כנראה הוא לא מכיר מה קורה במערכת החינוך. אם יש פרויקט לאומי חברתי מוצלח שמוכיח את עצמו, שמכפיל את עצמו במכפלות אין-סופיות מדי יום, זה פרויקט "עתידים", שיזם שאול מופז.
פרויקט "עתידים" פונה בדיוק לאוכלוסיות החלשות; הוא פונה לפריפריה, הוא פונה לשכונות, הוא מאתר שם את כל אותם תלמידים בעלי פוטנציאל שמערכת החינוך לא השכילה לסייע להם לממש את הפוטנציאל, הוא מצרף להם חונכים שמלווים אותם לכל אורך הדרך, מגיל חטיבת הביניים דרך התיכון, דרך הצבא והאקדמיה, עד שהם משיגים תואר במדעים וחוזרים לשכונות שלהם כדי לחנוך דור חדש.
שאול מופז התחיל עם 88 ילדים – בהיותו במערכת הביטחון, לא קשור לחינוך. מערכת החינוך לא השכילה להצטרף אליו אז. היא הרימה גבה, היו לה ספקות. אבל בעזרת תרומות שהוא גייס – בעזרת אנשים טובים מהארץ ומהעולם, גייס את התרומות, לקח את הילדים, 88 במספר, והיום הוא עומד על 20,000 ילדים בפרויקט "עתידים", שקוראים לעצמם – אנחנו בוגרי "עתידים", בגאווה גדולה. תמצא אותם ב-8200, ביחידות הכי חשובות בצה"ל. תמצא אותם באקדמיה, תמצא אותם בתעשייה, תמצא אותם בכל מקום ראוי. והוא יגדיל את זה ל-40,000. ומי שמכיר את שאול מופז – כשהוא מסמן מטרה הוא משיג אותה. הוא רץ מרתון. הוא רץ למרחקים ארוכים.
אורי אורבך (הבית היהודי):
אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו.
רונית תירוש (קדימה):
לא לא, אני אגיד את כל שבחו, משום ששר החינוך – – –
קריאה:
אולי היא אומרת מקצת, מקצת.
רונית תירוש (קדימה):
זה, אגב, מקצת מאוד. אבל אני עונה ספציפית לשר החינוך, שתהה: מה פתאום חבר הכנסת מופז מדבר על חברה, ועל חינוך, ועל פריפריה, ועל החלשים? לא רק שהוא בא משם, הוא תרם להם.
ואם זה לא מספיק, אני אספר סיפור אישי שלי, כמנכ"לית משרד החינוך. אני יום אחד פשוט נשברתי, כששר האוצר דאז, ביבי נתניהו, פשוט שיסע את תקציב החינוך; הוא חתך בתקציב החינוך מדי שלושה חודשים – 17 קיצוצי תקציב בסך כולל של 3 מיליארד שקל, שהיום שר החינוך מתהדר לקבל אותם בחזרה. הגעתי לממשלה ואמרתי: אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, לא מסוגלת לנהל את מערכת החינוך בתקציבים מקוצצים שכאלה. קם אז שר הביטחון שאול מופז ואמר לי: כמה תקציב את צריכה במיידי? אמרתי: 600 מיליון – כדי להחזיר מספר שעות בסיסיות ללימודי הליבה למערכת החינוך. אמר לי: יש לך. תהו השרים מהצד ואמרו לו: השתגעת? נמצאים פה נערי האוצר, מייד בקיצוץ הבא זה הקיצוץ שיסמנו – 600 מיליון; אם אתה מסוגל לתת, ולהשאיל אותו למערכת אחרת.
אני כבר לא מדברת על זה ששר לא מפרגן לחברו; מה אכפת לו שהחבר ייכשל? אבל הוא פרגן, למען ילדי ישראל. ואז הוא ענה להם: רבותי, זה החוסן הלאומי של מדינת ישראל. אם אני רוצה חיילים טובים, אם אני רוצה צבא טוב, אם אני רוצה קצינים ואם אני רוצה לנצח בקרבות, אני צריך אנשים חכמים, אינטליגנטים, מחונכים, בעלי השכלה. וזה מה שהוא רצה, וזה מה שהוא קיבל כשהוא חבר למערכת החינוך, סייע למערכת החינוך, תקצב אותה בעצמו, מה שלא היה מתפקידו. זה דבר שלא היה בהיסטוריה של ממשלות ישראל, ואתם יכולים לבדוק את זה.
אז כשבגיחוך וביהירות לא מובנת עומד פה שר החינוך ומדבר על הדברים שהוא לא יודע – ראוי שיעשה שיעורי בית בטרם הוא מטיף, וראוי שילמד מהו תקציב, מהו פרויקט "עתידים", יחקה אותו, יגדיל אותו, ישקיע בו. הרי הוא משוויץ כאן שהוא קיבל הרבה מאוד תקציבים למערכת החינוך; זה נכון. קיבלת – תדע איפה להשקיע. אבל אתם יודעים איפה שר החינוך משקיע את הכסף? אני אגיד לכם איפה; הוא מכין אותם למבחנים הבין-לאומיים. למה? כי זה בתוך שנה מתפרסם – הציונים, מתפרסמים ההישגים, ואז הוא יכול להגיד: הנה, מדינת ישראל שדרגה את עצמה בדירוג העולמי. רבותי, זה קשקוש. זה לא חינוך, זו לא השקעה אמיתית. זו השקעה נקודתית בשכבת לימוד מסוימת שהולכת להיבחן. כל היתר לא נהנים מזה. אז זה הסיפור של שר החינוך, והנה אני כבר אומרת: גם אם במקרה נצליח, ואוי לנו אם לא נצליח לנוכח או לאור התקציבים הרבים שהוא משקיע באותן שכבות שהולכות למבחנים הבין-לאומיים, אבל גם אם נצליח שם, זו לא תעודה להתהדר בה. כי הבעיה שלנו בחינוך עדיין נשארה, ונשארת, והתחילה ביום שביבי נתניהו היה שר האוצר, אני מנכ"לית חינוך, והוא קיצץ בנו בלי רחם. ואת זה הוא יודע לעשות בהנאה רבה.
מה אומר בנק ישראל? וזה הנושא שאני צריכה לדבר עליו. מה אומר בנק ישראל? ואני לא צריכה להוסיף, האמינו לי; אני אקרא רק את הכותרת, שאומר הנגיד בעצמו, הנגיד פישר. פישר מאשים: הממשלה העמיקה פערים בישראל. מה עשה שר האוצר? מה שר האוצר – מה עשה ראש הממשלה, שגם היה שר האוצר, והיום הוא ממשיך באותה מדיניות? הוא הקטין את המסים, מס החברות ומס הכנסה. ומי נהנה מזה? רק העשירונים הגבוהים, רק העשירים. ועל חשבון מה? הוא ניסה לצמצם את הגירעון? לא. הוא צמצם את ההוצאות של הממשלה. אתם יודעים איפה? לא בזה שהוא סגר משרדי שרים מיותרים. הרי יש לו כל כך הרבה שרים מיותרים, כל כך הרבה סגני שרים מיותרים; לא שם הוא קיצץ את ההוצאות. הוא קיצץ בקצבאות שהממשלה תומכת באוכלוסיות החלשות.
הייתי במוצאי שבת בכיכר. כן, ברוח המפקד; שאול מופז ביקש ונענינו בשמחה. היינו שם. ואם לא היינו מספיק בקיץ הקודם, אנחנו מכים על חטא, ואנחנו נהיה שם, ונלווה את כל המחאות האלה.
מה הסיפורים ששמעתי? מספרת לי אשה – והיא היתה מוכנה שאני אפילו אחשוף את שמה, לואיז – והיא אומרת: תקשיבי טוב; יש לי ילד – אני חד-הורית, יש לי ילד קטן, ילד בן חמש. אני מנסה לעזור. הלכתי לעבוד, יצאתי לעבוד. מה עשתה הממשלה? קיצצה לי את המענק שמגיע לי, מענק המזונות שהממשלה מעניקה לחד-הוריות; היא קיצצה לה, לקחה את זה ממנה. למה? כי האמא יצאה לעבוד. היא אומרת לי, מה המסר? שאני אשב בבית, שאני לא אעבוד. זה מה שהממשלה רוצה? זה התמריץ שהממשלה עושה? זה מזכיר לי את זה שכשאמא חד-הורית יצאה ללמוד, כדי להתפתח, שהרי הראו הנגיד פישר, וטרכטנברג, וכולם מראים את העקומה הזאת, שככל שההשכלה גבוהה רמת ההכנסה של האדם גבוהה יותר. אז היא יצאה להשכיל את עצמה, יצאה לרכוש עוד השכלה, כדי שהיא תתקבל למקום עבודה שמתגמל יותר. מה עשיתם? קיצצתם לה את המענק, כי היא לומדת. שומו שמים. אתם מבינים מה אתם עושים שם בממשלה?
אני, צר לי – חבר הכנסת איציק, אני, צר לי שאתה עולה לענות. צרי לי, כי אני בטוחה שאתה מרגיש כמוני, אתה מרגיש מתוסכל כמוני ממדיניות כל כך תמוהה, כל כך לא ברורה.
ואם אני אוסיף עוד סיפורים אישיים, אז אני אדבר על אמא שסיפרה לי, אמא חד-הורית שסיפרה לי שהיא מכרה את רחמה; היא הלכה להיות אם פונדקאית בשביל להרוויח כסף בשביל השלמת הכנסה. והחברה שלצדה אמרה לי: אני הולכת לעשות עבודות ניקיון. אגב, בשחור. בשחור. אני לא משלמת על זה מס, כי זה מה שהממשלה מעודדת אותי. לא ביג דיל בשחור, לא מי יודע מה היא מקבלת שם בניקיון – 500 שקל. אבל זה עוד כסף שהיא יכולה להביא הביתה, כדי לממן מה? לממן אבחון לילד שלה, שהוא לקוי למידה. אבחונים לתלמידים לקויי למידה בשוק הפרטי, כי המדינה לא עושה את זה – 4,000 שקלים. מי משיג את ההקלות על ליקויי למידה? אלה שיש להם כסף, אלה שיכולים ללכת לכל מיני מכונים שיכתיבו להם גם מה לכתוב שם. אבל האמא המסכנה הזאת, שהבן שלה זקוק לא רק לאבחון, גם לטיפול, לא מסוגלת לקחת אותו לאבחון, ואז זה מעגל חוזר, כי הילד הזה נכשל. הוא נכשל בבית-הספר משום שלא נתנו לו את הכלים להתמודד עם לקות הלמידה שלו, אז הוא שוב יצמח כילד חסר השכלה, ושוב הוא יזדקק לקצבאות המדינה, והנה, הוא שוב יהיה באותו מעגל, ולא יצליח לפרוץ את מעגל העוני שהוא שרוי בו.
רבותי, תסתכלו שני צעדים קדימה, תראו מה אתם עושים. עומד פה שר החינוך, משוויץ – אין לי מלה אחרת – משוויץ בעשייה חברתית. כל הצעת חוק שלי, חברתית ככל שתהיה, הוא מחק, הוא לא אפשר לי להעלות אותה, הוא ביטל אותה בוועדת שרים.
אני אתן לכם דוגמאות. ביקשתי להכיר במשרת מורה-אם כמשרה מלאה לצורכי סבסוד למעונות. מורה לא מלמדת 41 שעות, מה לעשות? משרה של מורה זו משרה של 36 שעות, ופעם זה היה 24 שעות, לפני הרפורמות. אבל אתם לא מוכנים לשנות בחקיקה או בתקנות למשרה מלאה, חשוב לכם שיהיה רשום רק שאשה, או אדם שעובד 41 שעות, זכאי לסבסוד במעונות. מורה לעולם לא תגיע ל-41 שעות. מה לעשות שהמשרה שם נגמרת ב-36? אז לקחת סקטור של 130,000 מורות ולא אפשרת להם להכניס את הילדים למעונות במחירים מסובסדים. מי התנגד להצעת החוק המאוד-הגיונית הזאת? שר החינוך, שמשוויץ שהוא נתן עוד שבועיים פופוליסטיים לאשה בהיריון, חופשת לידה – זה מה שיציל את המצב. לא זה מה שיציל את המצב. זה פופוליסטי, זה חוק פופוליסטי, לשם הוא לקח את הכסף.
היו"ר אורי מקלב:
נא לסיים.
רונית תירוש (קדימה):
ועוד חוק, השאלת ספרי לימוד. התחננתי: תן לי להעביר אותו. השאלת ספרי לימוד, שעם ישראל יוכל לקבל מבית-הספר את הספרים. לא צריך לקנות אותם, לא צריך לרכוש אותם ב-1,000 שקל לילד כל שנה. לא נתן לי. אמרתי לו: אני אוציא את ערוותך, אני אחשוף אותך בפני הציבור, אני אגלה להם מי מכשיל את הצעת החוק הזאת.
היו"ר אורי מקלב:
נא לסיים.
רונית תירוש (קדימה):
הוא אמר לי, בואי נעשה עסק, תעבירי את זה רק בקריאה טרומית, ומשם תשתקי. ככה אנחנו נראים, ככה אנחנו מתנהלים.
ממש לסיום – אני מודה לך שאפשרת לי, רק לסיום אני אקרא את מה שאמר הנגיד בעצמו, וזה קצר מאוד. הוא אומר: התוצאה – נטען בדוח – שבשנים האחרונות מדינת ישראל אינה יכולה לספק לאזרחים את השירותים המקובלים במדינות המפותחות. העוני מתרחב מפני שהקצבאות נמוכות וההשקעה בתשתיות ובחינוך יורדת. בסופו של התהליך – קובעים כלכלני בנק ישראל – התבלבלו היוצרות, ובמקום שהקיצוצים בתקציב ישמשו לצמצום הגירעון על מנת שמצבה הכלכלי של המדינה יתייצב והיא תוכל לחזור ולספק שירותים לאזרח, שימשו הקיצוצים על מנת לעודד עוד ועוד הפחתות במסים על השכר וההכנסות, מהלך שרק השכבות החזקות נהנות ממנו אם הוא לא משמש להגדלת התקציב.
אתם יודעים מה ענה על הדוח הזה נתניהו? הוא הגיב בשביעות רצון. בושה וחרפה, הבן-אדם מנותק מהעם.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לחברת הכנסת רונית תירוש. הדובר הבא, חבר הכנסת מגלי והבה, בבקשה. גם כן בהצעה לסדר-היום בנושא דוח בנק ישראל. בבקשה.
מגלי והבה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, יושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת שאול מופז, מאחל לך הצלחה בתפקיד ולנו. חברי חברי הכנסת, השר גדעון סער, שר החינוך, אתם יודעים, שר חינוך בממשלה צריך באמת להראות את הדמות החינוכית שלו. צר לי שהוא הלך מפה, כמו חברים מחברי הליכוד, התחילו והיו פה, חברי הכנסת של הליכוד, מעט מאוד זמן. לצערי הרב, הם לא יודעים מה קורה בוועדות ולא מה קורה במציאות שלנו ביום-יום.
אם נסתכל על ועדות הכנסת השונות, אדוני היושב-ראש, אנחנו חברים בוועדת הכספים – כמעט שלא נמצאים שם. המלחמות שלהם שם רק באות כדי לאשר עוד גזירות כלכליות נגד הציבור בישראל.
שלמה מולה (קדימה):
רק להצביע – – – מגייסים אותם.
מגלי והבה (קדימה):
מגייסים אותם לבוא להצביע על גזירות כלכליות. וכשאני אומר לשר החינוך: ילדים רעבים – יותר מ-50% מילדי ישראל רעבים, אומר לי: בתוכניות החינוכיות שהוא מדבר עליהן יוכלו לאכול. אז כנראה, גברתי מנכ"לית משרד החינוך לשעבר, הוא לא יודע כמה מבתי-הספר עדיין לא בתוכניות ה"אופק" האלה, או התוכניות השונות למיניהן, שעדיין שומעים על תוכניות אבל לא הגיעו אליהן.
ממשלה מנותקת, וזהו ראש הממשלה שלנו, כאשר הוא לא יודע מה קורה בציבור. מי שראה בסוף השנה, סגן שר האוצר, כמה כספים הבאתם אלינו, וכמה העברות תקציביות ביקשתם להעביר מתקציבי הממשלה – מיליונים, קרוב ל-700 מיליון שקל. אמרתם: לא נוותר עליהם, בואו נעביר אותם לתקציב הביטחון. זאת אומרת, סדר העדיפויות של הממשלה ושל ראש הממשלה עדיין מוכיח שלא חושבים על השכבות החלשות, לא חושבים על העניים. לא היינו צריכים את דוח נגיד בנק ישראל בשביל להגיד לנו שישנם פערים חברתיים גדולים בחברה בישראל.
לצערי הרב, מיום ליום מספר העניים במדינה גדל. כשאני מדבר על עניים, אנשים ישר חושבים שמדברים על עניים שאין להם משכורות. לא, אל תטעו, חברים. כשאנחנו מדברים על שליש מעובדי המגזר הציבורי שמשתכרים פחות משכר המינימום – איך הכסף הזה, למה זה יספיק? למחירי המים שעלו? למחירי החשמל? מחירי החשמל, אנחנו מדברים, נכון לרגע הזה, על קרוב ל-33% שמחירי החשמל עלו, ואמורים לעלות בעוד זמן בקרוב ל-40%. למה אזרחי ישראל יכולים לצפות? הרי לא מבינה הממשלה המנותקת הזאת, אדוני סגן שר האוצר, שכשמחיר החשמל עולה כל המצרכים שקשורים לחשמל מתייקרים, והרשימה היא ארוכה.
מה שמפליא אותי, יכול להיות שבאמת אתם בש"ס מרוצים מההסכם הקואליציוני, כי הזרמת הכספים מגיעה בזמן. בהתחלה, כשמגיעים לאשר תקציב, ישר מורידים את הנתח של ש"ס ושל אגודת ישראל ושל אחרים.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
זו הסתה.
מגלי והבה (קדימה):
אני לא מסית, אני יודע את העובדות. אתה רוצה את המספרים, אדוני סגן שר האוצר? 900 מיליון ש"ח.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
למה?
מגלי והבה (קדימה):
ירדו בהתאם להסכם הקואליציוני.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
למה? למה?
מגלי והבה (קדימה):
אתה יודע טוב מאוד, אני לא צריך לפרט לך.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לכם אין ילדים?
מגלי והבה (קדימה):
יש לנו ילדים, מי אמר שאין לנו ילדים? אתה רוצה להיות שוויוני, אז תן שוויון לכולם, לא לחלק.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא מתאים לך להסית, אתה – – –
מגלי והבה (קדימה):
אני לא מסית, אני רק אומר – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – – לא – – – להסית. אין לכם ילדים, אתם?
היו"ר אורי מקלב:
אדוני סגן השר.
מגלי והבה (קדימה):
דרכתי לך על יבלת שכואבת.
היו"ר אורי מקלב:
אדוני, יתאפשר לך לענות.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אין לכם ילדים?
מגלי והבה (קדימה):
לא, כי 900 מיליון שקל – – –
היו"ר אורי מקלב:
אדוני סגן השר, הרי יתאפשר לך לענות.
מגלי והבה (קדימה):
על ההתחלה, בתקציב שהיה, ישר, אנחנו יודעים, עברו לפי הסכם קואליציוני.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לאן?
מגלי והבה (קדימה):
אתה יודע טוב מאוד לאן.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
תגיד אתה, אתה יודע.
מגלי והבה (קדימה):
אני יודע גם טוב מאוד. זאת בדיוק הנקודה – שממשלה – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
רגע, לא, קצבאות הילדים, קצבאות זיקנה.
היו"ר אורי מקלב:
אדוני סגן השר.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – – רגע, לא יפה, אל תסית. לא מתאים לך, אני אוהב אותך.
מגלי והבה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, הוא עולה ועומד – לא מתאים לסגן שר.
היו"ר אורי מקלב:
זה שהוא פנה אליך, הוא לא התכוון שתענה לו מייד, הוא כבר הרים לך לקראת התשובה – – –
מגלי והבה (קדימה):
לא, אני צריך לעמוד פה ולהגיד לאזרחי ישראל: בואו נתעלם מההסכמים הקואליציוניים, בואו נתעלם. מה צריך ליברמן 700 מיליון שקלים? אולי אתה תענה לי.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
קצבאות ילדים, קצבאות זיקנה.
מגלי והבה (קדימה):
לא, אני עכשיו עברתי לליברמן. מה הוא צריך 700 מיליון שקל?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – –
מגלי והבה (קדימה):
האזרחים בישראל, העניים, סובלים בגלל מדיניות ממשלתית שדואגת רק לחלק מהציבור, לא לכל הציבור. מספר העניים גדל מיום ליום. מחירי החשמל, מחירי הלחם – מה תגיד לעניים? עכשיו לא תקנו לחם? והרשימה ארוכה.
ואני רואה את ההתעניינות של הממשלה, חברי חברי הכנסת, אנחנו יודעים איפה סדר העדיפויות. כשאנחנו מדברים על ממשלה שבאה בטענות לאחרים: אתם לא חברתיים – אז תוכיחו לנו שאתם חברתיים, תוכיחו לנו; לא להתעלל באזרחי ישראל. הם שוכחים, אדוני היושב-ראש, ואתה מכיר את הנתונים של מספר העניים בישראל – זה היה צריך לבייש כל ממשלה. הטיעונים האלה, תראו מה קורה באירופה, ואם מעלים את המחירים שם, או: מחיר ליטר בנזין בישראל הוא יותר נמוך מאירופה – אז שכחו רק שהמשכורת באירופה היא יותר גדולה מהמינימום של ישראל.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – –
מגלי והבה (קדימה):
אני יודע מה שקורה שם. אני מוכן שאזרחי ישראל ישתכרו 3,000 יורו, אדוני, ושישלמו 10 שקלים לליטר דלק. אבל אי-אפשר לדרוש מאזרחי ישראל להשתכר 4,200 ש"ח – שליש מהעובדים במגזר הציבורי הם כאלה – ועוד לדרוש מהם ולדאוג להם להעלאות האלה.
ולכן, כשאני רואה את המדיניות של הממשלה הזאת, חוסר ההתחשבות בשכבות החלשות, וכל הססמה שהם מדברים עליה, ש"אנחנו חברתיים" – זה רק ססמאות, הכול נשאר על הנייר. וכשאנחנו היום אומרים, אנחנו רוצים לדאוג לאזרחי ישראל, אנחנו מתכוונים שסדר העדיפויות והתקציבים במדינת ישראל, יהיה סדר עדיפויות אחר.
אנחנו יודעים, דרך אגב, שאין בעיית כספים במדינת ישראל, אדוני סגן שר האוצר, רק שסדר העדיפויות מוטעה ושונה. אתה תיכף תענה לי ותקריא לי את אותן תשובות שאנחנו רגילים אליהן, שאין לנו מה לעשות והשכבות החלשות תמשכנה לסבול, ולא למצוא – לא את שכר הדירה בסוף החודש, לא את הפרנסה, לא את האוכל. אתם מנותקים, רואים את המראות האלה, של פריג'ידר ריק, ולילדים אין מה לאכול, ולילדים אין מסגרת לימודית – כל הדברים האלה, אנחנו רואים שהם חוזרים על עצמם, ואחר כך באים אלינו בטענות, למה אתם מעלים את הדברים האלה? אנחנו צריכים להגיד שהכול בסדר, הכלכלה בסדר, כולם בסדר – שביבי בסדר. ודאי שהוא לא יורד ולא יודע מה קורה בשכבות החלשות, שאנחנו רואים אותן וחיים אותן.
ולכן, כשאנחנו באים היום וטוענים מה שהמומחים אומרים, שצריך לשנות את סדר העדיפויות, זה הדבר שצריך להנחות את ממשלת ישראל, ממשלה שאכפת לה, שיש לה קצת חמלה על אזרחיה. אם לא יהיה שינוי, אנחנו נמשיך לטעון את אותם הדברים, אנחנו נילחם בתופעות האלה, והמלחמה הטובה ביותר, מבחינתנו, היא להחליף את הממשלה הזאת. כי אומרים, היתה מחאה חברתית בקיץ; המחאה החברתית, הפכו אותה להחלטות שהממשלה אישרה אותן. מה שוות ההחלטות האלה, שהן על הנייר, שאין להן הקצאות תקציביות, כשאין סדר עדיפויות? אני רק התייחסתי לשכבות החלשות. מישהו יכול לענות לי היום, אדוני סגן שר האוצר, איך אנשים ישלמו את מחיר המים? מחיר החשמל? מחיר הדלק? מאיזה משכורת, מ-4,200 שקל?
זאת בדיוק המדיניות האכזרית של ממשלת ישראל. וזה בדיוק מה ששאול מופז, כיושב-ראש האופוזיציה, בא לייצג, כי הוא יודע מה זה רעב; הוא מסתובב, ורואה את המשפחות הרעבות, אם זה בצפון, אם זה בדרום, אם זה בכל מקום. וראש הממשלה ימשיך להיות מנותק. אנחנו צריכים, כולנו, כל אלה שאכפת להם מהשוויון החברתי, מהצדק כלפי ישראל, לשנות את סדר העדיפויות, והדבר בידי הממשלה. כל ההמצאות האלה – חשוב שנשלם יותר מס בלו על הדלק, כמו שהוא רוצה, כמעט 50% מסים על מחיר הדלק, ועוד בטיעונים מאוד מרשימים, של ראש ממשלה.
היו"ר אורי מקלב:
נא לסיים. אני מודע לכך שאין שעונים, אדוני.
מגלי והבה (קדימה):
אני מודה לך, אדוני, ואני אסיים בדבר אחד. כולנו צריכים לעבוד – אני קורא לחברי, וטוב שנמצאת פה גם שלי יחימוביץ, יושבת-ראש מפלגת העבודה – אנחנו צריכים לעבוד קשה, וגם יושב-ראש האופוזיציה, כדי להחליף את הממשלה הזאת מהר ככל האפשר. תודה, אדוני.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לחבר הכנסת מגלי והבה.