קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
יום האדמה ומצוקות הציבור הערבי בנגב
היו"ר אורי מקלב:
נעבור להצעה לסדר-היום מס' 7926, בנושא: יום האדמה ומצוקות הציבור הערבי בנגב. ראשון הדוברים – חבר הכנסת מוחמד ברכה, סגן יושב-ראש הכנסת. בבקשה. לאחר מכן – חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה, אדוני.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ביום שישי האחרון ציין הציבור הערבי את יום האדמה, יום השנה ה-36 ליום האדמה, שהתחולל לראשונה ב-30 במרס 1976. הפצע הזה עדיין פעור מאז ועד היום, משתי סיבות: הסיבה הראשונה – שבאותו יום נהרגו בידי כוחות הביטחון של מדינת ישראל שישה אזרחים ערבים, והם ח'יר יאסין וח'דיג'ה שואהנה, ורג'א אבו-ריא וח'דר ח'לאילה, ראפת זוהירי וחסן טאהא. כל הקריאות לחקור את הריגתם של ששת האזרחים אז נפלו על אוזניים סתומות בתוך הממשלה ובתוך המעגל של מקבלי ההחלטות במדינת ישראל. הפצע עדיין פעור.
הפצע פעור גם בגלל שממשלות ישראל לא הסיקו את המסקנה המתבקשת, והיא להתייחס למצוקות של האזרחים הערבים כאל מצוקות של אזרחים, במיוחד בכל מה שקשור לעניין הפקעת הקרקעות, כל מה שקשור לשטחי השיפוט וכל מה שקשור להכרה ביישובים הערביים, שרובם ככולם היו קיימים עוד לפני קום המדינה.
מעבר לזה הייתי אומר, אדוני היושב-ראש, שבתקופה האחרונה, בימי הממשלה הזאת ובימי קודמתה, הדברים מחריפים עד לידי יצירת קטסטרופה כנגד הציבור הערבי, בנגב בעיקר, אבל גם במקומות אחרים, ואני אתייחס לזה.
ב-2007 הממשלה החליטה לבחון מה שנקרא "הסדרת ההתיישבות בנגב". הוקמה ועדה בראשות השופט גולדברג. אחר כך הוקמה ועדת יישום של הממשלה בראשות מר פראוור. גם אחרי המסקנות של פראוור, היועץ לביטחון לאומי, מר עמידרור, נכנס לתמונה, ותמונת הסיכום היא שאנחנו הולכים מדחי לדחי בכל מה שקשור להתייחסות לזכותם של האזרחים הערבים בנגב על קניינם ועל אדמתם ועל בתיהם.
בעצם, התוכנית היום מדברת על עקירה, על טרנספר של קרוב ל-30,000, אם לא יותר, תושבים, אזרחים ערבים מהנגב, ממקום מושבם, מיישוביהם, וריכוזם ביישובים שנעדרים כל תשתית אפשרית של החיים המסורתיים, הרגילים, של האזרחים בנגב, של ערביי הנגב. בעצם, זה מעין יצירת מחנות עבודה זולה שבה ישוכנו אלה שייעקרו מבתיהם ומיישוביהם ללא שום תשתית, וזה על-פי הניסיון שהיה עם שבעת היישובים שכבר הוקמו בנגב שבהם רוכזו האזרחים הערבים, שאין בהם שום תשתית להתפתחות עצמית או ליצירת תשתיות של מקומות עבודה בתוך היישובים, אלא הם יהפכו למעין כוח עבודה, או רזרבה של כוח עבודה זול, של היישובים והתעשייה של האזור.
לא יכול להיות מצב, אדוני סגן השר, שמדינה אינה מתכננת את צעדיה על מנת לכבד את הקיום הבסיסי של האנשים בבתיהם, זאת אומרת, מתייחסת ליישוב הערבי הבדואי בנגב, מה שנקרא "יישוב בלתי מוכר", כאילו שזה בעיה – לא שצריך לחבר את השירותים למקום וצריך שהמדינה תמלא את תפקידה כלפי המקום, שכפי שאמרתי הוא קיים עוד לפני קום המדינה, אלא חושבים במושגים של קולוניאליזם, של כיבוש, של שלטון זר שבא לעקור תושבים ולייצר מציאות חדשה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
בבנייה החוקית?
מוחמד ברכה (חד"ש):
אני מדבר על כפרים עכשיו, על כפרים שנקראים "בלתי מוכרים". אגב, המושג הזה – אני לא יודע אם הוא קיים במקום אחר בעולם, יישוב בלתי מוכר שעוד הוקם או קיים לפני קום המדינה שלא הכירה בו. זה מצב אבסורדי לחלוטין.
הגישה הזו היא גישה – להגיד אנטי-אזרחית זה כלום. זו גישה נפשעת, שבאה לעקור אנשים מבתיהם ולחסל את קיומם של יישובים שלמים.
בנוסף לכך, התוכנית של פראוור מדברת על הנחת היד על הרוב המכריע של האדמות של האזרחים הערבים בנגב. מדובר על מאות אלפים – 600,000, 700,000 דונם – שמציעים מולם להשאיר בידי התושבים שיש להם תביעות קניין קרוב ל-90,000. בחשבון גס אחר, על כל 100,000 דונם מציעים פחות מ-1%, בעצם. זה דבר שהוא בלתי נתפס. המדינה, אין לה זכות, גם אם היא הריבון, לקחת לידיה את הזכות הקניינית של אזרחים. זה דבר שהוא לא יכול להיות, והוא לא יעמוד בשום קריטריון תקין.
חוקרים רבים, גם בארץ, אמרו את דברם בעניין הזה, אבל גם מוסדות מחו"ל באו ודיברו על חוסר הלגיטימיות המשווע בכל ההתנהלות וההתנהגות הזאת של המדינה כלפי האזרחים הערבים בנגב.
אני רוצה לומר לך, אדוני סגן השר, זה הנושא העיקרי שמונח על סדר-יומה של האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל, ומי שחושב שהוא יכול לתפוס את הערבים הבדואים בצד ולעשות כל מיני מניפולציות, או לבודד אותם מכלל המאבק של האוכלוסייה הערבית ושל כלל האנשים הדמוקרטיים במדינת ישראל, הוא טועה. התוכנית הזאת של הממשלה אין לה מקום. גם בחקיקה אסור שהיא תכובד, כי היא בלתי חוקתית בעליל, היא פוגעת בזכות הקניין הבסיסית, כי היא מפקיעה ומוציאה אנשים מבתיהם. זה דבר שלא יכול לתפוס בשום ערכאה משפטית הגיונית.
בנוסף, ביום שבת היינו ביפו, בתהלוכה רבת-משתתפים. יש מצב, ואני אומר את זה בגלוי, גם אם יעמדו כאן כל שרי הממשלה ויגידו: לא נכון; יש מגמה בתוך ממשלות ישראל והממשלה הזאת ליצור מצב של פינוי האזרחים הערבים מהערים המעורבות – זה קורה ביפו, זה קורה בלוד, זה קורה ברמלה, זה קורה בעכו, זה קורה גם בחיפה – ומנסים לקלוט כל מיני אנשים שבאים בשליחות כביכול ציונית או דתית של כל מיני קבוצות של קיצונים, לנטוע אותם או לשתול אותם בתוך היישובים האלה, וגם להתייחס לבתים – במקום לשפץ אותם לטובת הכלל, מתייחסים אליהם כאל סחורה למרבה במחיר, היות שיש כל מיני יפי נפש שחפצים ברמת חיים וכו' וכו' בבתים ישנים מסורתיים ערביים, מה שתגידו, על מנת להתיישב בהם.
אנחנו רואים בזה סכנה שנייה של כלל הציבור הערבי, ושאף אחד לא יחשוב שיש מצב שאפשר לבודד את האזרחים הערבים בערים המעורבות וכאילו לחסל את הקיום הזה. זה גם קיום אנושי, זה גם קיום אזרחי, זה גם קיום היסטורי וזה גם קיום לאומי, וצריך להבין את זה. כשאנחנו מדברים על זכויות אזרחיות לאומיות צריך להבין שלערים האלה יש היסטוריה ויש מקום בהיסטוריה ובתרבות ובמסורת. לכן גם מהסיבה האזרחית וגם מהסיבות האחרות אני חושב שהממשלה משחקת באש.
אדוני היושב-ראש, אני קורא לממשלה לפחות להפנים משפט אחד מהדוח של ועדת-אור, והוא הצורך בהתייחסות לעניין האוכלוסייה הערבית כאל עניין אזרחי, ולא תמיד להתייחס כאל בעיה ביטחונית ועניין ביטחוני ועניין אסטרטגי ועניין דמוגרפי ועניין של רוב יהודי וכו' וכו'. אנחנו לא נתינים, לא של נתניהו ולא של מי שהיה לפניו ולא של מי שיבוא אחריו.
היו"ר אורי מקלב:
– – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
אני מסיים, אדוני. ואנחנו לא נמצאים כאן בחסד – האדמות הן שלנו, הבתים הם שלנו, ההיסטוריה היא שלנו, ואנחנו נטועים חזק בתוך הארץ הזאת. אפשר לדבר גבוה ואפשר לדבר נמוך, אבל לפחות שהממשלה תאמץ גישה אזרחית – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
מה אתנו?
מוחמד ברכה (חד"ש):
אני מדבר על עצמי עכשיו, אני לא מדבר עליך.
– – – תאמץ גישה אזרחית כלפי העניינים של הציבור הערבי.
יום האדמה היה יום מאבק. אנחנו לא ששים – לא ששים לאותו יום של הפיצוץ, אבל הממשלה דוחפת למקום שמביא רק לפיצוץ. מצוקת דיור, הפקעת קרקעות, עקירת אנשים, צמצום שטחי שיפוט, אלה דברים שיכולים להביא אסון. ואני לא רוצה לדבר במושגים של התייפייפות של יחסי יהודים וערבים, אני מדבר לא על איך אתה תקבל אותי ואיך אני אקבל אותך, אני מדבר על איך המדינה צריכה לקבל את אזרחותם של האזרחים הערבים, על כל המשתמע מכך מהבחינה האזרחית וגם מהבחינה הלאומית, באופן מלא.
לכן אני מציע לממשלה היום לגנוז את התוכנית שנקראת "תוכנית פראוור", ויש תוכנית אלטרנטיבית, שעוצבה על-ידי מומחים, מומחים בעלי שם, שיכולה לשמור על המצב הקיים ולשמור על היישובים ועל מתן שירותים להם, ויש מקום שהממשלה באמת תשנה את התחנה בראש שלה ותתייחס לערבים כאל אזרחים ולא כאל בעיה. תודה רבה, אדוני.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. חבר הכנסת אחמד טיבי, הדובר הבא, בבקשה. לאחר מכן ישיב סגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מכובדי סגן שר האוצר מטעם סיעת ש"ס, כולם רוצים להיות חברתיים, זה במודה. מי מותקף הכי הרבה? יש רק קבוצה אחת של חברי כנסת שמקוטלגת תחת כותרת, קוראים להם "הח"כים הערבים", ותמיד מי שרוצה להתחכם או לעקוץ, אומר להם: למה אתם לא עוסקים בנושאים הקשורים למגזר? זאת הטענה של מי שאין לו טענה.
בדיקה קלה של רישומי הכנסת מעלה, חבר הכנסת יצחק כהן, ידידי סגן שר האוצר, שמעל 80% מהפעילות של חברי הכנסת הערבים – זאת הכותרת; כלומר, משלוש הסיעות – היא בעניינים חברתיים-כלכליים של הציבור הערבי. מתוך הפעילות הזאת, לדעתי 20%–30% זאת פעילות אוניברסלית בנושאים המעניינים את כלל האזרחים במדינת ישראל. אבל בכל זאת מנסים להדביק את התדמיות, ואנשים שבחיים לא עסקו בנושא כלכלי-חברתי נכנסים לטרנד ומקטלגים את עצמם כחברתיים.
יש כאלה שבורחים לחברתי כדי לא לעסוק במדיני. אנחנו עומדים על שתי רגליים: גם הרגל האזרחית – זכויות אזרחיות, וגם הרגל המדינית – נושאים מדיניים. אנחנו חושבים שזה קשור. למשל לכיבוש יש השלכה ישירה על המצב החברתי-כלכלי של הציבור בישראל.
אומנם השתתפתי בהפגנות של המחאה החברתית, אבל יש לי ביקורת על זה שהם נזהרו, היו מאוד זהירים לא לגעת למשל בקיפוח וההדרה של 20% מהאוכלוסייה, שזה הציבור הנאנק ביותר תחת אי-הצדק החברתי, שזה הציבור הערבי.
אגב, המחאה ההמונית היתה חשובה, אבל היא נכשלה. אתם, ראש הממשלה והממשלה שאתה חבר בה, הצלחתם לרוקן אותה מתוכן, להכשיל אותה.
בהשוואה בין המחאה הזאת, ההמונית, לבין למשל המחאה של עובדי הרכבת, שהיתה בוטה, עם אמצעי סנקציות כנגד הציבור – שביתות, השבתות – הם הצליחו להעלות את המשכורת שלהם ב-30% ולהבטיח ביטוח תעסוקתי ל-25 שנים. הישג יפה. כי הם היו, סליחה על הביטוי, ברוטליים; אגרסיביים, לא רוצה להגיד "ברוטליים". ככה זה בישראל, חבר הכנסת בן-סימון.
היו"ר מוחמד ברכה:
נחושים. נחושים.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
מעבר לזה, ובצדק. מותר לעובדי הרכבת, גם אם הם עושים טעות זו או אחרת ביחסי ציבור, לקבל את הזכויות שלהם. ככה זה בישראל, חבר הכנסת בן-סימון, או שאתה על הקטר או שאתה מקטר. אנחנו מתלוננים, משמיעים – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
איפה אתה על הקטר?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אנחנו לא על הקטר – –
דניאל בן-סימון (העבודה):
מתחת לקטר.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – לא בגלל שאנחנו לא רוצים להיות על הקטר, בגלל שאתם הצבתם אותנו על המסילות, ונוסעים; תרתי משמע.
לגבי יום האדמה, כך זה היה – שישה אנשים נורו ונהרגו. לגבי ההפגנות באוקטובר 2000 – אנשים נהרגו מירי צלפים. כך שלא בכדי המחאה היתה בגליל, דיר-חנא, ההפגנה המרכזית, בוואדי-אל-נעם, בנגב וגם ביפו.
מה המסר? א. אזכרה והצדעה לשהידים שנפלו – שלא יקפצו פה אנשים ויגידו: וואי, הוא אמר "שהידים".
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אין אנשים.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
שהידים זה לא פיגועים; שהידים זה אנשים שנהרגו למען המולדת. השהידים של יום האדמה נהרגו ולא הרגו. כדי שהבורות הישראלית לא תתפרץ מייד.
לכן אני אומר: השהידים שנהרגו בעראבה, דיר-חנא, סח'נין וטייבה ב-1976, כך גם היום מקבל היום הזה משנה תוקף, יום האדמה, בדרום עם תוכנית פראוור, שמאיימת להפקיע 800,000 דונם כמעט, באזור שהוא האזור היחידי בעולם שיש בו מה שקרוי "כפרים לא מוכרים", כלומר המדינה לא מכירה באזרחים, באזרחים שלה, שהיו שם לפניה. בדקתי בקונגו-ברזוויל – אפילו בקונגו-ברזוויל לא קיים ואין מושג כזה "כפרים לא מוכרים". בעולם לא השלישי – הרביעי. אבל יש כוונה – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
ההשוואה היא השוואה פסולה מוסרית ופוליטית. אין להשוות בין התנחלות שהיא על אדמה שנגזלה מבעליה העיקריים, שזה הפלסטינים – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
מה ההבדל?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – לבין אדמה של אזרחים ערבים בתוך גבולות מדינת ישראל. אנחנו לא עברנו על החוק הבין-לאומי; ההתנחלויות הן עבירה על החוק הבין-לאומי. לא גזלנו אדמה מאיש. אתה מכיר מישהו מאתנו שגזל אדמה מיהודי? אני מכיר הרבה יהודים שגזלו אדמות מערבים, בעיקר המדינה, בהיותה – איך אתה אומר – בהיותה מדינה יהודית. המרכיב הזה בהגדרה של ישראל, "יהודית ודמוקרטית" – המרכיב הראשון גוזל מהמרכיב השני.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
יש סתירה פנימית.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אדוני סגן השר, קוראים לזה: אוקסימורון, דבר והיפוכו.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
זו מדינה יהודית עם שלטון – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
"יהודית ודמוקרטית" היא אוקסימורון, כמו למשל לומר – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – עם שלטון – – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – שתיקה רועמת. זה אוקסימורון. גם שתיקה וגם רועמת. אוקיי? לכן, "יהודית ודמוקרטית" זה אוקסימורון.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
זה יהודית – – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
זה כמו שהביטוי "ערביי ישראל" הוא אוקסימורון.
המדינה מתייחסת אל הערבים כאל אויבים, כך כתב דוח השופט אור; מה שאנחנו אומרים תמיד קיבל משנה תוקף בדוח רשמי, ועדת חקירה – אמר: המשטרה מתייחסת אל האזרחים הערבים כאל אויב. לכן היא יורה בהם באמצעות צלפים.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אתה מסית למרד.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
מה אמרת?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אתה מסית למרד?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
טרם.
לכן, אני אומר שזו אחריות של הממשלה לצמצם את הפערים.
לאחרונה, רבותי, אני נושא שני דגלים בעבודתי הפוליטית-פרלמנטרית: דגל של התעסוקה – באמצעות ועדת החקירה הפרלמנטרית לקליטת ערבים, שאין דבר יותר סביר, נחוץ, מהפעילות הזאת, מהנושא הזה, ואז קמו עליה 29 ח"כים, כדי לבטל אותה, אחרי שהמנהיג שלהם הורה להם להחרים את הוועדה. הוא הורה, יושב-ראש ישראל ביתנו.
הנושא השני הוא אלימות. חברה ש-60% מהילדים שלה הם תחת קו העוני, עם שיעורי האבטלה הגבוהים ביותר בארץ; מתוך רשימה של 20 היישובים עם שיעורי האבטלה הכי גבוהים, 19–20 הם בדרך כלל יישובים ערביים; לפעמים מתפלח איזה יישוב יהודי, שלומי או משהו כזה.
הרי אתם אומרים – מה אתם עושים? תעזרו לנו לקדם את הנושאים האלה. אנחנו מציגים את הנושאים האלה כאן, בכנסת, במקום שבו הנושאים האלה צריכים להיות מוצגים. נגיד שיש מצב היפותטי ואין ח"כים – אין ביטוי כזה "ח"כים ערבים" – הכנסת ריקה מח"כים אלה שאתם מתקיפים אותם כל הזמן. מה, אתם תתחילו להעביר תקציבים? יהיו תשתיות? כביש הגישה לאזור התעשייה בטייבה ייסלל מייד? תהיה תעסוקת נשים בנגב?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
הרמזור. הרמזור.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
תשתיות – – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
הרמזור, אחרי הנאום ה-13, בוצע.
תשתיות בכפרים הלא-מוכרים, טיפות-חלב, בתי-ספר, כבישים – יש אנשים שלא שמעו על זה. אום-אל-חיראן זה יישוב לא מוכר, אדוני סגן השר. ביקרתי בו. אין להם מים. אספקת מים אין. יש לידם חוות יחיד, נדמה לי שקוראים לבעלים איציק. איציק, יש לו מים, יש לו חשמל.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
לעדרים שלו, לעדר שלו.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
לעדר שלו חשוב מים. לעדר. בכל זאת, צער בעלי-חיים, גידול בעלי-חיים. איציק מסרב לחבר את אום-אל-חיראן עם צינור המים שלו, כי גם מבקשים ממנו לסרב, מי שיכולים.
היו"ר מוחמד ברכה:
עכשיו נשמע את האיציק השני, מה יגיד על זה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
איציק יקרא את הרשימה שאתה מכיר.
היו"ר מוחמד ברכה:
נא לסיים.
קריאה:
– – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
לכן, מה עושים הילדים של אום-אל-חיראן וההורים שלהם? הם רוכבים על חמורים 8 קילומטרים כדי להביא מים. זה אמור לבייש אותך, את הממשלה שאתה חבר בה, את ראש הממשלה ואת מדינת ישראל.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש.
היו"ר מוחמד ברכה:
לתפארת מדינת ישראל. תודה. אדוני, סגן השר יצחק כהן.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אדוני היושב-ראש, דבר אחד הסכמתי עם חברי ד"ר אחמד טיבי – שהמושג "יהודית דמוקרטית" יש בו איזושהי בעיה. אבל בוא ונגדיר את זה ככה: זו מדינה יהודית עם שלטון דמוקרטי – –
היו"ר מוחמד ברכה:
ליהודים.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – היא יהודית עם שלטון דמוקרטי.
היו"ר מוחמד ברכה:
דמוקרטיה ליהודים.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
השלטון יהודי. השלטון יהודי.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אתה מסכים אתי, בן-סימון?
דניאל בן-סימון (העבודה):
לא.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
בבקשה. טוב.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
הוא לא מסכים.
דניאל בן-סימון (העבודה):
זו מדינה דמוקרטית – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
על כל פנים – – –
היו"ר מוחמד ברכה:
עם דמוקרטיה ליהודים, זה פשוט.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא לא, זו מדינה יהודית עם שלטון דמוקרטי.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אתנוקרטיה. יודוקרטיה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
על כל פנים, אני לא יודע אם אתה יודע, אבל אתה בטח יודע שהציבור הערבי בנגב, או הציבור הבדואי, מונה 200,000 נפש, ומהם כ-110,000 אזרחים בדואים המתגוררים בשבעה יישובי קבע – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
ב"גוגל" יש את זה. מה שאתה אומר יש ב"גוגל".
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא לא לא. – – הכוללים את העיר רהט – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
שם יותר מעודכן.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – זאת אומרת שעברו לעיר רהט, ו-90,000 אזרחים בדואים מתגוררים ביישובי הפזורה, הכפרים הבלתי-מוכרים. מה זה "כפר בלתי מוכר"? משפחה בדואית רואה גבעה, לוקחת, בונה שם אוהל, ועוד אוהל, ועוד אוהל, ועוד אוהל – – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
נו, באמת.
היו"ר מוחמד ברכה:
אדוני סגן השר – – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אתה רציני?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
זו המציאות.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אתה רציני?
היו"ר מוחמד ברכה:
אדוני סגן השר, באמת, אני – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
מה זה "יישוב לא מוכר"? מוחמד, אתה לוקח את החמור שלך – – –
היו"ר מוחמד ברכה:
יישוב לא מוכר זה יישוב שמונה כמה מאות אנשים וקיים מלפני קום המדינה – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא לא לא, זו פלישה.
היו"ר מוחמד ברכה:
– – מלפני שאתה באת לארץ הוא קיים.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא. אני נולדתי פה, אגב.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
יש יישובים עם אלפים – – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אלפים.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא לא לא.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – – אל-פורעה. אלפים.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
זו פלישה לשטחי מדינה בלי דין ובלי דיין.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
המדינה פלשה. המדינה, באה לאחר – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
זה הוויכוח שלנו, מי פלש ולאן.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
היו כאן לפני 1948, ומי שצריך להכיר – הם צריכים להכיר במדינה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אתה רוצה ללכת להיסטוריה עוד אחורה?
היו"ר מוחמד ברכה:
טוב, רבותי.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אתה רוצה להתקדם עוד – – –?
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
הרי הם אמורים להכיר, כי המדינה פלשה. המדינה הגיעה לאחר מכן. מה זאת אומרת?
היו"ר מוחמד ברכה:
חבר הכנסת טלב אלסאנע – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
העם היהודי חזר הביתה. זה הבית של העם היהודי. לא יעזור לך.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
הם גרו בבית שלהם.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
על כל פנים, אוכלוסיית הבדואים בנגב היא מהאוכלוסיות העניות ביותר – ובזה אני מסכים אתך – ונמנית באשכול הסוציו-אקונומי הנמוך ביותר, אשכול 1.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
כולם. כולם.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
בהכירנו במצב הזה, ומתוך רצון כן ואמיתי להביא אחת ולתמיד לפתרון ראוי לסוגיית המחלוקת על הקרקע, קיבלה ממשלת ישראל ביום 11 בספטמבר – אתה לא שמעת, ואתה לא מקשיב, ואתה אחר כך לא תדע.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
הם יצרו את העוני, ועכשיו בשם העוני הם מנשלים אותם מהכול.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אם לא היתה מדינת ישראל הוא לא היה נוסע על חמור להביא מים?
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
כן...
סגן שר האוצר יצחק כהן:
למה, מצבו בסוריה יותר טוב, אצל אסד?
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
הרבה יותר טוב.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אין יישוב לא מוכר – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אל תנסה את זה בבית.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
כל הזמן משווים עם סוריה. למה לא משווים – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
10,000 הרוגים – לא פתחת ציוץ אחד, לא גינית ואפילו לא בצחוק. 10,000 נשחטו שם.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
ב-1976.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
תגיד מלה. תגנה את זה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
מה זה קשור לעניין?
היו"ר מוחמד ברכה:
אדוני, אני לא יכול לקבוע לסגן השר מה יגיד – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
זה נושא הדיון עכשיו?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא אתה – – –
היו"ר מוחמד ברכה:
– – אבל אתה לוקח את זה למקום אחר כדי לחמוק מהמקום המרכזי.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אני לא לוקח – הוא מדבר אתי על שהידים. נו, באמת.
על כל פנים, אדוני היושב-ראש – – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
הדאגה שלך לשהידים הסורים ממש – – –
היו"ר מוחמד ברכה:
טוב, רבותי.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא. אני מאחל הצלחה לשני הצדדים. עזוב.
היו"ר מוחמד ברכה:
רבותי.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
על כל פנים, מתוך רצון כן ואמיתי להביא אחת ולתמיד לפתרון ראוי לסוגיית המחלוקת על הקרקע קיבלה ממשלת ישראל ביום 11 בספטמבר 2011 שתי החלטות משמעותיות הנוגעות באוכלוסיות הבדואיות בנגב. החלטת הממשלה 3707, העוסקת בהסדרת תביעות הבעלות בקרקע והסדרת ההתיישבות – החלטה זו מאמצת את מתווה פראוור ליישום דוח-גולדברג ומקימה מטה יישום שיהיה אחראי לביצוע התוכנית, אשר בראשו מונה לכהן האלוף במילואים דורון אלמוג. החלטה 3708, העוסקת בתוכנית לקידום הצמיחה והפיתוח הכלכליים לאוכלוסייה הבדואית בנגב – תוכנית זו, בהיקף חסר תקדים – – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
מה המומחיות של דורון אלמוג?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
הוא פרויקטור.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
מינו אותו לבצע מבצע צבאי? הוא עבר מעזה לבדואים?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
עזה, נגב, פיקוד דרום.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
החלטה 3708 – תרשום את זה – עוסקת בתוכנית לקידום הצמיחה והפיתוח הכלכליים – ודיברת על זה – לאוכלוסייה הבדואית בנגב. תוכנית זו, בהיקף חסר תקדים של 1.2 מיליארד ש"ח, מבקשת לקדם את העצמאות הכלכלית של האוכלוסייה ושל היישובים, לחזק את הרשויות המקומיות ולשפר את תנאי החיים ביישובים, וכן לחזק את חיי החברה, את הקהילתיות ואת המנהיגות ביישובי הרשויות המקומיות הבדואיות בנגב. כל זאת, באמצעות השקעה במנופי צמיחה כלכליים, ובמרכזם בתעסוקה, למעלה מ-300,000 מיליון ש"ח בחינוך, למעלה מ-100 מיליון ש"ח בתחבורה ציבורית, מעל 260 מיליון ש"ח בביטחון אישי, 215 מיליון ש"ח בתשתיות, ובפעולות נוספות התומכות בתעסוקה.
התוכנית מהווה הזדמנות היסטורית, לאחר הזנחה של שנים, להביא לשיפור משמעותי במצבה של האוכלוסייה בנגב ולקידומו לטובת כלל תושביו, יהודים ובדואים כאחד.
בין הפעולות הצפויות לתת מענה מותאם לצורכי האוכלוסייה כבר בשנת תקציב זו, 2012: פיתוח והקמה של אזורי תעשייה, הענקת תמריצים למעסיקים אשר יעסיקו בדואים בענפי התעשייה, קורסי הכשרות מקצועיות ולימודי סדנאות למבוגרים והרחבה משמעותית של היצע המסגרות לילדים במטרה לעודד יציאה של נשים בדואיות לעבודה, שיפור תשתית התחבורה הציבורית, וכן תיקונים נקודתיים בכבישים, שיאפשרו מעבר אוטובוסים בדרכים הקיימות.
בשלושת החודשים החולפים קיימה הממשלה מהלך הקשבה ואיסוף התייחסויות מהציבור, שלא היה כמותו ביחס לאף חוק בישראל, בהובלת השר בני בגין, שמטרתו להסביר את פרטי התוכנית לציבור הבדואי בנגב ולאסוף את התייחסותם אל תזכיר החוק שעומד במרכזה. במסגרת המהלך בוצעו עשרות מפגשים עם בדואים בנגב, באוהלי האירוח שלהם, ישירות עם השר, וכן עם צוותים של הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב. במפגשים אלה, שבהם השתתפו בסך הכול מאות בדואים, הוסברה התוכנית לפרטיה, בין היתר באמצעות כלים ייחודיים שפותחו לנושא בעברית ובערבית, ונאספו התייחסויות ותגובות על התוכנית. מהלך זה הגיע לסיומו אתמול, ב-1 באפריל 2012, ועתה יועברו ההתייחסויות שהועלו, והשר יגבש לאורן את המלצותיו לתיקון תזכיר החוק נשוא התוכנית, ויביא אותן בפני ועדת השרים לענייני חקיקה.
אדוני היושב-ראש, אני חושב שבפעם הראשונה בהיסטוריה נעשה מהלך כל כך דרמטי לטובת הבדואים בנגב ולהסדרת ההתיישבות שם.
היו"ר מוחמד ברכה:
מה מציע כבוד סגן השר?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
מה שיבקשו החברים. ד"ר טיבי, מה אתה מציע?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
דיון.
כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):
דיון פה במליאה? דיון במליאה.
היו"ר מוחמד ברכה:
ועדת הפנים.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
ועדת פנים.
היו"ר מוחמד ברכה:
עמדה אחרת, של חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני שלושה ימים העלו האזרחים הערבים, הציבור הערבי, את זיכרונם של קורבנות יום האדמה – ששת השהידים ששילמו מחיר כבד כאשר המדינה שלהם ירתה באזרחיה על אין סיבה ולמה, בגלל המאבק הבסיסי שלהם להמשיך ולחיות על אדמותיהם. הגיע הזמן שממשלת ישראל תתנצל כלפי הציבור הערבי על מדיניות ההפקעה, הנישול והאפליה, וגם תישא באחריות לגבי קורבנות יום האדמה.
אדוני היושב-ראש, מדברים כאן לגבי תוכנית פראוור על עניין של מגבלות. אני שמעתי את השר בני בגין מדבר על מגבלות של קרקעות, מגבלות תכנוניות. בנגב אין מגבלות. הנגב הוא 60% משטח המדינה. בנגב זה 8% מאזרחי המדינה. בנגב יש מקום לכולם. המגבלות הן בתחום של הרצון והנכונות לפתור את הבעיה. מדברים על מגבלות של תכנון – מטרופולין באר-שבע.
התכנון אמור לשרת את האנשים, ולא שאנשים ישרתו את התכנון, ולכן צריך לשנות את התפיסה. כאשר מאמצים תפיסה שוויונית, תפיסה צודקת, אפשר למצוא פתרון צודק. אי-אפשר היום לאנוס את רצונם של 200,000 ולכפות עליהם פתרון לא רצוי להם. תודה רבה.
היו"ר מוחמד ברכה:
תודה.
אנחנו, חברי הכנסת, נעבור להצבעה על ההצעות לסדר-היום בנושא יום האדמה ומצוקות הציבור הערבי בנגב – להעביר את זה לוועדת הפנים או להסיר מסדר-היום. מי בעד להעביר את זה לוועדת הפנים? מי נגד?
הצבעה
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – רוב
נגד – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
היו"ר מוחמד ברכה:
הנושא יועבר לדיון בוועדת הפנים.