קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
ציון היום הלאומי למדע
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
וכעת אנחנו עוברים לנושא: ציון היום הלאומי למדע – הצעות לסדר-היום מס' 7552, 7863 ו-7881. אני אתחיל עם דברים בשם יושב-ראש הכנסת.
חברי הכנסת, כנסת נכבדה, כנסת ישראל מציינת היום את יום המדע בסמיכות ליום הולדתו של המדען היהודי הדגול אלברט איינשטיין. הלב מתרחב למראה ההצלחות המדעיות של מדינת ישראל הצעירה, הצלחות שאינן מביישות מדינות בעלות מסורת מדעית מפותחת. אך ההתפתחות המדעית איננה דבר המובן מאליו. היא ודאי לא נעשית מאליה. תשתיתה המדעית של מדינת ישראל הונחה על-ידי היישוב היהודי עם הקמת האוניברסיטה העברית בירושלים והמאמץ הגדול להביא אנשי רוח ומדענים גדולים לקחת חלק בבניין המדע בארץ-ישראל.
מוקדם יותר היום התקיים בכנסת טקס הענקת פרס למדענים צעירים. "אם אין קמח – אין תורה". אם אין תקציב – לא יהיה מדע. האיינשטיינים של המחר צריכים את הסביבה הנכונה לצמוח ולהתפתח, ועלינו להעניק להם אותה.
בימים אלו, שבהם נתונים תושבי הדרום למתקפת אש, אנו עדים לאופן שבו היתרון הטכנולוגי, "כיפת הברזל", משנה את מאזן האימה. ההשקעה במדע, במחקר ובפיתוח, כמו גם בחקר מדעי הרוח ומסתרי הרוח האנושית, היא תמיד השקעה משתלמת, שתוצאותיה יהיו ניכרות מוקדם יותר מאשר מאוחר.
כדי שנוכל להמשיך ולחזות בנוער הנפלא הזה, היצירתי, המפתח, הביקורתי והיוזם, אנחנו חייבים להציב את העיסוק במדעים לצד מדעי הרוח בראש סדר העדיפויות הלאומי. אני קוראת לממשלת ישראל ולשרי המדע והחינוך להשקיע במדע, במחקר ובפיתוח, כי בנפשנו הוא. היו ברוכים.
אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא זה. תחילה – יוזמת הדיונים של ההצעות לסדר-היום, חברת הכנסת רונית תירוש. בבקשה, יושבת-ראש הוועדה והיוזמת של היום המיוחד הזה, ובעיתוי מדהים, את מוזמנת לומר את הדברים. בבקשה, חברת הכנסת תירוש.
רונית תירוש (קדימה):
תודה רבה.
גברתי היושבת-ראש, לעונג לי שאת יושבת על הכיסא הזה, כמו גם מזכירת הכנסת, ירדנה. אני אקשור את זה אחר כך לדברים שלי בנושא "נשים בישראל".
אכן, אנחנו היום מציינים את יום המדע הלאומי במדינת ישראל, וכבר בפתיח דברי אני אבקש מהשרים לסייע לנו במסגרת ועדת הסמלים לאשר את היום הזה ביומנים. זאת אומרת, זה יום מאושר משנת 2000, אבל הוא עדיין לא אושר לרישום ביומנים, בלוחות שנה. אני חושבת שהרישום הוא מאוד חשוב, כי אז תהיה יותר מודעות, התפוצה תהיה יותר רחבה, ומדינת ישראל אכן תשים את המדע במקום הראוי לו.
היום חגגנו יחד עם 55 תלמידים שהתחרו על המקומות הראשונים בנושאים של המצאות מדעיות, תגליות מדעיות. ישבו באולם גם בני משפחה נרגשים, חבר השופטים, כמובן, שכלל גם את האוניברסיטה העברית – את פרופסור גוטפרוינד, שהוא בעצם מוביל את התחרות – את המוזיאון למדע על-שם בלומפילד בירושלים, את נציגת "אינטל" בישראל – בעצם סגנית "אינטל" העולמי, וגם כמובן נשיאות האקדמיה למדעים שלנו בישראל, ועוד רבים וטובים.
אני עוד מעט אקריא, אחרי שקצת אצור סקרנות, את שמות הזוכים והעבודות שהם כתבו. אבל אני רוצה לומר משהו על יום המדע ועל חשיבותו. אנחנו חוגגים אותו, מציינים את יום המדע, ביום ההולדת של אלברט איינשטיין. היום זה בעצם 133 שנה להולדתו. ומדוע אלברט איינשטיין? משום שהוא המדען האולטימטיבי, לאו דווקא בגלל התגלית שלו על תורת היחסות, שהיא מאוד-מאוד חשובה לתשתיות חיינו, אלא אולי בעיקר, לפחות מבחינתי, מהסיבה שהוא תמיד חתר לאיזון בין המדעים לבין הרוח, בין המדעים לבין הערכים.
אנחנו יודעים שמדען, ככל שתגליתו תהיה חשובה, אבל הוא חלילה ימעד וינצל, הוא או אחרים, את תגליתו להיבטים פחות מועילים לאנושות – ואני בעניין הזה אזכיר את נובל ואת הדינמיט. לקחו את זה למקום לא טוב במקרה הזה, אז החזירו באיזון לפרסי נובל, שיש לנו הכבוד לככב שם עם כמה וכמה מדענים שלנו, שבהחלט ראוי לציין אותם ביום הזה.
אני חושבת שהאיזונים הללו בין רוח, ערכים ופרגמטיות של חקר והמצאה הם האיזונים הנכונים, וזה מה שצריך להיות ב-DNA. זה מזכיר לי את השיבוט הגנטי שגם הוא דבר שיש בו היבטים חיוביים והוא עניין של מדע באמת והוא נוצר להשבחת הגזע והמין האנושי. יחד עם זאת, כולנו יודעים לאן ניתן חלילה להגיע באמצעות אותן המצאות ותגליות בתחום הזה.
המדען – המדען בכל מקום בעולם, בוודאי גם בארץ, צריך סביבת מחקר תומכת. הוא צריך תקציבים, הוא צריך אפשרויות לבוא במגע ובקשר עם מדענים בחו"ל, על מנת שתיווצר שם הפריה האחד של השני; הוא צריך, כפי שאמרתי, את אותו מוסר גבוה וערכים אנושיים; הוא צריך שתהיינה בו תכונות של חקר, של ספקות, של העלאת ספקות, של שאילת שאלות, של דיוק ושל התמדה במחקר.
אני רק אתלה באילנות גבוהים כשאני אזכיר את פרופסור שכטמן, חתן פרס נובל לכימיה בשנה האחרונה, שעבר דרך חתחתים במשך למעלה מ-20 שנה עם התגליות שלו, והיו מי שכפרו בתגליות, היו מי שגיחכו וצחקו, והוא לא ויתר, הוא לא ויתר. ולשמחתנו כולנו – לשמחת האנושות, לא הישראלים דווקא – באמת לאחר שני עשורים היו מי שמצאו שתגליתו היא נכונה, היא תורמת למדע, לחיים שלנו, גם היומיומיים, וזה רק מוכיח שאסור לוותר.
כשראיתי את התלמידים הללו ושמעתי את הדרך שהם עושים – גם הם לא מוותרים. הם לא מוותרים. נכון, חבר הכנסת דודו רותם? לא מוותרים התלמידים שלנו, למרות ששמעתי מכמה הורים שיש בתי-ספר שמערימים קשיים, כי כשהם רוצים לצאת ולעשות מחקר במכון ויצמן או במקום אחר, אז לא כל כך מקלים עליהם ולא כל כך מהר נותנים להם אישור יציאה. אין מה לעשות, החקר לא יכול להתמצות רק בין כותלי בית-הספר. אנחנו צריכים לנצל את המעבדות שיש לנו במוסדות השונים, המוסדות האקדמיים. אני פונה גם מכאן בקריאה לכל אותם מנהלים שבוודאי מתהדרים, ובצדק, בהישגים של התלמידים הללו, שבאמת ייקחו בחשבון שהם צריכים גם לצאת ולהפסיד הרבה מאוד שעות, אבל אני סומכת עליהם שהם ישלימו את השעות וגם יצליחו לעמוד במשימות של בית-הספר עצמו.
אמר פרופסור ריצ'רד פיינמן, שהוא גם זוכה פרס נובל, אמריקני, אגב, בפיזיקה; הוא אמר משפט שאני חושבת שצריך לחרות אותו על לוח לבנו – שהמדע הוא בעצם אמונה בבורותו של המומחה. כלומר, במלים אחרות, שנדע עד כמה אנחנו לא יודעים. ככל שנהיה פחות יהירים ונדע שאנחנו לא יודעים מספיק ולא יודעים די ונמשיך לחקור, כך אנחנו נצליח להגיע באמת לתוצרים של תגליות משמעותיות, ואז גם נוכל להיות נמנים עם אלה שנקראים מדענים.
יש לנו שבעה מוסדות אקדמיים שנמצאים בקדמת המפה של תחום המחקר בעולם כולו, ואני אציין: זה הטכניון, זה מכון ויצמן, האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל-אביב, אוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת חיפה ואוניברסיטת בן-גוריון. הם מדורגים במקום ה-12 מתוך 37 מקומות, על-פי ה-academic ranking of world universities, הם גם מדורגים בין 150 האוניברסיטאות המובילות מתוך 500 המובילות בעולם, על-פי ה-Times Higher Education, ואם אנחנו נרד לרזולוציות של פקולטות מסוימות, נמצא אותן גם במקומות עוד יותר טובים.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
לא נשאר לך הרבה זמן.
רונית תירוש (קדימה):
מאחר שהיושבת-ראש אומרת שלא נשאר עוד הרבה זמן לפרט, אני בכל זאת רוצה לציין את אותם תלמידים שזכו היום בפרסים, ואלה שמותיהם – לפחות; אני לא אזכיר את העבודות שלהם, את הנושאים, אני רק אומר שזה נע ממדעי הרוח למדעים מדויקים, לטכנולוגיות גבוהות. ואני כן אזכיר שבמקום הראשון אבישי קטקו – אני מקווה שאני מציינת נכון את השם – ומיה בראון זכו בפרס ראשון על פרויקט חיטוי מים באמצעות קרינת שמש, והם אמרו שהפרויקט שלהם יסייע למדינות אפריקה לחטא באמצעים מאוד מועטים את מי השתייה המזוהמים שנמצאים בקרבם. כמו כן זכו טובה טטיאנה חנימוב, הדס ענבר, עמית שפרן, עמית כהנא, אור שגיא, אלפארוק אבו אלחסן, שירה הברמן, איתי לשם – אור שגיא, אמרתי – לידור אלדבח, שי קרייתי, רועי טל יוסף והדס זהבי.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
ברכות לזוכים.
רונית תירוש (קדימה):
תרשי לי בקצרה. במדרש רבה על ספר קהלת נאמר כך: "בנוהג שבעולם אלף בני-אדם נכנסין למקרא יוצאין מהן מאה למשנה, יוצאין מהן עשרה לתלמוד, יוצא מהם אחד להוראה". התפיסה המיוצגת במדרש גורסת כי כדי להגיע למצוינות המאפיינת מיעוט של יחידי סגולה הראויים להוראה יש ללמד ציבור רחב. בהתאמה לענייננו, נראה כי היכולת לבצע מחקר והוראה אקדמיים מעולים היא פועל יוצא של חשיפה של אוכלוסיות רחבות לידע המדעי לגווניו.
ופה המקום להתחיל דיון אחר בזמן אחר על בריחת מוחות ועל עצירתם והחזרתם של כל המדענים למדינת ישראל. תודה רבה לך.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, חברת הכנסת רונית תירוש, שגם יזמת את ציון היום המיוחד הזה. ואני כבר מזמינה את חבר הכנסת מיכאל בן-ארי לבוא ולשאת דברים, כמובן באותו נושא – היום הלאומי למדע. בבקשה, חבר הכנסת בן-ארי.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
גברתי היושבת-ראש, תודה, אדוני השר, גברתי חברת הכנסת רונית תירוש, יוזמת הדיון, אני אתחיל דווקא במה שסיימת, באותו מדרש. הוא אומר: אלף נכנסין, מאה, ובסוף נשארים יחידי סגולה שמגיעים אל הטופ שבטופ. כששואלים אותי מדי פעם מה אני עושה, אני אומר שאני מורה בהפסקה. יש כאלה שרוצים להחזיר אותי – – –
רונית תירוש (קדימה):
גם אני.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני מורה בהפסקה, רוצים לקצר לי את ההפסקה. יש כמה שרוצים לקצר לי את ההפסקה, אבל בינתיים אני בהפסקה ואני פה, אבל מיטב ימי הבוגרים עסקתי בחינוך, עסקתי בהוראה, ואני מכיר את הטעות של מורים ולפעמים של הורים. והטעות של מורים ולפעמים של הורים זה שעוסקים בשפיץ או עוסקים בשוליים ושוכחים את מרכז הכובד.
כשאני רואה את יום המדע, עם כל הכבוד – זאת אומרת, אני מעריך מאוד מדע, אצלי, כמי שעסק בחינוך, כמי שמכיר את הכישלון העצום של מערכת החינוך, שהרסה והחריבה את החינוך הטכנולוגי לפני כ-15 שנה במו ידיה, ותיכף אני ארחיב למה אני מתכוון – אז אני מתחלחל, והתחושה שלי היא תחושה רעה מאוד, ושאף אחד לא יבין שחס ושלום אני נגד לקחת את הכשרונות הצעירים. אם היו לי עכשיו השמות של כל הנערים והנערות והיה זמן, הייתי מקריא ומשבח אותם ומעלה אותם על נס, כי באמת הם סוללים לנו דרך לכל מיני דברים מאוד-מאוד טובים, אבל בדרך אנחנו שוכחים את מרכז הכובד.
ואת, בתור מנכ"לית משרד החינוך ובתור מי שעסקה בחינוך של בית-ספר מקיף, עם אוכלוסייה מגוונת ביותר, בעירוני ט', מה שפעם קרו לו "סינגלובסקי", אם אני לא טועה – – –
רונית תירוש (קדימה):
לא.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
זה בנפרד.
רונית תירוש (קדימה):
זה עירוני ט', היה ונשאר.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
היה ונשאר. את יודעת איפה נמצא מרכז הכובד או איפה עיקר העבודה שלנו, ואת גם יודעת באיזה משבר נמצאת מערכת החינוך שלנו. מערכת החינוך שלנו, המשבר שלה הוא לא בחינוך המדעי, "הטוֹפּי", כשילדים מוכשרים, שכבר בכיתה ט' ובכיתה י' לומדים קורסים אוניברסיטאיים – ויש כאלה, וצריך לתמוך בהם וצריך לעודד אותם וצריך לפתח אותם ולא לתקוע אותם. אם הילד יכול לסיים את התואר הראשון שלו בסוף י"א או בסוף י"ב, אנחנו צריכים בתור מערכת לתת לו את האפשרות.
אבל יש המוני המוני ילדים שבאים – ואני, בתור מי שעסק בבית-ספר די דומה לזה שעסקת, בית-ספר של תלמידים, של ילדים שבאים מבתים רגילים, נורמטיביים, אני לא רוצה להשתמש בביטוי "קשי יום", כי הילדים האלה היו ילדים טובים, הם באו עם פת הלחם בבוקר, הם בדרך כלל התלבשו נקי, הם היו ילדים נורמטיביים לחלוטין. לא שאיפות גדולות, לא בתחתית, אבל עם חוסרים עצומים-עצומים בהרגלים, או מה שהגדרתי קודם – בשאיפות המינימליות: מדינה, חברה, צריכה, מגוון של דברים. לקחו את כל מערכת החינוך והפכו אותה למערכת חינוך עיונית. אם אתה לא לומד מתמטיקה ואנגלית, אתה לא בעניין. פעם היה יכול ילד להיכנס לבית-ספר בכיתה ט', להיכנס לבית-ספר מקצועי, וזה היה כבוד, וללמוד מכונאות רכב, ולסיים את בית-הספר בתור חשמלאי, או להמשיך לי"ג-י"ד ולסיים בתור הנדסאי חשמל. היום, בפינצטה תמצא כאלה בתי-ספר. פעם בכל בית-ספר מקיף היו מסלולים כאלה. ילדים בכיתות הכוון היו באים עם ארגז הכלים. בתור מחנך, בתוּר רב של בית-הספר, הייתי רואה בבוקר – –
שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ:
בתוֹר.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
בתוֹר. תודה. – – את התלמיד מגיע עם ארגז הכלים הקטן, ורואה את האחריות שלו, רואה את העבודה שלו במעבדה, ורואה איך הוא מתחיל בכיתה י' את המסלול – בדרך כלל, המסלול המקצועי מתחיל בכיתה י' – ואיך הדבר הזה, ההכשרה המקצועית הזאת מפתחת אותו ומלמדת אותו להיות אדם תורם, קודם כול לעצמו, אחראי, יודע לאן הוא מגיע. מה עשתה מערכת החינוך? היא מתהדרת במספר מסוים של 20 ילדים מקסימים, נהדרים, כולם מתוקים מדבש, אבל אני לא יודע לספור כמה אלפים נמצאים לא במקום שבו הם צריכים להיות, כי שכחנו את החינוך הטכנולוגי.
ברשותךְ , אם יורשה לי עוד דקה אחת. אני חייב לומר עוד משהו אחד. כמה פעמים שמעתי פה את הנשיא פרס: "היי-טק, היי-טק". כל המדינה – מלאה הארץ עורכי-דין ואנשי היי-טק. תחפש שרברב, תחפש חשמלאי, תחפש חקלאי, תחפש מישהו בעבודה כפיים שגאה בעבודתו – לא תמצא.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אתה יכול לקחת עורך-דין.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני יכול לקחת עורך-דין? אני אקח חליל – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
חלק מהם מובטלים.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני אקח חליל, מאה עורכי-דין. אתה לא מדבר על העורך-הדין האישי שלי, אני מבין.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אני חושבת שדודו התכוון לכך: מאחר שהשוק מוצף בעורכי-דין, תוכל לקחת עורך-דין שיעשה לך עבודה מקצועית בתחום – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
הוא התכוון.
ברשותךְ, אני חייב לסיים בסיפור מפורסם – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
ובזה אתה מסיים.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – ובזה אני אסיים, על תחרות חתירה בין שתי קבוצות, קבוצה ישראלית וקבוצה יפנית. בשתי הקבוצות היו שמונה אנשי צוות. אחרי התחרות הראשונה היפנים לקחו, בהפרש ניכר, את הישראלים. עשו בדיקה וראו שאצל היפנים יש שבעה חותרים ומנהל אחד, ואצל הישראלים – שבעה מנהלים וחותר אחד. הביאו אנשי צוות שבדקו, ואחרי חודשיים הגישו את הדוח ואמרו שזה באמת לא יכול להיות שבעה מנהלים. קבעו: ארבעה מנהלים בכירים ביותר, שני מנהלים בכירים, מנהל ביניים וחותר אחד. עשו תחרות נוספת – ושוב, בהפרש עוד יותר גדול. הביאו את ועדת החקירה והחליטו לפטר את החותר, אבל את הבונוסים בכל זאת שילמו למנהלים.
אז, רבותי, בואו ניכנס לפרופורציות. אנחנו צריכים חותרים. מדינת ישראל צריכה חותרים. צריכים גם מדענים, אבל פרופורציות, לכל הרוחות. פרופורציות. תנו לילדים את עבודת הכפיים, שהיא עבודה נהדרת, היא מחנכת, והיא נותנת.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
יש הרבה ילדים שזה התחום שלהם. תנו להם להיות נגרים, שרברבים, מכונאים. הם רוצים את זה. תפסיקו לבלבל להם את השכל עם חמש יחידות פיזיקה, כימיה ומתמטיקה. תודה רבה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. ישיב, כמובן, שר המדע והטכנולוגיה, השר דניאל הרשקוביץ. כבוד השר, בבקשה.
רונית תירוש (קדימה):
אין לי ויכוח אתך – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – –
שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ:
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, יושבת-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, חברת הכנסת רונית תירוש, שיזמה את הדיון, נתחיל ככה: מאחר שמדע בדרך כלל נרכש במערכת החינוך, הרי מטבע הדברים הדיון ביום המדע הלאומי או הבין-לאומי גולש להיות דיון בכל תחלואות מערכת החינוך או הדברים הדורשים תיקון, כפי שהעלה כאן חבר הכנסת בן-ארי, ובמידה מרובה של צדק.
אבל מאחר שלא אגלוש היום לכל בעיות מערכת החינוך, אני רוצה לראות ביום המדע הבין-לאומי סיבה למסיבה, ואני חושב שיש היום סיבה למסיבה. ציינה כאן חברת הכנסת תירוש את התלמידים המצטיינים, עבודות מדהימות שהיום זכו להכרה ולהוקרה, ואני באמת רוצה לעשות משהו שהוא לא כל כך מקובל בדרך כלל – כי שוב, אנחנו בדרך כלל עוסקים בצרות – ולקחת את יום הולדתו ה-133 של אלברט איינשטיין ולהשתמש בו אולי גם כיום שבו מדינת ישראל יכולה לטפוח לעצמה על השכם.
לפני קצת יותר משלושה חודשים בילינו רעייתי ואני בשבת בשטוקהולם, בירת שבדיה. אגב, יום קצר מאוד: השמש זורחת ב-09:00 ושוקעת ב-15:00, וקר בחוץ וכו', אבל היה חם מאוד בלב, כי במוצאי אותה שבת היינו באולם הקונצרטים של שטוקהולם, ועל הבמה עמד פרופסור דן שכטמן, חבר מהטכניון, וקיבל את פרס נובל לכימיה. באותם רגעים חשבתי לעצמי על כך שקודם כול זה כבר עניין שחורג מהמקריות: דן שכטמן הוא השלישי מן הטכניון, הרביעי מישראל בשבע השנים האחרונות בכימיה, השישי בעשר השנים האחרונות במדעים. אלה דברים שהם ללא ספק חורגים מכל פרופורציה ביחס לגודלה של מדינתנו.
אבל לא רק זאת. חשבתי על כך שאני נמצא שם כבן לניצולי שואה, כאשר הורי, כמו רבים מעמנו, לפני 67 שנים אך יצאו מן התופת, מגיא ההריגה; כבן למדינה שנולדה לפני 64 שנים כנגד כל הסיכויים – כל האוכלוסייה היהודית כאן היתה כ-650,000 איש, כשהם מוקפים במיליונים שיש להם מטרה אחת: להשמידם ולכלותם.
המדינה הזאת היא ללא אוצרות טבע ועם צרות שיכולות להספיק ל-70 מדינות, כאשר היא נתונה למתקפות וניסיונות השמדה, פשוטו כמשמעו, מאז ועד היום, כי גם היום יש כאלה שמבחינתם אין למדינת ישראל מקום על הגלובוס, והם לא מסתפקים באמירות ובהצהרות אלא גם משתדלים להצטייד בנשק שאולי יקדם אותם אל המטרה הזאת. המדינה הזאת ב-64 שנות קיומה נלחמת על קיומה ללא הפסק. המדינה הזאת ב-64 שנות קיומה קולטת עלייה, כשרוב העלייה שהגיעה לכאן היתה עלייה נצרכת, עלייה שרובה נטולת כול. תרבויות שונות, מנהגים שונים, וכאן צריכים להתמזג לעם אחד, לתרבות אחת; חלקם אפילו משתמשים בשפות שונות.
והתפתחה כאן לנגד עינינו, גברתי היושבת-ראש, מעצמה. וזוהי מעצמה. אני לא מדבר על כך שהיא מעצמה תורנית כי היא המרכז הרוחני של עם ישראל מזה שנים רבות, אבל מעצמה מדעית וטכנולוגית; מעצמה לא רק יחסית, לא רק מקומית, אלא מעצמה אבסולוטית. והמעצמה הזאת היא היום יצואנית המדע והטכנולוגיה הגדולה בעולם. והמעצמה הזאת היא היום – מירב הציוד הרפואי המתקדם נוצר, מיוצר, הוא פרי פיתוח וייצור של המעצמה הזאת. והמעצמה הזאת היא מעצמה בתחומים רבים, כגון תחום החלל, כאשר בתחום החלל יש לנו טכנולוגיות וסוגי לוויינים שלאחרים אין, אפילו לא לארצות-הברית, המובילה בחלל. והמעצמה הזאת – שישה ממדעניה בעשר השנים האחרונות עמדו על הבמה שם בשטוקהולם וקיבלו את פרסי נובל, ארבעה בכימיה, שניים בכלכלה.
אני חושב שזוהי ההזדמנות, ביום המדע, למדינה הזאת לטפוח לעצמה על השכם, לראות גם את חצי הכוס המלאה – ולעניות דעתי, יותר מחצי כוס מלאה. שוב, לא נפתרו כל הבעיות, יש עוד הרבה מה לעשות. אגב, אף פעם לא תיפתרנה, כי השקעה בחינוך, השקעה במדע, השקעה בהשכלה – כל אלה בבחינת דברים שאין להם שיעור. כמה שלא נשקיע, הקומץ לא ישביע את הארי. תמיד יש מקום להשקיע יותר. ולכן, גם כעת, בעומדי כאן על בימת הכנסת, אהיה כאן האחרון שיאמר שהשקענו מספיק, שאנחנו משקיעים מספיק, שאיננו צריכים להשקיע עוד משאבים. יחד עם זאת, דווקא העובדה שלא השקענו מספיק מעצימה את הישגי ההון האנושי, שהוא ההון העיקרי של מדינתנו.
וכאשר אני רואה פה, ביציע האורחים, בני-נוער, אני באמת מתמלא גאווה ותקווה, כמו הגאווה שחשתי היום בעת האירוע המכובד מאוד באודיטוריום של הכנסת. אנחנו עדיין נמצאים תחת רישומם של ימי הפורים. המדרש מתאר שכאשר נגזרה הגזירה, אותה גזירת פתרון סופי לאבד ולהרוג את כל היהודים, מרדכי יצא, במלים של היום נאמר שהיה קצת מדוכא, הלך ברחוב, ואז ראה שלושה תינוקות ופנה אל התינוקות ואמר לכל אחד ואחד מהם: "פסוק לי פסוקך", דהיינו, אמור לי משהו שלמדת. וכששמע מרדכי את דברי אותם תינוקות של בית רבן, אותם תלמידים, אז הוא נתמלא שמחה גדולה, כי הוא ידע שהעתיד הוא כאן.
גברתי היושבת-ראש, העתיד של מדינת ישראל הוא לא במצבורי הגז, למרות שהם ללא ספק יכולים לעזור, ואנחנו בוודאי נשתדל להיעזר בהם, אבל העתיד האמיתי של מדינת ישראל – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
מהתמלוגים נוכל לממן את המדע.
שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ:
בדיוק. העתיד האמיתי – – –
שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:
גם את המדע.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
גם.
שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ:
גם את המדע. העתיד האמיתי הוא כאן, הוא פה ביציע – אותם בני-נוער שהיום אולי יושבים כאן ומאזינים לדיון, ומי יודע אולי בעוד כמה שנים מי מהם יעמוד על הבמה שם בשטוקהולם – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אמן.
שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ:
– – אותם בני-נוער שללא ספק התווספו לאלה שתורמים למעמדה המיוחד של מדינת ישראל. ושוב, אני חוזר ואומר, אנחנו לעולם לא נוכל לנוח על זרי הדפנה. יחד עם זאת, זה היום באמת לברך ולהודות לקדוש-ברוך-הוא על מה שיש, להמשיך לטפח את הדור הצעיר ולדעת שניתן להוסיף.
הזכרתי היום בנאומי באודיטוריום את דבריו המדהימים של איינשטיין, שאמר: כל המדע שלנו, כשהוא נמדד אל מול המציאות, הוא פרימיטיבי וילדותי, ויחד עם זאת, הוא הדבר היקר ביותר שיש לנו.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
ואם יותר לי אני אוסיף משהו, דווקא בגלל שאני מכירה את השקפת עולמך, הוא אמר את אחד המשפטים המעניינים ביותר: אלוהים לא משחק בקוביות. אז זה לא עניין של מזל, אלא יש פה חוקיות קבועה וידועה מראש, רק נשגב מבינתנו להבין לפעמים.
שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ:
נכון. באמת אני מודה על התוספת החשובה. ולכן, ככל שנעסוק יותר במדע, נבין עד כמה אנחנו לא יודעים, אבל עד כמה יש לנו מקום ללמוד ולהוסיף, ולהוסיף את הנדבכים שלנו. ובעזרת השם, אנחנו מאחלים בזה היום למדינת ישראל שתמשיך לשמור ולשמר את מעמדה כמעצמה מדעית טכנולוגית ונזכה לרוות רוב נחת מפרי עמלנו. תודה רבה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, אדוני שר המדע והטכנולוגיה, חבר הכנסת דניאל הרשקוביץ.
אנחנו רק נציין ונברך את האורחים שנמצאים אתנו ביציע. כאמור, נמצאים כ-30 שגרירי האיחוד האירופי, אורחי חבר הכנסת יצחק הרצוג. Welcome.