קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
סגירת המפעלים הביטחוניים בקריית-שמונה
היו"ר שלמה מולה:
נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: סגירת המפעלים הביטחוניים בקריית-שמונה – מס' 7813, 7824, 7855, 7856 ו-7857. ראשון המתדיינים, חבר הכנסת יצחק הרצוג, השר לשעבר – בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך, ואנחנו ממשיכים.
יצחק הרצוג (העבודה):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי וחברותי, אני מעלה בפניכם נושא שהוא מהותי ביותר מבחינת עתידה של העיר קריית-שמונה. אנחנו רגילים לשמוע על קריית-שמונה, וכביכול העיר מתחזקת. מדוע? כי היא מובילה בליגה הלאומית לכדורגל, והיא כנראה תהיה לראשונה, באופן סנסציוני, אלופת הארץ בכדורגל.
אבל מי שקרא את הכתבה ב"מעריב – עסקים" ביום שישי האחרון, שאני מראה לכם אותה, עם תמונה של מאות עובדים, הרי בעקבות הקפאת ההזמנות לייצור טנק ה"מרכבה" והזמנות ביטחוניות נוספות תשעה מפעלים בקריית-שמונה נמצאים בסכנת סגירה, עם מאות עובדים במישרין ועוד אלפי עובדים בעקיפין. אקריא רק פסקה אחת: "קריית-שמונה גוססת" – כתבה של הכתבת מיכל תוסיה-כהן – "בעוד שר הביטחון אהוד ברק ושר האוצר יובל שטייניץ מתכתשים על כותרות בעיתונים במלחמה הבלתי-נדלית על תקציב הביטחון, תשעה מפעלים ביטחוניים בעיר עומדים בפני התמוטטות כלכלית, ומקומות העבודה של 620 עובדים תושבי העיר נתונים בסכנה. כבר ארבעה חודשים ברציפות לא קיבלו המפעלים אפילו הזמנה אחת ממשרד הביטחון לייצור רכיבים לטנק ה'מרכבה', ובלי ההזמנות הללו הם אבודים. חלק מהעובדים כבר פוטרו, והמועסקים מנסים לשרוד במשכורת מינימום – – – לאחר שקוצצו להם כל השעות הנוספות".
אדוני היושב-ראש, קריית-שמונה היא לא סתם יישוב. היא אחד היישובים הכי חשובים בסאגה של הציונות, בגלל האתגרים החברתיים העצומים שבהם היא נמצאת, שנובעים, בין היתר, מהאתגר הביטחוני האדיר שהעיר הזאת הרימה על גבה במשך עשרות בשנים. מה שקורה – כבר שנים הממשלה לא עושה שום דבר כדי לפתח את העיר הזאת מבחינה תעסוקתית, ועכשיו אנחנו שומעים שגם הכורת יעלה, בשל מדיניות מדאיגה ביותר של משרד הביטחון.
אני רוצה לומר, בהקשר הזה, או שמשרד הביטחון עושה את זה כדי להוציא את העיניים לשר האוצר ואנשיו, שזה פשע כפול, או שהוא החליט לשנות סדרי עדיפויות. אז שיבוא ויגיד את זה מראש, שייתן זמן התראה, שייתן יכולת להסב את המפעלים הללו, ולא להוריד עליהם מכת גרזן שתמיט כליה על העיר קריית-שמונה. תודה רבה.
היו"ר שלמה מולה:
בבקשה. תודה רבה, אדוני. הדובר הבא הוא חבר הכנסת אורי מקלב, מאחר שחבר הכנסת יעקב אדרי וחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, וחבר הכנסת יצחק וקנין, אינם. אכן, חבר הכנסת אורי מקלב. בבקשה, אורי. ואחריו השר וילנאי ישיב. בבקשה, אדוני. לרשותך שלוש דקות.
אורי מקלב (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, מכובדי השר, חברי הכנסת, תושבי קריית-שמונה שרדו בכבוד ובאומץ מלחמות רבות שהיו בסביבתם, ומה שהם, התושבים, בפחד ממנו היום וקשה להם לעמוד מולו, זה המלחמה שמתנהלת בין משרד הביטחון לבין משרד האוצר על הגב של התושבים של קריית-שמונה. ואם לא מתנהלת מלחמה בין האוצר לבין משרד הביטחון, אז אולי המלחמה שמתנהלת בתוך משרד הביטחון על קיצוצי תקציב, ושהקורבנות ושההשלכה היא על תושבי קריית-שמונה.
עוד לפני שאנחנו מדברים על ההשלכה, אם חס וחלילה זה יקרה, סגירת המפעלים, וחלק ניכר מאוד מעובדי קריית-שמונה ימצאו את עצמם מובטלים – חבר הכנסת הרצוג דיבר על 620, ראש העיר מדבר על קרוב ל-1,000 תושבים – – –
יצחק הרצוג (העבודה):
– – – ועוד אלפים מסביב.
אורי מקלב (יהדות התורה):
ועוד מסביב, לא צריך להיות ראש העיר כשמדובר על קריסה של קריית-שמונה. אני לאחרונה הייתי, לפני כמה חודשים, בקריית-שמונה. בקיץ הייתי שם בסביבה, וביקרתי הרבה. אני חושב שהעיר התפתחה, היא היום מתחדשת הרבה – מעגלי תנועה חדשים, גינות, צביעה של הבתים, בנייה חדשה. ואנחנו היום, במו ידינו, עוד לפני שזה קורה באמת, כבר מכניסים להם מורך בלבבם. האווירה היא לא טובה שם. אין ציבור שרוצה לבוא, הציבור כבר מחפש לצאת מקריית-שמונה. ואם באמת זה יקרה, אז ודאי שההשלכה זה כליה, שהם לא יוכלו לעמוד. הם ניצחו, עמדו בכל מה שקרה עד היום, בכל מה שקרה בקריית-שמונה, והם לא יוכלו לעמוד בזה.
ואני שואל, חכם עיניו בראשו. חכמים אומרים: חכם עיניו בראשו; וכי יש אחד שעיניו לא בראשו? אלא השאלה היא האם זה בראשו או במוחו, וזאת השאלה – אף פעם לא עושים את החשבון. מוכנים בשביל דבר קטן, וההשלכות, בשביל חיסכון או בשביל מלחמה תקציבית על דבר קטן, כשההשלכה – והם מוכנים לחסוך ולהפסיק תקציבים, ולחסוך בתקציבים בגלל שאולי אפשר לחסוך במקום אחר, וההשלכה תהיה הרבה יותר גדולה כשאנחנו נהיה במצב שעובדים, עיר שלמה, ועובדים ומאות משפחות, לא יהיו להם מקומות עבודה. מה ההשלכה הכספית הישירה על העיר הזאת והאנשים האלה?
אתמול היה פקק תנועה גדול מאוד, ואולי זה לא דבר חדש, כאן מתחת לכנסת, בכביש בגין. לקח שעה ורבע, שעה וחצי, משדרות גולדה מאיר להגיע לכאן לקריית-הממשלה. אלפי אנשים עמדו בפקק, חיכו. שעה ורבע, שעה וחצי לקח להם קטע של קילומטר. זה לא חיזיון לא נפוץ, כל בוקר זה יכול לקרות, הרבה בקרים. כמה נזק והשלכות יש למשק ולמפעלים בגלל פקק קטן? מה היה כל הפקק? למה זה קרה, עומס התנועה? איזה רכב שהיה תקוע בצד. כמה העלות – דבר כזה, רכב כזה, להוציא ולפנות מהמקום? במידה שהיו מתנהגים וחושבים נכון, זו עלות שהיא לא אלפית האחוז מהנזק ומההשלכות שיש. ואנחנו עדים – אבל אף אחד לא עושה את זה. זה לא עלי. אף אחד לא יחשוב – מה, זה נזק שלי ישירות? אף אחד לא חושב שאם היתה תחרות ואם היה מכרז בין חברות: מי שמוציא, מי שמפנה את הרכב הכי מהר הוא מקבל כך וכך, הרבה חברות היו שמחות לעשות את זה וזה היה נראה אחרת. אבל זה רק דוגמה.
דיבר לפני חברי שר הרווחה לשעבר. הוא גם יודע שאנחנו דיברנו אתו, למשל, על תקציב שר"ן למשפחות. משפחות שיש להן ילד נכה בבית, אנחנו מבקשים תוספת גמלה של 800 שקל, 1,000 שקל. זה חוסך – במקום לשלוח את הילד למוסד שעולה למדינה 16,000 שקל, וזה גם קשה.
יש תופעה שהיתה, ואני בזה מסיים: לפני שבוע היו אצלי, והיתה אלי פנייה, על משרד הבריאות, על קופת-חולים, על תרופה לחולה שכשהוא מאושפז באשפוז יום הוא לא מקבל אותה, אבל אם אתה מאושפז אשפוז מלא, אתה מקבל את התרופה. אדם צריך לדרוש להיות מאושפז. הרופא אומר לו: בוא, תיכנס לחדר מיון אם לא נותנים לך; אתה תהיה מאושפז ואז ייתנו לך. אשפוז יום, שעולה רבע מחיר למשרד הבריאות, לקופת-החולים, לקופות-החולים – לא נותנים לו את התרופה. אבל אם אתה תהיה מאושפז, כשגם האשפוז עולה, אז גם ייתנו לך – בתוך האשפוז.
וככה אנחנו לא רואים את החשיבה העמוקה, החשיבה האמיתית, שעם קצת כסף, עם הסתכלות יותר רחוקה, הרבה יותר רחבה, אפשר בהשקעה לא גדולה להציל ולחסוך גם כספים, הוצאת כספים, ומצב של מאות עובדים שיהיו מפוטרים, שהעלות שלו היא הרבה-הרבה יותר גדולה. תודה.
היו"ר שלמה מולה:
בבקשה, אדוני כבוד השר ישיב להצעה לסדר-היום. אני מבין שביקשת. אומנם התקנון לא אומר שום דבר, אבל אנחנו ניתן לך. בבקשה, אדוני כבוד השר.
השר להגנת העורף מתן וילנאי:
כבוד היושב בראש, חברי חברי הכנסת, זו בעיה אמיתית. אין ספק שהנושא שעלה בכתבה ועלה על-ידי חברי הכנסת הרצוג ומקלב הוא נכון. אנחנו במשרד הביטחון אומרים את זה מהיום הראשון שהתחיל הדיון על תקציב הביטחון ה"מנופח", ואנחנו חוזרים ואומרים שחלק עצום מהתקציב הזה חוזר לתעשייה הישראלית. ואנחנו נגיע למקומות, לצערי, עוד יותר קשים מאשר קריית-שמונה.
היו"ר שלמה מולה:
אז למה דווקא בקריית-שמונה, אדוני?
השר להגנת העורף מתן וילנאי:
סליחה?
היו"ר שלמה מולה:
למה דווקא בקריית-שמונה? עיר פיתוח בצפון הארץ – – –
השר להגנת העורף מתן וילנאי:
תיכף, תיכף, תיכף. כל דבר בזמנו. אנחנו אומרים את זה כל הזמן. אנחנו עושים, אנחנו המשרד היחיד שמעדיף את יישובי הפריפריה ב-15% בכל מכרז ומכרז. אני עוסק בזה אישית, כשהייתי סגן שר עסקתי בזה ארוכות, הן בקריית-שמונה והן בשדרות. בשני המקומות האלה יש מפעלים ביטחוניים, ואנחנו נותנים העדפה עד ל-15% כאשר עולים למכרז, מכיוון שהם יושבים במקום שבו הם יושבים, והם חלק מביטחון מדינת ישראל, כל היישובים האלה, כולל קריית-שמונה.
וצודק חבר הכנסת הרצוג שקריית-שמונה היא שם מעבר לעוד עיירה, והיא הפכה לסמל מהרבה מאוד בחינות. אני כשר נמצא שם פעם בשלושה-ארבעה חודשים לראות את המוכנות שלהם, במידה שתיפתח שם אש, וכמובן, תמיד גם זה יכול לקרות.
חלק מהדיון הזה – אנחנו נמצאים במצוקה של מזומנים, וכתוצאה מזה נעצרו הזמנות לכל אורכה ורוחבה של מדינת ישראל, כולל בקריית-שמונה. אין פה שום משחק שמישהו מנסה על גבם של תושבי קריית-שמונה לחתוך קופון כזה או אחר. אנחנו משוכנעים שאנחנו צודקים בכל הדיון על התקציב, ולכן כשאנחנו נאלצים לעצור הזמנות – בשלב הזה זה לעצור ולא מעבר לזה, זה יכול להגיע גם מעבר לזה – זה על מנת שלא תהיה למחרת כותרת: משרד הביטחון עם התקציב הענק שלו חורג מתקציביו. הרי זה מה שעומד על הפרק. ולכן אין לנו ברירה אלא, עד שניישר את ההדורים עם משרד האוצר, לעצור הזמנות שיכולות לגרום לנו להיכנס לגירעון.
אני מקווה שהדיון ייגמר כפי שאנחנו רוצים, ונוכל לחדש את ההזמנות לכל המפעלים, ובעיקר ליישוב כמו קריית-שמונה. אני יכול להגיד לכם שאני כסגן הרמטכ"ל במאה הקודמת, כשהיו כל פעם עולים דיונים של פיטורים כאלה ואחרים, כשהיו מביאים אלי אזרחים עובדי צבא מקריית-שמונה, הייתי אומר לראש אט"ל, לראש הג"א: שיישארו שמונה עובדים, הם יהיו בקריית-שמונה. תפטר בכל המקומות, קריית-שמונה – אל תעז לגעת בהם. כשתגיע לשמונה האחרונים נדון בהם. ואני מדבר על למעלה מ-10,000 עובדים, בסופו של דבר.
אין לנו ספק, יש לנו הבנה עמוקה למצוקה בקריית-שמונה. נעשה הכול על מנת למנוע את זה. כרגע זה לא בידינו. ושלא נטעה לרגע, הדיון על תקציב הביטחון בסוף מגיע גם למקומות האלה. זה לא הכול במקומות שאף אחד מאתנו לא מכיר אותם. זה מגיע למפעלים בכל הארץ, ובעיקר בפריפריה, כי אנחנו בהעדפה נותנים עבודה למפעלים האלה. תודה רבה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, כבוד השר. רגע, מה אדוני מציע, בבקשה? אדוני השר, מה אתה מציע?
השר להגנת העורף מתן וילנאי:
מה שחברי הכנסת יבקשו.
היו"ר שלמה מולה:
המשך דיון בוועדת חוץ וביטחון?
השר להגנת העורף מתן וילנאי:
חוץ וביטחון.
היו"ר שלמה מולה:
בבקשה, אדוני, התייחסות.
יצחק הרצוג (העבודה):
אדוני היושב-ראש, אני מציע דיון חירום בוועדת החוץ והביטחון מהטעם הפשוט: התשובה של השר וילנאי לא מספקת. היא לא מספקת מכיוון שאם זה כזה קשה, אז היינו רוצים לראות את שר הביטחון מכנס דיון חירום, יושב עם שר האוצר עד שיצא עשן לבן, ולא גורם למאות עובדים ואלפי ספקים לא לישון בלילה, לא בפורים ולא לקראת פסח.
אני חושב שמה שאנחנו רואים מול העיניים זה גם אטימות של שר הביטחון וגם של שר האוצר.
היו"ר שלמה מולה:
מאה אחוז. תודה רבה.
אנחנו עוברים להצבעה כדי להחליט אם זה יעבור לוועדת חוץ וביטחון.
הצבעה מס' 16
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.
היו"ר שלמה מולה:
בעד – 9, נגד – אין. ההצעות לסדר-היום בנושא סגירת המפעלים הביטחוניים בקריית-שמונה, של חברי הכנסת יצחק הרצוג ואורי מקלב, תעבורנה להמשך דיון בוועדת חוץ וביטחון.