קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום ציון יום צער בעלי-חיים היו"ר גאלב מג'אדלה: אנחנו מתחילים בארבע ההצעות שהוגשו על-ידי חברי הכנסת: ציון יום צער בעלי-חיים – הצעות לסדר-היום מס' 7061, 7769, 7791 ו-7792. הראשון, חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה, הצעה 7061. בבקשה, אדוני. כמובן, שרת החקלאות ופיתוח הכפר, כבוד חברת הכנסת אורית נוקד, תשיב למציעים. בבקשה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, תודה, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, כמעט בהמשך ישיר לרוח הדברים שדיברתי עליהם קודם, האיזונים שבין טובת בעלי-החיים וטובת בני-האדם. במסגרת הרצון האמיתי, הכן, הנכון, שאני יכול לתמוך בו, להגן על בעלי-חיים, לשמור על זכויותיהם, להגן עליהם מפני התעללות, אנחנו הולכים ופוגעים ביכולות המחקר הרפואי והמדעי במדינת ישראל. ניסויים בבעלי-חיים הם נדבך הכרחי, שאי-אפשר לבטל אותו, אי-אפשר לוותר עליו, גם בהתפתחויות המדעיות החדשות ביותר של יצירת מודלים ממוחשבים שמדמים תגובות פיזיולוגיות של גוף האדם. כשאנחנו מפתחים תרופה או מכשיר, או מִשְׁתָּל, איננו יכולים לדעת – אחרי שבדקנו את התרופה הזאת במבחנות ובדקנו את הריאקציות הכימיות שלה ולמדנו על כל ההשפעות התיאורטיות שלה על גוף האדם, השלב הבא יהיה חייב להיות ניסוי על בעלי-חיים כדי לדעת אם התרופה, למרות התיאוריה, איננה ממיתה את בעל-החיים, איננה גורמת לו לתחלואה קשה. וגם אז, עדיין איננו יודעים לבטח מה תהיה ההשפעה על בני-האדם. השלב הבא יהיה כמובן ניסוי מבוקר, קטן-היקף, על בני-אדם. ולאחר מכן ניסוי בטיחות רחב יותר. מה שנקרא שלב א' ושלב ב' בניסויים בתרופות. אבל מתקיים מסע הסברה ציבורי, בין-לאומי, שמצר והולך את צעדי המחקר הרפואי. בסופו של דבר ישראל, בגלל הקשיים הניכרים הללו, לא תוכל לקיים מחקר ביו-טכנולוגי מדעי או רפואי בארץ. לאחרונה שמענו כי חברת "אל על" החליטה, באורח חד-צדדי, לא להטיס יותר בעלי-חיים לניסויים. לצורך העניין, אם מישהו פיתח תרופה למחלת פרקינסון, שהשלב האחרון שלה, אחרי שניסינו אותה בכל המודלים האפשריים ועל בעלי-חיים נמוכים בסולם האבולוציוני, עכשיו צריך לנסות את הניסוי הזה על פרימטים, על בעלי-חיים הדומים לבני-אדם, על קופים – אי-אפשר יותר להטיס קופים לצורכי ניסויים. ההחלטות האלה, כל אחת כשלעצמה אולי סבירה ופופולרית, אבל בסופו של דבר אנחנו מכרסמים באופן עמוק מאוד ביכולת המחקר המדעי. עכשיו, מי שאומר: אני לא רוצה להשתמש בתרופה שניסו אותה על בעלי-חיים – זאת אמירה מוסרית וערכית מאין כמותה. אני מפקפק אם הוא יהיה מספיק חזק לומר: אני גם לא אתן שיטפלו בילדים החולים שלי בעזרת תרופה שניסו אותה אי-פעם על בעלי-חיים – שבלי ניסויים בבעלי-חיים לא היו מפתחים אותה. זה נחמד להגיד: אצלנו לא יעשו ניסויים. אבל מה יקרה כאשר תצטרכו להחליט אם לא להשתמש בתרופות מצילות חיים כיוון שהן אי-פעם נוסו על בעלי-חיים באיזה מקום בעולם? נדמה לי שאדם אומנם אוטונומי לגבי גופו אבל לא יכול להחליט כך לגבי ילדיו, ולא ירצה להחליט כך לגבי ילדיו. לכן, הניסיון ההולך וגובר הזה, ואנחנו עדים לקשיים הולכים וגוברים בביצוע ניסויים בבעלי-חיים – שצריכים להיות מבוקרים, מצומצמים בהיקפם, תמיד להתחיל בסולם אבולוציוני נמוך – אבל אני חושש שמתוך הרצון להגן על בעלי-חיים אנחנו נמצא את עצמנו פוגעים במחקר הרפואי והמדעי במדינת ישראל וגם בבריאות החולים. תודה רבה. היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה לאדוני. כבוד השרה. סליחה, חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה. לרשותך חמש דקות. ניצן הורוביץ (מרצ): אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חברי הכנסת, חברי לשדולת בעלי-החיים בכנסת, איתן המנהיג שלנו בשדולה כרגע לא נמצא, אבל אני חייב להגיד לו מלה טובה, לאיתן כבל, שבאמת מביא את השדולה הזאת להישגים. הצליח, הצלחנו יחד, להעביר כבר כמה חוקים, היום הזה הוא בהחלט ציון דרך, וזה מראה שהנושא הזה הוא בעל חשיבות מיוחדת. זה יום מיוחד לציון ההגנה על בעלי-חיים בכנסת וסדרת החוקים שעוברת והפעילות השוטפת של השדולה מאז הקמת הכנסת הזאת. תראו, אני חייב לומר לכם, אנחנו חברי כנסת שמטפלים בנושאים רבים, אבל אתם יודעים היטב עד כמה הנושא הזה מעסיק את הציבור, עד כמה רבות הפניות, לא רק מצד הארגונים הממוסדים אלא מצד האזרחים, בנושא של זכויות בעלי-חיים, הגנה על בעלי-חיים, צער בעלי-חיים, בין אם זה חיות מחמד, בין אם אלה חיות משק, בין אם אלה חיות למופעים וכל מיני דברים מהסוג הזה. כמות הפניות הכל-כך רבה, כמעט כל חבר כנסת כאן מקבל, כמובן ששרת החקלאות, שהיא הממונה המקצועית בממשלה, מקבלת יותר מכולנו, אבל זה מראה על עניין אמיתי של הציבור בנושא הזה. ולנושא הזה דרוש תיקון בתחומים רבים. למרות המאמצים של השרה – אני מאוד מעריך את זה – ומשרדים אחרים, כמו המשרד להגנת הסביבה ומשרדים אחרים, עדיין התקציבים שמופנים לתחום הזה של הגנה וטיפול בבעלי-החיים הם מאוד-מאוד מצומצמים. אנחנו מקבלים הרבה פניות, תלונות מהציבור, על כך שאין כמעט תקציבים נאותים למעונות, מתקני מחסה לבעלי-חיים. יש תופעה מאוד קשה של נטישה של בעלי-חיים שאחר כך מסתובבים ברחוב. ואגב, חשוב להבין, אנחנו אולי "חוסכים" על הטיפול, אבל משלמים הרבה יותר דרך כל מיני מקרים, למשל של כלבת, כפי שהתייחס ידידי חבר הכנסת אריה אלדד, מקרים אחרים של נשיכות, מטרדים ודברים מהסוג הזה, כולל התרבות לא רצויה של חיות ברחוב, על כל מה שזה גורם לנו. לכן, גישה אחראית, שמטפלת בבעיה מהשורש, נותנת את התקציבים לרשויות המקומיות ולארגונים – שיפעילו את בתי-המחסה האלה ואת המקלטים לחיות, עיקור, סירוס, כל הדברים האלה שאנחנו מטפלים בהם באמצעות חוקים, אבל גם באמצעות ארגונים וגורמים אחרים שעוסקים בזה – כל הדברים האלה הם חשובים ביותר, ובסופו של דבר לא רק בעלי-החיים יוצאים נשכרים אלא גם החברה שלנו. חשוב שנזכור, אחד המבחנים לחברה אנושית ראויה הוא היחס שלה לבעלי-חיים. אז אמרו קודמי וצדקו: בעלי-חיים לא מצביעים בכנסת, אבל לשמחתי יש להם כן קול במליאה הזאת, ואנחנו מנסים כמיטב יכולתנו לייצג את הזכויות שלהם, כן, כי לבעלי-חיים יש גם זכויות, וכל מי שבא במגע עם בעלי-חיים – לי עצמי יש כלב, אבל זה גם יכול להיות חיות מסוגים אחרים – יודע עד כמה יש קשר בין החיה לאדם, עד כמה החיה רגישה לסבל וכאב ועד כמה היא מביעה רגשות, ואנחנו חייבים, חייבים, להתחשב גם בזכויותיהם של בעלי-החיים. יש, כמובן, בנושא הזה, אם אנחנו רוצים להיות עקביים, כמובן יש מה שנקרא המשך הדרך. ואני מודע לכך שיש אפילו סתירה פנימית לפעמים. הרי אנחנו בסופו של דבר גם אוכלים בעלי-חיים, וצריך להגיד את המלים, וייתכן שבהמשך הדרך גם נגיע למשל לסוגיה הזאת של אכילת בעלי-חיים. אבל אני אומר שגם במצב שבו מותר הרג בעלי-חיים לצורכי מאכל ומותרת כמובן אכילת בעלי-חיים, עדיין אנחנו יכולים לעשות הרבה מאוד כדי לצמצם את הסבל של בעלי-חיים, הן חיות משק, כמובן בעלי-חיים מסוגים אחרים. עדיין יש לנו, במצב הזה – שהוא מצב לא קל, ואני מודע לכך שיש רבים שטוענים שיש פה סתירה פנימית – עדיין אני חושב שאפשר לעשות הרבה כדי לצמצם את הסבל של בעלי-חיים, כדי לגדל אותם בתנאים נאותים, כדי לספק להם את הטיפול הראוי ולאפשר להם חיים, ככל האפשר חיים טובים ומלאים. אז אני מברך את הכנסת על היום הזה, אני מברך את השרה, הנה, אני גם אגיד, אני אפילו מברך את הממשלה. זה נדיר שאני מפרגן לממשלה, אבל כשצריך אז בהחלט גם אפשר לפרגן על החוקים שעוברים היום, ואני מקווה שתהליך החקיקה יושלם במהרה. תודה. היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה לאדוני. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך. יואל חסון (קדימה): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אני שמח ונרגש על היום הזה בכנסת. אנחנו עושים את זה לדעתי כבר כמה שנים טובות, אבל זה לא מובן מאליו. לפני שש שנים, חברי כנסת נוספים ואנוכי יזמנו והקמנו לראשונה את השדולה למען בעלי-החיים, והצלחנו באמת, אני חייב לומר – יחד עם איתן כבל, ממשיכי ברשות השדולה הזאת, וחברי כנסת נוספים, שחלקם פה וחלקם לא – הצלחנו באמת לשנות את סדר-היום בתחום הזה של הכנסת וגם של הממשלה. בשש השנים האחרונות היתה באמת התקדמות מדהימה בתחום החקיקה בנושא של זכויות בעלי-החיים. אני חושב שהפכנו למדינה שהיא הרבה יותר מסבירת פנים לבעלי-החיים שבתוכה; לא מספיק, יש עוד המון דברים שצריך לעשות, בעיני זה מבחן של כל חברה נאורה. ותמיד מבחינתי בעלי-החיים זה משהו שבא אומנם מהבטן וזה משהו שמגיל ילדות ככה בער בי, העניין הזה של בעלי-חיים והרגישות כלפיהם, החמלה והאהבה והקשר המיוחד הזה של אדם לבעל-חיים, גם מי שנמצאים בשטח הטבעי שלהם וגם מי שנמצאים יחד אתנו. אבל אני חייב לומר, שמעניין הבטן זה עבר קצת לראש, וכשהגענו לפה רצינו לייצר מציאות יותר טובה לבעלי-החיים. דיבר כאן חבר הכנסת אלדד בנושא הזה של הדיונים המאוד-מורכבים ולא פשוטים שהיו כאן כאשר חוקקנו את החוקים המגבילים את הניסויים בבעלי-חיים, כאשר גם קיימנו דיונים בוועדות השונות, גם בוועדה בתקופת היותי יושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה. באמת סוגיה מאוד מורכבת. אני עצמי הוזמנתי להיות נוכח בניתוח ב"הדסה", של חולת פרקינסון, הייתי ממש בתוך חדר הניתוחים וראיתי את הניתוח המופלא והמדהים הזה, שלא היו מגיעים אליו ולא היו מגיעים לפתרון הזה לולא היה זה מתחיל בניסוי בקופים, עם כל הצער שבדבר. יש מקומות שבהם זה עניין של הצלת חיים וכנראה אין ברירה, אבל יש דברים שלא, וחוקקנו באמת חוקים, כמו בתחום של קוסמטיקה ובתחומים אחרים, ששם אני שמח שהצלחנו למנוע את זה. אבל אני דווקא רוצה להעלות נושא שבעיני הוא בדיוק ההוכחה למה לא חייבים. ניסוי בבעלי-חיים זה דבר מאוד מורכב, עמוק, דיברנו על זה. אבל מדוע, ואני שומע את הממשלה, גברתי השרה, מבקשת לקדם את היוזמה הזאת היום, לאפשר הימורי סוסים במדינת ישראל; תחרות סוסים והימורים בסוסים במדינת ישראל. זה בעיני הדבר המובהק והברור של התעללות בבעל-חיים. אין שאלה בדבר הזה. מי שמכיר את זה מקרוב, מי שיודע מה שעובר על הסוסים בתחרויות האלה, לפני התחרויות ואחרי התחרויות; מי שיודע, הדרך שמתייחסים לסוסים האלה על מנת שהם יהיו מהירים יותר, טובים יותר, יעילים יותר ומנצחים יותר – עוברים התעללויות, הזנה מעוותת, דברים באמת נוראיים. ואני המום מזה שיש ממשלה במדינת ישראל – 64 שנים, עוד מעט, הסתדרנו בלי שיהיו במדינת ישראל מירוצי סוסים, יש מספיק מדינות שעושות את זה. עכשיו, מה זה בדיוק תורם? חסר פה שעשועים? זה שעשוע? זה הנאה, להתעלל בבעל-חיים בצורה כזאת? אני קודם כול רוצה לחזק את עמותת "הכול חי", שהיא זו שמובילה ומנהיגה את המאבק בהתחלת הדבר הזה שנקרא מירוצי סוסים במדינת ישראל, או של כל בעל-חיים אחר, וזה יכול גם להתפתח לשם. ואני גם החלטתי להניח הצעת חוק שתאסור – הנחתי אותה היום – הצעת חוק שתאסור מירוצי סוסים במדינת ישראל. אין בזה שום תועלת, אין בזה שום דבר שיכול לעשות אותנו חברה יותר טובה. באמת שאין. באמת שאין. ועוד היום גם חשבתי על זה: אתם יודעים, פעם, כדי לייצר שעשוע של הימורים, של כל הדברים האלה, באמת היה צריך לעשות את זה בשטח, מה שנקרא, היית צריך סוס. מה זה, פעם אפילו עשו הימורים על גלדיאטורים, בין בני-אדם שנלחמו אחד בשני, וכל אחד היה מהמר מי יישאר בחיים. הפסקנו עם זה, נכון? אריה אלדד (האיחוד הלאומי): לא, יש פריימריס. יואל חסון (קדימה): יפה מאוד. יפה לך. אתה תמיד שנון. אבל הפסקנו עם זה. אמיתי. עושים את זה במחשב, באנימציה, זה בסדר. אפשר לעשות על זה דיון מוסרי אחר, על תכנים אלימים במשחקי מחשב, בטלוויזיה, זה סיפור אחר. גם מירוצי סוסים אפשר יפה מאוד לעשות במחשב, אפשר יפה מאוד לעשות באינטרנט, אין צורך לקחת סוסים אמיתיים, להתעלל בהם ולעשות את הדבר הזה שבאמת – אתה דיברת, נסים זאב, על צער בעלי-חיים. אין צער יותר מזה לסוס, תאמין לי. אין יותר. נכון, סוס זו חיה שרוכבים עליה, היא רצה, זה בסדר גמור, אבל לא – – – היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה לאדוני. יואל חסון (קדימה): סליחה, לא שמתי לב לזמן. – – – אבל לא בדרך הזאת. לכן אני אומר: ביום הזה, קודם כול, אדוני, צריך להודות לכל העמותות והארגונים שפועלים לרווחת בעלי-החיים ועושים את כל מה שניתן. דבר נוסף, אני גם רוצה להודות, ואני חושב שזה מאות אלפי בתי-אב במדינת ישראל, לכל מי שמחזיקים בעל-חיים בבית, דואגים לו, מגדלים אותו. בעיני הם עושים דבר גדול. מעבר לזה שהם נהנים כנראה מבעל-חיים מקסים ומדהים, הם גם עושים מצווה גדולה. אני מקווה שיהיו עוד ועוד משפחות, אדוני היושב-ראש, שיאמצו בעלי-חיים לבתיהן. יש בזה ערך חינוכי, ערך משמעותי, וגם כיף גדול. יש גם לי כלב בבית, קוראים לו "מוס", וזה כיף גדול לגדל כלב כזה. אני מקווה שהיום הזה ימשיך להביא אותנו קדימה בכל הנושא של רווחת בעלי-החיים במדינת ישראל, ושלא נזכה לראות מירוצי סוסים במדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה רבה, חבר הכנסת חסון. עכשיו שכנעת אותי להגדיל את מספר החתולים אצלי בעוד אחד. יואל חסון (קדימה): מצוין, קדימה. היו"ר גאלב מג'אדלה: אבל ציפיתי שגם תודה לממשלה שתמכה בהצעה שלך. יואל חסון (קדימה): הודיתי לשרה נוקד, אבל אני מודה מקרב לב. היו"ר גאלב מג'אדלה: כאופוזיציה לוחמת. נסים זאב (ש"ס): מה יעשו הסוסים באמת אם לא – – – היו"ר גאלב מג'אדלה: חבר הכנסת השיח' מסעוד גנאים, בבקשה. מה השאלה, כבוד הרב נסים זאב? נסים זאב (ש"ס): מה יעשו הסוסים אם לא יהיה מירוץ? מה יעשו? היו"ר גאלב מג'אדלה: זו שאלה חשובה וראויה. יואל חסון (קדימה): – – – היו"ר גאלב מג'אדלה: אתה יודע, אני בעמדתך בעניין הזה. כשר התרבות, המדע והספורט לשעבר תמכתי במירוץ הסוסים. קריאה: במירוץ סוסים? היו"ר גאלב מג'אדלה: בוודאי. אני תמכתי תמיכה מלאה. נסים זאב (ש"ס): מי אמר לך שזה לא כיף, תלוי באיזה מהירות. לא יודע. אדוני היושב-ראש – – – היו"ר גאלב מג'אדלה: אבל אנחנו, בהתחשב במה שאתה אומר, חבר הכנסת חסון, יש הרבה מה לעשות כדי לא לענות את הסוסים, אלא לטפל בהם. מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): אסור לנצל אותם. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, צריך לשאול את הסוסים. יואל חסון (קדימה): אתה יודע מה עובר על הסוסים, חבר הכנסת זאב? היו"ר גאלב מג'אדלה: אנחנו מטילים עליך את המשימה לשאול את הסוסים, חבר הכנסת נסים זאב. נסים זאב (ש"ס): רק היושב-ראש יכול. היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה רבה לאדוני. חבר הכנסת גנאים, בבקשה. חמש דקות לרשותך, אדוני. נסים זאב (ש"ס): הם דוברי ערבית, דרך אגב. היו"ר גאלב מג'אדלה: נא לא להפריע לו. מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): אם הסתיים דיון הסוסים, אז להתחיל? היו"ר גאלב מג'אדלה: לא. הסתיים פרק הבדיחה, חבר הכנסת. תודה רבה לאדוני. בבקשה, חבר הכנסת מסעוד גנאים. חמש דקות לאדוני. מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חברי חברי הכנסת, ביום הזה שמציינים בו את זכויות החיות ובעלי-החיים אני חושב שצריך את הנושא הזה לפתח או לגשת אליו לא מתוך אי-אמון בבני-אדם. כוונתי היא – יש משפט, נאמר שאמרה אותו השחקנית בריז'יט ברדו. היא אמרה: ככל שהכרתי את בני-האדם יותר, אהבתי את החיות יותר. אני לא חושב שאנחנו צריכים לגשת לנושא בעניין של אי-אמון בבני-אדם – אכזבה מבני-אדם זורקת אותנו לחיק האהבה של החיות ובעלי-החיים. אני חושב להיפך, צריך לגשת לנושא מאמון, ברוח האנושית, כי הדרך היא כבוד, חמלה ורחמנות. בין בני-אדם עוברת לפי דעתי דרך החמלה והכבוד לבעלי-החיים, כי מי שמתאכזר לחיות מתאכזר גם לבני-האדם. ממה ששמענו היום בוועדת החינוך, על סמך מחקר, כאשר עושים השוואה בין הילדים או בני-הנוער האלימים כלפי החיות ובעלי-החיים, מה הסיבות שהביאו אותם לכך, באמת אלה אותן סיבות – הנער שמתאכזר ומתעלל בבעלי-חיים, אותן סיבות שפירט, הן אותן סיבות שמביאות אותו גם להתעלל ולהיות אלים כלפי בני-האדם. וזה העניין שבעל-החיים שמולך, אתה עושה אותו כחפץ, כי הוא בלי רגשות, בלי שום דבר, כדי לעשות דה-לגיטימציה, ובסוף להצדיק את האלימות ואת ההתעללות כלפיו. אבל היום, אדוני היושב-ראש, אני בחרתי באמת להתרכז בעניין של זכויות בעלי-החיים והיחס של תרבות האסלאם והמורשת הערבית לזכויות בעלי-החיים ולצער בעלי-החיים. היו"ר גאלב מג'אדלה: אל-רפק באל-חיואן. מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): בטח. אל-רפק באל-חיואן. נכון. חמלה, להיות רחמנים לבעלי-חיים. נכון. נסים זאב (ש"ס): הלוואי שאסד ישמע אותך. מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): הדבר חשוב – – – נסים זאב (ש"ס): הלוואי שאסד היה שומע אותך. מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): אני לא הגעתי לאריות. לא הגעתי לאריות. היו"ר גאלב מג'אדלה: חבר הכנסת נסים זאב. יואל חסון (קדימה): מה עם חמלה לבני-אדם? אולי תתייחס לנשיא אסד בעניין הזה. מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): לנשיא אסד, דרך אגב, חברי הכנסת נסים זאב ויואל חסון, אני הרבה מתייחס אליו בערבית. בעברית לא רוצה להתייחס אליו. היו"ר גאלב מג'אדלה: איפה? מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): אחר כך אני אגיד לך למה. יואל חסון (קדימה): אז תגיד את זה עכשיו בערבית. מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): מאחר שהעניין של זכויות וחמלה לבעלי-החיים לפי דעתי הוא עניין של מודעות וחינוך, וכדי להטמיע את ערך החמלה והרחמנות, צריכים לבסס אותו על מקורות ועל תיאוריות מוסריות וערכיות מהמורשת המוסלמית והערבית. אני מתכוון גם לחברה הערבית, כי אני גם רואה את עצמי כמי שרוצה כמטרה להעלות את המודעות בחברה הערבית לנושא הזה. היחס לחיות בתרבות ובדת האסלאם קשור בתפיסות הבסיסיות לגבי הדומה והשונה בין בני-האדם לבעלי-החיים. והאסלאם מתייחס לחיות, בדומה לבני-האדם, כאל יצורים בעלי רגשות, החווים עצב, אומללות, צער ושמחה. ויש הרבה מסורות וחדית'ים של הנביא מוחמד, עליו השלום, שמאמתים ומצדיקים זאת, כמו: חברי הנביא לכדו שני אפרוחים, והאם רדפה אותם וחגה מעל ראשיהם. הנביא ראה אותה ושאל אותם: מי מכם ציער את האם וגרם לה אבל בלקיחת בניה? והורה להם להחזיר מייד את שני הגוזלים לחיק אמם. אני חושב שיש גם הרבה דברים דומים, במה שהזכרת, חבר הכנסת נסים זאב, במורשת היהודית ובדת היהודית. היחס החיובי והאנושי לחיות הוא חלק בלתי נפרד מהאמונה, וגם לפיו נשפט האדם ביום הדין – האם הוא לגן-עדן או לגיהינום. אחת המסורות מדברת על אשה שתיענש בגיהינום כי כלאה חתולתה ללא מזון או שתייה וגרמה למותה. מסורת שנייה, הפוכה – בן-אדם ייכנס לגן-עדן כי הוא הרווה את צימאונו של כלב צמא. ויש אפילו מסורת על אשה שהיתה זונה ואלוהים מחל לה על כל עוונותיה כי היא עזרה לזוג כלבים צמא והרוותה אותו. אדוני היושב-ראש, אני חושב שאת כל המסורות האלה אנחנו חייבים להטמיע, כחברה ערבית, בציבור שלנו, כדי להעלות את המודעות לחמלה ולרחמנות כלפי בעלי-החיים. ובסוף, ככה סוד אישי, אדוני היושב-ראש. היו"ר גאלב מג'אדלה: סוד כמוס. מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): לא כמוס כל כך, אבל סוד אישי. אבא שלי היה קצב, וגידלנו בעלי-חיים בבית, אם זה פרות, אם זה כבשים, אם זה עזים. ואני כנער, עד שהספקתי להקים קשר הדוק עם איזה גדי או עגל וקשר של חברות ורחמנות, אבא אחר כך היה שוחט אותם, ואחר כך היה מתחיל המסע של הדיכאון ושל העצב אצלי. מין טרגדיה שייקספיריאנית. לא נהפכתי לצמחוני, אבל נהפכתי לרחמן על בעלי-החיים. תודה. היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה לאדוני. אני אגלה לך סוד, אנחנו באנו מאותו מקום. שמעת? מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): לא. היו"ר גאלב מג'אדלה: שנינו באנו – – – מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): גם אבא שלך? היו"ר גאלב מג'אדלה: ועוד איך – – מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): הסבא גם היה. היו"ר גאלב מג'אדלה: – – גם מגדל צאן, גם הסבא, וגם קצב. אז אנחנו מאותה משפחה. כבוד השרה, נא להשיב למציעים. בבקשה. שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום אנחנו מציינים את יום זכויות בעלי-החיים בכנסת בשורה של דיונים חשובים. פתחנו את היום בדיון שהתקיים בוועדת החינוך בנושא: מיגור ההתעללות בבעלי-חיים. לאחר מכן התקיים דיון בוועדת הכלכלה בהצעת החוק של חבר הכנסת כבל, שמסדירה את נושא הסירוס והעיקור של כלבים. בהמשך התקיים הטקס באודיטוריום. והנה, עכשיו אנחנו מסיימים את הדיון במליאה, תוך כדי כך שהצלחנו להעביר בקריאה טרומית ארבעה חוקים חשובים, שיחזקו את ההגנה שניתנת לבעלי-החיים ויספקו לגורמי האכיפה כלים חיוניים להתמודדות. מלבד חבר הכנסת כבל, שיזם את היום הזה, והוא עומד כמובן בראש השדולה, אני יודעת שהנושא קרוב ללבם של המציעים – יואל, אני עוד זוכרת אותך באמת כיושב-ראש השדולה – ואני שמחה שבחרתם להעלות אותו כהצעה לסדר-יומה של הכנסת. קידום רווחתם של בעלי-החיים מהווה יעד מרכזי של משרדי. במשרד החקלאות בראשותי הנושא תועדף והוא זכה לחשיבות מיוחדת בשנה החולפת. בשנה האחרונה הרחבנו את סמכויות יחידת הפיצו"ח, שהיא יחידת האכיפה שלנו, קידמנו חקיקה מתאימה והוספנו תקנים. מעבר לכך, אנחנו אסרנו העברת כלבים מכלביות לניסויים בבעלי-חיים, התקנו תקנות להובלת עופות בדרך שתפחית את סבלם, הגברנו את הפיקוח על השימוש בכלבי כבל ועוד. בהתאם למגמה הזו גדל משמעותית מספר החקירות והתביעות שהוגשו בנושא. אני רוצה רק לציין שבמהלך 2011 טופלו כ-303 אירועים בנושא צער בעלי-חיים על-ידי יחידת האכיפה במשרדנו ונפתחו 88 תיקים חדשים בעבירות צער בעלי-חיים. באשר לתקציבים, בשנה הנוכחית מוקצה סכום של 4.5 מיליון שקלים למבצע של עיקור חתולי רחוב ו-300,000 שקלים לביצוע מחקר בנושא צמצום התרבות אוכלוסיית חתולי הרחוב. אני רוצה לציין ששיתוף הפעולה בין המשרד לבין ארגוני בעלי-החיים התהדק והביא לתוצאות שמהן כל הצדדים יוצאים נשכרים. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות שוב לכל העושים במלאכה – חברי כנסת, ארגונים, כמובן אנשי משרדי וגם משרדים נוספים, ואני משוכנעת שבכוחות משולבים נצליח להמשיך ולקדם את הנושא גם בשנה הקרובה. אני מציעה להעביר את הנושא לדיון בוועדה, ועדת חינוך. היו"ר גאלב מג'אדלה: ברצון. תודה רבה. נצביע. בבקשה. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): הצעה אחרת, בבקשה. היו"ר גאלב מג'אדלה: אה, סליחה. חברת הכנסת אבקסיס, הצעה אחרת, בבקשה. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, רציתי להסב את תשומת לבך, ולדבר על כך שכמי שהיתה גם באזור המרכז וגם בפריפריה, ויש לי רגישות גבוהה לבעלי-חיים, הבית שלי הפך להיות סניף של – הבת שלי כמו אתי אלטמן המקומית. כל מי שמוצא איזשהו בעל חיים עזוב, מביא לי, ואני כמובן, מאחר שגם יש לי ילדים וגם רגישות, אז אנחנו מוציאים המון כסף על עיקורים וחיסונים, וזה משהו שלא נגמר. אז באמת הנושא הזה של העיקורים של חתולי רחוב, אתה רואה את זה הרבה יותר במרכז, בפריפריה – כמעט שלא קיים. והייתי רוצה מאוד לראות אם המשרד שלך יוכל כן לספק שירותים בפריפריה, אולי אפילו לאוכלוסיות מעוטות יכולת, להשתתף בהוצאות הכרוכות בגידולי חיות מחמד. לדוגמה, בוא ניקח כלב של משפחה שאין לה יכולות לממן את הנושא של העיקור. זה יביא פשוט לעוד הולדה של גורים חדשים שלא יהיה להם בית, ואז הם נזרקים בקרן רחוב או בכניסה לקיבוצים או בתחנות דלק, ופשוט כואב הלב לראות את המצב שאליו הם מגיעים. והרבה פעמים זה בגלל חוסר היכולת למנוע את זה, לפחות בקרב אוכלוסיות מסוימות. מאוד הייתי שמחה לשמוע, אם יש גם תוכנית שהיא באמת גם בנושא – אני יודעת שבמרכז יש איזשהו בית-חולים שמשתתף בעיקור חתולים וכדומה. אם אתה גר בפריפריה, אז גם את זה אין, וזה סבל מיותר. ולא סתם המשרד שלך השקיע כסף בנושאים האלו, אבל לחלק אותו גם לאוכלוסייה שרחוקה מגוש-דן, ואולי גם להפסיק את התופעה של אותן חיות שבסוף ממש סובלות בדרך. טוב, תודה. היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה רבה. אנחנו ניגשים להצבעה. בבקשה, נא להצביע. בבקשה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר גאלב מג'אדלה: בעד – 8, מתנגדים, נמנעים – אין. הנושא עובר להמשך הכנה בוועדת החינוך, התרבות והספורט.