קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום סכנת סגירת מפעל "פרי הגליל" וחברת "נאופלם" ופיטורי עובדים היו"ר אופיר אקוניס: אנחנו עוברים לנושא הבא. הצעות לסדר-היום בנושא: סכנת סגירת מפעל "פרי הגליל" וחברת "נאופלם" ופיטורי עובדים, מס' 7743, 7755, 7756, 7764, 7772, 7776, 7779, 7783, 7786 ו-7799. ראשון הדוברים, חבר הכנסת חנין – אני החלפתי עם חבר הכנסת מולה, אתה תהיה מייד אחריו. הוא צריך לנהל ישיבה אחרי, פשוט. שלוש דקות, בבקשה, חבר הכנסת שלמה מולה. אתה תהיה ממש הבא בתור. כשאתה תדבר הוא ינהל את הישיבה. תודה. מייד אחריו – חבר הכנסת חנין. שלוש דקות, אדוני. בבקשה. שלמה מולה (קדימה): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אם אדוני דיבר בנושא הדלק על הפקידות שאינה מאפשרת ביצוע מדיניות, אולי הדוגמה הטובה ביותר זה הסיפור של "פרי הגליל". היה לי העונג להיות בין הפעילים בנושא "פרי הגליל", כשעוד ריחפה סכנת סגירה של המפעל עוד לפני שלוש שנים, לפני שהממשלה הזאת כיהנה. אז אנחנו הבאנו את העניין לדיון, ואז בעצם המפעיל, הבעלים החדשים, נענה לקריאת ועדת הכספים הקודמת, יושב-ראש ועדת הכספים היה פרופסור אבישי ברוורמן, ובעצם המדינה התחייבה לתת מענקים כדי להציל את המפעל מסגירה. והנה, היתה הסכמה, הבעלים קנו את המפעל, השקיעו הרבה מאוד כספים, נדמה לי, הוא אמר לנו מעל 100 מיליון שקל, הכניסו לאותו מפעל עוד מפעלים חדשים, כמו מפעלי טונה, וכן הלאה, בעצם העובדים ניצלו מסכנת פיטורים והכול בסדר. לימים, נתגלה לנו לפני חצי שנה, הנה המדינה לא עמדה בהתחייבויותיה. למה לא עמדה? מתברר בעצם, הבטיחו את ההבטחה, ומספר חודשים אחרי זה שינו את הקריטריונים למענק. אז אני שואל, הרי מישהו, הרי רשות שלטונית שמתחייבת לסייע לאותו מפעל – דרך אגב, באמת, גם בימים ההם כלכלת ישראל היתה בסכנה, הרי המשבר הכלכלי העולמי ריחף באוויר, ואז בעצם סגירת מפעלים רבים היתה לפתחנו. ואז, כשהיתה בעצם ההתחייבות הזו, כשהמציאו את הקריטריונים החדשים, שכחו בעצם להביא בחשבון את ההתחייבות השלטונית ל"פרי הגליל". הבעלים אומר, רבותי, התחייבתם לתת לי 18 מיליון שקל ולא נתתם לי, אני לא עומד בזה, ולא רק זה, גם העלויות הכלכליות של חצור-הגלילית – זה מאוד יקר; אני רוצה להעביר את המפעל לנהרייה, בנהרייה אני מקבל הטבות יותר טובות. בסופו של דבר, הגלגל המתגלגל הזה, אדוני היושב-ראש, מהשר פואד עבר לשר שמחון, מהשר שמחון עבר לוועדת כספים, מוועדת כספים – בסופו של דבר כל זה על גבם של העובדים. דרך אגב, אני אומר לך שוועדת כספים קיימה דיון באותו מפעל. ועדת הכספים קיימה דיון, ועדת הכלכלה מקיימת דיון. אי-אפשר, אי-אפשר עם הביורוקרטיה הזאת. לא יעלה על הדעת, רשות שלטונית לא יכולה לכפות על עצמה את החלטותיה; לפעמים גם עושים עלינו צחוק, מהחלטות ועדת כספים. היו"ר אופיר אקוניס: אגב, גם זה לא קשור לממשלה. אני מצדיק אותך, כי היה פה חבר הכנסת טיבייב ודיבר על ממשלה זו – כל הבעיה הזאת של השתלטות הפקידות על הדרג המדיני היא בעיה אסטרטגית, לא פחות מזה. שלמה מולה (קדימה): אדוני היושב-ראש, זה בדיוק הבעיה. הבעיה שלנו, גם השרים לא מטילים את מרותם מספיק. אני אומר לך, אני לא מבין את השר הנוכחי, השר שמחון. לו היה מכנס את הפקידים שלו יחד עם אנשי האוצר, לדפוק על השולחנות, לבוא ולהגיד: זה לא מעניין אותי – גם אם צריך להביא חקיקת בזק כדי לתקן את העוול. בסופו של דבר, אדוני היושב-ראש, לא יכול להיות. אנחנו כאנשי ציבור נזעק, השיירה עוברת, אנחנו נובחים, סכנת פיטורים על העובדים; זה נראה רע מאוד, אדוני היושב-ראש. תודה רבה. היו"ר אופיר אקוניס: אני מאוד מודה לך, אדוני. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אני מודה לך על אורך הרוח שלך, חבר הכנסת חנין. בבקשה, אדוני. עכשיו חבר הכנסת מולה, בכלל, עוד יותר – בטח ייתן לך עוד דקה, כי הסכמת לכל החילופים האלה. דב חנין (חד"ש): מאה אחוז. אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, רבותי יושבי-הראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני חייב לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, נמאס לי מהסיפור של "פרי הגליל", אבל כשאני אומר נמאס לי, אני חושב על העובדים האלה ושואל את עצמי כמה להם נמאס. כמה להם נמאס פעם אחר פעם להגיע לבית הזה, לכנסת – פעם לוועדת הפנים ופעם לוועדת הכספים ופעם לוועדת הכלכלה ופעם לפגישות עם חברי כנסת במזנון – ולהתחנן על מה? על הזכות שלהם לעבוד בשכר מינימום. יש כאלה מהם שעובדים אפילו פחות משכר מינימום. וכל פעם הסיפור הזה, אדוני היושב-ראש, נגמר באיזשהו סבב של הבטחות. מבטיחים שהכול יהיה בסדר – – – יעקב אדרי (קדימה): וצילומים. דב חנין (חד"ש): צילומים, כולם מצטלמים, גוזרים את הסרטים. אבל אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אם זה לא היה כל כך עצוב זה היה מזכיר את הבדיחה שמייחסים ליצחק שמיר, שהוא אמר פעם: אני הבטחתי אבל לא הבטחתי לקיים. יעקב אדרי (קדימה): הוא אמר: תתלה את ההבטחה על הקיר. דב חנין (חד"ש): לתלות את ההבטחה על הקיר. אז אצלם במפעל "פרי הגליל" יש קיר מלא בהבטחות ובתמונות ובצילומים ובסרטים, והגיע הזמן, אדוני היושב-ראש, לשים לפרשה הזאת סוף. היו"ר שלמה מולה: תודה רבה לך. דב חנין (חד"ש): אני שמעתי, אדוני היושב-ראש, את חילופי הדברים שהיו ביניכם קודם, ואני רוצה לומר שלפי דעתי, הכדור הזה – אסור לשחרר מאחריות את שרי הממשלה. היו"ר שלמה מולה: נכון. דב חנין (חד"ש): בסופו של דבר הם אלה שנבחרו לבצע את התפקיד, ואני חושב שאנחנו צריכים להסתייג מהתופעה הזו של שרים שמסתתרים מאחורי פקידים. ישנו סדר עדיפויות לממשלה הזאת, וסדר העדיפויות של הממשלה הזאת, זו האמת, שׂם בתחתית, בתחתית, את הפריפריה, שׂם בתחתית את המפעלים בפריפריה. על מה אנחנו מדברים פה, על 18 מיליון שקלים כדי לשמור בחיים מפעל שהוא עוגן של העיירה חצור? זה כסף קטן, אבל הממשלה הזאת, בסדר העדיפויות שלה, מעדיפה להשקיע בתחומים אחרים; מעדיפה להשקיע בבניית התנחלויות, מעדיפה להשקיע בעידוד מגזרים וסקטורים מסוימים, וזה בא על חשבון הפריפריה, זה בא על חשבון העובדים. העם דרש צדק חברתי. הממשלה הזאת מראה לנו פעם אחר פעם איך אוזניה אטומות ואיך הדרך שהיא הולכת בה היא דרך הפוכה לחלוטין. לכן, עמיתי חברי הכנסת, "פרי הגליל" הוא סמל. הוא סמל להזנחת הפריפריה, הוא סמל להפקרת העובדים, הוא סמל לממשלה שהיא אטומה לעם ואטומה לדרישותיו של העם. היו"ר שלמה מולה: תודה רבה, אדוני. הדובר הבא הוא חבר הכנסת דוד אזולאי; אני לא רואה אותו. חבר הכנסת סעיד נפאע – אני לא רואה אותו. ואכן, אנחנו עוברים לחבר הכנסת מסעוד גנאים. בבקשה, אדוני, גם לרשותך שלוש דקות. אחריו – חבר הכנסת אייכלר, אם יהיה כאן. אם לא, אנחנו נעבור לסגן יושב-ראש הכנסת יעקב אדרי. בבקשה, אדוני, לרשותך שלוש דקות. מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, תודה, חברי – – – יעקב אדרי (קדימה): יש אחד. מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): מי שנשאר, בשביל כולם. אה, כבוד השר, הנה הוא שם. היו"ר שלמה מולה: אומנם הוא עסוק, מדבר בטלפון, אבל הוא נמצא כאן. מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): – – – חברי חבר הכנסת אדרי, כמו שהזכיר חברי דב חנין, העניין הזה נדד בהרבה תחנות – ועדות ושרים וחברי הכנסת – ועדיין לא הגיע לתחנה ולמקום מבטחו ולמקום הנכון, ולפתרון הנכון. אדוני היושב-ראש, הסיפור של מפעל "פרי הגליל" זה כמו סרט, כמו סדרה, שאתה חושב, או-טו-טו, הנה, זהו, the end, הסוף, הנה זה הסוף. "חלאס", the end. עכשיו הם יכתבו the end של הסרט הזה, וה-end לא בא. לא בא. באמת, העובדים האלה, אנחנו הלכנו לשם, ביקרנו אותם שם במפעל ואכלנו את המוצרים שלהם – את התירס, את הטונה, מה לא – אז אכלנו הפרי וסגרו הגליל. אדוני היושב-ראש, אין סוף להבטחות. כל פעם מבטיחים הבטחה מסוימת, לא מקיימים, יאללה עוברים להבטחה השנייה. אלה קורבנות. העובדים האלה צריכים פתרון, צריכים סוף, וזה תפקידה של המדינה. אם המדינה היום – אני מתכוון לממשלה, בטח – לא עומדת לידם ולצדם של עובדים אלה, במה נבחנת המדינה, במה נבחנת הממשלה? היא צריכה להתערב והיא לא צריכה להותיר את העובדים האלה שיהיו קורבנות באמת לכל הניגוח והוויכוח בין הבעלים לבין הממשלה לבין האוצר. צריך סוף לכל הסיפור הזה, ואני מקווה שיהיה סוף, וסוף טוב. תודה. היו"ר שלמה מולה: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת ישראל אייכלר – איננו. אכן, חבר הכנסת יעקב אדרי, בבקשה, אדוני. אחריך – אני מקווה שהשר יסיים לדבר בטלפון, שיוכל להשיב. לא בטוח שהוא שומע את הכול, אבל יש לך עשר דקות. יעקב אדרי (קדימה): אדוני היושב-ראש, השאירו אותנו לבד, חבר הכנסת מסעוד גנאים ואני, אבל זה בסדר. היו"ר שלמה מולה: בבקשה. יעקב אדרי (קדימה): אני חושב שהנושא, כפי שאמרו קודמי, הוא נושא באמת כבד. "פרי הגליל" וגם חברת "נאופלם" – הנה, הרב אייכלר הצטרף גם – הנושא הזה, מי שהיה השבוע בדיון בוועדת הכלכלה, אני חושב שהלב שלו נחמץ. אני חושב שהדברים שאמר יושב-ראש ועד העובדים של "פרי הגליל" – – היו"ר שלמה מולה: מוטי חזיזה. יעקב אדרי (קדימה): מוטי חזיזה, כן. – – אין אדם שהיה שם וזה לא נגע ללבו. הוא דיבר מבפנים, דברי אמת חיים, ואני חושב שכשאומרים: רבותי, אנחנו רוצים לעבוד – ורובם, אדוני היושב-ראש, עם שכר מינימום – – – היו"ר שלמה מולה: נכון. יעקב אדרי (קדימה): – – שכר מינימום ועבודה קשה. אני גם ביקרתי שם לא פעם אחת, ב"פרי הגליל". כשהייתי שר נגב-גליל ביקרתי אותם, והנה באמת בריטואל קבוע, כל פעם מפטרים, מחזירים, הבעלים מתחלפים. ואני לא שוכח גם שזה מפעל שכמעט כל המשפחות – חלק גדול מחצור וגם מהכפרים מסביב; ראיתי את האנשים שם, והם רוצים להתפרנס, רוצים לעבוד. באמת, אני חושב שהוא הצליח לשכנע, לשבור כל מי שישב באולם, כי הוא אמר דברים אמיתיים: רבותי, אנחנו רוצים להתפרנס. אנשים עובדים עשר שנים, 20 שנה, 30 שנה, ואני חושב שכולם התפעלו מהדברים שלו, ובסופו של יום נתקבלה החלטה באיזו בשורה טובה, ואני מוכרח להגיד לך, מהניסיון שלנו – אני קודם כול מברך על ההחלטה, על הפתרון – אבל בד בבד אני חייב להגיד ולהזהיר, אני לא בטוח שזה יתממש, אדוני היושב-ראש, מזה אני חושש – – היו"ר שלמה מולה: לצערי הגדול, לפי הניסיון – – – יעקב אדרי (קדימה): – – שעוד פעם אנחנו משטים באותם אנשים – – היו"ר שלמה מולה: נכון. יעקב אדרי (קדימה): – – אומללים. אנשים שיושבים בעיירות הפיתוח, בחצור, והממשלה – אני מאוד מקווה, השר בגין, ועליך אני מאוד-מאוד סומך, אני מאוד מקווה שההחלטה – – – השר זאב בנימין בגין: תיזהר בך – – – יעקב אדרי (קדימה): אני לא נזהר, אני יודע, יש כיסוי למה שאני אומר. אני מאוד מקווה שהממשלה הפעם תעמוד מאחורי ההחלטה של ראש הממשלה, שאמר: אני נותן תמיכתי לפתרון הזה. כי אי-אפשר להתעלל יותר בעובדים האלה. עשו להם מספיק נזקים, מספיק בכי, מספיק התעללויות של סגירת מפעל ביום שישי, פתיחתו אחרי כמה ימים, ועוד פעם סגירה. רבותי, מי שמכיר את המפעל הזה, מה הוא עבר, אפשר לכתוב ספר. ומה הם מבקשים? רובם עובדים – אני ראיתי את התלושים, חבר הכנסת מסעוד גנאים, אני לא יודע אם ראית את התלושים; אני ראיתי חלק מהם, רובם שכר מינימום. מה הם מבקשים? לא תוספות מיוחדות וזה לא על שמנת, זה פשוט על הקיום בכבוד, הם רוצים להתפרנס. אגב, מי שבודק גם, רוב המשפחות של אלה שעובדים שם הן משפחות מרובות ילדים, זה לא איזה זוג צעיר שמתחיל – חלק גם, אבל הרוב זה משפחות מרובות ילדים, עם בעיות לא פשוטות. אני גם – – – היו"ר שלמה מולה: בגילים מאוד מתקדמים. יעקב אדרי (קדימה): נכון. נכון. היו"ר שלמה מולה: שעובדים הרבה שנים במפעל. יעקב אדרי (קדימה): המפעל הזה, גם יש בו דבר מאוד מעניין. יש בו ערבים, יהודים, עולים חדשים, ותיקים, כולם שם עובדים ואתה רואה איזה אחווה ביחד, של איזה אוצר יש להם ביד, אבל הם באמת אומרים: זה חשוב לנו מאוד, הפרנסה בכבוד היא חשובה מאוד. ואני חושב שבעניין הזה, כמו בעניין של חברת "נאופלם", גם שם רוצים העובדים להתפרנס בכבוד ורוצים להמשיך את מפעל חייהם. בעניין הזה, אכזבנו אותם מספיק. אומר את זה אחד שהיה, לא רוצה להגיד בין המאכזבים, אני גם הייתי שר בממשלה קודמת, וגם בעניין הזה עשינו לא מעט טעויות. מותר לי להגיד את זה. זאת אומרת, אני כשר נגב-גליל הייתי שם וראיתי, ולא נתנו מספיק תמיכה לפריפריה. בחוק עידוד השקעות הון הזהרתי וביקשתי, חבל שלא שמעו; אמרתי, רבותי, אתם רוצים 25% יצוא? מה אתם מבקשים מ"פרי הגליל" להתעסק בייצוא? רוב המפעלים בפריפריה לא נועדו לייצוא, נועדו לתת פרנסה לאנשים שגרים שם. מי יעבור את הרף הזה? אגב, הצעתי עוד הצעה, יעידו חברי לוועדת הכספים שאני הצעתי עוד הצעה: בוא נהלך במדרגות. גם זה לא היה מתאים ל"פרי הגליל", אבל בוא נעשה 10% יצוא שנה ראשונה, 15%, לאט לאט נעלה, שנוכל לתת לעיירות הפיתוח להתארגן בעניין הזה של ייצוא. לא שמעו, והנה היום אנחנו כולם בוכים על העניין הזה, כי האמת הפשוטה שצריכה להיאמר, כל ממשלות ישראל, מהראשונות, הקימו את המפעלים על מנת לתת פרנסה לעובדים במקומות שהם גרים. אני רוצה גם להזכיר, היה מפעל "שטיחי כרמל". אני הייתי ראש עיריית אור-עקיבא. ברגע שהוא התמוטט, כל העיר התמוטטה. אותו הדבר בחצור, ברגע שהוא מתמוטט – היישוב נעצר. ראיתי גם את ראש המועצה שבא פעם אחר פעם כמו איזה קבצן וביקש, התחנן. רבותי, מה מבקשים פה? עוד דבר. אם היו סוגרים את המפעל, חצי שנה צריך לשלם דמי אבטלה לכולם. המדינה משלמת, אז מה הועילו חכמים? אני שמח שכולם התעשתו. מה שחשוב לי, החליטו מה שהחליטו, החליטו נכון, אבל שהביצוע יהיה נכון, שיהיה ביצוע כי אחרת אני לא יודע איך נסתכל בפרצוף של האנשים האלה. אני מאוד מקווה שכולנו, כל אלה שהיו באולם וכל אלה שאחרי זה עשו מסיבת עיתונאים, וועדת הכספים – אני בטוח שהרב גפני יעמוד בזה כי הפעם זה חשוב לו לגמור; הוא קיבל את ההסכמה של ראש הממשלה ואני מאמין שהפעם זה ייגמר. אני מאוד מקווה שהשר בגין, שיש לו רגישות גדולה מאוד לנושאים החברתיים, גם ידאג שאכן תמומש ההבטחה של ראש הממשלה והמפעל הזה בסופו של יום יעמוד – אגב, הוא לא מפעל מפסיד – – – היו"ר שלמה מולה: נכון. יעקב אדרי (קדימה): בעל הבית אמר, אני לא מרוויח מה שפרסמו, אבל אני מרוויח. אני רוצה שיקיימו את ההבטחה השלטונית שהבטיחו לי פעם אחר פעם. היו"ר שלמה מולה: הוא קנה את המפעל על סמך ההבטחה של הממשלה. יעקב אדרי (קדימה): נכון. אגב, פואד בהגינותו הרבה בא לוועדה השבוע ואמר, אכן הדבר, אני הבטחתי כשר המסחר והתעשייה. הוא אמר את הדברים ואני מאוד שמח שהוא אישר את הדברים. זו אכן הבטחה שלטונית. אני מקווה מאוד שבעזרת השם העניין הזה יצא לפועל. הוא יקבל את מה שמגיע לו, את מה שהבטיחו לו, העובדים ימשיכו לעבוד, יתפרנסו בכבוד, ובא לציון גואל. אמן כן יהי רצון. היו"ר שלמה מולה: תודה רבה. חבר הכנסת אייכלר, קראתי בשמך, אתה לא היית, אבל אתן לך לדבר לפנים משורת הדין. אתן לך שלוש דקות. חבר הכנסת אדרי השאיר לנו שתי דקות ואני אעשה את ההשלמה. בבקשה, אדוני, לרשותך שלוש דקות. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, הסיפור הזה של "פרי הגליל" וחצור וכל הסיפור של עיירות הפיתוח והתעשייה הוא דבר כואב באופן אישי לאנשים, ואני מאוד מקווה שמה שהרב גפני הצליח לעשות, ולדבר עם ראש הממשלה, אכן יבוצע. הוא עדיין לא קיבל הבטחה שזה יהיה. כי יש פה בעיה שנוצרה על-ידי החוקים הרעים שמדינת ישראל עברה מאז שהיא היתה מדינה סוציאליסטית – היו לה הרבה חסרונות, אבל היתה בה איזושהי אחריות לבנות מפעלים, לפעמים גם לא רווחיים, כדי שלאנשים תהיה פרנסה, והמדינה חשבה שהיא צריכה לדאוג לאזרחים לדירות ולפרנסה. בין המעבר האכזרי לקפיטליזם שאומר, כוחות השוק יעשו הכול, בין זה לזה, אדוני היושב-ראש, היו כל מיני אינטרסנטים שכתבו את החוקים. ואלה שכתבו את החוקים היו שליחי אותם אנשים, היום קוראים להם טייקונים, אבל גם להם אני לא רוצה לעשות עוול – אנשים אינטרסנטים שהיה להם כסף, ששכנעו את האוצר ושכנעו את הפקידים איך לנסח כך שהם יקבלו את כל הרווחים, לבלוע את כל בעלי המכולות, לבלוע את כל המפעלים הקטנים, ולתת כוח בידי החזקים, בטענה שהחזקים ידאגו לחלשים. מדינת ישראל היא המדינה היחידה כמעט בעולם המערבי שאין בה חובה למפעלים מרוויחים גדולים להפריש 25% בערך לצורכי ציבור. הם סתם נותנים באופן וולונטרי חסויות כפי מיטב רצונם. בארצות-הברית למשל יש סקר ש-25% נותנות החברות הגדולות. נוצרה בעיה שמדינת ישראל התירה מעצמה את האחריות לפרנסתם של ישראל, אין לה שום אחריות בשום עניין למגורים לבני ישראל, רק דבר אחד – להעשיר את קופת האוצר, להעשיר את קופת העשירים ולהוכיח ל-OECD ולכל העולם כולו, שכל העולם במשבר כלכלי ואנחנו לא. בין הקפיטליזם האכזרי לבין הסוציאליזם הריכוזי נופלים בין הכיסאות אלפי רבבות ומאות אלפי יהודים. בדקה שנותרה לי, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר על משהו שקרה אתמול. אתמול ראיתי על בשרי את עוצמת כוחם של אותם שונאי היהדות החרדית שיושבים בארצות-הברית, מזרימים מאות מיליונים לפה כדי לעשות אש בין דתיים לחילונים, בין חרדים לחילונים, בין ערבים ליהודים, והם מוציאים הון עתק על חוברות הסתה. הם באו לוועדה למעמד האשה, ואני מחיתי על הדבר הזה שזרקו את ראש עיריית בית-שמש בלי לתת לו לדבר, וגם הוא היה בין הנאשמים באותם קמפיינים שנעשים. מייד אחרי זה ראיתי באתרי התקשורת כותרת: אייכלר: הרפורמים אנטישמים. אדוני היושב-ראש היה פה, מישהו מהם צעק לי: גזען, ואני אמרתי לו: אתה אנטישמי, אז על זה כאילו אמרתי על כולם שהם אנטישמים. מאות טוקבקים שאני מאמין שהם מטעם משרדים שממומנים על-ידי אותן קרנות, מה שנקרא קרנות השמאל, אבל זה לאו דווקא קרנות שמאל, זה קרנות אנטי-דתיים, וגם האיחוד האירופי שם; מזרימים מאות טוקבקים עם קריאות לרצח, עם קריאות להכחדת היהדות החרדית. אני רוצה, אדוני השר, שמדינת ישראל תחוקק חוק, שכל טוקבק שנכנס לאתר, העורך הוא אחראי משפטית על הדברים, כמו שעורך עיתון אחראי על מכתב למערכת. לא ייתכן שיתירו דמם של אנשים ויעשו הסתה בכל הארץ. אגב, זה לא רק לגבי חרדים, זה לגבי אתיופים, לגבי ערבים, לגבי יהודים. הטוקבקים זה מכשיר – ואני מאשים לא את הטוקבקיסטים ולא את המשרדים שעושים אלא את עורכי אתרי האינטרנט שמאפשרים את ההסתה הזאת שעלולה לגרום חלילה למלחמת אזרחים. עורך אחראי על כל טוקבק כמו שעורך עיתון אחראי על מכתב למערכת. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר שלמה מולה: אכן, אני השתתפתי בדיון, כמו שאמרת. אני בהחלט חושב שיושבת-ראש הישיבה נהגה באיפוק רב כדי לאפשר לראש עיריית בית-שמש לדבר, היא בהחלט הפעילה את סמכותה, היא לא גירשה אותו. אבל אני מסכים אתך בחלק האחרון של הדיון, ששאלת הטוקבקים היא שאלה מאוד רצינית שצריך לדון בה באמת. יכול להיות שצריך להגיע לאיזשהי חקיקה שמאפשרת בעצם שלא תהיה הסתה בשם חופש הביטוי. בעניין הזה אנחנו מסכימים, אבל על חלק הביניים לא בטוח שאנחנו מסכימים. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, רק לציון העובדה, ראש העיר לא קיבל בכלל רשות דיבור. היו"ר שלמה מולה: לא, הוא התפרץ. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אתה יודע מה, אם אתה מסכים אתי בחלק השני אז הסכמנו. תודה. היו"ר שלמה מולה: מאה אחוז. כבוד השר, אני מבין, אתה עונה בשם שר התמ"ת, השר שלום שמחון. השר זאב בנימין בגין: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש לבשר לכם שליום זה זוהי תשובתי האחרונה במליאה. אני משחרר אתכם משמיעה נוספת – – היו"ר שלמה מולה: לא שהתלוננו. השר זאב בנימין בגין: – – עד ישיבה אחרת, שבה יוטלו עלי תפקידים דומים. אני מצטרף בוודאי לחבר הכנסת אייכלר ולכבוד היושב-ראש בתצפיות שלהם על אותה זירה אלימה, גסה, שנותנת דרור ליצרים של אנשים מאחורי שמות שלא היו ולא נבראו, ובראו לעצמם – התופעה הזו דורשת בהחלט דיון רחב. לפעמים הדברים מזעזעים. עדיין, השאלה היא למה מוכרחים לקרוא אותם, וייתכן שאנחנו לא מוכרחים לקרוא אותם, אבל אם יש בהם קריאות דומות לאלה שחבר הכנסת אייכלר ציין, זה לא שאלה של תענוג או סבל הקריאה אלא של המשמעויות שעלולות חלילה לנבוע מהאלימות אשר אנחנו מוצאים לעתים קרובות מדי באותם אתרים ובקרב אותם מגיבים. לעניין ההצעות לסדר-היום, הצעות חשובות בעניין חשוב, אני מבקש להביא את תשובתו של חברי השר שלום שמחון, שר התעשייה, המסחר והתעסוקה. התשובה הזאת מראה שהנושא הזה הוא לא רק חשוב אלא גם מסובך, ועל-פי מה ששמעתי לפני דקות אחדות, ייתכן שיש כאן גם פער מסוים בהבנת השתלשלות העניינים, כפי שאני שמעתי פה שחברנו, חבר הכנסת בן-אליעזר, שהיה שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, אישר שהוא הבטיח מענק כזה או אחר למפעל "פרי הגליל", אבל אני מוצא פה גרסה אחרת, אדוני היושב-ראש. כך משיב השר: מפעל "ויטה – פרי הגליל" נרכש במאי 2009 לאחר שהיה קרוב למצב של פשיטת רגל. הבעלים הנוכחיים, אשר השקיעו – – – ישראל אייכלר (יהדות התורה): הוא הבטיח בעל-פה ולא בכתב. היו"ר יעקב אדרי: נכון. השר זאב בנימין בגין: אולי זו הסיבה. לדידי אין הבדל בין הבטחה בעל-פה להבטחה בכתב. אדם מבטיח גם בעל-פה. אנחנו יודעים שבעסקאות יהלומים שערכן מיליונים רבים בבורסה, לפחות באנטוורפן, אני חושב גם ברמת-גן, הסוחרים לוחצים יד, אומרים "מזל וברכה", ובזה נגמר העניין, ולא חותמים על שום מסמך, והעסקאות רובן ככולן מתקיימות. אבל בכל זאת, ואולי זה מסביר, כי כאן כתוב כך: הבעלים הנוכחיים, אשר השקיעו מאז הרכישה כ-60 מיליון שקלים חדשים במפעל, טענו כי הובטח להם שיוכלו לקבל מענקים לפי חוק עידוד השקעות הון, אולם הבטחה כזו אינה מוכרת במשרד התמ"ת, ואולי הסיבה שהיא אינה מוכרת היא שההבטחה היתה בעל-פה. אבל אני בטוח שבעקבות הדברים האלה במשרד יבדקו עם השר הקודם, אבל תראו שזה קצת יותר מסובך מכך, כי השאלה היא ברגע זה אם על-פי החוק ניתן לממש את ההבטחה הזאת הלכה למעשה. הגורם היחיד, על-פי חוק, המוסמך לאשר מענקים לפי החוק לעידוד השקעות הון, הוא מרכז ההשקעות. בחוק עידוד השקעות הון אמות מידה ברורות, המאפשרות מתן מענקי מדינה. החברה ביקשה מענקים עבור ההשקעות שביצעה בשנים 2009–2010, ואף הגישה בקשה למענק לפי חוק עידוד השקעות הון, אולם התנאי לקבלת מענק, על-פי אותו חוק, הוא ייצוא. החברה לא עמדה ביעד זה, ולכן לא אושרה בקשתה. גם אם נכונה טענתם והובטח להם מענק, הרי שהבטחה זו אינה פוטרת את החברה מעמידה בתנאי החוק. מאחר שברור לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה ולגורמים המקצועיים במשרד כי פיטורי עובדים בחצור-הגלילית הם בעיה קשה שיש לסייע לפתרונה, גיבש המשרד פתרונות לבעיה כזו, והציע מסלול מינהלי למפעלים שאינם מייצאים. פתרון אחד שהוצע הוא הפעלת מסלול מענקים לחברות בפריפריה שאינן מייצאות. כיום מצוי בהכנה מסלול להגדלת פריון, שיאפשר לחברות שאינן מייצאות לקבל מענק בדרך של הקצאה תחרותית שוויונית, אולם פתרון זה אינו מסייע ל"פרי הגליל", כיוון שלא ניתן להחיל את המסלול על השקעות שבוצעו בעבר. פתרון שני – מתן רטרואקטיבי של סיוע במסלול תעסוקה עבור כל העובדים שהועסקו במפעל מ-2009, אולם "פרי הגליל" אינו עומד גם בקריטריון זה. מבחינה משפטית ומבחינה תקציבית, לא ניתן להחיל את מסלול התעסוקה הרטרואקטיבי. קיים מסלול תעסוקה נוסף, אולם גם הוא אינו הכלי המתאים, מאחר שהוא מיועד לקליטת עובדים חדשים. אני מבין את רצון המשרד להודיע שיש כלים אחדים, אבל הם אינם בני-יישום לבעיה שלפנינו, ולכן הודעת השר מסתיימת בהערה החשובה הבאה: בעקבות הדיונים שהתקיימו השבוע חזרה ועלתה ההצעה לתקן את חוק עידוד השקעות הון, כך שהמפעל יוכל לקבל מענק שיאפשר למנוע את סגירתו ולשמור על פרנסתם של עובדיו המסורים – הדברים לא רחוקים מדבריך, מתקוותך, אדוני היושב-ראש. הבה נקווה כולנו שלא ירחק היום ונוכל לבצע את החקיקה הזו במהירות הדרושה. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יעקב אדרי: תודה לשר. מה מציע אדוני? שלמה מולה (קדימה): לוועדת הכלכלה, אני חושב. היו"ר יעקב אדרי: ועדת הכספים היא שמתקנת את החוק – – – מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): ועדת הכספים. השר זאב בנימין בגין: ועדת הכספים, בסדר גמור. תודה. היו"ר יעקב אדרי: רבותי, מי שבעד ועדת כספים – בעד, מי שנגד – נגד. אני חושב שזה מקובל גם על השר. בבקשה, אנחנו ניגשים להצבעה. הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר יעקב אדרי: בעד – 5, אין נגד, אין נמנעים. הנושא יעבור לוועדת הכספים לדיון נוסף, ואני מאוד מקווה שבאמת ועדת הכספים תסיים את הנושא. תודה.