קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
ניצחונו של ד"ר יהודה דוד במשפט בצרפת
היו"ר אופיר אקוניס:
ובכן, הצעות לסדר-היום. הצעה ראשונה, הצעתו של חבר הכנסת – של חברי הכנסת, אבל המציע הראשון הוא חבר הכנסת אריה אלדד: ניצחונו של ד"ר יהודה דוד במשפט בצרפת, מס' 7695 ו-7711. כמובן, בנושאו של הילד מוחמד א-דורה. זה לא כתוב, אבל זה המשפט בצרפת שעליו ודאי אתה רוצה לברך, ואחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה, ואחר כך ישיב שר ההסברה והתפוצות, השר יולי אדלשטיין.
שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:
לא בטוח.
היו"ר אופיר אקוניס:
אם הוא רוצה לברך? את זה נשמע. אולי, יכול להיות שהוא רוצה לברך את מערכת המשפט בצרפת, אבל זה יהיה עוד שלוש דקות, אז ניאזר בסבלנות. אדוני, בבקשה, חבר הכנסת אלדד.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
נכבדי היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אפשר להתחיל כך: סיפור המעשה בילד מוחמד א-דורה בצומת נצרים בראשית האינתיפאדה השנייה ידוע לכול, אבל אולי נכון יותר לפתוח בעלילת הדם שנקראת פרשת מוחמד א-דורה – סיפור המעשה אינו קיים; יש כמה וכמה סיפורי מעשיות, גרסאות שונות ואמיתות שונות. אנחנו יודעים מה ניסתה רשת הטלוויזיה הצרפתית, שסיקרה את האירועים, לספר בקטע הטלוויזיה הקצר, המזעזע, איך חיילי צה"ל יורים בילד שאביו מנסה לגונן עליו בגופו עד שהילד נהרג, והשורה התחתונה של הטקסט שליווה את הסרטון, של הכתוביות, של הקריינות, של זוויות הירי, של סדר העריכה של קטעי הצילום, היה כזה שהמשמעות: חיילי צה"ל רצחו בדם קר את הילד.
בימים ההם של תחילת האינתיפאדה השנייה הזדרז משום מה דובר צה"ל, וקיבל עליו אחריות והביע צער.
עברו ימים אחדים, נעשה גם תחקיר מסודר, והתחילו לעלות סימני השאלה, אבל זה לא קרה עד שהפיזיקאי נחום שחף ופיליפ קרסנטי וד"ר יהודה דוד קמו, בחנו את שאלות היסוד של עלילת הדם הזאת, של המיתוס העולמי שתפח לממדים מפלצתיים ממש, והוכיחו כי חיילי צה"ל ממקום עמדתם בצומת נצרים לא יכלו לפגוע בילד.
עלו שאלות עמוקות יותר: האם בכלל נהרג ילד בשם מוחמד א-דורה? האם הוא שנקבר? הילד היחיד שהובא לבית-החולים בעזה הגיע בסביבות 11:00; הילד באירוע צומת נצרים היה בשעות אחרי-הצהריים או אחרי-הצהריים המוקדמות – יש יותר מחורים גדולים ברשת עלילת הדם הזאת.
ובכל זאת, מדינת ישראל במשך שנים ארוכות לא קמה, היא עצמה, לתבוע תביעת דיבה את הטלוויזיה הצרפתית על סיפור הילד ועל ההאשמות של מדינת ישראל ברצח של מוחמד א-דורה. היה צריך שיקומו אנשים פרטיים, שהכתם הזה של עלילת הדם בער בהם, צרב בהם, והם נרתמו למשימה; לקחו אותה עליהם. כאילו אפשר לשנות את תודעת העולם, גם אם נוכיח בהוכחות פורנזיות, בהוכחות משפטיות, שלא יכולנו להרוג את הילד באותו יום, באותה עת.
אבל בסופו של דבר, מה שהוסיף את הנדבך המשפטי האחרון היה אולי דווקא תאוות הבצע של אביו של הילד, שתבע תביעת דיבה את ד"ר יהודה דוד, שהוקיע את השקר הגלוי של אביו של הילד, שטען שגם בגופו יש סימני ירי של חיילי צה"ל שפגעו בו. הוא זכר שכמה שנים לפני כן היה זה הוא, ד"ר יהודה דוד מ"תל-השומר", שניתח את אביו של מוחמד א-דורה, כי אנשי ה"חמאס" בעזה פגעו בו בסכינים, בגרזנים, והוא זה שתיקן, או ניסה לתקן, נזקים בעצבי היד שנפגעה בידיהם – אותה יד שאביו של מוחמד א-דורה נופף לעיני המצלמות, ואמר: גם בי ירו חיילי צה"ל, לא רק בבני.
אז בית-המשפט הוכיח וקבע שאכן ד"ר יהודה דוד צדק, והתביעה הוסרה. אני מקווה שממשלת ישראל תתגייס כולה עכשיו להחזיר את הוצאותיו המשפטיות של ד"ר יהודה דוד, ותעשה חשבון לאחור – האם צדקה בכך שלא היא הגישה את תביעת הדיבה נגד רשת הטלוויזיה הצרפתית. תודה.
היו"ר אופיר אקוניס:
אני מאוד מודה לך, אדוני. בבקשה, חבר הכנסת עפו אגבאריה. חבר הכנסת טלב אלסאנע ביקש הצעה אחרת, וזה יהיה לאחר מכן, בנוהל המקובל, אבל קודם המציעים יסיימו את הצעותיהם. בבקשה, אדוני. הצעה אחרת ביקש חבר הכנסת אלסאנע, אחרי השר. בבקשה, אדוני, שלוש דקות.
עפו אגבאריה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לצערי הרב, מסכת השקרים בעניין א-דורה גם ממשיכה פה, בבית הזה, כאשר מדובר לא על הילד עצמו, שנהרג, וכולם ראו את זה וכולם יודעים את זה, אלא גם לסלף את העובדות על פציעתו של האב.
זה שיש רופאים שהולכים וטוענים בעניין הזה, אף-על-פי שהם רופאים בישראל הם תובעים את הדבר הזה במדינה כמו צרפת, ויש להזכיר שהם גם אזרחים צרפתים, אז הם באים כאילו לשים דברים לא על כנם, ולהמשיך במסכת השקרים, שברפואה זה הדבר הכי מתועב שיכול להיות, שאנשים שאמורים להיות במקצוע הכי צודק בעולם – ללבות את השקרים האלה.
הרי לא מדובר על הפציעה שדיבר עליה חבר הכנסת אלדד, שהאב נפצע בזמנו וטופל, אכן, במדינת ישראל, בגידים, כאשר הפציעה היתה בכף היד, והגידים נלקחו מכף הרגל, והיו הצלקות, והצלקות ברורות, והן ישנות. הטענה היתה לגבי פציעה אחרת, שהיא בזרוע היד, וגם בירך, וגם באגן, שהיה דוח מלא מבית-חולים בעמאן, שנתן גם עם צילומי רנטגן – לא יכול להיות שבצילומי רנטגן יהיו שברים – וידוע איפה השברים נמצאים, ורואים בבירור מאיפה נכנס הכדור ומאיפה הוא יצא. לבוא ולהגיד שהדברים האלה הם שקריים, כאשר הוא לא ראה אפילו את הדוח בן 50 העמודים – בזה יצא פרופסור ולדן מבית-החולים "תל-השומר", מאגודת "רופאים לזכויות אדם", והוא כתב את זה בבירור – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
הוא חתנו של נשיא המדינה. הוא חתנו של הנשיא. הוא חתנו של נשיא המדינה.
עפו אגבאריה (חד"ש):
יפה, אז אני מברך על כך שיש אנשים כאלה, עדיין, עם שכל ישר – –
היו"ר אופיר אקוניס:
לא. אני רק אומר.
עפו אגבאריה (חד"ש):
– – ועם יושר הגון, אנושי ומקצועי, שיכולים להעיד. הוא פרסם את זה לא רק בטלוויזיה, אלא גם בעיתון, שהוא בעצמו, כשהוא בדק את הדוח הראשון שיצא מבית-החולים "תל-השומר", ואת כל סיכום המחלה, ואת כל התיק הרפואי שהוא קיבל מרבת-עמון, לא היה לו ספק שהפציעה אכן היתה פציעה אחרת, וכעבור כמה שנים מהפציעה הקודמת שכתב עליה ודיבר עלה ד"ר דוד.
זה נורא מכאיב שרופא, שאמור להיות ואמון על בריאותם של אנשים, הולך ומשקר במצח עזה בפני רשויות משפט במדינה אחרת, כאשר מדובר בכלל על פציעה אחרת.
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה.
עפו אגבאריה (חד"ש):
חבל שיש רופאים שיכולים לשתף פעולה בצורה כזאת, ודוגמאות כאלה בהיסטוריה היו רבות.
היו"ר אופיר אקוניס:
אדוני, תודה לך. כבוד השר, בבקשה. ד"ר ולדן עדיין לא התייחס לפסיקה בצרפת, ונשמח לשמוע את תגובתו באמצעי התקשורת, כמובן, משום שכאן הוא לא יכול להתייחס, אבל זה בוודאי דבר מרתק, כי לא שמענו את עמדתו.
אם אינני טועה, לארגון קוראים "רופאים למען זכויות אדם", נכון, חבר הכנסת? לארגון הזה אתה מתכוון?
עפו אגבאריה (חד"ש):
כן.
היו"ר אופיר אקוניס:
נשמח לשמוע את תגובתו.
שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי המציעים, קודם כול – אתחיל בכך שאני מסכים עם שני דברים שאמר חבר הכנסת עפו אגבאריה: האחד, שזה פשוט לא מתקבל על דעת שמסכת השקרים בנושא הזה, של מותו של הילד מוחמד א-דורה, נמשכת כבר יותר מעשר שנים, כשכבר הוכח מעל לכל ספק שהדבר הזה, אם קרה, ודאי לא קרה באשמת צה"ל; ואם מישהו אומר, זאת פרופגנדה ישראלית, היה תחקיר של הטלוויזיה הגרמנית וגם בתחקיר הזה הוכח שוודאי צה"ל לא היה יכול, פשוט, מבחינת הממצאים הבליסטיים, להיות אשם במותו של הילד.
הדבר השני – אני אגיד לך, באמת, בתחום של הדברים המקוממים, אני אנסה להיות מאוד אובייקטיבי ולומר: אני לא מסכים, ואני מגנה, ואני יכול לקרוא לזה אידיאולוגיה מעוותת, אבל אני יכול להבין את המוטיבציה של ישראלי שזוכה למצלמה לאיזה יישוב ביהודה ושומרון ומצלם איזושהי מרפסת שמישהו בנה שם ושולח את התמונה לכל השגרירויות של האיחוד האירופי. הוא חושב שהוא מציל עם ישראל מן העתיד הנורא וכן הלאה. מה המוטיבציה של רופא, לאחר פסיקה, אדוני היושב-ראש, לאחר פסיקה של בית-המשפט העליון בצרפת, שהוכיח שד"ר יהודה דוד דובר אמת, חוץ מאיזושהי קנאה, או אני לא-יודע-מה, איך להגדיר את זה אפילו, מה המוטיבציה אחר כך להתייצב ולהשמיץ את מדינת ישראל ואת צה"ל – את זה אני לא מסוגל להבין. פשוט אני אפילו לא מסוגל להבין את המוטיבציה לדברים האלה. איך? איך? באמת, חוץ מן המשפטים הידועים על מהרסייך ומחריבייך, אין – – –
עפו אגבאריה (חד"ש):
פרופסור ולדן, תעמיד אותו לדין – –
שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:
אני אומר: אין לי פשוט אפילו איזשהו הסבר, עם כל הרצון – – –
עפו אגבאריה (חד"ש):
– – תעמיד אותו לדין.
היו"ר אופיר אקוניס:
חבר הכנסת אגבאריה, חבר הכנסת אגבאריה, פרופסור – או דוקטור או מה שהוא – ולדן לא עומד פה – –
עפו אגבאריה (חד"ש):
פרופסור.
היו"ר אופיר אקוניס:
פרופסור. מאה אחוז. – – לא עומד פה לדיון. היתה הכרעת דין בבית-דין במשפט, ופרופסור ולדן לא אמר את עמדתו מאז.
עפו אגבאריה (חד"ש):
הציגו להם רק חלק מסוים, אז על החלק הזה – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
אני לא הייתי שם. אני לא יודע.
עפו אגבאריה (חד"ש):
זה לא – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
גם השר אדלשטיין לא היה שם. רק לגבי פרופסור ולדן, שאתה נאחז כל הזמן בו, הוא לא הגיב עדיין על פסיקת בית-הדין הצרפתי.
שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:
פשוט אמרתי, אדוני היושב-ראש, ואתה צודק, זה לא נושא הדיון – –
עפו אגבאריה (חד"ש):
הוא הגיב. הוא הגיב.
שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:
– – אבל כנראה שיתפתי אתכם בתחושותי, שאני אומר שלפעמים, גם דברים שאני מאוד לא מסכים אתם, אני איכשהו מסוגל להבין את ההיגיון שלהם, כאן, חוץ מהרצון באמת להשמיץ ולגרום נזק אני לא מוצא אפילו שום היגיון פנימי.
לעצם העניין, אכן הרופא ד"ר יהודה דוד נתבע על-ידי ג'מאל א-דורה על סמך הריאיון שהוא נתן לכלי תקשורת ובו טען שהוא ניתח את הנ"ל ומכיר את הפצעים עוד מלפני התקרית הידועה בצומת נצרים. לאחר התביעה שהוגשה נגדו בצרפת, בית-משפט בצרפת מצא שהוא חייב, זאת אומרת שצודק ג'מאל א-דורה. לאחר מכן, לאחר הערעור, הסתברה סוף-סוף האמת, ואני שמח בכך – בית-המשפט העליון בצרפת קבע שד"ר יהודה דוד דובר אמת ואין שום סיבה לחשוד בו מבחינת הממצאים או מבחינת הדברים שנאמרו על-ידיו.
מבחינת הנושא השני שהעלה חבר הכנסת פרופסור אריה אלדד, אני מסכים עם כך שכנראה מישהו הזדרז מדי, בשנת 2000, לקחת אחריות למקרה, ומאז מדינת ישראל סבלה נזק גדול, נזק שבכמה מקרים הוא בלתי הפיך, ואפילו קורבנות בנפש על הסיפור הזה, שפורסם בערוץ טלוויזיה צרפתי, France Deux, על-ידי כתב שעדיין נמצא בירושלים, ועד היום מסרב להודות בכך שהכתבה היתה ערוכה.
חומרי גלם לא נמסרו – למרות תביעות חוזרות ונשנות של בתי-משפט בצרפת, חומרי גלם של הכתבה אף פעם לא נמסרו לערכאות, וכפי שאמרתי, כאן, לצערי הרב, הפרשה הזאת, גם אם יותר ויותר מבינים עד כמה היא פרשה שקרית ועד כמה הסמל הזה, התמונה הזאת, היא תמונה אולי כואבת – אנחנו לא שמחים במותו של אף אחד, ודאי – אבל בינה לבין צה"ל או למדינת ישראל אין כל קשר.
לגבי נושא נוסף שהעלו כאן המציעים, עמדת המדינה כלפי המקרה, אני חייב לומר לכם שהלוואי שיכולתי רק למסור תשובה משמחת, ותיכף אמסור אותה, אבל אני חייב לומר שנגרם גם כאן, במדינת ישראל, עוול נוסף לד"ר יהודה דוד, כי אני אישית, בעקבות הכתבה שפורסמה על המקרה לפני כשנה, הזמנתי אותו למשרדי, שוחחתי אתו, השתכנעתי שמדובר גם באדם אמיץ וגם באדם ודאי דובר אמת, ואמרתי לו שהמדינה, במקרה כזה, חייבת, אדוני היושב-ראש, לעזור לפחות בכיסוי ההוצאות המשפטיות בצרפת, שזה כידוע לא עניין של מה בכך, וכידוע לא מדובר פה באדם בעל אמצעים כאלה שלא ירגיש בהוצאות. מדובר במה שנקרא "פרופשנל", באיש מקצוע שעובד לפרנסתו.
מאז, במשך שנה, למרות מעורבות רבה של עמיתי השר בוגי יעלון, שר החוץ אביגדור ליברמן, שיחד אתי גם פנה בזמנו, לפני ארבעה-חמישה חודשים, במכתב לשר המשפטים בבקשה לפתור את הסוגיה, שר המשפטים שהתערב, עד לראש הממשלה, אבל נראה שהגורמים המקצועיים במשרדים שונים לא בער להם שום דבר ומשכו את הנושא, ובסופו של דבר הגענו למצב המוזר, שהתפרסם כביכול כולנו חיכינו לניצחונו, לתוצאות המשפט, שזה דבר מעוות לחלוטין, אדוני היושב-ראש.
בלי כל קשר לניצחון או לא ניצחון, ברור שהבן-אדם פעל בתום לב, דיבר אמת כפי שהוא הכיר אותה, ובסופו של דבר אנחנו גם שמחים שהוא זכה. אבל המדינה היתה חייבת להתייצב מאחוריו מייד.
אבל סוף טוב הכול טוב, כפי שאומרים, ונמצאת בפני כאן החלטת ממשלה, שאם ירצו חברי הכנסת אני יכול גם למסור להם אותה; בעצם החלטת ממשלה מתוקף החלטה, או אישורה, בוועדת שרים לחקיקה. הבעיה המשפטית, כפי שהוגדרה, היתה בעיה "קשה", שד"ר יהודה דוד, בזמן שהוא נתבע ובזמן שהוא הופיע בבתי-משפט, כבר לא היה עובד מדינה. ועל-פי החלטות קודמות, אדוני היושב-ראש, מדינה יכלה לסייע רק לעובד מדינה שנתבע בתוקף הפעילות שלו, בתוקף תפקידו.
היו"ר אופיר אקוניס:
האם הבעיה הזאת נפתרה? משום שהייתי מגדיר אותו עובד מדינה ומעלה אחרי מה שהוא עשה למען המדינה.
שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:
נציג מדינה, או כלשונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, גיבור ישראל. גיבור הוא בוודאי כן, אבל גם גיבור, כפי שאמרתי, זקוק לפרנסה, והמדינה פתרה סוף-סוף – לטעמי, כפי שלא הסתרתי מן הכנסת, לטעמי גם קצת מאוחר מדי – פתרה את הסוגיה. ואני שמח לבשר לחברי הבית שמעכשיו גם במקרה של ד"ר יהודה דוד וגם, במידה שיהיו מקרים דומים, שמישהו במעשים כאלה ייתבע, המדינה תוכל לכסות את הוצאות המשפט.
אני רק יכול להוסיף לזכותו של ד"ר דוד שהוא הודיע לנו, כשנפגשנו אתו ביום ראשון האחרון בלשכת ראש הממשלה – ראש הממשלה, עבדכם הנאמן, שר המשפטים והשר יעלון – הוא הודיע לנו מייד שהוא מבקש רק לכסות את שכר טרחת עורכי-הדין, ואת שאר הכסף בכוונתו למסור לטובת ניצולי השואה בישראל, שזה כנראה גם מעשה נוסף שמעיד על האופי ועל המוטיבציה של הבן-אדם.
משפט אחרון, אדוני היושב-ראש. בימים הקרובים אנחנו צפויים להכרעה נוספת בבית-משפט אחר בצרפת; מעניין לעניין באותו עניין. יהודי טוב בשם פיליפ קרסנטי, שמנהל מאבקים בנושא הזה, תביעות חוזרות ונשנות מול 2 France, מול ערוץ הטלוויזיה שפרסם את הכתבה השקרית ההיא בזמנו, ואני מאוד מקווה שגם במקרה של קרסנטי אנחנו נראה בשורות טובות מבחינתנו. לא בשורות טובות להסברה ישראלית, לא בשורות טובות למדינת ישראל, אלא בשורות טובות לאמת. כי מבחינתי, אדוני היושב-ראש, שקר, גם אם חוזרים עליו אלפי ומאות אלפי פעמים, לא הופך להיות אמת.
עפו אגבאריה (חד"ש):
בזה אתה צודק.
שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:
ובסיטואציה שאנחנו נמצאים בה, באמת יותר שקרים כנגד מדינת ישראל מסתובבים לאחרונה ותופסים תאוצה ומופצים. לנו ודאי אין את הלוקסוס לפעול בשיטות האלה. אנחנו מדינה דמוקרטית, שבה הכול נחשף, הכול גלוי ופתוח לתקשורת, אבל לצערי הצד השני פחות מתחשב בזה. לפחות בפרשה הסמלית הזאת, אני מקווה שהאמת כולה תצא לאור.
אדוני היושב-ראש, אם הח"כים ירצו להמשיך את הדיון במסגרת כלשהי, אין לי שום בעיה עם העניין. אם ירצו להסתפק בדברי, גם אין לי בעיה.
היו"ר אופיר אקוניס:
כלומר, להסיר. אוקיי. להסתפק בדבריך. האם אתה מסתפק, חבר הכנסת אגבאריה? שנייה, אתה עוד לא הולך למיקרופון. אני שואל האם הוא מסתפק בדבריו של השר.
עפו אגבאריה (חד"ש):
אני יודע שמזה לא יצא שום דבר אחר. זה יהיה אותו דבר, אז אין לי בעיה עם זה.
היו"ר אופיר אקוניס:
אז אין לך בעיה להסיר. חבר הכנסת אלדד.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
להסיר.
היו"ר אופיר אקוניס:
אז אין הצעות נוספות. תודה. סליחה, אני מצטער, חבר הכנסת אלסאנע וחבר הכנסת בן-ארי. כאשר השר מציע להסיר ואתם מקבלים את עמדתו, על-פי התקנון אין הצעות נוספות. להסתפק בדבריו.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אז אני מבקש להעביר, מה זאת אומרת? אני, יש לי הצעה אחרת, להעביר. הם מבקשים להסיר.
שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:
לא, לא. הכנסת הסתפקה בתשובתי.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
לא הסתפקו בתשובתך.
היו"ר אופיר אקוניס:
הסתפקו בתשובתו, אדוני.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
הם מבקשים להסיר, ואני מבקש להעביר. זו הצעה אחרת.
היו"ר אופיר אקוניס:
אדוני חבר הכנסת אלסאנע, על-פי התקנון אם המציעים הסתפקו בדברי השר, אין הצעות אחרות.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
השאלה לא היתה אם מסתפקים, השאלה אם הם מסכימים להסיר.
היו"ר אופיר אקוניס:
האם הם מסתפקים, אני שאלתי.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
לא, לא. תשאל אותם שוב פעם.
היו"ר אופיר אקוניס:
לא, לא. תודה, חבר הכנסת אלסאנע. תודה. לא צריך גם להצביע, דרך אגב, במקרה הזה.