קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
יחסי עבודה בישראל
היו"ר אופיר אקוניס:
הצעה לסדר-היום, ההצעה הבאה על סדר-היום – יחסי עבודה בישראל, מס' 7634, 7685, 7694, 7693 ו-7697, של חברי הכנסת – הראשון שבהם, חבר הכנסת מגלי והבה, אחריו חבר הכנסת אורי אורבך, אחריו חבר הכנסת ניצן הורוביץ ואחריו ישראל אייכלר. מי שלא יהיה פה, כמובן לא יקבל את שלוש הדקות. ובסוף ישיב יצחק כהן, סגן שר האוצר. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. אהרונוביץ, סליחה. השר אהרונוביץ ישיב בשם סגן שר האוצר.
מגלי והבה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, השר אהרונוביץ, חברי חברי הכנסת, הפכו אותך לצורך העניין גם שר לענייני אוצר וטיפול בעובדים. זה שילוב נאה. ממש חבל שכך הדברים קורים, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אופיר אקוניס:
אני לא אגזול מזמנך, אני רק אגיד לך סיפור משבוע שעבר, אני תיכף אתחיל מחדש את שלוש הדקות. מציע ההצעה לסדר, חבר הכנסת נסים זאב, שאל שאלה את שר החוץ, וביקשו מסגן שר החוץ לענות. ופה במליאה ביקשו, אם אינני טועה, מסגן שר הבריאות לענות, והוא אמר את הדבר הבא, ואני הסכמתי אתו, שהוא רוצה תשובה של משרד החוץ. ולכן אנחנו דחינו את השאילתא למועד אחר, עד שיענה או שר החוץ או סגנו. עכשיו אתה יכול – אבל פה זה כבר עניין של ארבעה מציעים, אז אנחנו קצת פחות בעניין. אם אתה – – –
מגלי והבה (קדימה):
אדוני, לפני שתיתן באמת את הזמן המוקצה, זו שאלה עקרונית.
היו"ר אופיר אקוניס:
נכון, אני מסכים.
מגלי והבה (קדימה):
יחסי העבודה במשק – יש כתובת, יש שר אחראי.
היו"ר אופיר אקוניס:
מאה אחוז. נכון.
מגלי והבה (קדימה):
ולא יכול להיות – אני מכיר את השר אהרונוביץ ואני יודע איזה עומסים יש לו במשרד שלו ובנושאים שהוא עוסק בהם. להפיל עליו עוד תיק – עוד ידרשו ממנו, אתה מבין? הציבור יקום עליו ויגיד: גם אתה אחראי על אכיפת החוק, אדוני, וגם, אלה העובדים שרוצים לשבות או לבוא ולהביע את זעקתם, אז גם יאשימו אותו: הוא זה שאחראי על יחסי עבודה. זה לא תקין, זה לא בהתאם לנהלים, וזו הערה שחוזרת על עצמה. ואני נורא מצטער שבנשיאות – ואני יודע, כחבר הנשיאות, מה המשמעות של השר הממונה שיענה לאותם חברי כנסת.
היו"ר אופיר אקוניס:
אתה בכל זאת רוצה להציג?
מגלי והבה (קדימה):
אני בכל זאת – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
אנחנו לא מבטלים את ההצעה, אנחנו דוחים אותה.
מגלי והבה (קדימה):
אבל מי עוד מהמציעים? רק אני נמצא.
היו"ר אופיר אקוניס:
חברי הכנסת אורבך ואייכלר.
מגלי והבה (קדימה):
חבר הכנסת, אני רוצה להתייעץ אתך – –
היו"ר אופיר אקוניס:
עכשיו נא להתייעץ.
מגלי והבה (קדימה):
– – גם בשידור ישיר. מי שאמור לענות לנו על ההצעה בנושא יחסי העבודה במשק זה סגן שר האוצר או שר האוצר. משום מה נתנו את זה לשר לביטחון פנים – לענות לנו. אני מציע, בשביל ללמד את הממשלה הזאת פעם אחת ולתמיד את הלקח, שאם השר שאחראי על אותה הצעה לא יבוא ויענה, אז אנחנו לא נציג את הבעיה ונמתין עד שיבוא השר הממונה.
היו"ר אופיר אקוניס:
או סגנו.
מגלי והבה (קדימה):
או סגנו.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אני מכבד את השר אהרונוביץ ובטוח ומשוכנע שהוא יודע מה להשיב בעניין יחסי העבודה.
היו"ר אופיר אקוניס:
אוקיי. טוב. אז – – –
מגלי והבה (קדימה):
אז אני, כנראה, אדוני, לא מכיר את העבודה, אבל אני מצפה, אלפי העובדים שאנחנו מדברים, אדוני – בסדר, אנחנו נמשיך – אלפי העובדים שמסתכלים עלינו היום ורואים שמי שאחראי על יחסי העבודה בישראל – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
שלוש דקות.
מגלי והבה (קדימה):
תודה. מי שאחראי על יחסי העבודה בישראל – מצפים שתהיה להם תשובה של מי שאחראי על יחסי העבודה, ומי שניהלו את המשא-ומתן מול אותם גורמים היו שר האוצר וסגן שר האוצר, והם צריכים לענות. אני מוחה על הדבר הזה, ואני אעביר את המחאה גם בנשיאות.
אני רק רוצה להגיד לחברי חברי הכנסת, אנחנו רואים משק תוסס, שהעובדים – ואם אני אמנה כמה איגודי עובדים וכמה עובדים היום מוחים ורוצים להשבית את המשק, או הכריזו על סכסוך עבודה, זה מוכיח שלממשלה הזאת אין רגש ואין חמלה למה שקורה אצל עובדי מדינת ישראל.
נסים זאב (ש"ס):
אני חושב שזה ההיפך, הם רוצים אוזן קשבת ומפגינים כדי לקבל.
מגלי והבה (קדימה):
אני לא הבנתי, אדוני, שמינו אותך להיות הסניגור של ממשלת ישראל.
נסים זאב (ש"ס):
איש לא מינה אותי, אבל אני אומר לך – – –
מגלי והבה (קדימה):
ואני רק רוצה להגיד לך, אתה גם לא יודע מה קורה עם הבוחרים שלך.
נסים זאב (ש"ס):
אני יודע בדיוק. אני יודע בדיוק.
מגלי והבה (קדימה):
העובדים בחצור, שאין להם מקום עבודה, והאחיות בבאר-שבע שלא יכולות לקבל מקום עבודה – אני לא רוצה להשחית את זמני עליך. הממשלה מאזינה? אתה יודע שהיום, כבר כמה שבועות בבית-החולים בבאר-שבע האחיות עובדות, ואין מקום, נוטשות את היחידות, כי אין מספיק כוח-אדם, אין מיטות שיכולות להכיל את החולים. וטוב לממשלה, טוב לראש הממשלה, למה לא, יש לו קואליציה שהיא חותמת גומי, שהיא מסכימה למה שהוא עושה, וזו התוצאה. 7,000 עובדי הדואר היום, הולכים – אדוני נסים זאב, אתה יודע שאתה אמור להגן על העובדים של הדואר – לפטר 500 עובדים. אז יבואו לעבוד בש"ס, אצלך במפלגה?
נסים זאב (ש"ס):
אתה יודע שהממשלה עד היום הקשיבה ונענתה לעובדים.
מגלי והבה (קדימה):
אה, הקשיבה. הקשיבה, אז תקשיב אתה למצוקות העובדים.
נסים זאב (ש"ס):
בשונה מממשלות האחרות.
מגלי והבה (קדימה):
צר לי, אדוני היושב-ראש – – –
נסים זאב (ש"ס):
אל תשמיץ כל הזמן, זו לא העבודה שלך.
מגלי והבה (קדימה):
העבודה שלך להגן על ממשלה שהיא לא – – –
נסים זאב (ש"ס):
אני אומר לך את העובדות.
מגלי והבה (קדימה):
העובדות הן, שאנחנו מדברים על אחיות בתי-החולים שעומס העבודה הורג אותן וגורם להן שהן לא יכולות להמשיך בבאר-שבע ונוטשות מחלקות, ואנחנו מדברים על עובדי הדואר, שיש סכנה שבעקבות הקיצוצים והמצב הכספי שם אמורים לפטר 500 עובדים.
לצערי הרב, גם כאן האצבע מופנית להסתדרות. לא יכול להיות שההסתדרות תטפל בסוגיה אחת, והיא סוגיית עובדי הקבלן, ותנסה לפתור אותה, ותשאיר את שאר הסקטורים לנפשם, או לנהל אותם בהתאם למדיניות של בחירות מתקרבות או בחירות בדרך.
אני אומר את הדברים האלה, וצר לי שחבר הכנסת נסים זאב, שמייצג את השכבות החלשות – לצערי הוא לא מייצג את השכבות החלשות, ולא את העובדים – הסיט לי חלק רב מהדיון על הוויכוח אתו – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
אתן לך עוד דקה.
מגלי והבה (קדימה):
תודה. היום, כשאני רואה שבבתי-החולים יש עומס, והאחיות קורסות תחת נטל העבודה ועוזבות את המחלקות, ואין מיטה אחת פנויה, ואנחנו מסובבים אליהן את הגב, זו התעלמות מבעיה שצריך לטפל בה. זה שהיום עובדי הדואר – ואני נקבתי במספרים – אנו שומעים, נכון, יש מצב רעוע, מצבו הכספי של הדואר, אבל זו לא אשמת העובדים, והולכים לפטר 500 עובדים, וגם זו בעיה. אנחנו רואים מה קורה היום ברכבת. השאירו את הנושא בצורה כזאת, יום אחד מאיימים על העובדים וביום השני רוצים להכתיב לעובדים כיצד הדברים יתנהלו, אבל מי שסובל הם אותם עובדים שדואגים למקום העבודה שלהם ויכולים למצוא את עצמם בלי מקום עבודה ובלי זכויות שהם עבדו למענן שנים רבות.
אני אסכם ואומר שהמצב הרעוע הזה במשק, ביחסי עבודה–ממשלה, ביחסי העובדים מול הממשלה, אנחנו רואים שיש פה ממשלה אטומה, העיקר שהקואליציה שלמה, העיקר שכולם נמצאים שם ודואגים לדברים שלהם. אבל סדר העדיפויות ודאגה לעובדים הם רחוקים מאוד מדאגתה של הממשלה, וההוכחה לכך – שסגן שר האוצר היה כאן, ובמקום שיענה על ההצעה שקשורה למשרד שלו, ואלפי עובדים במצב כזה באים היום ורוצים לשמוע, אולי לממשלה יש איזה הצעה, הוא מעביר את זה לשר לביטחון פנים. זה כשלעצמו דבר לא מקובל ולא יעלה על הדעת. אני רק יכול להצטרף לעובדים ולהגיד שהממשלה הזאת צריכה ללכת מן העולם, ושיבוא מישהו שיבין את העובדים ויחליף אותה. תודה, אדוני.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת אורי אורבך.
אורי אורבך (הבית היהודי):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חסיד גדול של העבודה המאורגנת ושל השירות הציבורי שיש בו עובדים מאורגנים. אני רואה בזמן האחרון איך לפעמים נוזפים בעובדים, אפילו בפומבי – אפילו בעובדים בכירים, ראינו אתמול בטלוויזיה – ואיך אנשים לפעמים יודעים, גם במקצועות זוהרים, שממחר או משבוע הבא הם כבר לא עובדים, ולבי – מעי חמרמרו.
ודווקא משום כך אני חושב שבזמן האחרון נגרם נזק גדול לעבודה המאורגנת ולזכות להיות מאוגד ומיוצג על-ידי ועד עובדים, דווקא על-ידי ועד עובדים. אני מתכוון כמובן להתנהגותה של יושבת-ראש ועד עובדי הרכבת, הגברת גילה אדרעי, שבמעשיה – ואני לא נכנס לוויכוח מי צודק בוויכוח בין המעסיק לבין העובדים ברכבת ישראל – הסגנון, צורת הדיבור, ההשבתות הפראיות, ועל כולנה עולה ביזיון בית-הדין – גורמת נזק לא רק לנושא הרכבת ולעובדי הרכבת, גורמת נזק אדיר לדימוי של השירות הציבורי.
גברת אדרעי נתנה נשק אדיר בידי אלו ששונאים את ההסתדרות – כמייצגת – גם אם ההסתדרות לא בדיוק עמדה לצדה, אלא להיפך, לקחה ממנה את המושכות – את אלה שרוצים – תראו, תראו איך נראה השירות הציבורי, בהפרטה ובשירות הפרטי דברים כאלו לא יכולים לקרות, והדימוי – שגם ככה הוא בעייתי ומלא אבק – של הוועדים קיבל מכה קשה כזאת, שהרבה מעסיקים, יהיה להם עוד נימוק, תהיה להם עוד סיבה, למה לא לאפשר או למה להזיק להתארגנויות של עובדים.
אנחנו רואים את זה בכמה כלי תקשורת, ואצל העיתונאים, שמנסים להתאגד, לעמוד על זכויותיהם, כדי שלא יהיה איש לנפשו, וצריך לעודד ולחזק את המגמות האלה, אבל כשבא ועד עובדים – או ועדי עובדים – במקומות ציבוריים, בעיקר, מסוימים, ומתנהגים כאילו המפעל הוא שלהם, זה מקשה מאוד על ועדי עובדים במקומות אחרים, ועל עובדים יחידים במקומות אחרים להתאגד ולעמוד על זכויותיהם.
ולכן אני אומר לעובדים, הכיוון הזה – והמגמה הזאת – שלא כל אחד יהיה לבד, הוא כיוון מבורך וחשוב, ולא שכל פעם המעסיק יבוא וינפנף כרצונו על-פי איזה חוזה אישי גחמני כזה או אחר, זה חשוב מאוד, אבל ועד עובדים צריך לדעת את הגבולות שלו, והתנהגות של בעל הבית היא התנהגות שאיננה רואה את טובת המפעל, אלא רק את הטובה של האיגוד, את האינטרס הצר, זה מביא נזק אדיר, בסופו של דבר, גם לעובדים עצמם באותו מפעל, גם למפעל עצמו, וגם לכל שוק העבודה בישראל.
ולכן אני אומר לא רק למעסיקים, שבהם אנחנו סונטים כל הזמן, אלא גם לעובדים – עובדים, היזהרו בדבריכם, היזהרו בהתנהגותכם, שמא תמיטו אסון גדול על כל שוק העבודה המאורגנת בישראל.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה. הדובר הבא הוא חבר הכנסת ישראל אייכלר. בבקשה. שלוש דקות.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, היום שמעתי פה הרבה דברים של מתק שפתיים על אחדות העם מצד אנשים שאמונתנו איננה אמונתם, מצד אנשים שכופרים באלוקינו, שמורדים בתורתנו ונלחמים נגד לימוד תורתנו, אנשים שמרעיבים תינוקות של בית-רבן במשך יובל שנים ואחר כך באים ויש להם חוצפה להכחיש את אחי ולומר שאנחנו מקבלים כסף מהם בעוד שאנחנו משלמים להם מסים כבר 60 שנה, מסים שהולכים רק אליהם, רק למקומות עבודה, רק הם יכולים להתקבל למקומות עבודה בשירות הציבורי, רק הם יושבים בכיתות גדולות ריקות של 7 מטרים בעוד שתינוקות של בית-רבן יושבים בקרוונים נוזלים, וגם באזור הדרום כאשר טילים נופלים הם יושבים בקרוונים בלתי מוגנים. לבוא ולהגיד – מילא עושים את כל הדברים האלה, אנחנו מבינים, אבל לבוא ולהגיד, הם הכספומט ואנחנו המקבלים, כשבדיוק ההיפך?
כשאני שומע פה את הדברים אני נזכר שמדינת ישראל מותקפת בתקשורת העולמית, שהיא האכזרית, היא מבצעת פשעי מלחמה והיא עושה את כל הדברים הנוראים בעולם, ואנחנו אומרים כל הזמן איך הגויים – האו"ם הצבוע יכול להיות כל כך נורא ולהגיד כאלה עלילות על מדינת ישראל, כשהיא בסך הכול מתגוננת ובסך הכול רוצה להתקיים בשלום. זאת התחושה שיש ליהדות החרדית פה, במדינה, כשאנחנו רואים את כלי התקשורת שב"עליהום" כזה רוצים להכחיד את היהדות הנאמנה, שלא יהיו ילדים לומדי תורה, ובצורה חצופה באים ואומרים שהם לוקחים את הכסף.
אני אשתמש במה שאמר הנביא שמואל בפרק י"ב בשמואל א': את חמור מי לקחתי, את שור מי לקחתי, ומיד מי לקחתי כופר – אשיב לכם – לא מצאתם בידי מאומה.
אני לא אומר שלמדינת ישראל אין זכויות, חס וחלילה; פחות מ-10% ממה שהיא מקציבה למוסדות – מה שנקרא – ממלכתיים היא נותנת לתלמודי-תורה ולישיבות בעשורים האחרונים. אבל זה אתנן קואליציוני, סחיטה, לא מגיע לילדים האלה. אני לא מקנא באוכלוסייה הערבית במדינת ישראל, אבל אפילו האוכלוסייה הערבית, על-פי חוק, חייבת לקבל בחינוך הממלכתי את בתי-הספר ביישובים שלהם.
הציבור החרדי הוא נטול זכויות אזרח בסיסיות. כאשר הם מגיעים לבית-המשפט, אין ליהודי חרדי אפשרות לקבל צדק אם השופט הוא לא אדם אדיב, ובמקרה הוא רוצה להתגבר על האווירה הציבורית ולתת לו צדק. ואני יכול להביא המון המון דוגמאות לדברים האלה, אבל אני רוצה להתמקד בענייני עבודה.
השירות הציבורי סגור בפני היהדות החרדית – 60 שנה שיהודי חרדי לא יכול להתקבל לעבודה, באלף תירוצים ומבנים ביורוקרטיים של תארים אקדמיים ובגרות, וכל מיני תירוצים. וגם המגזר הפרטי שמתפרנס מכספינו, 80% ממנו לא רוצה אנשים חרדים בעבודה. הוא גם לא רוצה אתיופים, וגם לא רוצה ערבים. אבל החרדים בראש הסולם של המסורבים להתקבל למקומות העבודה. להגיד שהאנשים האלה לא רוצים לעבוד? ומביאים לנו ראיה מארצות-הברית שהחרדים עובדים – כי שם מקבלים אותם בשמחה ובששון.
אדוני היושב-ראש, ביחסי עבודה יש הרבה על מה לדבר, אבל דבר ראשון – מי יגן על אלו שאין להם עבודה, לא בגלל שהם לא רוצים לעבוד, אלא בגלל שלא רוצים לקבל אותם למקומות העבודה. בגלל שהם יהודים חרדים. תודה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. ישיב להצעה לסדר-היום כבוד השר לביטחון פנים – – –
אורי אורבך (הבית היהודי):
הרמקול שלך לא – – –
היו"ר שלמה מולה:
מה?
אורי אורבך (הבית היהודי):
– – – שלך לא עובד.
היו"ר שלמה מולה:
עכשיו? מאה אחוז. טוב. בדרך כלל יש לי קול – – –
אורי אורבך (הבית היהודי):
בדרך כלל אתה שותק. – – –
היו"ר שלמה מולה:
נכון. בבקשה, כבוד השר. אני מבין שאתה משיב בשם סגן שר האוצר?
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
כן.
היו"ר שלמה מולה:
בבקשה.
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אשיב בשם סגן שר האוצר. מדי פעם יש סכסוכי עבודה במשק. הסכסוכים מנוהלים לגופו של עניין. יש מגעים עם ההסתדרות ווַעד העובדים. שני הצדדים פועלים לפי הנהלים המקובלים בארץ. כאשר סכסוך העבודה אינו מגיע לפתרונות באמצעות משא-ומתן ישיר, יש במדינת ישראל נהלים להמשך ההתנהלות לסיום הסכסוך – בית-הדין לעבודה. המדינה מצייתת לחוק ופועלת על-פי החלטות בית-הדין לעבודה.
אנחנו אף פעם לא נמנעים מניהול משא-ומתן. היו סכסוכים, והם נפתרו כולם בין אם במשא-ומתן ישיר, או לפי החלטות שהחליט בית-הדין לעבודה. המדינה תמיד קיבלה את ההחלטות שהתקבלו, וכך תנהג גם להבא.
לגבי הסכסוכים הקיימים: הרכבת – בית-המשפט החליט על הפסקת שביתת עובדי הרכבת למשך שבועיים. במהלכם ייערכו פגישות אינטנסיביות בין שר התחבורה ויושב-ראש ההסתדרות, במטרה להגיע להסכמה. בנמלים – נמצאים בהידברות עם ועד עובדי הנמלים כל הזמן. בדואר – בחברת הדואר מדובר בתהליכי התייעלות פנימיים המתרחשים בתוך החברה. אין פה תהליכי הפרטה. גם כאן אנשי משרד האוצר והתקשורת יושבים באופן שוטף עם הנהלת הדואר.
עם האחיות – מתקיימים דיונים בנושא בין יושב-ראש ההסתדרות והממונה על השכר, כדי להסדיר את הבעיה. יש לציין כי משרדי האוצר והבריאות פועלים להרחבת ההכשרות בבתי-הספר לסיעוד: פתיחת כיתות, מלגות לימודים ואמצעים נוספים. בשבועות האחרונים מתקיימת סדרה של ישיבות בהשתתפות הסתדרות האחיות והנהלת משרד הבריאות, במטרה לגבש צעדים נוספים. תודה.
היו"ר שלמה מולה:
בבקשה. תודה רבה. מה השר רוצה?
מגלי והבה (קדימה):
ועדת הכספים.
היו"ר שלמה מולה:
מה? מה מציע?
מגלי והבה (קדימה):
ועדת הכספים.
היו"ר שלמה מולה:
אוקיי. בבקשה. אנחנו עוברים להצבעה.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
מה זה הצבעה? עמדה אחרת.
היו"ר שלמה מולה:
עמדה אחרת. לא נרשם? בבקשה, אדוני. מאה אחוז. אוקיי. בבקשה. בבקשה, אדוני.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, יחסי העבודה הגיעו למבוי סתום בכל החזיתות. בכל החזיתות. אני לא רוצה להזכיר לך את הרכבת – מה שקרה בשבוע שעבר.
אבל זה לא רק עניין של יחסי עבודה כשמדובר בשביתות – ואם ההסתדרות לא רוצה ללכת לשביתות, רוצה ללכת להידברויות, אז יחסי העבודה בסדר? אם מישהו החליט שהמדיניות שלו היא הידברות, זה אומר שאין בעיות? שיחסי העבודה בסדר גמור? אין הפגנות? אין שביתות?
יחסי העבודה בישראל הגיעו למבוי סתום. התוצאה היא המבחן. הפערים בשכר. השקט התעשייתי המדומה הזה. אלפי משכילים ואינטלקטואלים ואקדמאים ערבים שיושבים בבית, מובטלים. בשבילי כל אחד מהם זה 100%.
אז כל הכבוד לשר האוצר שהוריד את האבטלה, אבל הוא לא סגר את הפערים. הוא לא נתן מענה לזוג עובדים שלא מסיימים את החודש. אני לא מדבר על עובד, מפרנס אחד, שלא מתחיל את החודש. זה יחסי העבודה בעיני.
היו"ר שלמה מולה:
בבקשה, אדוני.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
תודה.
היו"ר שלמה מולה:
בבקשה. יש עוד מישהו שרוצה הצעה אחרת? אם לא – אנחנו עוברים להצבעה. הנושא יעבור לוועדת הכספים אם זה יתקבל.
בבקשה.
הצבעה מס' 7
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה.
היו"ר שלמה מולה:
אכן, בעד – 8. אין מתנגדים. ההצעות לסדר-היום בנושא יחסי עבודה בישראל יועברו להמשך דיון בוועדת הכספים.