קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
אחיות הקורסות תחת העומס נוטשות את חדרי המיון והמחלקות
היו"ר שלמה מולה:
אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: אחיות הקורסות תחת העומס נוטשות את חדרי המיון והמחלקות – הצעות לסדר-היום מס' 7680, 7683 ו-7723. ראשון המתדיינים הוא חבר הכנסת אברהם מיכאלי, ואחריו – ד"ר סעיד נפאע, ואחריו – חבר הכנסת אורי מקלב, אם יהיה כאן. וישיב סגן שר הבריאות. בבקשה, אדוני. לרשותך שלוש דקות.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני שר הבריאות, סגן שר הבריאות, הרב ליצמן, חברי חברי הכנסת, לצערי, אנחנו עוסקים היום ביחסי עבודה, אחד אחרי השני. אבל ספציפית, אני מתייחס כעת למשבר שלצערנו כבר נמשך הרבה מאוד שנים. אבל מה לעשות שזה מגיע בתקופתנו אנחנו, ואנחנו מתמודדים אתה, עם הבעיה הזאת – צריכים לעלות ולדון בעניין.
מדובר פה כבר במספר פעמים שאחיות בתי-החולים החליטו להגיב בעזיבת בתי-החולים, בגלל העומס הרב שהן טוענות שיש בבית-החולים. ואני כרגע לא רוצה להיכנס להצדקה למעשה הזה של החלטת אחיות שעוזבות את בתי-החולים ויוצאות החוצה. יש בזה מצד אחד פגיעה בחולים, פגיעה באנשים שלצערם לא בחרו להיות בבתי-החולים. הם שוכבים שם כי מצבם הבריאותי, אדוני, לא מאפשר להם להיות בבית. לכן, אחות שעוזבת את המחלקה באותו זמן, מי שסובל ונכנס לסכנת חיים, זה אותו חולֶה, אותה חולָה, ששוכבים שם.
יחד עם זאת, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר בכמה מלים איך אני מכיר את הזווית הזאת של עבודת אחות בבית-חולים. מדובר פה, אדוני, בעבודה מאוד קשה. אני למען גילוי נאות יכול להגיד שיש לי רעיה שהיא אחות, אבל היא לא עובדת בבית-חולים. אבל אני מכיר את עבודתן הקשה של אחיות בתי-החולים במקרים שאנחנו מבקרים – מקרים אישיים שליווינו את קרובי משפחתנו שם. ואנחנו רואים, אדוני, שמדובר בבעיה קשה שקיימת במשק כבר המון שנים. המון שנים.
מדובר באחות שברוב המקרים היא אפילו אחות אקדמאית. ברוב המקרים היא אחות מוסמכת שכבר שנים רבות עסקה ברכישת המקצוע שלה. והיא מגיעה לבית-החולים לעבודה מאוד קשה – עבודת משמרות רובה. והן עוזבות את הבית, אדוני, בשעות לא סבירות לאשה – לעזוב את הילדים, לעזוב את המשפחה. והן עובדות בבית-החולים בתנאים לא פשוטים.
ואנחנו יודעים שמחלקות מסוימות בבתי-החולים, זה כמעט בלתי אפשרי שם לתפקד מבחינה אנושית; לא יכול להיות שמחלקה שלמה, שיש שם שתיים-שלוש אחיות, שהן מתפקדות שם והן משתלטות על כל הבעיות שיש – הן רפואיות, הן מינהלתיות והן, לפעמים גם אפילו עבודה לא נעימה ופשוטה של טיפול בחולים קשים.
אבל מדובר פה גם בעבודה בשבתות, עבודה בחגים. והאחיות האלה סובלות. ואיפה התגמול שלהן, אדוני היושב-ראש?
אדוני שואל: בסדר, כמו הרופאים, שדאגו להם – אני יודע שיש להם הסכמים קיבוציים, אני יודע שיש להם כל מיני הסכמות, אבל אדוני צריך להסתכל מבחינה אנושית איך אחיות כאלה, נשים שעוזבות את המשפחות, שעוזבות את הבית שלהן והולכות לעבוד שם באמצע הלילה, בחג, לפעמים בנסיבות הכי אינטימיות ומשפחתיות שלהן. צריך לחשוב. אני לא בא בטענות כרגע לשר הבריאות הנוכחי, לסגן שר הבריאות, הוא לא יכול לפתור את כל הבעיות של 30–40 שנה אחורה. אבל אנחנו כציבור צריכים לפעמים לחלק את העוגה בצורה נכונה. ישנם מקצועות – זה מובן מאליו שאחות תעבוד במשכורת רעב, במשכורת שהיא לא הגיונית ולא סבירה. ועל כן צריך לגלות הזדהות גדולה עם האחיות, לגלות אמפתיה כלפיהן, ולא לבוא כל הזמן ולהגיד שזה מובן מאליו שהאחיות האלה תעבודנה עבודת פרך. תודה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. הדובר הבא הוא חבר הכנסת סעיד נפאע, ואחריו, אני מבין, חבר הכנסת אורי מקלב. בבקשה, אדוני. לרשותך שלוש דקות.
סעיד נפאע (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, תודה רבה, כבוד סגן השר, מאז המחזה של הזקנה בפרוזדור בנהרייה ב-1999 אנחנו רואים שהמצב – – –
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
הזקנה עדיין נמצאת, הפרוזדור לא נמצא.
היו"ר שלמה מולה:
השאלה, האם אהוד ברק זוכר שהיא עדיין נמצאת?
סעיד נפאע (בל"ד):
אנחנו עדים מדי שנה בשנה לאותו מחזה למעשה. אני לא יודע, באמת, האם הבעיה כל כך קשה כדי לפתור אותה. בטח כבוד סגן השר עקב אחרי מה שנכתב, מה שפורסם בתקופה האחרונה בנושא הזה. ואנחנו שומעים על תפוסה של 140% ו-180%, ואפילו יש מספר שלי נראה ממש מקומם, 300% תפוסה, והאנשים הקשורים לעניין אומרים דברים שאני אצטט כמה: "המחלקות עמוסות לעייפה, אי-אפשר לתת מענה לחולים ולא עושה רושם שזה מעניין מישהו במשרד הבריאות או בקופות-החולים. הם לא עושים כלום כדי לשפר את המצב". ועוד כהנה וכהנה הרבה דברים, שהחולים לא מקבלים את הטיפול הראוי. זה אכן, אם ישנה תפוסה כזאת ועומס שכזה, אז כל אחות לא תוכל לקיים את מה שמוטל עליה.
ישנה זעקה אחרת, שאומרת: "אנחנו היינו פראייריות, המשכנו לתת טיפול למרות שקרסנו, אבל לא נהיה פראייריות יותר. מי שחושב שהחולים האלה מקבלים טיפול מטעם אנשים – מטעה אנשים. הודעתי לאוצר שאני לא רוצה להשבית אבל בכל שנה זה נהיה יותר גרוע והאחיות עוזבות".
אחר כך יש מישהו שאומר שהבעיה למעשה – אוקיי, יש מצב שבחורף אנשים חולים יותר ואז יש מחלקות שמתפוצצות. זה יכול להיות מובן כגורם אובייקטיבי, אבל האחיות אומרות כאן דבר פשוט; אומרות שיש חוסר רציני בתקנים ואין מענה לדרישות של הוספת תקנים כדי שבאמת האחיות יוכלו לעמוד בעומס הזה.
אני השתתפתי בדיון שכבודו השתתף בו בוועדת העבודה והרווחה, שמעתי, את האמת, שם – גם חבר הכנסת אגבאריה היה באותו דיון – שמענו מפי כבודו הרבה בשורות, שישנה תוכנית להוספת מיטות. אומנם זה פרוס לכמה שנים וכל הדברים כאלה. השאלה, באמת, הנשאלת: האם הבעיה הזאת כל כך קשה, שמדינה גרעינית לא יכולה לפתור את הבעיה הזאת?
אני תקווה שבאמת נשמע לבסוף מפי סגן השר, ושהוא יבשר בשורות לכולם, שאכן ישנם פתרונות כדי שהמחזה הזה לפחות – אני לא רוצה לומר שייעלם מעינינו, כנראה זה בלתי אפשרי, אבל לפחות שהמעמסה הזאת, העומס הזה, הסבל הזה שנגרם לכולם, לא רק לאחיות אלא גם לאנשים, פעם אחת לפחות, כפי שאמרתי, לא ייעלם אלא יצומצם עד המינימום האפשרי. אני תקווה באמת לשמוע מכבודו בשורות בעניין. תודה רבה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה, ואחריו – סגן שר הבריאות ישיב. בבקשה, אדוני, גם לרשותך שלוש דקות.
אורי מקלב (יהדות התורה):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אתה בלחץ זמן?
היו"ר שלמה מולה:
למה?
גאלב מג'אדלה (העבודה):
– – –
אורי מקלב (יהדות התורה):
הוא בטוח במקום שלו. הוא צריך פריימריס? הוא בטוח במקום שלו. לפי העבודה שהוא משקיע פה כל השנה, מי שמשקיע כל השנה וכל הקדנציה לא צריך להשקיע בזמן הפריימריס. אבל תוסיף לי את הדקה שלי, כי זה לא היה על חשבוני.
היו"ר שלמה מולה:
לפי תקנון הכנסת הצעה לסדר זה שלוש דקות. אני אעמוד על כך שכל דובר יאמר את דברו במסגרת שלוש דקות. בבקשה, אדוני.
אורי מקלב (יהדות התורה):
מכובדי סגן השר, השר, חברי חברי הכנסת – – –
היו"ר שלמה מולה:
מאחר שאתה הפרעת לו אני אתחיל את זה משלוש דקות.
אורי מקלב (יהדות התורה):
תודה רבה. אני מסכים לדברי קודמי, חבר הכנסת מיכאלי וחבר הכנסת סעיד נפאע, שצריך לעמוד מאחורי המטלות והקשיים שעמם מתמודדות האחיות, התקנים החסרים והעול הגדול שנופל עליהן, התנאים הקשים וגם המשכורות, והיום לא פופולרי מאוד להיות אחות. זה לא איזה מקצוע שהרבה מחזרים אחריו. חוץ מלהיות מיילדת, בשאר המקצועות, אם זה בפגיות ועוד, יש מחסור באחיות.
אני דווקא רוצה להגיד, בכל אופן, מהיבט אחר קצת. אני הזדמנתי לפני כמה שבועות למחלקת ילדים בבית-חולים בירושלים. בית-חולים ותיק, מפואר וגדול. הצפיפות שהיתה שם והמחזות שהתגלו לעיני לא ייאמנו. אני חושב שלא יכולתי אפילו לדמיין. בחדר צר וקטן שכבו ארבעה תינוקות. המיטות שלהם, הספות המתקפלות של ההורים, ההורים, העגלות, צפיפות נוראה. ילדים שחלקם, לא ידעו אם יש להם מחלקה מידבקת, עם ילדים שיש להם מחלקה מידבקת. תינוקת בת שבועיים עם תינוק בן שלוש שנים, שכל הזמן צועק ובוכה, שרוצה להוציא לו את האינפוזיה או משהו אחר, וההורים בכוח, ועוד בן משפחה, מחזיקים אותו ומסיחים את דעתו. אחד מקיא, אחד צועק, אבא אחד ישן – זה היה ב-08:00 בבוקר ביום שישי. אמא מנסה להעיר אותו ולא מצליחה כי כל הלילה הוא היה עם הילד שלו ואין לו כוח לקום. המנקה מנסה לנקות קצת עם סמרטוט. הוא אומר: תרימו את הדברים מהרצפה. אומרים: אין לנו לאן להרים, מה להרים. הוא אומר: אבל יום שישי היום, צריך לנקות משהו. הוא עובר עם הסמרטוט ככה ובזה נגמר הניקיון. ועוד דברים.
אני לא אאריך בגלל הזמן הקצר על מה שהיה חסר שם. סיפרו לי שלא את כל הדברים בית-החולים מספק. הרבה דברים ההורים צריכים להביא מהבית, כולל תרופות שצריך להביא מהבית. בית-חולים, או האחיות, הרופא אומר: תשמע, את המשחה הזאת בית-החולים לא נותן אבל אתה צריך, ואם אתה רוצה יש בבית-מרקחת ותקנה את זה שם. זה גם מצב – אני לא מכיר אמא או אבא לתינוקת בת שבועיים שלא יקנו משחה כזאת גם אם זה יקר וגם אם בית-החולים לא נותן את זה.
הם גם מספרים על המחסור הגדול שיש באחיות ובצוות מסביב בכלל.
כאן נשאלת השאלה, אותן אחיות שהיום נטשו את המחלקות, מדוע כשבית-החולים שהן עובדות בו – אני ביררתי את זה אחרי זה, אני דיברתי, לא עם סגן שר הבריאות אלא עם אנשים אחרים במשרד הבריאות, והם אמרו לי: אתה צודק. מתברר שבית-החולים עצמו מצמצם ולא עומד בתקנים של העובדים שהוא צריך לקבל. הוא צריך לעמוד בתקנים שלו, והוא, הצמצומים שלו, מה שהוא חוסך, מנסה לחסוך בתקציבו, הוא על-ידי כך שהוא לא מעמיד את כוח-האדם המינימלי שכן מאשרים לו; גם בזה הוא חוסך. ואז לא ראיתי שהאחיות עזבו את משמרתן והן יצאו להפגין – למה בית-החולים לא עומד בתקן כוח-האדם שהוא צריך להעמיד לרשות החולים.
אני חושב שבהחלט, עם כל הכבוד לכך שהאחיות עובדות באמת קשה – הם שונים מעובדים אחרים. אין דינן של אחיות כדינם של עובדי רכבת, לא קלה ולא ארוכה, שלפתע עוזבים את משמרתם ומשאירים אנשים. אחיות צריכות להישאר גם אם המצב מאוד קשה. הן צריכות לעשות את המקסימום שיש להן. לכן קוראים לה "אחות רחמנייה", גם הרופאים וגם האחיות, לכן מעריכים אותן יותר, בגלל שזה לא עוד סתם עבודה, זאת עבודה עם ערכיות מיוחדת.
לכן אני חושב שאנחנו צריכים מאוד לעמוד, וזאת אולי חובתנו וזכותנו, אבל עם כל זה, לעזוב את המחלקות ולנטוש אותן ולהשאיר את הצפיפות ככה בלי שום אחות – זה דבר שלא אחיות ולא רופאים צריכים לעשות.
בעניין משרד הבריאות, הנושא הזה של צפיפות – – –
היו"ר שלמה מולה:
משפט אחרון בבקשה.
אורי מקלב (יהדות התורה):
משפט אחרון. זה משפט אחרון. הצפיפות שאנחנו עדים לה, יכול להיות שהשנה יש חורף יותר קשה אז אולי הצפיפות רבה יותר, יש יותר חולים, אבל היא חוזרת על עצמה. זה לא דבר – שלג פעם ב-40 שנה. זה חוזר על עצמו. יכולה להיות מתכונת חירום. אנחנו יודעים איך לפעול במתכונת חירום? צריך גם במשרד הבריאות – אני מציע את זה לכבוד סגן השר – שבתי-חולים, בזמני צפיפות, יעברו למתכונת חירום. דהיינו, יכולים אז לגייס, יכול להיות עוד אחיות, שנמצאות בפנסיה, באופן זמני, לאותם שבועיים, אותם שלושה, אותם ארבעה שבועות. יש הרבה דברים יצירתיים.
יש מחלקות, אמרתי, יש מחלקות שלקראת סוף השבוע מתרוקנות, אם זו מחלקה כירורגית, ועוד, יש שם גם כוח-אדם, ואפשר – זה קצת קשה, זה קצת מצריך יצירתיות, זה קצת לעבוד, לעבוד ולשבור מוסכמות, אבל כשזה מגיע לחיי אדם – והנטישה של האחיות זה ממש שאלה של חיי אדם – צריכים למצוא דרכים יותר יצירתיות, וחדשות, וכפי שאדוני השר עשה את זה בהרבה דברים, גם בנושא הזה. תודה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. ישיב על ההצעות לסדר כבוד סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, ואחריו, להצעה אחרת, נרשמו מגלי והבה, אם יהיה כאן, וד"ר עפו אגבאריה. בבקשה, אדוני.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
סליחה, אני נרשמתי ראשון.
היו"ר שלמה מולה:
נרשמת? תהיה.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אני נרשמתי אצל המזכיר ראשון, מהבוקר.
היו"ר שלמה מולה:
נרשמת. בבקשה, אדוני.
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, המצב בבתי-החולים בחורף, כמו בחורף. אי-אפשר להגיד את זה אחרת. יש עומס עונתי, אבל אני חייב לבשר לכם שהשנה, לפי הסטטיסטיקה שיש לי, שאני מקבל כל יום, התפוסה במחלקות הפנימיות ירדה מלפני שנה בכמה אחוזים. זה ירד. כל יום.
אני יכול להגיד לכם משהו אחר. היום ביקרתי אצל מישהו בבית-החולים "שערי צדק". חדר המיון היה ריק. ריק. אני חייב לציין גם שאתמול אמרו לי שהוא היה מפוצץ. מה זה אומר? זה אומר שיש ימים ויש ימים. אנחנו כרגע בעונה של החורף.
ברור לכם שלפני שנה האחיות באו אלינו בטענה, אילנה כהן, והיא טענה בצדק שיש 190 תקנים של אחיות שהבטיחו לה, שמשרד הבריאות קיבל – אגב, בקדנציה הקודמת – ולקחו את זה לדברים אחרים. אני רוצה להגיד לכם שהחזרתי לה עד התקן האחרון, לפני שנה כבר. אני לא חייב לאף אחד תקן, לאחיות.
נכון שיש מחסור באחיות. ובנושא המחסור באחיות אנחנו – אני מציע – הצעתי למשרד הבריאות לעשות כמה דברים. א. למה אדוני – עפו, אתה רופא – היחיד כאן, נכון?
עפו אגבאריה (חד"ש):
גם אם כן.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אם אתה דוקטור.
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
כן. תגיד לי למה אצל רופאים יש סטאז'ר, מתמחה, מומחה צעיר, ואחר כך – נכון? למה באחות יש רק אחות? למה שלא נעשה סייעת, אחר כך אחות – – –
אברהם מיכאלי (ש"ס):
יש. יש אחות מעשית.
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
אין אחות מעשית, כי בהסתדרות האחיות לא רוצים לתת להם את זה. אין. היה פעם. אין. אני רוצה להחזיר את זה, אתה צודק, צריך. זה ברור לי – לא צריכה להיות אותה משכורת. כמו ברופאים. ברור שצריך כוח עזר.
מעבר לדברים שאנחנו משתדלים לעשות – מוסיפים תקנים, וכל תקן זה גם אחיות – חדרי מיון קדמיים שאמרתי לכם, שאני אומר לכם כל הזמן, שהתחלנו לפתוח כבר, ואנחנו פותחים הלאה – כל זה מוריד את העומס של חדרי המיון. א. אני לא יכול להתכחש לזה שיש עומס, אבל אני יכול להגיד שהוא ירד; החורף הזה ירדו בהרבה אחוזי התפוסה במיון, בפנימיות. ב. אנחנו עושים כל מיני צעדים, כפי שציינתי קודם, להוסיף תקני אחיות ולהוסיף חדרי מיון קדמיים, וזה ישמש גם להוריד את מספר הבאים – למשל, כפי שציינתי, שבדרום, ב"סורוקה" – מירוחם ודימונה באים פחות, כי יש להם חדר מיון קדמי. אז מי ששבר, חלילה, את היד, או את הרגל, מקבל טיפול, לא צריך להגיע לחדר מיון. מנכ"ל "סורוקה", מנהל בית-החולים, הודה שבאמת פחות אנשים באים ממקומות אלו.
ולכן, מה שאני מציע, אני אומר דבר אחד: א. אנחנו עושים כל מה שאפשר, מקפידים, משתדלים לעמוד – משרד הבריאות רוצה להגיע ל-120%, אבל זה לא חייב – משתדלים, אבל האחיות צריכות להבין שאם יש יום פה ויום שם שעוברים את ה-120%, לא נורא אם יעבירו בתוך המחלקות עוד שתיים-שלוש מיטות. לא יקרה אסון. סך הכול אנחנו מדברים על כמה ימים, כי מספר ימי האשפוז היום, הכלליים, יורד. מה לעשות? ברוך השם, האוכלוסייה מזדקנת – שיהיו בשיבה טובה ובריאות טובה – אז אוטומטית קורה שיש תפוסה פה ושם. אבל בעיקרון אני חושב שהחורף הזה, עד עכשיו המצב די נשלט, אני חושב שלא צריך ואין רשות לאחיות לעזוב את בתי-החולים.
אני מודע לזה שאחיות עובדות קשה מאוד, קשה מאוד, אני רואה את העבודה שלהן, ביקרתי שם, אפילו היום ראיתי את זה. כפי שציינתי לא פעם אחת, אחות היא הדבר הכי קרוב לחולה, כי היא רואה אותו כל היום. רופא רואה אותו פעם או פעמיים ביום אולי, בקושי, אחות רואה אותו כל הזמן, ומה שהוא צריך – הוא מדבר עם האחות. ברור לי שצריך הרבה אחיות, ואנחנו מוכנים לתת תקנים. יש מחסור, אבל בינתיים אמרתי כמה צעדים שעשינו, ובעיקר את מה שאני רוצה לשנות, שגם אחות מעשית וגם סייעת יוכלו לעבוד בדברים, וזה יוריד את העומס של האחיות.
אדוני היושב-ראש, אני מוכן שהנושא הזה – אם חברי הכנסת יסכימו – יידון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת.
היו"ר שלמה מולה:
מאה אחוז. תודה רבה, אדוני. ראשית כול, אני רוצה להודות לך, כבוד סגן שר הבריאות.
בתחילת סדר-היום, בנושאים שעסקנו בהם, היה ניצחונו של ד"ר יהודה דוד במשפט בצרפת, הצעות לסדר של ד"ר עפו אגבאריה ואריה אלדד, וד"ר דוד ומשפחתו נמצאים כאן, ביציע האורחים, אנחנו רוצים לברך אתכם, אנחנו רוצים לברך על הניצחון במשפט. כן תבורכו.
הצעות לסדר-היום
אחיות הקורסות תחת העומס נוטשות את חדרי המיון והמחלקות
היו"ר שלמה מולה:
אנחנו עוברים להצעה אחרת. ראשון הדוברים הוא גאלב מג'אדלה. אחר כך – מגלי והבה, שנמצא כאן, ואחריו – ד"ר עפו אגבאריה. בבקשה, אדוני.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אדוני היושב-ראש, מכובדי סגן שר הבריאות, אין חולק – חבר הכנסת מקלב, אתה מפריע לסגן השר להתרכז בדברי. אדוני סגן שר הבריאות, אין חולק, בכל מה שנוגע בסביבה של העשייה של המשרד שלך, שאתה מקבל אצלנו ציון "מצטיין"; הרבה תקנים, הרבה מיטות, תוספות, כולנו מצדיעים לך.
אבל בנשימה אחת אני תומך גם במאבקן של האחיות, לנטוש את חדרי המיון, ואני אגיד לך גם למה. זו מדינה שיש בה ממשלות שלא יודעות לקבל החלטות, אלא תחת לחץ, איומים והפגנות. למה היה צריך להגיע למצב הזה? מה יותר חשוב בחיים שלנו מהבריאות שלנו? אני שואל אותך, יש משהו יותר חשוב מבריאות? למה צריך לנטוש את חדרי המיון כדי לקבל את התוספות המתאימות?
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
תן לי לענות לך, תן לי לענות לך.
היו"ר שלמה מולה:
טוב – הצעה אחרת זה דקה – – –
גאלב מג'אדלה (העבודה):
למה ממשלות ישראל מחכות עד שהרב ליצמן מגיע, מנהל מאבק מוצלח ומשיג הישגים? תוספת מיטות – – –
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
מה תודה רבה?
היו"ר שלמה מולה:
דקה עברה.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
מי אמר דקה? זה לא נאום בן דקה. זו עמדה.
היו"ר שלמה מולה:
לא. עמדה אחרת – – –
גאלב מג'אדלה (העבודה):
לכן אני אומר לך, סגן השר, הנושא הוא לא אישי – –
היו"ר שלמה מולה:
אני מבקש לסיים.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
– – אנחנו צריכים, כולנו – ואתה הראשון צריך להשתמש בצעד הזה שלהם לטובת מערכת הבריאות והאזרחים. תודה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה. אבל מה אדוני מציע? אתה אומר הצעה אחרת, אבל לא אמרת שום דבר.
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
– – – עד עזיבת בית-חולים אני תומך בכול.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
– – – שום דבר לא עוזר עם הממשלה הזאת.
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
– – – זה מפקירים חולים, זה הפקרות. עד עזיבת – – –
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אבל שום דבר – מי שמפקיר את החולים זה הממשלה וראש הממשלה. הם מפקירים את החולים. הם גורמים לכך שיפקירו את החולים.
היו"ר שלמה מולה:
חבר הכנסת.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אתה מכיר אחות שרוצה להפקיר חולה מרצונה החופשי?
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
אני מסכים אתך – – – עד עזיבת בית-חולים.
היו"ר שלמה מולה:
מג'אדלה, חבר הכנסת מג'אדלה.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אני לא רוצה לאחל לשרים להגיע לבית-החולים כדי שהם ידעו מה זה לנטוש אותם.
היו"ר שלמה מולה:
חבר הכנסת, חבר הכנסת מג'אדלה, בבקשה. אתה תקשיב, גם, אתה לא חייב – – –
גאלב מג'אדלה (העבודה):
סגן השר מדבר אלי. מתוך כבוד אני עונה.
היו"ר שלמה מולה:
אדוני – א. הוא לא חייב לענות לך. שנית, סיימת לדבר.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אבל הוא כבר ענה.
היו"ר שלמה מולה:
אני מבקש ממך לשבת. בבקשה, בבקשה לשבת.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אני ישבתי. חזרתי לענות לכבוד סגן השר.
היו"ר שלמה מולה:
בבקשה. ד"ר עפו אגבאריה – בבקשה, אדוני.
עפו אגבאריה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, כבוד סגן השר הרב ליצמן, קודם כול אני רוצה להודות לך על כל המאמץ שאתה משקיע בקידום הבריאות, גם האמבולטורי וגם הסטציונרי שבבתי-החולים, גם בפריפריה וגם במרכז.
אני חייב להגיד שאני לא מסכים, ואני לא חושב שהאחיות צריכות לנטוש את בית-החולים.
היו"ר שלמה מולה:
נכון.
עפו אגבאריה (חד"ש):
גם כשאני עבדתי, אני זוכר שכאשר דיברו על נטישה, אז מי שנטש, אולי אחד או שניים, בשביל התקשורת. אבל הרוב נשארו בעבודה שלהם. וזה בדרך כלל ככה, זה צורה של מאבק.
אבל עם כל זה, באמת, אני חושב שהמצב הכי קשה של האחיות זה בכמה מחלקות. לא בכל המחלקות ולא בכל מקומות העזרה הרפואית. אולי בבתי-החולים, במספר מחלקות, העבודה של האחיות היא מאוד קשה. ולדעתי, אמרת את זה בצדק, יש איזושהי מחשבה, ולא רק מחשבה אלא עבודה, לסדר את התקנים בצורה כזו שאולי התקינה של המחלקות הפנימיות שהיתה לפני 20 שנה, היא לא מתאימה לתקינה של היום. כי היום האוכלוסייה יותר מזדקנת, בתי-החולים שמקבלים את החולים בזמנים הקשים – שזה זמן החורף, איפה שהתפוסה היא הרבה יותר גדולה, אולי בקיץ אנחנו רואים שזה פחות – אפשר לתת בזמנים האלה את העזרה הנכונה.
יש לי הצעה, אולי לתת את האפשרות למנהלת הסיעוד בבית-החולים, בינתיים, עד שכל התוכנית תתגשם, שהיא תוכל לנייד אחיות ממקום אחד למקום שני לתת את העזרה.
בינתיים, אני מאוד מקבל את ההצעה שלך, וזה באמת שווה מחשבה – למה במחלקות יש גם סטאז'ר ויש גם מתמחה? הרי הם לא כולם על אותם תקנים של המחלקה.
היו"ר שלמה מולה:
טוב, מאה אחוז.
עפו אגבאריה (חד"ש):
יש בתי-ספר לאחיות – –
היו"ר שלמה מולה:
נא לסיים. בבקשה.
עפו אגבאריה (חד"ש):
– – אז למה לא לתת לתלמידות – שאולי, אפילו תמורת משהו, לעזור להן? אז תודה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה. בנימה אישית אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת גאלב מג'אדלה – אנחנו אנשי ציבור, אנחנו לא נמצאים באיגוד מקצועי. אתה לא יכול לבוא ולהגיד: תנטשו את בתי-החולים. אני חושב שזה לא נכון, זה לא אחראי, ועל כן אני מציע שנאמר לפעמים את דברינו בזהירות – –
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אתה אומר את עמדתך.
היו"ר שלמה מולה:
– – ומישהו יכול לפרש את זה מחר ולנטוש את בתי-החולים. בשביל מה?
אנחנו עוברים להצבעה. השר מבקש להעביר את זה – המציעים, אתם מסכימים להעביר את זה לוועדת העבודה והרווחה? בבקשה. אנחנו הולכים להצבעה.
הצבעה מס' 8
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר שלמה מולה:
אכן, בעד – 8, אין מתנגדים. ההצעות לסדר-היום בנושא: אחיות הקורסות תחת העומס נוטשות את חדרי המיון והמחלקות, תועברנה להמשך דיון בוועדת העבודה והרווחה.