קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום אונר"א כארגון המנציח את מצב הפליטות היו"ר שלמה מולה: אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הנושא הבא הוא: אונר"א כארגון המנציח את מצב הפליטות, הצעה לסדר-היום מס' 7702 של חברת הכנסת עינת וילף. ישיב סגן שר החוץ, אבל אני מבין שאתה משיב גם בשמו. בבקשה. נסים זאב (ש"ס): מה עם הנושא שלי? הנושא שלי לא עלה? בסדר-היום אני לפניה. קריאה: – – – היו"ר שלמה מולה: לא, אנחנו, לא ידוע לנו. בבקשה, גברתי. אנחנו נברר. לדעתי, אין נושא שלך. עינת וילף (העצמאות): לפני רשום וקנין – – – היו"ר שלמה מולה: בבקשה. נסים זאב (ש"ס): אני במקום דוד אזולאי עכשיו. היו"ר שלמה מולה: אין עניין של דוד אזולאי. לא מופיע לנו נושא על סדר-היום בעניינו של דוד – בבקשה, גברתי. אנחנו נשמח – – – נסים זאב (ש"ס): הופיע לפני דקה במחשב – אני מצטער לומר לך. היו"ר שלמה מולה: אני מציע שתבוא, תברר עם מזכירות הכנסת – – –. בבקשה – – – עינת וילף (העצמאות): אין לי בעיה שיבדקו, יראו מה – – – היו"ר שלמה מולה: בסדר. אנחנו – – – עינת וילף (העצמאות): בסדר. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברי חברי הכנסת – – – נסים זאב (ש"ס): סליחה, במקום וקנין. מצטער. כי השר צריך לענות לי. היו"ר שלמה מולה: אוקיי. אדוני, מאחר שבמזכירות הכנסת כבר קיבלנו הודעה שהנושא ירד מסדר-היום, אז לא נוכל להעלות את העניין. נסים זאב (ש"ס): – – – היו"ר שלמה מולה: תשמור את זה לשבוע הבא. בבקשה, גברתי. עינת וילף (העצמאות): מצטערת, נסים. נסים זאב (ש"ס): אני לא יודע מי הודיע. אני הודעתי שאני – – – היו"ר שלמה מולה: הנושא שלך הוא הצעה רגילה, אז אכן – – – עינת וילף (העצמאות): כן, זה עשר דקות. היו"ר שלמה מולה: בבקשה. נסים זאב (ש"ס): השאלה – אני יכול לדבר אחריה או לא? זה מה – – – היו"ר שלמה מולה: התשובה היא לא לפי תקנון הכנסת. בבקשה. עינת וילף (העצמאות): אוקיי. תודה רבה. כבוד היושב-ראש, השר וחברי חברי הכנסת, ביקשתי להעלות היום לדיון במליאת הכנסת, ולדיון כאן מעל בימת הכנסת, נושא שלעתים נדירות נדון, אבל בעיני הוא קריטי לעתידנו כאן, וזה קיומו של אונר"א – סוכנות הסעד של האו"ם לפליטים מפלסטין – שמהווה בעצם היום, בעיני – ואני חושבת בעיני רבים אחרים – את המחסום העיקרי לאפשרות להגיע בכלל לפתרון של שתי מדינות. אני חושבת – גם אתה, שלמה, אתה מסתובב הרבה בחו"ל, נפגש עם משלחות – כששואלים מה המחסום הגדול ביותר לפתרון שתי המדינות, אומרים: התנחלויות. זה יהיה הדבר שיגידו בכל מקום. זאת תהיה השאלה. זאת תהיה גם שאלה של ידידיה של ישראל. לא נתווכח – כן או לא, עד כמה. אבל מה שמדהים בעיני, זה שדבר שהוא חמור לא פחות, בכלל לא זוכה לתשומת לב, ובוודאי שלא זוכה לסוג תשומת הלב של הקהילה הבין-לאומית, שהקהילה הבין-לאומית משקיעה בנושא ההתנחלויות. מדוע אונר"א – לכאורה ארגון הומניטרי מטעם האו"ם – מהווה מחסום דרמטי להשגת פתרון שתי המדינות, במידה שזה אפשרי? מה שאונר"א עושה: אונר"א בעצם נוצרה באופן חריג לטפל אך ורק בפליטים הערבים – לא בפליטים היהודים, חס וחלילה, בפליטים הערבים – שנוצרו מתוך מלחמת העצמאות, ומתוך הסכסוך והחלטת החלוקה. כל הפליטים האחרים בעולם, כל עשרות המיליונים, מחילופי האוכלוסין והמלחמות שהיו עד אז ומאז, מטופלים על-ידי סוכנות הפליטים של האו"ם. עכשיו, סוכנות הפליטים של האו"ם פועלת על-פי העיקרון שצריך למצוא לפליט בית בהקדם, אם הוא לא יכול לשוב לביתו שממנו הוא ברח. צריך למצוא לו מקום – אולי במקום שאליו הוא ברח, ואולי במדינה שלישית. הפליט הוא רק האדם עצמו שברח – לא ילדיו ולא נכדיו. ועל כן, לאורך השנים, למרות שבמשך השנים היו בעולם עשרות מיליוני פליטים, סוכנות הפליטים של האו"ם כל הזמן מורידה את המספר הזה. הדרך היחידה שבה המספר עולה זה אם יש מלחמה חדשה, ופליטים חדשים ממלחמה חדשה. אונר"א חריג בכך שהוא מייצר פליטים חדשים ממלחמה ישנה, ובכך הוא נבדל מכל הפליטים האחרים בעולם, והוא לבדו קיים במנדט של העצרת הכללית של האו"ם כדי לאפשר את הדבר הזה. היו"ר שלמה מולה: זאת אומרת, מה שאת אומרת שזו פליטות שעוברת מדור לדור. עינת וילף (העצמאות): כן. אנחנו כבר היום נמצאים בדור רביעי, במקרים מסוימים דור חמישי של פליטות. ולכן, בעוד מספרם של כל שאר הפליטים בעולם יורד – אלא אם כן יש מלחמה חדשה – רק מספרם של הפליטים הפלסטינים עולה. והיום, אם תשאל אנשים בעולם כמה פליטים יש, יגידו 5 מיליון, כי זה המספר כשאתה לוקח את כל הדורות. אם היו לוקחים את המספר האמיתי – רק אלה שהיו במלחמה עצמה – ההערכה היא שהיום היו בחיים, כנראה, כ-30,000 איש. אתה איש של שלום. כשאתה שומע "30,000 איש" אתה אומר לעצמך: בוודאי, אפילו הממשלה הכי ימנית, לא צריכה להיות לה בעיה להגיד שכחלק מהסדר שלום, כל הפליטים מוזמנים לבוא להיות אזרחים במדינת ישראל, ובלבד שיחיו בשלום עם שכניהם, כפי שנדרש בהחלטת האו"ם 194. הרי המספר נראה לגמרי סביר. כלומר, אנחנו צריכים להבין שבעולם מדובר על 5 מיליון, וה-5 מיליון האלה טוענים שיש להם זכות שיבה. עכשיו, הזכות הזאת היא שלהם, לטענתם. הם יחליטו אם לממש אותה או לא לממש אותה, אבל הזכות עומדת וקיימת מבחינתם. אני עדיין רוצה להאמין באפשרות של פתרון שתי המדינות, אבל כשאני שומעת שאומרים שיש 5 מיליון פליטים שיש להם זכות לשוב לגבולות מדינת ישראל, אני אומרת לעצמי שלא יהיה שלום – לא עכשיו, לא בעתיד, וגם אין עניין להגיע לשלום. ולכן גם מי שבאמת חשוב לו – ובמיוחד בקהילה הבין-לאומית – להגיע לפתרון שתי מדינות, צריך שהאמת תצא לאור והמספר האמיתי יתחיל להיות המספר שמדברים עליו. זאת צריכה להיות משימה. אני הייתי רוצה להגיע למצב שבאותה מידה שכולנו כחברי הכנסת שומעים על ההתנחלויות כמחסום לשלום, ישמעו בכל העולם על העובדה שמייצרים פליטים חדשים ממלחמה ישנה כמחסום לשלום. אני רוצה להבין – כולנו כאן, כל חברי הבית, ימין ושמאל, בסך הכול, בין אם בשמחה ובין אם לא, מסכימים שרצועת-עזה – על זה לפחות אפשר להסכים – רצועת-עזה תהיה חלק ממדינת פלסטין. אין שם היום ישראלים – לא מתנחלים, לא צבא. היא בשליטה פלסטינית. היא תהיה חלק מהמדינה הפלסטינית. אז למה תינוק שנולד ברגעים אלה בעזה, למה התינוק הזה מקבל מעמד של פליט? מאיפה הוא ברח ולאן הוא מתכוון לחזור? הוא הרי נולד במה שתהיה מדינתו. פליטים יהודים שהגיעו מאירופה, ממדינות ערב, ליישוב הישראלי עוד לפני המדינה – מי קרא להם פליטים? הם הפכו לאנשי היישוב ומאוחר יותר לאזרחים ישראלים. ולכן יש כאן בעיה חמורה, ואני חושבת שזה מדהים עד כמה היא לא מקבלת תשומת לב, לא פה ובוודאי שלא בקהילה הבין-לאומית. אז מה צריך לעשות? אונר"א פועלת במנדט מטעם העצרת הכללית. את זה – אין לי אשליה – לא נשנה. בעצרת הכללית, כידוע, יש רוב אוטומטי כנגד ישראל. אבל המדינות התורמות לאונר"א – באופן שאינו מפתיע – אלו מדינות המערב. לאונר"א יש תקציב של מיליארד דולר בשנה. עכשיו, מה שאני אוהבת זה ככה: הערבים והמוסלמים, שלכאורה גורלם של אחיהם הפליטים אמור להיות מקור לדאגה אצלם, נותנים 7 מיליון דולר לתקציב של מיליארד דולר. מי נותן את הכסף? היו"ר שלמה מולה: כמה? מה התקציב? עינת וילף (העצמאות): מיליארד דולר. והבנק המוסלמי, שמייצג 56 מדינות מוסלמיות שלבן דואב וכואב על גורלם של אחיהם הפליטים הפלסטינים – הם נותנים 7 מיליון דולר. מי נותן את הכסף? ארצות-הברית כמובן, הקונגרס האמריקאי – 250 מיליון דולר; הפרלמנט האירופי דרך האיחוד האירופי – כמעט 200 מיליון דולר; הרבה מדניות אירופיות; אוסטרליה ויפן. כלומר, מדינות המערב. כולן פועלות מתוך כוונות טובות. בעצם, במו ידיהן הן מסייעות לכך שלא יהיה פתרון שתי המדינות ושלא יהיה שלום. כל יום, כל שעה, הן מממנות את זה שמייצרים פליטים חדשים ממלחמה ישנה. אז אנחנו צריכים לפנות, כחברי הכנסת מימין ומשמאל, למדינות התורמות ולהגיד להן: תראו, תמשיכו לתרום. אונר"א מממנת בתי-חולים ובתי-ספר – לא נפתח את הדיון על מה מלמדים בבתי-הספר האלה, אבל מממנת בתי-ספר – וסעד. שימשיכו לממן את זה, אבל שזה כבר לא יהיה קשור לסטטוס של פליט. מי שמקבל שירותים בבית-חולים, מי שהולך לבית-ספר, מי שמקבל שירותי סעד, לא צריך לקבל את זה בגלל שהסטטוס שלו הוא סטטוס של פליט. הוא צריך לקבל את זה בגלל שהוא זקוק לעזרה. זה בסדר. אם נעשה את זה בעזה ובשטחי הרשות הפלסטינית, ובלבנון, בסוריה ובירדן האחריות תעבור לנציבות של האו"ם לענייני פליטים – נגיע למצב הרצוי שבו המספר האמיתי ירד לכ-30,000, ופתאום הדרך לשתי מדינות נראית אפשרית. פעם אמרו: נחכה שיהיה הסכם שלום ואז נפתור את כל נושא הפליטים ונושאים אחרים. אני אומרת: הגיע הזמן להפוך את המשוואה – קודם להתחיל לטפל במספר הפליטים, באינפלציה במספר שלהם, בדרך שאונר"א מייצרת את זה, ואז תיפתח לנו הדרך לשלום. תודה רבה. היו"ר שלמה מולה: תודה רבה. אני מוכרח להגיד לך שמדי פעם, כשאני מנהל את הישיבות, את מעלה נושאים מאוד-מאוד מרתקים ומעניינים, והשאלה הזאת שאת מעלה היא באמת שאלה שמאתגרת את הדיפלומטיה הישראלית ואת המנהיגות הישראלית. שאלה מאוד מרתקת בעיני. אני מוכרח להגיד שלא הייתי חשוף אליה. ישיב להצעה הרגילה לסדר-היום של חברת הכנסת עינת וילף, בשמו של שר החוץ, השר לביטחון פנים. בבקשה, אדוני. אני מקווה שאתה היית קשוב לשאלה המאוד-מהותית, שיכולה לשנות דרמטית בעצם את כל שאלת הפליטות והפליטים, ואת כל הדרישה, את המשא-ומתן – – – השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: התשובה תהיה מספקת. היו"ר שלמה מולה: בבקשה. השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: אני עברתי עליה כמה פעמים ותיקנתי כמה תיקונים. היו"ר שלמה מולה: בבקשה, אדוני. השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: אני חושב שחברת הכנסת וילף תהיה מרוצה מהתשובה. היו"ר שלמה מולה: בבקשה, אדוני. השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לציין כמה דברים, מאחר שהתשובה ניתנה על-ידי משרד החוץ. העובדה שמנדט אונר"א שונה ממנדט UNHCR ידועה מתחילת פעילותו של הארגון. הארגון נוצר על-ידי העצרת הכללית, שממשיכה מדי שנה לאשר את המימון ואת מסגרת הפעילות של הארגון. העצרת הכללית מודעת היטב לכך שאונר"א פועלת באופן שונה מ-UNHCR, על כל השלכות הדבר. ישראל מעלה זאת שנה אחר שנה בדיוני הוועדות, טרם ההחלטות התומכות באונר"א. ישראל הסכימה לפעילות אונר"א בשטחי יהודה ושומרון ועזה בחילופי איגרות המכונים "הסכם מיצ'למור קומיי" משנת 1967. בטח חברת הכנסת וילף מכירה את זה. היו"ר שלמה מולה: מ-1967? השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: מ-1967. היו"ר שלמה מולה: אני חושב שאחרי 1967. עינת וילף (העצמאות): הפעילות היא מ-1949. היו"ר שלמה מולה: מאה אחוז, אוקיי. השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: בשטח כיום אונר"א מספקת שירותי חינוך, בריאות, פיתוח קהילתי, סיוע לקשישים, לנכים וכדומה, למאות אלפי פלסטינים. כמו כן היא מספקת תעסוקה לאלפי פלסטינים. ישראל תומכת בפעילות ההומניטרית של אונר"א, ופועלת להכיל את פעילות אונר"א למכלול ההומניטרי בלבד ולמנוע את זליגתה של פעילות זו לתחום המדיני. לצד התמיכה בפעילות אונר"א, ישראל היתה רוצה לראות התאמה בפעילות הארגון כך שלא תונצח בעיית הפליטים. ישראל תומכת בכך שאונר"א תפעל בדומה ל-UNHCR בכל האמור למציאת פתרונות בני-קיימא, זאת הן לטובת הפליטים עצמם והן לטובת קידום התנאים להסדר מדיני. אני מציע לחברת הכנסת להעביר את זה לוועדה לדיון עם אנשי משרד החוץ, לאיזו ועדה שאת רוצה. חוץ וביטחון? חוץ וביטחון. אני אתמוך בזה. היו"ר שלמה מולה: תודה רבה. מאחר שאין מישהו שרוצה להציע הצעה אחרת, אנחנו נמשיך להצבעות. בבקשה, אדוני. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. היו"ר שלמה מולה: בעד – 6, אין מתנגדים. ההצעה לסדר-היום של חברת הכנסת עינת וילף בנושא: אונר"א כארגון המנציח את מצב הפליטות, תעבור להמשך דיון בוועדת חוץ וביטחון.