קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום מצבם הבלתי-נסבל של קשישים נזקקים ודיירי רחוב היו"ר יעקב אדרי: בבקשה, אנחנו עוברים להצעות הבאות לסדר-היום, בנושא: מצבם הבלתי-נסבל של קשישים נזקקים ודיירי רחוב – מס' 7585, 7598 ו-7629. ראשון הדוברים – חבר הכנסת אברהם מיכאלי, שלא נמצא. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה. גם על ההצעה הזאת ישיב השר עוזי לנדאו במקום השר משה כחלון. בבקשה, יש לך שלוש דקות. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הנושא שעומד לנו כרגע על השולחן ועל הדוכן הוא נושא מאוד כאוב. הוא, לצערנו הרב, עובדתי – אנשים שהם בעצם חסרי יכולת כלשהי להתמודד עם מצבם. זה סוג של אומללות שכל פעם כשאתה נתקל בה – ויוצא לנו כולנו כחברי כנסת להיתקל – אתה, איך? אני אתמול חזרתי הביתה אחרי מפגש עם אנשים בשדרות. אתה חוזר בן-אדם עצוב. היו"ר יעקב אדרי: – – – מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אתה מתוודע – הייתי בשדרות אתמול, פגשתי שם קבוצה של אנשים. לא אפרוס עכשיו כל המצוקות. לשמחתי, או יותר נכון, למזלם, הם פגשו מישהו שיכול לפעול בצורה כזאת או בצורה אחרת. אבל לצערנו הרב, לא מדובר באחד, בשניים, בשלושה; מדובר בקבוצות מאוד מאוד גדולות. אבל לא עליהם אני רוצה לדבר. אני רוצה לדבר על משהו שהתבשרנו עליו השבוע, בד בבד, והוא בעצם מוליד את המצב הזה של קשישים נזקקים ודיירי רחוב: השבוע התבשרנו על מינוי חדש בבנק לאומי, מנכ"לית חדשה – כפי הנראה מוצלחת ומוכשרת, אחרת לא היו בוחרים אותה – הגברת רקפת רוסנק, אני חושב, או רוסק־עמינח. איך? רוסנק? כן. תודה על התיקון. ויחד עם המינוי שלה – ואנחנו כולנו מאחלים לה הצלחה – שמענו שבנק לאומי הולך לפלוט משוק העובדים שלו 800 עובדים. אבל הם צדיקים. הם אמרו: אנחנו לא הולכים לפטר. זה יהיה בצורה של אנשים שיגיעו לגמלאות או באופן כזה שמרצונם הם יפרשו, ואנחנו לא נקלוט עובדים חדשים לתוך הבנק שלנו. כל אחד מאתנו שמסתובב בבנק או מכיר אנשים שעובדים בבנק, מכיר את התופעה החדשה הזאת, שבמקום לשלם את השכר של עובד בנק שלמד לתואר ראשון ותואר שני והתמחה בתחומים כלכליים כאלה ואחרים ושילם את מיטב כספו, מעבידים אותם דרך חברות כוח-אדם. אני מכיר אנשים שעובדים בבנקים במשך שנים ארוכות – – היו"ר יעקב אדרי: דרך חברות כוח-אדם. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): – – בחברות כוח-אדם, ולא בגלל שצריך לשים קופת צדקה אצלי בבית לבנק לאומי, לא לבנק דיסקונט, לא לבנק פועלים ולא לבנק הבינלאומי. לאף אחד מהם לא צריך לשים קופת צדקה, וגם לא למנכ"לית וגם לא לכל הבכירים וגם לא לרבים אחרים. אבל הפכנו להיות – אני לא קומוניסט, רחוק מלהיות קומוניסט – אבל הפכנו להיות חברה חמדנית, חברה חמדנית. כשהיא לא תקבל 800 עובדים אבל הציבור גדל – היא לא צריכה לקבל 800 עובדים; היא היתה צריכה לקבל 1,200 שסיימו את לימודיהם. לאנשים האלה לא יהיה ביטחון כלכלי, לא ביטחון תעסוקתי, הם ירוויחו מהיד אל הפה. והם דרי הרחוב הבאים. הם הנזקקים, הקשישים הבאים שלא תהיה להם – – – היו"ר יעקב אדרי: תודה רבה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אני אסיים תיכף, ברשותך. שיהיה להם – אז, רבותי, עד שאנחנו מטפלים במציאות הקיימת, שאנחנו משתדלים לכבות את השרפות פה בכל מיני צורות כאלה ואחרות, כנציגי ציבור, צריך לפנות אל אלה שבידם לשנות את המצב. ואתמול פניתי אליה, אל גברת רוסק-עמינח, וביקשתי ממנה לקחת על עצמה כמשימה, כמשימה, להעסיק יותר מ-800 עובדים ולצרף אותם לשוק העבודה, כדי לחזק את החברה בישראל. תודה רבה. היו"ר יעקב אדרי: תודה. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. אורי מקלב (יהדות התורה): תודה רבה לך. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, הנושא שעל סדר-היום, שהוא המצב הבלתי-נסבל של העוני אצל קשישים ונזקקים ודיירי רחוב מבין הקשישים, הוא לא עוד סתם נתון. לאחרונה אנחנו עדים, מקבלים הרבה נתונים: כך וכך אחוז מהילדים נמצאים מעל קו העוני, מתחת לקו העוני; אנחנו יודעים על סתם, על מצב של משפחות נזקקות. אבל כשמדובר בקשישים, אני חושב שהנתון הוא הרבה הרבה יותר חמור. יש כאן חלק ערכי. אני חושב שהדבר החשוב ביותר, והדבר שהוא פשוט מבייש אותנו כחברה, שאחוז כזה גבוה מהקשישים נזקקים, והם לא יכולים לגמור את החודש בכבוד אלא הם סובלים מתת-תזונה, ממחסור בתזונה, בקשיי קיום. הנתון הוא ש-60%, 60% מכלל הזקנים בישראל, חיים מתחת לקו העוני ובסיכון לעוני. זה נתון מאוד מאוד מאוד קשה. האנשים האלה צריכים להחליט אם לקנות תרופות או לקנות מזון. אנשים שעבדו כל חייהם, הקימו משפחות, יש להם ילדים, יש להם נכדים, יש להם נינים גם כן, ובמקום לחיות באמת בכבוד, ליהנות מהמצב, מפרי עמלם, לגמור את חייהם באופן מכובד ביותר, צריכים כל היום להתמודד עם קשיים, קשיי מחיה. הדבר הזה מבייש אותם מול המשפחות. במקום שההורים והסבא וְהַסָּבָה יוכלו לעזור, לתמוך, לתת, אנחנו היום עדים שחלק מהנכדים אוספים כסף כל חודש כדי לתת, לתמוך בסבא ובסבתא. זה נקרא חיים, חיים בכבוד? אנחנו יכולים להרשות לעצמנו, כחברה, שהאנשים המבוגרים האלה יחיו ב-2,000, ב-2,100 שקל לחודש? או זוג קשישים – כל אחד צריך לחיות ב-1,700 שקל לחודש, כשרק ההוצאות הקבועות הן הוצאות הרבה יותר גבוהות מהסכום שהוא מקבל כקצבה? ומתברר יותר מכך, שרק 30%, או כ-30% מתושבי ישראל, חיים על פנסיה. רוב רובם של הזקנים המבוגרים, הקשישים במדינת ישראל, אין להם פנסיה, אלא הם חיים על הקצבאות האלה. זה דבר שהוא בושה לנו, בושה לקשישים, ואני חושב שלא עולה מספיק לסדר-היום. אנחנו לא מספיק מרגישים את זה – לראות את המצב שהקשישים האלה צריכים להתמודד עם קשיים של תרופות, קשיים של מזון, תת-תזונה. המינימום של המינימום שאנחנו צריכים לקבוע במדינת ישראל, שמינימום 25% מהשכר הממוצע במשק צריך להיות הקצבה לקשיש. 25% מהשכר הממוצע במשק. הם צריכים להמשיך להחזיק בית. הם צריכים להמשיך להחזיק משפחה. הם צריכים בעצמם לחיות. הנושא הזה, שלא יורד מסדר-היום, אלא רק מעמיק יותר, הוא לבושה לנו. תודה. היו"ר יעקב אדרי: תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, בבקשה. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, נושא הדיון של היום, לצערנו, הוא לא חדש, ואנחנו בבניין הזה, ובוועדות השונות, אדוני היושב-ראש, כבר דנו בנושא כמה פעמים. אבל מה לעשות שכשהנושא מגיע למודעות תקשורתית כזאת או אחרת, אנחנו גם, כחברי כנסת, מזדעקים, ומביאים את הסוגיה במסגרת הצעות לסדר, או במסגרת דיון ממוקד בבעיה הקיימת. לצערנו, אדוני היושב-ראש, בישראל חיים קשישים רבים שהם במצוקה כלכלית. המצוקה הזאת באה לידי ביטוי בשיעור גבוה של קשישים שמקבלים קצבת השלמת הכנסה, שזה מלמד שלקשישים רבים אין מקורות הכנסה מספיקים פרט לקצבת הזיקנה של המוסד לביטוח לאומי. הדבר הזה גורם, לצערנו – וחברי חבר הכנסת מקלב דיבר על זה קודם – לבעיה שזה מתחיל קודם כול, באמת, משלבים מאוד מאוד אלמנטריים, שאין להם כבר כסף לתרופות. ואדוני היושב-ראש, יש רופאים שמספרים לי – ושמענו את זה אפילו בדיונים בוועדות – שבמחשב בודקים מי לקח את התרופה הקבועה שלו כל חודש, ורואים במחשב שהתרופות האלה לא נלקחו. למבוגרים – שכולם הם האבות, האמהות, הסבים והסבות שלנו – אין כסף מדי חודש לממן את אותן תרופות. בסוף מה קורה? כולנו יודעים: מי שלא לוקח את התרופה הקבועה מצבו הרפואי מידרדר; מצבו הרפואי מידרדר – בתי-חולים נסתמים. אנחנו שומעים היום – הפגנת אחיות. מחלקות נסתמות, כאילו זה מהאוויר בא. זה צפוי. הרי דבר גורר דבר. ולכן, זאת בעיה אלמנטרית. אני כרגע אומר תרופה; על מזון, לצערי – אנחנו כבר רואים את התופעה הזאת של בתי-תמחוי, ואנחנו רואים אנשים מבוגרים שבאים לשם ומחפשים את המנה היומית שלהם. הם נאלצים להוריד את כבודם, לוותר על התדמית האישית שלהם, ולשבת שם בבית-תמחוי ולאכול. כל זה למה? כי אין להם מספיק אמצעים בשביל לרכוש את הדברים. אף אחד לא מדבר על הלוקסוס. התופעה האחרונה שבעצם פורסמה בתקשורת, ובגינה אני העליתי את ההצעה לסדר שלי, זו הבעיה של הדיור. לצערנו, מסתבר שלפי הנתונים שפורסמו, הדיור הפך להיות לבעיה אקוטית לאנשים מבוגרים רבים. אין להם איפה לגור, והם הופכים להיות חסרי בית, והם דרים ברחובות. זה דבר שאסור לנו – כמדינה נורמלית, אני קורא לזה – להגיע למצב הזה, באמת, עם הדור שהוא בעצם גם דור מייסד, וחלק גדול מהם זה דור של עולים חדשים שהגיעו לארץ. ולצערנו, על-פי הנתונים, כמעט מחצית מהעניים הקשישים הם עולים חדשים, והם בעצם מגיעים לארץ ממדינות – רובם היו במצב סוציו-אקונומי סביר. אדוני היושב-ראש, לא מדובר פה באנשים שהגיעו ללא אמצעים כלשהם. הם הגיעו לישראל, והיום הם חיים לפי היכולת של מדינת ישראל לספק להם את הצרכים. והאנשים האלה, אדוני היושב-ראש, נזרקים לרחובות. איך יכול להיות שאנחנו נישן בלילה בשקט כאשר אנחנו שומעים שלא הצעירים הם חסרי דיור, אלא מדובר באנשים מבוגרים שאין להם שום אמצעי להשיג את הדירה בשכר דירה שהוא גבוה, או לרכוש דירה, שבוודאי, אין מה לדבר על זה. לכן, אני יודע שאין לנו פה הרבה זמן כרגע, בדקות שהוקצבו לי לדבר במליאה. אני חושב שאנחנו ככנסת – אסור לתת לדבר הזה אפילו יום אחד שיעבור וזה לא יהיה בתודעה שלנו, שאנשים כאלה נמצאים במצוקה קשה. היו"ר יעקב אדרי: תודה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. ישיב השר עוזי לנדאו, בבקשה. שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אוכלוסיית הזקנים בני 65 ומעלה מנתה בשנת 2010 740,000 איש. כ-36% מהם מוכרים במחלקות לשירותים חברתיים, רובם בשל מוגבלותם הפיזית. אף שתחולת העוני בקרב קשישים הצטמצמה בשנים האחרונות הודות לביטוח הלאומי, היא עדיין גבוהה ועומדת על כ-22%. על מנת לסייע לציבור יקר זה קידמנו לאחרונה כמה שינויים: ביטול בדיקת הזכאות לקבלת גמלת סיעוד לגילאי 80 ומעלה; קידום הצעת חוק המעגנת פיקוח על בתי דיור מוגן; הגדלת שעות הסיעוד המרביות מ-16 ל-30; הכפלת מענק החימום לחודשים אוקטובר–דצמבר למקבלי הבטחת הכנסה שהגיעו לגיל פרישה ומתגוררים באזורים קרים; לנוכח פניות מרובות שהגיעו מניצולי שואה נזקקים, אנו עורכים בדיקה כוללת בשיתוף המוסד לביטוח לאומי לבחינת הגמלאות הניתנות להם; פיתוח שירותים לקשישים, כגון 170 מרכזי יום, 72 מועדונים מועשרים, 260 קהילות תומכות, 40 מועדוני תעסוקה בתשלום, וב-100 רשויות מתקיימת פעילות חברתית לניצולי שואה. כמו כן פועלים מיזמים חדשים אחרים בתחום הזיקנה. המשרד פועל להגדלת מספר המועדונים המועשרים לקשישים, שבהם ניתנות פרט לפעילות חברתית גם ארוחות חמות ומזינות לקשישים, וכן להרחבת התוכנית "קהילה תומכת", המספקת מענים זמינים ומגוונים מהקהילה לקשישים הגרים בה בעת שגרה ובעת חירום. אנחנו מדווחים כמעט מדי שבוע על קיומם של בתי-אבות פיראטיים המחזיקים קשישים השוהים בהם בתנאים קשים של הזנחה, עוני ובדידות. המשרד הציב לו למטרה לפעול לסגירת כל בית-אבות פיראטי כזה, הפועל ללא רשיון, ולהעביר את הזקנים למעונות בפיקוח. באשר לדרי הרחוב, מדובר באנשים הגרים ברחוב, בבתים נטושים ובגנים ציבוריים, שרויים בהזנחה פיזית ונפשית קשה ונמצאים בניתוק וניכור ממשפחה וחברים. יש להבדיל אוכלוסייה זו מאוכלוסיית מחוסרי הדיור שהינם מפוני משכנתאות ואסירים משוחררים, אשר אינם עונים להגדרת דרי רחוב, והטיפול באוכלוסיות אלו הינו באחריות משרד הבינוי והשיכון. קיימים מגוון מענים מיידיים לדרי הרחוב במסגרת הרשויות המקומיות, וכן מסגרת ארצית חוץ-ביתית הכוללת ארבע יחידות לדרי רחוב עם צרכים נוספים. המטרה הראשונית היא איתור, חילוץ והגנה לאנשים, במטרה להציל את חייהם ולמנוע את מותם. בשלב זה ניתן סיוע נקודתי בחורף, של שמיכות, ביגוד חם ושתייה חמה. לאחר האיתור, אם האדם מוכן לטיפול, הוא יועבר לאחת המסגרות המקומיות או הארציות הקיימות. משרד הרווחה נערך בכל שנה עם תחילת החורף להרחבת פעולות האיתור והסיוע המיידי שניתן לדרי הרחוב על מנת להקל עליהם ככל שניתן, ואף מעמיד את המשאבים הדרושים לשם כך. זו היתה תשובה בשמו של השר, שר הרווחה והשירותים החברתיים. היו"ר יעקב אדרי: מה אדוני מציע? שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו: אני מציע את הנושא הזה להעביר לוועדה המתאימה. היו"ר יעקב אדרי: תודה לשר עוזי לנדאו. עמדה מהצד, בבקשה, חבר הכנסת מסעוד גנאים. מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראיתי לפני שבוע או שבועיים בטלוויזיה את הקשישים האלה שסובלים מקור כי אין להם כסף לשלם את חשבון החשמל. את הקשיש הזה שנחלש בגלל הגיל והמצב החברתי, שבצעירותו נתן מעצמו, מהכוח שלו, אסור לזרוק לרחוב. מדינה בסוף נבחנת בכמה היא למענם, כמה היא למען הנזקקים האלה. אני חושש, אדוני היושב-ראש, שיבוא היום ויהיה לנו שר לענייני עניים, כי העניים והנזקקים הפכו לאיזה כת או איזה קבוצה אתנית מסוימת, בגלל שהם כל כך רבים, ובמיוחד אני מדבר על הקשישים. אני חושב ששר האוצר, במקום לדבר ולעסוק בכמה המדינה משגשגת, ועל צמיחה, שיעסוק במשהו חשוב, וזה עזרה לנזקקים האלה, במיוחד הקשישים. היו"ר יעקב אדרי: תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. המציעים, בבקשה, מה אתם מציעים? ועדת העבודה והרווחה. בבקשה, ניגשים להצבעה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר יעקב אדרי: תשעה בעד. הנושא יעבור לוועדת העבודה והרווחה. תודה.