קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
ציון 75 שנים לחברת "מקורות"
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, אנחנו נעבור עכשיו לציון 75 שנים לחברת "מקורות" – הצעות לסדר-היום מס' 7030, 7460, 7470, 7495, 7510, 7535, 7538 ו-7539.
אדוני שר האנרגיה והמים ד"ר עוזי לנדאו, נדמה לי שזו הפעם הראשונה אני מכנה אותך בתואר שנושא משרדך, האנרגיה והמים, אדוני השר, השר לביטחון הפנים אהרונוביץ, שר הדתות מרגי, חברי הכנסת, חברות הכנסת, חבר הכנסת מוץ מטלון, יוזם יום העיון לציון 75 שנים ל"מקורות", יושב-ראש "מקורות" אלכס ויז'ניצר, מנכ"ל "מקורות" שמעון בן-חמו, מנהל רשות המים אלכס קושניר, עובדי חברת "מקורות" לדורותיהם, מכובדי כולם, ישנם מפעלים לאומיים שאינם זוכים בחיי היום-יום לתשומת לב מספקת. הם מאפשרים את החיים כאן, אך מעטים בלבד מודעים למפעל האנושי וההנדסי האדיר הניצב מאחוריהם. אנו עומדים משתאים מול ממצאים ארכיאולוגיים בדמות אמות מים גרנדיוזיות שהוקמו בדורות הקודמים, בעיקר התקופה הרומית, אך המים הזורמים בבתינו נתפסים אצלנו כדבר מובן מאליו. אך לא כך הדבר. המאמץ הלאומי המתמשך לאספקת מים זורמים איננו נופל בערכו מאמת המים החשמונאית לירושלים, מבריכות-שלמה או מאמת המים של קיסריה, ואולי אף עולה עליהן.
חברת "מקורות", חברה שלשמחתנו עדיין בבעלות ממשלתית, אחראית לספק מים למרבית תושבי ישראל, לתושבי הרשות הפלסטינית ואף לירדנים. מהנדסי החברה ועובדיה עמלים בחריצות ובמסירות להפיק מים, לשנע אותם, להוביל אותם ממקום למקום, לאפשר את זרימתם לחקלאות, לצריכה ביתית ולתעשייה. אגפי התכנון של חברת "מקורות" משתדלים לחשוב קדימה ולתכנן את עתידנו ואת עתיד המים במדינת ישראל לשנים הבאות ולדורות הבאים.
בימים אלה, שבהם חוגגת "מקורות" 75 שנים להקמתה, אנו מקיימים היום כאן בכנסת דיון מיוחד העוסק באתגרים ובקשיים הניצבים בפני משק המים בישראל.
ראשון הדוברים – חבר הכנסת מוץ מטלון; אחריו – חבר הכנסת חנא סוייד; אחריו – יצחק וקנין; אחריו – יעקב אדרי, אבישי ברוורמן, עינת וילף, אורי מקלב ואריה אלדד. כולם ידברו ויביעו את הערכתם והערותיהם על משק המים בישראל, כפי שהוא מקוים 75 שנה, ותרם רבות להקמתה ולביסוסה של מדינת ישראל ולביסוסו של האזור כולו. אני מבקש להודות לכולכם. אין צורך למחוא כפיים, אבל אנחנו מוחאים כפיים לכם. חברי הכנסת, נמחא כפיים לחברת "מקורות".
(מחיאות כפיים)
נמתין למוץ שיעלה ויבוא. חברי הכנסת סוייד וברוורמן הסכימו להחליף ביניהם, ולכן לאחר מוץ מטלון ידבר חבר הכנסת ברוורמן.
משה מטלון (ישראל ביתנו):
כבוד יושב-ראש הכנסת, רבותי השרים, יושב-ראש "מקורות", ידידי הטוב, עובדי "מקורות", לכבוד היה לי לארח תחת חסותי את אנשי החברה, שבעצם היא הגשמת הציונות; אולי בעצם היא קובעת מהי הציונות בימינו, מגשימה אותה, מביאה אותה לכל בית, לכל ברז בישראל. אנחנו מצדיעים לכם.
מדינת ישראל נמצאת בעיצומה של מהפכה בתחום המים, אדוני היושב-ראש. מהפכה זו תוביל אותנו למציאות חדשה, כך שמסוף 2013 צפויים כ-75% מתושבי ישראל לצרוך מים מותפלים בבתים. חברת המים הלאומית "מקורות" מובילה, כזרוע ביצועית של הממשלה, את תהליכי הפיתוח הנדרשים. מדובר באתגרים לאומיים בעלי השפעה מכרעת על הדורות הבאים, ובראשם הקמת המוביל הארצי החדש, מערכת מים ארצית חדשה שתקלוט ותספק את המים המותפלים לאורכה ולרוחבה של ישראל. זהו פרויקט תשתית מהגדולים והנרחבים שבוצעו במדינה מאז הקמת המוביל הארצי עוד בשנות ה-60.
במקביל מקימה "מקורות" גם את מערכת אספקת המים החמישית לירושלים, שתענה על צורכי הפיתוח של עיר הבירה שלנו; את המתקן להתפלת מי ים באשדוד, שיוסיף כל שנה למעלה מ-100 מיליון מטר קוב מים מותפלים למערכת הארצית. מתוך ראייה והבנה של הצרכים והיעדים הלאומיים, שוקדת "מקורות" על פרויקטים חשובים נוספים, וביניהם ביצוע קידוחי בצורת לנוכח שמונה השנים השחונות שחווינו והצלה מהמלחה של אקוויפר החוף, אחד ממאגרי המים הגדולים והחשובים של המדינה.
כל אותם פרויקטים, אדוני היושב-ראש, נסמכים על הידע, הניסיון והיכולות הגבוהות שצברו "מקורות" ועובדיה לאורך 75 שנות פעילותה, ועל איתנותה הפיננסית המרשימה של החברה. "מקורות" זוכה לדירוג האשראי הגבוה ביותר – "טריפל איי" – ולאמון רב מצד הגופים המוסדיים והציבוריים.
תקציבי הפיתוח במסגרת תוכנית החומש של "מקורות", כפועל יוצא מצורכי משק המים, נאמדים ב-1.2 מיליארד ש"ח לשנה וב-6 מיליארד ש"ח בטווח של חמש שנים, וזו תוכנית חמש השנים הידועה.
על רקע משק תעריפי סגור מול צורכי פיתוח מוגדרים, יש למצוא את הפתרונות שיאפשרו את הוצאתם של הפרויקטים הנדרשים אל הפועל. אחד הפתרונות למימון ההשקעות הנדרשות הוא העברת נכסי חברת המפא"ר – מפעל המים הארצי – לחכירה ארוכת טווח על-ידי "מקורות", כאשר הבעלות על הנכסים תישאר בידי המדינה. הבוקר התקיים דיון על כך בוועדת הכספים בהשתתפותנו. ועדת הכספים אף המליצה על המהלך החשוב הזה.
חברת המפא"ר הוקמה בעקבות החלטת ממשלה בשנת 2007 במטרה לרכז את נכסי המוביל הארצי – הנכסים הנמצאים ביו"ש, שהקמתם אושרה עד סוף שנת 2006, וכל הנכסים שבאזור חבל עזה וברמת-הגולן. מדובר בנכסים שהוקמו בעבר על חשבון ממשלת ישראל. אותה חברה אומנם נרשמה על-ידי רשות החברות, אולם מעולם לא החלה לפעול, למעט כינוס של מספר מצומצם של ישיבות דירקטוריון. למיטב ידיעתי הדירקטוריון כיום אינו פעיל כלל.
במציאות הקיימת, ומתוקף מעמדה כרשות מים ארצית, כל עבודות הניהול, ההפעלה, הפיתוח והתחזוקה של המוביל הארצי והנכסים ביהודה ובשומרון מתבצעות לאורך השנים באופן בלעדי על-ידי "מקורות" ועל-פי שיקול דעתה המתחייב. מטעם המדינה, הרגולטור שמפקח על פעילות "מקורות" הוא רשות המים.
בתנאים האלה, אין למעשה לחברת המפא"ר כל תפקיד ממשי או רלוונטיות. כניסת "מקורות" לנעלי חברת המפא"ר וחכירת הנכסים במקומה יאפשרו את הגדלת ההון העצמי של "מקורות" ויתרמו לגיוסי הון גדולים יותר מאלו המתאפשרים כעת. בדרך זו יושג, אדוני, המימון לפיתוח הנדרש במשק המים, תוך שמירה על איתנותה הפיננסית של חברת "מקורות". תודה רבה. תודה רבה לך, תודה רבה לכם.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת אבישי ברוורמן, השר לשעבר, מוזמן לשאת דברים. אני גם רוצה להזכיר ששנה זו הוכרזה על-ידי ועדת השרים לענייני טקסים כשנת המים, ושהשר עוזי לנדאו, בסופו של הדיון, גם הוא יאמר דברים לציון יום זה. חבר הכנסת ברוורמן, בבקשה.
אבישי ברוורמן (העבודה):
אדוני היושב-ראש, ידידי השר לנדאו, חברי חברי הכנסת, אנשי "מקורות", אלכס, זכות גדולה לי לעמוד פה היום, כי באמת חלק גדול מחיי – התחלתי בצפייה בנושא המים, עבדתי בנושא המים, ואני רוצה להצדיע לאנשי המים.
אני יליד תש"ח. בגיל חמש ההורים שלי מרמת-יצחק שלחו אותי לדודה שלי בגבעת-השלושה. ב-1953 לקחו אותי, הייתי שם כמה שבועות, וחזיתי במנהיגי מדינת ישראל, שני האנשים שהקימו את "מקורות", אשכול וספיר, פותחים את מפעל הירקון לנגב. בגיל חמש הסתכלתי ועיני כלו.
חברת "מקורות" והאנשים שיושבים כאן, גם בתה"ל, לא רק בנו בארץ מפעלים אדירים, אלא התחילו להוציא את תורת ישראל ברבים. לימים, כשהובלתי בבנק העולמי, הייתי האחראי לכל המדיניות החקלאית של הבנק העולמי, האנשים שהובילו בבנק העולמי בנושא המים היו יוצאי "מקורות", יוצאי תה"ל. אני חייב להזכיר פה את שאול ארלוזורוב, אבל גם רבים אחרים.
אבל היתה תקופה שבנושא הזה פתאום היתה הזנחה, פתאום לא השקיעו – לא בטכניון, לא באוניברסיטאות, במחקר; פתאום הגדולה הזאת של "מקורות" ותה"ל, פתאום, לפתע נראה שהיא אזלה. נאבקנו – הטכניון – הקמנו באוניברסיטת בן-גוריון את מכון המים של צוקרברג, ובבת אחת, ביחד עם החברה הנפלאה הזאת, שהיתה מעורבת, מחדש נתנו את הבכורה לאותם מהנדסים, לאותם אנשי מים. כי הבעיה של המים – היה ברור לכולנו שבארץ ובמזרח התיכון היא אקוטית, וכמובן בעולם היא אקוטית.
ומה שקורה היום – זה ברור לחלוטין. אספר לכם, ב-1994 פנה אלי נשיא הבנק העולמי, כשהייתי נשיא אוניברסיטת בן-גוריון, בגיבויו של יצחק רבין המנוח, והובלנו עבודה איך לפתור את בעיית המים ממערב לירדן. הוותיקים פה, לא הצעירים, זוכרים את פרופסור סיקו זוסמן המנוח, פרופסור גדעון פישלזון, עזרא סדן ייבדל לחיים ארוכים, נחמיה חסיד הוביל אצלי, הרבה מאנשי "מקורות" ותה"ל היו מעורבים. וכבר אז אמרנו מה שאתם אמרתם שנים, שאם לוקחים ורואים את היצע המים ואם לוקחים את הביקוש למים ממערב לירדן, כשהאוכלוסייה גדלה והביקוש הפלסטיני הולך ועולה לנפש, חסרים פה איזה 2 מיליארד קוב. לכן אמרנו: התפלה מצד אחד, ומצד שני טיהור שפכים והבאתם לחקלאות.
כמובן, במדינת ישראל הדברים לא עוברים מהר. לצערי, יש כבר שבעה דוחות שהעתיקו את זה. אבל אתם לא ויתרתם, האנשים שיושבים כאן, ובהדרגה גם הטכניון, האוניברסיטאות, אוניברסיטת בן-גוריון, התחילו להשקיע יותר, להכניס יותר, והיום אנחנו מתחילים לעלות על דרך המלך.
זה ברור שצריך להרחיב את ההתפלה בצורה ברורה. זה ברור שהעולם והאזור הזה צריך לשנות את מדיניות המים שלהם. ברור שצריך לעבוד פה ביחד. אבל טעות אחת עשתה מדינת ישראל, והטעות הזאת היא הטעות של הפרטה טוטלית של משק המים במחשבה שההפרטה הזאת, כמו שהיתה ההפרטה הפיננסית, החיקוי של וול-סטריט – ולשמחתי לא הצליחו בזה, להפריט שווקים פיננסיים כדי שאת כל החיסכון שלנו לטווח ארוך ישימו על קרן הצבי – גם בנושא המים, בנושא ההולכה, תחרות. אבל מה קרה לנו? אנחנו רואים מה קורה בנושא המחירים, אנחנו רואים את הבעייתיות, ולכן היום צריך מחדש לפתוח לדיון את כל נושא ההפרטה במשק המים.
לצערי, ואני בחנתי את זה והייתי מעורב – הקמת תאגידי המים – פה ושם זה הצליח – זהו כישלון מאוד מאוד חמור. את הדבר הזה צריך לשנות. צריך ללכת עכשיו למדיניות מים שתהיה ברורה, לחזק את אותם גופים ציבוריים כמו "מקורות", לתת כוח. כי אחת הסכנות שלנו – כמו שקרה עם ההון הפנסיוני בכל העולם, שטריליונים של דולרים שלנו ושל הורינו עברו לקרן הצבי ויצרו אי-שוויון אדיר – אנחנו בסכנה שגם את העוצמות של משק המים אנחנו נעביר לקבוצה קטנה של אנשים. תחרות בהובלה כן.
ולכן אני מסכם בדבר אחד: בישראל אתם קיימים, קיימים היום באוניברסיטאות ובטכניון צעירים שיודעים שיותר חשוב ללמוד מים מאשר שכל אחד יהיה פיננסייר גדול. יש לנו יותר מדי ספקולנטים ופחות מדי מהנדסים ואנשים שעושים עבודה.
לכן, זאת ההזדמנות, אדוני שר המים והאנרגיה, חברי לעיר רמת-גן שבה גדלנו, זו הזדמנות להחזיר לידי הציבור ולבלוט מחדש, כמו בימי אשכול וספיר, לחזק את התשתית הציבורית ולהשלים אותה בתשתית תחרותית פרטית, אבל שלא לוקחת את כספי הציבור ושמה אותם על קרן הצבי ושלא פועלת בצורה בלתי יעילה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת חנא סוייד, ואחריו – חבר הכנסת סגן יושב-ראש הכנסת אדרי, שלאחר מכן גם יחליף אותי וינהל את הישיבה. בבקשה, חבר הכנסת חנא סוייד.
חנא סוייד (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, אורחים נכבדים, ראשית, אני רוצה לפנות להנהלת חברת "מקורות" ולכל עובדיה בברכה לרגל מלאות 75 שנים להיווסדה. אני רוצה לאחל לחברת "מקורות" המשך עבודה פורייה והצלחה.
בנימה אישית אני רוצה להגיד שאני בן של עובד "מקורות" לשעבר, היום פנסיונר, אחד הראשונים שעבדו בבניית המוביל הארצי, בכריית התעלות הפתוחות, בעיקר בצפון – צלמון, אשכול – התעלות הפתוחות שמחברות בין שני המאגרים האלה. אבא שלי היה אחד העובדים שעבדו בסוף שנות ה-50, תחילת שנות ה-60. אז כריית מנהרות היתה קשה כקריעת ים-סוף, כי כל המכשור שאנחנו מכירים היום לא היה קיים אז. ואני שמח מאוד, גאה מאוד, שאבא שלי, שעוד בחיים כמובן, עסק בזה והיה חלק מהמבצע הזה.
היתה לי גם, בגלגול הקודם שלי כראש המועצה המקומית עילבון, היתקלות נעימה, אומנם משפטית, עם "מקורות", כאשר דרשתי מ"מקורות" לשלם ארנונה על קטעים של המוביל הארצי, על מתקנים של המוביל הארצי. אני, כשהייתי ראש מועצה, זכיתי במשפט הזה. כשסיימתי את תפקידי, בית-המשפט העליון הפך את ההחלטה, ועכשיו המועצה שלי מחזירה כסף שאני גביתי בזמנו. מדובר בהרבה מיליונים.
למה אני מזכיר את זה? כי אנחנו היום בעידן של מאבק באי-שוויון ובפערים כלכליים, ואני חושב שמן הצדק שיישובים שנמצאים לאורך המתקנים של המוביל הארצי ומתקנים אחרים של "מקורות" ייהנו ולו חלקית מהארנונה ש"מקורות" תשלם. כי לא מספיק שרק עיריית תל-אביב העשירה, שיש לה הרבה הכנסות עצמיות, תיהנה מהכספים של "מקורות", שאלא גם עילבון ומע'אר וכל היישובים לאורך המוביל הארצי והמתקנים האחרים – גם הם ייהנו. זה חלק מהדברים שצריכים להדגיש אותם בתקופה הזו, בעצם להיאבק בכל סיבה שגורמת אי-שוויון במשק באופן כללי.
אני רוצה להגיד שמים זה מצרך יסוד. לא לפני הרבה זמן בית-המשפט העליון פסק שהזכות למים היא זכות חוקתית בסיסית, היא חלק מכבוד האדם וחירותו. לכן, כש"מקורות" היא חברה שאחראית על השירות הבסיסי הזה, היא בעצם מקיימת כבוד גדול, היא בעצם עוסקת בדבר מאוד רגיש.
אני רוצה להדגיש שבהרבה מקרים אנחנו כאן בכנסת מטפלים ומעלים את הנושאים של ניתוקי מים ליישובים חלשים, בעיקר יישובים ערביים, בגלל שאין להם כסף לשלם את המחיר של המים. אני רוצה לפנות להנהלת "מקורות" כאן ולבקש שהיד לא תהיה קלה על השיבר. היד לא תהיה קלה על המגוף. צריך להבין גם את המצב הסוציו-אקונומי של יישובים חלשים וגם ללכת לקראת.
אני יודע שהעניין של חיבור של יישובים לא מוכרים בנגב זה לא עניין של מדיניות תפעולית של "מקורות" אלא עניין של מדיניות-על, אבל אני רוצה גם להביע את התקווה, שגם יישובים כמו היישובים הלא-מוכרים בנגב, שכרגע הסברתי את פסק-הדין של בית-המשפט העליון שהיה בקשר לאחד היישובים האלו, שגם הם יזכו לאספקת מים סדירה.
אני רוצה להוסיף ולהגיד – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אפשר לומר שמשרד הפנים יעביר את התקציבים המיועדים למועצות המקומיות כאשר הן מפגרות בתשלום ולא יסגרו את המים.
חנא סוייד (חד"ש):
כן. אנחנו העלינו פעם גם את ההצעה הזו – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
כי אם אדוני יאמר שלא תהיה ידם קלה, תמיד אסור שתהיה היד קלה על שום דבר שגוזל מהאזרחים, אבל זה יכול להיות סימן לאחרים לעשות כמו אלה אשר לא משלמים, כי הם יבואו ויאמרו: אם ניתן שלא לסגור את המים בגלל שהיד לא תהיה קלה, אפשר גם לא לשלם. כי ידנו מאוד חזקה כשהיא אוחזת את הכסף ולא מעבירה את הסכומים – שהציבור שילם לרשויות המקומיות על מנת שיעבירו אותם למים. פעמים רבות שנינו טיפלנו בנושא זה, והנושא הזה הוא נושא כאוב. אני חשבתי שמשרד הפנים צריך להודיע שכאשר רשות מפגרת בתשלום המים, משרד הפנים מוריד מהרשות ומשלם, ובלבד שהאזרחים לא יסבלו. בבקשה.
חנא סוייד (חד"ש):
אני מסכים עם דבריך, אדוני היושב-ראש, רק אני רוצה להוסיף, וזה על דרך החיוב, ל"מקורות": כשאנחנו פונים לפעמים למנהלי מחוזות שניתקו מים ליישוב מסוים, בבקשה להתחשב ביישוב הזה ולחבר בחזרה את המים לאותו יישוב ושיחכו קצת, הם נענים לפניות שלנו. אני רוצה שמראש ההחלטה הזו, להיות מהיר בלסגור את השיבר, לא תיפול, אלא קצת להמתין.
אני רוצה להדגיש את החשיבות. הרי התפקיד של "מקורות" זה לפתח את מקורות המים בישראל. אני חושב שחברות תשתיות, אדוני השר, צריכות לעסוק בעיקר, גם בפיתוח מקורות של תשתיות, אבל גם, אני חושב, שהאתגר של המאה ה-21 זה לעודד את החיסכון בצריכת התשתיות האלו. חשוב לייצר חשמל אבל יותר חשוב גם לחסוך. חשוב לייצר ולפתח מקורות מים, אבל לא פחות חשוב גם לחסוך בצריכת מים. אני לא רואה, ההתרשמות שלי היא שחברת "מקורות" לא משקיעה מספיק משאבים בעניין הזה.
לסיום אני רוצה להגיד, אדוני היושב-ראש, על-פי חוק ייצוג הולם בחברות ממשלתיות, בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות, צריך להיות ייצוג הולם למיעוטים. היום בדקתי את ההרכב של מועצת המנהלים של "מקורות". ראיתי שם תשעה חברים, גברים ונשים כמובן, לא ראיתי אף ערבי שם. אני חושב שמן הראוי שהחוק הזה ייושם ושיהיה גם דירקטור ערבי, שמייצג את המיעוטים, במועצת המנהלים של "מקורות"; ולא רק זה, אלא גם בפקידות הבכירה של "מקורות" יהיה ייצוג הולם גם לאוכלוסייה הערבית. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת חנא סוייד. חבר הכנסת יעקב אדרי, סגן יושב-ראש הכנסת והשר לשעבר, יעלה ויבוא ויישא את דבריו. אחריו, תחת ניהול שרביטו של חבר הכנסת אדרי, תעלה ותבוא עינת וילף.
יעקב אדרי (קדימה):
אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, היושב-ראש הנמרץ של "מקורות" אלכס ויז'ניצר, מנכ"ל "מקורות", מנכ"ל רשות המים, ואחרונים חביבים עובדי "מקורות", היום אנחנו מציינים 75 שנים להיווסדה של חברת המים הלאומית של ישראל, הלוא היא חברת "מקורות".
החברה, שנוסדה בשנת 1937 ביוזמתו של מר לוי אשכול, זיכרונו לברכה, מספקת כיום כ-80% ממי השתייה בישראל ומספקת מים לא רק למגזר הביתי, החקלאי והתעשייתי בישראל אלא גם, כפי שאמר יושב-ראש הכנסת, לשכנינו בירדן וברשות הפלסטינית.
תולדותיה של חברת המים "מקורות" שזורות בתולדות המדינה וקשורות בקשר עמוק לאירועים ההיסטוריים שפקדו את מדינתנו. לאורך השנים בוצעו ומבוצעים פרויקטים רבים על-ידי חברת "מקורות", ובראשם, איך לא, פרויקט המוביל הארצי, וכמובן, בשנים האחרונות, הפרויקטים להתפלת מי ים.
חברת המים "מקורות" רואה את עצמה מיום הקמתה כמחויבת לשמירה על הסביבה שבה אנו חיים, להגנה על מקורות המים ולפיתוח טכנולוגיות מים ירוקות. אחד הפתרונות לכך הוא פרויקט גאולת הירקון – הפיכת נחל הירקון לנהר שבו זורמים מים איכותיים. בינואר 2003 החליטה הממשלה לאמץ את תוכנית שיקום נחל הירקון, ואנו עדים לשיפור הרב בנחל הירקון. אני מאמין כי חברת "מקורות" תמשיך במאמציה הגדולים לפעול בצורה ראויה ומבורכת בפרויקטים אחרים, כפי שעשתה לאורך השנים.
בהזדמנות זו וביום חגיגי זה אני שב ומזכיר כי המים הם משאב החיים של כל אדם ונכס אסטרטגי של מדינת ישראל. עלינו לעשות הכול שהמים יהיו נגישים לכל אדם במחיר סביר וראוי, שכל משפחה בישראל תוכל לעמוד בו.
אני רוצה כמובן לסיים את דברי בתודה מיוחדת לכל עובדי "מקורות", שעובדים ימים ולילות, והרבה פעמים בלילות; כמובן, גם לצוות הנהדר שמנהל את כל האופרציה הזו. אני מאחל לחברת "מקורות" להמשיך ולהיות "כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח", אמן כן יהי רצון.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אני מזמין את חברת הכנסת עינת וילף. אחריה – חבר הכנסת אורי מקלב. סגן היושב-ראש יעקב אדרי יחליף אותי.
עינת וילף (העצמאות):
היושב-ראש, תודה רבה לך, השרים וחברי חברי הכנסת, תודה רבה וברוכים הבאים למנהלי ועובדי "מקורות". אני רוצה לדבר על תרומתכם לעתידה של מדינת ישראל וליחסי החוץ שלה באמצעות שני ה-WaTech, או בעברית "ואטק".
ראשית, ב-2004, בעקבות החלטת ממשלה, עשיתם דבר מרשים ביותר: הקמתם פעילות שמאפשרת להשתמש בידע שנצבר אצלכם על פני עשרות שנים כדי לעודד יזמים ויוזמות שונות בתחום טכנולוגיות המים, כדי לפתח את הידע, כדי להשתמש במה שיש אצלכם בתשתיות, כדי לפתח את הטכנולוגיות, כדי לבנות את הקניין הרוחני, ובסופו של דבר להפוך את זה למקור ליצירת טכנולוגיות, לייצוא ולשיתופי פעולה הן בארץ הן בעולם.
בעקבות כך, ובשיתופי פעולה עם גורמים רבים, גם פרטיים וגם במדינת ישראל, יצאה לדרך ועידת המים, ועידת טכנולוגיות המים, שלאחרונה קיימה את הוועידה השלישית שלה. בעקבות כל האורחים המרשימים שהגיעו אליה, בעיקר מהודו, מסין, מדרום-אמריקה, מאפריקה, אני יכולה להגיד לך שפה בכנסת באותה תקופה היה קשה מאוד לאופוזיציה לטעון שישראל היא מדינה מבודדת, כי האורחים שהגיעו והעניין שהם הביעו בטכנולוגיות, במה שנעשה פה במדינת ישראל בתחום הזה, זה היה דבר מרשים ביותר, ועל כך אני רוצה להודות לכם.
ברור לנו היום שהתרומה ליחסי החוץ של ישראל נבנית במידה לא מועטה על בסיס מעמדה של ישראל ומה שמכונה "מדינת הסטארט-אפ", ואתם חלק משמעותי מזה. העניין שיש למדינות כהודו, סין, אפריקה ודרום-אמריקה במדינת ישראל נובע מהחדשנות, מהטכנולוגיה, ובעיקר דווקא מתחום החדשנות והטכנולוגיה במים, נושא שכואב לכל כך הרבה מאזרחי העולם.
אתם יודעים ודאי שיהודים רבים שמסתכלים על מדינת ישראל ורוצים להרגיש גאים בה, אוהבים לדעת ולשמוע על תרומתה של מדינת ישראל למה שהם מכנים "תיקון עולם" – לסייע לתיקונו של העולם, לשיפור מעמדם של אנשים בכל העולם. אתם, בפעילויות הטכנולוגיה שלכם, ייצוא הטכנולוגיה, שיתופי הפעולה, עידוד היזמים, ועידות המים השנתיות, תורמים תרומה משמעותית לנושא הזה, גם למעמדה של ישראל וגם ליחסי החוץ של ישראל, ועל כך אני רוצה להודות לכם.
לבסוף, אני בעיקר רוצה להודות לכם על שבזכות החזון והטכנולוגיות הפכתם את מה שפעם היה איום על ישראל, שנשתה את המים של עזה, לתוכנית פעולה. תודה רבה.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה לחברת הכנסת עינת וילף. הדובר הבא, חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה.
אורי מקלב (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, עובדי "מקורות", הנהלת "מקורות", יושב-ראש "מקורות", באמת הופעה מרשימה ומכובדת שלכם פה. לא בכדי זכיתם שאת המצרך או המשאב הכי חשוב והכי הכרחי שיש לאנושות, זה המים – אוויר מגיע לכל מקום – כשצריך להוביל מים וצריך להביא מים, נתנו את זה בידיכם, ואתם, במשך תקופה מרשימה מאוד של 75 שנה, לקחתם אחריות והצלחתם להביא לכך שתושבי מדינת ישראל מקבלים מים בזמינות ובאיכות מצוינת. זה לא דבר של מה בכך ודבר פשוט, זה לא מובן מאליו שפותחים את הברז ויש מים.
החשיבות של מים – מיותר להעריך ולהסביר את זה. זה נמצא מתחילת הבריאה. המאבקים על מים נמצאים מעל בארות המים, ממלכות שלמות נפלו ונאבקו בשביל המים. כפי שאמרתי היום בדיון שהיה בוועדת הפנים, הדבר היחיד הדומם שאנחנו קוראים לו חי זה מים. "מים חיים", דבר דומם, ובכל אופן אנחנו קוראים להם "מים חיים".
אני רוצה גם לציין, עברתי קודם, לפני הדיון הזה, על הספר המרשים שאתם הנפקתם והוצאתם לכבוד האירוע. ניכרים מהבעת פניכם לאורך כל ההיסטוריה, ומהמעשים, המוטיבציה והאחריות הגדולה שאתם לקחתם על עצמכם, חדוות היצירה, השמחה והסיפוק שיש לכם, ואתם מרגישים באחריות, והחשיבות שאתם מרגישים בתפקיד שיש לכם. לכן ביום הזה, שאנחנו מציינים 75 שנה, אנחנו באמת מברכים אתכם על כך ומעריכים הערכה מלאה.
אבל על ציר הזמן אי-אפשר להתעלם מכך שבתקופה האחרונה, ממש בשנה, בשנתיים האחרונות, נושא המים לא יורד מסדר-היום הציבורי. ראשית, ודאי המחסור במים, הבעיות, המשבר במשק המים שקיים במדינת ישראל; ההפרטה במשק המים, שהיא הפרטה שיש בה כמה היבטים, ובסופו של דבר גם עליית מחירים גדולה מאוד שקרתה בשנים האחרונות במחירי המים. אני חושב שלא בצדק אולי מייחסים את זה ל"מקורות". אני חושב שאני הייתי קונה בשתי ידיים את המחיר שאתם מוכרים בו, ומכפיל אפילו את המחיר שאתם מוכרים בו את המים. נכון שגם "מקורות" נכנסו לבעיה ולמשבר האמון שקיים היום במדינת ישראל בנושא משק המים.
קשה להגיד, לצערנו, שהיום המים הם מצרך שווה לכל נפש. בהרבה מקומות, בהרבה בתים, בהרבה משפחות המים הפכו להיות מצרך יקר ויותר מדי יקר. אנחנו גם לא יכולים להתעלם מכך – וזאת באמת קריאה למדינת ישראל – שרוב המים, מי השתייה, תוך שנה רוב מי השתייה כבר לא יסופקו. אולי יובלו על-ידי "מקורות" אבל לא ייוצרו ולא יסופקו על-ידי "מקורות", אלא רוב אספקת מי השתייה תהיה על-ידי התפלה של מים, וזה בעצם כבר לא "מים חיים", לא מים מקוריים. הדבר הזה הוא דבר שיש לקחת אותו לתשומת הלב. יש הרבה מה להשקיע גם באיכות המים. לא כל הדברים נמצאים במים המותפלים האלה. אנחנו חוששים, גם בדיונים שקיימנו כאן בכנסת, שבגלל בעיות תקציב יחסרו מינרלים מסוימים, איכות המים, גם בריאות המים – ויש לזה משמעות מאוד מאוד גדולה לילדים וכדומה. אנחנו ביום הזה חייבים לציין את זה.
אין ספק שאנחנו חושבים שהאחריות צריכה לחזור ל"מקורות". דהיינו, הכוונה הזאת, שהתחילה בתאגידים וגם בייצור המים בהתפלה, להפריט את הנושא הזה – אנחנו לא יודעים מה ילד יום, אם לא תוך תקופה קצרה גם דברים שהיום "מקורות" אחראים עליהם, יהיו תהליכים של הפרטה.
כאן אני קורא, ובזה אני רוצה גם לסיים, לממשלת ישראל ולמכובדי השר, שאנחנו יודעים את החשיבות, אנחנו שומעים אותך, כמה חשוב לך הדבר הזה, לא לתת לפגוע במקורות המים; שההפרטות והנושא הכלכלי והכספי לא יהיו אבן הדרך ולא הם יובילו את תחום המים. חשוב מאוד לשמור על איכות המים, על מקורות המים, אלה שבאמת אמונים, אלה שעשו את זה עד עכשיו, ולא לתת לכל ההפרטות ולכל הדברים הנוספים – ויש, המחשבות האלה – לתת ולהפוך את האיתנות שהיתה עד היום, מה שנקרא אצלנו: נחזור למקורות. תודה.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה רבה לחבר הכנסת אורי מקלב. חבר הכנסת יעקב כץ, בבקשה.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, ואתם, האנשים הנפלאים, אנשי "מקורות", שבצורה כל כך מקורית, ובמקוריות שלכם אני חושב שצריך היה לזכות אתכם, אולי בין המדינות, אם היתה תחרות כזאת, בפרס נובל למקוריות ולדברים מיוחדים שאתם זכיתם לעשות. אין אומה מאומות העולם שהצליחה להתפתח כך, ועל זה תודתנו כולנו, של מדינת ישראל כולה, עם ישראל כולו, ואני בתוכם, אני הקטן.
אני רק רוצה לומר לכם שכבר בתחילת דרכו של משה רבנו, כשהוא יוצא ממצרים, יש לו בעיה עם המים. המים מרים, ואז הוא זורק שם עץ, ענף, לתוך המים, והמים נהיים מתוקים, יכולים לשתות אותם. אבל כשהוא נכשל, הוא נכשל במים. ה' אומר לו לדבר אל הסלע והוא מכה את הסלע.
המים יכולים להיות להם, כמו שנאמר בפרשה האחרונה שקראנו: "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם". המים הם הדבר היחידי שמחבר את כל עם ישראל גם מימינם וגם משמאלם. כבר אמרו חז"ל: "אוי כל צמא לכו למים, ואין מים אלא תורה". אנחנו אומרים: "ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה", ואנחנו אומרים: "כמים הפנים לפנים כן לב האדם אל האדם". אנחנו לא אומרים "כיין הפנים אל הפנים". אנחנו אומרים "כמים", כי המים הם יותר טהורים מהיין, הם יותר נקיים ויותר צלולים. אנחנו גם אומרים "שלח לחמך על פני המים כי ברוב ימים תמצאנו". אז המים הם מושג של חיים, מושג של חיות, מושג של עתיד.
אני זוכר שבהיותי יושב-ראש הוועדה לעניין העובדים הזרים הסתובבנו קצת בנושא החקלאות וראינו את המהפכה שאתם שותפים לה בהפיכת המים הפחות נקיים – דיברה התורה בלשון נקייה – למים שפירים, והיכולת שלכם.
אני זוכר שכשהקמתי את ערוץ-7 היתה לנו אונייה בלב ים, ואז היתה לי מכונה להתפלת מי ים. ככה חסכנו. אתם הפסדתם כסף; אנחנו הרווחנו. אני רוצה להגיד לרב מקלב שהמים היו טעימים ואף אחד מאתנו לא חלה גם ממים מותפלים. גם העיר אילת, ברוך השם, כולה חיה על מים מותפלים, ובעזרת השם, כתוצאה מהתפילות הרבות שאנחנו מתפללים, למרות שצפו לנו החזאים בתחילת השנה ורואי השחורות שהחורף הזה יהיה חורף שחון, הקדוש-ברוך-הוא משפיע עלינו שפע של מים, שפע של מים יורדים, וכתוצאה מכך אולי בעזרת המים המותפלים נוכל למלא את הבארות ואת הימים, ועם ישראל כולו יהיה ירוק ופורח יחד עם כל התושבים במדינת ישראל, ושניהנה מהעבודה שלכם לשנים ולדורות רבים.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה לחבר הכנסת יעקב כץ. יסכם את הדיון השר עוזי לנדאו, שר האנרגיה והמים.
שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יושב-ראש "מקורות", חברי ההנהלה, יושבי-ראש ומנכ"לי "מקורות" מכל השנים, חברי "מקורות", אלה הנושאים על כתפיהם את החברה, בדרך כלל אנחנו, הפוליטיקאים, מדברים מן היציע, מן הבמה, אל מי שעושים את העבודה בשטח. היום מי שעושים את העבודה בשטח יושבים ביציע ומאזינים לנו ויראו אותנו מרימים כוס מים הפעם: לחיים.
היו"ר יעקב אדרי:
טוב. אני אשתה אתך.
שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו:
אפשר לשתות גם מים במחיר סביר. מחיר המים בישראל הוא לא מהכי יקרים בעולם, כמו שאומרים. המחיר שלנו – יש לנו מקום טוב באמצע. אני מקווה שעוד ניטיב את המחיר, והוא יהפוך טוב יותר בהשוואה למדינות אחרות בעולם. את כוס המים הזאת הרמנו לכבודה של "מקורות" – 75 שנים להולדתה.
אברהם הרצפלד, מהמקימים את "מקורות", מי שהופיע בתמונה של הקמת החברה, מגדולי מקימי היישובים במדינת ישראל, היה בכל יישוב, בכל אירוע כזה של חנוכת יישוב, מתחיל אותו ב"זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו". כשחונכים משהו, כשמקימים משהו, אפשר לחזור על הברכה הזאת עתה, למרות שאיננו מקימים כרגע שום דבר חדש; אנחנו מציינים 75 שנה – מין מאזן שבו נדבר על מה שהיה, על מה שהושקע, על מה שנעשה, עם תקווה בלב למה שייעשה.
מעט היסטוריה: ב-1946 מפרסם השלטון הבריטי את תוכנית מוריסון-גריידי לחלוקת ארץ-ישראל. זו עוד ועדה, עוד תוכנית, מן התוכניות הרבות של הבריטים. אחרי שבוועידת פריס סוכם שבריטניה תקבל לידיה את המנדט לנהל את כל ארץ-ישראל ההיסטורית למען תהא בית לאומי לעם היהודי – אני מדגיש: לעם היהודי – קרעה את עבר הירדן ההיסטורי מהתוכנית הזאת ב-1922 בהחלטת חבר הלאומים. אחר כך היא הביאה עלינו את ועדת-פיל ב-1937, עם תוכנית החלוקה שקרעה עוד חלקים, והשאירה אולי 17% מכל השטח העצום הזה למדינה היהודית. בתוך כל אותה תקופה היא עודדה הגירה מסיבית של מי שגרים בסביבה אל תוך מה שנותר מן הבית הלאומי היהודי בעיניה, ועוד הוסיפה על כך את הספר הלבן, שמשקרעה גיאוגרפית, החליטה גם לסתום את מקורות העלייה.
עכשיו, תוכנית מוריסון-גריידי – מוריסון אנגלי וגריידי אמריקני – כך שבהתאם לתוכנית זו כל האזור שמדרום לקו של באר-טוביה אמור לעבור לידי הערבים. כל הנגב, כולו, בהיותו כמעט ריק מיהודים – היו יישובים יהודיים מדרום לו – אמור על-פי הבריטים להיות שטח ערבי. המוסדות היהודיים התנגדו לכך, ובלילה אחד מחליטים להעלות 11 יישובים בנגב כדי לקבוע עובדות בשיטה של "חומה ומגדל", ואז קמים יישובים כמו בארי, גלאון, נירים, כפר-דרום, קדמה, משמר-הנגב, אורים, נבטים, שובל ותקומה. העלייה נקבעת למוצאי יום הכיפורים 1946, ואז יוצאים מבארות-יצחק ומנגבה, אלה היישובים הדרומיים ביותר, אשר מרוכזים בהם כ-1,100 מטובי הנוער, ובנוסף לכך עוד אבטחה. במוצאי יום כיפור הם יוצאים ומקימים את אותן 11 נקודות, ולמחרת, כאשר מאיר השחר, אנחנו רואים שם מבנים, קירות, גגות, גדרות ומגדל מים. כדי להמעיט מגודל התבוסה, הבריטים המופתעים מעבירים בשקט דף ומשלימים עם עלייתם של היישובים האלה. וכך, בנחישות, בעשייה, בהתיישבות, בתחושת צדק של המעשה הציוני – כך בונים מדינה.
ליישובים הצעירים האלה יש בעיה של מים. צריכים מים בנגב. זה לא מובן מאליו בארץ שחונה, אתם יודעים את זה, בוודאי שלא בנגב. אחת לכמה ימים הם מקבלים אספקה מקיבוץ ניר-עם, ממש כמו שבעמאן היום מחלקים מים אחת לכמה ימים. אבל ברור שצריך פתרון של קבע. שמחה בלאס, ממניחי היסודות ל"מקורות", גדול מהנדסי המים של ישראל, שומע שבבריטניה יש צינורות, אלה שנותרו ממלחמת העולם השנייה, מכל המערכות שהיו אמורות לספק מים כדי לכבות שרפות, וכן צינורות שנועדו להפיח עשן לשמים כדי להסתיר את בריטניה, חלקים מלונדון, בזמן ההפצצות. את הצינורות האלה הוא קונה באפס מחיר, והוא בא עם זה לשקולניק, שזה לוי אשכול, לימים ראש ממשלה בישראל, שאומר "קְנה", ומציגים את זה בפני פנחס ספיר, גם הוא ב"מקורות", והוא יודע מהיכן להעמיד את הכסף. מצב החירום היה ברור, ואז ויתרו על מכרז, וגם לא ביקשו חוות דעת משפטית. אז בנו את הארץ.
כשנה וחצי אחר כך, כאשר עם הצינורות האלה כבר קיים קו שמביא מים בשני ענפים מניר-עם לכל יישובי הנגב הללו, פולש הצבא המצרי מעזה אל המדינה שאך זה קמה. אחד מכוחותיו פונה מזרחה לנתק את הנגב. הוא פונה שם ממגדל – כך קראו אז לאשקלון – דרך עירק-סוואידן, שלידה נגבה ומשם לפלוג'ה – כל הכיס הזה ששם נתפס הצבא המצרי נקרא כיס-פלוג'ה – ומשם לחברון ומשם לירושלים.
אצלנו עדיין לא זוכרים שאנחנו עצרנו את הצבא המצרי בירושלים, בשכונת מנחת, ברמת-רחל, מקום שישנו היום איצטדיון טדי, סמוך למקום הזה. עד לשם הגיע הצבא המצרי. כדאי שלא נשכח את הדברים האלה.
זאת היתה הערת צד, אבל אני אומר שמי שהחזיק את כל היישובים הללו במצור חודשים ארוכים היה קו המים הזה ש"מקורות" העבירה לנגב.
אבל יש שם עוד דבר שהוא מעניין, באותם חודשים בנגב החלו להפריח את השממה. האגרונומים ערכו ניסויים, ואגב זה ביקשו גם לנסות, איך מגדלים פרחים בנגב. בנירים גידלו סייפנים שהביאו מגבעת-ברנר – מי שאיננו יודע מה זה סייפנים, זה בלשון העם גלדיולות; אני חוזר, גלדיולות – וכמובן היו שכעסו, אמרו: מה פתאום גלדיולות, זה צורך הרבה מים. למה לבזבז מים מתוקים – היום קוראים לזה מים שפירים – על גלדיולות? את התשובה העניקה דווקא ועדת החלוקה של האו"ם. אחרי ועדת מוריסון-גריידי היתה ועדת-אונסקו"פ, שבמאי 1947 יצאה בשביל להציע משהו יותר מוצלח, יותר מקובל. והיא היתה אמורה להמליץ על גבולות ואזורי שליטה. באו לבקר גם ביישובים האלה, והם אמרו פתאום: חלק מן האנשים, היהודים האלה, עובדים עלינו – הם אמרו את זה בבריטית, באנגלית מצוחצחת, משויפת, מהוקצעת, כשראו את הגלדיולות. על אדמה כל כך צחיחה, גלדיולות? אלו בוודאי פרחי פלסטיק, הם אמרו, והושיטו יד, תלשו פרח, ואחרי זה עוד פרח, והסתבר שזה לא כל כך קל ויש לזה שורשים. ואז אמרו: מי שמשתקע כאן, במדבר, ומגדל פרחים, לו תהיה הארץ. זאת הפסיקה. ולכן בהמלצה של החלטת החלוקה הנגב היה לחלק ממדינת ישראל שבדרך.
ככה בונים מדינה – קודם תחושת שייכות, קודם צדק היסטורי, קודם חלום של אלפיים שנות גלות לחזור אל הארץ הזאת, המובטחת, אחר כך יוזמה ותעוזה של מנהיגים, ועוז רוח ונחישות של מתיישבים, אבל גם עם מים.
ללא התכנון והרעיונות המקוריים של שמחה בלאס, המתכנן הראשי של חברת "מקורות", וללא לוי אשכול, המנכ"ל הראשון והמקים, החלטת החלוקה של האו"ם לא היתה מותירה את הנגב בידי מדינת ישראל, היתה מותירה זאת מחוץ לגבולותינו.
אני רוצה כאן לציין ולומר: מדינת ישראל לא קמה בגלל החלטה של האו"ם, וזכותנו על הארץ איננה נקבעת במוסדות שנמצאים מחוץ למקום הזה. הסיבה שאנחנו בנגב, משום שכוחנו ואמונתנו וצה"ל עמדו לנו ברגעים האלה. כבשנו, שחררנו, גם בלי האו"ם, ואיש לא עמד לימיננו בשעות הקשות האלה. גם ארצות-הברית הטילה אמברגו – לא לשכוח את זה. אבל נעים לדעת כיצד תעוזת המים יכולה היתה להשפיע על החלטות פוליטיות, והחשיבות של החלטת האו"ם שנתנה ביטוי במשפט הבין-לאומי לזכות שלנו, ההיסטורית, שקיימת גם כך וגם כך.
אמר דוד בן-גוריון: "אני מרשה לעצמי להגיד כי צינור המים שהונח בנגב" – ואני מוסיף: על-ידי "מקורות" – "לא זו בלבד שאפשר למנותו בין המפעלים הגדולים שעליהם גאוותנו, אלא שהוא משמש גם בסיס יחיד ליכולת העמידה שלנו. בלי צינור זה לא היתה לנו כל אחיזה בנגב, ואינני יודע אם היינו אפילו חולמים על הגנת הנגב" – דוד בן-גוריון.
הסיפור הזה הוא אחד הסיפורים, אחד מני רבים, של המאבק לבניין הארץ, שעלינו לחזור ולספר לנו, לילדינו, לילדי-ילדינו, וכל המרבה לספר אותו הרי זה משובח. להיכן שהגיעו המים הגיע חלום דורות להגשים את עצמו, לשם הגיעה ריבונותנו.
שנת העצמאות הנוכחית עומדת בסימן המים, מצרך קיומי. ועדת הסמלים והטקסים, שבראשה ידידי השר, שר התיירות סטס מיסז'ניקוב, בחרה לראות בשנה זו שנת מים, מקור חיים. אנו נעשה כל שנוכל על מנת שנוכל להנחיל לכל בית בארץ את סיפור המים, המשלב את סיפור תקומת העם בארצו, עם פרח בנגב, עם אומץ, עם חזון חלוצי, בהפקה של חברת "מקורות".
בד' באדר תרצ"ז, 14 בפברואר 1937, בעיצומן של הפרעות, קמה "מקורות". כבוד למייסדים: לוי אשכול – שקולניק, שמחה בלאס, פנחס ספיר, ולצדם ברל כצנלסון ומנחם אוסישקין, אברהם גרנות, היושב-ראש הראשון, ואברהם הרצפלד, ארתור רופין, צבי שריב, פנחס רוזן, אליעזר קפלן – רוסים ופולנים ויקים, ומי שלא תרצו, כולם בפנים, כל עם ישראל.
וכל השאר היסטוריה, עם כמה ציוני דרך שכדאי להזכיר. 1937, עם היווסדה של "מקורות" – מפעל הקישון, שסיפק מים ל-13 כפרים באזור הקישון, לשלושה יישובים עירוניים, בכללם חיפה; 1943 – המים שנמצאו בקידוחים אז בניר-עם וגברעם, הזכרתי זאת קודם, אפשרו להקים את מפעל המים הראשון בנגב; 1948 – מלחמת השחרור, קו השילוח לירושלים, שהונח לאורך "דרך בורמה" ונקרא על שם מפעל המים העתיק שהציל את ירושלים בתקופתו של חזקיה המלך; 1959 – נחקק חוק המים בישראל, שנתיים מאוחר יותר, בשנת 1961, הכירה הכנסת ב"מקורות" כרשות המים הארצית; ב-1964 הושלמה בנייתו של המוביל הארצי. אני חוזר על זה: המוביל הארצי, אבל בתוך גבולות "הקו הירוק", לאורך שפלת החוף, מצפון לדרום.
אני מזכיר זאת כי התוכנית המקורית של המוביל הארצי תוכננה על-ידי שמחה בלאס לעבור בבקעת-הירדן, בארץ-ישראל. אני עוד רוצה להזכיר, באותו ספר של שמחה בלאס, "מי מריבה ומעש", הוא גם מציין איך אנשי "מקורות", והוא בתוכם, ואנשי המשלחת של מדינת ישראל, שניהלה משא-ומתן על זכויות המים של ישראל מול ירדן, מול סוריה, כשהאמריקנים בסביבה ולוחצים אותנו, והכול סביב תוכנית גו'נסטון – וגם היו דברים לפני זה עם כוונות לעקור רבים מן המים מרשותה של מדינת ישראל – כיצד נאבקו הפוליטיקאים והמקצוענים על הזכויות האלה. להסיר את הכובע, מי שקורא את הספר. כדאי לקרוא, להתגעגע ולאמץ ולחזור לרוח של ישראל של אז. איך אני אגיד? למפא"יניקים של אז.
דניאל בן-סימון (העבודה):
נכון, נכון.
שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו:
ואני אומר לך, חבר הכנסת דני, תראה, כשאני מסתכל, מה שאני קורא, אלה היו מפא"יניקים, וכשאני מסתכל בכנסת הזאת, אני אומר לך משהו: אני אולי מאחרוני המפא"יניקים שנמצאים בכנסת, אני אולי אחרון המפא"יניקים. בלשונו של קנדי, אם אני הייתי כאן, הייתי אומר: אני מפא"יניק, I am a Mapainik, הוא אמר את זה בגרמנית: ich bin ein Mapainik. הלוואי שהיו הרבה יותר מפא"יניקים בכנסת הזאת היום. הלוואי.
היו"ר יעקב אדרי:
לשמוע את זה ממך, עוזי, זה לא פשוט.
שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו:
אני לא רוצה כאן להוסיף ולדבר על החלקים האלה. אני נמצא היום במפלגה שהיא המפץ הפוליטי האמיתי שצריך להיות, שאליו יבואו אנשי מפא"י וחירות ההם, תלמידיהם של בגין ותלמידיהם של בן-גוריון, של ז'בוטינסקי ושל ברל כצנלסון.
דניאל בן-סימון (העבודה):
שתית משהו או שהכול בסדר?
שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו:
אני תמיד קונה ממך משהו.
דניאל בן-סימון (העבודה):
אני לא שותה, אבל יש משהו, או שאתה שותה מים?
שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו:
אני חוזר למים.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
עדיף שתחזור למים.
שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו:
מים נהדרים.
1969 – "מקורות" בהתארגנות לאספקת מים להתיישבות חדשה ברמת-הגולן. המים שם ימתקו; 1986 – טורבינה הידרו-אלקטרית בכפר-ברוך שמנצלת את עודפי הלחץ של המים במוביל הארצי, ומייצרת חשמל בהיקף של כ-2.5 מיליון קילוואט לשעה באנרגיה נקייה; 1989 – הקו השלישי לנגב מעביר את מי השפכים המטוהרים בשפד"ן כמי קולחים מושבים להשקיה בנגב; 1997 – חנוכת מפעל ההתפלה של מי הים בסבחה ג' באילת בשיטת אוסמוזה הפוכה; ב-2008–2009 מתחיל להיבנות המוביל הארצי החדש, המוביל הארצי המערבי.
נאמר פה קודם לכן ש"מקורות" עכשיו מתמודדת עם קליטה כבר כיום של 300 מיליון מטרים מעוקבים מים מותפלים בשנה, ובעוד שנתיים – עם כמות כפולה מזו, עם 600 מיליון מטרים מעוקבים מים מותפלים בשנה. בשנה החולפת, ב-2011, לאחר מאבקים, מתחילים להקים את מפעל ההתפלה הגדול באשדוד – 100 מיליון מטר מעוקב מים בשנה. אני מקווה שהכמות הזאת עוד תגדל, להתפלת מי ים.
מים זה לא מובן מאליו, לא בארץ מוכת בצורת. אבל בשביל זה "מקורות" כאן. היא מספקת לנו מים באמינות, באיכות גבוהה, בכל רחבי הארץ, 365 ימים בשנה, למגזר העירוני, התעשייתי, לחקלאות, בשגרה, בחירום, בכל מזג אוויר. אני זוכר לפני שנה, כאשר היו שיטפונות ומקומות ויישובים ניתקו, עובדי "מקורות" היו שם ראשונים לחבר; כאשר היתה השרפה הגדולה לפני שנה, עובדי "מקורות" היו בשטח, היו בשטח; כאשר היתה מלחמת לבנון השנייה, עובדי "מקורות" היו במקומות האלה לתקן מייד, לפני כל אחד אחר, את התקלות שהיו.
היום היא אחת מן החברות המובילות בעולם בתחום המחקר והפיתוח, בתחום הביצוע ובתחום התכנון, בתחום התפעול ובתחום הקמת יחידה שעניינה חזית הקדמה בטכנולוגיה ובמחקר.
אבל "מקורות" היא גם תנאי חשוב לאופציות משופרות לשלום עתידי במזרח תיכון זה, מוכה בצורת, צמא למים, שבו בעתיד מים יהיו יקרים מנפט. ו"מקורות" תהיה חשובה כדי לספק למדינת ישראל את היכולת לפתח שיתוף פעולה אזורי וייצור מקורות מים לשכנינו בישות הפלסטינית, לשכנינו בירדן, ואולי לנוספים – אם ירצו. אם ירצו, אנחנו נוכל לסייע.
על כן, אדוני היושב-ראש, ישראל זקוקה במשק המים לזרוע ביצוע חזקה, חכמה, מתוחכמת, יעילה, נמרצת. ישראל זקוקה למסירות העובדים של חברת "מקורות". זו "מקורות" שאותה צריך לשמר, לטפח, לפתח, שיש אתה גאווה, שיש אתה כבוד. עלו והצליחו. משרד האנרגיה והמים יוסיף לעשות כל דבר כדי שכזאת היא תמשיך להיות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה לשר עוזי לנדאו, שסיכם את הדיון המיוחד בנושא "מקורות". הכנסת רושמת בפניה את הדברים של הדוברים השונים, וכמובן את הסיכום של השר עוזי לנדאו. שוב תודה בשם חברי הכנסת לכל עובדי "מקורות". תמשיכו לעשות חיל.