קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
הדוח השנתי של המועצה לשלום הילד
היו"ר שלמה מולה:
נעבור לנושא השני, הדוח השנתי של המועצה לשלום הילד, הצעות מס' 7066, 7068, 7069, 7078, 7112, 7116 ו-7120. ראשון המתדיינים, חבר הכנסת מוחמד ברכה – איננו. הדובר הבא, חבר הכנסת מסעוד גנאים – גם איננו. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, המתמידה – בבקשה, גברתי.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, אני טענתי – ואולי אני גם חייבת כאן איזה סוג של התנצלות – שנושאים חברתיים נדחקים לסוף סדר-היום ומגיעים מאוד מאוד בקצה היותר מאוחר של היום, לפעמים ב-19:00, 20:00 ואפילו 21:00, ואולי זו הסיבה שאין מספיק חברי כנסת או נציגי ממשלה. מסתבר שלא השעה היא הבעיה, כי עכשיו 15:20, ושוב הפעם אנחנו אותם חברים בהרכב כמעט קבוע שנמצאים בנושאים החברתיים, ושוב הנציגות, לצערי הרב, דלה ביותר, אבל זה לא ימנע מאתנו מלהשמיע את הקול.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, אדוני השר, בשבוע שעבר הוגש לנשיא המדינה, מר שמעון פרס, הדוח השנתי של המועצה לשלום הילד. מהדוח עולה כי בשלושת העשורים האחרונים גדל אחוז הילדים העניים בישראל פי-ארבעה. הפערים בין ילדי המרכז והפריפריה מרקיעים שחקים. הנשירה מבתי-הספר במגמת עלייה, וזה רק על קצה המזלג. משרד החינוך אפילו לא מצליח לעבור את הרף של 50% של תלמידי מדינת ישראל שיוכלו להשיג תעודת בגרות. 48% פלוס-מינוס, שם זה נתקע ולא מצליחים לעבור את זה, וזה מעיד על מה שעתיד להיות.
חמישית מכלל אוכלוסיית הילדים בישראל מוכרת ללשכות הסעד, והוריהם – כנראה גם ללשכות התעסוקה. שיעור בלתי נתפס, שגדל ב-50% בשנים האחרונות – נתון שכמובן לא תואם את שיעור העובדים הסוציאליים, שנותר על כנו. יותר ילדים זקוקים לשירותי הסעד, פחות אנשים יכולים לתת להם מענה. כאשר אנחנו חושבים על עובד סוציאלי שצריך לטפל בלמעלה מ-100 משפחות, מתי הוא יבקר אותן? אין לו מספיק שעות נוספות, אין לו מספיק השתתפויות בדלק וכדומה. עכשיו אני שואלת אותך: מתי הוא ילך לבית ויעשה ביקורי-בית? מתי יבדוק את הילד? אם הוא בכלל יזכור את הילד בפרצופו, בתבנית פניו, אנחנו צריכים להגיד: ואללה, זה נס. אבל גם כאשר הם מגיעים אין להם ארגז כלים לטפל באותם ילדים, וזה נורא ואיום.
בישראל יש יותר ילדים עניים מאשר בכל ארץ מערבית אחרת. אבל לא רק העוני המחפיר הוא שמדאיג אותי, מכיוון שלמשוואה התווסף פרמטר נוסף, חדש: יותר ויותר ילדים, על-פי הדוח, הופכים לקורבנות התעללות בשנים האחרונות. רק אתמול נחשפנו בוועדה לזכויות הילד לסיפורים מזעזעים על התעללות בילדים, רשת של מתעללים בילדים, ולמדינה אין מענה. אין מספיק חוקרי ילדים. וכשאין מספיק חוקרי ילדים, אם החקירות לא נעשות בזמן, אחר כך החקירות מזדהמות ואחר כך אי-אפשר להגיש כתבי-אישום, מה שאומר שפדופילים ימשיכו להסתובב חופשי ולחפש את הקורבנות הבאים שלהם.
זה באמת מזעזע, ומסתבר שהתופעה היא רחבה ממה שניתן לשער, אבל לילדים, מסתבר, כבר לא נותר מקום בטוח, לא בבית ולא מחוצה לו. בשנה האחרונה קפץ שיעור העבירות נגד קטינים הן בתוך המשפחה והן מחוצה לה. מדינת ישראל צוללת לתהום שאין ממנה חזרה ולאט-לאט מתעצבות פה שתי מדינות: מצד אחד מדינה של "מעושרות", רצים בה למיליון, ללא צרות וללא דאגות, מגדלי פאר, עושר וחיים ורודים. מנגד – מנגד ניצבת לה מדינה שבה ילדים הולכים לישון על בטן ריקה, ישנים ברחובות, חווים התעללות, נושרים מהלימודים, ושאר סיפורים מחרידים, ואין מענה מספיק.
אז לא רק שהבעיה הזאת מתגלגלת אלינו מממשלה לממשלה, אלא שבדרך, כמו כדור שלג, הבעיה הזאת הולכת וגדלה ומתרחבת, ועל הדרך היא דורסת ילדים קטנים ומסכנים. אז הגיע הזמן שאנחנו נעצור את כדור השלג הזה, שנעצור את הרכבת הדוהרת הזאת, כי אסור לנו להעביר את זה הלאה. אסור לנו להוריש את זה לדור הבא, לממשלה הבאה.
אדוני היושב-ראש, במקום שבו יש דלות ועוני, שם גם נמצא מצוקות אחרות, כגון הזנחה – הזנחה תביא גם להתעללות – חינוך לקוי, בריאות לקויה, וראוי שאנחנו נפנים את זה כמה שיותר מהר, כי זה כבר מתחיל להיות מאוחר מדי. תודה רבה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה. אומנם הקראתי את שמותיהם של חברי הכנסת ברכה וגנאים והם איחרו, לפנים משורת הדין אני מאפשר לכם לדבר. אני קורא לחבר הכנסת מגלי והבה, ולאחר מכן אני אקרא בשמותיכם. בבקשה, חבר הכנסת מגלי.
עפו אגבאריה (חד"ש):
מג'לי, מג'לי.
היו"ר שלמה מולה:
אני קורא לו מגלי. הוא חבר שלי, אז אני – – –
מגלי והבה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, משום מה אני לא רואה פה את השר כחלון, שאמור לענות לנו על ההצעות לסדר-היום. זה מוכיח, עם כל הכבוד, שהוא קיבל מממשלת ישראל את האחריות על הרווחה וזה גם מוכיח את ההתייחסות של ממשלת ישראל כשרואים – – –
רוברט טיבייב (קדימה):
כל האחריות עכשיו היא על הקליטה. שרת הקליטה פה וזה הכי חשוב.
מגלי והבה (קדימה):
כן. חברי חברי הכנסת, כשהמועצה לשלום הילד הגישה את הדוח שלה, היא לא הפתיעה אף אחד מאלה שעוקבים אחר הנושא החברתי לאורך השנה. אנחנו יודעים את ממדי העוני, אבל רק כדי לסבר את האוזניים של ממשלת ישראל, שהיא נוכחת ונפקדת כל הזמן, אנחנו מדברים בישראל על 2.5 מיליון ילדים, ומ-2.5 מיליון הילדים, 35% מתחת לקו העוני. זה נתון מדהים. זה נתון – שר הרווחה הקודם מאזין לנו, אבל שר הרווחה של היום לא היה צריך לישון בלילות. איך הוא יכול להרשות לעצמו – ונכון ציינה חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס שמספר העובדים הסוציאליים לא השתנה. מספר הילדים שזקוקים לטיפול – רק אתמול, כשער"ן הציגו את הנתונים, התברר, חברי חברי הכנסת, שהגיעו 144,000 פניות של ילדים במצוקה שביקשו עזרה נפשית מער"ן.
אם נאסוף את כל הדברים האלה, אנחנו רואים פה שאין מדיניות ואין סדר עדיפויות, כי מי שחושב שהוא רוצה להיות חברתי ורק להכריז הכרזות – כמו שראש הממשלה אומר: בספטמבר אני מתכונן לתת חינוך חובה חינם מגיל שלוש. בספטמבר. אז מה? אבל עד ספטמבר יש לנו עוד הרבה זמן, אדוני ראש הממשלה. תקציב דו-שנתי כבר העברת. זה מראה התייחסות של ראש ממשלה וממשלה, שעוסקת בפופוליזם שאין לו מקום. יש פה בעיה בוערת של ילדים מוזנחים, ילדים עניים.
יותר מעניין, חברי חברי הכנסת, שהיום אנחנו רואים איזו פעילות יש לילדים אחרי בית-הספר, כשאין מתנ"סים, אין תקציב למתנ"סים, אין חוגים. הדבר הזה רק מגביר את התלאות של הילדים. לא חסרות בעיות לאותן אוכלוסיות, שגם ככה חיות מהיד לפה. לפעמים גם שני ההורים עובדים ואין מספיק פרנסה, אז איך ידאגו לילדים? הממשלה עסוקה בלדאוג שיהיה לה מה שנקרא "הישרדות".
כפי שאמרתי בתחילת דברי, המספרים האלה צריכים להדליק זרקור, לא רק נורית קטנה – זרקור לראש הממשלה, אם הוא רוצה להיות חברתי, ולא רק בססמאות. אני אומר לכם שהמדהים הוא הניצול של תקציבי משרדי הממשלה השונים. עכשיו אנחנו בסוף השנה, ובמקום שחלק מהכסף ילך לרווחה, כולו נאסף והולך ליעד אחד.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
איך לא ניצלו את זה במשרד הרווחה?
מגלי והבה (קדימה):
גם איך לא ניצלו את זה, זה מדהים, אם זה ברווחה, אם זה בשיכון, אם זה במשרדים האחרים.
אז הנתון הזה של 430,000 ילדים שזקוקים ללשכות הסעד, והם מהווים 50% מהילדים שבכלל זקוקים לטיפול, זה אומר שאנחנו מדינה שיכולה להתגאות בעצמה ולומר לעצמנו שהגענו להישגים חשובים ולכלכלה מצליחה – וכמו שאומר שר האוצר כל הזמן: הישג היסטורי. הצטרפנו ל-OECD – אבל, אדוני ראש הממשלה, תתעורר, הילדים של ישראל רעבים. המספר הזה צריך לתת לך תעודת עניות – רק הבטחות ורק פופוליזם. תודה, אדוני.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, חבר הכנסת מגלי והבה. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת מוחמד ברכה, סגן יושב-ראש הכנסת, באותו עניין, ולאחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. בבקשה, אדוני, לרשותך שלוש דקות. בבקשה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מי באמת השר המשיב, אדוני היושב-ראש?
היו"ר שלמה מולה:
אני מבין שאין שר משיב. שר הרווחה איננו בכנסת, מנסים לאתר אותו. ואני רוצה להגיד שמה שקורה בנושא של ההצעות לסדר-היום – וזה חוזר פעם אחת ופעם אחת, הנושא עלה גם בנשיאות – אנחנו נעמוד על כך: שר שלא ישיב, נושאי המשרד שלו לא יעלו לדיון ולא לחקיקה. זה לא דבר שכל אחד יכול – מה שבא לו. לא יכול להיות. הנושאים האלה הם נושאים מאוד מקצועיים, מאוד מהותיים, אני מקווה עדיין שהשר יבוא, אבל הדבר הזה יצטרך גם לעבור להמשך דיון אצלנו, בנשיאות. בבקשה, אדוני, בינתיים אנחנו ממשיכים.
מוחמד ברכה (חד"ש):
לא, אדוני, אבל זה נשמע פשוט בלתי נתפס לחלוטין. זאת אומרת, לא שיש מחסור בשרים, יש 29 שרים, ועשרה סגני שרים, שזה סך הכול 39, וזה שליש של הכנסת כולה.
היו"ר שלמה מולה:
אנחנו צריכים – – –
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
תגיד, אתה רוצה ששר התחבורה יענה לנו?
מוחמד ברכה (חד"ש):
לא, מובן שלא. זאת אומרת, יכלו לחלק את העבודה הזו, החלוקה היא מאוד קלה בין 40 אנשים או בין 30 אנשים. יש ממשלות של מדינות יותר גדולות, של 12 או 13 שרים, ונדמה לי שמסתדרים. על אחת כמה וכמה כשמדובר בנושא הזה של העוני, או שכנראה העוני הוא לא בעיה של הממשלה.
היו"ר שלמה מולה:
שוב, אנחנו מוחים על כך שאין שר שישיב.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
הממשלה במקרה זה ענייה.
היו"ר שלמה מולה:
אנחנו נעביר את הנושא להמשך דיון בנשיאות. אבל, אדוני, דרך אגב, זה נכון על-פי התקנון – שרים לא חייבים לענות על סדרי-היום, אבל המנהג הוא, גם הנחיית היושב-ראש – שרים חייבים לבוא לענות להצעות לסדר.
מוחמד ברכה (חד"ש):
כשהם נשבעים כשׂרים, החלק האחרון של השבועה זה למלא אחר החלטות הכנסת. זאת אומרת, זו הפרת אמונים מוצהרת, מוחלטת.
היו"ר שלמה מולה:
טוב, אדוני ימשיך בנושא. אני עצרתי את השעון כדי – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
לא, זה יוצא שכאילו אנחנו, חברי הכנסת, עומדים כאן ומברברים, ואחר כך הולכים הביתה. ובמיוחד הנושא הזה של דוח העוני, זה נושא שאמור לקומם כל אחד, במיוחד שהממשלה אמורה ומופקדת – – –
היו"ר שלמה מולה:
בבקשה, אדוני, תמשיך.
מוחמד ברכה (חד"ש):
טוב. אדוני היושב-ראש, אני לא אחזור על הנתונים שהובאו בידי חברי לפני. ראשית, אני רוצה לברך את המועצה לשלום הילד. אני חושב שהם עושים עבודה מצוינת, עבודה טובה, כולל הדוח השנתי שיצא מתחת ידם. זה בעצם מפנה זרקורים אדירים, שחושפים את המצוקות שקיימות בקרב ילדים ברמות שונות ובעניינים שונים. אני חושב שזה חשוב, ויש לברך את המועצה והעומד בראשה, ד"ר קדמן.
הנתון לא מפתיע אבל מבהיל: מאז 1980, כשאחוז הילדים שחיו מתחת לקו העוני אז היה קרוב ל-8%, 8.5%, היום אנחנו מדברים על מגמה מאוד ברורה של עלייה במספר הילדים החיים מתחת לקו העוני. 430,000 ילד, שזה 35% של כלל הילדים במדינת ישראל שחיים מתחת לקו העוני, בזמן שבאוכלוסייה הכללית, כולל הבוגרת, קרוב ל-21%, 22%, חיים מתחת לקו העוני. זה גם נתון מבהיל – חמישית, אחד מכל חמישה אזרחים במדינה חי מתחת לקו העוני. אבל כשמדובר בילדים – 35%, יותר משליש חיים מתחת לקו העוני. זה נתון שאי-אפשר שיעבור, והממשלה והכנסת יסתכלו ויבהו בשמים כאילו שזה מכה מהשמים.
פעם סיפרו לנו, רבותי חברי הכנסת, שהעניין הוא משפחות ברוכות ילדים ומרובות ילדים, ובגלל זה שם העוני גדל בקרב ילדים. אבל יש תופעה, למשל בקרב הציבור הערבי, שהגודל של המשפחה ירד בצורה מובהקת בשנים האחרונות, והגיע ל-3.7 ממוצע למשפחה, ועל אף זאת מספר הילדים שחיים מתחת לקו העוני לא ירד אפילו בפרומיל אחד, אלא להיפך, עלה ועלה. זאת אומרת, יש מדיניות מכוונת, כשאנחנו מדברים על 64% מהילדים הערבים, 64%, 64% מכלל הילדים הערבים במדינת ישראל חיים מתחת לקו העוני. זה פשוט כתב-אישום, זה כתב-אישום; לא שמישהו, אחד מחברי הכנסת יעמוד כאן ויבקר, אלא זה כתב-אישום לשרי הרווחה לדורותיהם. הם צריכים לעמוד למשפט על הפרת אמונים, על אי-מילוי תפקיד, על התעמרות בילדים – לא פחות ולא יותר.
הרי אם היתה שנה של עלייה במספר הילדים, היינו אומרים: אוקיי, היתה תקלה. עוד שנה, התקלה נמשכת. יש משבר פיננסי, אז יש עלייה. אבל אנחנו מדברים על טווח זמן של יותר מ-30 שנה של עלייה מתמדת במספר הילדים שחיים מתחת לקו העוני. זה אומר שזה תוצר של מדיניות, המדיניות ביסודה מוטעית ומתעמרת בילדים.
ולכן, לא דרושות "מילות אקמול" של נציגי הממשלה מעל הדוכן. מה שדרוש הוא שינוי דרסטי. ולכן, כשדיברנו בעת הדיון, בעקבות המחאה החברתית, על הצורך בפתיחת התקציב של 2012 – מה שיצא מזה, מה שאמר ראש הממשלה על העניין של חינוך לגילאי שלוש וארבע. גם החוק הזה אושר לפני 18 שנים, הוא נמצא כחוק לכל דבר ועניין על שולחן הכנסת, וכל שנה, בחוק ההסדרים, הם דוחים את יישומו, חלקית או את כולו.
היו"ר שלמה מולה:
בבקשה לסכם.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אני מסכם, אדוני. אם אנחנו מדברים על אחוז הילדים שחיים מתחת לקו העוני, שהוא בעלייה מתמדת, ויש החוק הזה במאגר – זה קיים, זה לא על המדף, זה במאגר – שהיה צריך להפעיל אותו, לפחות זה היה תורם 1% או 2% להורדה למטה. אבל הממשלה הזו היא ממשלת טייקונים, ממשלת הקפיטליזם החזירי, ממשלת ההון הגדול, ומה שדרוש הוא לשנות סדרי תקציב מיסודם, מיסודם. ואם לא – לשנות את הממשלה מהר ככל האפשר. תודה רבה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. יעלה ויבוא חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת סעיד נפאע. איפה הוא? ראיתי אותו פה, הנה הוא פה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בקשר לדוח של מועצת שלום הילד, שהיא מבורכת על הוצאת הדוח, המספרים והנתונים חמורים ומסוכנים כמו כל שנה, ומדאיגים. כאשר מדובר על כ-35% מהילדים החיים בעוני בכל המדינה, ומהם קרוב ל-65% הם ילדים ערבים שחיים בעוני, והם פי-שלושה מהילדים היהודים העניים – זה עוד נתון שמראה שהאוכלוסייה הערבית מככבת באחוזים גבוהים מאוד, יותר מהאחוז שלה מכלל האוכלוסייה, שהוא כ-20%. אני חושב שהנתונים האלה, המבישים, הם אות עניות ותעודת עניות לממשלה הזו, ולכל הממשלות.
העוני זה מדיניות, אדוני היושב-ראש. כאשר היינו לפני שבוע במפעל "פרי הגליל" בחצור, אז שם היתה תשובה מעניינת לממשלה על הבעיה של הפועלים שם, פיטורי הפועלים. אמרו שנציגי הממשלה מעוניינים לפתור את הבעיה, אבל אין להם הכלים. מעניין, נדמה לי שגם בעניין של העוני הם יגידו לנו, ראש הממשלה יגיד: אני נלחם, אני מעוניין להילחם בעוני, אבל אין לי כלים. למי יש כלים אם לא לממשלה או אם לא לראש הממשלה? אדוני היושב-ראש, אם אין לממשלה הכלים האלה, אני חושב שעלינו, כנציגי הציבור, נבחרי הציבור, למצוא את הכלים האלה, ולמחוק, ולנסות להילחם בנתונים המבישים האלה.
אני חושב, אדוני היושב-ראש, ילדים עניים – זאת אומרת שהם באו ממשפחות עניות. בעוני אפשר להילחם ועל העוני אפשר להתגבר. אבל זו הצטברות. העוני הוא הסימפטום, הוא הפרי, אבל השורשים טמונים שם – בהזנחה, באפליה, באטימות חברתית לצורכיהן של השכבות החלשות.
אדוני היושב-ראש, אני חושב שהנתונים המבישים האלה היו מחייבים כל ממשלה בתוכנית חירום. אני רוצה לראות מה תעשה הממשלה הזו בנתונים האלה. בקיץ היתה לנו מחאה, כמעט מהפכה, של צדק חברתי. מה עשתה הממשלה?
אני חושב שהנתונים האלה מציגים בפנינו עובדה עגומה מאוד; צורה עגומה ושחורה שמחייבת את הממשלה ואת כולנו לפעול כדי לא לראות את המספרים המבישים האלה. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. רק רציתי להודיע למציעים, אני מבין שהשר מיקי איתן יענה בשמו של שר הרווחה. נכון?
השר מיכאל איתן:
כן.
היו"ר שלמה מולה:
בבקשה. חבר הכנסת סעיד נפאע, בבקשה; נמשיך את הדיון. אחריו – חבר הכנסת זאב נסים, כשיסיים לדבר בטלפון, ואחריו – חבר הכנסת יצחק הרצוג, מי שהיה שר הרווחה. אני חושב שבתקופה שלו המשרד עלה מאוד גבוה, ואני מניח שהוא ידבר גם על זה. בבקשה, אדוני.
סעיד נפאע (בל"ד):
תודה, כבוד היושב-ראש. זו פעם ראשונה שאני עומד פה כשכבודו יושב על הכיסא הזה. אז בהצלחה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה.
סעיד נפאע (בל"ד):
למעשה כל נתון בדוח הזה, מאיפה שמסתכלים עליו, הוא לא רק מדאיג אלא גם מקומם. מה עוד שמדובר דווקא בילדים. טוב שלפחות יושב כאן שר הרווחה לשעבר.
מה שקומם אותי יותר מכול הוא, למעשה, לא עניין העוני. אגב, עם העוני אפשר להסתדר. אבל כשרואים שישנה עלייה של 43.2% בעבירות שמבוצעות על-ידי ילדים, זה צריך להאיר יותר מאשר נורית אדומה.
כנראה ילדים הם קורבנות גם מהצד השני. לא מספיק שהם מבצעים עבירות, אלא מבוצעות כנגדם עבירות. ואנחנו הרי יודעים טוב מאוד מה עיקר העבירות המבוצעות כנגד קטינים וכנגד ילדים. בדרך כלל אלה עבירות שקשורות לעבירות מין. במקרה הזה ישנה גם עלייה של – –
היו"ר שלמה מולה:
רק שנייה, אדוני. בבקשה.
סעיד נפאע (בל"ד):
– – 36.5% בעבירות המבוצעות כנגד ילדים. נדמה לי שמעבר לכל הנתונים האחרים שישנם בדוח הזה, המספרים האלה צריכים מאוד מאוד מאוד להדאיג אותנו.
היו"ר שלמה מולה:
נראה לי שיש בעיה עם המיקרופון.
סעיד נפאע (בל"ד):
לא, זה בסדר.
היו"ר שלמה מולה:
צריך להפריד אותם טיפה.
סעיד נפאע (בל"ד):
ולכן נשאלת באמת השאלה שכולנו צריכים להתמודד אתה: למה בני-הנוער כל כך ששים לבצע עבירות? מילא, אנשים חולניים מבצעים כנגדם עבירות – "אפשר" להבין, כאמור. אבל למה הם צריכים, ילדים כאלה, לבצע עבירות?
הדוח הזה בא ואומר לנו שרוב הזמן הילדים האלה למעשה מבלים במקומות שלא מיועדים לילדים. בעיקר בקניונים. זה מה שיש בדוח. והשאלה היא למה. ננסה לבדוק. אני אתייחס רק לסקטור אחד, למגזר אחד, ומזה אשליך לפחות על כל המגזר הערבי ועל כל מגזר העניים במדינה הזו.
אם מתוך 17 מתנ"סים במגזר הדרוזי, רק שניים או שלושה פועלים, אז איפה יבלו הילדים? מי ימנע מהילדים להסתבך אחר כך בכל מיני עבירות? נדמה לי שבפן הזה, בנקודה הזו, כאשר אין לילדים איפה באמת לבלות את זמנם, איפה באמת לקבל את החינוך, איפה באמת להגן עליהם – אלה התוצאות שאנחנו רואים בדוח הזה, וכנראה אלה התוצאות שנראה גם בדוחות הבאים, לאור המדיניות של הממשלה שחוזרת על עצמה, חוזרת ונשנית, חוזרת ונשנית. תודה רבה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. הדובר הבא, חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אין ספק, יש עוני במדינת ישראל. אז מה עושים כשיש עוני בישראל? מה עושים? התורה אומרת: פתוח תפתח את ידך לו, והענק תעניקנו די מחסורו אשר יחסר לו.
אז כאשר באה הממשלה הקודמת והחליטה לקחת את האוכל מהילדים, היום אנחנו צריכים להתמודד, ואומרים: טוב, מה לעשות? אנחנו צריכים לדרבן אנשים שילכו לעבודה. כולנו בעד שיעבדו. אבל מי שלא עובד, משפחה שלא עובדת, לא צריכה להתקיים?
רוברט טיבייב (קדימה):
במה אשמה הממשלה הקודמת?
נסים זאב (ש"ס):
הממשלה לא אשמה, אבל היא חתכה את הנושא של קצבאות ילדים.
יצחק הרצוג (העבודה):
אמרת "הממשלה הקודמת". זה לא נכון, זו הקודמת-קודמת.
נסים זאב (ש"ס):
הקודמת-קודמת, כן.
יצחק הרצוג (העבודה):
אתם הייתם בממשלה הקודמת.
נסים זאב (ש"ס):
אנחנו היינו נגד העניין הזה של הקצבאות.
רוברט טיבייב (קדימה):
אתה היית בממשלה – –
נסים זאב (ש"ס):
אנחנו היינו – – –
רוברט טיבייב (קדימה):
– – ועכשיו אתה מאשים את הממשלה.
נסים זאב (ש"ס):
תשמע רגע – – –
יצחק הרצוג (העבודה):
הוא מדבר על ביבי. הוא מדבר על ביבי.
נסים זאב (ש"ס):
בזמנו. לא, זה התחיל עם שרון בהתחלה.
יצחק הרצוג (העבודה):
נכון, שרון ונתניהו.
נסים זאב (ש"ס):
עם שרון, כן.
רוברט טיבייב (קדימה):
מי היה שר האוצר?
נסים זאב (ש"ס):
לא משנה. היה ביבי. נכון, ביבי היה. אז מה?
קריאה:
זה משנה.
נסים זאב (ש"ס):
אני אומר שהדבר הראשון שצריך לתקן זה להחזיר את קצבאות הילדים. אם לא במתכונת שהיתה קיימת לפני חמש ושש שנים, אז לפחות – –
קריאה:
– – –
נסים זאב (ש"ס):
– – שלא יהיה מצב של לעג לרש. כל הניסיון לתקן: אנחנו כאילו ניתן יותר מעונות-יום, ניתן יותר טיפולים לילדים – זה לא עוזר בזה שמקצצים – – –
רוברט טיבייב (קדימה):
אתם – – –
נסים זאב (ש"ס):
מה?
רוברט טיבייב (קדימה):
אתם בכל הממשלות.
נסים זאב (ש"ס):
אני מאשים את עצמי. מותר לי להתוודות?
רוברט טיבייב (קדימה):
זה מותר.
נסים זאב (ש"ס):
אני אומר: אני אשם, חטאתי, עוויתי, פשעתי.
אבישי ברוורמן (העבודה):
מודה באשמה, מודה באשמה.
נסים זאב (ש"ס):
אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש כולנו ביחד, ולעשות את הכול כדי להחזיר את קצבאות הילדים. אני מודיע לכם.
קריאה:
מי שברח זה – – –
נסים זאב (ש"ס):
כי אנחנו לא צריכים "בית חם", ואנחנו לא צריכים את כל המסגרות האלה. צריכים לעזור להורים לגדל את הילדים שלהם. ואני רוצה להזכיר לכם, כשהיה שר הרווחה ידידנו חבר הכנסת הרצוג, הוא אמר שיש היום ספר עם 700 תוכניות איך לגדל ילדים בתוך המשפחה.
יצחק הרצוג (העבודה):
600.
נסים זאב (ש"ס):
אני עדיין מחפש את הספר הזה, חבר הכנסת הרצוג. הלכתי לספרייה המרכזית, הלכתי לספרייה החרדית – לא מוצא את הספר הזה. גם באוניברסיטה העברית הוא לא קיים. מה אני אעשה?
יצחק הרצוג (העבודה):
הוא קיים – – –
נסים זאב (ש"ס):
אני רוצה לומר לך, המדיניות של עובדי רווחה היא לעקור את הילדים מהבתים שלהם – –
רוברט טיבייב (קדימה):
נסים, אנחנו אתך.
נסים זאב (ש"ס):
– – להוציא את הילדים מההורים שלהם. צריך מדיניות שונה. אני לא חושב שרק הנושא הכספי פה – – –
רונית תירוש (קדימה):
למרינה יש הצעת חוק בעניין. תצביע בעד.
נסים זאב (ש"ס):
אני מצביע, אני אצביע. אני אומר לך שצריכים לשנות את המדיניות הזאת – –
רונית תירוש (קדימה):
נכון.
נסים זאב (ש"ס):
– – גם בנושא של המשמורת – –
רונית תירוש (קדימה):
נכון. יד קלה על ההדק.
נסים זאב (ש"ס):
– – אני רוצה לומר לכם: ברוב המדינות בעולם אין דבר כזה שמוציאים ילדים מהבית. רק במקרה קיצון ביותר. אצלנו – – –
יצחק הרצוג (העבודה):
לא נכון. לא נכון.
נסים זאב (ש"ס):
כן.
רונית תירוש (קדימה):
שר הרווחה – – –
היו"ר שלמה מולה:
אדוני, נא לסכם.
נסים זאב (ש"ס):
אני מסכם. הנושא של אימוץ פתוח, אפשר ליישם אותו. לא צריך להתעלל בהורים, לקחת את הילדים שלהם, ואני מלווה הרבה מקרים כאלה, ואחד המקרים היה בתקופה שלך – –
יצחק הרצוג (העבודה):
– – –
נסים זאב (ש"ס):
– – ואני אומר לך שעד היום מתנהל משפט בתיק הזה, רק כדי לתת להורים לראות את הילדים שלהם.
רוברט טיבייב (קדימה):
כל הכבוד, נסים.
נסים זאב (ש"ס):
למה העוול הזה?
היו"ר שלמה מולה:
טוב.
נסים זאב (ש"ס):
לכן אנחנו צריכים – – –
השר מיכאל איתן:
לפעמים יש גם מקרים שאתה גם מצדיק.
יצחק הרצוג (העבודה):
בוא נראה מה תהיה ההחלטה – – –
נסים זאב (ש"ס):
יש מקרים, אבל זה לא המקרים. רוב המקרים. אני אומר לך, רוב המקרים, תשאל פקידות סעד לשעבר. הם אומרים: אנחנו לא מסוגלים לראות את מה שאנחנו עשינו – –
קריאה:
– – –
נסים זאב (ש"ס):
– – בשנים שאנחנו היינו עובדים.
היו"ר שלמה מולה:
טוב.
נסים זאב (ש"ס):
אני אומר לך את זה מתוך עדויות, אני לא מספר לך פה סיפורים.
רוברט טיבייב (קדימה):
אני יכול להשתתף פה?
נסים זאב (ש"ס):
צריכים לשנות את החשיבה העקומה הזאת.
היו"ר שלמה מולה:
בבקשה, זמנך תם, אדוני.
נסים זאב (ש"ס):
ואני מקווה שהנושא של העוני, אנחנו בעזרת השם, באחווה שתהיה בינינו, איש את אחיו תעזורו, ולאחיו יאמר חזק, אנחנו נתמוך האחד בשני. את זה, על זה אפשר להתגבר, אבל כל נושא האלימות בתוך המשפחה זה עניין של חינוך, זה עניין של תרבות, זה עניין של חינוך הורים לילדים, את זה צריכים להעניק בתוך הבית ולא להשאיר – –
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה.
נסים זאב (ש"ס):
– – את זה רק במסגרות בתי-הספר והחינוך.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. תודה רבה. חבר הכנסת איציק הרצוג, מי שהיה שר הרווחה, בבקשה. גם לרשותך שלוש דקות. אני באמת חושב שכשהיית שר הרווחה – –
יצחק הרצוג (העבודה):
תודה רבה.
היו"ר שלמה מולה:
– – עלית על פסים נכונים.
יצחק הרצוג (העבודה):
אדוני היושב-ראש, תודה.
היו"ר שלמה מולה:
בבקשה.
יצחק הרצוג (העבודה):
קודם כול, אני חייב להתייחס להערה של חבר הכנסת זאב, עיוותָ וסילפת את דברי. אני דיברתי על התוכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון, שהיא אחד הפרויקטים הכי מופלאים שקיים היום, והוא מהפכה חברתית, בתוכו יש 300 מסלולים שונים שמוצעים לגורמי הרווחה והחינוך, הבריאות, ביטחון הפנים והקליטה בכל יישוב ויישוב, עם כסף, ללא "מצ'ינג", שבו ניתן לפתח מסגרות לילדים.
אין לזה שום קשר להוצאת ילדים מהבתים. לא רק שהספר הזה קיים, יש לי חדשות בשבילך, התוכנית כל כך מצליחה שביום ראשון הממשלה אמורה לאשר הרחבתה לעוד כמה עשרות, אם לא 100 רשויות, ובוא נראה, אם אתה כל כך סובל מזה, תציע לשרים שלך להצביע נגד, בוא נראה באמת מה תהיה עמדתם. אני משוכנע שזה יעבור פה אחד, כי זה אחד הדברים הכי מופלאים מבחינת הטיפול בילדים בישראל. אז בעניין הזה אני מפרגן בגדול לעובדה שהולכים לתגבר את התוכנית הזו.
עכשיו, לגופו של עניין, הסוגיה של עוני בקרב ילדים היא קודם כול תוצאה של עוני אצל ההורים, ועוני אצל ההורים זה עניין שמוכר לכולנו, ויש כבר מועדון, שנע מדיון לדיון, ובשאר המפלגות זה לא מעניין אף אחד. אורלי כבר מכירה את הנאום הזה וגם אתה וגם אחרים, אבל לצערנו אף אחד מהליכוד לא נמצא כאן. זה לא פעם ראשונה – – –
היו"ר שלמה מולה:
לא, רק השר איתן נמצא כאן.
יצחק הרצוג (העבודה):
לא, בסדר, הוא חייב להיות כאן. אבל האמת היא שאם תסתכלו גם על דיון העוני הקודם – –
היו"ר שלמה מולה:
הוא התכוון לחברי הכנסת, הוא לא התכוון – – –
יצחק הרצוג (העבודה):
– – וגם על דיוני העוני של השנה שעברה, זאת האמת. מפלגה שמתהדרת בחברתיותה, אתה לא רואה אף נציג שלה כאן, ולא בכדי, כי הסוגיה של עוני כאיום אסטרטגי על מדינת ישראל לא מעניינת כל אחד. והעוני הוא איום אסטרטגי על מדינת ישראל. ואם רוצים לשנות את העוני של ילדים, יש צורך לשנות את כל נושא העוני והסטת ההון בחברה הישראלית, והמחאה בעניין הזה נגעה רק במעמד הבינוני ולא נגעה בסוגיית העוני.
בהקשר הזה אני רוצה לציין שני דברים. קודם כול, הטיפול בילדים ובנוער חייב להיות טיפול שבסופו של דבר רואה את הכאב של הילד או הנער – גם אם זה נער גבעות, גם אם זה נער חרדי שזורק חיתולים בהפגנה, גם אם זה נער מתמכר או מתמסטל – לכל אחד יש החרדות, בעיות הזהות שלו, היעדר הביטחון האישי והעצמי שלו. ולכן זה גורר נערים להרבה מאוד מקרים של אלימות, פשיעה והידרדרות במצבי סיכון.
הנושא השני זה כמובן שבירת העוני הבין-דורי, כשאני מקדם את היוזמה של "חיסכון לכל ילד", כאשר אני חושב שאם הילד יצבור חיסכון ויוכל לצאת בגיל 21 עם סכום בסיסי, זה יוכל לשנות את מצב העוני הבין-דורי. אני אציג את זה במליאת הכנסת בשבועות הקרובים, אבל אני חושב שבסוף צריך להבין שכדי לשבור את העוני יש לפתח כלים שמסיטים הון ושוברים את העוני, ויש כלים מכלים שונים.
העובדה שהמועצה לשלום הילד, שעושה עבודה מבורכת בכל מה שקשור לילדים ונוער בישראל מזה הרבה מאוד שנים, מעלה את הנושא הזה – היא שמה תמונת מראה על סוגיית העוני הגדולה, הרחבה, בחברה שלנו בכללותה, עם הפערים הנלווים אליה, וכמובן המצוקות הכלליות של הרבה מאוד אזרחים. תודה רבה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. יבוא וישיב בשמו של שר הרווחה השר מיקי איתן. בבקשה, אדוני.
קריאה:
– – –
היו"ר שלמה מולה:
כן, לפחות יש לנו תשובה. את הפרלמנטריות של השר איתן כולנו יודעים, מכירים, אז בבקשה.
השר מיכאל איתן:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אכן התבקשתי גם כן לפני כמה דקות בלבד – – –
אבישי ברוורמן (העבודה):
מיקי, זה שאנחנו יושבים פה בצורה – – – זה דבר מדהים שאתה משיב בשם כל השרים – –
יצחק הרצוג (העבודה):
בדיוק.
אבישי ברוורמן (העבודה):
– – תבורך.
דב חנין (חד"ש):
כי אתה שר מוכשר.
יצחק הרצוג (העבודה):
מה נעשה בלעדיך?
השר מיכאל איתן:
אני חייב להודות ולהתוודות שזה שאני פה, זה מגלם תמורה הולמת לתשלום שמשלם המסים משלם עבור המשרה שמינו אותי אליה, אז מבחינה זו – – –
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
– – –
השר מיכאל איתן:
מבחינה זו, יש בזה איזה צדק – –
יצחק הרצוג (העבודה):
אנחנו מוכנים להצביע להעלות את משכורתך – – –
השר מיכאל איתן:
– – שהותירו אותי פה לענות במקום שרים אחרים. לפני שאני אקרא את התשובה, אני כן רוצה להתייחס בקצרה רבה לשלוש נקודות קצרות, שהן פרי יצירתי בתקופה הקצרה של כמה הדקות שהקשבתי ולקחתי את התפקיד של ממלא-מקומו של שר הרווחה ברצינות רבה.
ההערה הראשונה, ואני חושב – –
קריאה:
לארגן לארוחת ערב.
השר מיכאל איתן:
– – שאני אדבר בשם כל החברים כאן שביקשו את הדיון הזה על רקע דוח המועצה לשלום הילד, לומר ברכת יישר כוח למי שייסד את המועצה ומשמש המנכ"ל שלה, ד"ר יצחק קדמן. הוא עשה מעשה, זה אולי מפעל חייו, אני לא יודע אם הוא מכנה את זה כך, אבל לכל מי שמצוי בהוויה הציבורית במדינת ישראל, השם של ההגנה על זכויות הילד מתקשר עם שמו. הפעולה שהוא עשה בהקמת המועצה הלאומית כבר בשנת 1980 – ומאז הפעילות שלה היא עדות למפעל מעולה – ראויה לברכה ויישר כוח גדול, והראיה שהכנסת מתכנסת לדיון על דוח של המועצה.
הנקודה השנייה, אני רוצה לומר שאני אומנם מדבר בשמו של שר הרווחה, אבל אחת הסוגיות החשובות ביותר שקשורות לתנאי חייהם של ילדים נעוצה דווקא בשאלת הדיור הציבורי. והדיור הציבורי, כשאני הסתובבתי במאהלים שהיו במסגרת תנועת המחאה בקיץ, כשאני הסתובבתי במאהלים שהיו במסגרת מאהלים של חסרי דיור בעבר, לא פעם – והשיא היה בארץ הזאת בשנות ה-90, כאשר באה העלייה הגדולה והיו פה מאהלים אדירים – נתקלתי במשפחות רבות, חלקן חד-הוריות, חלקן משפחות שאינן חד-הוריות עם שני הורים ולידם ילדים, שסבלו יותר מכולם. ובעיית הדיור הציבורי שעלתה כאן היום היא בהחלט ראויה לפתרון, ואם אנחנו מדברים על הנושא של שלום הילד, זהו אחד המרכיבים לדאוג לשלומו של הילד: לדאוג שמשפחות עם ילדים יחיו בדיור ציבורי מינימלי, שייתן אפשרות לגדל את הילדים, ולילדים ביטחון במגורים.
ואני רוצה הערה אחרונה, שנאמרה כאן על רקע הביקורת על הוצאת ילדים מהבתים. אני ביקשתי מחבר הכנסת נסים זאב, כאשר הוא יצא בדרכו – והוא אכן הסכים אתי שהביקורת שלו על הוצאת ילדים ממשפחותיהם היא ביקורת לגבי מקרים מסוימים. אבל ברמת העיקרון, לפעמים יש חובה מוחלטת להוציא ילדים שנמצאים בסיכון דווקא בתוך המשפחות שלהם. והראיה היא, מבלי להיכנס לוויכוח, ואני חושב שכולם יסכימו על כך, שאנחנו מגיעים למקרים שילדים נפגעים ואפילו נרצחים על-ידי הורים.
יצחק הרצוג (העבודה):
חד-משמעית.
אבישי ברוורמן (העבודה):
דברי אלוהים חיים.
השר מיכאל איתן:
אז כך שצריך את הביקורת הזאת לומר בצורה עניינית. יש טעויות, יש טעויות של בתי-משפט, ואנשים יושבים על לא עוול בכפם בבתי-סוהר; יש טעויות של רופאים ואנשים מאבדים את חייהם, יש טעויות גם של עובדים סוציאליים, ללא ספק.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
כי הם לא מצליחים להגיע לכולם ואין להם גם ארגז כלים שיכולים להביא סיוע. אז אין להם ארגז כלים והם גם – – –
יצחק הרצוג (העבודה):
זה לא הנושא לדיון.
השר מיכאל איתן:
אני מעיר את הדברים האלה לא על מנת לעורר ויכוח אלא דווקא לנסות לחפש הסכמה, כי אני חושב שאנחנו מאוחדים סביב הדאגה והרצון.
ועכשיו אני אקרא במהירות, אשתדל, את התשובה המפורטת של השר: בשנת 2010 מנתה אוכלוסיית הילדים והנוער עד גיל 18 במדינת ישראל כ-2.5 מיליון. 17.8% מהם רשומים במחלקות לשירותים חברתיים ברחבי הארץ בשל נזקקויות שונות שלהם או של הוריהם.
משרד הרווחה מפעיל תוכניות רבות ושירותים מגוונים לאוכלוסייה זו בכל הרשויות בארץ ומשקיע את מירב תקציבו, מרצו ומקצועיותו בפיתוח מענים בקהילה ובמסגרות החוץ-ביתיות למען רווחתם של הילדים, ששלומם, ביטחונם ואיכות חייהם עומדים לנגד עיניו. בין המסגרות הקיימות בקהילה ניתן למנות מרכזי הורים-ילדים, מועדוניות, מעונות יום, מרכזי חירום, פנימיות, משפחות אומנה, מוסדות חסות הנוער ועוד רבים אחרים.
מתוך מטרה זו מוביל משרד הרווחה והשירותים החברתיים זה כמה שנים את התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון – שגם לשר הקודם, השר הרצוג, יש בה זכויות רבות, את זה אני מוסיף כאן משום שהוא היה השר הקודם. אני אומר את זה לא רק מכוחי אלא גם מכוח השר כחלון, שמציין שהפעולה הזאת נמשכת שנים מספר, ואנחנו יכולים להודות לשר הרצוג, ונדמה לי גם לעוד כמה קודמים.
יצחק הרצוג (העבודה):
לא היה קודם.
השר מיכאל איתן:
לא היה קודם. אז מגיעה לך ברכה כפולה.
יצחק הרצוג (העבודה):
לא, יש קרדיט לראש הממשלה אולמרט, שהוא הביא את – – –
השר מיכאל איתן:
אז מגיעה לך ברכה כפולה גם בתור הקודם וגם בתור זה שלא היה, אילו היה; בתור מי שיזם, וגם ברכה, אתה מצרף את השר אולמרט – –
יצחק הרצוג (העבודה):
כשהיה ראש הממשלה.
השר מיכאל איתן:
– – שהיה ראש הממשלה בזמנו, והיה זה שאפשר את זה מבחינה תקציבית.
ובכן, מטרתה של התוכנית, להגביר את האיתור של מצבי סיכון וסכנה ולהפחית את היקפם וחומרתם של מצבי הסיכון בקרב ילדים, והיא מופעלת בהצלחה רבה ב-72 רשויות ברחבי הארץ ומשותפת למשרדי החינוך, הבריאות, ביטחון הפנים וקליטת העלייה. התוכנית בהיקפה כיום מקיפה 45% מכלל הילדים במדינת ישראל. זה מספר עצום.
התוכנית מדגישה את הצורך באיתור וטיפול בילדים בגיל הרך, מניעת סיכון בשלבים הראשונים להיווצרותו, טיפול בהורים וטיפול בילדים במסגרת המשפחה והקהילה. כמו כן, התוכנית מכוונת לקבוצות מוחלשות בחברה הישראלית תוך מתן אפשרות להתאמת המענים לתרבות ולדפוסי הצריכה של הנמענים.
אני שמח לבשר, אומר השר כחלון, כי בישיבת הקבינט החברתי-כלכלי אביא בימים הקרובים הצעה להרחיב את התוכנית הלאומית ל-92 רשויות נוספות המשתייכות לאשכולות הסוציו-אקונומיים 1–5, כך שתכלול את כלל הרשויות המקומיות במדרג זה. וכן, בנוסף, שכונות בערים גדולות עם מאפיינים דומים.
הכוונה היא להחיל את התוכנית על יישובים נוספים באופן הדרגתי החל משנה זו ועד 2017, ואנו צופים שיאותרו כ-60,000 ילדים ונוער בסיכון נוספים, כך שכ-70% מכלל הילדים בסיכון ברחבי הארץ יאותרו ויטופלו גם באמצעות התוכנית הלאומית. עלות ההרחבה, כאשר היא תגיע להבשלה מלאה, מגיעה ל-60 מיליון שקלים.
מהלכים משמעותיים נוספים שהמשרד קידם לאחרונה בתחום הטיפול בילדים בסיכון הם: 1. הגדלת תקינת חוקרי הילדים, ותנאי העסקתם ישופרו משמעותית. בשנתיים האחרונות הוכפל מספר חוקרי הילדים במשרד על מנת לתת מענה זמין ומהיר לילדים הנפגעים, והוא עומד כיום על 100 תקנים; 2. הנהגת פעילויות הזנה והפגה לילדים הנזקקים בקייטנות קיץ לילדים; 3. הפעלת תוכנית "מרווחה לעבודה", המעודדת ותומכת במשפחות ליציאה לעבודה ובכך מסייעת להן להגדיל הכנסתן ולצאת ממעגל העוני; 4. תוכנית רב-שנתית – – –
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
ויסקונסין?
השר מיכאל איתן:
4. תוכנית רב-שנתית לתגבור תקציבי של מענים לילדים ונוער בהיקף משמעותי, שיגיע בהבשלה מלאה ל-150 מיליון שקלים חדשים.
בשלוש השנים האחרונות פעלה הממשלה בכמה אפיקים לצמצום הפערים החברתיים, אשר באים לידי ביטוי גם לגבי מצבם של הילדים. כבר עתה קיימות מגמות של שיפור בתחום זה, וכן מסתמנת ירידה בממדי העוני. אנו נמשיך לפעול לגיבוש תוכנית כלל-ממשלתית לצמצום העוני על מנת להבטיח שמגמות חיוביות אלו יימשכו.
במקביל, פועלת הממשלה באמצעים נוספים לצמצום הפערים החברתיים וחיזוק האוכלוסייה במצוקה, כפי שפירטתי כאן בעבר – כלומר, כפי שהשר פירט כאן בעבר – כמו: הרחבת מס הכנסה שלילי, חיזוק רשת הביטחון הסוציאלי, שיפור תנאי העסקה ואכיפה מוגברת של חוקי עבודה ועוד.
ביום שני העברתי הצעה בדבר הארכת מימון פעולת הקרן לילדים בסיכון, שמופעלת מטעם המוסד לביטוח לאומי, בשלוש שנים. כלומר, הארכת המימון בשלוש שנים. מטרת הקרן הינה לסייע בפיתוח שירותים לילדים ובני-נוער שטרם מלאו להם 18, הנמצאים בסיכון או במצוקה מיוחדת על רקע הזנחה, מצוקה כלכלית, היעדר טיפול או התעללות, הן במסגרות המשפחתיות והן במסגרות החברתיות והחינוכיות, לרבות ילדים ונוער עברייני.
המוסד לביטוח לאומי תומך בפיתוח תוכניות ושירותים על-פי תקנון הקרן לפיתוח שירותים לילדים ובני-נוער בסיכון, אשר מטרתן למנוע ולהסיר גורמי סיכון ומחסומים הפוגעים בהתפתחות התקינה של הילדים ובני-הנוער ושילובם במסגרות נורמטיביות. במהלך שנות פעילותה פותחו בסיוע הקרן – –
אבישי ברוורמן (העבודה):
מיקי, כמה דפים עוד יש לך לקרוא?
השר מיכאל איתן:
יש לי עוד עשר מלים, אם הספקתי לספור נכון.
היו"ר יעקב אדרי:
עוד עשר שורות.
השר מיכאל איתן:
לא, עשר מלים.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
יש פה עוד הצעות לסדר-היום.
השר מיכאל איתן:
– – מאות פרויקטים בהיקף של מאות מיליוני שקלים, רובם במימון גורמי חוץ. סיימתי. בדיוק עשר מלים. יצא במקרה.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה לשר איתן על הסקירה המקיפה. אני מציע שנסתפק בסקירה המאוד-מעניינת הזאת.
מירי רגב (הליכוד):
כאילו יש לך ברירה אחרת.
מוחמד ברכה (חד"ש):
למה, להעביר את זה לוועדה. לוועדת העבודה והרווחה.
היו"ר יעקב אדרי:
בבקשה. להעביר לוועדה. יש עוד הצעות?
יצחק הרצוג (העבודה):
ועדה.
היו"ר יעקב אדרי:
טוב, בבקשה. מי שבעד להעביר לוועדה – יצביע.
מי בעד, מי נגד? בבקשה.
הצבעה מס' 11
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 17
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר יעקב אדרי:
17 בעד להעביר לוועדה, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא עובר לוועדה. איזה ועדה? לוועדת העבודה והרווחה. תודה.