קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום השימוש בסמלי השואה בהפגנת החרדים בירושלים היו"ר יעקב אדרי: אני עובר לנושא הבא: השימוש בסמלי השואה בהפגנת החרדים בירושלים, הצעות לסדר-היום מס' 7093, 7119, 7123, 7126, 7135 ו-7152. ראשון הדוברים, חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. יש לכולם שלוש דקות. בבקשה. נחמן שי (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חלק ניכר ממשפחתי נספה בשואה – סבי, סבתי, דודתי ודודי מצד אמי, דודתי, ודודי וילדיהם מצד אבי, וכמובן רבים, רבים, רבים אחרים, יהודים ואחרים שחיו במדינות אירופה, בצפון אירופה, בצפון אפריקה, ונספו. הזיכרון שלהם – הם קדושים. הם לא יכולים ואסור שיהיו בשום מקום ובשום זמן לנושא פוליטי. לא עולה על הדעת שבמדינה שלנו היום, במדינה שלנו, שקמה באמת על אותן גחלים לוחשות של השואה, יהלכו אנשים וטלאי צהוב על בגדיהם, יעמדו ילדים וירימו את ידיהם לאות כניעה. לא בשביל זה קמה מדינה לעם היהודי. העובדה שבמסגרת הוויכוח הפנימי, הלגיטימי, במדינת ישראל, על דרכי החיים שלנו, יש מי שמשתמש בסמלים האלה, הקדושים, המיוחדים, כדי לנגח את האחר, היא פסולה, היא בזויה, היא שלילית, והיא מחללת את אותם קדושים שאינם אתנו פה. החברה בישראל מורכבת מקבוצות, ממגזרים – משבטים, אם אתם רוצים – וכל אחד ראוי ורשאי לנהל את חייו כמו שהוא רוצה כל עוד מדובר בחייו פנימה. ברגע שהחיים האלה פולשים לתוך המגזר הציבורי, הם צריכים להיעשות על-פי כללים שמשותפים לכולם. אנחנו כבר למדנו שכל אחד יכול לשמור לעצמו דברים מסוימים, אבל יחד עם זאת, הוא צריך והיא צריכה לוותר כשמדובר על המרחב המשותף. את זה צריכים כולם להבין. המרחב המשותף הזה שעליו אנחנו נאבקים הוא גם הבסיס לקיומה של המדינה ושל החברה הזאת. כי אם הוא לא יהיה, יהיו פה רק שבטים וקבוצות ומגזרים. אם אין לנו את המכנה המשותף, את אותו דבר שמחבר אותנו ביחד – שהוא קשה, הוא לא פשוט, והוא מורכב מערכים, ומסמלים, ומהיסטוריה, ומשפה ומתרבות – אם הוא לא יהיה, לא נהיה, חס וחלילה. לא נהיה, חס וחלילה. ולכן, מה שקרה באחרונה הוא ויכוח, ויכוח קשה, ויכוח שאפילו נגרר לאלימות, וכולנו צריכים לרסן את עצמנו ולהפסיק בכך, להפסיק. אבל מה שקרה בשבת האחרונה בירושלים, לא רחוק מהמקום שבו נולדתי, לא רחוק מהמקום שבו ראיתי לראשונה את העולם הזה, הוא דבר שאנחנו צריכים להדיר ממקומותינו. אני רוצה לשאול – אני רואה פה, יושב ידידי חבר הכנסת זבולון אורלב, ואני אקשיב לדבריו, הוא מהוותיקים פה: למה עד עכשיו הכנסת לא הצליחה לחוקק חוק מתאים בעניין הזה? אני יודע שגם אתה יזמת כמה יוזמות, ואני תמה על כך. גם אני הגשתי, ואני אשמח על יוזמה משותפת, כי אני חושב – אני מבין את הטיעונים לכאן ולשם, ואני בטח אשמע אותם תיכף, אבל אני גם דוחה אותם. טלאי צהוב, וידיים מורמות למעלה, ואסירים בבגדים מפוספסים, וכל דבר שקשור בשואה, לא יכולים להיות נושא למפגן פוליטי במדינת ישראל; להוציא אותם משם. יש לנו כל כך הרבה דברים לריב עליהם; על הדבר האחד הזה אני מבקש, אני מתחנן, לא נריב. תודה רבה. היו"ר יעקב אדרי: תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת יצחק וקנין, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת עינת וילף. יצחק וקנין (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אדוני השר יוסי פלד, השרה סופה לנדבר, חברי הכנסת, אני מסכים עם כל מה שאמר חברי חבר הכנסת נחמן שי. אני חושב שאסור לנו בשום פנים ואופן להשתמש בסמלים ששימשו, לצערנו הרב, את הגרמנים לטבוח בעם ישראל, להרוג. אני הייתי אומר – אנחנו אומרים מזמור: "מכתם לדוד שמרני אל כי חסיתי בך. אמרת לה' ה' אתה טובתי בל עליך. לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם". רבותי, כל מי שנספה בשואה הוא קדוש בעם ישראל, ולהשתמש בדברים האלה – אין ספק שזה חילול שמם של אותם קורבנות, ובטח אלה שהמשפחות שלהם נספו שם. אבל, רבותי, אני חייב להגיד פה משהו. אני קודם כול מגנה את כל התופעה שהיתה, את כל מה שנעשה, אבל אני צריך להגיד: בשבועות האחרונים אני חושב שחצינו את הקווים. נעשה פה שימוש נגד אוכלוסייה שלמה במעשה של כמה אנשים, ואני חושב שכולם תפסו על זה טרמפ, לצערי הרב. הדבר הזה ליבה את כל היצרים נגד האוכלוסייה החרדית כולה. רבותי, גם כלפַי, כאדם חרדי ששירת בצבא ועשה את מה שצריך כלפי מדינת ישראל; גם כלפַי. זאת אומרת, השיסוי היה גורף. לא לקחו את אותה קבוצה – זה כמו שאני אקח קבוצה חילונית מסוימת ואני אדביק לה תו, ואני כל היום אשפוך את כל זעמי עליה. זה מה שעשו לציבור החרדי, רבותי, בשלושת השבועות האחרונים. ואני רוצה להגיד פה משהו: הדבר שהחל בנושא של הדרת נשים, שגרם לכל מה שאנחנו חווים היום, לצערי הרב, החל בצבא ביציאה של כמה חיילים ששמעו שירת נשים. אני רוצה להגיד לכם משהו: אני, כאדם דתי, לו הייתי צריך להיות בסיטואציה של אותם חיילים, לא הייתי נשאר רגע אחד, כי מבחינתי זה לא פוגע בביטחון המדינה כהוא-זה. אם אנשים רוצים להשתמש בדברים שהם הלכתיים גרידא – זה כמו שאתה תגיד לי להדליק אש בשבת. אז יש אחד כזה שיגיד: אני יכול לשמוע שירת נשים. אם לא מבינים את הדקויות – אני חושב שמה שעשה אתמול הרב הצבאי מדליק נורה כלפי אותו ציבור שרוצה להתגייס ומתגייס. מרחיבים את השורות של הגיוס של הציבור החרדי. אבל, רבותי, אם מישהו יבוא מחר וינסה לעשות לאותם חיילים דברים שהם בניגוד להלכה, רבותי – "והיה מחנך קדוש" – רבותי, הפגיעה יותר גרועה בצבא בדברים האלו, כיוון שמה שאנחנו אומרים זה לא דבר ביטחוני. שירת נשים זה לא בגלל, חלילה וחס, שאני לא רוצה לשמוע את הנשים. זאת הלכה. הלכה צרופה. זה כמו לא לטלטל בשבת. יכול להיות שאחד ייקח ספר ויטלטל אותו בשבת, אבל טלטול זה כמו להדליק אש בשבת. אז יש הרבה אנשים שכשאני מלמד את ההלכה, אני אומר להם: רבותי, זה אותו דבר כמו להדליק אש. אבל אני רק לוקח ספר – איך אני מדליק אש? רבותי, צריך להבין: לא שמישהו, חלילה וחס, יש לו משהו כלפי נשים. וכבר אמרתי שלא ילמדו אותנו איך לכבד את הנשים. אבל אני שוב חוזר: מכיוון שהנושא הזה של השואה הוא הנושא שמועלה היום – אני מגנה אותו, רבותי. אלה שעושים את הפעולות האלה מבזים את קדושת אותם אנשים שמסרו את נפשם לאורך כל ההיסטוריה היהודית. אני חושב שהם עברו את הגבולות, ואני מפה מגנה אותם. לא צריך לתת הצדקה לפעולות כאלה. תודה היו"ר יעקב אדרי: תודה לחבר הכנסת וקנין. חברת הכנסת עינת וילף, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת זבולון אורלב. בבקשה, יש לך גם שלוש דקות. עינת וילף (העצמאות): תודה רבה לך. כבוד היושב-ראש, השרים וחברי חברי הכנסת, אין עוררין כמובן, וכולנו כאן נגנה מעל הבמה הזאת את מה שנעשה. אבל אני רוצה שנבין בעצם מה נעשה כאן. לקחה קבוצה קטנה והשתמשה בסמלים, גם המפורסמים ביותר, של אותו ילד קטן בגטו שמרים את ידיו. בעצם זה בכלל לא עיסוק בשואה. יש כאן טכניקה של טרור והפחדה כלפי הרוב המכריע במדינת ישראל, והייתי אומרת שגם כלפי יהדות העולם. בעצם יש כאן אמירה: אנחנו, אין לנו גבולות. נוציא את דיבת הארץ רעה. נוציא את דיבתכם רעה. נציג אתכם כנאצים, כרודפי יהודים. היו"ר יעקב אדרי: אגב, הם גם אמרו את זה. עינת וילף (העצמאות): כן. זה ברור. זו טכניקה של טרור והפחדה שבעצם אומרת: לא אכפת לנו מכם, לא אכפת לנו מהמדינה. אנחנו הולכים להציג אתכם באופן הגרוע ביותר האפשרי, כי בינינו לביניכם אין דבר וחצי דבר ואין שיתוף ואין בסיס לשיחה. זה בעצם מה שנעשה כאן. כמובן, יש אירוניה בשימוש בסמלים האלה דווקא במדינת ישראל, כי לולא הציונות ולולא הלוחמים שהיו בני התנועות הציוניות, ואלו היו הלוחמים בגטאות, הרי לא היתה מתאפשרת בכלל החייאת החיים החרדיים שנספו בשואה. אז יש כאן ממש יריקה שאומרת: נכון שבזכותכם יכולנו להחיות את החיים האלה, אבל אנחנו יורקים בפניכם ומתעלמים מכך. ולכן חשוב שייאמר שהמאבק על שוויון בין נשים לגברים לא ייפסק בשל טכניקות של טרור והפחדה. לא ניבהל. לא נפחד. השימוש בדברים האלה הרי בסופו של דבר רק מרחיק כל אלמנט של סימפתיה ורצון לשיתוף פעולה, אם אי-פעם היה סיכוי לכזה. יש כאן מאבק על ערכים. כל שימוש בטרור, בהפחדה, בזלזול, בדחייה שאומרת: חלקנו איננו אתכם, בעצם אומר שלא יהיה כאן שיתוף פעולה; תהיה כאן רק מלחמה, רק מאבק. ובדבר הזה, עם כל הכבוד, אם הולכים למאבק, הערך של שוויון בין נשים לגברים זה הערך שינצח. תודה רבה. היו"ר יעקב אדרי: תודה לחברת הכנסת עינת וילף. בבקשה, חבר הכנסת זבולון אורלב. אחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר. בבקשה, יש לך שלוש דקות. בבקשה. זבולון אורלב (הבית היהודי): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, גם אני לא הכרתי מעולם את סבי וסבותי ואת כל דודי וכל דודותי – למעט אחת – שכולם נרצחו, נשרפו ונספו בשואה, וגם לא את מרבית בני-דודי. אני שואל את עצמי: הרי בשואה נספו שרי התורה החשובים ביותר, גדולי התורה, פוסקי הדור, ראשי הישיבות החשובות ביותר באירופה. נחמן שי (קדימה): נכון. זבולון אורלב (הבית היהודי): מה הם היו אומרים לו היו רואים יהודים כמותם – לכאורה כמותם – שעומדים ועושים את המעשה הנורא במוצאי-שבת? איזה חילול השם, איזה חילול השם. איך אנשים יורדים לשפל כזה נוראי. אני מנסה כמה כנסות לחדד את החוק של איסור שימוש בסמלי השואה, גם בכנסת הזאת, אבל לצערי, כל פעם ועדת שרים דוחה וטוענת שזה קיים בחוק הקיים – דבר שאני לא מוצא אותו. וכשאני שואל: תגידו, אפשר לקבל מידע אם פעם בישראל מישהו נעצר, נחקר, הואשם, הורשע? אין. יש לי הערכה עצומה לשר יוסי פלד. בסוגיה שאנחנו עוסקים בה, אני חושב שהוא השר היחיד בממשלה שהוא באמת שותף אמיתי בכל המאמץ הזה שקשור לניצולי השואה ושמירת זכר השואה. אני כל פעם שואל את עצמי: אם מדינת ישראל לא תהיה הדוגמה לעולם, לא תהיה דוגמה לעולם לאיסור בשימוש בסמלי שואה; אם בישראל אפשר לעשות זאת – יהודים שכלפי העולם כולו הם יהודים נורמטיביים, חרדים – העולם לא יודע את כל המחלוקות הפנימיות שיש כאן – מה נבוא בטענות לאומות העולם, לגויים, בין שהם יריבינו, בין שהם ידידינו? מה נאמר להם? אנחנו צריכים להיות נקיים כסדין לבן בעניין הזה. אני שואל: אם החוק קיים, מדוע לא נעצר אף אחד? מה עוד שהחומרה יתירה, כיוון שמדובר בילדים. פוגעים פגיעה אנושה בילדים האלה. כשהם יראו את התמונות האלה, הם יגידו: שמע, מה אבא עשה לי? אז קראתי בעיתון שאבא אחד אמר שהוא לא ידע מה יעשו לבן שלו. אלה דברים שאני חושב שאסור לנו בשום פנים ואופן לעבור עליהם לסדר-היום. אין לאף אוכלוסייה שום חסינות בנושא הזה. שום חסינות. אדוני השר, אנא ממך, תעשה כמיטב יכולתך – ואני חושב שיהיה לך גיבוי רחב מאוד – קודם כול למצות את הדין. לא לעבור לסדר-היום. דבר שני, אם תוכל להקים צוות מטעמך לבדוק את החקיקה, כי לפחות תדע שיש חברי כנסת כמוני, שקצת בקיאים בחקיקה, והעבירו איזה חוק אחד או שניים, שסבורים שהחקיקה במדינת ישראל לא מכסה את כל המקרים. אני חושב שצריך למצות את הדין ולהסיר את הכתם ואת החרפה הזאת מרחובותינו. תודה רבה. היו"ר יעקב אדרי: תודה לחבר הכנסת זבולון אורלב. ישיב השר יוסי פלד. בבקשה. השר יוסי פלד: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, א. אני מודה שאני שמעתי את חבר הכנסת וקנין, ושמחתי לשמוע את דרך ההתייחסות שלו. אני מניח שאף אחד לא מתפלא למה היה לי יותר נוח, אבל בינתיים, עד שאנחנו מעלים פה את השאלות – ואני אמור לתת את התשובות – אני רואה איך הדברים מתגלגלים. גיליתי שיש לנו מפקד משטרת מחוז ירושלים, קצין בדרגת ניצב, וראיתי בתקשורת ששמו הוסב לאדולף, אבל את שם משפחתו השאירו לו – אדולף ניסו שחם, צורר העם היהודי – ויש תמונה שלו במדים. בעצם השתילו את ראשו בתוך גופו של היטלר באחת התמונות בתקשורת. אני כבר שואל את עצמי: רגע, לאן אנחנו הולכים? ובמהלך ההפגנה שנערכה בירושלים – אני מסכים, זה חלק אפילו קטן מהציבור החרדי, אבל חלק שמאוד מאוד עלול לגרום נזק לתדמיתה של החברה הישראלית פה, במדינה הזאת. אני מודה שהשימוש המאוד-קיצוני בעיני, המאוד-אכזרי, לשים את הילדים בלבוש של מחנות הריכוז עם הטלאי הצהוב, להסביר לילד קטן – שלדעתי, לא הבין לא מה הוא לובש ולמה הוא מרים את ידיו – זה לדעתי, פגיעה קשה מאוד בזיכרון המשותף של עם ישראל, המשותף לעם ישראל, דתיים, חילונים, חרדים, אשכנזים, ספרדים. ובכלל, כדאי לנו לזכור שהעבר המשותף שלנו, אם נכבד אותו, הוא אחד הבסיסים גם לעתיד המשותף שלנו כאן כיהודים באשר הם חיים פה בישראל. ולכן, אני רואה את המעשה הזה כמעשה ממש חמור, שנעשה בסמלים, כמו שאמרו לפני חברי הכנסת המכובדים – זה משהו שהוא טבו, הוא טבו לכל אחד מאתנו, וזה מעשה הזוי. אני בטוח שמרבית הציבור הישראלי מזדעזע מזה, ואני בטוח שמרבית הבית הזה ומרבית הציבור הישראלי נגד השימוש בסמלים האלה. אני מודה, אדוני, באופן אישי, שלא הרבה פעמים בחיי אני נתקל בבעיות – ונתקלתי בחיי בכל מיני בעיות – לא הרבה פעמים אתה נתקל במצב שאתה נתקע, אין לך מלים, אתה לא יודע איך להגיב. זה נראה לך גדול וחזק, הזוי מדי, מפלצתי מכדי שתהיה מסוגל בכלל להגיב על הדבר הזה. כולנו – אני לפחות, נדמה לי שמרביתנו – בעד התנהלות דמוקרטית, חופש הביטוי, חופש ההפגנה, אבל השימוש הציני דרך הילדים הקטנים, בעיני – אני לא יודע אם המלה "חציית גבול" היא נכונה; זה הרבה הרבה הרבה מעבר לזה. ואני שואל את עצמי: מה השלב הבא אם אין לנו מעצורים? מה, מישהו מפלצתי עלול להעלות על דעתו, את אותם ילדים אולי להוציא לרחוב עם מספרים על זרועם? זה יהיה השלב הבא של הטירוף הזה והפגיעה בזכר של שישה מיליון של בני עמנו? לא יודע. אני גם רוצה להגיד לכם, בהזדמנות, אדוני, שאני פה למעלה על הדוכן, שלפני יומיים-שלושה שמעתי, ראיתי בטלוויזיה רב שמסביר למה היתה שואה. אני אומר רק משפט אחד, כי זה היה הסבר די ארוך ומנומק, אבל מה שתפס אותי – ההסבר היה שבעצם בעם ישראל פשטה פריצות, פשטה פריצות, ולכן היתה שואה. אז אם תרשה לי, אני מבקש מעל הדוכן להצהיר משהו, איזה גילוי נאות אישי: הסבתות שלי מצד אבי ואמי, שנשלחו למחנות, והבנות של הסבתות שלי, אמי ואחיותיה, שנשלחו למחנות, לפי מה שבדקתי – עד כמה שיכולתי עם מי שנשאר, בכלל אם נשאר – הן לא היו "פריצעס". ובאושוויץ, בוכנוואלד, דכאו, בירקנאו, כל יתר המקומות, לפי הניסיון ההיסטורי שלי, שם לא בדקו את עומק המחשוף של הנשים היהודיות, ושם לא בדקו את אורך החצאיות היהודיות, ושם לא בדקו אם אתה קומוניסט, סוציאליסט, קפיטליסט, דתי, חילוני; זה לא. היתה שאלה אחת ותשובה אחת: יהודי – כן או לא. זאת השאלה, והתשובה היא: למוות. זאת היתה השאלה היחידה שם. ואנחנו לא יודעים להבין – שם לא עשו הבדלה ביהודים, ואנחנו פה, בבית שלנו, בארץ שלנו, אנחנו בינינו מתחילים לעשות את ההפרדה הזאת. אז אני אומר לכם, אני אומר לאחים היהודים שלי, החרדים: הדבר האחרון שאני הייתי רוצה, אף שיכול להיות שאין לנו ברירה – לא הייתי רוצה שכדי לאכוף את המוסר, את ההיסטוריה היהודית, נצטרך חוק. אני מעדיף שזה ייעשה מתוך הבנה, אבל כנראה אנחנו במצב שלא תהיה ברירה. אני אומר את זה לאחי החרדים: אני הייתי מעדיף להגיע להבנות, כי עם אחד אנחנו, אבל באותה מידה אני אומר את זה ואני מצטרף לדבריו של קודמי, חבר הכנסת אורלב – אם לא תהיה ברירה, צריך לאכוף את זה, כי זה בנפשנו. את התופעה הזאת, אם לא נצליח להפסיק בהבנה, צריך להפסיק אותה בחוק, כי העתיד המשותף שלנו תלוי בכבוד לעבר המשותף שלנו. תודה. היו"ר יעקב אדרי: תודה לשר יוסי פלד. עמדה אחרת – חבר הכנסת דוד אזולאי, בבקשה. דוד אזולאי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני מצטער שכל הזמן, כאשר מדברים על אותם אנשים שעשו מעשה שלא ייעשה והשתמשו בסמלי השואה כדי להביע מחאה כלשהי, מדברים על אותם חרדים. אדוני השר, הם לא חרדים, הם לא מייצגים את היהדות החרדית, אין להם קשר ליהדות החרדית. בסך הכול, כשאתם קוראים להם חרדים, אתם פוגעים בנו. אני חרדי, אני גאה שאני חרדי, ואני לא משתמש בדברים האלה – – – שר המשפטים יעקב נאמן: זה לא מופיע בתלמוד, המושג "חרדי". בכל התלמוד זה לא מופיע. דוד אזולאי (ש"ס): פרופסור יעקב נאמן, שר המשפטים, ידידי – – – שר המשפטים יעקב נאמן: – – – דוד אזולאי (ש"ס): – – – ידידי ומכובדי, אני לא נכנס כרגע, אין לי הזמן להתפלסף אתך בעניין הזה, אבל אני יהודי חרדי גאה, במושגים של ימינו, ואני לא נמנה עם אותה קבוצה. ולכן אנחנו מגנים אותם. האנשים האלה אינם מייצגים את הציבור החרדי, אין להם זכות לייצג את הציבור החרדי. זו קבוצה שולית בציבור שאני לא יודע לאן לשייך אותה. ולכן, אני חושב שבעניין הזה גם הציבור החרדי גינה, מגנה, ואין לנו חלק ונחלה באותה קבוצה קיצונית שגורמת למחלוקת ופוגעת בעם ישראל. יחד עם זה, אני פונה גם לציבור השני ואני אומר: רבותי, בואו, למען השם, תפסיקו את ההסתה נגדנו. לא יכול להיות, לא יכול להיות – שלושה שבועות התקשורת חוגגת על הדרת נשים, הדרת נשים – – נחמן שי (קדימה): כן. כן. דוד אזולאי (ש"ס): – – די, מספיק. גם זה חלק מהעניין שצריך להפסיק אותו. אי-אפשר לאורך כל הדרך לפגוע בציבור הזה ולתת לכך – להוריד את הראש, לתת למים לעבור. זה לא ילך. לכן, אני פונה אליך, אדוני השר. אני בהחלט מסכים אתך. לא צריך חקיקה, מפני שבאמת חקיקה זה דבר שאתה – אם אתה עושה חקיקה, צריך לכפות את הדברים, ואין לנו עניין. אנחנו רוצים שהדברים יהיו בהבנה. איך אמר הרב עובדיה יוסף השבוע? "דרכיה דרכי נֹעם, וכל נתיבותיה שלום". היו"ר יעקב אדרי: תודה לחבר הכנסת דוד אזולאי. האם אנחנו מסתפקים בדברי השר? זבולון אורלב (הבית היהודי): אני מציע להעביר – – היו"ר יעקב אדרי: להעביר את זה? זבולון אורלב (הבית היהודי): – – לוועדת החינוך. היו"ר יעקב אדרי: בבקשה, אנחנו מצביעים. יש הצעה להעביר לוועדת החינוך. בבקשה, מצביעים. הצבעה. נחמן שי (קדימה): מה יצא לנו מהחינוך? זבולון אורלב (הבית היהודי): – – – הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר יעקב אדרי: בעד להעביר לוועדת החינוך – 6, אין נגד, אין נמנעים. זה עובר לוועדת החינוך.