קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הדרת נשים היו"ר אורלי לוי אבקסיס: נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הדרת נשים, מס' 6941, של חברת הכנסת זהבה גלאון. בבקשה, חברת הכנסת זהבה גלאון, לרשותך עשר דקות. זהבה גלאון (מרצ): גברתי היושבת-ראש, יש פה מהומה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: חבר הכנסת מאיר שטרית, לא עושים פרובוקציות באולם. אני אבקש ממך לשבת. חברת הכנסת זהבה גלאון, חברתכם לאופוזיציה, מבקשת להביא הצעה לסדר. מאיר שטרית (קדימה): אני מדבר עם חברתי לסיעה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: היה נדמה לי שאתה רוצה להקים את כולם למין – איזושהי עזיבה – – – רוחמה אברהם-בלילא (קדימה): לא. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: אם כך, קבל את התנצלותי הכנה. מאיר שטרית (קדימה): לא, התווכחתי עם חברה שלי לסיעה ואמרתי: דין שווה לרוסים ודין שווה למרוקנים. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: אינני מבינה למה כך חשת. אבל, חבר הכנסת שטרית, נוכל לנהל שיחות במסדרונות. אנחנו עכשיו בנושא אחר על סדר-היום. עדיין לא הפעלתי לך את השעון ואני אעשה את זה ברגע שיהיה שקט מוחלט. חברים, אני מבקשת את תשומת לבכם, אני מבקשת שתכבדו את חברתכם. בבקשה. בסדר? זהבה גלאון (מרצ): אני לא שומעת את עצמי. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: חבר הכנסת זבולון אורלב. חברי חברי הכנסת, יש חברת כנסת מציעה על הדוכן. חבר הכנסת גפני, חבר הכנסת משה גפני, אני מבינה את סערת הרוחות, הבנתי, אבל עכשיו אנחנו בנושא אחר. חברי חברי הכנסת, אנחנו בנושא אחר ובואו נשמור קצת על כבוד וניתן לחברת הכנסת המציעה גם לומר את דבריה. זהבה גלאון (מרצ): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, יש שם דרמה אני שומעת, אני לא יכולה – – – היו"ר אורלי לוי אבקסיס: אנחנו עברנו נושא בסדר-היום, חברים. בפעם הבאה, מי שיפר פה את השקט, אני איאלץ לקרוא אותו לסדר ואני לא אוהבת לעשות את זה במשמרת שלי; אני חושבת שלא עשיתי את זה בכלל. אני חושבת שלפעמים די באיום כדי להשיג את השקט ואני מקווה שכך יהיה עכשיו. חבר הכנסת אלקין, אני אשמח אם תעזור לי להשליט סדר במליאה. תודה רבה. בבקשה, חברת הכנסת זהבה גלאון. זהבה גלאון (מרצ): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני קוראת לכם לתמוך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הדרת נשים מהמרחב הציבורי. המשמעות של הדרת נשים, בואו נקרא לילד בשמו, לא במלה המכובסת "הדרת נשים", המשמעות היא דמוניזציה שפלה, דיכוי, אפליה והעלמת נשים מהמרחב הציבורי. ודווקא בעת הזאת, יותר מתמיד, חייבת לקום ועדה שתמפה ותחקור את ממדי התופעה, כיצד הגענו למצב הבלתי מתקבל על הדעת, שבחסות השלטון מתנהלת פגיעה, והשפלת נשים, ולכן אנחנו גם צריכים לחשוב על דרכי הפתרון. אני רוצה לומר, חברי חברי הכנסת, ועדת החקירה הפרלמנטרית שאני מציעה אינה אמורה לבוא במקום הוועדה למעמד האשה, שעושה פעילות חשובה ושוטפת. אני מדברת על ועדה אד-הוק, שתגיש את ההמלצות שלה להתמודדות עם התופעה לכנסת. גברתי היושבת-ראש, אני לא שומעת את עצמי, אני לא יכולה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: אני אבקש שקט במליאה. זהבה גלאון (מרצ): יושב-ראש הקואליציה הוא הגורם – – – היו"ר אורלי לוי אבקסיס: חבר הכנסת אלקין, חברת הכנסת המציעה מסרבת לדבר כל עוד לא יהיה שקט במליאה ואפשר להבין זאת. היא רוצה להבהיר את דבריה בצורה ברורה שלא משתמעת לשתי פנים ואנחנו נאפשר לה זאת. אני אוסיף לך דקה. זהבה גלאון (מרצ): גברתי היושבת-ראש, העלמת הנשים במרחב הציבורי, בין אם מדובר בטליבאניזציה של השכונות החרדיות ועד למקרים הקלים, כגון סגירת חדרי כושר בפני נשים, אינה מסתכמת בהדרתן. אנחנו מדברים כאן על רצף של התייחסויות מבזות ומשפילות כלפי מחצית מהאוכלוסייה. יש כאן דמוניזציה של נשים, יש כאן אמירה מבישה שאנחנו צריכים להישמר מהאשה מעצם הווייתה. אומרים לנו "קול באשה ערווה", רחמנא ליצלן, אשה היא פיתוי מיני מהלך, ולכן אנחנו חייבות ללכת במדרכות נפרדות, ולכן נשים חייבות לשבת בירכתי האוטובוס, כדי שחלילה לא יהיה מי שלא יוכל לעמוד בפיתוי. עכשיו אני רוצה לומר, גברתי היושבת-ראש, אני לא מאשימה את כל העדה החרדית ואני לא מדברת על כל החרדים כמקשה אחת. ואני גם רוצה לומר מי אשם בתופעה הזאת. זה לא הרבנים, שיש ציבור שמחליט לנהות אחריהם כסומא באפלה. מי שאשם זאת הממשלה, שנכנעת פעם אחר פעם, בכל הזדמנות שנקרית בדרכה, לסחטנות חרדית, ויש כאן תפיסת עולם של הממשלה. גברתי, אני שמעתי את ראש הממשלה מדבר גבוהה-גבוהה, מדבר נחרצות ברטוריקה גבוהה שצריך לפעול נגד הדרת נשים במרחב הציבורי. אבל, חברי חברי הכנסת, יש כאן מאבק פוליטי, כשסגן שר הבריאות ליצמן מסרב, בטקס ממלכתי, לתת פרס לאשה מדענית, פרופסורית; כששר התחבורה שולח את פרקליטות המדינה לבג"ץ להגן על קווי מהדרין, כששר הביטחון לא מעיף מההסדר עם צה"ל רבנים שקוראים לחיילים לא לשמוע שירת נשים, אז יש כאן התנהלות שלטונית קלוקלת, שנותנת לגיטימציה להדרת נשים. עכשיו אני גם שומעת, בימים האחרונים, שהדרת נשים היא בעצם תמצית אמונתם של המדירים. מה את רוצה, מדובר כאן על אנשים שיש להם תפיסת עולם. ואני שואלת, חברי חברי הכנסת, איזה אמונה בכלל בנויה על תפיסה שמחצית מהאוכלוסייה במדינת ישראל היא נגע? מדובר בנגע, שצריך להסתיר אותו מעיני כול. אני רוצה לשאול אתכם, מה הייתם אומרים אם במקומות אחרים היו מדירים אנשים בשל ההשתייכות הקבוצתית שלכם, ובכלל, בשל איזה חוסר נוחות של העמים שבקרבם הם יושבים לבוא אתם במגע? איך הכנסת הזאת היתה מגיבה אם היא היתה שומעת על אוניברסיטה באירופה שהיתה מחליטה לסגור את חדר הכושר שלה פעמיים בשבוע רק לשעתיים כדי שסטודנטים יהודים חלילה לא ייכנסו לחדר כושר עם סטודנטים נוצרים, כי הם לא יכולים לשבת במחיצתם? נסים זאב (ש"ס): חדר הכושר שלי – רק נשים נכנסות. לא אכניס גברים. זהבה גלאון (מרצ): גברתי היושבת-ראש, מה היה אומר חבר הכנסת זאב אם הוא היה שומע שהיו אומרים ליהודים לעלות לירכתי האוטובוס או ללכת בצדו האחר של הרחוב, כי זה מפריע לשכונות נוצריות, וצריך לכבד את השכונות הנוצריות? הרי היינו מזדעקים, איך אפשר להתייחס ככה ליהודים, ובצדק היינו מזדעקים. אז אני שואלת אתכם, חברי חברי הכנסת, מה ההבדל, כשזה מגיע לנשים? אני אומרת לכם, הדרה היא הדרה, והיא מנציחה את עצמה, ולא סתם השוותה הילרי קלינטון את תופעת הדרת הנשים בישראל למה שמתרחש באירן. הפונדמנטליזם הדתי הוא פונדמנטליזם דתי, ולא משנה אם מדובר באסלאם, בנצרות או ביהדות. לא משנה אם מי שמדיר נשים עושה זאת בישראל או באירן. חברי חברי הכנסת, אתמול היינו בהפגנה בבית-שמש. בבית-שמש מופעל טרור נגד אזרחים שלווים מצד גורמים חרדיים, קנאיים ואלימים. ואני חוזרת ואומרת: אני יודעת שהחברה החרדית אינה גוש מונוליטי, ואני לא מתכוונת לעשות "עליהום" על החברה החרדית, אבל בחברה החרדית מתקיימת אפליה שיטתית של נשים, ולכן קשה לי, ואמרתי את זה גם לשרה לבנת – קשה לי לקבל אמירות שטוענות שכל עוד מתקיימת הפרדה בערים חרדיות מרצון, אנחנו לא צריכים להתערב בחיי הקהילה החרדית. יש דבר כזה, מרצון? התפיסה הליברלית הזאת, של שונות תרבותית ושל רב-תרבותיות, ובואו אנחנו, כחברה ליברלית טולרנטית, נתחשב בפרקטיקות התרבותיות של קבוצה מסוימת, במקרה הזה של קבוצת החרדים – אנחנו יודעים שזה מתן לגיטימציה לפרקטיקות מפלות של נשים. בשם אותם טעמים, הפתיחות הזאת כלפי החברות הפטריארכליות והלא-ליברליות, מובילה אותנו לא להתערב במה שקורה שם. איך אפשר לומר דבר כזה – בואו לא נתערב במה שקורה מרצון? אין לזה מקום, אסור לגלות לזה הבנה ואסור לתת לזה לגיטימציה. חברי חברי הכנסת, אני מציעה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית כי בלתי-מתקבל על הדעת, שמחזירים אותנו לתפיסות והלכות שהיו נהוגות לפני 3,000 שנה, שיש כאן רבנים מסיתים שמפרשים את ההלכה בהתאם לתפיסות אנכרוניסטיות. אני רוצה לעדכן אתכם, שהמרכז הרפורמי לדת ומדינה תיעד 30 מקרים של הפרדה רק בשנת 2010. למרבה הצער, אני חוזרת ואומרת, אנחנו יכולים לומר שזו מכת מדינה, וזו מכת מדינה שהשלטון נותן לה לגיטימציה. ושימו לב לפער בין הרטוריקה לפרקטיקה. איזו רטוריקה נשגבה: ראש ממשלה לא ייתן יד להדרת נשים. אבל מה קורה בפועל – נשים נאלצות לנסוע בירכתי האוטובוס, נשים בשמחת בית-השואבה צריכות להיכנס לבית-הכנסת ברחוב נפרד, גם במרחב הציבורי. אבל, גברתי, חברת הכנסת יושבת-ראש הישיבה, לפני שנים, כשאשה היתה מגיעה למשטרה ומתלוננת על אלימות במשפחה, היו אומרים לה: זה במרחב הביתי, זה בבית שלך – לא התייחסו לזה. ככה אנחנו אומרים לערים החרדיות או לשכונות החרדיות: זה אצלכם במרחב הפרטי, אז אנחנו לא נתערב בזה. יש לנו חובה ככנסת ישראל, לא לתת יד להשפלת נשים, לביזוי נשים, לדיכוי נשים, ולכן אני מציעה, גברתי, ועדת חקירה, לא רק בגלל שהדרת נשים אסורה על-פי חוק; יש חוקים במדינת ישראל – חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, חוקים שקבעו שוויון לנשים וגברים. אנחנו זקוקים היום לוועדת חקירה פרלמנטרית. אם הממשלה הזו, והקואליציה הזו, באמת מתכוונת לפעול נגד הדרת נשים, היא צריכה היום במליאה להצביע בעד ועדת חקירה, שתמפה את ממדי התופעה, שתביא בפני הכנסת דרכים לפתרון, כדי שלא נמצא את עצמנו באפגניסטן. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה, חברת הכנסת גלאון. תשיב השרה לימור לבנת, בבקשה. שרת התרבות והספורט לימור לבנת: גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבדת להשיב על הצעתה של חברת הכנסת זהבה גלאון להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת הדרת נשים, ואני חייבת להודות, שאני קצת חשה לא בנוח נוכח ההצעה הזאת. הרי יש כאן קונסנזוס רחב למדי, הייתי אומרת, כמעט מוחלט, בנושא של הדרת נשים בכנסת הזאת. אולי באמת כמעט מוחלט. והרי הדרת נשים, ולא רק הדרת נשים, כי הדרת נשים זה נושא שעלה לכותרות בתקופה האחרונה, אבל המאבק למען שוויון הזדמנויות לנשים, המאבק למען קידומן של נשים, המאבק נגד אלימות נגד נשים, המאבק נגד תופעה של נשים שמוטרדות, נשים שמותקפות, המאבק לקידום נשים בכל השדרות של הייצוג הציבורי, למען שכר שווה לנשים ולגברים בתפקידים זהים – מה שאנחנו יודעים שלא קיים היום לא רק בסקטור הפרטי ולא רק במישור הציבורי ואפילו בשירות המדינה – המאבק הזה הרי נמשך לאורך שנים ארוכות, ויש לנו הצלחות. ומי כמוני יודעת שלא רק אני עוסקת בזה למעלה מ-20 שנה, אלא גם חברות רבות כאן בבית, כולל חברת הכנסת זהבה גלאון – אומנם לא למעלה מ-20 שנה כמוני, כי היא חברת כנסת צעירה ממני, אבל גם היא עוסקת בזה במשך שנים לא מעטות. והנושא של הדרת נשים, שעלה לכותרות בשבועות האחרונים, אני הייתי זאת שעמדתי כאן – גם חברת הכנסת גלאון היתה כאן באולם, ביום הבין-לאומי למאבק באלימות נגד נשים לפני כחודש וחצי, פחות או יותר. לא כל חברות הכנסת היו כאן באולם, אבל היו כאן חברות כנסת באולם, גם מעט חברי כנסת. יש כאן חברת כנסת אחת שבולטת עכשיו במלחמתה נגד הדרת נשים, אבל היא לא היתה באותו יום כאן באולם. אני לא צריכה לחזור על זה. ואני דיברתי ואמרתי כאן שהדרת נשים היא סוג של אלימות, וכעבור ארבעה ימים העליתי את זה בישיבת ממשלה ואמרתי אותם דברים, פרסמתי גם מאמר ב"מעריב" כעבור יומיים. שלמה מולה (קדימה): היו גם גברים. שרת התרבות והספורט לימור לבנת: אמרתי: היו גם גברים באולם; לא הרבה, אבל היו. וחבר הכנסת שלמה מולה, לא רק שהיה באולם, הוא גם הגיע לכנס של תנועת כ"ן בסינמטק, היה היחיד מבין חברי הכנסת מכל המפלגות שהגיע, ואני רוצה להזכיר את זה כאן לטובה. הזכרתי את זה גם בכנס. רחל אדטו (קדימה): ח"כים גברים. שרת התרבות והספורט לימור לבנת: אמרתי – מח"כים גברים. חברות כנסת זה דבר שאמור להיות מובן מאליו, אף שהוא לא תמיד מובן מאליו, אבל אמרתי – מחברי הכנסת הגברים מכל המפלגות הוא היה כאן, חבר הכנסת מולה, נכון. וכינסתי את ועדת השרים למעמד האשה כדי לעסוק בנושא ההדרה, לפני שבועיים וחצי, או כמעט שלושה. ועסקנו בארבעה נושאים: קודם כול, בנושא של ההפרדה באוטובוסים, ובנושא של ההפרדה במדרכות, ובנושא של הטקסים ואותו טקס שדיברה עליו כאן חברת הכנסת גלאון, הטקס הזה, המביש, שבו לא התאפשר לשתי נשים חוקרות שזכו בפרס לקבל פרס, אלא הן היו צריכות לשלוח גברים במקומן, והושיבו אותן ביציע. ובעקבות זה נציבות שירות המדינה מפרסמת מחר הנחיות ברורות, על-פי בקשתי, לכל משרדי הממשלה, הנחיות ברורות וחדות. אבל הממשלה לא עושה כלום, אומרת חברת הכנסת גלאון. היא לא עושה כלום. מי אשם? הממשלה. ראש הממשלה, כמובן. ובעקבות זה דנו באותה ועדת שרים בראשותי גם בנושא של בתי-עלמין, שנשים לא רשאיות להספיד או ללכת אחרי הארון של יקיריהן בחלק מהרשויות המקומיות, בחלק מהמקומות שבהם החברה קדישא או הרב מתערב, אף שלחברה קדישא אין שום סמכות בעניין הזה אלא רק לעסוק בענייני קבורה. ובעקבות זה אנחנו הנחינו את המשרד לשירותי דת לפעול בעניין הזה, והבוקר התכנס הצוות הבין-משרדי בראשותי, לראשונה, בעקבות אותה ועדת שרים, ואנחנו עוקבים אחרי הדברים. תהיה ישיבה בכל שבוע, ובתוך 75 יום, עד ה-29 בפברואר, לקראת יום האשה הבין-לאומי, נביא את מסקנותינו לממשלה, ואנחנו עוסקים, ועוקבים אחרי כל אחת מהנקודות הללו, ועוד רבות, ועוסקים בזה יום-יום. אבל מי אשם? הממשלה, שלא עושה שום דבר, כמובן. ובכן, לא זו אף זו, יש כאן בכנסת ועדת כנסת העוסקת בנושא מעמד האשה, בראשות חברת הכנסת ציפי חוטובלי, שעושה עבודה מצוינת, יומיומית, בשורה של נושאים, וגם בנושא הדרת נשים. והיא עושה את העבודה הזו, ואין פה שום צורך בעוד ועדה, אלא אם כן חברת הכנסת גלאון, שבעוד יומיים יש לה פריימריס במרצ, רוצה עכשיו לעשות כאן גם הון פוליטי. גם זה מוכר לנו, גם זה ידוע לנו. לא רק ממרצ, אלא גם מקדימה. גם זה מוכר וידוע. ולא הייתי אומרת את כל הדברים האלה, חברת הכנסת גלאון, לא הייתי אומרת את זה, כי אני מכירה את פעולתך למען מעמד האשה ולמען נשים, אבל אני אומר מדוע אני אומרת, כי אני קוראת עכשיו – מה אמרה כאן חברת הכנסת גלאון? היא דיברה דברי טעם, היא אמרה דברים חשובים. אבל אז היא אמרה כך, ואני קוראת; היא אמרה: אני לא מאשימה את כל העדה החרדית, היא אמרה, ואני לא מאשימה את הרבנים, היא אמרה. מי שאשם זו הממשלה, היא אמרה. ודאי. ניצן הורוביץ (מרצ): נכון מאוד. נכון מאוד. שרת התרבות והספורט לימור לבנת: הממשלה היא שאשמה. הממשלה היא זו ששמה את השלטים ברמת בית-שמש, שמדירים שם נשים. הממשלה. לא רק הממשלה. אני במו ידי – לא אני, ראש הממשלה הרי, במו ידיו, שעליו אפשר להפיל הכול, שעליו אפשר להטיל הכול, הוא הלך הרי. אני ראיתי אותו באישון לילה, בנימין נתניהו הלך, והוא שם שם את העמודים עם השלטים שעליהם כתוב שאסור לנשים לעמוד במדרכה הזאת, אלא רק במדרכה השנייה. אני זוכרת שראיתי. אפילו צילמתי את זה. אז הממשלה היא זו שאשמה. כך אמרת: מי שאשם זו הממשלה שנכנעת פעם אחר פעם. רק לפני חמש דקות, עשר דקות אולי, כאן באולם הזה, באולם המליאה, הממשלה הזאת, הקואליציה הזאת, הצביעה בעד הצעת החוק לתיקון פקודת הנישואין והגירושין (אזורי רישום לנישואין וגירושין), ועמד כאן חבר הכנסת גפני על הדוכן ואמר: תחת ממשלת קדימה זה לא היה קורה. הוא צודק, כי תחת ממשלת קדימה חוקקו את חוק נהרי כאן. תחת הממשלה הזו בקדנציה הקודמת, לא תחת ממשלת הליכוד – כנראה זה לא היה קורה. אבל אתם הרי לא רואים, לא שומעים, הכול נגד הממשלה, הכול פוליטי, הכול מפלגתי. ואת, שיודעת ועושה ועשית, לא מוכנה להניח את העניין המפלגתי למען העניין הפמיניסטי; לא מוכנה להכפיף את העניין המפלגתי למען העניין הפמיניסטי. ואני, שקראתי, וקוראת גם לך, גם לציפי לבני, גם לכולם: הניחו להתקפה על הממשלה בעניין הזה. בואו נשלב ידיים. הרי אין-סוף נסיבות וסיבות יש לכם, וזה לגיטימי וזה בסדר, להתקיף את הממשלה. אבל להגיד שהממשלה היא זאת שאשמה, ועוד פעם הממשלה, ומי שאשם זו הממשלה, והממשלה היא אשמה, וראש הממשלה מדבר גבוהה-גבוהה אבל הוא לא עושה כלום? אנחנו עושים ואנחנו פועלים, ואני עושה. ואני עושה, אז הממשלה עושה. וכשאני פועלת, הממשלה פועלת, כי אני שרה בממשלה ואני עושה את כל הדברים האלה מטעמה של הממשלה ומטעמו של ראש הממשלה. לכן, חברת הכנסת גלאון – אני רוצה לומר עוד שני משפטים, ובזה אני אסיים את הדברים האלה. האחד נוגע למה שאת קודם ציינת כאן, על אפשר או אי-אפשר. אני רוצה לקרוא לך כאן משפט אחד, אולי שניים, מדברים שכתב אדם שלא חשוד שהוא קרוב לליכוד או מקורב לימין. כתב מתי גולן ב"גלובס" לפני כמה ימים, וכך הוא כתב; אני מצטטת: מי שרוצה להיאבק בהדרת נשים, צריך להתמקד בתופעת הכפייה, ובה בלבד. כל השאר שייך לזכותם של אנשים, גם חרדים, לחיות ברצון חופשי על-פי אמונתם. הדבר השני שאני רוצה להתייחס אליו הוא האמירה שלך – פשוט ציטטתי עיתונאי שבאמת לא חשוד כאיש ליכוד ואיש ימין. דוגמה. הרי רוב העיתונאים לא תומכים בעמדותי ולא בעמדותינו ולא בעמדות הליכוד. נו, אז מצאתי עיתונאי שבאמת לא חשוד, ובטעות, במקרה – זה לא מוצא חן בעינייך, זה נכון, כי קרה שעיתונאי היום כותב משהו שהוא לא בדיוק דעתך. קורה. את רואה. אבל אני רוצה עוד להתייחס לדבר נוסף שאמרת. את ורבים אחרים מחברייך משווים, קוראים לנו מדינה פונדמנטליסטית. את הצלחת להשוות בנאומך בן עשר הדקות אותנו פעם אחת לאירן, פעם אחת לאפגניסטן. רשמתי לי: פעם לאירן, פעם לאפגניסטן. יכול להיות שאת חושבת על שתיהן, אולי את חושבת על עוד כמה מדינות. באמת אינני יודעת. לפני שבועיים או שלושה ראיינו בערוץ-1 את פרופסור אלן דרשוביץ. באמת, מגדולי המגינים של מדינת ישראל. עורך-דין דגול. ומה הוא אמר? רחל אדטו (קדימה): די, כבר שמענו את זה אתמול. שרת התרבות והספורט לימור לבנת: אני אמרתי את זה כאן, זה נכון. אמרתי את זה ביום שני כאן, זה נכון, כשדיברה כאן יושבת-ראש האופוזיציה. לא, היא לא דיברה, דיבר כאן חבר הכנסת בילסקי, זה נכון, בשם קדימה, בהצעת האי-אמון. אבל אני ציטטתי את הדברים, ואני מרשה לעצמי לצטט שוב. כשחברי כנסת משווים את ישראל לאפגניסטן או לאירן ומדברים עלינו כעל פונדמנטליסטים, אני חייבת לחזור ולומר מה אמר פרופסור אלן דרשוביץ, עורך-דין דרשוביץ. הוא אמר כך: אני מוצא שקשה לי הרבה יותר היום להגן על ישראל בגלל הישראלים. השיח הציבורי בישראל, הוא אומר, נעשה קיצוני כל כך. ישראלים מכנים זה את זה פאשיסטים וחוזים שישראל תהפוך למדינה פאשיסטית והדמוקרטיה בה תחוסל, והטענות הללו הופכות לחלק ממסע הסברה בין-לאומי שנועד לעשות דה-לגיטימציה לישראל. אני מזכירה את זה, כי זה בדיוק מה שקורה. הדיבורים האלה על ישראל כאירן, על ישראל כאפגניסטן, על ישראל כמדינה פאשיסטית, שאתם אומרים אותם, הם אלה שעושים דה-לגיטימציה לישראל. אנחנו נילחם בהדרת נשים, אנחנו נמשיך וניאבק למען נשים. לא צריך את ועדת החקירה הפרלמנטרית שאת מציעה כאן כדי שהוועדה למען מעמד האשה בכנסת, בראשות חברת הכנסת ציפי חוטובלי, תמשיך ותעשה את עבודתה; כדי שהצוות הבין-משרדי שאני הקמתי, וועדת השרים בראשותי, ימשיכו ויעשו את עבודתם, ואנחנו נעשה את עבודתנו. גברתי היושבת-ראש, אני מציעה להוריד את ההצעה מעל סדר-היום. תודה רבה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, השרה לימור לבנת. כפי שאני רואה, חברת הכנסת זהבה גלאון מבקשת לממש את זכותה לתגובה. בבקשה, חברת הכנסת זהבה גלאון, לרשותך חמש דקות. זהבה גלאון (מרצ): גברתי היושבת-ראש, שמעתי עכשיו את נאום ההתלקקות. לא ראיתי נאום יותר מתלקק על הממשלה הזאת ממה ששמעתי כאן עכשיו. אני לא עושה כאן תחרות על הדוכן מי יצהיר יותר נאמנות לפמיניזם ולמאבק לשוויון נשים. אני לא עושה כאן תחרות. אני רק יודעת שבמשמרת של הממשלה הזאת התחיל להתגלגל כדור השלג. נכון שהתופעה של הדרת נשים החלה בהרבה מקומות – בנסיעות לכותל, ובהרבה מקומות גם קודם לכן. מעולם לא היתה לה לגיטימציה שלטונית. אני חוזרת ואומרת: אם ראש הממשלה לא מעיף את שר התחבורה כשהוא שולח את הפרקליטות להגן בבג"ץ על ההחלטה על קווי מהדרין, אם ראש הממשלה לא מעיף מתפקידו את סגן שר הבריאות כשהוא מסרב ללחוץ את היד, להעניק את הפרס למדעניות פרופסוריות, ואם שר הביטחון לא מעיף רבנים שאוסרים לשמוע שירת נשים – אז יש לזה לגיטימציה שלטונית. השרה לבנת, את מנסה לאחוז במקל הזה בשני קצותיו. את מסבירה לנו איזו פעילות עשית למען הפמיניזם ולמען זכויות נשים בישראל. זה נכון; אי-אפשר לקחת את זה ממך. אני מעריכה את זה. אני אומרת את זה כאן על הדוכן. חוקקת שורה של חוקים. עשית דברים מצוינים. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: – – – אפשר לשאול שאלה אחת? זהבה גלאון (מרצ): גם חברת הכנסת חוטובלי מנהלת את הוועדה למעמד האשה ביד רמה, ויש לי אליה הערכה רבה. זה לא דומה להצעה להקים ועדת חקירה איך זה קרה שבמשמרת שלכם, בגלל התנהלות שלטונית קלוקלת, אפשרתם לזה לקרות. את עומדת על הדוכן ואת רוצה להציל את נפשך, כי בצדק – את מחויבת למאבק אבל את גם מחויבת לממשלה. כל ההצעות האלה שסיפרת לנו כאן עכשיו שהוועדה הבין-משרדית בראשותך הולכת לעשות – כשאת מתראיינת ואומרת כאן בכנסת שאת נותנת לגיטימציה לכך שהפרדת נשים היא לגיטימית בערים חרדיות וזה נעשה מרצון, את הופכת להיות שותפה להדרת נשים. אני לא השוויתי אותנו לאירן או לאפגניסטן. אני מזהירה מפני הפיכת המרחב הציבורי ל"טליבאן". שרת התרבות והספורט לימור לבנת: זה מה שאמרתי. זה מה שאמרתי. את עושה "בילבל" – – – זהבה גלאון (מרצ): מי שגורם היום לבידוד במעמדה של מדינת ישראל בעולם זה המדיניות הקלוקלת של הממשלה שלכם. אל תאשימי אותנו בביקורת על הממשלה שלכם, שאנחנו שותפים ואנחנו גורמים לביקורת הציבורית. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: – – – זהבה גלאון (מרצ): איך בכלל את משתמשת בדרשוביץ כדי להאשים אותנו? אנחנו האופוזיציה – אנחנו גורמים לנזק במעמדה של ישראל – – שרת התרבות והספורט לימור לבנת: בוודאי. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: כן, כן, כן. זהבה גלאון (מרצ): – – או המדיניות שלכם? בכל תחום – בתחום המדיני, בתחום החברתי – אתם ממשלה נחשלת; אתם ממשלה שעושה נזק לעם בישראל. ומה אתם עושים בהדרת נשים – אני חוזרת ואומרת שוב: זו צביעות. זה ניסיון לאחוז במקל בשני קצותיו. חברי חברי הכנסת, אני קוראת לכם לתמוך בוועדת חקירה פרלמנטרית לנושא הדרת נשים במרחב הציבורי. אחרת, כולכם תהיו שותפים לצביעות הזאת, למהלך הזה שאומר: כמה זה נורא, אבל אתם נותנים לזה יד. תודה רבה. נסים זאב (ש"ס): אני אתמוך, בתנאי שש"ס תעמוד בראש הוועדה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, חברת הכנסת זהבה גלאון. הוגשה לנו בקשה לערוך הצבעה שמית, עם חתימות חברי הכנסת. אני פונה אל מזכירת הכנסת ומבקשת להתחיל בהצבעה. בבקשה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) דורון אביטל – בעד נינו אבסדזה – אינה נוכחת רוחמה אברהם-בלילא – בעד עפו אגבאריה – בעד רחל אדטו – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח יעקב אדרי – בעד יצחק אהרונוביץ – נגד אורי אורבך – נגד זבולון אורלב – נגד דוד אזולאי – אינו נוכח אריאל אטיאס – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דניאל אילון – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח דליה איציק – בעד מיכאל איתן – נגד אריה אלדד – אינו נוכח טלב אלסאנע – בעד זאב אלקין – נגד חיים אמסלם – אינו נוכח אלי אפללו – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד אריה ביבי – בעד זאב בילסקי – בעד בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח מיכאל בן-ארי – אינו נוכח דניאל בן-סימון – בעד רוני בר-און – אינו נוכח אבישי ברוורמן – בעד מוחמד ברכה – אינו נוכח אהוד ברק – נגד אילן גילאון – אינו נוכח זהבה גלאון – בעד גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד אברהם דיכטר – בעד דני דנון – אינו נוכח ניצן הורוביץ – בעד יצחק הרצוג – בעד דניאל הרשקוביץ – נגד מגלי והבה – בעד מתן וילנאי – אינו נוכח עינת וילף – נגד יצחק וקנין – נגד נסים זאב – נגד אורית זוארץ – בעד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – בעד ציפי חוטובלי – נגד דב חנין – בעד יואל חסון – בעד ישראל חסון – אינו נוכח שי חרמש – בעד רוחמה אברהם-בלילא (קדימה): איזה הישג – – – ישראל ביתנו – – – מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) אחמד טיבי – בעד רוברט טיבייב – בעד שלי יחימוביץ – אינה נוכחת משה יעלון – נגד אליהו ישי – נגד איתן כבל – בעד אמנון כהן – אינו נוכח יצחק כהן – נגד משה כחלון – נגד חיים כץ – אינו נוכח יעקב כץ – אינו נוכח ישראל כץ – נגד ציפי לבני – בעד לימור לבנת – נגד אורלי לוי אבקסיס – נגד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד עוזי לנדאו – נגד סופה לנדבר – נגד גאלב מג'אדלה – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שלמה מולה – בעד שאול מופז – בעד משה מטלון – נגד אברהם מיכאלי – נגד אנסטסיה מיכאלי – אינה נוכחת אלכס מילר – נגד סטס מיסז'ניקוב – אינו נוכח אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח דן מרידור – אינו נוכח משולם נהרי – נגד אורית נוקד – אינה נוכחת לאה נס – נגד סעיד נפאע – אינו נוכח בנימין נתניהו – נגד חנא סוייד – אינו נוכח מרינה סולודקין – אינה נוכחת גדעון סער – נגד גדעון עזרא – אינו נוכח חמד עמאר – נגד ציון פיניאן – נגד יוסי פלד – אינו נוכח יוחנן פלסנר – אינו נוכח עמיר פרץ – בעד אברהים צרצור – אינו נוכח פניה קירשנבאום – אינה נוכחת איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת דוד רותם – אינו נוכח ראובן ריבלין – נגד כרמל שאמה-הכהן – אינו נוכח יובל שטייניץ – נגד מאיר שטרית – בעד נחמן שי – בעד סילבן שלום – אינו נוכח יוליה שמאלוב-ברקוביץ – אינה נוכחת שלום שמחון – נגד ליה שמטוב – נגד עתניאל שנלר – אינו נוכח רונית תירוש – בעד היו"ר אורלי לוי אבקסיס: אנחנו נקריא שוב. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) נינו אבסדזה – אינה נוכחת יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח דוד אזולאי – נגד אריאל אטיאס – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – נגד אריה אלדד – אינו נוכח חיים אמסלם – אינו נוכח אלי אפללו – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח מיכאל בן-ארי – אינו נוכח רוני בר-און – אינו נוכח מוחמד ברכה – אינו נוכח אילן גילאון – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח דני דנון – אינו נוכח מתן וילנאי – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ישראל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת אמנון כהן – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח יעקב כץ – אינו נוכח אביגדור ליברמן – נגד גאלב מג'אדלה – בעד מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח אנסטסיה מיכאלי – נגד סטס מיסז'ניקוב – אינו נוכח יעקב מרגי – נגד דן מרידור – אינו נוכח אורית נוקד – אינה נוכחת סעיד נפאע – אינו נוכח חנא סוייד – אינו נוכח מרינה סולודקין – אינה נוכחת גדעון עזרא – אינו נוכח יוסי פלד – אינו נוכח יוחנן פלסנר – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח פניה קירשנבאום – אינה נוכחת מירי רגב – אינה נוכחת דוד רותם – אינו נוכח כרמל שאמה-הכהן – נגד סילבן שלום – אינו נוכח יוליה שמאלוב-ברקוביץ – אינה נוכחת עתניאל שנלר – אינו נוכח היו"ר אורלי לוי אבקסיס: אוקיי, אז אנחנו סיימנו לקרוא בקריאה השנייה את השמות. אם יש פה חבר כנסת שלא קראו בשמו ומעוניין להצביע – מוזמן להגיד. אין חבר כנסת שרוצה להצביע ולא קראו בשמו? אוקיי, אז תמה ההצבעה. אני אבקש ממזכירת הכנסת לחשב ותיכף נעבור לתוצאות. תודה רבה. אנחנו עוברים לתוצאות: בעד – 31, נגד – 48. אני קובעת שהצעה לסדר-היום בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הדרת נשים – לא נתקבלה. אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום והוא: כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי – דיון בהשתתפות ראש הממשלה בעקבות חתימותיהם של 40 חברי כנסת. אוקיי, יש שינוי בסדר-היום. דליה איציק (קדימה): לא, לא, סליחה, אין שינוי.