קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
הדרת נשים מהמרחב הציבורי
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי חברי הכנסת, הצעות לסדר-היום בנושא: הדרת נשים מהמרחב הציבורי, מס' 6932, 6942, 6954 ו-6969. תחליף אותי חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, בבקשה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אנחנו באמת בנושא הבא בסדר-היום, הצעה לסדר בנושא: הדרת נשים מהמרחב הציבורי. אני מזמינה את חבר הכנסת אורי מקלב לבוא.
קריאה:
– – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אז אנחנו נעבור לדוברת הבאה ואחר כך נחזור לחבר הכנסת אורי מקלב. חברת הכנסת עינת וילף, בבקשה.
עינת וילף (העצמאות):
כבוד היושבת-ראש, תודה רבה לך, השרים וחברי חברי הכנסת, אני רוצה לעסוק היום בנושא הזה, שלשמחתי באמת עלה לסדר-היום בצורה דרמטית. וגם אם פה ושם יש ניצול לא ראוי של זה לשלל מטרות פוליטיות, אני ממש שמחה על כך שהנושא עומד על סדר-היום בצורה דרמטית, כי זה חשוב, ובעיקר חשוב שכל הגורמים המתונים במדינת ישראל אומרים: עד כאן. הנושא של שוויון בין גברים ונשים הוא בנפשנו, הוא מערכי היסוד של החברה המודרנית בישראל, ואנחנו לא נקבל שום פגיעה בעיקרון הזה, לא בשם דת ולא בשם מסורת, בוודאי לא בשם העיוותים של הדת והמסורת, ולא נקבל את זה ואלה לא ערכינו.
אני רוצה לדבר קצת על מה שקורה לאחרונה בתקשורת הזרה בנושא הזה. יוצא לי לדבר הרבה בימים האחרונים. הנושא הזה – כמובן, התקשורת הזרה עטה על זה כמוצאת שלל רב, עוד הזדמנות חביבה להציג את מדינת ישראל כטהרן. אכן, צריך לדעת שאנחנו נוטים לפעמים לנהל שיח – צריך לתת פעם לכל התקשורת הזרה ולגורמים זרים בעולם איזו הערת אזהרה: השיח בישראל נוטה להיות קיצוני ומטורף. אל תיקחו כל דבר שאנחנו אומרים כפי שהוא, כי יש לנו נטייה להגזמה פראית, והבעיה שהדברים מצוטטים.
נחמן שי (קדימה):
כותרת כזאת, כמו בסיגריות.
עינת וילף (העצמאות):
כן, בדיוק, שתהיה כותרת אזהרה, אחרת כל פעם שמישהו פה אומר "אירן", זה ישר הרי מגיע ל"ניו-יורק טיימס": כאן אירן. אז צריך גם שהדברים האלה ייאמרו.
אבל חשוב שכשאנחנו מדברים על הדברים האלה פה, נדע לשים את זה בהקשר הבין-לאומי הכולל, כי זה גם עוזר לכל אלה שעטים על השלל פה ומנסים להציג אותנו כמדינה חשוכה – ולא שאין פינות אפלות וחשוכות – כשהם מתמודדים בדיוק עם אותן בעיות. בכל העולם המודרני, הליברלי, מתמודדים עם השאלה אם בשם עקרון החופש, ואם בשם העיקרון של הסובלנות, ואם בשם עקרון הליברליות יש לסבול תופעות של ערכים לא ליברליים. אם יש קבוצה קטנה שאומרת שהערכים שלה זה להשפיל נשים, האם עלינו לקבל אותם כי זה הערכים שלהם ואנחנו צריכים להראות סובלנות כלפי מי ששונה מאתנו גם אם הערכים שלו הם ערכים שמרתיחים את הדם? זו בעיה שבכל העולם המערבי והעולם המודרני מתמודדים אתה. ובאירופה ובארצות-הברית גם הם לא יודעים מה לעשות עם קבוצות שחיות בתוכן ומבקשות לשמור על עולם ערכים ששייך לימי הביניים.
לכן מאוד חשוב, כשאנחנו מנהלים את השיח הזה פה, שגם נציג תמיד את האזהרה על נטייתנו להשתמש בדימויים וביטויים קיצוניים, וגם נבהיר שזה חלק מתופעה כוללת, זה רק הביטוי הישראלי שלה, שסוף-סוף מתפכחים מאשליית הרב-תרבותיות ואומרים בשם העיקרון הליברלי: לא נסבול קהילות סגורות שמקיימות בתוכן ערכים שהם בלתי נסבלים במאה ה-21. תודה רבה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, חברת הכנסת עינת וילף. הבא בתור ברשימת הדוברים, חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. חבר הכנסת שי, לרשותך שלוש דקות.
נחמן שי (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, תודה רבה לך, חברי חברי הכנסת, המחאה לא תמה. המחאה שהתחילה בקיץ האחרון הולכת ונמשכת. אתמול היא היתה בבית-שמש, וכך היא תלך ותימשך במקומות רבים בכל הארץ הגדולה הזאת. המחאה הזאת תקיף את הפריפריה והמרכז, את החילונים והדתיים, את העולים והוותיקים. כן, גם את העולים והוותיקים.
אני רוצה לנצל את הדקות הספורות האלה שעומדות לרשותי כדי לדבר על הדברים שאמר היום ראש הממשלה על חברי חבר הכנסת שלמה מולה, ולא שמעתי אותו מתנצל על כך. הוא כשל בלשונו, חברים, מלה זרה וקצת גמגם, וראש הממשלה פנה אליו והציע לו שאם הוא יכתוב את הנאומים שלו, הוא יוכל לקרוא אותם יותר טוב. איזו התנשאות, איזו יהירות במדינת ישראל כלפי אדם שלא נולד פה.
ואני רוצה לספר לכם כמה מלים, לכם ולצופים בבית, על שלמה מולה. הוא הלך ברגל למדינת ישראל. הוא הלך ברגל. הוא יצא מהכפר שלו, מאמבובר – תיכף אני אספר על הכפר – והלך כל הדרך, דרך המדבר. בלילות הלך, בימים שכב על החול החם, וחיכו ללילה. לא כולם הגיעו. עד אשר אחרי שבועות ארוכים מצאו את עצמם בסודן, ומסודן טסו לארץ. ובאו לארץ הזאת, שטוענת תמיד שהיא יודעת לקבל עולים, אבל לא תמיד עושה את הדרך הזאת קלה עבורם, ולמד את השפה, והלך לאוניברסיטה, ונעשה עורך-דין, והגיע לכנסת בכוחו שלו, לא עשו לו טובות ולא עשו לו הקלות. ובמקום שאנחנו נתגאה בהישג האדיר הזה, ונאמר: איזו ארץ נפלאה, אומר לו ראש הממשלה: כדאי שאתה תכתוב את הנאומים שלך.
אגב, הכפר הזה, אמבובר, אני מציע לכם לנסוע לשם, אם אתם יכולים. תראו את הספסל, ספסל העץ שהוא ישב עליו, ספסל בלי משענת – אצלנו היו ודאי מחליפים את המנהל באותה הזדמנות – והסתכל על הלוח. ועל הלוח היו כתובות אותיות בעברית. וליד הצריף הזה עמד בית-הכנסת שלהם, שכבר לא היה בו דבר, אבל שם הם נהגו להתפלל. וברחובות של הכפר הזה זורמת אשפה, וזורם לכלוך, ומים, ומשם יצא חבר כנסת במדינת ישראל. ואיפה היה ראש הממשלה כדי להגיד לו: אני מעריך אותך.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אנחנו גאים בו.
נחמן שי (קדימה):
איפה הוא היה בשביל להגיד לו את זה.
אז לכן אני אומר, לא על הדרת נשים אני רוצה לדבר היום. ידברו על זה, ואני מניח שגם השרה לימור לבנת תתייחס לכך. אני רוצה לדבר על הדרת עולים. אני רוצה לדבר על הדרת האחר.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
על מה אתה מדבר? אני באמת לא יודעת.
נחמן שי (קדימה):
כשדיבר ידידי שלמה מולה – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אני אוסיף לך עוד דקה, מאחר שגם אני לא הבנתי במה מדובר.
נחמן שי (קדימה):
טוב, אני אסביר. כשדיבר שלמה מולה, הוא כשל בלשונו במלה "קטסטרופה". היא ברחה לו מהלשון. ואז ראש הממשלה מצא לנכון להעיר לו שאילו הוא היה כותב את הנאום לבדו או בעצמו, הוא לא היה מתקשה בביטוי המלה הזאת. ואני חושב – אני מניח שגם את מסכימה אתי, כמי שהיתה שרת התרבות וכמי שמכירה את הארץ הזאת, שזאת התבטאות שמעידה על יהירות, על התנשאות, על איזושהי גישה: אני יודע עברית, אני יודע לדבר, ואתה לא.
ושלמה מולה יכול ללמד את כולנו מהי אהבת ישראל, מהי אהבת מדינת ישראל, מהי מולדת. אז אני מקדיש את הנאום הזה שלי לשלמה מולה. תודה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, חבר הכנסת נחמן שי. אני חייבת להגיד שמהניסיון שלי ומשיתוף הפעולה עם שלמה מולה, חבר הכנסת שלמה מולה מתנסח בצורה רהוטה והוא יודע להגיד את המלים גם אם לפעמים הן מלים קשות. אבל אני חייבת להגיד שלי יש תחושה לא נעימה, חבר הכנסת נחמן שי, שזה סוג של פטרוניזם, גם, כאשר אתה אומר את זה. אז זה חוטא וזה מוסיף חטא על פשע.
נחמן שי (קדימה):
איזה פטרוניזם?
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אבל, סלח לי, זו תחושתי האישית. אני מעריכה ואוהבת את חבר הכנסת מולה, ואנחנו משתפים פעולה בהרבה דברים אחרים. הוא אף פעם לא כשל בלשונו. תודה רבה.
אנחנו עוברים לבא בתור ברשימת הדוברים – חבר הכנסת אורי מקלב. בבקשה, חבר הכנסת מקלב, לרשותך שלוש דקות.
אורי מקלב (יהדות התורה):
גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, תודה רבה על הנכונות לתת מזמנך כדי שאני אוכל לדבר כמה דקות. חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, כאשר בשבוע שעבר לא הספקנו, בעקבות חג החנוכה, לדון בהצעה דחופה לסדר בנושא הדרת נשים, חשבתי לעצמי: טוב, זה אבוד, בשבוע הבא זה כבר לא יהיה רלוונטי. מאז, החלטנו בנשיאות ביום שני שעבר, והיום יום רביעי, זה לא יהיה רלוונטי. להפתעתי זה ועוד איך רלוונטי, רלוונטי יותר מרלוונטי. אני לא זוכר הרבה נושאים במדינה הזאת שבהם הפסטיבל עדיין נמשך כל כך הרבה ימים, רק מתעצם וכל יום יש תוספת בנושא, עוד ועוד דוברים ועוד ועוד ראיונות.
גם בעתות שמחה, גם כשחייל חוזר מהשבי, זה נפסק אחרי כמה ימים. ולצערי, גם כשקורים אצלנו אסונות, ולא סתם אסונות, אסונות גדולים, עם משמעויות, עם נפגעים רבים, עוד בתוך ימי השבעה אנחנו כבר שוכחים את מה שקרה, במיוחד במדינה כמו שלנו. והנה, יכול להיות נושא שנשאר רלוונטי כל כך הרבה זמן. רק ללמד אותנו מה זה הכוח של מחלוקת, מה זה הכוח של לשון הרע, כוח שמאחד בבית הזה, לצערי – לא כולם, אני גם לא מכליל – גם מימין, גם משמאל. בשבוע שעבר, בהצעת אי-אמון, ראיתי איך מתחרים גם מהצד הזה, גם מהליכוד וגם מקדימה מתחרים מי האדיר יותר נשים, מי מגנה יותר את התופעה הזאת.
מכיוון שהזמן קצר, אני לא אאריך בזה, ואני גם לא אגע בנקודה החשובה ביותר בכלל, בכל נהרות המלים שנשפכו בשבועיים האחרונים, או בצונאמי של המשפטים; לא אם כן קיימת הדרת נשים, לא קיימת הדרת נשים, האם כל זה בכלל לא בלון שלא קיים בכלל, כולם רוקדים ומחכים בחתונה, והכלה בכלל לא נמצאת; האינטרסים שיש מסביב לנושאים האלה, מי חולל את הנושא הזה, מי השיק קמפיין, איזה אינטרסים היו לו בעניין הזה, בין אם זה עמותות וארגונים שיש להם באופן קבוע משהו נגד הקואליציה, נגד הממשלה, נגד ימין – אבל לצערי גם הימין הצטרף – ובין אם זה אינטרסים שקשורים לנושא של תחבורה נפרדת, תחבורת מהדרין.
בג"ץ קבע לפני שנה, שהשנה הזאת תהיה שנת בדיקה. במשך שנה שלמה מנסים לחולל פרובוקציות, משלמים לאנשים שייסעו ויכתבו דוחות על הנסיעה שלהם. משרד התחבורה הודיע היום בוועדת הכלכלה שהוא קיים 4,000 בדיקות בשנה הזאת לראות אם קיימת תופעה, ובשולי שוליים של התופעה הזאת היו – גם כן, דברים שאפשר להתווכח אתם; אם ביקשו יפה או לא ביקשו יפה, אם זה היה מספיק נימוסי או לא מספיק נימוסי.
רבותי, אנחנו יכולים גם להעצים את הנושא הזה יותר ויותר. אנחנו יכולים לעסוק בהכללות. אפשר להתעסק בפילוסופיה של העניין הזה, האם יש הדרה או יש הפרדה, אבל דבר אחד אני כן יכול להגיד, מה שאני כן מצפה לעת הזאת מהבית הזה: יש מחיר לקיטובים, להרחבת השסעים בחברה, בעם היהודי. אנחנו צריכים להבין שאלה לא מלים שלא נאמרות סתם, לכל אחד יש האינטרסים, אבל צריך להבין, הדברים האלה לא נשארים באוויר, הדברים האלה מחלחלים.
ואני רוצה להגיד לכם, אפתח לכם בחצי דקה צוהר למה שנעשה, איך הציבור החרדי רואה את הדברים, מה הוא חושב; אם פעם שאלתם, איך הוא מסתכל, איך האשה החרדית מסתכלת. אז קודם כול, אני רוצה להגיד לכם, שבאמת מסתכלים בראש מורם, בין החברה החרדית, בין האשה החרדית. לרגע לא יכולים לקחת את האינטליגנציה והחשיבה מהאשה החרדית – שהיא חושבת שמישהו מכריח אותה. כולם יכולים להגיד: מכריחים, מכריחים בצורה כזאת ומכריחים בצורה אחרת, אבל מי שיודע את האמת, אי-אפשר לשקר אותו, והם יודעים את האמת. ולכן, מי שעושה את זה, עושה את זה בגלל שהוא כן מחליט לעשות ככה, הוא ככה רוצה והוא חושב שזה ערך החיים שלו, זה הערכים שלו. והוא עושה את זה ברצון, וכך הוא גדל, הוא יודע מה זו הפרדה ומה זו הדרה.
משפט אחרון. אבל במצב הזה, אם אנחנו לא נמשיך – נביא אותנו למצב שלא יהיה אכפת לנו מה חושבים האחרים; נבין שכל מה שנעשה, כל מערכת ההסתה, ההשמצה וההכפשה הזאת, היא לא רק כדי להראות את השוני, ולפעמים זה חוסר הבנה – אנחנו שונים. אבל אם זה מתמשך כל כך הרבה זמן ומגלים סימנים של לא לתת לנו את האפשרות לחיות את חיינו, אז האנשים האלה שחיים עכשיו, בימי חנוכה, ידעו להכריז, ולמדו, ואנחנו התחנכנו כך, לימדו אותנו להכריז: מי לה' אלי. ואז אנחנו נדע שזה לא רק מלחמה, לא רק אי-הבנות, אלא זה מלחמה על הערכים שלנו. ובמלחמה על הערכים שלנו, אנחנו נלחמים ומוסרים את הנפש, אפילו אם מישהו יגיד לנו להחליף את שרוך הנעל מאדום לשחור. תודה רבה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, חבר הכנסת אורי מקלב. תשיב השרה לימור לבנת, בבקשה.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני משיבה כאן על הצעות לסדר בנושא של הדרת נשים ואני כבר לא יודעת לספור כמה פעמים אני השבתי במהלך השבוע האחרון על הנושא הזה, כך שתשובתי מן הסתם תהיה תשובה קצרה. דברי בעניין הזה כבר נאמרו, כולל הביקורת הקשה והחריפה שיש לי בעניין הדרת נשים והמאבק שאנחנו מבצעים בעניין הזה.
אולי רק שתיים, שלוש הערות קצרות ובזה אני אסתפק. ראשית, להערה של חבר הכנסת נחמן שי, שדיבר על ההערה, שאני לא שמעתי אותה, שהעיר ראש הממשלה לחבר הכנסת מולה. אז אינני יודעת בדיוק איך זה נאמר, באיזה טון, והאם באמת ההערה נאמרה לחבר הכנסת מולה. אם נאמר דבר כזה, אז אני בטוחה שראש הממשלה לא לזה כיוון, הוא ודאי לא התכוון לפגוע בחבר הכנסת מולה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
בכל מקרה היה בזה טעם לפגם.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אני לא יודעת מה בדיוק נאמר, אני אומרת, בוודאי לא לזה כיוון. אני מכירה את חבר הכנסת מולה, מכירה את עבודתו הפרלמנטרית המסורה, אני מכירה גם את סיפור חייו, הזדמן לי לשמוע אותו לא אחת, אני גם ציינתי היום, פה, שהוא היה חבר הכנסת היחיד – הגבר כמובן, כי היו חברות כנסת – מבין כל חברי הכנסת, מכל סיעות הבית, שגם היה כאן בדיון בכנסת ביום המאבק הבין-לאומי באלימות נגד נשים, וגם ביום שישי בסינמטק, בכנס של עמותת כ"ן, ראה לנכון לבוא וליטול חלק ולהשתתף. אני מעריכה ומוקירה את פעולתך. צר לי אם נפגעת ממשהו, אז אני מרשה לעצמי להתנצל.
שלמה מולה (קדימה):
ראש הממשלה בסוף נאומו, עכשיו, ניגש אלי והתנצל. מבחינתי, הפרשה מאחורי.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
חשוב, טוב שאמרת. אין לי שום ספק שהוא לא כיוון לכך ולא התכוון לזה, ואם אתה גם אומר שהוא התנצל, אז קל וחומר וטוב שכך ובזה אנחנו יכולים לגמור את הפרשה הזאת. זכית למחמאות מכל הכיוונים, אז בכלל טוב.
הערה שנייה, אני מבקשת להעיר לדברים של חבר הכנסת מקלב, ואני לא יודעת אם הוא באולם כרגע.
שלמה מולה (קדימה):
הוא מנהל את הישיבה עכשיו.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אה, חבר הכנסת מקלב, אתה יושב-ראש הישיבה עכשיו, בדיוק רציתי להתייחס לדבריך. אני רוצה להעיר שתי הערות.
קודם כול לעניין של הפרדה בתחבורה הציבורית, דיברת על בג"ץ ואמרת שבג"ץ קבע את השנה הזאת כשנת ניסיון. זה נכון, פחות או יותר – עד פברואר, אני מבינה שהיה דיון היום בוועדת הכלכלה של הכנסת. בצוות הבין-משרדי שאני עומדת בראשו יהיה דיון בנושא הזה, אם אני לא טועה ביום רביעי הבא או ביום רביעי בעוד שבועיים, כי בכל יום רביעי אנחנו מקיימים דיונים בנושא התחבורה; נדמה לי שזה ביום רביעי בשבוע הבא.
אני רוצה לומר כך: בג"ץ פסק שההפרדה באוטובוסים היא לא חוקית. שלא נבין את הדברים בצורה שונה: הוא פסק באופן ברור שההפרדה הזאת היא לא חוקית. הוא גם קבע שבאוטובוסים יהיו שלטים שקובעים שכל אחד וכל אחת רשאים, כל מקום שבו הם רוצים לשבת, יוכלו לשבת בו. וגם קבע שהנהגים יצטרכו לאכוף, במידת הצורך, אם יש הטרדה או הצקה לנוסעות כאלה או אחרות. כמובן, אם מישהי רוצה מרצונה לשבת במקומות מסוימים, איש לא יכפה עליה לשבת במקום אחר, אבל אסור לכפות על אשה לשבת דווקא בחלקו האחורי של האוטובוס או במקום אחר. יש פה בעיה כנראה, מן הסתם יש פה סוג של בעיית אכיפה על קבוצות שמנסות לכפות על נשים לשבת בקווים של תחבורה ציבורית, רק היום ראינו מקרה כזה בקו 49 בירושלים; אם אני לא טועה, זה קו 49. והתופעה הזאת היא תופעה שאנחנו לא יכולים להשלים אתה.
ואני אומרת לך, חבר הכנסת מקלב, וגם לחברי במפלגות חרדיות אחרות, אתה אמרת – רשמתי לי: יש מחיר, אמרת, להרחבת השסעים; אני מסכימה. אמרת שלכל אחד יש אינטרסים; מן הסתם זה נכון, כולם אנשים פוליטיים. אמרת שזה לא נשאר באוויר; גם זה נכון. אבל אני אומרת לך שזה התפקיד שלכם דווקא, כמנהיגי הציבור החרדי, זה התפקיד שלכם לדאוג לכך שאתם, בקרב הקהילות שלכם – ואני האחרונה שמאשימה את הציבור החרדי; אני לא מאשימה הרי את הציבור החרדי, אבל בתוך הציבור החרדי יש קבוצות – יותר מאחת; יש חסידות "תולדות אהרן" המפורסמת, כמובן, אבל יש יותר מאחת שמתנהגת בבריונות ובאלימות, ואתם הראשונים שצריכים להוקיע אותם.
היו"ר אורי מקלב:
גם "תולדות אהרן", אני רוצה לתקן אותך, הם בכלל לא אלימים; הם קבוצה מתונה מאוד, שסובלים הכי הרבה מהקבוצה הקיצונית. אנשים לא יודעים.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אוקיי, אז אני מוכנה לקחת את מילותי חזרה ולא לכנות אותם דווקא בשם של חסידות כזאת או אחרת.
היו"ר אורי מקלב:
כשטלפנו אלי מראשי, בשם, לבוא להגיד להם שאף אחד, שהאדמו"ר בדק – אם היה אחד מהחסידים שלו אולי מעורב, הוא בא להגיד בשמו שנדע שזה לא הוא – – – הם אנשים מתונים מאוד, אנשים שבאמת לא קשורים לכל העניין הזה, והם הסובלים הכי גדולים מכל הקבוצות האלה.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אז אני מודה לך על התיקון, חבר הכנסת מקלב, אני רק לוקחת את מילותי חזרה בכל מה שנוגע לשם של החסידות שאותה הזכרתי. אני לא מומחית לחסידויות – קצת מבינה, אבל לא ממש. אבל אתם צריכים להיות הראשונים שמוקיעים, בין אם מדובר בחסידים של קבוצה כזו או אחרת או על-ידי קבוצה בתוך חסידות כזו או אחרת או על סיקריקים כאלה או אחרים שמכנים את עצמם בשם כזה או אחר. אתם צריכים להיות אלה שעומדים בפרץ. תעמדו אתם בפרץ. אתם תקפידו, אתם תגנו, אתם צריכים להיות אלה שקוראים למשטרה ודואגים שהאנשים האלה ייאסרו, כי מי שפועל באלימות, פועל בניגוד לחוק, מכפיש את העדה כולה; לא רק שהוא פוגע בנשים. לא רק הדרת נשים או אלימות נגד נשים או פגיעה בנשים ובילדות בנות שמונה או עשר.
היו"ר אורי מקלב:
אני אומר לך כאן בגלוי: לא רק שאנחנו קוראים למשטרה; אנחנו מבקרים את המשטרה שלא עושה, ותקופות ארוכות שיתפה אתם פעולה גם כן.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
המשטרה פועלת, למשטרה אין מספיק כוח, אבל אתם צריכים להיות, קולכם פה. קולכם לא נשמע מספיק בקול רם ולא מספיק צלול ולא מספיק ברור. אתם צריכים להגביר את קולכם. אז תיקחו מגאפון יותר חזק או רמקול יותר חזק, ותגבירו את הקול, ותעשו תרגילים לפיתוח קול. לא שומעים. תשמיעו. אנחנו נעשה את שלנו, אבל אתם צריכים – – –
היו"ר אורי מקלב:
הבעיה היא בעיה בשמיעה, לא תמיד בקול.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אתם צריכים לעשות את שלכם, והרבה מאוד תלוי במנהיגי הקהילה החרדית, שאני יודעת שסולדים, ברובם המכריע, ממה שקורה. תאמרו את זה, שישמעו אתכם, שישמעו אתכם באותו ציבור קטן, באותו קומץ, אבל שישמעו אתכם גם בציבור האחר, הכללי, החילוני, הדתי, החרד"לי, החרדי; שידעו שזו עמדתכם. אתם מנהיגי הציבור; שידעו את הדברים האלה. ואם תעשו כן, אני חושבת שזה יקדם אותנו בעוד צעד אחד לקראת מיגור האלימות הקשה הזאת, לקראת מיגור המידור וההדרה, לקראת מיגור אותו קרע שהולך ונבעה בתוכנו. וכן, יש לנו אורחות חיים שונים, זה נכון, אבל צריך לראות איך אנחנו יכולים כולנו לחיות יחד גם כשאורחות חיינו שונים. תודה רבה.
אני מציעה להסיר את ההצעה מעל סדר-היום – יש ועדה לקידום מעמד האשה, היא עוסקת בנושא ממילא. אפשר להעביר לוועדה מצדי גם כן, זה בסדר.
היו"ר אורי מקלב:
החברים מסכימים להצעה? מצטרפים.
קריאה:
– – –
היו"ר אורי מקלב:
סליחה, אם כולם מסתפקים בתשובת השרה, אז אין עמדה נוספת. אנחנו גם לא מקיימים הצבעה בנושא.
נחמן שי (קדימה):
לא, אני רוצה להעביר לוועדה.
היו"ר אורי מקלב:
רק שנייה, כלומר מסתפקים בתשובה, אז אין הצבעה נוספת – שהנושא ימשיך להידון בוועדה למעמד האשה. בבקשה, מיכאל בן-ארי, עמדה נוספת.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, שמעתי בזעזוע את דברי ההסתה הנוראיים של יושבת-ראש האופוזיציה, הגברת ציפי לבני.
בתחילת השבוע התפרסמה בתקשורת ידיעה קשה ביותר: חיילים היו באימון יחד עם חיילות, ישנו באותו אוהל, חיילים וחיילת, והחיילת נאנסה. אני מצטער שאני צריך להגיד דבר כזה כאן, אבל יריקה זה דבר חמור ומכוער, ואם אמרו למישהי – אני לא יודע מה אמרו היום לגברת הזאת שעלתה באוטובוס, אם היה או לא היה, אני כבר לא יודע, כי צריך לחמם את המערכת. אבל אונס, אונס, זה אחד הדברים החמורים ביותר שיכולים להיות. בקול ענות חלושה.
קריאה:
– – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
ודאי שכן – –
קריאה:
– – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – כי אני מקווה שמדובר במשהו שהוא בקצה, במשהו שהוא לא מקובל, שצה"ל ורשויות החוק מטפלים בזה כמו שצריך.
אבל, אדוני, זה מעבר ל"עושה את הרושם"; זה שקוף כמו צהרי היום. כל הנושא הזה של הדרת נשים הוא מלחמת תרבות. אין פה אף אחד מחברי הכנסת הדתיים והחרדים שנותן יד, או במנהיגות הדתית והחרדית, שנותן יד למשהו במעשים האלה. אבל המתקפה המכוערת הזאת מלמדת על מי שלא רוצה פה שיהיה יותר טוב; הוא רוצה שיהיה יותר רע, אולי זה ייתן לו מנדטים.
אז אני רוצה למחות על הדברים הקשים ביותר, הדברים המסיתים ביותר, הדברים המפלגים ביותר שהגברת ציפי לבני, שאף פעם לא ראינו אותה מוציאה חיוך – אמרה שראש הממשלה משועשע; מה רע להיות? לראש ממשלה מותר להיות משועשע. גם לה מותר פעם לחייך. תודה רבה.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, עמדה אחרת.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, כמו כל נושא אצלנו, גם את האחריות בתחום הזה הממשלה הזאת מבקשת להפריט, וצורת ההפרטה היא לגלגל את האחריות על אותן נשים שנפגעו. אומרים להן: אתן תלכנה ותגשנה תלונה למשטרה, ואם אין תלונות, הכול בסדר. אדוני היושב-ראש, זו אינה בעיה של אותן נשים שמוטרדות, זו אינה בעיה של אותן נשים שמושפלות; זו שאלה של מדיניות כוללת, זו שאלה של אחריות כוללת.
אמרה פה השרה שהמצב המשפטי הוא ברור. אבל למרבה הצער, המציאות בשטח היא שונה, ועל הפער הזה שבין המצב המשפטי לבין המציאות בשטח צריכה לגשר מדיניות ברורה של ממשלת ישראל, אבל כמו בכל נושא אחר, ממשלת ישראל בורחת, וכשהממשלה בורחת, קל מאוד ליצור מצב שבו אלה מאשימים את אלה, ואלה תוקפים את אלה, והציבורים רבים אחד עם השני, ואין מלך בישראל.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין.
אם כך, אנחנו נעבור להצבעה. מי שבעד, הוא בעד דיון בוועדה, ומי שנגד, מבקש להוריד מסדר-היום. בבקשה, חברים, הצבעה.
הצבעה מס' 17
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9
נגד – 2
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לקידום מעמד האשה נתקבלה.
היו"ר אורי מקלב:
בעד – 9, שניים מתנגדים, אין מתנגדים. אם כך, אני קובע שההצעות לסדר בנושא: הדרת נשים מהמרחב הציבורי, תידונה בוועדה למעמד האשה.