קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום דוח הפערים של "מרכז אדוה" היו"ר אורי מקלב: נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: דוח הפערים של "מרכז אדוה", מס' 6883, 6912, 6913, 6928, 6934, 6937, 6952, 6956, 6957, 6970 ו-6971. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה. דוד אזולאי (ש"ס): מי שינה את סדר-היום? היו"ר אורי מקלב: לא יודע, זה סדר-היום שנמצא אצלי. אני מתנצל. כתוב אצלי ש"פרי הגליל" נדחה. דוד אזולאי (ש"ס): מי דחה? איתן כבל (העבודה): חברים, אני לא יורד, לא יעזור לכם בית-דין. היו"ר אורי מקלב: אני מבין, חבר הכנסת דוד אזולאי, שאתה הדובר היחיד שנמצא במליאה עכשיו. חבר הכנסת אזולאי, תרשה לי. קריאה: גם מסעוד גנאים. היו"ר אורי מקלב: גם מסעוד גנאים נמצא. סליחה, אני ארכיב את המשקפיים אז אני כבר אראה את כולם. בכל אופן, מסרו שוועדת הכספים אמורה לסייר ביום ראשון הקרוב במפעל. חשבו שיותר נכון להעלות את זה בשבוע שאחרי הסיור כהצעה לסדר, שיהיה יותר יעיל ויותר אפקטיבי. ככה נאמר. דוד אזולאי (ש"ס): אני מקבל כל מה שאדוני אומר, אבל צריך לחוס על זמננו. יושבים פה אנשים. חיכיתי עד עכשיו בשביל להעלות את הנושא הזה, ואף אחד לא הודיע לנו. היו"ר אורי מקלב: אתה צודק, אבל זה היה בטעות. לא בכוונה, היה בטעות. דוד אזולאי (ש"ס): אני לא אומר שזה בכוונה. אני פה כדי להעלות את הנושא הזה. היו"ר אורי מקלב: אז אתה מבקש – – – דוד אזולאי (ש"ס): אני לא מבקש, אבל למה לא מודיעים לנו? זה הכול. היו"ר אורי מקלב: אתה צודק. אבל אני מקווה שביום הארוך הזה וביום המורכב הזה, זו הטעות היחידה שתהיה בסדר-היום, אז אנחנו גם – – – איתן כבל (העבודה): חבר הכנסת אזולאי, אני בכל מקרה "נגע-נסע". היו"ר אורי מקלב: אנחנו נעשה את זה בשבוע הבא. בבקשה, חבר הכנסת כבל. איתן כבל (העבודה): אני כבר פה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, ברשותכם, דוח "אדוה". אברהם מיכאלי (ש"ס): – – – איתן כבל (העבודה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, בשבוע שעבר פורסם דוח "מרכז אדוה", שחשף תמונה מדאיגה בכל הקשור לשחיקת מעמד הביניים ומצבו של האדם העובד במדינת ישראל. אני יכול להתפלפל, אדוני היושב-ראש, ולזרוק אין-ספור נתונים מתוך הדוח. אך במקום זאת אעדיף לקרוא מכתב כואב ששלח אלי צעיר ישראלי, שמספר טוב יותר מכל גרף על מצבו הקשה והנואש של דור העתיד שלנו. אני, אדוני, ברשותך, אקרא את המכתב: "איתן שלום רב. אני בן 30, דור תשיעי בירושלים למשפחת ריבלין, שחי היום במרכז" – צריך לברר אם הוא קרוב משפחה של יושב-ראש הכנסת. היו"ר אורי מקלב: הוא חייב להיות. הוא חייב להיות קרוב שלו. איתן כבל (העבודה): אני מניח שהוא קרוב. היו"ר אורי מקלב: זה אחד מתוך כמה אלפים. איתן כבל (העבודה): כן. "עד לא מזמן הייתי גאה. הייתי גאה שהייתי בתנועת נוער ועשיתי שנת שירות. הייתי גאה בשירותי הקרבי, ויותר מזה, על שנפצעתי בעודי מגן על הבית במבצע 'חומת מגן'. הייתי גאה שאני מתנדב למילואים בגדוד מובחר. השליחות הלאומית טבועה בי כמו הצלקות משירותי הצבאי. משפחתי וחברי מאז ומתמיד ראו בי ציוני גדול, שאת כל כולו משקיע בעשייה למען המדינה. ולא עוד. אני מתבייש. אני מתבייש שהבית שלי מתפרק, ואין בכוחי לעשות דבר שימנע זאת. "הערב נוכחתי לגלות שאני עני. כל בוקר אני קם לעבודתי כמנהל מרכז צעירים באחת העיריות במרכז, אבל המשכורת שאני מביא הביתה מספיקה לי לכיסוי חובות על תקופת התואר, תשלומים על האוטו, הלוואות כאלה ואחרות, ובסוף, אחרי הארנונה, המסים, הקניות לבית והסרט שהלכתי אליו עם חברתי, נשאר לי רק מינוס איכותי. "אני כבר לא גאה להיות יהודי, כיוון שאחותי הקטנה, שגדלה בבית מסורתי, החליטה להתחרד, והיום בגללה אני רואה את היהדות העושקת, הכופה, הלא-מתפשרת" – אני מצטט – "הלא-מתחשבת. היהדות בשבילי נהרסה." אברהם מיכאלי (ש"ס): – – – איתן כבל (העבודה): אדוני, בבקשה. "אני כבר לא ציוני גאה, כי ביבי ממילא הולך להפריט את הקרקעות ואין על מה להילחם. כי לבנות פה בית, אני אפילו לא יכול לדמיין. עצוב לי. אני לא רוצה להיות פוסט. לא פוסט-ציוני ולא פוסט-טראומטי. לא פוסט-סוציאלי ולא פוסט-דמוקרטי. המדינה, כפי שהכרתי אותה, נשמטת מתחת רגלי – היהדות, הציונות, הישראליות. די. ביבי ושטייניץ והטייקונים, כולם עושים בנו, במדינה, ככל העולה על רוחם. הם רואים בנו כמי שעובדים בשבילם. אולי זה כיוון שהם כבר מזמן הבינו שפה זה לא אחד בשביל כולם, ושססמאות כמו 'טוב למות בעד ארצנו', זאת קלישאה של אחד שלא יצא לו מזה כלום חוץ ממוות. ועכשיו, אחרי המחאה של הקיץ, כבר לא צריך להיות גאון הדור או כלכלן. עכשיו הדברים ברורים והם על השולחן. הפערים בין בעלי המשכורות הגבוהות לאלה הנמוכות רק הולכים וגדלים. כבר לא מתעסקים בלחיות, מתעסקים בלשרוד. "יכול להיות שתראה את המכתב ותגיד: ניחא, עוד אחד שסטה. אבל רק שתדע, שאם אותי אתם עומדים להפסיד, כנראה יש עוד כמה שכבר הזמינו ויזה וכרטיס. בכבוד רב, עופר." אדוני היושב-ראש, מכתב כזה הוא אחת הסיבות שגם בגללן הכרזתי שהיום אני מתמודד לתפקיד יושב-ראש ההסתדרות. תודה. היו"ר אורי מקלב: אנחנו מברכים אותך בהצלחה. חברת הכנסת מירי רגב, בבקשה. ואחריה – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. מירי רגב (הליכוד): תודה לכבוד היושב-ראש. בהצלחה לך, חברי איתן כבל. איתן כבל (העבודה): תודה. מירי רגב (הליכוד): כבוד השר, חברי הכנסת, מי שחושב שבית-שמש בוערת רק בגלל הילדה שירקו עליה, נעמה, טועה. בית-שמש בוערת משום – לפני שנה עמדתי פה, כבוד יושב-ראש סיעת ש"ס, ואמרתי לכם שאם לא תחלקו את בית-שמש לרמת בית-שמש ולבית-שמש, ואם לא תדאגו לבנייה גם לצעירים חילונים ולא רק לחרדים, זה מה שיקרה. הראשונה, כסמל, תהיה בית-שמש. וזה מה שקרה. בדיוק כמו אותו גיחוך – כי בונים 25,000 דירות בבית-שמש לחרדים. לא שיש לי בעיה עם החרדים, לא שיש לי בעיה עם הדת. אני באה מבית מסורתי, אני אדם מסורתי. אני יהודייה לא פחות מכם. אני רק אומרת, שאילו היה פה צדק אמיתי, ובבית-שמש היו נותנים בתים במחירים הוגנים של 400,000–500,000 שקלים גם לחילונים, מסורתיים, שהולכים לצבא, שעושים מילואים, זה לא היה קורה. והכאב של בית-שמש הוא כאב של כולנו, כי אותו קומץ של אנשים שעושים את מה שעושים ומסיתים נגד החרדים כולם – גם את זה אני לא מקבלת. אבל אילו הייתם חכמים, ואתם, ש"ס, שמי שבחר בכם זה האנשים החלשים, הייתם באים ואומרים: אנחנו אחראים על תיק השיכון – – – אברהם מיכאלי (ש"ס): את לא – – – מירי רגב (הליכוד): זה הביא את המחאה הציבורית, הדיור, שאין כסף; זה שמחירי הדירות הם 1.5 מיליון שקלים. אם הייתם מתעוררים בזמן ואומרים: נטפל בזה, לא רק בדירות לחרדים, אני חושבת שלא היינו רואים את מה שקורה בבית-שמש. ולזה עוד מתווסף הפרסום של בנק ישראל הבוקר, של הנגיד, שאומר שב-2012 יהיו לנו 45,000 איש שיתווספו למעגל האבטלה. אתה מכיר, ידידי – חברת הכנסת אורלי, ידידתי, אני לא יודעת אם את מכירה. את בוודאי מכירה את המערכון "כאילו", של הגשש. אז בכאילו. בכאילו אנחנו מטפלים בפערים ובכאילו אנחנו מטפלים בשכר נשים וגברים ובכאילו אנחנו מטפלים בדיור ובכאילו אנחנו מטפלים בפערים החברתיים בין הפריפריה למרכז. דרך אגב, לא רק הממשלה הזאת. כל ממשלות ישראל חוטאות בזה. והדוח של "אדוה" רק מחדד את מה שאנחנו אומרים פה. קומץ אנשים שיושב פה, שכל הזמן חוזר ואומר את אותם דברים, לא מתוך כוונה לעשות אתכם הורדת ידיים אלא מתוך כוונה לבוא ולהגיד: חברים, תתעוררו. תתעוררו, לפני שהשטח יבער, כי הפערים רק הולכים ומתחדדים – בין עשירים לעניים, בין חילונים לחרדים, בין נשים לגברים, בין המרכז לפריפריה. את זה אנחנו צריכים לפתור. והיום אנחנו שומעים עוד בשורה טובה: ביום ראשון הולכים להעלות את מחירי התחבורה הציבורית. ביום ראשון הולכים להעלות את מחירי המים בעוד 25%. כבוד היושב-ראש, ב-25% הולכים להעלות את מחיר המים ביום ראשון. כן, זה בעקבות – – – היו"ר אורי מקלב: לתעשייה. מירי רגב (הליכוד): לתעשייה, אבל זה יעלה. מה זה יעשה? זה יעלה את כל יוקר המחיה שוב. אז במקום אולי לבנות כיכרות, אולי נסבסד את מחירי הנסיעות ב"אגד" וברכבות. אין ברירה. אי-אפשר כל פעם להפיל את זה על אותם אזרחים, שהם יהיו הפרה החולבת של המדינה. ואני חוזרת ואומרת: הגיע הזמן להתעסק בזוטות. אני יודעת שהאוצר מתעסק בדברים גדולים, אבל הזוטות הן לא פחות חשובות. הבעיות החברתיות. הגיע הזמן לרדת לעם. אנחנו נמצאים במדרון מסוכן, שתוצאותיו מסוכנות לא פחות מהאיומים הביטחוניים שיש סביבנו. ביטחונה של מדינת ישראל תלוי וקשור גם בחוסנה הפנימי, הכלכלי והחברתי. אנחנו צריכים להאזין לרחשי הציבור. אני מציעה לשר האוצר להפסיק עם השיטה הנלוזה הזאת של עליית מחירים, כל הזמן, אטית, כל הזמן עוד עליית מחירים ועוד. עליית מחירים זוחלת, שלאט-לאט מביאה למצב שאנחנו בעצם לא יכולים לגמור את החודש. בני-זוג שעובדים – היום יש עובדים שהם עניים. היו"ר אורי מקלב: תודה. מירי רגב (הליכוד): בני-זוג ממעמד הביניים לא יכולים לגמור את החודש. אז השיטה הזאת, של כל פעם להעלות ב-30 אגורות – ב-30 אגורות את המים, את הדלק, את החשמל, את יוקר המחיה – היא בעצם מביאה למצב שאנחנו לא יכולים לסיים את החודש בלי שהמשכורות עולות באותה נשימה שעולים מחירי המצרכים. היו"ר אורי מקלב: נא לסיים. מירי רגב (הליכוד): ולכן אני מציעה לכולנו לא להתרשם מהשקט המדומה. הבעיות לא תיפתרנה מאליהן. היו"ר אורי מקלב: תודה. מירי רגב (הליכוד): המדינה מחולקת בפועל לשניים – – היו"ר אורי מקלב: בבקשה לסיים. מירי רגב (הליכוד): – – לאדונים ומשרתים, לפריפריה ומרכז, ואנחנו חייבים להחזיר את השוויון. היו"ר אורי מקלב: קשה לתת להאריך, גברת, חברת הכנסת – – – מירי רגב (הליכוד): אנחנו חייבים למנוע את המחאה הבאה. ורק מנהיגות אמיתית, שתהיה קשובה לציבור, תצליח להביא את האמון של הציבור אלינו. תודה רבה לכם. אברהם מיכאלי (ש"ס): – – – מירי רגב (הליכוד): מה לעשות? אני לא אשתוק. למרות שאני בקואליציה, אני לא אשתוק. היו"ר אורי מקלב: אני מצטער מראש. הפעם אני לא יכול לתת ככה לגלוש מהזמן. הזמן של כולם יקר, והיום אנחנו עובדים בשעה מאוחרת יותר. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, אם הוא יהיה פה. אברהם מיכאלי (ש"ס): – – – מירי רגב (הליכוד): – – – היא גם שלנו. בעיקר שלכם, ש"ס. אברהם מיכאלי (ש"ס): – – – מירי רגב (הליכוד): בעיקר שלכם, ש"ס. בעיקר שלכם. אברהם מיכאלי (ש"ס): ש"ס – – – היו"ר אורי מקלב: אני שוב חוזר ומבקש, לא מחבר כנסת פלוני או אלמוני אלא מכולם, להשתדל לעמוד בלוח הזמנים, מכיוון שסדר-היום ארוך. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): מכובדי היושב-ראש, גבירותי חברות הכנסת, רבותי חברי הכנסת, בנאומו ראש הממשלה אמר שהוא מתכוון להגדיל עוד יותר את תקציב הביטחון. כשהוא אומר שהוא מתכוון להגדיל, זה מעבר לגידול המתוכנן, כי יש גידול מתוכנן לפי ועדת-ברודט, של 10 מיליארד בשנה, ובשנה שעברה התקציב הזה גדל ב-7 מיליארדים נוספים, והוא אומר שהוא הולך להגדיל את זה עוד יותר. אני מעריך שהוא יגדיל את זה בעוד 3–4 מיליארד. האם זו תוספת ל-7 מיליארד או במקום? ימים יגידו. בכל מקרה, הוא אמר שזה לא בא על חשבון הטיפול בעניינים החברתיים, והוא לא אמר אמת. אם יש כסף לגידול בתקציב הזה, למה לא משקיעים אותו בחינוך, למשל, או ביצירת שוויוניות בשכר? דוח "אדוה" מלא נתונים, אבל אני בחרתי שני נתונים עיקריים שקשורים לציבור הערבי ונתון אחד שקשור בכלל וגם נוגע לציבור הערבי. הנתון המשמעותי ביותר בדוח "אדוה" הוא מדד ג'יני, שגדל בשני העשורים האחרונים ב-14%, בזמן שבממוצע העולמי הוא גדל רק ב-4%. אברהם מיכאלי (ש"ס): אלה עשו בלגן. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): הגידול המשמעותי ביותר במדד האי-שוויון הזה נעשה בתקופתו של מר ביבי נתניהו, מאז שהוא הכריז והפעיל את תוכניתו הכלכלית בשנת 2003, ובעצם הוא המנהל של הכלכלה הישראלית. הכיוון הוא ברור מאוד. האידיאולוגיה היא לתת למגזר העסקי לפרוח, והוא יתקן את העולם. הוא יביא ישועה. על-ידי כך הורידו מיליארדים, מסי חברות, מס מעסיקים, כדי לעודד. צמצמו את הוצאות הממשלה כדי לא להתחרות במגזר העסקי, והכוונה היתה: אם המשק יצמח, כולם ירוויחו. מסתבר שלא כולם מרוויחים, ושהיה גידול ב-10% בהכנסות המאיון העליון בזמן שהעניים המשיכו להיות עניים ולא היה שום גידול בהכנסתם. כבוד היושב-ראש, לציבור הערבי – אני קורא למה שהיה בשנים האחרונות "העשור האבוד", מבחינת סגירת פערים. אותה רמת שכר, 66%, שני-שלישים, מהממוצע בארץ, שכרם של האזרחים הערבים, של העובדים. זה לא השתנה. זה היה ככה בשנת 2000. גם בשנת 2000 רק 18%–19% ממסיימי התיכון הערבים הגיעו לחינוך גבוה, לאוניברסיטאות וכו', בזמן שבציבור היהודי היו 36%–37%. זה לא השתנה. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): כמה זה היה? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אותו דבר. אותו דבר. מה שהיה בשנים האחרונות הוא תיקון של הפגיעה של נתניהו לפני כן. אנחנו לא חזרנו עדיין לנתונים של 2001 – – היו"ר אורי מקלב: נא לסיים. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): – – לא בתקציבים ולא בהישגים של החינוך. מה שאני אומר: מסתבר שיש כסף, ומסתבר שאפשר להוציא את הכסף; רק הממשלה בוחרת, איך אומרים, להוציא אותו בכיוונים הלא-נכונים. במקום שיהיה כסף לטפל באנשים העניים, בחינוך הגבוה, בחינוך היסודי, בתשתיות, זורקים את הכסף לריק בקניית עוד טנק ועוד מטוס. תודה. מירי רגב (הליכוד): למה ריק? היו"ר אורי מקלב: תודה רבה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): לא לריק. זה – – – פשעים. מירי רגב (הליכוד): מי יגן עליך? – – – מהמטוסים שלנו. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה. מירי רגב (הליכוד): מי יגן עליך? – – – היו"ר אורי מקלב: חברת הכנסת מירי רגב. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): רוּחִי לבית-שמש. מירי רגב (הליכוד): רוּחִי לעזה. אין מה לעשות. שתפו אותו, כדי שנוכל להגיב. היו"ר אורי מקלב: אדוני, בבקשה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): את צריכה לשפר את הערבית שלך. מירי רגב (הליכוד): אה, אני יודעת. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, לפני – – – מירי רגב (הליכוד): אם הערבית שלי תהיה כמו העברית שלך – – – היו"ר אורי מקלב: סליחה. סליחה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): – – – היו"ר אורי מקלב: סליחה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): לפני שבועיים שלחו אלי, אדוני היושב-ראש – – – מירי רגב (הליכוד): – – – היו"ר אורי מקלב: חברת הכנסת רגב, חברת הכנסת רגב. חנין זועבי (בל"ד): יותר טוב תשתקי. מירי רגב (הליכוד): למה? יותר טוב שאת תשתקי. את בוגדת. – – – חנין זועבי (בל"ד): – – – יותר טוב. מירי רגב (הליכוד): – – – היו"ר אורי מקלב: יש מקום מאחורי המליאה, מספיק מקום להתגושש. חנין זועבי (בל"ד): יותר טוב לך – – – כלום. מירי רגב (הליכוד): – – – היו"ר אורי מקלב: חברת הכנסת, חברת הכנסת מירי רגב. מירי רגב (הליכוד): – – – לדבר בעזה. תלכי עם רעלה – – – היו"ר אורי מקלב: חברת הכנסת מירי רגב. בבקשה. מירי רגב (הליכוד): בעזה ייתנו לה לדבר, ה"חמאס". הא? מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): לא, שם אין הדרת נשים. מירי רגב (הליכוד): אה, שם אין הדרת נשים. שם הנשים בכלל – – – היו"ר אורי מקלב: בבקשה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני כשבועיים או שלושה הייתי צריך לפגוש צלם של ערוץ-10. זה היה בימים שדיברו עוד קצת על עניינים של המחאה החברתית, משום מה. הוא זרק לי משהו: תראה, השדרנית הזאת והזאת, מישהי שיושבת באולפן, מדברת בלהט על המצוקות הכלכליות וט-ט-ט-ט-ט-טם, והשכר שלה הוא קצת יותר מ-40,000 שקל, בזמן שהמפיקה שלה, שעובדת ימים ולילות והיא גם כן יכולה – ובדרך כלל היא גם מתייחסת אליה באופן לא הכי מכובד בעולם, מרוויחה בקושי 4,000 שקל. רבותי, זה הסיפור. אתחיל במקום כואב שלי, שלנו, במקום שהוא המום שלנו. כשאני מגיע לכאן בבוקר, והרבה פעמים אני מגיע בבוקר מוקדם, אני פוגש את זו ששומרת לנו על הניקיון של הלשכות שלנו. אני לא רוצה לדעת מה תלוש המשכורת שלה, ויש לי תחושה שתלוש המשכורת שלי הוא פי-עשרה. רבותי, זה הסיפור. זה הסיפור של החברה שלנו. זה הפער. זה פער בלתי נסבל. זה פער חולני. זה לא היה. אני חייב לומר משהו. אני באתי מבית ששני ההורים שלי היו עובדים בעבודות – היום קוראים לזה: עבודות דחק. אז הם לא הרגישו ככה. אמא היתה עובדת ניקיון בבנק ישראל. אבא היה עובד במה שנקרא היום "קו-אופ". זה היה סוג של רשת סופרמרקטים. הוא היה מסדר את מוצרי החלב. אגב, היו חיים מאוד בריאים. היו יוצאים ב-07:00, ב-15:30 חוזרים הביתה. יש יום, יש סדר. אצל אמא זה היה קצת יותר קשה. מכל מקום, הם עבדו במקום עבודה. הם לא היו עובדי קבלן. גאלב מג'אדלה (העבודה): – – – לתרבות רעה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אני יצאתי לתרבות רעה. הם לא היו עובדי קבלן. כשנגיד בנק ישראל היה מרים "לחיים" עם עובדיו, הוא היה מזמין גם את אמא שלי כדי להרים "לחיים" עם עובדיו. היא היתה עובדת שלו. היא היתה נהנית כל פעם לחזור הביתה ולהגיד מה הוא אמר, נגיד בנק ישראל, ונדמה לי שבזמנו זה היה פרנקל. היה כבוד גם לכל הספקטרום של העובדים. היום, יש – ופה אני רוצה לברך את חבר הכנסת איתן כבל, שנכנס למערכה, ואני מקווה שהוא יעשה מערכה. אני אומר משהו שלכאורה היה צריך להגן על העובדים והפך להיות רועץ לעובדים, וזה הסיפור של האיגודים המקצועיים. האיגודים המקצועיים הפכו להיות קרטלים של אנשים עם משכורות עתק, כשאת העבודה האמיתית נותנים לקבלנים. הם ירוויחו סכומי עתק שאין להעלות על הדעת: חברת חשמל, רשות הנמלים, שדות התעופה וכן הלאה – אלה שנותנים את הכוח לעיני כדי להשבית את המדינה. הם נותנים את הכוח לעיני להשבית את המדינה בשביל אלו שהם הפוגעים הראשונים בהם, שמשכורות העתק שלהם פוגעות ביכולת לקבל אנשים אחרים ולכבד אותם. היו"ר אורי מקלב: נא לסיים. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): רבותי, זה הסיפור. הסיפור הוא תלוש המשכורת שלי ותלוש המשכורת של העובדת אצלי בחדר. זה הסיפור. ואם אנחנו לא נתעשת אנחנו נגיע פה לאדונים ומשרתים, כפי שאמרה חברת הכנסת מירי רגב. תודה רבה. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, בבקשה, אחרונת הדוברים. לאחר מכן ישיב השר הרשקוביץ בשם השר משה כחלון. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, נכון שיש תחושת דז'ה-וו? נכון? אנחנו נפגשים פה אחת לחודשיים, אחת לחודש, בעניינים חברתיים. אותם הפרצופים. אפילו אותם יושבי-ראש. זה בדרך כלל או אני או אתה, או באמת עוד איזה אחד מחברי הנשיאות. אבל זה קצת עצוב יותר, כי מפעם לפעם גם החברים מתמעטים. אז או שבאמת דוחקים את הנושאים החברתיים לסוף סדר-היום, כשלח"כים אין מספיק זמן להישאר – חברים, יש לי נסיעה הביתה של עוד שעתיים וחצי, אבל זה נושא חשוב שאני לא מרשה לעצמי לוותר עליו, אפילו לא בשביל עוד כמה דקות עם הילדים. כי אם אנחנו נשתוק ואם אנחנו נתייאש, לא יהיה בסוף מי שיאמר את הדברים, לא יהיה מי שיזעק את הזעקה של החלשים, לא יהיה מי שיגיד את המלים האלה, גם כאשר לפעמים אתה חש שאתה זועק במדבר ואין מי ששומע. החודש פורסם דוח פני החברה של "אדוה", המרכז לשוויון ולצדק חברתי בישראל. אז היום אנחנו דנים בו, וכבר היום ישנו דוח חדש של המועצה לשלום הילד. וכמו בתקליט שבור החוזר על עצמו בחודשים האחרונים, גם הפעם תמונת המצב העולה מתוך הדוח רחוקה מלבשר לנו על נסים ונפלאות. כן, אפילו החנוכה לא יכול היה לעשות זאת. בין יתר הדברים העולים מתוך הדוח – הידרדרות בנגישות של שירותי בריאות, חינוך והשכלה גבוהה שאינם מצליחים להתרומם, פערי הכנסה עצומים, ועוד קשת רחבה, שרק ממחישה לנו את גודלו של האי-שוויון. אבל, חברים, בסופו של דבר צמיחה כלכלית מועילה לכולם; כך, לפחות, חוזרים על זה כמו מנטרה אלה שנתנו לנו להאמין או רצו שנאמין בכך, ראשי המשק בשנים האחרונות. אבל, איפכא מסתברא, מתוך נתוני הדוח עולה כי הצמיחה הכלכלית רק מעצימה את הפערים ומנציחה את האי-שוויון. בעשור האחרון זינק ערך התמ"ג – התוצר המקומי הגולמי – כמעט ב-40%. נתון מבורך, לכאורה, התואם גם את הזינוק בשיעור הכנסותיו של המאיון העליון, חברים. ובכל זאת, במשוואה הזאת חסר לנו נעלם, נעלם שקצת קשה להתעלם ממנו, שקצת קשה לפספס; נעלם שרק בקיץ האחרון הסעיר את המדינה עם גלי המחאה שבאו בדרישה לצדק חברתי, ולא במקרה. כי בעוד הכנסותיו של המאיון העליון זינקו כמעט ב-20% בעשר השנים האחרונות, ב-99% ממשקי הבית בישראל גדלו ההכנסות בשברים קטנים של אחוזים, אם בכלל. ואם לא די בנתונים הללו, דוח ה-OECD פורסם בתחילת החודש ומציב את ישראל בראש רשימת המדינות עם פערי ההכנסה – בין כל המדינות החברות בארגון. הובלת המשק על-ידי המגזר העסקי הוכיחה לנו שרובין הוד יש רק באגדות. בדרך זו החזקים, חברים, רק מתחזקים, והאזרח הקטן – כנראה שיישאר קטן. אדוני היושב-ראש, המדינה אינה יכולה להמשיך ולצמצם את תפקידה ואת תקציבה ולהיתלות במגזר העסקי שינווט אותנו לצמיחה, כי מהצמיחה כנראה רק הוא זוכה. הגיע הזמן שננפץ את ה – אתם רואים, גם לי יש לפסוס – ננפץ את המצב הזה וניקח את המושכות ונפרוס את העוגה מחדש, הפעם באופן קצת יותר שווה. המדינה כמדינה לא יכולה להרשות לעצמה להיות כמשקיף מן הצד. היא אמורה להיות הרגולטור, להיות מפקחת, ובמקרים של כשלים עליה להתערב על מנת לתקן את הכשלים הללו. ושעון החול שלנו אוזל. זו העת להתערב, בטרם יהיה מאוחר – ויש שיגידו שכבר עכשיו מאוחר מדי. זה המשפט האחרון ואני מסיימת – החברה הישראלית זועקת לשינוי ופעולה, לפעולה שתצמצם את האי-שוויון ותבטיח צמיחה שממנה תיהנה כל האוכלוסייה, ולא רק מתי מעט. זהו תפקידנו, זוהי חובתנו, והגיע הזמן שאולי גם אנחנו נצא לאיזושהי זעקה, לא רק ההמון בכיכרות. כי לא יכול להיות שנדבר פה, ואפילו שר משיב – סלח לי, אדוני השר הרשקוביץ, אפילו שר לעניין הזה לא מגיע להשיב, וזה קצת צובט לי בלב. תודה רבה. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. בבקשה, יעלה ויבוא השר דניאל הרשקוביץ במקום השר לשירותים חברתיים משה כחלון. שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ: כאמור, השר כחלון ביקש ממני להשיב במקומו. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס יודעת שיש לנו – הממשלה כולה אחראית כגוף אחד, ולכן אני עולה בשם הממשלה. אם כן, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת הנכבדים, דוח "אדוה" מציג נתונים המסכמים למעשה מגמה במהלך העשור הקודם, לשנים 2000–2010. בשלוש השנים האחרונות פעלה הממשלה בכמה אפיקים לצמצום התופעה, לרבות מסקנות ועדת-טרכטנברג, שנועדו לטפל, בין היתר, בבעיית הפערים החברתיים והאי-שוויון בחברה. מכלול הפעולות שנקטה הממשלה הנוכחית יבואו לידי ביטוי עם פרסום הדוחות הבאים של הארגון, ואני מקווה שהם יצביעו על בלימת המגמה ואף על צמצום הפערים בחברה. כבר עתה, בנתוני 2010 מצביע הדוח המדובר על מגמות של שיפור, למשל בהתרחבות מעמד הביניים ובגידול ההכנסות של כל משקי הבית בישראל. עוד הסתמנה השנה מגמה של ירידה בממדי העוני, אשר מעוררת תקווה להמשך ירידה בממדי העוני והאי-שוויון. על מנת שהירידה לא תהיה בת-חלוף ותבטא התחלה של מגמה חיובית ומתמשכת, בכוונת השר כחלון לקיים בהקדם דיון נוסף, שבו הוא יציג תוכנית למיגור העוני ולצמצום האי-שוויון בישראל. כפי שהשר ציין כבר בעבר, הכרחי שתוכנית זו תהיה כלל-ממשלתית ותקיף את מחויבותם של כל משרדי הממשלה למטרה לאומית זו. דיון זה יהווה המשך טבעי לדיון במסקנות ועדת-טרכטנברג, המהוות התחלה של תהליך שנועד לצמצם פערים כלכליים וחברתיים, אשר הגיעו לממדים גבוהים הן מבחינה היסטורית והן בהשוואה בין-לאומית. אנו פועלים לגיבוי ההמלצות של ועדת-טרכטנברג בצעדים נוספים לחיזוק אוכלוסיות במצוקה, והם: הצבת יעדים אופרטיביים לצמצום המצוקה הכלכלית. יעדים אלה ילוו באמצעים ובמשאבים, שאחד המרכזיים בהם יהיה חיזוק ושיקום רשת הביטחון הסוציאלי, תוך חיזוק סיכויי התעסוקה של מי שמתקשה להשתלב בעבודה. הצעד הנוסף – הגדרת היעדים במונחים של כל סוגי ההכנסות, הכנסות כספיות וגם הטבות שוות ערך לכסף – הכנסות בעין – כך שצעדי מדיניות שניתנים כהטבות בעין יתבטאו במדדים החברתיים של הממשלה. צעד נוסף – אימוץ היעד של הגבלת פערי השכר במגזר הציבורי, וכן בארגונים הנתמכים על-ידי תקציב המדינה, כך שיופסק המצב שבו השכר הגבוה ביותר בארגון יעמוד ביחס לא הולם לשכר הנמוך ביותר באותו ארגון. הצעד הבא – הנחיית הצוותים המקצועיים של הביטוח הלאומי ושל משרד הרווחה לשקול הצעות נוספות על אלה שהוצעו על-ידי ועדת-טרכטנברג, תוך שימוש במגוון כלים במטרה להגדיל את המקורות לתיעול ולחיזוק של יכולת ההשתכרות של אוכלוסיות מודרות משוק העבודה, ולחיזוק מערכת הביטחון הסוציאלי. הצעד הבא – הממשלה תוודא שהחלטות שהיא כבר קיבלה בנוגע להרחבת תוכנית מענק ההכנסה, מה שקרוי מס הכנסה שלילי, יבוצעו ב-2012 במלואן ובכל הארץ. ולבסוף, צמצום תחולת העוני והאי-שוויון בקרב האוכלוסייה העובדת גם באמצעות שיפור תנאי העסקתם, הגברת האכיפה של חוקי העבודה וכדומה. תהיה זו אשליה לחשוב שאפשר לפתור את בעיית העוני אך ורק בהעצמת יכולת ההשתכרות בשוק העבודה של מי שאינו משולב בו. תמיד תיוותר קבוצה של אנשים ומשפחות שזקוקים לתמיכה של רשת הביטחון האחרונה, זמנית או קבועה. לכן, אחת המשימות של התוכנית למאבק בעוני תהיה לבדוק את מצב רשת הביטחון הסוציאלית, בייחוד זו של הבטחת ההכנסה. אשר להמשך – בהתאם למציעים. היו"ר אורי מקלב: אוקיי, המציעים עם השר – השר מציע גם ועדה? שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ: כן, אלא אם כן הם מצטרפים. היו"ר אורי מקלב: אנחנו מסכימים לוועדה, המציעים. קריאה: ועדת העבודה והרווחה. היו"ר אורי מקלב: זה ברור. קריאה: – – – היו"ר אורי מקלב: מקובל. בבקשה, יש עוד אחד מהחברים – יש עמדה אחרת של חבר הכנסת דב חנין ושל חבר הכנסת אברהם מיכאלי. דב חנין (חד"ש): תודה רבה לך. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אתה קיבלת את המשימה להשיב בשם שר הרווחה והשירותים החברתיים, אבל האמת היא שזה לא היה תפקידו של שר הרווחה לענות על הדוח הזה. כי המצוקה הזאת, שאנחנו כולנו עדים לה, היא לא פרי של אי-עבודתו של משרד הרווחה; המצוקה הזאת היא פרי מדיניות כלכלית וחברתית של הממשלה כולה. ולכן, ראש הממשלה היה צריך להתכבד ולעלות ולהסביר לנו איך קורה שכל כך הרבה קשישים נמצאים מתחת לקו העוני, איך קורה שכל כך הרבה אנשים עובדים הם עניים, ואיך קורה שבאותו זמן האלפיון העליון בורח למעלה וקדימה. זו מדיניות כלכלית-חברתית של הממשלה כולה. שר הרווחה הוא השר שהוטל עליו התפקיד כפוי הטובה לנקות את הלכלוך שכולם משאירים מאחוריהם. תודה רבה. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, בבקשה. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, א. אני מצטרף לכל אלה שהעלו היום את הנושא לסדר-היום, אפילו שאני לא רשום בין המציעים. לצערנו, דוח "אדוה" הופך להיות דוח שכל שנה דנים בו כמו בעוד איזה נושא, כמו כשמדברים על דוח העוני, או מדברים על עוד כמה דוחות שמתפרסמים. ובקושי אנשים גם קוראים אותו. גם התקשורת כותבת עליו שתי שורות והולכת. אבל יחד עם זאת, חברתי מירי רגב, אם את תעלי פה ועכשיו תעשי תעמולת בחירות נגד ש"ס או נגד מישהו אחר – אנחנו כרגע קודם כול יושבים באותה קואליציה. זו לא חוכמה כרגע לבוא בתוך הקואליציה ולעשות פה תעמולת בחירות מפלגה אחת נגד השנייה, כי כולנו אשמים במצב שקיים. כולנו אשמים. אני לא מתנער מאחריות, גם לא למצב בבית-שמש. אבל את לא מעודכנת כנראה במצב בבית-שמש לגבי חלוקת בנייה כזאת או אחרת. מי שביקר בשטח ושמע את הדעות המקצועיות בבית-שמש – אני מודיע לך שלא נמנע מאף משפחה לא-דתית או לא-חרדית לבנות בבית-שמש. הוויכוח שם הוא פוליטי, ויש קבוצות, לצערנו – אני לא רוצה לשייך אותן למפלגה מסוימת, כזאת או אחרת – שהן שגורמות לכל התסיסה הגדולה, גם בלי קשר לכל המטורפים שעושים שם מה שעושים בבית-שמש. היו"ר אורי מקלב: בבקשה, חבר הכנסת נסים זאב, עמדה אחרת. אני מתכוון, לא עמדה אחרת מחבר הכנסת מיכאלי. קריאה: לפה, לפה, נסים. מכאן, מכאן. קרוב – – – נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, פה זה לא עובד? היו"ר אורי מקלב: הכול עובד. נסים זאב (ש"ס): תמיד כשאני מדבר הכול חייב לעבוד, שלא יהיה לכם ספק. "ותקח מרים את התוף בידה"; את מתופפת חבל לנו על הזמן. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, אתה זוכר בתקופת טדי קולק מה לא עשו רק כדי להוציא את החרדים מירושלים? מצאו להם אלף ואחת פרויקטים: ביתר-עילית, בית-שמש, עמנואל, אלעד. אלו ערים שלמות של חרדים. רק שחלילה וחס יהיה רוב חרדי בירושלים. כאילו דואגים לחרדים. דואגים להוציא אותם מעיר הבירה. אז לכן, שלא יטיף לנו מוסר, שיש עוד שכונה חרדית בבית-שמש. אני אומר לכם: אם לא היו חרדים במדינת ישראל, היום היה רוב ערבי. אנחנו, מבחינה דמוגרפית, מגינים על עם ישראל במדינה יהודית ודמוקרטית. מירי רגב (הליכוד): – – – הכול לחרדים. אנחנו רוצים לבנות גם לחילונים. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה לחבר הכנסת זאב. מירי רגב (הליכוד): הם בנו לחרדים. היו"ר אורי מקלב: אני חושב שנגמרו המציעים. נסים זאב (ש"ס): – – – היו"ר אורי מקלב: אני חושב שנגמרו המציעים, כמה מציעים היו? כמה מציעים היו? גאלב מג'אדלה (העבודה): – – – נגמר ברגע שהיו שניים, לא שלושה. היו"ר אורי מקלב: לא, לא, היו שלושה. גאלב מג'אדלה (העבודה): לא, אני מבין – – – מה קרה לך? היו"ר אורי מקלב: בבקשה, סגן יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת גאלב מג'אדלה. גאלב מג'אדלה (העבודה): למה אתה לא אומר את האמת, נסים זאב? נסים זאב (ש"ס): – – – יש מותג – – – גאלב מג'אדלה (העבודה): למה אתה לא אומר את האמת? תגיד להם, אם לא היתה תורה, לא היתה מדינת ישראל. לא הייתם חוזרים אחרי אלפיים שנה להקים את המדינה אם לא היתה תורה. למה אתה אומר משהו אחר? למה אתה לא אומר את האמת? נסים זאב (ש"ס): אני מדבר על ההיסטוריה האחרונה. גאלב מג'אדלה (העבודה): לא, אני מדבר על ההיסטוריה – אלפיים שנה. נסים זאב (ש"ס): – – – מ-1967. גאלב מג'אדלה (העבודה): עכשיו תגיד לי, אדוני סגן היושב-ראש, אם כך הוא מצב הדברים, אז מה יגידו הגויים? אם כך הוא מצב הדברים, מה יגידו הגויים? מה נגיד אנחנו? עוד לא הסכמתם מי יהודי. השסע הוא בין חרדים לדתיים, או בין דתיים לחילונים. אז תגידו לנו, מה אנחנו נגיד? ניצן הורוביץ (מרצ): גם אצלכם יש דתיים, תאמין לי. גאלב מג'אדלה (העבודה): אבל אין שסע כזה. ניצן הורוביץ (מרצ): – – – גאלב מג'אדלה (העבודה): אין שסע כזה. תסביר לי, אדוני, גם אתה יושב בכובע הזה. מירי רגב (הליכוד): לפחות אנחנו לא – – – היו"ר אורי מקלב: יפה מאוד. נסים זאב (ש"ס): 50% מהפשיעה זה במגזר הערבי. מה אתה מדבר? מירי רגב (הליכוד): לפחות אנחנו לא מפקירים את הצרות – – – היו"ר אורי מקלב: יפה מאוד. גאלב מג'אדלה (העבודה): אז בואי ותעני לי. אני רוצה לשמוע אותך. אני רוצה לשמוע אותך. נסים זאב (ש"ס): – – – מדינת ישראל – – – היו"ר אורי מקלב: חבר הכנסת, סגן יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת גאלב מג'אדלה – – נסים זאב (ש"ס): – – – היו"ר אורי מקלב: – – אני תומך במה שאתה אמרת. אמת, אלו היו הדברים שלי כשדיברתי בהצעה לסדר הקודמת על הדרת נשים. גאלב מג'אדלה (העבודה): – – – בעדם. היו"ר אורי מקלב: אתה צודק בדברים האלה, והעם היהודי – אני חושב שהוא – – גאלב מג'אדלה (העבודה): חשוב לי מה – – – היו"ר אורי מקלב: – – עדיין לא בשל לקיטובים כאלה ושסעים כאלה. נסים זאב (ש"ס): תעשו סדר קצת בסוריה ובמצרים. היו"ר אורי מקלב: רבותי, ההצעה היא – יש הסכמה – – גאלב מג'אדלה (העבודה): אנחנו מדברים על מדינת ישראל. עזוב אותך מסוריה עכשיו. מדברים על מדינת ישראל, לא על סוריה. היו"ר אורי מקלב: – – שההצעות לסדר-היום יידונו בוועדת הרווחה. חברים, אנחנו עוברים – – נסים זאב (ש"ס): – – – גאלב מג'אדלה (העבודה): – – – היו"ר אורי מקלב: – – להצבעה. מי שבעד – הוא בעד דיון בוועדת הרווחה; מי שנגד – מבקש להוריד את ההצעה מסדר-היום שלנו. הצבעה. בעד – עבודה ורווחה. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר אורי מקלב: בעד – 13, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, ההצעות של הדוברים על דוח הפערים של "מרכז אדוה" תידונה בוועדת הרווחה.