קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
ציון יום הקשיש
היו"ר ראובן ריבלין:
אנחנו עוברים לציון יום הקשיש. יש לך פה נאום ליום הקשיש, ואתה תקריא. אחרי זה נמשיך בסדר-היום. אני רק אבקש מסגן היושב-ראש מוחמד ברכה לבוא ולהחליף אותי.
היו"ר מוחמד ברכה:
רבותי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים עם הצעות לסדר-היום בנושא יום הקשיש – הצעות לסדר-היום מס' 6911, 6997, 7014, 7027 ו-7051. ראשונת הדוברים היא סגנית השר לענייני אזרחים ותיקים, חברת הכנסת לאה נס. בבקשה. אחריה ידבר חבר הכנסת רוברט טיבייב. בבקשה, גברתי.
סגנית השר לאזרחים ותיקים לאה נס:
אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת, כנסת נכבדה, יום הקשיש הבין-לאומי נקבע על-ידי האו"ם ב-1 באוקטובר. המשרד לאזרחים ותיקים מייחד את כל חודש אוקטובר ומציין בעצם את חודש האזרחים הוותיקים. השנה, עם החגים שבאו עלינו לטובה, אנחנו כבר מושכים כחודשיים של אזרחים ותיקים.
זיגמונד פרויד, אשר נפטר ב-1939, בגיל 85, ראה בעצמו זקן מופלג, והתייחס לגילו כחריג שכלל אין טעם לחקור בו. קשה לבוא בטענות על פרויד שמציע תיאוריה כוללת המתעלמת מקבוצת אוכלוסייה זו, ששיעורה בזמנו היה פחות מ-3%. המציאות בימינו השתנתה באופן שכזה, שגילו של פרויד, שהיה נחשב לחריג אז, הוא תוחלת החיים הממוצעת של ימינו.
הגדרת הזקן והזיקנה בתחילת המאה ה-21 קיבלה פנים חדשות. תודות לטכנולוגיה המפותחת והרפואה המתקדמת תוחלת החיים בישראל היא מן המובילות בעולם. לתוחלת החיים הארוכה ישנן השפעות רבות. זהו אפקט דומינו, שמתחיל עכשיו. אני חוזרת ואומרת מעל כל במה: אנו ניצבים בפני מהפכה דמוגרפית. תוחלת החיים הארוכה מביאה לתאוצה בצמיחת אחוז האזרחים הוותיקים ביחס לאוכלוסייה. אדוני היושב-ראש, אני עם הדיבורים כבר לא שומעת את עצמי.
היו"ר מוחמד ברכה:
רבותי חברי הכנסת.
סגנית השר לאזרחים ותיקים לאה נס:
כולל חבר הכנסת הנכבד שיזם את יום הקשיש הבין-לאומי. כל כך חשוב.
היו"ר מוחמד ברכה:
אדוני שר האוצר, הדוברת אומרת שמפריעים לה.
סגנית השר לאזרחים ותיקים לאה נס:
מאז קום המדינה אוכלוסיית הוותיקים הכפילה את עצמה, ועד שנת 2030 תעמוד על כ-14% מכלל האוכלוסייה. תוחלת חיים ארוכה מביאה שינויים בהרגלי החיים של הוותיקים, לכן תופעות או צרכים שנחשבו שוליים בעבר יתפסו משקל חשוב במערך השירותים הנדרשים מאתנו כמדינה.
אני רוצה לתת דוגמה כדי לסבר את האוזן. בימים אלו נדונה סוגיית הרפורמה בטיפול הסיעודי – חברי השר – – –
היו"ר מוחמד ברכה:
רבותי השרים כץ ואיתן, אתם מתחת לדוכן, וזה מפריע לדוברת, סגנית השר.
סגנית השר לאזרחים ותיקים לאה נס:
מנתוני משרד הבריאות בדוח עולה כי על-פי נתוני חברות הביטוח, באמצע שנות ה-90 היתה תוחלת החיים של נזקק סיעודי כ-18 חודש, ואילו כיום היא עומדת על ממוצע של 36 חודשים. מכאן שהיום תוחלת חייו של נזקק סיעודי הכפילה את עצמה. על-פי אומדן שמוצג בדוח, הגיעה בשנת 2010 ההוצאה הלאומית על שירות סיעודי באשפוז בקהילה לכ-9.7 מיליארד שקלים, שהם 1.3% מהתוצר המקומי הגולמי באותה שנה, וכמעט רוב הסכום הזה, כמעט 6 מיליארד, היה ממימון ציבורי. זהו נתון אחד שמלמד באיזה תהליך משמעותי אנו מצויים היום.
אמר רבי ישראל מסלנט כי "כוח ראייתו של אדם הוא למרחקים, אולם כל מטבע קטן מסתיר בפניו". הטיפול בבעיות ברמת התקציב בלבד, רק, כמו שאומרים "דרך החור של הגרוש", מסיט לעתים את הדיון מעיקרו. צריך למצוא פתרונות עומק, שינוי מן היסוד, ולהכין את המחר.
התנהלות נכונה, גם בקרב האזרחים הוותיקים, הצעירים והבריאים, יכולה לשנות את התמונה כולה. ולא פחות חשובה הדרך של חשיבה מניעתית, שהיא תגרום לאיכות חיים טובה ובריאה לכלל האזרחים הוותיקים של היום ושל מחר.
כמו שאמרתי, מדינת ישראל ניצבת בעיצומו של שינוי גדול. ההתמודדות עם האתגרים הרבים שמביאות עמן מגמות אלה שתיארתי, תוחלת החיים הארוכה והשינוי הדמוגרפי, מחייבים עשייה.
העלאת המודעות והיערכות רחבת היקף הינם מיעדיו המרכזיים של המשרד לאזרחים ותיקים.
לפני כחודשיים, כמו שאמרתי, עם ציון חודש האזרחים הוותיקים, התקיימה ישיבת ממשלה מיוחדת, שיוחדה לנושא האזרחים הוותיקים בישראל, ובה אושרה החלטת ממשלה להתנעת התוכנית "חיים בגיל". התוכנית הזאת מהווה פלטפורמה לרפורמה מקיפה בחיי האזרחים הוותיקים בישראל, שאנחנו מובילים, רפורמה שבסיסה שינוי רדיקלי בתפיסת האזרח הוותיק, שינוי בתפיסת הממסד הארצי והמקומי, וחשוב לא פחות, שינוי בתפיסת האזרח הוותיק את עצמו, כאשר אחד מתוצריה העיקריים של התוכנית הוא שילובו של האזרח הוותיק במרקם החברתי-הכלכלי של האוכלוסייה בישראל כגורם רלוונטי משפיע ותורם, ובכך להשיב את כבודו ואת מקומו הראוי.
עיקרה של התוכנית "חיים בגיל", שכבר פועלת בימים אלה בכמה יישובים, הוא כתיבת תוכנית-אב יישובית שבוחנת וממפה את הצרכים של הוותיקים מצד אחד ואת המשאבים הפוטנציאליים הטמונים – אני ממש מתחרה פה בחברי השרים, ממש קשה.
היו"ר מוחמד ברכה:
לא נעים.
סגנית השר לאזרחים ותיקים לאה נס:
לא נעים לי.
היו"ר מוחמד ברכה:
השר כץ והשר איתן, תפסיקו. כבוד השרים, היא גם מהממשלה וגם מהמפלגה. זה בלתי אפשרי.
קריאה:
– – –
סגנית השר לאזרחים ותיקים לאה נס:
אני יודעת שיש המון דברים חשובים.
היו"ר מוחמד ברכה:
היא סגנית שר, מה זאת אומרת?
סגנית השר לאזרחים ותיקים לאה נס:
התוכנית שאני מדברת עליה בוחנת וממפה את הצרכים של הוותיקים מצד אחד, ואת המשאבים הפוטנציאליים שטמונים באוכלוסייה וקיימים מצד שני גם בכל רשות.
חשוב לי לציין כי כיום ההתייחסות של הממסד לאוכלוסייה הוותיקה מבוססת על מנגנונים היסטוריים, ולכן נקודות הממשק שהיו ונשארו הן בעיקר בתחומי הבריאות והרווחה. לכן היום קיימים שירותים וישנה מודעות שבעיקר מתייחסת ל-20% מכלל האזרחים הוותיקים.
בין המטרות של התוכנית היא להרחיב את טווח הרדאר, כך שאנחנו נדע ונוכל להגיע לכל האזרחים הוותיקים, לכל 100% האזרחים הוותיקים, גם לאותם 80% שעד היום לא היו בטווח הראייה של הממסד.
תוכנית-האב היישובית הינה מסמך אסטרטגיה שנבנה על-ידי הרשות המקומית בליווי צמוד של אנשי מקצוע ברמה המקומית ובפיקוח של מומחים בדיסציפלינות שונות ברמה הארצית.
התוכנית הזאת מאפשרת לרשות המקומית להטמיע את מכלול הפרמטרים הקשורים בעולמו של האזרח הוותיק בעשייה השוטפת, להתאים שירותים בהתאם לצרכים שילכו ויגדלו בשל הצמיחה הדמוגרפית המואצת.
יואל חסון (קדימה):
גברתי סגנית השר, מה עם קצבת הזיקנה? עד שלא נתאים אותה לשכר המינימום במשק יהיו פה מאות אלפים של קשישים שלא יכולים לחיות כי אין להם הכנסה אחרת חוץ מקצבת זיקנה.
סגנית השר לאזרחים ותיקים לאה נס:
חברי הנכבד, אני אגיע גם לנושא הזה. צריך לפתור כמו שאמרתי, לעשות פה שינוי רדיקלי בכל היחס לאזרחים הוותיקים, חשיבה כוללת בהתייחס לגילם ולאחוזם באוכלוסייה – –
יואל חסון (קדימה):
זה בידיים שלך.
סגנית השר לאזרחים ותיקים לאה נס:
– – ועל זה בדיוק אני מדברת.
יואל חסון (קדימה):
זה בידיים שלך.
סגנית השר לאזרחים ותיקים לאה נס:
נכון, וזה בדיוק מה שאנחנו עושים. בידיים שלי – בידיים שלנו.
יואל חסון (קדימה):
אז קדימה.
סגנית השר לאזרחים ותיקים לאה נס:
בדיוק מה שאנחנו עושים.
התוכנית הזאת תשמש גם פלטפורמה ליישום תוכניות לאומיות של משרדי הממשלה השונים שנוטלים חלק בוועדת ההיגוי שמלווה את התוכנית. התוכנית היא רב-תחומית והתוצאות שלה, התוצרים שלה הם רבים ומגוונים ונוגעים לכל מרכיבי חיינו: בתחום הדיור, הן בהיבט התכנוני והן בהיבט של ניצול המצב הקיים; מבחינת תחבורה; מרכזי פעילות, תרבות, תעסוקה ופנאי, נגישות מערכות הבריאות ועוד; בעצם בכל תחום מחייו של האזרח הוותיק.
תוכנית האב החלה לפעול בעשרות יישובים, ועד סוף שנת 2012 היא תגיע לכמחצית מהרשויות בארץ. התוכנית הזאת, רחבה ומקיפה, נבנתה בעמל רב, על בסיס תוכנית של ארגון הבריאות העולמי, שגם הוא מתמודד עם אתגר הזיקנה, ובעזרת השם תביא לשינויים מרחיקי לכת.
אני יכולה להעיד כי כבר בשלב הזה, בעשרת היישובים הראשונים שהחלו כפיילוט, ניכר כי עצם הכנת התוכנית והעלאת הנושא לסדר-היום הציבורי הביאו לתמורות ביחס לאוכלוסייה אצל מקבלי ההחלטות בכל רשות מקומית. זאת, בד בבד עם כניסתו של יועץ לאזרחים ותיקים בכל רשות מקומית, בהתאם לחוק שהעברנו כבר בשנה הקודמת.
לצד זה, המשרד לאזרחים ותיקים ממשיך ופועל לקידום ולחיזוק מעמדם וכבודם של האזרחים הוותיקים וניצולי השואה, תוך העצמתם והפיכתם למשפיעים המרכזיים בחברה בישראלית.
המשרד פועל במגוון תחומים לטיוב ולשיפור איכות חייהם: בבריאות, רווחה, השכלה, תעסוקה, תרבות, פנאי ועוד.
אני רוצה לציין כמה פעילויות מרכזיות שאנחנו עושים, שחשוב לי להזכיר אותן היום, כמו החלטת ממשלה בדבר בדיקות גריאטריות כוללניות בקופות-החולים, בכל קופות-החולים, לכלל האזרחים הוותיקים בני 70 פלוס; מאות מלגות לסטודנטים שמתנדבים בקרב האזרחים הוותיקים וניצולי השואה. חלק מהמתנדבים עוזרים במיצוי זכויות בבתי הוותיקים ואצל ניצולי השואה, אחרים מתנדבים בפעילויות העשרה, פנאי, וכמובן במגוון של פעילויות, אם זה מחשבים ופעילויות של העשרה חברתית.
אנחנו מפעילים עשרות קתדראות באוניברסיטאות עממיות לאוכלוסיית האזרחים הוותיקים, פעילות רחבה ומגוונת לחיזוק הקשר הבין-דורי במערכת החינוך הפורמלית והלא-פורמלית, בבתי-הספר, בתיכונים ובתנועות הנוער של כלל הציבור בישראל.
ישנו מוקד מיוחד, ייחודי, מוקד אנושי, שאנחנו מפעילים – 8840* – שטיפל עד היום במעל 200,000 פניות של ותיקים ומעניק ייעוץ ועוזר בהתמודדות מול גורמי הממשל וגורמים מסחריים.
אנחנו מפעילים מערך של מתנדבים, שקוראים להם "והדרת", בבתי הוותיקים במסגרת השירות הלאומי, ויש הפעלה של מערך דומה במסגרות השירות האזרחי בסקטור החרדי והערבי. זוהי תוכנית מיוחדת, רגישה מאוד ומצליחה מאוד.
פעילות לקידום ולמיצוי של זכויות ניצולי השואה לצד פרויקט לתיעוד זיכרון השואה. בתחום השבת הרכוש היהודי מתקופות השואה, פרויקט "הארט" – הקמת מאגר בין-לאומי שלא היה כמותו; תודות גם לקמפיין ייחודי בתמיכתו של ראש הממשלה, שכבר זוכה להצלחה רבה, וזאת לצד הקמת תשתית לתיעוד הרכוש הגזול מארצות ערב, שבימים אלה יוצא לדרך.
בתחום התעסוקה אנחנו מקימים, כבר בשנת 2012, 12 מרכזי השמה ברחבי הארץ בשיתוף עם משרדי התמ"ת והרווחה ואש"ל – מרכזים שישלבו אזרחים ותיקים בשוק העבודה הכללי, וכל זאת מבלי לפגוע במקומות עבודה לצעירים. יחד עם זאת, כ-50 מועדוני תעסוקה חברתיים אשר יש בהם לשמש מסגרת חברתית מצד אחד, ואפשרות להגדיל את ההכנסה החודשית מן הצד השני. זה יעזור לעשרות אלפי אזרחים ותיקים שחיים על הקצבה החודשית בלבד, שיהיה להם באמת שיפור משמעותי בהכנסה.
בתחום ההתנדבות, על אף העובדה שהזמן הפנוי מצוי בידם, שיעור ההתנדבות בקרב האזרחים הוותיקים נמוך מהשיעור של ההתנדבות באוכלוסייה בכללותה. ולצערי הרב, הסתבר לנו, גם מנתונים של ה-OECD, שבכלל ההתנדבות בקרב האוכלוסייה בישראל היא מן הנמוכים, שזה באמת דבר מפליא. בשיתוף מאות ארגוני ההתנדבות ברחבי הארץ אנחנו משיקים בקרוב תוכנית שתעודד התנדבות בקרב האזרחים הוותיקים, תוך הגדלה משמעותית של המסגרות שבהן ניתן לאייש מתנדבים.
אני רוצה כמובן לסיים את דברי בתמצית העשייה שלנו, הדברים הברורים שאני מתארת לעצמי שחברי פה יפתחו בהם. האזרחים הוותיקים הם סוללי הדרך, יוצקי התשתית שעליה כולנו חיים פה היום. זוהי חובה מוסרית של כולנו, חובה שהיא זכות גדולה, לדאוג להם, לוודא שיחיו ויזכו לחיות בכבוד, ובאיכות חיים ראויה, כמובן בבריאות טובה.
המסורת היהודית מושתתת על ערך של כבוד הזקן, ואנחנו יודעים לצטט פסוקים רבים וציטוטים כמו "והדרת פני זקן", "מפני שיבה תקום", "כבד את אביך ואת אמך". אלה אמרות שלא אבד עליהן הכלח. הן חקוקות בסלע, ואנחנו חייבים לממש אותן, להחזיר את אותם ערכים שעליהם התרבות שלנו והמסורת שלנו מושתתות. זה לא דבר מובן מאליו, ועל כך אנחנו צריכים להשקיע, ומשקיעים. צריך להרכין את הראש, להסיר את הכובע בפני אותם אזרחים ותיקים ולדאוג להם. יש לנו עוד הרבה עבודה. אבל אני מקווה שהמהלך שאנחנו עושים עכשיו יהיה פריצת דרך בכל ההתייחסות לאזרחים הוותיקים.
כמו שאמרתי, שינוי שייעשה בכל התפיסה של האזרחים הוותיקים, אבל ראשית כול, גם אצל האזרחים הוותיקים. כל שנה מתווספים 50,000 אזרחים ותיקים במדינה. רובם הם אזרחים ותיקים בני 65 פלוס, צעירים במלוא כוחם ואונם, שרוצים ויכולים עוד לתרום, גם לעצמם וגם לקהילה. וזה התפקיד שלנו, לאפשר להם זאת. יש להם עוד לחיות כמעט 30 שנה ברוכות לפי תוחלת החיים הממוצעת, ובשנים האלה זה התפקיד שלנו כממשלה לדאוג להם.
התוכנית שדיברתי עליה הולכת לפתוח שירותים לאוכלוסייה הזו שעד עכשיו לא היה לה מענה – שתהיה לאנשים סיבה לקום בבוקר, לצאת מהבית, להיות פעילים ועסוקים. מחקרים מראים שאנשים שהם עסוקים ופעילים, בכל גיל, משפרים את התפקוד הפיזי שלהם ופשוט מאריכים חיים. אלה מחקרים מדעיים מהארץ ומהעולם. ולכן אנחנו מפעילים מיזמים ופרויקטים בכל תחום: בהעשרה, בפעילויות חברתיות, גם בספורט – בכל תחום – בחינוך, כדי לתת לאנשים סיבה להיות עסוקים. כמובן, יש נושא התעסוקה והעבודה, וגם לכך אנחנו נותנים פתרונות שהם כבר מיידיים, לתת לאוכלוסייה להיות עסוקה, כל אחד בדרכו – מי שמתאים לו להתנדב, מי שרוצה להמשיך לעבוד, מי שרוצה להיות עסוק במועדון חברתי, מי שרוצה ללמוד. חייבים לאפשר לאנשים להיות עסוקים, כדי שבאמת בשנים הברוכות הללו הם יחיו באיכות חיים טובה. תודה רבה.
היו"ר מוחמד ברכה:
תודה, גברתי סגנית השר. אני מזמין את חבר הכנסת רוברט טיבייב לשאת את דבריו. לרשותך, אדוני, שלוש דקות, אבל אם אתה רוצה להגיע לחמש, אני אאפשר לך. אבל בין שלוש לחמש – – –
רוברט טיבייב (קדימה):
תודה. באמת תודה, אדוני היושב-ראש. אני הייתי בטוח – –
היו"ר מוחמד ברכה:
זה תקף לגבי כולם, לא רק – – –
רוברט טיבייב (קדימה):
– – שהכנסת היתה צריכה להשכיל ולהבין. ולדבר על זה חמש דקות זה בעיני בושה, אבל אני לא מאשים אותך. אני מאשים את הכנסת והיחס של הכנסת כלפי אותם קשישים. אבל כנראה אין מה לעשות עם זה. וזה היחס, עוד הפעם, של כנסת ישראל כלפי הקשישים, לצערי הרב. אבל נסתפק במה שיש. לפחות הכנסת הסכימה להתייחס לנושא הזה. זה כבר המון.
אדוני היושב-ראש, חברותי, חברי הכנסת, נתחיל בעובדה משמחת: אזרחי ישראל מאריכים חיים. דוח השוואתי חדש של ה-OECD מגלה כי תוחלת החיים בישראל היא מהגבוהות בעולם. הישראלים חיים בממוצע 81.6 שנים – המקום החמישי בעולם, שנתיים יותר מתוחלת החיים הממוצעת במדינות החברות בארגון, שעומדת על 79.5, ושלוש שנים יותר מאזרחי המעצמה הגדולה בעולם – ארצות-הברית. בדרך למקום החמישי עקפנו אפילו מדינות כמו שבדיה, קנדה, צרפת והולנד.
מסתבר שלמרות הלחץ, המתח, המלחמות והנטייה הישראלית להתרגז, והרבה בזכות מערכת הרפואה המתקדמת, אנחנו מאריכים חיים. אבל האם תוחלת חיים ארוכה, משמעותה גם איכות חיים טובה? לא כל כך בטוח. למעלה מ-700,000 קשישים חיים היום במדינת ישראל. 70% מהם סובלים מבעיות בריאותיות שונות. אבל הבריאות היא חלק בלתי נמנע, גם אם ההשקעה של המדינה בבריאות נמצאת בתחתית הרשימה באותו סקר של OECD. האתגר של המדינה אינו שיפור בריאותם של הקשישים אלא בעיקר היחס אליהם. באתגר הזה אנחנו לא תמיד עומדים בכבוד.
הקשישים בנו את המדינה, לחמו למעננו בארץ ובעולם. אבל, בשלב הזה של חייהם הם זקוקים להגנה, וזו לא תמיד ניתנת להם. ההזנחה, האלימות והניצול לרעה של הקשישים הם תופעות שכיחות מדי. הקשישים הינם טרף קל לשודדים, לעבריינים פחדנים, שלא מהססים להכות קשישים וקשישות במהלך מעשה השוד. פשוט הם לא יכולים להחזיר להם.
אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לשבח את מחלקת המחקר של הכנסת, שבזמן הקצר הכינו לנו דוח, והדוח הזה מגלה דברים נוראים. מצב ההתאבדויות אצל הקשישים הוא כמעט פי-2.5 מהמצב הכללי בכלל האוכלוסייה, וזה נתון אדיר. השאלה היא למה זה קורה, וכנראה גם התשובה נמצאת באותו מחקר של הממ"מ. אי-השוויון בקרב הקשישים בישראל הוא מהגבוהים במדינות ה-OECD, מהגבוהים ביותר. ניסינו לברר מה הפילוג באוכלוסיות, איפה זה תלוי, איך אפשר לטפל בנושא הזה, וגם את התשובה קיבלנו במחקר של הממ"מ.
לצערנו הרב, למרות – ואני מצטט את המחקר של הממ"מ – למרות בקשותינו, ממשטרת ישראל לא העבירו לנו נתונים על התפלגות קשישים נפגעי עבירות לפי מבצע העבירה ואף נתונים על התפלגות הקשישים נפגעי עבירות לפי מין ולפי קבוצות האוכלוסייה: גברים, נשים, ערבים, יהודים, עולים חדשים וכן הלאה. אני לא מבין את הגישה של משטרת ישראל, למה לא נתנו לנו נתונים, אז היינו יכולים לפחות לבדוק, אבל זה המצב, לצערי הרב.
ואנחנו – פשוט אתה צריך להבין, אדוני היושב-ראש, אני גם, יש לי המון טענות גם כלפי כנסת ישראל. עצם העובדה שאנחנו נוכחים פה והאולם ריק, זה היחס שלנו כלפי הקשישים. רק ועדה אחת בכנסת, ועדת העלייה והקליטה, הסכימה לדון היום בנושא החשוב הזה; שום ועדה אחרת לא התייחסה. עוד הפעם, זה היחס של כנסת ישראל כלפי כל הבעיות של הקשישים, והן רבות.
קשישה בת 80 שמעולם לא גלשה באינטרנט גילתה בדיעבד שבמשך שנים שילמה על חבילת גלישה לחברת סלולר, והיא לא מנויה, אף אחד לא שאל אותה אם היא מנויה בחבילה.
אבל הבעיות הן לא רק חיות האדם שפוגעות בקשישים, פוגעות בקשישים חסרי ישע. למרות הצער, התופעה של ניצול לרעה של הקשישים היא הרבה יותר רחבה ומסוכנת, החל מבתי-זקנים, שכדי למקסם את הרווחים מספקים לקשישים תנאי מחיה ירודים, דרך חברות עסקיות שמבקשות לעשות קופה על גבם של הצרכנים הקשישים, ועד לסתם נוכלים קטנים שמוצאים להם קורבנות קלים. אני פשוט מתנצל, אני חייב לקצץ, יש לי עוד המון המון דברים להגיד, אבל אני כנראה אקצר.
הגיע הזמן שנלמד שהביטחון הפנסיוני אינו סתם ססמה אלא מחויבות של המדינה לאזרחיה, מחויבות שעד עכשיו היא נכשלה בה.
וזה לא רק שהכול גרוע, יש גם נקודות אור לא מעטות. את אורך החיים בישראל כבר הזכרתי, אבל זה לא הכול. בשירות הרווחה מדינת ישראל היא עדיין מהמתקדמות בעולם; רשויות רבות מספקות סיוע מיוחד לקשישים בכל הקשור לביצוע מטלות הבית השונות; 30% מאוכלוסיית בני ה-20+ מטפלת ללא תמורה כספית בקשישים, וגברתי השרה כבר התייחסה לזה, וזה חשוב מאוד.
אבל עדיין, למרות הכול, אנחנו חייבים להסתכל במראה ולחשוב אם אנחנו עושים מספיק – אם אנחנו עושים מספיק כדי להגן על ביטחונם של הקשישים; אם אנחנו עושים מספיק כדי להגן על הקשישים מפני הניצול; אם אנחנו עושים מספיק כדי להקטין את בדידותם. התשובה, לצערי, שלילית. "והדרת פני זקן" – לא ססמה שמתמצית בפינוי המושב באוטובוס. מדובר בתפיסת עולם שרואה בקשיש מי שכל חייו פעל למעננו וכעת אנחנו חייבים לפעול למענו, ויש לנו עוד הרבה מה לעשות.
העובדה שהיום אנחנו מציינים בכנסת את יום הקשיש מלמדת שהנושא חשוב לנו, אבל אסור לנו להסתפק בדיבורים ומחובתנו להתגייס ולפעול לשיפור איכות החיים של אזרחי ישראל המבוגרים, לשמור על ביטחונם וכבודם, והעיקר, לסייע להם לחיות לא רק חיים ארוכים, אלא חיים ארוכים, נעימים ופוריים עד מאה-ועשרים. תודה רבה.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה רבה לחבר הכנסת רוברט טיבייב. אני מזמין את חבר הכנסת איתן כבל לשאת דברים, בבקשה.
איתן כבל (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, גברתי סגנית השר, שבאמת עושה עבודה יוצאת מן הכלל ויישר כוח, ואני אומר את זה מכל הלב. את במקום הנכון. אני מאחל לך שתמשיכי למעלה, למעלה, אבל איפה – – –
אורית זוארץ (קדימה):
שרה, אולי.
איתן כבל (העבודה):
מה?
אורית זוארץ (קדימה):
השרה לענייני – – –
איתן כבל (העבודה):
כן, בפועל היא השרה – – –
רוברט טיבייב (קדימה):
היא השרה.
איתן כבל (העבודה):
אה, היא השרה? לא ידעתי – – –
אורית זוארץ (קדימה):
עם משרד משלה.
היו"ר יעקב אדרי:
היא מחזיקה – – –
איתן כבל (העבודה):
חברים יקרים, אל תעשו ממני – אני קצת ותיק, יודע את ההבדלים, לפחות על-פי החוק. זה שהיא בפועל, והיא עושה הכול, זה ברור ואני יודע. אבל אני פניתי אליה בתואר הרשמי שלה, ויישר כוח על כל מה שאת עושה, גברתי.
חברי חברי הכנסת, "אל תשליכני לעת זיקנה" הפך בישראל של ערב 2012 מציטוט הלקוח מספר תהילים לזעקתם של עשרות אלפי קשישים. לפני יוקר הדיור, לפני מחיר ה"קוטג'", לפני הכול, עלינו לעשות את כל אשר ניתן על מנת שהדור המפואר הזה יעביר את שנותיו האחרונות בצורה מכובדת. זה המעט שאנחנו יכולים לעשות עבור אלו שבזכותם מדינת ישראל הפכה מחלום למציאות. חלקם הגיעו לכאן מזוועות המלחמה מאירופה, חלק אחר עזב את כל מה שהוא מכיר והגיע למקום קשה ולא מוכר, ולכולם היתה מטרה אחת שהתגשמה: להקים בית לעם היהודי.
צדק חברתי אמיתי מתחיל ביחס ההוגן כלפי האנשים האלה. את החוב האדיר שאנו חבים להם לא נוכל לעולם להשיב, אבל אסור לנו בשום פנים ואופן להשלים עם העובדה שבישראל יהיה היום אפילו אדם מבוגר אחד הסובל מחרפת רעב או קשישה שידה אינה משגת תרופות. ביום שבו נשלים עם הבושה הזו, נאבד את זכות הקיום שלנו כאן.
זאת אחריותה הבלעדית של המדינה, וזאת אחריות שחייבת לבוא לידי ביטוי עכשיו. לדור הוותיק שעוד נותר כאן אין את הפריווילגיה לחכות עד שנפרוץ את כל המחסומים של הביורוקרטיה. אין פה עניין של קואליציה או אופוזיציה, מדובר כאן בהורים של כולנו, בסבא ובסבתא של כולנו, וכדאי שכולנו נשנס מותניים ונעשה ככל שביכולתנו על מנת לתקן את העוול הגדול שנגרם לקשישים במדינת ישראל: אם בחקיקה, אם בהחלטות ממשלה, אם בהעלאת הנושא לסדר-היום הציבורי.
אני קורא לכל חברי חברי הכנסת, מכל הסיעות, להפעיל את כל הכלים העומדים לרשותם-לרשותנו, על מנת שהדור המופלא שהקים את מדינת ישראל יזכה לקבל בערוב ימיו את הכבוד שהוא ראוי לו כל כך.
חברי חברי הכנסת, אני אומר לכם, ואני מניח שזה לא עניין רק אישי שלי, כל אחד ואחד מאתנו נתקל בנושא של המאבק הכל-כך קשה של הקשישים, של הגמלאים, כשלפעמים אתה שומע ממה גמלאי חי, ואתה פשוט, זה פשוט – אנחנו בחנוכה – נס – – –
אורית זוארץ (קדימה):
דמי חנוכה.
איתן כבל (העבודה):
זה פשוט נס, איך אנשים מצליחים עם כל כך מעט לחיות. זו פשוט בושה וחרפה. וכשאתה בא ומדבר עם ממשלת ישראל, ממשלות ישראל – הרי מה העניין? כשבן-אדם יש לו, אז יש לו, יכול לחיות. חבר הכנסת רוברט טיבייב, בן-אדם יכול לחיות, הוא חי. אבל כשאתה פוגש אנשים שאין להם ממה – הוא חוסך מהתרופות עבור הלחם, מהלחם עבור התרופות. לפעמים אתה עומד ואתה אומר: אתה חבר כנסת, אתה כאן, חלק ממקבלי ההחלטות של מדינת ישראל, ואין לך יכולת לתת תשובות. זה איום ונורא.
זה פשוט בלתי מתקבל על הדעת. וכשאתה מתחיל לדבר – ואני מסיים, אדוני היושב-ראש – מתחיל לדבר על כספים, נוגע לחוק הסיעוד וזה, אומרים לך: זה ימוטט את כלכלת ישראל.
ואני אומר, אם יש מקום שבו הצדק החברתי צריך היה לבוא ואם יש מקום שההסתדרות הכללית היתה צריכה להיכנס בו בכל הכוח עבור צדק חברתי, זה המקום הזה של המאבק למען הקשישים, למען אלה שכבר לא יכולים לעשות גם עבור עצמם.
ואני רוצה להודות בהזדמנות הזו לנתן לבון, יושב-ראש "כן לזקן", שבאמת – אני יודע, כל אחד מחברי הכנסת, הוא משגע אותו, ומוציא אותנו מדעתנו – אבל הוא עושה עבודת קודש, ואני מנצל את ההזדמנות הזו לומר לו תודה. תודה, אדוני.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה לחבר הכנסת איתן כבל. אני מזמין את חברת הכנסת עינת וילף, בבקשה.
עינת וילף (העצמאות):
כבוד היושב-ראש, תודה רבה לך, כבוד סגנית השר וחברי חברי הכנסת, במשך חיי, לא יודעת אם להגיד "הקצרים", התוודעתי לתופעה שככל שמתבגרים, אז ההגדרה של מיהו צעיר היא זה שמבוגר ממך בעשור. ואז תמיד ההתייחסות לאדם מסוים – כן, ודאי, הוא צעיר, הוא רק בן כך וכך, והטווחים האלה הם תמיד עשור יותר מאיפה שאנחנו נמצאים.
הדבר הזה בעצם משקף תופעה. הרי היום אנחנו דנים בבעיה שהיא תוצאה מהצלחה – אלה בעיות של עשירים – העלייה בתוחלת החיים, העובדה שמדינת ישראל היא המדינה שבה תוחלת החיים היא מהארוכות בעולם. כתוצאה מזה, מדינת ישראל צריכה להתמודד עם מנגנונים שלא היו ערוכים להצלחה כזאת, ולכן אנחנו חייבים להתמודד עם זה באמצעות שינוי תפיסתי.
אתמול היתה כאן תמיכה מקיר לקיר בשמירת גיל הפנסיה של נשים ב-62. אני אישית מודה שלא אהבתי את הנושא. אני מבינה את כל השיקולים לכאן ולכאן, אבל בעיני, אנחנו צריכים לשים חזון ברור שלאורך זמן לא יהיה דבר כזה בכלל גיל פנסיה; שכל אדם יעבוד ויוכל לעבוד עד הגיל שבו הוא מרגיש שהוא יכול, יפרוש בגיל שהוא רוצה. מי שיעבוד יותר, הפנסיה שלו תהיה גבוהה יותר, ומי שיפרוש מוקדם יותר, הפנסיה שלו תהיה נמוכה יותר, כל אחד בהתאם למה שחסך.
אבל צריך – כדי לשנות את שוק העבודה, כדי לשנות את היחס לאנשים בגילים שונים, חייבים להוריד את התפיסה שאדם מעבר לגיל מסוים הוא לא כשיר להיות חלק משוק העבודה ולכן הוא צריך לפרוש. הדבר הזה גם משפיע על כלל המדדים האחרים. אנשים עובדים הם אנשים בריאים יותר, אנשים עובדים אלה אנשים שיש להם תחושת משמעות בחיים, שהם פחות בודדים. היו היום דיווחים בעיתונות על כך שהקשישים בישראל מרגישים עצבות ובדידות ופחות תחושת תרומה ומשמעות, אבל הדברים האלה קשורים. חלק מזה קשור לעבודה. ואם אנחנו ממשיכים לקבע את התפיסה שמעבר לגיל מסוים אדם אינו כשיר לעבוד, אנחנו מקבעים את התפיסה של אנשים בגיל מסוים כאנשים נזקקים, נצרכים. ואז גם כל המצגת וכל התוכניות וכל הפעילות וכל הדרישה מהמדינה, אלה דרישות שמכוונות לאנשים שהם נזקקים ונצרכים, במקום להתייחס לאנשים שיש להם יכולת לתרום, שמעוניינים לעבוד, והתפקיד הוא לאפשר להם להיות שותפים בחברה ובשוק העבודה, ולא: כיצד אנחנו עוזרים להם כקשישים וכנצרכים ונזקקים. זה ראשית – – –
סגנית השר לאזרחים ותיקים לאה נס:
– – – על התוכנית – – – מדברת בדיוק על – – –
עינת וילף (העצמאות):
אוקיי. אז אני חושבת שזה הכיוון. צריך ללכת לכיוון הזה.
סגנית השר לאזרחים ותיקים לאה נס:
– – – דיברתי פה עשר דקות רק על הנושא הזה – על כל שינוי התפיסה, ואחד לאחד זה בדיוק מה שהתוכנית עושה – – –
עינת וילף (העצמאות):
מצוין.
סגנית השר לאזרחים ותיקים לאה נס:
– – – מדברת היום שצריך לדאוג לנזקקים, לקשישים, בגיל המבוגר, ובקשיים שמוכרים לרווחה ולבריאות, אבל יש לנו עוד 80% שאם לא ניגע ונטפל בהם – שעליהם את מדברת – גם המספר של ה-20% יהיה יותר גבוה וגם זה ישפיע על כל המערכת. צריך לטפל בזה במקביל, לעשות את השינוי, וזה בדיוק התוכנית והרפורמה שהצגתי פה לפני חמש דקות, שהממשלה אישרה וכל רשויות המדינה.
עינת וילף (העצמאות):
מצוין. אז קודם כול, אני שמחה שהדגש הוא דווקא על ה-80%, כי זה בעצם המפתח. אנחנו גם צריכים לדבר כאן – – –
סגנית השר לאזרחים ותיקים לאה נס:
זה הדגש של המשרד לאזרחים ותיקים, כי אנחנו עדיין לא משרד הרווחה, אבל אנחנו גם מטפלים ונותנים את האג'נדה לכלל האזרחים – – –
עינת וילף (העצמאות):
לאה, אני לא נגדך, זה בסדר. לאה – – –
היו"ר יעקב אדרי:
סגנית השר, אני מציע, לאה, שאולי בסוף תסכמי.
עינת וילף (העצמאות):
לאה, מותר בכנסת, ימים מיוחדים, נואמים לטובת נושאים. זה לא אחד נגד השני. באמת, לאה, לא צריך להיכנס למגננה.
סגנית השר לאזרחים ותיקים לאה נס:
– – – את הדברים.
עינת וילף (העצמאות):
בסדר גמור, אין בעיה.
סגנית השר לאזרחים ותיקים לאה נס:
אני מחזקת את דברייך.
עינת וילף (העצמאות):
מצוין. תודה רבה. ולכן, בהמשך לדברים האלה אני רוצה להוסיף שגם צריך לגבש תפיסה של סולידריות בין האנשים שהם בגילים, נקרא לזה, מתקדמים יותר – כי בסופו של דבר יש הרבה מאוד אנשים בגילים מבוגרים יותר שיש להם את המשאבים, אבל בגלל שהמנגנונים שלנו של ביטוח לאומי ופנסיה עובדים על טייס אוטומטי, כולם מקבלים אותם. כולם מקבלים את הקצבאות, כולם מקבלים פנסיות מסוימות, ונשאלת השאלה אם אין מקום להתחיל להכניס מבחני הכנסה, מבחני יכולת, כדי להבטיח שאותם 20% שאת מדברת עליהם, הם יקבלו מהמדינה הרבה יותר ממה שמקבלים היום, אבל מי שחייו היו כאלה שמאפשרים לו לחיות ברווחה, לא יקבל גם מביטוח לאומי עוד כמה דברים רק בשל היותו בגיל מסוים – – –
רחל אדטו (קדימה):
– – –
היו"ר יעקב אדרי:
כל הממשלות – סליחה שאני מתערב – כל הממשלות התנגדו לכל אורך השנים לעניין הזה.
עינת וילף (העצמאות):
אני יודעת. זה שהתנגדו בעבר לא אומר שלא צריך – – –
רחל אדטו (קדימה):
– – –
היו"ר יעקב אדרי:
זה מבטיח שגם בעתיד, זה אותה שכבה שמתנגדת לכל אורך הדרך.
עינת וילף (העצמאות):
בסדר, אבל אני בהחלט חושבת שהשינויים, גם מבחינת הגיל, לאורך זמן הדברים האלה יצטרכו להשתנות. כי בסוף זה לא עושה שכל, וכדי לעזור לאותם 20% שהם נזקקים, צריך שאותם 80% לא יישענו על מערכת שבסופו של דבר היא ברמת התוספת שלא משנה את חייהם, לעומת אלה שזה יכול לשנות את חייהם.
ואני רק אסיים ואגיד: אנחנו צריכים גם לחשוב על הדברים שאנחנו עושים כחברה, לא כמדינה, לא כארגונים; האחריות שלנו, המשפחות. בדידותם של אנשים מבוגרים תלויה לא במדינה, היא תלויה ביחס המשפחות, וגם השינוי בכל השירותים שניתנים צריך להיות לעבר השירות בבית: סיעוד, בדיקות רפואיות, בדיקות תלות – כל הדברים האלה צריכים לעבור למנגנון של טיפול בבית, וכמה שפחות להוציא את האנשים מבתיהם, לאפשר להם לחיות בסביבה מוכרת ועם אנשים מוכרים.
אני רוצה לברך את חבר הכנסת טיבייב על כך שהוא יזם את היום החשוב הזה ועל העלאת הנושא לדיון במליאת הכנסת. תודה רבה.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה לחברת הכנסת עינת וילף. אני מזמין את חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, חמש דקות.
קריאה:
– – –
היו"ר יעקב אדרי:
יש לי ברירה?
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, גברתי סגנית השר, עמיתי חברי הכנסת, קודם כול, ברכות לחברי חבר הכנסת טיבייב על כך שהוא יזם את הדיון החשוב הזה. זו הזדמנות עבורנו, חברי הכנסת, להעלות לסדר-היום ולבחון באופן רציני ואמיתי את אחת השאלות הכואבות שקיימות בחברה שלנו – שאלת יחסנו לקשישים, שאלת יחסנו לדור ההורים שלנו: האם היחס הזה נכון, האם היחס הזה צודק, האם היחס הזה אפשרי.
נמצאת אתנו סגנית השר, שאני יודע שהיא מאוד מסורה לנושא הזה, אבל אני חייב לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, כשאני מסתכל על אולם הדיון הזה ואני רואה את שולחן הממשלה, ואני מסתכל מולי ורואה את כיסאו של ראש הממשלה, שלפני שעה ישב פה – הרי לא תגידו: ביום שלישי הוא לא בכנסת; ביום שלישי הזה הוא בא במיוחד לכנסת כדי להצביע – למה שעה? חצי שעה – כדי להצביע בענייני רשות השידור, שזה מאוד קרוב ללבו ויקר ללבו. ההשתלטות הזאת על רשות השידור מאוד חשובה לו. לא היה מן הראוי, עמיתי חברי הכנסת, שראש הממשלה הזה יישאר עוד חצי שעה – אני לא מבקש ממנו לבוא במיוחד, כיוון שהוא כבר נמצא אתנו – וישמע את הדיון הזה, ואולי גם יתייחס למצוקותיהם של הקשישים בארץ הזאת? ראש הממשלה איננו, ושר האוצר איננו, ושר הרווחה איננו. 30 שרים בממשלת ישראל הגדולה ביותר בתולדותינו, ואף אחד מהם לא מוצא לנכון, אפילו כמחווה אנושית, להיות עוד כמה דקות – הרי הם כולם היו כאן, הם כולם היו באולם הזה עד לפני כמה דקות.
עמיתי חברי הכנסת, אני קראתי עכשיו את דבריו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה הפורש, אייל גבאי. הוא השתחרר מתפקידו, כולנו מכירים אותו היטב, ועכשיו הוא יכול לומר כנראה באופן חופשי את אשר על לבו, וכך הוא אומר, אדוני היושב-ראש; הוא אומר: אי-אפשר לחיות בארץ הזאת. ולמה אי-אפשר לחיות בארץ הזאת? כי יש פה פערים, כי יש פה חוסר צדק, כי אי-אפשר לגמור את החודש. ואלה הם דברים קשים, אלה הם דברים חמורים. ואני רוצה לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, כל הדברים האלה נכונים קודם כול ביחס לקשישים. קודם כול ביחס לקשישים.
הקשישים הם הראשונים הנפגעים מכל הבעיות החברתיות. הם אלה שתלויים בשירותי הרפואה הציבורית שהולכת ומידרדרת. כשדיבר שר האוצר דאז, בנימין נתניהו, על "האיש השמן", הוא התכוון שהקשישים צריכים לקבל פחות שירותים; הם צריכים לקבל פחות שירותים של הבריאות הציבורית, הם צריכים לקבל פחות שירותי רווחה. כשהוא דיבר על "האיש השמן" הוא דיבר על זה שהם צריכים לקבל פחות שירותים של תחבורה ציבורית, כי מי נוסע באוטובוסים שלנו? אני מרבה לנסוע באוטובוסים, ואני רואה הרבה מאוד אנשים מבוגרים, שלפעמים אין להם רכב, ולפעמים קשה להם לנהוג, והם משתמשים בתחבורה ציבורית. וצריכים לעמוד, כי אין מקומות ישיבה, וצריכים לחכות בתחנות שעות בשמש, ולפעמים בגשם וברוח, כי האוטובוס לא מגיע בזמן. אלה הם הקשישים שלנו, וככה אנחנו רוצים שהם יחיו.
ועמיתי חברי הכנסת, הקשישים סובלים במיוחד גם ממצוקת הדיור. אני רוצה בהקשר הזה לדבר, למשל, על 70,000 הקשישים שמתקיימים בישראל מקצבאות. מקצבאות בלבד. רק קצבאות. חלק גדול מהם, אגב, חברי חבר הכנסת טיבייב, עולים. אין להם מקורות הכנסה, אין להם דירות, חלק גדול מהם נמצאים ברשימת ההמתנה האין-סופית לדיור ציבורי. לא זכאים לדיור ציבורי, כי אתם יודעים, כל הזמן מעלים את הקריטריונים, כדי שהרשימה לא תלך ותגדל. כיוון שמספר הדירות הולך ומצטמצם, מעלים את הקריטריונים, ומחמירים את הקריטריונים, כך שגם אנשים שנמצאים במצוקה קיצונית לא יכולים היום להגיע לדירה בדיור הציבורי.
ואנשים שלא מסוגלים לקבל את הדירה הציבורית – לא מסוגלים לקבל פתרון מהמדינה, או מחברת "עמיגור", או מאחת החברות הציבוריות – הם נאלצים לשכור דירה בשוק החופשי, ולשכור דירה בשוק החופשי זה אומר שאין להם כסף לתרופות, ולפעמים אין להם כסף לאוכל, כי זה לוקח ממש את כל הכסף, אבל הרבה יותר מאשר את כל הכסף של הקצבאות הדלות שהם מקבלים.
עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לומר לכם שמצבם של הקשישים במדינת ישראל הוא בושה לכולנו, אבל האחריות היא לא של כולנו, כי המצב הקשה הזה של הקשישים הוא תולדה של מדיניות נמשכת. ועם כל הכבוד וההערכה, גברתי סגנית השר, חברת הכנסת לאה נס – אנחנו מכירים, אני יודע את מסירותך, גם בנושא הזה וגם בנושאים אחרים, אבל הטילו עלייך טיפול בתיקון של מצוקות – –
היו"ר יעקב אדרי:
נתתי לך עוד – – –
דב חנין (חד"ש):
– – ושל בעיות שהן עניינה של כל הממשלה, ולכן, מי שאחראי לבעיה הזאת זו הממשלה כולה.
אני רק רוצה לסיים במשפט ולומר שאני רוצה לברך על התייצבותם והצטרפותם של הקשישים ושל מייצגיהם למחאה החברתית. אני התרגשתי לראות את נציגי הקשישים – הזכירו פה את חברי עמותת "כן לזקן" – שמגיעים למחנה האוהלים ברוטשילד להביע את הזדהותם, הצטרפותם למחאה החברתית הזאת ולדרישות שלה. עמיתי חברי הכנסת, אם לא יהיה צדק לקשישים לא יהיה פה צדק חברתי. תודה רבה.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה לחבר הכנסת דב חנין. אני מזמין את אחרון הדוברים, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. בבקשה. יש לך חמש דקות. בבקשה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, גברתי סגנית השר, חברי ומכובדי חבר הכנסת רוברט טיבייב, אני רוצה להודות לך פעמיים; פעם אחת אני רוצה להודות לך על שאתה לוקח נושא כל כך אמיתי, כל כך כואב, כל כך נעוץ בבשרה של החברה הישראלית, ומעלה אותו לסדר-היום. לצערי אין פה כרגע מספיק חברי כנסת שחושבים שהם יהיו פעם קשישים, או שיש להם קשישים במשפחה.
היו"ר יעקב אדרי:
הם חושבים שלא, אגב.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אה, הם חושבים שלא? אגב, זו ברכה להיות קשיש. אני מאחל לעצמי ולכל אחד מאתנו שנהיה קשישים בבריאות, ולא נהיה תלויים בחסדי אף אחד, כמו שאבות אבותינו איחלו. אז זה דבר אחד, שהוצאת אותנו מתוך הסערות, שלטעמי חלקן מלאכותיות מאוד. זה דבר אחד. ודבר שני, על עצם העניין, על עצם העניין החשוב הזה.
ואחרי כל הדברים החשובים, שאני חושב שיש פה בהחלט קונסנזוס מקיר לקיר לדברים שנאמרו, אני רוצה לגעת בשני היבטים נוספים, גברתי סגנית השר. נדמה לי שחברת הכנסת וילף דיברה על העניין הזה שצעיר וזקן זה עניין יחסי. אני מסתכל על בני גילי שבמשך שנים ארוכות עבדו בעבודות שכיבדו אותם והם כיבדו את מקום עבודתם, והם הגיעו לשנות ה-40 המאוחרות שלהם, ופתאום הם נפלטים – נפלטים ממקומות העבודה, והם חסרי סיכוי, חסרי סיכוי כמעט, לחזור למעגל העבודה, למעגל עבודה שיכבד אותם, יכבד את היכולות שלהם, את הניסיון שלהם, את התבונה שלהם.
כי יש איזה ססמה שמישהו הטביע לפני כמה שנים, ש"העולם שייך לצעירים". שייך למי – יש איזה פסוק: "תפארת בחורים כֹחם" – זה נדמה לי במשלי – "והדר זקנים שֵׂיבה". ידע החכם שיש יתרונות הן לגיל הזה, הן לגיל הזה. יש יתרונות לגיל הצעיר, שבו יש נמרצות, אתלטיות, יכולת לעבוד בלי חשבון, וכן הלאה – ולגיל המאוחר יותר, שבו יש תבונה, שיקול דעת, ניסיון חיים, נאמנות, יציבות; יש לכל גיל יתרונותיו. יש לפעמים שיש מזה לזה ומזה לזה, אבל כשאני מדבר בסך הכול – אבל אנחנו נמצאים בדור ובתקופה שהעולם שייך לצעירים, שאם אתה לא צעיר, אם הבלורית שלך לא מתנופפת כשהיא שחורה כהוגן, אז אתה לא בעניין. אני לא אקבל אותך לעבודה, או שאני אעדיף את הצעיר יותר על פניך.
וזה דבר שאנחנו כחברה – אני לא יודע, דבר כזה אי-אפשר לתקן בחקיקה, זה לא המקום שבו אנחנו נתקן את זה, אבל זה מקום שבו התפיסה החברתית שלנו, התפיסה האנושית שלנו, צריכה שינוי, ואם תרצו, אפילו שינוי רדיקלי, מבחינת היחס שלנו לעצמנו, לכל אחד מאתנו. הרי גם אני, גם חברי, גם הבן שלי, גם אבא שלי, יגיע לגיל הזה. האם אז אני גם אתייחס אליו באותו אופן? אגיד לו: ידידי הצעיר, אתה כבר לא צעיר, אתה כבר זקן מבחינתי? זה דבר שצריך לתת עליו את הדעת, ואני כשלעצמי אין לי תשובה.
ואם אפשר, ברשותך, במחצית הנוספת, או השליש האחרון של הזמן שנותר לי – –
היו"ר יעקב אדרי:
לא, יש לך עוד דקה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – אני רוצה לדבר על נקודה אחת נוספת, שאני חושב שגם כן לא באה לידי ביטוי – ושוב, בלי לחלוק על הדברים הנכונים שנאמרו פה מקצה לקצה. יש עניין שאדם יכין את עצמו בצעירותו לימי זיקנתו. כמו שאמרתי קודם, אני חושב שכל אחד מאתנו רוצה לאחל לעצמו להגיע לימים של זיקנה. לזיקנה יש הרבה דברים מבורכים. אני זוכר את הורי הקשישים, עליהם השלום, שלא פעם היו אומרים: זיקנה זו לא שמחה. זה היה איזה מין ביטוי, ובכל זאת, עד כמה שזכור לי, ימיהם היו מלאים. ימיהם היו מלאים. אני זוכר שהיתה הצעה לאבי להמשיך לעבוד אחרי גיל 65 בחצי משרה, הוא אמר: לא, יש לי מה לעשות. ואכן צדק, עד יומו האחרון ימיו היו מלאים.
ואני חושב, גברתי השרה – סגנית השר, אבל את יודעת, הטעויות לפעמים הן – –
היו"ר יעקב אדרי:
היא השרה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – הן לא בשליטתנו, אלא הן מכוונות, אנחנו נתייחס אלייך כמי שבעצם המיניסטר לטובת הנושא הכל-כך חשוב. ואני רוצה להגיד לך שזה לכבודה של הממשלה – לכבודה של הממשלה, שהיא מקדישה לעניין הזה סוג של מיניסטריון, סוג של – – –
היו"ר יעקב אדרי:
תודה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אם אפשר משפט? אם אפשר משפט?
היו"ר יעקב אדרי:
כן.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
לכן אני אומר שכל אחד מאתנו, אנחנו כחברה, צריכים גם כן לחשוב על ההכנה שלנו לימים שלאחרי הימים שבהם רצתי לעבודה. נגיד שנדבר על העניין של עובדי הקבלן, ויכול להיות שטופלו הדברים האלה בשבועות האחרונים פה בכנסת בצורה מבורכת, ויש עוד מה לעשות בעניין, מעבר לעניין של פנסיה, וחיים בכבוד, והקצבה, יש עניין של המעש, התוכן, למלא את החיים שלנו בימי הזיקנה, ואני מאחל לעצמנו שאנחנו נוכל להיות – אנחנו כאן – הפה, והידיים והרגליים של אלה שכבר היום לא יכולים למלא את הדברים האלה, כדי שהזיקנה של הציבור שכרגע נמצא במצב הזה, ושלנו, כשנגיע לכך, תהיה זיקנה מלאה, "והדר זקנים שיבה". תודה.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. יוסיפו דברים מהצד חברת הכנסת אורית זוארץ ולאחר מכן חברת הכנסת רחל אדטו. בבקשה. דקה.
אורית זוארץ (קדימה):
כבוד היושב-ראש, סגנית השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני מחזיקה את הספר: ביקורת המדינה על השלטון המקומי. כבוד סגנית השר, השרה, אני אומרת, הלוואי במהרה בימינו, מגיע לך, את ראויה, את עושה עבודה נהדרת, אני חושבת שהתוכנית שהצגת היא מאוד מבורכת. אני רוצה להעיר שתי נקודות שחשוב מאוד שיבואו לפתחך, גם אם את לא אחראית במישרין לאגפי הרווחה, אבל כמי שממונה על נושא האזרחים הוותיקים.
1. הוועדה לשינוי חברתי-כלכלי, טרכטנברג, בשמה העממי, התעלמה והשתיקה לחלוטין את הצרכים של הקשישים וניצולי השואה. אין שם שום משפט שמתייחס לקשישים וניצולי השואה, בוועדת-טרכטנברג, ואם ממשלת ישראל החליטה לעשות שינוי, אז יתכבדו ויוסיפו גם לתקציב משרדך.
הציר השני זה הנושא של הגנה על זקנים בשלטון המקומי. בהנחיות לעובדים הסוציאליים לא עלה נושא ההתעללות בזקנים והזנחתם, לא פורטו סימנים לזיהוי התעללות או הזנחה, לא הוזכרה החובה הקבועה בחוק העונשין בדבר דיווח לפקידי הסעד על כל חשד להתעללות או הזנחה. לצערי הרב, רק 8% מכלל הקשישים העולים מדווחים על עבירות שנעברו כלפיהם, כי הם מרגישים לא מוגנים, והמערכת חסרה. אז אולי באמת כדאי לשתף פעולה עם משרד הרווחה ולפקח קצת יותר מקרוב.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה.
אורית זוארץ (קדימה):
אני מכאן מתכוונת לפנות ליושב-ראש ועדת הביקורת, חבר הכנסת רוני בר-און, השר לשעבר, לדון באופן מעמיק על מצבם של קשישים והשירותים שהם מקבלים באמצעות השלטון המקומי, וחשוב לנו שגם את, כסגנית שר שממונה על הנושא, תגיעי לדיון. תודה.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה על הדברים. חברת הכנסת רחל אדטו, בבקשה.
רחל אדטו (קדימה):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי רוברט, תודה רבה על שהבאת את הנושא לכאן היום. אני מרגישה באווירה מאוד מלנכולית היום, לשבת כאן ולדבר על קשישים. אחת מהבעיות היא באמת שאין לנו הגדרה של קשיש מהו, בן 62 והלאה, 65 ומעלה, או שזה רק בני 80 חולים? אנחנו מתייחסים לכל החברה הזאת כאילו היא חברה הומוגנית של אנשים שהם כולם קשישים וחולים, ואני רוצה לזכור שתמיד יש אותם אנשים שהם בני 60, 70, 80, שכוחם במותניהם, ועובדים, ושמחים, וגרים בקרב המשפחות שלהם, ומכובדים.
יחד עם זאת – אנחנו חברה שסוגדת לנעורים, והיטיב לומר זאת מיכאל בן-ארי, ובתור חברה שסוגדת לנעורים קשה לנו באמת לראות את האנשים הקשישים שהגיעו בלי פנסיה ובקושי חיים מהביטוח הלאומי שלהם.
אני רוצה רק לדבר על האספקט שקרוב אלי, זה הנושא של הזקנה במסדרון. דווקא לקחנו את אותה זקנה במסדרון בתור הדוגמה איך מערכת הבריאות לא מיטיבה עם הקשישים, איך היא מקשה עליהם, איך קשישים שמגיעים לבית-חולים מדברים אליהם לא בגובה העיניים, כאילו הם לא מבינים מה שאומרים להם; איך שהם צריכים לקחת תרופות, מחליפים להם את התרופות כל פעם והם לא יודעים מה לקחת, כי לפעמים מחליפים את השמות של התרופות; איך אנשים לא יכולים לקבל תרופות כי אין להם השלמת הכנסה מספיקה ואין להם יכולת לקבל, דווקא בגיל המבוגר יותר, כשהם יותר חולים וצריכים יותר תרופות, הם צריכים לשלם יותר את ההשתתפויות העצמיות.
אני רוצה גם לדבר על ריפוי השיניים; כולם חשבו שזה דבר נהדר שנותנים אותו רק לילדים, ואני חושבת שריפוי שיניים היה צריך להיות דווקא לאנשים קשישים, שכשאין להם שיניים הם לא יכולים גם לבלוע ולאכול.
כלומר, יש כל כך הרבה בדרך, כל כך הרבה עוד מה לעשות רק בדברים האלה, שנוגעים בכבוד האדם הזקן הנצרך, ולא בהסתכלות מלנכולית כפי שאנחנו מדברים פה כרגע. תודה.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה לחברת הכנסת רחל אדטו. סגנית השר רוצה להוסיף כמה מלים? בבקשה.
סגנית השר לאזרחים ותיקים לאה נס:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית כול אני רוצה לברך את רוברט טיבייב ואת כל חברי הכנסת שהשתתפו בדיון במסגרת יום הקשיש הבין-לאומי. אני רוצה באמת קצת לתת נקודה – לחזור לכל מי שהציג דברים, אבל אני רוצה לדבר על אחרונת הדוברים, שדיברה פה על הגדרה של קשיש. אז כשאנחנו מדברים על אזרחים ותיקים – ואני מקפידה לדבר על אזרחים ותיקים, כי בחוק האזרחים הוותיקים אזרח ותיק זה גבר בן 67 ואשה בת 62, ואנחנו יודעים שבחמש שנים הקרובות זה הולך להיות 62. אז יש הגדרה מכוח החוק, וזה באמת הציבור שהמשרד לאזרחים ותיקים אמון עליו, שהיום זה כ-750,000 אזרחים ותיקים. כשדיברו פה על אזרחים ותיקים, ואמר מיכאל – בבית הוא מרגיש צעיר, הכול יחסי – אז הנושא של אזרחים ותיקים מגיע לכל בית בישראל, כי אם זה לא אתה זה ההורים שלך, זה סבא וסבתא. אין בית שזה לא נוגע בו.
דיברו פה על הכבוד והחינוך, אז זה הדבר הראשון שצריך לעשות, אני לפחות לקחתי את הנושא הזה בתור הדבר הראשון – התוכנית של הקשר הבין-דורי ותוכנית במערכת החינוך, גם מבחינת ערכים – היום בכל מערכת החינוך, כל שכבת גיל בבית-ספר יש לה מערכי לימוד של כבוד למבוגר, ועושים את זה כל השנה, לא במסגרת יום הזקן, או יום האזרח הוותיק, ולא כשבוע, אלא כל השנה. היום כל תנועות הנוער, 13 במספר, מגויסות למען אזרחים ותיקים. רק בשנה האחרונה הפעלנו יותר מ-100,000 חניכים. הנושא של הכבוד והיחס – אין ברירה, בזה צריך להתחיל, עוד לפני הגדלת הקצבאות.
גם כשמדברים פה – דיבר פה רוברט – על אלימות, אז אני רוצה להגיד לך שיש גם כמובן תוכנית שהממשלה מפעילה, "עיר ללא אלימות", אבל אנחנו במשרד שותפים לתוכנית של ערים – אלימות נגד קשישים. אנחנו עושים את זה בעשר רשויות בשלב זה. אני רק רוצה לדווח לך – תוכנית מיוחדת, שנפרדת מ"עיר ללא אלימות"; היא נבחרה במיוחד בערים שבהן היה דיווח על אלימות יתר, וכמובן, גם הפעולות נעשות באזורים שמועדים לפורענות בהתעללות והתעמרות בקשישים.
אומנם, דווקא מהדיווחים שיש לי מהמשטרה – יש אומנם ירידה של אחוזים ספורים באלימות, אבל זה לא דבר שנותן לנו מנוח. אנחנו צריכים להילחם על כל פגיעה, בכל קשיש, גם אם זה אחד, אז מובן שלדבר על אחוזים ומספרים, כשאמרת שאין לך נתונים – אנחנו לא צריכים אפילו את הנתונים, לא משנה, מספיק לראות בעיתון כמעט כל יום על פעולות נגד קשישים, שזה פשוט מחריד אותנו. זה מחריד כלפי כל אחד, בכל גיל, כמובן בעניינים של קשישים.
יש פעילויות – אני לא פירטתי את כל הפעילויות שהממשלה עושה, המשרד לאזרחים ותיקים, הממשלה ומשרד החינוך. דיברת פה על שיניים, אז אנחנו, רק המשרד שלנו, עשה בשלוש שנים האחרונות טיפולי שיניים חינם לקשישים נזקקים, ואנחנו בדרך עכשיו לטיפולי שיניים לכלל האזרחים הוותיקים. כי כמו שאמרת, עושים את זה.
כשדיבר פה איתן על כך שהעולם שייך לצעירים, או מי שהזכיר פה, אז אני מצטערת באמת להגיד, העולם כבר לא שייך לצעירים. חוקרים דמוגרפיים מראים שבשנת 2030 מספר התינוקות היילודים והמבוגרים יהיה זהה. יהיה גרף כזה, שהוא דבר – זה מה שקוראים, אתגר הזיקנה. לכן דיברתי על אותה רפורמה של שינוי תפיסה, שצריך לטפל בכל עוולה, בכל קשיש שחסר לו וקשה לו. עושים את זה, ואפשר לעשות את זה יותר, ויש מה לעשות ויש פה עשייה.
אבל השינוי שאני דיברתי עליו, והזכירה אותו גם חברת הכנסת וילף, זה שינוי, מהפכה במושג של אזרחים ותיקים, בכל היחס אליהם. באמת שינוי. אין היום שירותים לאזרחים ותיקים – לא צריך רק להיות מסכן וחולה לקבל מהמדינה, אתה צריך להיות אזרח ותיק מכובד, מגיע לך. זה בדיוק מה שאנחנו עושים. אני מניחה שבשנה הקרובה כבר יראו את הדברים, כי התוכנית הזו, בעצם ההכנה שלה כבר נותנת פתרונות. עצם זה שמדברים על זה, היום זה על סדר-היום. עצם זה שהמשרד לאזרחים ותיקים נמצא בממשלה, וראש הממשלה החליט להשאיר את המשרד הזה, זה אומר דורשני. תודה רבה.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה לסגנית השר חברת הכנסת לאה נס. אני רוצה באמת להצטרף לכל הברכות, לאה, אני שומע את זה מראשי הרשויות, על העבודה הנהדרת שלך. באמת יישר כוח, ואני בטוח שעוד נשמע רבות על הדברים שאת עושה.
רחל אדטו (קדימה):
יישר כוח.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה גם לרוברט. ידידי רוברט, חבר הכנסת שיזם, התעקש, ובאמת אתה ראוי לכל הברכות. בסופו של יום כולנו נהיה קשישים.
רחל אדטו (קדימה):
כך אנחנו נשפטים כחברה.
היו"ר יעקב אדרי:
עד מאה-ועשרים. אני חושב שנסתפק בדברים.